ארכיון תגיות: סאות’ פארק

ניר ברגר, אופיר ששון (סוף הדרך – סדרה) – ראיון ר-ציני

 

“סוף הדרך” היא סדרת אנימציה המשודרת בכאן על שואה גרעינית ב-2020. היוצרים ניר ברגר ואופיר ששון על איך זה סדרה עתידנית ממש קרוב

ניר ברגר ואופיר ששון עשו, עם קצת עזרה מחברים שלהם כמו  הבמאית יעל עוזסיני, את הסדרה “סוף הדרך”. שאלנו אותם על זה.

“סוף הדרך”, כמו עוד הרבה סדרות, משודרת בכאן, אבל שלא כמו עוד הרבה סדרות, למעשה כמו עוד מעט מאד סדרות, היא עוסקת בחיים אחרי שואה גרעינית. בירושלים. והפרקים ממש קצרים. למה?

ניר ברגר הוא יוצר “הכלום הגדול”, תוכנית ילדים ביס, ואופיר ששון הוא אנימטור, כלומר מצייר דברים שזזים.

 

מה היה המניע לסדרה סוף הדרך?
ניר: כסף. אנחנו שונאים כסף ורצינו להיפטר ממנו. כמו כן, מדובר ברעיון שישב במגירה כחמש שנים, ואז מישהו היה משוגע מספיק כדי להפיק ולשדר אותו, וזה סוג הדברים שלא קורים אף פעם אז אין ברירה אלא ללכת על זה.
אופיר: הייתי צריך גימור זהב לפרארי. ויש את העניין הזה אצלי ואצל ניר שאנחנו חייבים ליצור ולכתוב ולעשות, אחרת מתים מבפנים.

מי היוצרים הקומיים שהשפיעו עליכם?
אופיר: אצלי זה טריי פארקר ומאט סטון של סאות׳פארק, מונטי פייתון, מיסטרי סיינס 3000 האהובים, וכמובן ניר וגלי, חברים טובים שכידוע כתבו את ״סוף הדרך״ לפי כל התחקירנים בארץ.
ניר: בקטע מקריפ, פחות או יותר אותם דברים שאופיר אמר. גילינו שזה עוזר בכתיבה כששנינו גונבים מאותם המקומות. ודאגלס אדאמס, שבאשמת הספרים שלו התחלתי לכתוב כילד ובגללו לעולם לא אהיה עשיר.

הסדרה עוקבת אחר אחים בירושלים לאחר שואה גרעינית. איך זה אוטוביוגרפי?
ניר: שנינו גרנו בירושלים בתקופות שונות בחיינו, ונמלאנו חשק משונה לראות אותה מופגזת על ידי טיל גרעיני.
אופיר: בילדותי נסעתי פעם דרך רמלה.

מה אתם חושבים על הסצנה הקומית של ימינו?
אופיר: אחלה.
ניר: לפחות בארץ, מרגיש שבחלקה הגדול נדדה לאינטרנט ונטשה את הטלוויזיה. שזה מצד אחד מובן ומצד שני קצת עצוב.

איך לעזאזל קיבלתם תמיכה של כאן?
אופיר: כי ניר.
ניר: כי יעל (המפיקה ובמאית האנימציה) ואני יודעים להיראות בטוחים בעצמנו גם כשמבוהלים עד כדי שיתוק.

איך זה שונה מדברים אחרים שכתבתם ולמה זה הכי טוב?
אופיר: זו הפעם השניה שלי בלבד כתסריטאי שמקבל כסף לתסרט תסריט, ופעם ראשונה בכתיבה בזוג. כתבתי ויצרתי רבות אך לא תחת עין בוחנת של תאגיד, עבור קהל רחב, במיינסטרים. כשאתה יוצר עצמאי ברשת, עבור קהל מצומצם, אתה חופשי להתנסות ולהיכשל במידה רבה, וגם לא מחוייב אפילו לסיים (ראה ערך דיאלוג עם הכלבה). ישנו הבדל גדול וקריטי בין זה לעבודה תחת לחץ זמן, עיניים בוחנות ועבור קהל רחב. שילמו לנו ליצור מה שרצינו ליצור בליבנו, איך שרצינו, בהתערבות מינימלית ויד חופשית ליצירתיות. לא היה לי דבר כזה בחיי, וזה באמת חלום שמתגשם – אך זה גם סיוט קשה ומפחיד באותה מידה, שכן ישנו פחד ענק מפני כישלון, כשאין את מי להאשים. אני גאה בחוויה הזו ובתוצאה שלה, עד השמיים. וקרענו עצמנו לשפר ולשפר ככל הניתן, בלי תירוצים.
זהו גם הדבר הראשון שכתבתי עם מישהו בסשנים של עירום מלא בלבד.
ניר: קודם כל זה באנימציה, וזו עבורי פעם ראשונה שעבדתי באנימציה. אז התהליך היה שונה לחלוטין מכל מה שהכרתי וחוויה מלמדת. וגם הזדמנות לעצבן את כולם מסביב כשאני סתם זורק מונחים טכניים ששמעתי, לגמרי מחוץ להקשר. מבחינת הכתיבה זה היה מאוד משחרר ובאמת איפשר לנו לעשות כל מה שעולה בדעתנו. עזר בכך מאוד גם החופש האמנותי שנתנו לנו גם ב”כאן” וגם במיזם ירושלים שתמכו בפרויקט. מבחינת טון אני חושב שגם לאופיר וגם לי חשוב לשלב טירוף מצד אחד עם לב מצד שני, ופה מרגיש לי, מבין הדברים שהייתי מעורב בהם עד היום, שהצלחנו לפגוע הכי קרוב למטרה.
וגם, לאופיר לא אכפת שאוכלים בזמן סקס. מה הייתה השאלה?

מה המילים שהכי מצחיקות אתכם?
אופיר: אזוזו, אוטואמנציפציה, קוקילידה ותינוק אומר בננה.
ניר: השבוע נכנס לחיי המושג blood vomit ועוד מוקדם לומר אבל אני מרגיש שזה רציני בינינו.

עם מי מהמדבבים הייתם יושבים לקפה, עם מי לבירה ועם מי לטרופית?
ניר: עם אופיר לקפה כי הוא מתחמק ממני. עם גיה לטרופית כי היא תצליח איכשהו לעשות את הטרופית מצחיקה. ועם כל האחרים לבירה כדי שלא ישימו לב שמקליטים תוך כדי את הקולות לעונה 2 בחינם.
אופיר: עם גיא, האנימטור שעשה מעט מאוד דיבובים בסדרה וכל אחד מהם בעיניי הוא הדיבוב הכי טוב בפער מכולנו (פינגווין), הייתי יושב לקפה. אחרי זה היינו ממשיכים אלי לדירה לבירה וטרופית.

מה העצה שלכם לתסריטאי קומי מתחיל?
אופיר: 1. תמיד תכתוב, תיכשל מלא ותמיד תשתפר, בלי שיא ברור ועד המוות. להמשיך להמשיך ולהמשיך. לא לדאוג מכסף. יהיה בסדר 2. כדאי לבוא ממשפחה מבוססת.
ניר: לכתוב עם אנשים אחרים. לכתוב על מה שמכעיס אתכם. לדבר את הדיאלוג בקול רם.

מי אושיית הרשת האהובה עליכם?
אופיר: ברק כהן אבל הוא חסם אותי מלהגיב ואין לי מושג למה.
ניר: אופיר. ואני אומר את זה גם כי זה נכון וגם כדי להוציא אותו גרוע שלא אמר בחזרה.

אם הייתם יכולים לחזור לכל תקופה בהיסטוריה, איזו סדרה הייתם מוחקים?
אופיר: המומינים. לא מעניין אותי שזה קסום. הם נראים כמו שואה מדברת. כל פעם שאני רואה מומין רע לי. באמת באמת. אני לא יודע מה בילדות יצר את ההתניה הזו ולא הולך לנסות לגלות.
ניר: כולן. ככה היה הרבה יותר קל לחדש וגם היה לי יותר זמן פנוי.

סוף הדרך בכאן

חדשות הקומדיה 7.7-1.7

טריי פארקר על העונה החדשה של סאות’ פארק, טריילר לקומדיית אמהות פרועות חדשה, תפקיד חדש לטיטוס מ”קימי שמידט” וסרט הדוקו המפתיע שלואי סי קיי שיחרר באתר שלו.

 

גוינג סאות’ פארק

האם סופה של “סאות’ פארק” מתקרב? אולי. מתישהו. טריי פארקר, אחד משני יוצרי התכנית, התראיין השבוע לעיתון “לוס אנג’לס טיימס” לקראת עלייתה של העונה ה-21 של התכנית ולאחר עונה 20 שהייתה בפורמט קצת שונה וקיבלה ביקורות מעורבות. פארקר הודיע שהעונה הקרובה תהיה הרבה פחות פוליטית ותחזור למקורות של הסדרה. פחות טראמפ, יותר קקי. אבל איפה נוכל למצוא עכשיו את דעותיהם של גברים סטרייטים לבנים לגבי פוליטיקה? כנראה שבשום מקום. כשנשאל עם יש לו ולמאט סטון “נקודת סיום” בראש לתכנית, פארקר השיב ש”יומם קרב”, כלומר שמתישהו הם יעשו משהו בתכנית שאנשים כל-כך לא יסכימו אותו ושכולם ישנאו אותם, אבל הם כבר, במילותיו: “עם התיקים ארוזים במכונית ואנחנו מוכנים לחזור לקולורדו. וזה קול, מאן.” איזה דוש. העונה החדשה תתחיל ב-23 באוגוסט.

מקור: Splitsider

כיף עם אמא

לא מזמן הוליווד הבינה שגם נשים יכולות להיות מצחיקות, אבל החליטו שרוב הסרטים שהם יעשו עליהם יהיו בז’אנר “אנסמבל של נשים עושות לילה פרוע בעיר, ואולי הם אמהות או מתחתנות או משהו”. אז אחרי “אמהות רעות” ו”לילה קשוח” הגיעה Fun Mom Night, סרט חדש על חבורה של אמהות שיוצאות ללילה מטורף בעיר בלה בלה בלה סמים בלה בלה בלה אלכוהול בלה בלה בלה בלה הסתבכות עם החוק. הטריילר, שנפתח עם קקי שנזרק לעבר אחת הדמויות הראשיות לא נראה מאוד מבטיח, אבל יש בו את פול ראד ואת דייוויד וויין (“קיץ אמריקאי חם ורטוב”) בתור סוחרי סמים חובשי כיפות, אז זה נחמד. בסרט מככבות גם טוני קולט שהופיעה בסרטים כמו “החוש השישי” ו”רווק פלוס ילד” ושחקניות ושחקני קומדיה כמו קייטי אסלטון (The Leauge) מולי שאנון (SNL), ברידג’יט אוורט (“אסון מהלך”), אדם סקוט (“מחלקת גנים ונוף”) ו… אדם לווין? הזמר של “מארון 5”? אוקי…

[youtube https://www.youtube.com/watch?v=XqdV-i81PsE&w=560&h=315]

מקור: The AV Club

סייק!

מכל הדמויות הצבעוניות שמככבות ב-Unbreakable Kimmy Schmid הדמות שהכי פרצה היא כנראה טיטוס אנדרומדון, שחקן ברודווי הכושל והשותף של קימי, בגילומו של טיטוס אנדרומדון. ובכן מעריציו של בורג’ס יזכו בקרוב לראות אותו משחק דמות שונה אך לא פחות Fabulous בסרט הקומדיה החדש I Hate Kids. בורג’ס יגלם מדיום (או יותר כמו לארג’? חה חה חה!) בשם The Amazing Fabular בסרט שעוסק בתסריטאי ששונא ילדים אך יום לפני החתונה שלו ילד מגיע לביתו וטוען שהוא בנו. נקווה שיהיה לבורג’ס איזשהו קטע מוזיקלי, אם אפשר כזה.

מקור: Deadline

לואי סי-גיי

אל הקומדיה השמנמן לואי סי קיי הוציא פרוייקט חדש, אבל זה לא עוד ספיישל סטנדאפ או סדרה קומית מדכאת אלא… סרט דוקומנטרי על חבורות רחוב להט”ביות? הא? כן, סי קיי הלך להקרנה של הסרט Check It שהפיק חברו מ”הוראס ופיט” סטיב בושמי ולואי סי קיי התרגש כל-כך שהוא החליט לשחרר אותו באתר שלו (תמורת תשלום סמלי של 5 דולר). סי קיי גם מופיע בטריילר חדש לסרט בו הוא מספר בהתלהבות על הסרט בזמן שאנחנו חותכים חזור ושוב מקטעים מהסרט לפרצוף הג’ינג’י הגדול שלו. ומי יודע? אולי יום אחד כל הסרטים בעולם ישוחררו דרך אתר האינטרנט של לואי סי קיי. אדם יכול לחלום.

מקור: Splitsider

סדרות הקומדיה הטובות, 2015 (שת”פ עם טי וי און דה רדיו)

מהן הסדרות הקומדיה הטובות של השנה? ילדי הקומדיה בשת”פ עם טי וי און דה רדיו ברדיו הקצה

רדיו הקצה ממשיך לעשות דברים מגניבים ומסכם את השנה בתחומים השונים. טי וי און דה רדיו, תכנית ביקורת הטלוויזיה של ירון טן-ברינק ולילך וולך, מסכמת את הסדרות הטובות של השנה. למזלנו  הם התחילו עם הקומדיות. סיכמנו עבורכם את הנימוקים שלהם ונוסיף את הבחירה שלנו.

אנחנו רוצים להתנצל בפני לילך וירון שקטענו את דבריהם והוצאנו אותם מהקשרם. להקשר המלא תצטרכו להאזין לתכנית.

*אף על פי שלא מספרנו את הדירוג, הדירוג הוא מלמטה למעלה, כלומר מ-10 עד 1.

מחלקת גנים ונוף

ירון: אחת הסדרות הכיפיות של השנים האחרונות, שהביאה לתוכה הרבה כישרונות כמו עזיז אנסרי, איימי פולר, כריס פראט.

לילך: סדרה טובת לב לאחר שהתרגלנו לסדרות אכזריות ומביכות ולהכול חרא.

ויפ

ירון: מלבד ג’וליה לואי דרייפוס הנהדרת זאת סדרה שלא מפסיקה להשתפר. הסיטקום הנסבל היחיד של HBO. תיאור אותנטי של הפוליטיקה האמריקאית כמו , אם לא יותר, מבית הקלפים.

לילך: סדרה משמחת עם עוד אישה שעומדת בראשה. משמח שהיא הצליחה מסיינפלד. חלק ממגמת השקיפות המתרחבת בכל העולם, למשל ברשתות החברתיות.

ריק ומורטי

ירון: רציתי שזה יהיה  מקום ראשון. הדבר הכי קרוב לסמי הזיה. סוג של מיינדפאק. בנוסף  יש בה עומק פילוסופי, להבדיל מסדרות אנימציה אחרות.

לילך: העולם שבו אנחנו חיים מוזר, מפחיד וחסר חוקיות. וריק ומורטי מצליחים להעביר את זה. הייחוד בסדרה הוא דמויות אנימציה מתפתחות ועם נשמה ולא עוד ברט סימפסון, שנשאר בן שמונה לנצח.

בתוך איימי שומר

לילך: אני מאוד אוהבת את איימי שומר, אבל יש גם המון ביקורת עליה, למשל ספיישל הסטנדאפ והסרט המאכזב, שמאכזב נשים בפרט. הסדרה שלה הביאה כמה דברים טובים, מערכונים שאפשר היה להפוך לוויראליים.

ירון: כסדרת מערוכנים היא הבריקה רבות בעונתה השלישית. ההצלחה שמה אותה במקום קשה. קומיקאית שנבנתה מהפה הגדול שלה וצריכה עכשיו לשים לב מה היא אומרת.

סאו’ת פארק

לילך: הקהל השתנה וסאות’ פארק מגיבים לעולם הסינתטי של הפוליטקלי קורקט ולתופעות אחרות: שנאה, גזענות ועוד. הם החליטו העונה להתייחס לא רק לרפרנסים תרבותיים אלא גם לכל מה שעובר על ארצות הברית.

ירון: הסדרה סאות’ פארק השנה היא סדרה חדשה. היא לא באותו עולם. האקטואליה משתלטת על העיר עם הג’נטריפיקציה והפוליטקלי קורקט. הפוקוס שלה חד מתמיד.

לואי

ירון: כולנו מעריצים את לוא סי קיי וסוגדים לו, עם זאת העונה פחות טובה מקודמתה, שהגיעה לשיאים של אמת חשופה. הביקורות על העונה הקודמת שלא הייתה מצחיקה הרתיעו את לואי והוא הלך על סדרה מצחיקה יותר.

לילך: אני חושבת שאם יש משהו שהבנו הוא שהדבר הגרוע ביותר לקומיקאי הוא להפוך למיינסטרים ולהצליח. הוא לא הלואי סי קיי הלוזר שהתחיל. הוא לקח צעד אחורה מהעונות הקודמות. לואי אדם אמיץ  ומאוד ודרושה הפסקה.

השבוע שעבר עם ג’ון אוליבר

ירון: עונה מדיהמה, פורמט מדהים. כל מה שג’ון סטיוארט המציא בדיילי שואו הוא פיתח ומגביר את הווליום. הקטעים שלו ברשת כל כך ויראליים. גם בנושאים קשים ומורכבים הוא תווה באמנות גדולה תחקיר עיתונאי מעולה שהוא גם קומדיה גדולה. ג’ון אוליבר מפוצץ את הווליום.

לילך: יש לו צוות מדהים. לעומת ג’ון סטיוארט, שהיה תקוע בדימוי המתפלצן הדמוקרטי, ג’ון אוליבר הוא האחר האולטימיטיבי. הבריטיות שלו נותנת לו רישיון לעשות כמעט כל מה שהוא רוצה. האמריקאים מוכנים לקבל ביקורת כלפי אמריקה מנתינים שלא אמריקאים. מאוד מצחיק.

נת’ן פור יו

לילך: אפרופו האחר, נת’ן הוא חייזר. הוא מגיע לכל מיני בתי עסק כדי לעשות קואוצ’ינג ועושה את זה באופן העקום והיצירתי ביותר. בתוך האספרגריות שלו הוא יוצר רגעים נוגעים ללב.

ירון: הוא ביורורקרט גדול ומתיש ביורוקטים בצורה שאתה מוחא לו כפיים. הוא יוצר ז’אנר מוקו-ריאליטי מתוסרט וחצי לא מתוסרט, שלא מסתיר את המניפולציות. חכם כל כך.

מאסטר אוף נאן

לילך: עוד תכנית שפיתחה את הז’אנר תכנית על כלום. בכל פרק עזיז אנסרי מדבר על הקטנות שבחיים ובכל פרק יש נושא אחר. עוד דוגמה לקומדיה טובת לב, אחרי הדיכאון והשכול. תחושה שגם משהו טוב יכול לקרות בעולם הזה. התכנית שלו היא סמן לסטנדאפיסטים של היום שמדברים על חייהם ולא על האירועים הגדולים.

ירון: אחד הסטנדאפיסטים הכי מוערכים בארצות הברית. כמו סטנדאפיסטים אחרים נכנס לסדרה שתפורה לממדיו והוא היוצר שלה. הצליח ליצור קומדיה מחממת לב וטובה. מביא רגישות שממש הייתה חסרה בטלוויזיה.

ברוד סיטי

לילך: היוצרות אמיצות כי הן גוררות את עצמן ואת הדימוי שלהן בכל הסחלה שהן יכולות למצוא, וכל הזמן קורים להן דברים איומים והן עצמן איומות. מאוד קיצוני.  מוציאה את גירלז רע מאוד. הן עוסקות בעצמן באופן הרבה פחות מוקסם מהריח הנפלא של החרא שהן מייצרות. כמו להיות בבה”ד 12 לנצח.

ירון: כל מי ששכל בקודקודו יסכים שהמקום הראשון שייך לברוד סיטי. הדרך המהממת שהן עשו מסדרת רשת מעוררת תקווה והשארה. קומדיה יהודית במיטבה, של גאפס.  מאוד לא לוקחות את עצמן ברצינות. פרוע ומטונף. דמויות נשיות שאין כמוהן במסך. הן פשוט טינופת.

בחירת ילדי הקומדיה: קטסטרופה

צוות טי וי און דה רדין לא הכניס אותה לעשרת הגדולים. אבל כחצי אנגלופילים וחצי איריפילים אנחנו חושבים שזו הסדרה הקומית שהייתה כתובה הכי טוב השנה. היא מתחילה היכן שקומדיה רומנטית מסתיימת, הגבר מהסטוץ חוזר ומתחילה מערכת יחסים בין אנשים שבכלל לא מכירים זה את זה. נכון שאין בה הקיצוניות והמסרים הישירים שבקומדיות האמריקאיות, אבל היא מביאה משהו ישן וטוב: דיאלוגים שנונים מאוד וסיטואציות, שבכל סדרה אמריקאית היו מביאות לפיצוצים, הנגמרות באנטי-קליימקס. יש מעט נסיגה מזה בפרק האחרון המאכזב, אבל זו הסדרה שבהחלט הכי גרמה לנו לצחוק בקול רם.
למצעד הקצה

האיזם (נמרוד וינברג ואיתמר גוטמן) – ראיון ר-ציני

יוצרי הקומיקס “האיזם” בראיון לא בלעדי לילדי הקומדיה, כדי לשמור על תחרות

האיזם, למי לא שמכיר, הוא הקומיקס היחיד בעולם שהצליח לשלב בין  ליברטריאנים להומור. לטענתם, כי אין עליהם רגולציה ממשלתית, ולכן הם מצחיקים יותר מקרובים קרובים. באופן מפתיע מאחורי הקומיקס הזה עומדים סטודנטים למדעים מדויקים: המאייר נמרוד וינברג, שהוא סטונדט לפיזיקה ( נכון לפעם אחרונה שעדכנו את האתר), ומפתח האתר והמעבד איתמר גוטמן, סטודנט למתמטיקה (אותו כנ”ל). באתר ובדף הפייסבוק הם יוצאים נגד כל אידיאולוגיה חוץ מהאידיאולגיה שהם מאמינים בה, כמו כולנו.

*ראיון זה לא קיבל מימון ממשלתי או מימון בכלל.

למה בחרתם בהומור ובקומיקס להביע את רעיונותיכם?

הומור זו כנראה הדרך הכי טובה לבשר אמיתות כואבות, ובבסיס של רוב הרצועות שאנחנו מוציאים נמצאת אמת כואבת.

מדובר גם בפורמט שקל יחסית לממש ללא ידע טכני, אז זה יושב עלינו בול.

 אתם מציינים שהקומיקס נועד לתקוף את הסוציאליזם, הפמניזם, הפרגמטיזם, הליברליזם ועוד איזם. אך נראה שאין לכם כלל טרוניות לליברטריאניזם. בתגובתכם להאשמות יש אופטימיזם?

יכול מאוד להיות שההאשמות נכונות.

ייתכן שהגמל לא רואה את דבשתו. אנחנו לא מצליחים למצא חומר מצחיק על ליברטריאניזם, מכיוון שזו השקפת עולם שקרובה לליבנו, וזו פשוט נקודה עיוורת עבורנו.
אנחנו מעודדים אנשים שיש להם רעיונות טובים כיצד לבקר את האיזם הזה לשלוח לנו הודעה בהקדם.

 מי היוצרים הקומיים שהשפיעו עליכם?

מאט סטון וטריי פארקר (סאות’ פארק) השפיעו על האופן שבו אנו כותבים את התוכן שלנו, וההומור העצוב של לואי סי קיי גם סיפק לנו לא מעט השראה. אבל ללא ספק היוצרים הקומיים שהכי השפיעו עלינו (וממשיכים להשפיע) הם הפוליטיקאים הישראלים.

 באתר מצוין שנמרוד הוא סטודנט לפיזיקה.  ואיפה אינשטיין היה בגילך?

  איינשטיין היה סוציאליסט אז כנראה שהוא לא עשה שום דבר חשוב.

זה ציור של נמרוד
זה ציור של נמרוד

 מה אתם חושבים על ההומור באינטרנט כיום?

ההומור באינטרנט הוא מאוד מגוון…  בארץ לדעתנו יש מעט מדי יוצרי תוכן מקוריים ברשת, והמצליחים מביניהם (לא ננקוב בשמות) בעיקר מהדהדים את מה שהם חושבים שהקהל שלהם רוצה לשמוע. אנחנו מקווים שככל שהזמן יעבור, אותם יוצרי רשת ישכילו לפרוץ את גבולות דעת הקהל ויאתגרו קצת יותר את ציבור העוקבים שלהם.
בחו”ל יש סצנת יוצרי תוכן אינטרנטי קצת יותר מפותחת מבארץ, אבל אפילו שם הומור מהסוג שלנו עדיין נמצא בשוליים.

 עוד מצוין באתרכם שאיתמר ממש שונא ממשלות. כיצד יגיב להצעה להיות ראש ממשלה?

אקבל את ההצעה, ואפעל באופן מיידי לפירוק הממשלה. הווי אומר, אפעל בערך כמו שראשי ממשלה פועלים במציאות.

וזה ציור של איתמר
וזה ציור של איתמר

 מה המילים שמצחיקות אתכם?

פשטידה, קציצה, גושפנקה, מיזוגניה ופטריארכיה.

 מי מבין שניכם היה מנצח במכות?

נכון לעכשיו כנראה שאיתמר, אבל נמרוד מתאמן לא מעט ומתחיל לצבור מסת שריר. ייתכן שהתשובה לשאלה הזאת תשתנה בעוד כמה חודשים.

 מה התפיסה הקומית שלכם?

להתעמת עם פחדים אקזיסטנציאליים, לא לפחד מפוליטיקה ואקטואליה, ולהימנע מתרבות הפוליטיקלי קורקט כמו שתימני נמנע מהשכלה
גבוהה.

 על איזה איזם הכי אקזוטי עוד לא יצא לכם לכתוב?

כל נושא קליטת העליה האתיופית בארץ, אבל זה ישתנה בקרוב מאוד.

סדרות הקומדיה הטובות ביותר בכל הזמנים

מהן הסדרות הקומיות הטובות בכל הזמנים? אתם בחרתם

תקציר: משאל רחב היקף שבו שאלנו מה הסדרה הקומית האהובה. למקומות הראשונים הגיעו משפחה בהפרעה, סימפסונז וסיינפלד. מי הגיע למקום הראשון? בסוף הכתבה.

שאלנו אתכם מהן סדרות הקומדיה (בעברית ובאנגלית)  הטובות  ביותר בכל הזמנים בכל הכלים המדעיים העומדים לרשותנו, שהם שאלה פתוחה בפייסבוק. ההסתייגות היחידה הייתה שביקשנו להוסיף על סיינפלד עוד סדרה כדי להימנע מהצפה צפויה. עוד מעט נגלה אם זה עבד.

השאלה נשאלה בדף הפרטי בפייסבוק ובקבוצות הפייסבוק “סרטים? סדרות?” ו”חיים בסדרות – הקבוצה לחובבי סדרות“.

הקרב העיקרי היה בין תומכי הניינטיז לתומכי האוטיז (האלפיימים). נמלטו פנימה כמה תכניות מערכונים, כמה ישראלים וכמה סבנטיז ואייטיז. נראה גם שהקרב בין ההומור הבריטי לאמריקאי הוכרע בשלב זה, והבריטים כבר אינם מובילים בהומור, לפחות לא בדעת הציבור.

הדירוג הוא מלמטה למעלה, והמספרים בסוגריים מציינים את מספר הקולות, כדי שיהיה יותר מעניין וצפוי פחות.  כמו כן הסדרות מוצגות בשמן העברי. בתגובות תלונות שלי כלפיכם “למה לא הכנסתם את…”:

זיווגים (4)

אנו מתחילים עם הבריטים. לזיווגים קשר חם לקהל הישראלי, בזכות הפרק שבו מופיעה הישראלית ענת דיכטוולד בעברית מלאה, מה שגורם אי-הבנות משעשעות כמו הסברה השגויה שקוראים לה “שדיים”. הסדרה, שנוצרה על ידי סטיבן מופט, עסקה בזוג ובחבריו באופן המזכיר למדי סדרות כמו “סיינפלד” ו”חברים”. למרות ההשראה האמריקאית הבריטים נחלו ניצחון כשהאמריקאים ניסו לעשות גרסה משלהם לסדרה, שלטובת כולם לא נדבר עליה באתר שעוסק בקומדיה.

ציטוט:

סטיב, אתה יודע מה זה גזר דין מוות? ואני לא מתכוון לגזר דין שלפני הוצאה להורג, אני מתכוון לגזר דין המפחיד באמת… זה 5 מילים קטנות: ‘לאן הולכת מערכת היחסים שלנו?'” ~ ג’ף

פיוצ’רמה (4)

פיוצר’רמה, ששודרה בין 1999 ל-2013, משלבת את שתי האהבות הגדולות של החנונים לדורותיהם: הסימפסונס ומד”ב. פריי מהמאה העשרים מוקפא בטעות ומתעורר במאה השלושים ואחת ופוגש שלל דמויות משונות, הבחורה היפה בעלת עין אחת, החייזר ד”ר זוידברגר דמוי התמנון, ובעיקר הרובוט בנדר – שאם נודה באמת, מספק את רוב הבדיחות המוצלחות בסדרה.

ציטוט:

פריי: “וואו! מצאו פיצרייה שלמה מהמאה ה-20! בדיוק כמו האחת שעבדתי בה פעם!”

בנדר: “מעניין. לא רגע, הדבר האחר – משעמם.”

תרגיע (4)

בפוסט הקומיקאים המשפיעים לארי דיוויד זכה במקום גבוה, והוא מהבודדים שהצליחו להתגבר על קללת סיינפלד. “תרגיע” הייתה מה שאפשר ללארי דיוויד להשתולל, בלי הקודים המגבילים של NBC. אף על פי שקווי העלילה נכתבו מראש, רוב הטקסט הוא אלתור של השחקנים. לא כולם התחברו לסדרה, אבל אין ספק שסדרה כזו היה אפשר לתת רק למי שכתב את “סיינפלד”.

ציטוט:

Cheryl: [Larry discusses becoming a restaurant host] I thought you didn’t like talking to people.

Larry David: I don’t like talking to… to people I KNOW, but strangers, I have no problem with.

https://www.youtube.com/watch?v=uhfcfePxdjc

המשרד (4)

מכל קומדיות המבוכה “המשרד” הצליחה ביותר, עם גרסאות רבות במדינות רבות, אפילו בגרסה ישראלית של עוזי וייל עם דביר בנדק. לאחר גל קומדיות החברים קומדיה על חיי העבודה הגיעה בזמן והשפיעה על קומדיות רבות אחריה, לדעתי אפילו על משיח שלנו. על השאלה הנצחית “האמריקאית או הבריטית”? לא הצלחנו לקבל תשובה, והסתפקנו בשוויון.

ציטוט:

האדם הפך תרבותי מסיבה. הוא החליט שהוא אוהב שיש לו חום, וביגוד, וטלוויזיה, והמבורגרים, ושהוא אוהב ללכת עם גב זקוף, ולשכב במיטת פוטון רכה בסוף היום. הוא לא רצה להיאבק כדי לשרוד. חיק הטבע? אני לא צריך את חיק הטבע. יש לי שולחן עץ טבעי. אני לא צריך אוויר נקי, כי יש לי את האוויר הנקי ביותר בעולם – אוויר מזגן. אני לא צריך שטחים פתוחים. הנה, תראו [מפנה אצבע אל המחשב] – אני יכול גם לשנות את זה לתמונה של שמיים.

קרובים קרובים (4)

הסיטקום הישראלי היחיד שהצליח להיכנס. טיפ ליוצר הקומי: דאג שהסיטקום שלך יהיה בחינוכית ויזכה לאינסוף שידורים חוזרים. לפני גל הקומדיות על מקומות עבודה, לפני קומדיות החברים קומדיית משפחות הייתה הדבר ואם הם גם היו שכנים, השמחה הייתה כפולה ומכופלה. לקרובים קרובים היו כותבים מוכשרים כמו ב. מיכאל ואפרים סידון ושחקנים גדולים באמת. על הוויכוח אם היא התיישנה או לא יש ערוץ 23.

ציטוט:

“פטיש לו היה לי, לדפוק איתו ת’שניצל, לדפוק איתו ת’שניצל, All over the world, It’s the schnitzel of justice, It’s the schnitzel of freedom, It’s the schnitzel of love…”

בועות (4)

בועות, ששודרה בשנים 1981-1977, הייתה אם כל הפאורודיות על אופרות סבון. הציגה דמויות מוטרפות, עסקה בהרבה נושאים שהיו אז כמעט בגדר טאבו – כמו הומוסקסואליות. למרות שמי שהכי התפרסם מהסדרה היה בילי קריסטל, הדמות המגניבה ביותר הייתה המשרת בנסון דובואה (רוברט גיום), שאפילו קיבל ספין אוף משלו, שלצערי לא נכנסה לרשימה.
ציטוט:

Jodie Dallas: Plato was gay.

Jessica Gatling Tate: Mickey Mouse’s dog was gay?

Jodie Dallas: Goofy was his lover.

פרייז’ר (4)

מבחינתי פרייז’ר תמיד תיזכר כסדרה שגנבה לסיינפלד בפעם אחר פעם את האמי – 37 פרסים, שיא לסדרה קומית. בצ’ירז פרייז’ר (קלסי גראמר) הייתה דמות משנית למדי, אבל קיבלה את הספין אוף של חייה, שהיה הארוך ביותר אי פעם. למה זה עבד? לא יודע,  בני המעמד הגבוה נהנו לצחוק על עצמם וגם בני המעמד הנמוך  נהנו לצחוק על בני המעמד הגבוה, כך שכולם יצאו מרוצים.

ציטוט:

Frasier: Hello, Rachel. I’m listening.

Rachel: Oh, thanks for taking my call, Dr. Crane. Um, I’m involved in sort of a strange love triangle.

Frasier: Oh goody, this is sweeps week!

עמק הסיליקון (4)

הסדרה הכי חדשה ברשימה, מהיוצר של ביוויס ובאטהד מיק גאדג’, והיא אכן עוסקת בתחום הרלוונטי להרבה אנשים היום, תעשיית ההייטק והסאטרט-אפים. האמת, טרם זכיתי לראות אותה. אז הנה מהביקורת במאקו של סיון מזרחי: “‘עמק הסיליקון’ מספקת כמה רגעים קומים טובים כשהיא מצליחה לעורר בנו גועל וסלידה מעולם שרובנו גם ככה לא נהיה שייכים אליו. ובגלל שלא נהיה, נשמח להעביר את הזמן באמונה שבחיים לא היינו מבזבזים 200 דולר על כמה ליטרים של שרימפס נוזלי, או על הופעה פרטית של קיד רוק (כי כנראה שברגע שמתעשרים, מאבדים את המצפון והטעם המוזיקלי במקביל). אנחנו הרבה יותר מעודנים וטובים מזה. אחרי שסיימנו להראות כמה פאתטית ועלובה הפוליטיקה עם ‘ויפ’ ו’בית הקלפים’, הגיע הזמן לצקצק על כמה פאתטי ועלוב הכסף. ואולי בעצם אין הבדל. כסף או שליטה, ברגע שאדם מקבל כוח, נסו להפסיק אותו”

ציטוט:

Richard: I have a meeting with Gavin Belson. He wants to talk about Pied Piper.Erlich: I own 10% of Pied Piper.Richard: You said it was a shitty idea.Erlich: It was a shitty idea. I’m not sure what it is now..

https://www.youtube.com/watch?v=0a2lv4IwZFY

הקרקס המעופף של מונטי פייתון (5)

ייתכן שבגלל הצגת השאלה כסדרות קומדיה, תכניות מערכונים זכו לפחות קולות. גם מונטי פייטון נבחרו למשפיעים על טובי בנינו בקומדיה. סביר שכתכנית הקרקס המעופף נשכחה מעט, על אף המערכונים הזכורים ביותר, ובראשם התוכי המת. חבורה של כותבים משכילים שבאו לשבור את כל החוקים בטלוויזיה – היום לא היו נותנים לזה לקרות, סליחה על הביטוי.

ציטוט:

  • “ועכשיו לשיעור באיך לא להיראות: מר בראון מתחבא ואינו נראה לעינינו. גם אם נחפש אותו לא נראה. עכשיו – מר בראון, צא בבקשה מהמחבוא. ~בום~ מוסר השכל: לעולם אל תצא כשאתה מתחבא.” ~ ועכשיו למשהו שונה לגמרי

סקראבס (5)

עוד מהסדרות הקומיות, הארוכות בשנים, ללא קהל ועם מצלמה יחידה. עוסקת בנושא שהיה פופלרי פעם רק בדרמות וגלש לקומדיות ולדרמות קומיות: בתי חולים, מה שמספק כמה רגעים יפים לאוהדי הומור בתי החולים.

ציטוט:

Dr. Cox: [to J.D] Don’t ever be afraid to come to me with stuff like that. The simple fact that you actually seem to give a crap is the reason I took an interest in you to begin with. It’s why I trust you as a doctor. Hell, it’s… it’s why I trust you as a person.

רוק 30 (5)

מהסדרות הסובבות סביב קומיקאי אחד שמחזיק את כל החבילה. הסדרה עוסקת בליז למון (טינה פיי), כותבת לתכנית מערכונים בשנות השלושים לחייה. קשה לעמוד על מקורות ההשראה, אבל הסדרה מצליחה לספק תובנות על קונפליקטים חברתיים בלי להיות פתטית ועם זאת גם להישאר דבילית.

ציטוט: 

We produce more failed pilots than the French air force.

– Jack

https://www.youtube.com/watch?v=QTj47rcuM-4

סאות’ פארק (5)

הסדרה שהפכה את קומדי סנטרל לערוץ רציני. צמד היהודים מאט סטון וטריי פארקר הצליחו לעשות קומדיה שתפוצץ כל מהוגנות אצל הקהל האמריקאי, הומור שחור, וולגריות לצד סאטירה – שילוש קדוש שכמעט לא נראה קודם בתכנית קומית מצליחה. היום היא אולי התכנית עם הכי הרבה מרצ’נדייז: סרט, משחקים, חולצות, בובות וקני אחד.

ציטוט:

הרברט גריסון: “תזכרו, אין כזה דבר שאלות מטומטמות, רק אנשים מטומטמים”


פילדלפיה זורחת
(5)

ארבעה חברים מנהלים פאב אירי כושל. ההומור מבוסס על האנוכיות המוגזמת של חבריה, אבל הכי חשוב יש שם דני דה ויטו. היא הוגדרה בתחילתה כ”סיינפלד על קראק”. מהביקורת של אריאל וסמן בואללה: “את זרם התודעה הביזארי של חברי ‘פילדלפיה’ קשה לצפות ונראה שהסאטירה תמיד נמצאת אצלם במקום השני אחרי הצורך להתפרע לגמרי ולהצחיק את עצמם.”

ציטוט: 

Who am I supposed to vote for? Am I supposed to vote for the Democrat who’s gonna blast me in the ass or the Republican who’s blasting my ass? -Dennis

מחלקת גנים ונוף (7)

מחלקת גנים ונוף, בכיכובה של איימי פולר, התחילה קצת כמו המשרד, מוקומנטרי ציני עם דמויות חסרות מודעות, רק במגזר הציבורי, אבל התפתחה לכיוון ההפוך לגמרי: קומדיה אופטימית עם לב טוב, לפעמים באופן כל כך מוגזם שמאבד כל טיפת אמינות. אני בעד החזרה של ההומור טוב הלב לאחר הגל הציני וחסר המודעות. חבל שהשנה הייתה העונה האחרונה.

ציטוט:

“Time is money; Money is power; Power is pizza; Pizza is knowledge. Let’s go!”

https://www.youtube.com/watch?v=4wNst7Up4Kk

החמישיה הקאמרית (6)

עוד כניסה לתכנית מערכונים, ועוד ישראלית. כותבים כמו יוסף אל דרור, עוזי וייל, אתגר קרת, מודי בראון, ובעיקר אסף ציפור. מהוא היה סקפטי, נעמיים,עד המנקים של קרן מור – נוצרו כמה מערכונים מיתולוגיים בבידור הישראלי. בחמישיה הקאמרית דאגו שהמשחק יהיה כה מדויק עד שהיום השחקנים מופיעים בכל פרסומת אפשרית גם שנים רבות אחרי התהילה, וזה קאלט.

ציטוט: “הגיהינום הוא הזולת. שמור על ניקיונו”

חברים (7)

עוד סדרה שהצליחה לזכות לקולות של כמה דורות בזכות אינסוף שידורים חוזרים בכל ערוצי הקומדיה. זו הסדרה, שעם סיינפלד, פתחה את עידן הסיטקום המבוסס על חברים ולא על מקומות או על משפחה. בעוד סיינפלד הייתה הצינית והמחוכמת יותר, חברים הייתה רגשית יותר ורומנטית יותר עד כדי שמאלץ מוחלט בעונות האחרונות. אבל אי אפשר לקחת ממנה את הדיוק, את הפאנצ’ על השנייה. ושבסופו של דבר הרוב רוצה לראות זוגות יפים נפרדים, חוזרים ונפרדים. אולי זה יותר נפוץ בחיינו משיחות על כלום.

ציטוט: 

  • רוס: “אני לא מאמין שהיא חלמה ששכבתם.”
צ’נדלר: “אני מצטער,הייתי שיכור ותחת תודעה של אדם אחר.”

נישואים פלוס (7)

האמריקאית, האמריקאית, לא הישראלית. כמו כמה תכניות אחרות גם היא פוצצה את בועות קומדיות המשפחה המתקתקות. אמנם לא הייתה ריאליסטית במיוחד, אבל בהחלט הייתה קרובה יותר למשפחה האמריקאית ממשפחת בריידי. גם היא הייתה בעידן שמשטרת הפוליטקלי קוקרט עוד לא קמה, ולכן היה אפשר לצחוק על כל מי שאי אפשר לצחוק עליו היום.

ציטוט:

  • קלי: “אבא, אתה אוהב אותי?”
    אל: “אהבה, שנאה, מה זה משנה אנחנו משפחה”

קומיוניטי (8)

קומדיית מצבים של דן הרמון המלאה רפרנסים לכל תרבות הפופ האמריקאית. כנראה חלק מהצלחתה, מלבד השפה המיוחדת, הוא העברת קומדיות הקולג’ים למסך הקטן. לא מעט מתומכי הסדרה ציינו עונות ספציפיות, וכנראה זו הסדרה היחידה שהצליחה להגיע לדירוג גבוה כל כך על אף התנגדות עזה לחלק מעונותיה.

ציטוט:

Abed: Jeff, I have to make some adjustments to my film, you’ll play my father
Jeff: I don’t want to be your father
Abed: Perfect, you already know the lines

משפחה בהפרעה (8)

משפחה בהפרעה, או בשמה הנכון ארסטד דיבלופמנט, מגוללת את סיפורו של מייקל בלות’, המנסה להכניס קצת סדר במשפחה המתפרקת ועסקיה המתפרקים עוד יותר. הנכס העיקרי בסדרה, לעניות דעתי, הוא ג’פרי טמבור בתפקיד ג’ורג’ האב (כן, כן האנק מלארי סנדרס). היא זכתה בשישה פרסי אמי, זכתה לקהל נאמן והכניסה המון שפה קולנועית חדשה שגיקים כמוכם אוהבים.

ציטוט: 

“Get me a vodka rocks.” “Mom, it’s breakfast.” “And a piece of toast.”

הסימפסונים (9)

הסדרה הכי ותיקה ברשימה שעדיין רצה, מה שבוודאי עזר לה לקבל קולות מטווחי גיל שונים.  מאט גרינג ביסס את השמות על שמות בני המשפחה שלו, התחיל כפינה שבועית בתכנית של טרייסי אולמן והתכנית הפכה לאימפריה מסחרית שסיפקה מאות ציטוטים לכל נושא. כמו כן היא כנראה הקומדיה הטלווזיונית הכי רווחית אי פעם.

ציטוט: 

ילדים, ניסיתם כמיטב יכולתכם ונכשלתם נחרצות, הלקח הוא – אל תנסו!

סיינפלד (9)למרות הבקשה לציין עוד תכניות מלבד סיינפלד כי התוצאות היו צפויות מראש, בצדק לא נמנעה בחירתה של סיינפלד לסדרת הקומדיה המצחיקה ביותר (עם הסימפסונס). מלבד הרעיון של תכנית על כלום, שלא בדיוק משקף את המציאות, סיינפלד הצליחה באמת לגעת בכל סוגי ההומור ובכל תחומי החיים. תקופה ארוכה כל דבר היה “זה בדיוק כמו בסיינפלד” והיא הייתה גם נושא לשיחות סלון בקרב פילוסופים. כמו כן, היא בהחלט מהסיטקומים המסורתיים האחרונים שהשפיעו. אישית, אני שמח שגם אצלכם היא ניצחה את “חברים”.

ציטוט:

ג’ורג’: “תמיד יש לי תחושה שכשלסביות מסתכלות עלי, הן חושבות: ‘זאת הסיבה שאני לא הטרוסקסואלית’.”

יש שופטים בישראל: גדי אלכסנדרוביץ, רונה טל, ג’ניה סקורסקי, שוקי בן נעים, דרור ניר קסטל, שחר הלר, אלעד דוד, אהוד קינן, אסף מלין, מתן בלומנבלט, הלל כהן, עדו סוקולובסקי, אופיר שני, ליאור גלציאנו, ג’רי הראל, גיא שוהם, מרודי מירב,  ניימן ליב, נעמה וייס, תום וינסנזו אטקינס, יותם רוזנטל, תומר שרון, יונתן ילון, אוהד רשף, דוד צוראל, עמי קאופמן, ירון יצחק, יניב רגב, תומר לביא, מיטל שפירו, עידו הראל, אור קלפר, רובי גורדון, נועה לקס, מיכאל גינצבורג, עמית זימן, אמיר חג’וס, דניאל עוז, תומר אליאס, יסמין וילקומיר-פרייסמן, מוטי גרנר, מלכיאל זוארץ, יובל תירוש, ויולט ומסג’די נמדר,  רונה שחר, יובל טאוב, אלכס סלבנקו, שירה חדד, אפרת בהריר, נמרוד רפפורט, סופי לבק, יבגני צ’רפ, איילת קולסמן שמעוני, אלי מאייר, טל מרקוביץ’,  אפרת שגיא, רפאל בוסידן, גיא מלצר, דוד שרפקין, יונתן עמירם, אביבה בוביס, רביב פייג, צח אלמוג, דני אלעזר, עידן ברקאי, מעין זילברשץ, עמרי מלצר

המשחקים הכי מצחיקים

עולם הקומדיה של הגיימרים

רוב האנשים, כשהם רוצים לצחוק, מדליקים טלוויזיה או מחפשים סטטוסים או מסתכלים במראה ועושים פרצופים. משחקי מחשב אינם הדבר הראשון שעולה בראש כשחושבים על קומדיה, וחוץ מזה אני גם לא כל כך מבין במשחקים, לכן שאלתי את הגיימרים המובילים ברשימת החברים שלי בפייסבוק ובקבוצת Working Gamers. כולם מבוגרים והבחירה נעשתה בהסכמה.

אלו המשחקים המובילים:

Day of the Tentacle (יומו של הטנקטל)

250px-Day_of_the_Tentacle_artworkהמשחק יוצר ב-1993 על ידי חברת לוקאס ארטס, שתרמה לא מעט בתחום המשחקים ההומוריסטיים. במשחק נאלצים הגיבורים להילחם בטנטקל (זרוע תמנון) מרושע.  בדרך הם חוזרים בזמן ופוגשים את אבות מייסדי ארצות הברית. המשחק זכה לאחרונה לרימייק של סוני  ונחשב אחד הקווסטים הטובים בכל הזמנים.

ציטוט:

Bernard: “How’s Dr. Fred”

Nurse Edna Edison: “He’s doing much better now that he’s stopped sleepwalking.”

Bernard: “How did he stop sleepwalking?”

Nurse Edna Edison: “He stopped sleeping.”

Monkey Island

 

אי הקופים קומדיה

עדיין מבית היוצר של לוקאס ארטס. המשחק הראשון בסדרה יוצר ב-1990, והיא קיימת עד ימינו. בסדרה ג’יבראש טריפווד מנסה להפוך לגדול שודדי הים הקאריבי ויריבו לה צ’אק מנסה שוב ושב לחטוף את אהובתו של גיבראש איילן מארלי (מחווה לבוב מארלי). מוטיב חוזר בו הוא קרבות העלבות.

ציטוט:

Insult: “You fight like a dairy farmer.”

Comeback: “How appropriate. You fight like a cow.”

פיפוש
פיפוש משחקזהו המשחק הישראלי הראשון והאחרון ברשימה.  הסדרה פותחה בשנים 2003-1993 על ידי רנן גלוזמן ושוחררה ב-2008 להורדה חופשית. הסדרה מגוללת את הרפתקאותיו של חזי פיפוש, שחקן כושל שחולם להצליח בהוליווד ומסתבך בהרפתקאות שונות. קומיקאים רבים תרמו את קולם לדמויות בסדרה, בהם אילן פלד, ענת מגן, תומר שרון, משה פרסטר, יובל סמו. 
ציטוט:
“כל מקום שאני מגיע אליו ישר יש רצח! אני רק מגיע,
אנשים מגהצים את חבר שלהם ואומרים לי “תפתור”!”

 South park: The Stick of Truth
זה המשחק החדש ביותר ברשימה, והוא זוכה לביקורות חיוביות לרוב. הדמויות המוכרות מסדרת הטלוויזיה מסבכות נער חדש בשכונה במשחק מבוכים ודרקונים, שרק הולך ונעשה מסובך יותר. הרבה מהציטוטים הם ציטוטים מהסדרה.
ציטוט:
Al Gore: Let us fight to the death
!Butters Stotch: We’re gonna send you straight to Heck!
Al Gore: Now let’s see how you like sitting through a whole presentation on global warming!

[using a slide show to attack them in the fight]

פורטל 2 (וגם 1)

Portal-2-box-art1פורטל 2 הוא משחק וידיאו מסוגת יריות, פאזל ופעולה. המשחק מתאר את קורותיה של של, הגיבורה האילמת, במכון מדעי המבצע ניסויים מרושעים. שני המשחקים בסדרה ידועים בשנינותם.
ציטוט:

  • Well done. Here come the test results: “You are a horrible person.” That’s what it says: a horrible person. We weren’t even testing for that.

Deathspank

DeathSpankעוד משחק שפותח על ידי יוצא לוקאס ארטס, רון גילברט, שפיתח כמה משחקים במאנקי איילנד ו-Maniac Mansion.  המשחק מסוגת קןמדיית פעולה ומשחק תפקידים. הגיבור של המשחק אידיוט גמור, והוא יוצא למסע לאחר חפץ שנגנב שנקרא חפץ. המשחק מבוסס על רצועת קומיקס באתר של גילברט.

ציטוט:

Orphan: These aren’t my teeth.
Deathspank: Whose are they?
Orphan: Your MOMMA’S! Hee hee!
Deathspank: Well play, parentless child

https://www.youtube.com/watch?v=7Qbwa4Pgm7E

 

Grim Fandango

Grim_Fandango_artworkעוד משחק של לוקאס ארטס, שפותח ב-1998 ומשלב בין הרפתקה לקומדיה שחורה. המשחק מלווה את קורותיו של מני קלאורה, סוכן נסיעות בעולם המתים. במשחק צריך לחשוף קנוניה וכך לצאת  מעולם המתים. גם כאן דמויות מטורפות וטקסטים שנונים.

ציטוט:

Manuel Calavera: Did you kill much when you were alive?

Mercedes Colomar: Very little.

Manuel Calavera: Never killed anybody.

Mercedes Colomar: I have to confess… I never killed anybody.

Manuel Calavera: Not even a teensy bit of killing?

Mercedes Colomar: MAYBE I JUST WASN’T TRYING HARD ENOUGH.

Leisure Suit Larry

משחק קומדיהסוף סוף מטרה שגם לא גיימר כמוני יכול להזדהות איתה. לארי הוא לוזר פנומנלי שמטרתו היא לקיים יחסי מין עם בחורות, בעיקר בסביבה יוקרתית.
זו סדרת המשחקים אולי הכי פופולרית של חברת סיירה לאון, והיא קיימת משלהי שנות השמונים עד ימינו. העלילה מצחיקה, האנימציה מצחיקה                                          וגם כמובן הדיאלוגים.

ציטוט:

Captain Thygh: [about the Narrator] Who’s that?
Larry Laffer: I dunno, but I keep hearing him all the time.

Borderlands

borderlandsבורדרלנדס הוא משחק יריות ותפקידים שפותח על ידי גרבוקס. ההומור בו נובע מהדמויות המטורפות, היצורים המוזרים והדיאלוגים המטורפים.

 

 

ציטוט:

Scooter: That Catch-A-Ride station is more busted that my momma’s girly parts. I’d appreciate you taking a poke at that.
Scooter: [brief pause] Uh, I mean the Catch-A-Ride, not my mom.
Scooter: [chuckles] Hot dog down a skag den, you know what I mean?

כמעט נכנסו:
Duke Nukem Manhatten Project, Maniac Mansion, Sam & Max,  ,Discworld Noir,Psychonauts, Overlord,Deadpol

*תודה לגדי אלכסנדרוביץ, הלל כהן, יואב פורשטיין, שי נימצן, איתי עמוס, אייל נאור, אביתר חלימי, אוהד רשף, חגילר, יונתן ילון, דניאל עוז, אסי גל, איתי גל, אייל בילה, בני גפנוביץ, נטלי אליהו, יוגב סיטון, רפאל עוזרי, דורון מור, יואב גולדהורן, מור קורן, אדר גרוף, אלון שוורץ, משה יעקובוביץ, קובי אביר, דניאל יוכנה, מתן משה, רועי צייג, גיא יובל, סער כהן, דוד דונסקי, גדי גולד, צחי וולקוביץ, גיא אולמר, רואי אדור, איליה רוזינסקי, רפאל בן ארי, אורי קדישביץ, גיא יובל, אבי קייזרמן, עודד קורן

 

אריק שגב – ראיון ר-ציני

אריק שגב על המפגש עם חנוך לוין, העבודה עם ערן זרחוביץ’ ועל עוד דברים שכתובים בתוך הטקסט

אריק שגב. ציור: אבי כהן
אריק שגב. ציור: אבי כהן

אריק שגב עשה הכל בחיים, היה סטנדאפיסט, כתב ללילה גוב, לאדיר מילר, ליצפאן, לארץ נהדרת, למיטב התכניות של ביפ (החטא ועונשו), ערך בעיתון כולנו, שיתף פעולה לאורך השנים עם ערן זרחוביץ’ וענה לשאלון בבלוג ילדי הקומדיה. ומה אתם עשיתם, שני הקומיקאים שקוראים את הבלוג? כלום. קראו ולמדו.

 מתי גילית שאתה מצחיק?

“מתישהו ביסודי. האב היה איש קבע והמשפחה שלי נדדה איתו בעקבות הבסיסים שבהם שירת. התגלגלנו מבת ים, לירוחם, לראדון ולארצות הברית. הייתי ילד  שמן וחנון, שמשמיע כנראה סאונד נהדר כשחובטים בו. בשלב מסוים הבנתי שהומור הוא כלי  נהדר, בטח לילד שממש לא יודע ללכת מכות, גם כדי להסתגל בכל פעם למקום חדש, גם כדי לרכוש חברים, וגם כדי להקל על עצמך את ההתמודדות עם המציאות המתסכלת.
באיזשהו שלב הבנתי שהומור גם יכול לגרום לאנשים לחבוט בך יותר חזק, אבל פנסים בעין דוהים, בדיחה טובה נשארת איתך לנצח”.

 כתבת ללילה גוב, לארץ נהדרת, ערב אדיר, החטא ועונשו וכוכב נולד. מה יוצא דופן?

“אין תכנית דומה, בטח לא מבחינת הכתיבה. אני יכול להעיד שמכל תכנית אתה לומד להפעיל משהו אחר, ונהנה ממשהו אחר. לילה גוב הייתה הפעם הראשונה ששמעתי קהל שלם צוחק מבדיחה שכתבתי וזו הייתה הטעימה הראשונה מהסם שאליו אתמכר כל החיים, עם אדיר למדתי איך קומיקאי עובד, כוכב נולד הייתה הזדמנות להיות חלק ממערכת משומנת להפליא, שבה הכתיבה שלי (ושל זרחו) לא הייתה העיקר, וארץ נהדרת הייתה פשוט חלומו של כל כותב קומי, אם אתה מצליח להעביר רעיון בחדר המערכת, לא משנה כמה הוא הזוי – הוא ימומש בצורה הטובה ביותר. כמו הפיה הטובה על קוק

(התשובה הנכונה היא כוכב נולד)

 מי היוצרים הקומיים שהשפיעו עליך?

“יש לכם שנה? קובי ניב ודודו גבע היו הראשונים שלי, אחר כך אפרים קישון, הטורים של ‘דבר אחר’ ז”ל וכמובן החמישיה הקאמרית שהייתה התכנית הקומית הראשונה שחוויתי ולמדתי ממנה כבר כשהייתי כותב וסטודנט לתסריטאות. גם מה יש וזהו זה.
אבל אם חייבים לבחור אחד, אז אין ספק שזה יהיה חנוך לוין, בכל דבר שהוא עשה. חוסר הפחד שלו, השילוב בין צחוק מופרע לאגרוף בבטן, הידיעה שהחיים כל כך מצחיקים בגלל שהם כל כך מבעסים ולהיפך, והשליטה המושלמת שלו בשפה – כל אלה דברים שאני משתדל לחיות לאורם.  ב’בנות הזהב’, כנראה הפרויקט שהכי נהניתי לכתוב, תיקי דיין הכבירה, שהייתה שחקנית קבועה שלו, זיהתה מיד כמה אני מושפע ממנו, גם בסיטקום הנ”ל ואמרה שחבל שלא זכיתי לפגוש את חנוך.
היא טעתה, פגשתי אותו פעם אחת בניינטיז, אבל לא הצלחתי להוציא מילה מהפה. במבט לאחור הייתי צריך לפחות להשליך לרגליו את התחתונים שלי.
ואם אתם חושבים שאני מגזים, תקראו את ‘הקוסם’, לא רק מערכון מצחיק שממחיש את כל מה שאמרתי לעיל, אלא גם הפאנץ’ ליין הכי טוב שנכתב. אי פעם. בכל שפה.”

עבדת לאורך השנים עם ערן זרחוביץ’. הוא מקנא בהצלחתך?

“על איזו הצלחה אתה מדבר? אני יודע שהוא מאוד אהב גם את ‘אולי הפעם’ וגם את ‘בנות הזהב’ שכתבתי לאחר שעזבתי את ארץ, והוא אפילו הסכים להשתתף ב-15 דקות, המגה פלופ שכתבתי ליס.
אבל לערן אין סיבה לקנא בי, ואני מקווה שהוא יודע את זה. ‘הפרלמנט’ היא בעיניי מאסטרפיס, אין מילה אחרת, ומעמד הקאלט שהתכנית שלו ושל טייכר זוכה לה הוא מהמוצדקים.
אני חושב שדווקא העזיבה שלי את ארץ אפשרה לנו להפסיק לקנא אחד בשני. כשאתה כותב עם מישהו  תמיד יש את החרדה מי בעצם יותר מצחיק, ו’אני הבאתי את הרעיון, אבל הוא הביא את רוב הפאנצ’ים’, שלא לדבר על זה שערן לוהק ל’מסודרים’ כבר בעונה השנייה שכתבנו ביחד. ייתכן מאוד שערן הוא האיש הכי מצחיק שאני מכיר, ועכשיו אני יכול ליהנות מהיצירה שלו ללא משקעים. והוא גם נראה מגה סקסי בפרווה של לאמה.

[youtube=http://www.youtube.com/watch?v=mNBK5UIBMqs]

מה אתה חושב על היוצרים הקומיים של היום?

 “מה זה אומר, שאני יוצר קומדיה של אתמול?
אני פריק של קומדיה ישראלית מילדות, וגם עכשיו אני משתדל לא לפספס אף סטנדאפיסט או סיטקום ישראלי וגם לא משהו באינטרנט, וזה קשה. אני מאוד אוהב את סדרת האינטרנט  משיח, משוגע על לוקאץ’, מת על רועי כפרי, אני גם מאוד נהנה מ‘שנות השמונים’, והגיע הזמן שתוציאו את הראש מהתחת. קל יותר לנשום ככה.”

היית בין היתר עורך המשנה של עיתון הנוער “כולנו”. איך השפעת לרעה על הדור ההוא?

“לא מספיק, לצערי. חוויתי את הגסיסה של העיתון הזה, ושל עיתונות הילדים בכלל”.

כולנו מבכים את מות הפרינט
כולנו מבכים את מות הפרינט

מה המילה שהכי מצחיקה אותך?

“המילים שהכי מצחיקות אותי הן מילים בלועזית ישנה. ב’רומנים’ הייתה לערן ולי הזדמנות להחיות אותן. כבר לא אומרים ‘אימפרסריו’ לדוגמה, או ‘גריפה’ או ‘לומבגו’ או ‘קסוקר’.
‘אוטואימוני’ זו מילה מאוד חמודה למחלה שברגעים אלה לועסת את הגוף שלי. בכללי למחלות יש שמות מגניבים, טרשת נפוצה למשל. כמו כן  מאז האוניברסיטה יש לי חיבה למילה ברכטיאני.
המילה הכי לא מצחיקה בעיניי היא כוסית, אני נורא אוהב נשים, ואף פעם לא הבנתי למה זה מחמיא לצמצם יופי נשי לאיבר הכי מפחיד שלהן”

שימשת גם כעורך מוזיקלי ב”ציפורי לילה מנקרות”. מה השיר הכי מצחיק בעולם כולו?

“המממ. רוב השירים שאמורים להיות מצחיקים, לא מצחיקים. אני אוהב את כוורת כלהקת רוק, אבל תמיד ההצחקות שלהם נשמעות מלי מאולצות.
אבל המחזמר Book of Mormons של יוצרי סאות פארק מכיל כמה ליריקות נהדרות נהדרות. ואני מאוד ממליץ לראות אותו, ואם מישהו רוצה להעלות אותו לארץ, אני מתנדב לתרגם אותו”

מה התפיסה הקומית שלך?

“שהכל מצחיק, בעיקר מה שאסור לצחוק עליו. מה שהחזיר אותי לסטנד אפ היה גילוי המחלה שלי, והעובדה שבטיפולים פסיכולוגיים לחולים סופניים מראים להם קומדיות אבל לא מעודדים אותם לצחוק על מותם הבלתי נמנע הייתה מאוד מתמיהה בעיניי”

איך מאלפים את הפיל בחדר?

“פותחים חלון”

ויקפדייתו

***

ערבי ילדי הקומדיה
אירועים קרובים ומצחקים

אלון גור אריה – ראיון ר-ציני

שני הפנים של אלון גור אריה. זה שלנו וזה גם כן

אלון גור אריה, קומדיהלרגל שנה לבלוג נפגשנו עם מאסטר הקומדיה בארץ יודה, או אלון גור אריה, תלוי מי שואל.  אלון ביים וחקר קומדיות ואף מרצה עליהן עבור קהל שלא הבין את הבדיחה. הוא מוכר לכם מהיפופוטם , כבמאי וכתסריטאי בערוצים אבל בעיקר כעוזר במאי בפרק האיחוד של קרובים קרובים. כמו כן יצר וביים את סרט הקאלט “המוסד הסגור” עבור קהל שהצליח לברוח מאותו מוסד. מיהו אלון גור אריה האמיתי?

 מתי גילית שאתה מצחיק?

“לא זוכר גילוי. הזיכרון הראשון שלי הוא שאני אוכל אבטיח בגיל שלוש. ואז כבר הוגדרתי מצחיקול. הייתי מדקלם מערכונים מהטלוויזיה לשכנים וכאלה. אה! נזכרתי, בכיתה ב’ ציירתי קומיקסים עם חבר. אחר כך עושה דברים בעיקר בשבט הצופים. לכתוב, להופיע. להרים מחזמר מכלום. אז לא ידענו שקוראים לזה תסריט, בימוי, הלחנה והפקה. פשוט עשינו. הסתובבתי שנים עם פנקסים שכתוב עליהם ‘רעיונות 2, רעיונות 17′ וכו’. המחברות היו מחולקות לשנינוניות, בדיחות ויזואליות, רעיונות כלליים. גם היום, אם לא כותבים רעיון, זה מתפוגג. וגם אם לא לוחצים SAVE”.

אתה מרצה הרבה על הקומדיה הקולנועית. מי הקומיקאי שהכי כדאי לגנוב ממנו בדיחות  בלי להיתפס?

 “אתה רומז שאני? גונב? בוא הנה, אני אגיד לך בסוד באוזן ממי, בוא רגע נו, (רעש של מפרקת נשברת).

שאלה הבאה.

אבל אתה יודע מה? יש לי משחק תחקירני כזה שקוראים לו מי השפיע על מי. אני בודק מי השפיע על יוצר מסוים, ואז מי השפיע עליו … עד לאדם הקדמון שסיפר את הבדיחה בפעם הראשונה. לפעמים יש איזו הברקה שאתה רואה באיזו סדרה ואומר ‘לא ראיתי את זה איפשהו קודם?’ ומדהים לגלות שאפילו דברים שנחשבים נורא ישראלים, מקורם באיזה חור בקצה השני של העולם. ועכשיו אני מעוצבן כי אמרתי את המילה ‘ישראלים’ ואפילו פעמיים. שזו בטח מילת חיפוש פופולרית אצל מישהו שמכין כתבה ליום העצמאות. תרשה רגע לפנות אליו. שלום לך, חיפשת משהו ‘ישראלי’? אין לך מה לחפש פה. להתפזר”.

 מי הקומיקאים שהשפיעו עליך?

“הרשימה ארוכה וגם משתנה כי כל הזמן נולדים קומיקאים חדשים.

אז אני לא אגיד מי השפיע אלא איפה פגשתי אותם לראשונה.

הגשש החיוור – עד גיל 6 חשבתי שהם מדברים ערבית, ואז היה מרתון גששים ברדיו הקלטתי והתמכרתי.

האחים צוקר – סבא אמר לי שיש סרט טוב וכדאי לראות, הייתי קטן אז הקלטתי בוידאו וראיתי למחרת את ‘טיסה נעימה’. ככה גיליתי גם את מל ברוקס והאחים מרקס.

אפרים קישון – ליום הולדת בכיתה ו’ קיבלתי את ‘ספר משפחתי’. זכור לי שנסעתי באוטובוס והייתי צריך להפסיק לקרוא ולהסתכל מהחלון כדי להפסיק לצחוק בקול רם. אני חושב שזה הספר שקראתי הכי הרבה פעמים בחיים שלי. מה שאומר כמובן, שמאז לא קראתי ספרים. ממנו גם למדתי את שיטת פנקסי הרעיונות.

וודי אלן – חברה שלי מהצבא הראתה לי את ‘אהבה ומוות’. ממש סוף התקופה ‘הפייתונית’ שלו. היסטרי. מה שכמובן מוביל אותנו ל…

מונטי פייתון – זה נמרוד, חבר בהיפופוטם, גילה לי עליהם. אח”כ גילה לי על סאות’פארק.

 ALF –  שמו האמיתי הוא פאול פסקו. הוא האיש מאחורי אלף. לפני כמה זמן עשיתי מרתון של הסדרה הזו. ושמחתי לגלות שהיא לא התיישנה. חוץ מטלפונים סלולריים שלא קיימים בה, לא יכולתם לדעת באיזו שנה זה צולם.

ארז ואברי –  פעם היה דבר כזה ברדיו שנקרא ‘מה יש’.

‘זהו זה’ – בעל פה, אתה מבין? ואח”כ יצא לי לעבוד עם חלק מהשחקנים והיוצרים, וכמובן ‘קרובים קרובים’ שהיה לי הכבוד להיות עוזר במאי בפרק האיחוד. פתאום מצאתי ת’צמי יושב בסלון של יורם וליאורה, זה היה סוריאליסטי. כשהציעו לי את התפקיד הייתי בטוח שעובדים עלי. גם עבדתי עם אילן דר המופלא בסרט ‘המוסד הסגור’.

רובין ויליאמס, סשה ברון כהן, עזוב אותי יש המון”.

[youtube=http://www.youtube.com/watch?v=o6rTCoUlVi4]

 מה המכשול לשלום בין שועלי לפיתה?

 “מנשה”.

מה אתה חושב על היוצרים הקומיים של היום?

“שהם ממש כמו היוצרים הקומיים של פעם, וכמו היוצרים הקומיים של העתיד. יש דברים שקורים לאנשים והופכים אותם למצחיקים ולא משנה לדעתי מתי הם חיים. זה יכול להיות הרצון לא לחטוף מכות מילדים בבית ספר, בדידות, משהו דפוק במשפחה, או שילוב משמח של הכל ביחד. וכמובן אפשר שייוולד סתם גאון שיהרוס את הסטטיסטיקה”.

ביימת קטעים לרחוב סומסום. זה הזמן לספר. היה או לא היה ניצול של בובות?

“לא היה. למה, שמעת משהו? בוא הנה אני אגיד לך מה היה. (רעש של מפרקת נשברת). כמה מפרקות יש לך בכלל?”.

אנחנו נושאים עמנו את צער השתיקה
אנחנו נושאים עמנו את צער השתיקה

מה המילה שהכי מצחיקה אותך ולמה?

“בטטה.

או פטטה. אבל בטטה יותר.

לא יודע למה. זו אקסיומה”.

בצמוד להקרנת הסרט המוסד הסגור אתה מרצה על איך לעשות סרטים בתקציב נמוך. אם אני לא יודע לעשות סרטים מה עוד כדאי לי לעשות בתקציב נמוך?

“בלוג”.

מה התפיסה הקומית שלך אם יש כזו?

“אין”.

 מי היית רוצה שישחק את דמותך בסרט אימה על חייך?

 “פטטה. שיהיה גם קצת מצחיק הסרט”.

ויקיפדייתו

הרצאותיו בע”מ

טוריו

טל טירנגל (תירס סקסואל, שירי מרפסת) – ראיון ר-ציני

תחקיר עומק לא מעמיק עם טל טירנגל

טל טירנגל, קומדיה
צילום: וניה היימן

טל טירנגל הוא לא סתם פרצוף, הוא הפנים של הדור, והדור של הפנים. קשה לדמיין את הקומדיה האינטרנטית בלעדיו אלא אם מעדיפים לדמיין דברים פרקטיים יותר, כמו כסף, בריאות וסמים. כבר בגיל צעיר כשכל הילדים שיחקו כדורגל, נמשך טל למכונת פופקורן, שם פגש את יורן דוידי והשניים הקימו את תירס סקסואל. לאחר שנים מתישות שבהן עבד בסדנת היזע של יוטיוב ונתן בה עצות מופרכות לנערים והשתמש באיתי שגב לצרכיו הקים עם רועי כפרי את שירי מרפסת. מה זה שירי מרפסת? לא שאלנו, כי זה לא בלוג רציני, אבל הנה מה שכן ששאלנו.

 

מתי גילית שאתה מצחיק?

“גיליתי שאני מצחיק ביום שבו מתתי“.

 

בתירס סקסואל כתבתם את השיר “גבר שמן עם משקפיים”. ויצרתם אידיאל יופי שהרבה גברים לא יכולים לעמוד בו. איך אתה מתמודד עם זה?

“אני מתמודד עם אידיאל היופי כמו שתמיד התמודדתי איתו, בחינניות ובטקסיות“.

 [youtube=http://www.youtube.com/watch?v=2H0CeH4Uxj0]

מי הקומיקאים או היוצרים הקומיים שהשפיעו עליך?

וויל פרל השפיע עליי מאוד וכל החבורה של ג’אד אפאטו, גם טניישס די ו- flight of the conchords  ובכלל כל דבר שהיוצרים של סאות פארק עשו השפיע על התפיסה שלי לגבי קומדיה”.

הצטרפת לדומינו גרוס אחרי שהפסיקו לקבל תוכניות טלוויזיה. איפה האחריות שלך בנושא?

“העובדות שלך מוטעות. הייתה לנו תוכנית טלוויזיה ושמה היה ‘דירה 17’, שהייתה בתוך תוכנית של דומינו שנקראה ‘מצב כפית’, אז נה נה בננה אמא שלך ז… לא חשוב. אין לי אחריות בנושא. שאלה הבאה”.

מה אתה חושב על הקומיקאים של היום?

אני חושב שהרבה מהיוצרים הקומיים ביוטיוב הם מעולים, ותמיד מפתיעים ומביאים הומור חדש ומרענן. בטלוויזיה, לעומת זאת, יותר קשה למצוא משהו טוב, במיוחד בפריים טיים. בגלל זה שאני אהיה בפריים טיים אתם תדעו שזה לגמרי בגלל כסף, ותשנאו אותי ולא תבינו שכסף קונה לי אוכל, ובלי אוכל אני לא אוכל להיות שמן, ואם אני לא אהיה שמן אני אפסיק לייצר תכנים מטופשים באינטרנט שיגרמו לכם לצחקק. אתם מבינים, זה מלכוד 22, אי אפשר לצאת מזה, ולכן אני עומד על כיסא בכיכר העיר ואומר לכולכם לצחוק או למצוץ לי, כי שאתה מוצץ יותר קשה לצחוק…. אי אפשר לאכול את העוגה ולמצוץ זין”.

[youtube=http://www.youtube.com/watch?v=I1TzOmpU1WE]

בשירי מרפסת (?)  רצחתם את בר רפאלי. זו לא דרך קיצונית להתמודד עם משתמטים?

“בשירי מרפסת לא רצחנו את בר רפאלי. השיר שהיה בפרסומת הוא לגמרי של רועי כפרי. אני סתם השתתפתי בפרסומת כי רועי היה צריך בחור שמן ואני הייתי שם”.

(שתי טעויות בפוסט. אני צריך תחקירנים, כדי שאוכל לפטר אותם)

מה המילה שהכי מצחיקה אותך ולמה?

“המילה שהכי מצחיקה אותי היא ‘נפוטיזם’, וזה בגלל שבאמצע יש לה פות”.

בבלוג שלך ביוטיוב יש לך פינות ייעוץ. מה תופעות הלוואי?

“תופעות הלוואי הן שאנשים שואלים אותי שאלות, ואני עונה להם תשובות מוטעות ובכך אני הורס את הנוער ומגדל אותו לתרבות מטומטמת ומוטעית”.

סוקרטס. שותף של טל בהשחתת הנוער
סוקרטס. שותף של טל בהשחתת הנוער

מה התפיסה הקומית שלך אם יש כזו?

“התפיסה הקומית שלי היא שקומדיה אמיתית היא לא משהו שצריך לחשוב עליו יותר מדי. בדיוק כמו אמנות תמיד כל אחד יפרש את הקומדיה שלך בדרך שלו. יש המון דברים שכתבתי בתירס סקסואל או בשירי מרפסת שהכוונה הראשונית שלהם הייתה הרבה יותר פשוטה, והפירושים התרבותיים היו הרבה יותר עמוקים. וזה מה שטוב כי קומדיה היא דבר כ״כ סובייקטיבי שאף אחד לא יכול להגיד לי שאני לא מצחיק, כי תמיד יהיה בן אדם אחד בעולם שיצחק מהשטויות שלך, ולכן התפיסה שלי היא שכולנו קומיקאים, אבל רק בחלקנו זה בוער מספיק כדי לעלות על במה ולהשפיל את עצמנו לטובת צחוק של זרים”

[youtube=http://www.youtube.com/watch?v=eN2or0TExNc]

אילו תרופות היית לוקח איתך לאי בודד?

“אני שמעתי שצחוק זה התרופה הכי טובה, אז אני אקח אחד כזה, וגם שמעתי דברים טובים על ציצים”.

טל עושה דברים ביוטיוב