ארכיון תגיות: סטנדאפ

רודי סעדה – ראיון ר-ציני

הקומיקאי רודי סעדה הוא לא רק אברום בקופיקו ולקוח בקופה ראשית – הוא גם סטנדאפיסט שיש לו מה להגיד

רודי סעדה הוא סטנדאפיסט, שחקן קומי ושחקן תיאטרון, קולנוע וטלוויזיה. אתם מכירים אותו כלקוח חסר הסבלנות מקופה ראשית, אתם מכירים אותו כאברום מקופיקו, אתם מכירים אותו. הוא נבחר בעבר לאחד מהאנשים המצחיקם בישראל ועבר תאונה קשה, ששימשה חומר למופע שלו. הוא נחמד מאוד.

מתי החלטת שאתה רוצה להיות קומיקאי?

באזור כיתה ד’ הייתי מצחיק את הילדים בהפסקות.

נבחרת ב-2012 במעריב לאחד האנשים המצחיקים בישראל. מה קרה מאז?

עברו כמעט 10 שנים, שבהן ביקרתי בעולמות הזויים של המציאות החל משבטים באמזונס, פרידות מנשים שאהבתי, לב שבור ועד לתאונת אופנוע קשה, בתוך כל אלה המשכתי להופיע, לשחק, לעבוד על ההצחקה שלי, ולגבש את ההומור שלי עוד, וכמובן להוציא את הספיישל שלי ‘אמיתי לגמרי’ שנמצא ביוטיוב

רודי סעדה אמיתי לגמרי המופע המלא

מי הקומיקאים שהשפיעו עליך?

כל כך הרבה, כל אחד בזמנים שונים בחיי, סיינפלד, ריצ’רד פריור, לארי דיוויד, ביל בר, ג’ורג’ קרלין, ביל היקס, לואי סי קיי, ריקי ג’רוויס, סטיב מרטין, דייב שאפל, ג’ין רוברטס, פיבי וולר-ברידג’, לא מעט אחי

היית בבית חולים שנה בעקבות תאונה קשה. מה  מצחיק בזה?

אלוהים בטח נקרע, אני פחות, לא מצאתי מצחיק בתאונה, יותר נכון לומר ברגע התאונה, כי יש צחוק והוא מגיע בדיעבד, רק אחרי שהחפירה בשיט של החיים מגיעה לרוויה, הקומדיה בזמנה מתחילה לפרוץ החוצה. ההומור שפגשתי הגיע כרגיל מבירוקרטיה, שכמו שקיימת בתור לסופר או בדואר, קייימת גם במוסדות הרפואה על שלל מורכבותיה, וכמובן החיכוך עם בני האדם, המטפלים והמטופלים, דמויות, ארצ-ישראליות על שלל גווניה, מגזריה, גזענותייה, לאומותייה, דתייה  וטימטומייה,

את מי אתה מעריך בסצנה הקומית של היום?

כל מי שעוסק בקומדיה וממססר (ומעביר את המסר – דנ”ק) אותה הלאה, עושה עבודת קודש לשמחה על הכדור.

שיחקת את אברום בקופיקו. איך לקחת אותו לחיים שלך?

לא לקחתי דבר מאברום, אולי את הכסף בסוף הצילומים, שיחקתי אותו בגיל 28, אברום היא דמות כה רחוקה ממני, נשואה עם ילדים, ורק בגלל זה יכולתי לעוף על הדמות, אני בעיקר לוקח את הפאן בלעוף על דמות.

אילו טיפים יש לך לסטנדאפיסט המתחיל?

הייתי מתחיל בלנגן על משהו, אני רואה קשר הדוק בין מוזיקה לקומדיה, ולבשל, יש קשר גם בין אוכל להומור, לשאול שאלות, ולא לפחד לענות תשובות כנות גם אם הן מופרכות ביותר, אני רואה בזה את הקול הקומי שמתגלה בהם, הקומדיה בעיניי נמצאת בחוויית החיים עצמה, אז טיפ טוב זה לזכור שדרך המשקפת של הקומדיה כל הדברים לא קורים לך, הם קורים עבורך, גם אם אלה רגעים הזויים, קשים או כואבים ברמה נפשית ופיזית, אלה חומרי גלם לקולינריה של בדיחה.

והכי חשוב זה לזכור שלכרכרת הסטנדאפ שני גלגלים, כתיבה והופעה, אם תתמקד באחד מהם אתה תסתובב סביב עצמך ולא תגיע לשום מקום.

שב על התחת תכתוב תכתוב ותכתוב, ואז תעמוד על הרגליים ותופיע תופיע תופיע.

אתה משחק לקוח בסדרה ‘קופה ראשית’ איך קיבלת את התפקיד?

אודישן, ואז עוד אודישן, ואז כבר לוותר על התפקיד כי יש מאה אלף שחקנים שדומים לך, ואז לקבל צלצול טלפון שאתה בפנים.

מה המילה שהכי מצחיקה אותך?

ילד-זין

על מה אתה עובד בימים אלו?

על דרכון פוטוגלי.

אך בעיקר אני מתמלל את החוויות האחרונות שחוויתי לסיפורת טלוויזונית שאפשר לספר, כותב לשם ולכאן, ובעיקר נמצא על במות סטנדאפ לקראת ספיישל חדש שיצטלם בקרוב.

***
קראו עוד:

בוב זאבי – ראיון ר-ציני

רוצים עונה שניה! The Ben Stiller Show/יונתן עמירן

סטנדאפיסטיות מומלצות – בחירותיו של הסטנדאפיסט רועי שילה

מי הסטנדאפיסטיות שכדאי להכיר, מי הסטנדאפיסטיות המומלצות בעולם ומי בארץ

אני רועי שילה, אני בן 21 ואני עושה סטנדאפ. בסטנדאפ לצערי אין שוויון בין גברים לנשים. יש הרבה יותר סטנדאפיסטים מסטנדאפיסטיות ואני לא יודע להסביר למה, אולי רק לנחש. אולי מאותה סיבה שיש יותר מנצחים על תזמורות מאשר מנצחות. ולמרות חוסר השוויון הכמותי בין המינים בתחום עדיין מעצבן אותי שהרוב המכריע של הסטנדאפיסטים האהובים עליי הם גברים. עשיתי ספירת מלאי של סטנדאפיסטיות שאני אוהב וגם כאלה שחשוב להכיר.

אבל לפני זה כמה הסתייגויות:

  1. יש סטנדאפיסטיות כמו ג’ואן ריברס, וופי גולדברג ווונדה סייקס שטרם חקרתי לעומק אז לא אדבר עליהן.
  2. אני לא אדבר על קומיקאיות מתחום האימפרוב אף שיש גאונות כמו טינה פיי, קריסטין וויג, אבי ג’ייקובסון ואילנה גלייזר.

סטנדאפיסטיות מומלצות בעולם

אלו סטנדאפיסטיות שהן רמה אחרת בעיניי. אני מקבל השראה ומרגיש קנאה בכל הנשים ברשימה הזאת אבל מהשמונה האלה במיוחד.

דולצ’ה סלואן

דולצ’ה סלואן היא התוספת הכי חדשה לרשימת הפייבוריטיות שלי (יחד עם סם ג’יי, שהוציאה ספיישל בכורה מרשים לנטפיקס לפני כמה ימים- בונוס.). יש לה חצי שעה בקומדי סנטרל שניתן למצוא ביוטיוב בחלקים יחד עם סרטונים אחרים שלה והאישה הזאת גברת-על. לא רק הבדיחות הכתובות מדויק שלה והביטחון מאחורי כל מילה – היא כמעט ולא זזה! היא בקושי הולכת צעד אחד כשהיא עושה סטנדאפ וזה משדר כל כך הרבה רוגע ואמון בחומר של עצמה. בנוסף זה עובד מושלם עם הדמות שלה – דמות של אישה מותשת, של מישהי שדברים קורים לה ורק רוצה שיניחו לה לרגע. אני לא יכול לחכות לשאר הקריירה שלה.

מריה במפורד

מריה במפורד היא סטנדאפיסטית של סטנדאפיסטים. היא טעם מאוד ספציפי אבל מי שאוהב אותה אוהב אותה מאוד ומי שלא לא. היא עושה קולות ופרצופים שונים ומשונים, הבדיחות שלה מיוחדות ואקסנטריות והיא מדברת על נושאים שלא נוח לדבר עליהם. על כסף ועל אובדנות ועל בעיות נפשיות- ע-ל ה-OCD שלה ועל הזמן שהיא בילתה במוסד סגור.

הספיישל האהוב עליי שלה נקרא “old baby” והוא זמין בנטפליקס. בתחילת הספיישל היא מופיעה את הבדיחות שלה למראה, ובהדרגה ליותר ויותר אנשים עד שבבלוק האחרון היא כבר באולם הגדול שהיינו מצפים לו מההתחלה. הבדיחה האהובה עליי משם היא שיר שבמפורד כתבה על המטפלת שלה ושל בן זוגה. אני לא יכול להסביר למה אני אוהב את השיר הזה כל כך, אבל בכל כמה שבועות אני שר אותו לעצמי.

האנה גדסבי

האנה גדסבי היא גם דמות שנויה במחלוקת. הספיישל הראשון שלה בנטפליקס – נאנט – בעיקר העציב אותי, וזה מה שהוא היה אמור לעשות. לא חשבתי עליה בתור אחת שגורמת לי לצחוק אלא בתור יוצרת של משהו יפה – כמו מייק בירביגליה (כשלא בא לו להיות מצחיק) או ספאלדינג גריי. אבל אז היא הוציאה את “דאגלס” ולא יכולתי להפסיק לראות אותו. אני הקשבתי לספיישל הזה בלופים ונהניתי כל פעם. ההתחלה שלו לא פחות מגאונית, השימוש באזכורים וביצות הפסחא הקטנות שמפוזרות בכל הספיישל הם עבודה של יוצרת בשיא הכוח שלה ואני מקווה שאנשים ייתנו לו צאנס גם אם הם לא התחברו לנאנט.

טיילור טומלינסון

טיילור טומלינסון היא סטנדאפיסטית בת 26 עם ניסיון של בערך עשור בתחום. זה אומר שהיא מדברת על גיל 20 ברמה של סטנדאפיסטית הרבה יותר בשלה. היא התחילה מוקדם מאוד וגדלה כשהיא עושה סטנדאפ נקי מול קהל של נוצרים דתיים. כשגדלה היא התרחקה מהדת, קצת כמו פיט הולמס (“נופל וקם”) וחיממה אנשים כמו בראיין ריגאן וברט קריישנר. הבדיחות שלה קצרות והקצב שלה מרשים – היא אמנם נראית נחמדה אבל כמו הבדיחות שלה, יש בה חריפות ועוקץ שרק הופכים את הסטנדאפ שלה למיוחד יותר. הבדיחה האהובה עליי שלה: “במיטה אני כמו חיה פראית – יותר מפחדת ממך משאתה ממני.” הספיישל שלה נמצא בנטפליקס ובעולם מושלם אני גדול בחמש שנים, גבוה בעשרה סנטימטרים ואנחנו נשואים.

ג’ינה יאשרה

ג’ינה יאשארה  היא סטנדאפיסטית בריטית עם חצי שעה מדהימה בנטפליקס. היא מספרת על אימא שלה, שהיגרה מניגריה ללונדון וגידלה אותה לפחד מהכל, צוחקת על המוזרויות של האמריקאים ועל הילדות שלה. גם הספיישלים המלאים שלה מאנגליה נמצאים בנטפליקס והם חזקים בזכות עצמם – אבל חצי השעה היא הדבר האחרון שהיא הוציאה ואני אוהב כל רגע שם. היא רועשת ומגניבה עם נוכחות שאי אפשר להתעלם ממנה.

קת’רין ראיין

קת’רין ראיין היא סטנדאפיסטית בריטית גם כן. היא עוקצנית, היא צינית, היא מוחצנת, הקצב שלה מהיר והיא מאלתרת עם קהל כמו מלכה. היא אם חד הורית שעברה לבריטניה מקנדה וביססה את עצמה בתור סטנדאפיסטית ופאנליסטית בתוכניות הבידור האנגליות  (היא מצחיקה במיוחד בעונה השנייה של Taskmaster). יש לה שני ספיישלים בנטפליקס שבהם היא מדברת על החיים כאם חד הורית, על פמיניזם, על משפחת קרדשיאן ועל איומי מוות מהפיליפינים. הסטנדאפ שלה חכם, מקורי ודומיננטי. אני במיוחד אוהב את המחווה שלה לג’ואן ריברס מהספיישל “In trouble” בנטפליקס.

מישל וולף

מישל וולף היא גאונה שנטשה קריירה בוול סטריט לטובת סטנד אפ ואני מאושר שזה קרה כי היא כותבת בדיחות מצויינות ומגישה אותן עם קצב וביטחון שלא יביישו את כריס רוק. אגב הדור הזה- רוק, סיינפלד- לא מתביישים להגיד כמה הם מעריכים אותה. היא עובדת קשה ובהרבה במועדונים בניו יורק, הגישה שלה לקהל לוחמנית ולא מתנצלת, היא מטיפה אבל לא בצורה משעממת- היא מגבה כל עמדה בפאנצים חזקים ומושחזים. יש לה ספיישלים בHbo ובנטפליקס ותענוג לראות את שניהם.

אמי בלוטניק

לאמי בלוטניק יש קול רועד וחזות של ספרנית ביישנית, אבל היא משתמשת בזה לטובתה. היא גם כותבת את בדיחות על להיות אישה בעל ביטחון עצמי נמוך וחוסר-קוליות וגם מפתיעה את הקהל עם בדיחות קצת יותר אדג’יות. כרגע יש לה רק אלבום אחד בשם Party Nights, בו היא עוסקת בנושאים מגוונים כמו סרטי קומיקס, מוזיקת פופ, אתר אמאזון וויברטורים, וכמה הופעות בטלוויזיה, אבל אני צופה לה עתיד מזהיר.

(יונתן עמירן)

טיג נוטארו

הגענו. טיג נוטארו היא הסטנדאפיסטית האהובה עליי בכל הזמנים נכון לאוגוסט 2020. יש לה את הביטחון של סלואן, המוזרות של במפורד, העוקץ של טומלינסון, וולף וראיין. היא לא מושחזת כמו וולף, מתוכננת כמו גאדסבי או אנרגטית כמו יאשרה – אבל זה היופי. ההומור של טיג נוטארו הוא ספונטני, רגוע ולא צפוי – היא לא מראה מאמץ, היא לא מפחדת והיא שולטת בחדר לפעמים בלי להגיד כלום.

הבדיחות של נוטארו לא עקביות – חלקן קצרות, חלקן סיפורים ארוכים, חלקן חיקויים של וילונות או צופרי ליצן, בקונאן היא הקדישה חצי סט לדחיפה של כיסא הבר שלה הלוך חזור על הבמה (זה עבד מצוין דרך אגב), ובספיישל האחרון שלה היא בילתה כמעט עשר דקות בלהזמין את הלהקה האהובה, שאולי ואולי לא נמצאת מאחורי הקלעים, אל הבמה.

בשנת 2012, עם אלבום בחוץ וקריירה מבוססת, טיג נפרדה מבת זוגה, אושפזה בבית חולים, אימא שלה נפטרה ואז אבחנו אצלה סרטן השד. ארבעה ימים לאחר שגילתה שהיא עלולה למות נוטארו עלתה על הבמה בערב שאירחה וסירבה לבטל עם חצי שעה חדשה שעוסקת במוות של אימא שלה ובסרטן שלה. ההופעה הזאת הוקלטה ויצאה כאלבום בשם “live” . האלבום הזה פורץ דרך ואני ממליץ עליו לא רק כי הבדיחות עובדות אלא כי כמות האומץ והכוח שנדרשו ממנה יוצאת מן הכלל.

למזלנו היא ניצחה את הסרטן והמשיכה לצלם שני ספיישלים נוספים (אחד בHbo ואחד בנטפליקס), להקים משפחה ולשמח אותי בעצם קיומה. אני מקווה שהיא תמשיך להיות בריאה ולייצר עוד מהקסם שלה.

את הקטע האהוב עליי היא כתבה יחסית בתחילת הקריירה, הוא סיפור על היתקלויות שלה עם כוכבת פופ משנות השמונים והוא מראה את הסגנון המיוחד שלה, הרוגע שלה והשליטה שלה על החדר. אגב כשצילמה את הסיפור הזה לקונאן נוטארו היתה חולה, לא במיטבה וחוותה בלאק אאוט באמצע הסיפור. היא ביקשה מההפקה שלא יחתכו את ההתפתלויות והגישושים שלה החוצה מהשכחה וגם את זה אני מעריך המון.

סטנדאפיסטיות שכדאי להכיר

אלה אומנם לא הסטנדאפיסטיות שאני הכי אוהב אבל אני מוכרח להזכיר אותן:

אלי וונג, וויטני קאמינגס, ניקי גלייזר ואלייזה שלזינגר: אני לא מתחבר לסגנון ולבדיחות אבל אני לגמרי מבין למה הן מצליחות – יש לכולן קצב מאוד גבוה של פאנצ’ים, אישיות בימתית מהודקת ואנרגיה גבוהה. כמו כן הן מקצועניות כמו כל הנשים ברשימה ועובדות קשה מאוד, אז מי אני שאעביר עליהן ביקורת?

הספיישלים של אלן דג’נרס משנות השמונים מצליחים להחזיק גם היום בחלקם כי למרות שחלק מהבדיחות מתאימות לזמנן האישיות שלה קסומה, אני מעריך את החזרה לסטנדאפ בספיישל הנטפליקס שלה, והיא עשתה היסטוריה כסטנדאפיסטית הראשונה שקרסון הזמין להתראיין לאחר הקטע שלה ב”טונייט שואו”.

שרה סילברמן השפיעה על הרבה מהאהובים עליי ועברה שינוי משמעותי בספיישלים האחרונים שלה. הדמות שלה נהייתה הרבה יותר נאורה אבל עדיין עם העוקץ שאפשר לצפות לו ממנה. הסיפור של קת’לין מדיגן ב”This is not happening”   גרם לי לחקור עליה יותר וזה לגמרי היה שווה את זה, הספיישל של אמילי הלר נמצא ביוטיוב של קומדי סנטרל במלואו והוא מצוין. שרה מיליגן היא סטנדאפיסטית אנגלייה עם חומרים מלוכלכים ומבטא כבד שמפוצצת אצטדיונים בספיישלים שלה, שגם כן נמצאים במלואם בעמוד היוטיוב שלה.

את ניקול באייר הרבה מכירים כמנחה של “Nailed it” בנטפליקס אבל קודם היא סטנדאפיסטית עם חצי שעה מצוינת, גם כן בנטפליקס, שבה היא מדברת על השומן שלה בצורה מעצימה ומעוררת השראה. באייר הזכירה את דברה ג’יאובני כהשפעה על הסטנדאפ שלה. ווואו! הקצב של האישה הזאת מהיר – היא משוגעת, תזזיתית ולא נותנת לקהל שנייה לנשום. אני מת על זה. אפשר לצפות בקטעים שלה ביוטיוב ולשמוע את האלבום שלה “lady jazz”.

לקריסטינה פ יש ספיישל חזק בנטפליקס ופודקאסט יחד עם בן זוגה טום סאגורה. אני אוהב את הסטנדאפ של שניהם וניכר שהם משפיעים זה על זה. לג’ן קיקרמן יש כמה ספיישלים בנטפליקס – אני אוהב את הסטנדאפ שלה מאוד- הוא לא מרגיש מתוכנן, זה מרגיש כאילו היא פורקת את הלב שלה על הבמה והיא במקרה החברה המצחיקה שלי, עם החיים שלא הייתי מייחל לעצמי אבל מאוד מבדר לראות מהצד. אני במיוחד ממליץ על הסיפור שלה שבו היא יוצאת עם בחור חצי מהגיל שלה ומסרבת לדבר איתו על נירוונה.

ג’סיקה קירסון היא קטלנית ידועה לשמצה. סטנדאפיסטים כמו ברט קריישר מפחדים לעלות אחריה בגלל כמה שהיא טובה. אם אתם לא מכירים אז בבקשה תעשו לעצמכם טובה ותחפשו אותה.

אפרנה ננצ’לה היא מופנמת וקצת מרוחקת אבל יש לה בדיחות שמקסימות בשטותיות שלהן, פתיחות מרשימה בנושא החרדה החברתית שלה ובעיות פסיכולוגיות נוספות, קול ודמות מיוחדת, אלבום חזק וחצי שעה בנטפליקס. 

ולסיום אזכורי הכבוד, איימי שומר. אנשים, בעיקר באינטרנט, אוהבים לשנוא את איימי שומר ואני לגמרי נגד. היא כותבת בדיחות מצויינות, תוכנית המערכונים שלה מצוינת (כשאני רואה מערכון בו אישה מחפשת דרך דיסקרטית לקחת טמפון לשירותים במשרד אז היא שמה אותו בתוך סקסופון ומנגנת בו כל הדרך לשירותים אני קם ומצדיע), ולמרות שהספיישלים האחרונים שלה לא היו האהובים עליי – אני עדיין רואה את ספיישל הHbo שלה “חי באפולו” ושומע את האלבום שלה “cutting”.

סטנדאפיסטיות ישראליות מומלצות

התמקדתי כאן בעיקר בסטנדטאפ בעולם כי אלו מופעים מלאים שאפשר לצפות בהם שוב ושוב. אבל חשוב גם להזכיר סטנדאפיסטיות ישראליות. בישראל יש סטנדאפיסטיות מצוינות כמו קנדי אבלסון שראיתי מפציצה מול כל סוג של קהל במגוון של סיטואציות לא אידיאליות ומאתגרות- מקצוענית אמיתית עם קול ייחודי וניסיון שאין לתאר, נועה מנור שמספקת הבחנות מדויקות ומקוריות ובדיחות מושחזות ביותר, קארין כהן שיוצרת נונסנס עם דמות מוזרה ומשוגעת שאי אפשר להתעלם ממנה, כרמל צאיג שכותבת בדיחות חשופות להפליא עם נוכחות בימתית מרתקת, תום יער, מיטל שפירו, מיטל אבני, חגית גינזבורג ועוד תותחיות כמוהן – אבל הרשימה שלי כאמור מתמקדת בסטנדאפיסטיות מחו”ל.

צחוק בצד פרק 14- לילך ברנע לשם

לילך ברנע לשם (“עד כאן”, “גב האומה”) מכריזה על סופה של הסאטירה, מפרסמת חטיפים ונאלצת לעשות פריסטייל ראפ. בהמשך הפרק, כותב השלטים הקומי אלי קלמן מדבר על היצירה שלו וקומיקאית הרשת בת לוי (לני כהן) אומרת את כל האמת בפרצוף.

אפל פודקאסטס:

https://podcasts.apple.com/il/podcast/%D7%A4%D7%A8%D7%A7-14-%D7%9C%D7%99%D7%9C%D7%9A-%D7%91%D7%A8%D7%A0%D7%A2-%D7%9C%D7%A9%D7%9D/id1475669266?i=1000486217271

ספוטיפיי:


לינק כללי:

https://no-joke.pinecast.co/episode/618379d84f2b4b73/14-

קומיקאי, סטנדאפ ומערכון העשור

קומיקאי ומערכון העשור בחירת יונתן עמירן

אז פה ב״ילדי הקומדיה״ ביקשו ממני לבחור את קומיקאי ומערכון העשור. זו משימה קשה, ומשימה שאי אפשר באמת להצליח בה. לא משנה מה אני אבחר אני אקבל תגובות זועמות שלא בחרתי את הדבר הנכון. אבל אני כותב קומי אמיץ, ואני מוכן למשימה הזאת, בעיקר אחרי שהכריחו אותי.  בואו נתחיל!

קומיקאי העשור

לבחור את הקומיקאי של 2010-2019 היא משימה קשה במיוחד. זה היה העשור שבו נטפליקס פרצה לחיינו והוציאה משהו כמו 20 ספיישלים ביום. השוק הוצף אפשר להגיד. היו לנו ספיישלים שערורייתיים ושנויים במחלוקת כמו ״נאנט״ וכל ספיישל של דייב שאפל. הייתה לנו הנפילה הגדולה של לואי, שעד לפני כמה שנים היה בחירה בטוחה לקומיקאי העשור. וזה היה עשור שבו עולם הקומדיה נהיה פתוח יותר, מלא בקומיקאים מגזעים, מינים ונטיות מיניות שונות. אז אחרי כל ההקדמה הזאת איך אני יכול שלא לבחור את ג׳ון מולייני, איש לבן סטרייט בחליפה שעושה סטנדאפ די רגיל. אני יודע שזה נראה כאילו פשוט בחרתי את הקומיקאי האהוב עליי, אבל שיטוט קצר באינטרנט, יחשוף שאני לא היחיד שחושב ככה. אנשים אוהבים את מולייני ואת הסגנון הפשוט-אך-מתוחכם שלו. הדרך שבה הוא מספר סיפור, הדרך שבה הוא בוחר את מילותיו. מולייני הוא גם קומיקאי שעשה את מירב עבודתו בעשור הזה. הספיישל המצולם הראשון שלו יצא ב-2012, והוא סגר את העשור עם ספיישל סוריאליסטי לילדים בשביל נטפליקס ממש לפני כמה שבועות. בנוסף, בניגוד לאמנים כמו דייב שאפל או איימי שומר, תתקשו למצוא אנשים שממש שונאים את מולייני. ההומור של מולייני, עם כמה שהוא יכול להיראות מיושן, הוא ההומור של האינטרנט בעשור הזה.  ג׳ון מולייני מדבר כמו האינטרנט והאינטרנט מדבר כמו ג׳ון מולייני.

מערכון העשור

2010-2019 היה גם עשור לא רע למערכונים. היה לנו את ״קרול שואו״ ו״קי ופיל״, את I Think You Should Leave, שרק הגיעה השנה אבל כבר הפכה לקאלט. אבל תכנית המערכונים שעדיין שלטה בשיח הייתה ״סאטרדיי נייט לייב״, שלמרות נסיונותיה הרבים להיות פוליטית וחתרנית, מצליחה הכי כשהיא גובלת בנונסנס. אני יכול לבחור את אחד מהמערכונים הנפלאים שג׳ון מולייני כתב וכיכב בהם מהפרקים שהנחה, או את ״דייוויד ס. פאמפקינז״ שהפך לתופעה, או אחיו קווין רוברטס״.  או אולי אפילו אחד מ״דיגיטל שורטס״ של הלונלי איילנד שאני אוהב כל-כך. אבל אני אאלץ לבחור במערכון קצת נשכח בכיכובו של סטיב בושמי דווקא, מערכון בשם ״קואץ׳ ברט״. מערכון קורע, משוחק וכתוב היטב, קצת ריסקי, שראיתי עשרות פעמים. אני לא אספיילר לכם את כל המערכון, רק אגיד שזה מתחיל בחדש לפדופיליה, ונמשך משם. 

קטע הסטנדאפ של העשור – בחירת נוי טמרקין

שחר חסון – מכירים את זה שקיץ?

שחור חסון הוא גאון. קל מאד להתאהב בו, אתה כאילו לא יכול שלא; הוא אותנטי, סּופר פתוח, אינטליגנט, הוא בן אדם חמוד (עושה רושם שגם טוב), הוא עמך ואי אפשר שלא להעריך אותו על הקריירה המפוארת והיציבה שבנה וטיפח בחריצות ניכרת. עם זאת, שחר חסון בסביבה כבר לא מעט זמן וכולנו יודעים מה קורה עם דמויות שנמצאות קרוב אלינו לאורך תקופות ארוכות וללא הפסקה – מיאוס, זה מה שקורה. יצא לי לשמוע בשנים האחרונות לא אחת, קולות נרגנים שמלינים על חזרתיות או “התעייפות החומר” לכאורה – וואלה, לא השתכנעתי. בעיניי, שחור חסון היה ונשאר גאון. הייתי יוצאת איתו, כנראה שהייתי עושה אותו, לעת עתה אסתפק בלהכתיר את היציאה האגדית הזאת שלו, לקטע סטנדאפ העשור.

הקטע הזה מדגים לא רע את הנוסחה השחר-חסונאית לגאונות קומית. בואו ננסה להבין דרך המוח שלי, מה בעצם קורה שם?

הקטע הזה נפתח עם האלמנט המרכזי שמכתיב את המבנה של ההופעות של שחר. אני מדברת כמובן על התקשורת עם הקהל. הוא כל הזמן בדיאלוג אקטיבי דו-כיווני עם הקהל. הוא מרגיש שם בנוח, הוא לא נבהל מהתקלות. ברוב המקרים הוא זורם איתן ומחבר אותן לתסריט שלו, או משתמש בהן כבאפר בתבונה ובגמישות רבה.

הוא פותח את הקטע בכך שהוא מודיע לקהל על מה הוא הולך לדבר עכשיו. מכין לנושא הבא – קיץ – ויוצא לדרך.

בפרק זמן של 3:24 דקות הוא פורס ארבעה פאנצ’ים שקשורים לקיץ, בזה אחר זה. האשכנזים, הרוסים, החור באוזון ואז האילתים הטיפשים. זה כאילו הוא ישב ואמר לעצמו “בא לי לכתוב קטע על קיץ. איזה דברים מצחיקים שאני מכיר יכולים להיות קשורים לקיץ?” פרט, בחן, בדק, ליקט, ואז, כמו בארוחת טעימות טובה, הוא קשר בין המנות באלגנטיות ובאינטליגנטיות. הוא מקפיד לבנות את המקטעים בצורה מסודרת מאוזנת. כל מקטע הוא בן חצי דקה לדקה. כל מקטע נסגר בפאנצ’ חזק. אין אצלו רגעים חלשים, אין אצלו רגעים מתים. הוא יודע להרגיש את הקהל היטב והוא יודע לשמור על הקהל חם. הרגישות הזו מאפשרת לו להשאיר את הקהל במתח גבוה לאורך הרבה מאד זמן, ללא נפילות מתח. שימו לב, למשל, למעבר באזור של דקה 1:23. הוא נותן את הפאנצ’ האחרון “בת זונה, די, קופחת עליי”, הקהל אוהב את זה, אבל הוא לא עוצר, לא נח ולא נותן לקהל לנוח. הוא נותן שלוש שניות בדיוק של מנוחה ומשם לוקח שיפט סופר אלגנטי, שכולל שינוי קצב וטון דיבור, אל המקטע הבא. הוא יודע איך לגעת, הוא יודע איפה לגעת, הוא יודע כמה לגעת והוא יודע באיזה קצב.

הסיבה האמיתית שאני בוחרת בקטע הזה לקטע העשור, היא שהוא נגע בי באמת. כאוקראינית לבקנית (אני על הגבול! זה נקרא חוסר פיגמנטים) שעברה כמעט שלושים קיצים של קרם הגנה שלושת אלפים; כעולה חדשה לשעבר שסבלה את כל ההצקות ועברה את כל הדרך הארוכה, המערכון הזה ריגש אותי. הוא ריגש אותי כי גם אותי השמש לפעמים מחלישה. הוא ריגוש אותי כי גם אני החברה הזאת שמורידה זיעה לאורך (מטאפורית לפחות). הוא ריגש אותי כי כששמעתי אותו, ירד לי פתאם האסימון שהתאקלמנו, אנחנו, הרוסים. לכל אחד יש רוסי-מחמד שנמס בשמש ושחר חסון שם את הסטפמה הסופית שזה בסדר.

קראו עוד:

הדמויות הקומיות האהובות בכל הזמנים

השירים המצחיקים בכל הזמנים

סדרות הקומדיה הטובות ביותר בכל הזמנים

ההרצאה של תכלת גינס – חירשות, קומדיה ומקצועיות

לפני חמש שנים הייתי טירונית בעולם התוכן. סיימתי אז תפקיד באיזה סטארט-אפ קטן והייתי בטוחה שאני לא צריכה יותר אף אחד, אני יכולה לבד. אז פתחתי עסק. אלא שלא ידעתי דבר או חצי דבר על עסקים. אז מה עשיתי? מה שכל הבטלנים עושים, ישבתי בפייסבוק והעברתי את הזמן. כדי להעביר שם את הזמן באופן שמניח את הדעת, אתה צריך תכנים טובים, אחרת הזמן לא באמת עובר. אז גייסתי לי נבחרת של כוכבים. משתמשים פורים וצבעוניים שכמעט כל דבר שהם מוציאים תחת ידיהם הוא מעניין, מאתגר, מחדש או מצחיק. תכלת גינס הייתה כוכבת מנצנצת בנבחרת הזאת. מה ידעתי עליה אז? לא הרבה. ידעתי שהיא סופר אינטליגנטית, ידעתי שהיא מצחיקה וידעתי שיש לה בעיות שמיעה. לימים נתקלתי בה ברחובות תל אביב. היא התחילה לדבר איתי והדיבור שלה היה קצת מוזר, לא רגיל. בעקבות המפגש הזה גיליתי שתכלת נמצאת בתהליך של התחרשות. היא שמעה טוב פעם, בתור ילדה ומאז היא מאבדת את שמיעתה בהדרגה. כיום היא נעזרת בשני מכשירי שמיעה ויום אחד היא לא תשמע בכלל. נורא, אה? אז זהו שלא כל כך, מסתבר. אבל לא נקדים את המאוחר.

מיהי תכלת גינס

השנים דהרו להן כטבען והנה יום אחד אני רואה באחד המגזינים ראיון עם תכלת שמשובץ בו קטע וידאו שלה מופיעה ב”קאמל קומדי קלאב”. בראיון היא מספרת על הדרך שהפכה אותה לסטנדאפיסטית. באותו רגע ירד לי אסימון: אני אמנם נטשתי את הפייסבוק כדי לעשות משהו מעצמי ולבנות את החיים שלי, אבל אני לא היחידה. גם כוכבי הפייסבוק החביבים עליי מתפתחים ובונים את החיים שלהם. שמחתי בשבילה. ידעתי כמה טובים החומרים שלה וידעתי שזה בזכות ולא בחסד. בימים אלו מעלה תכלת הרצאה קומית-רצינית שהיא מופע ייחודי, מעניין, קורע מצחוק ומפוצץ בהשראה. הייתה לי הזכות לצפות בסשן הראשון והרי התקציר לפניכם.

ההרצאה של תכלת היא כאמור בפורמט של הרצאה קומית. ההרצאה מופצת תחת הפלטפורמה המצוינת של Funzing, למי שלא מכיר – אתר פנאי שמציע שורה ארוכה של אירועים איכותיים בעלי תוכן עשיר ומגוון. כששמעתי שההרצאה היא תחת המותג הזה, כבר ידעתי שיהיה טוב. אבל בתכלס טוב זה לא היה, זה היה מצוין.

האירוע התקיים בקומה שנייה של פאב נחמד ולא מתיימר בבן יהודה. ההרצאה נחלקה לשלושה חלקים. חלק ראשון: הצגה עצמית שבה צללנו לעולם העשיר הזה שנקרא תכלת גינס. היא פותחת ומספרת שנולדה כילדה “רגילה”. בגיל שלוש התבשר להוריה כי היא לוקה במחלה שתגרום לשמיעה שלה להידרדר במרוצת הזמן, עד שלבסוף תהיה חירשת לגמרי. החלק השני הוא סטנדאפ שמוגש בפורמט הרגיל שכולנו מכירים ואילו החלק השלישי הוא למעשה ‘הסיפורים מאחורי הבדיחות’. סיפור חייה של תכלת ותיאור הדרך שהובילה אותה להגיע למעמד הזה שהיא עומדת מולנו ומספרת לנו בדיחות אודות האתגר הכי גדול שלה בחיים. החלק שמתאר את סיפור חייה משלים את החלק של הסטנדאפ. הצופה מקבל הצצה לכל תחנה ותחנה שבה הפאנצ’ים האלה נרקמו.

הסטנדאפ של תכלת סובב סביב הנושא המרכזי שהוא תופעת ההתחרשות בפרט וחיים כלקוי שמיעה בכלל. בכישרון ענק וחן אינסופי היא מצליחה להכניס אותנו לתוך הפריימים הכי יומיומיים בחייו של אדם חירש. הפתיחות הגדולה שלה מאפשרת לה ליצור פאנצ’ים מאד אינטימיים מה שיוצר מיידית קשר עמוק ובלתי אמצעי עם הקהל. אתה יוצא משם ואתה לא מרגיש שהיית באירוע של אמן, אתה מרגיש כאילו הכרת חבר חדש. היא מכניסה אותנו לחדרי המיטות, לחדרי השירותים, למקומות הכי אפלים וכואבים בעבר שלה, לנקודות התורפה הכי עמוקות של האגו. דרך הסטנדאפ וסיפורי ההתהוות מאחוריו, מקבל הצופה טיול מונחה דרך נקודות המפנה המכוננות והמשמעותיות של חייה. אולי הצגת קורות החיים הכי צבעונית ויצירתית שראיתי מימיי. תכלת לוקחת אותנו יד ביד על ציר הזמן של החיים שלה, מגיל 3 ועד 37, דרך נקודת מבטה המיוחדת והכל כך מצחיקה.

הרצאה מקצועית עם פאנצ’ים אינטימיים

דבר מהותי שמבדל את תכלת בעיניי מהרבה סטנדאפיסטים אחרים הוא המקצועיות והסדר המופתי שניכרים מאד בחומרים שלה. אני רגילה שסטנדאפ זה מרחב שהוא פחות מתוכנן ומוקפד, יותר זורם וקורם זהות ומבנה תוך כדי תנועה. אצל תכלת זיהיתי המון השקעה וחשיבה מראש. זה ניכר באופן שהחומרים מחוברים ביחד, זה ניכר בזרימת הנרטיב שבנוי באופן שמקל על הצופה לזכור את המידע מאד בקלות, זה ניכר בהשקעה. החלק של “מאחורי הקלעים” מלא באלמנטים מעניינים כמו ציטוטים של מפורסמים, סיפורים היסטוריים בעלי זיקה לסיפור שלה (כמו זה של הלן קלר למשל) ולמרבה ההפתעה גם לא מעט מדע! תכלת מגוללת באופן חווייתי ומעניין הרבה מידע מדעי רלוונטי לגבי תפקוד החושים. היא מגישה את הסיפור שלה בדיוק כמו שהוא עובר אצלה בראש והיא גם מנמקת אותו על כל חלקיו. הדבר הזה מייצר רב מימדיות, עוד מימדים מלבד הרובד של הסטנדאפ וסיפורי החיים. התוצאה היא מופע עמוק ועשיר שלא נוגע רק בנקודות הרגילות שסטנדאפ נוגע בו אלא בעוד הרבה נקודות עמוקות ולעיתים נוקבות, במוח ובלב.

אני מאד אוהבת את זה שאנחנו חיים בעולם שבו זה כבר מזמן לגיטימי לפתח קריירה באמצע שנות השלושים וצפונה. תכלת אמנם נושקת לארבעים (אל תגלו לה שאמרתי) אבל מבחינתי היא ממש בתחילת הדרך וזאת הולכת להיות דרך מרהיבה ומפוארת כי הבחורה פשוט נולדה לעשות את זה. היא ניחנה באיכויות קלאסיות של פרפורמרית מוצלחת: כריזמטית ברמות, מודעות עצמית גבוהה, אינטליגנטית, נראית מצוין, בטוחה בעצמה, מלאת חן וכובשת. ניסיון החיים העשיר שלה הפך אותה למעין שוצף של חומרים ונראה שהיא בדיוק בנקודת הבשלות להפוך את הטרגדיות הפרטיות לקומדיה מצוינת שטומנת בחובה מוסר השכל ותזכורת לשיעורים החשובים ביותר בחיים. איך מתמודדים עם קושי? איך יוצאים ממשבר? איך הופכים את החולשה הכי נאחסית להצלחה הכי גדולה?

ההרצאה הקומית של תכלת גינס תתאים בעיניי לשורה רחבה של מטרות. היא קלאסית עבור אירועים שמבקשים לעודד יזמות, מוטיבציה ופסיכולוגיה חיובית. היא תהיה מצוינת לכל פורמט שמחפש לצקת תוכן מקורי שמעורר השראה והיא לגמרי עוברת כמו כל מופע סטנדאפ אחר, רגיל לכל דבר פלוס ימבה ערך מוסף. ממליצה מאד לקחת חבר וללכת לראות. תצאו משם מחויכים למשעי.

סטנדאפ וקומדיה השבוע | 29/9 – 5/10

דניאל רצ’קובסקי מרים את ה’כולי עלמא’ לפני שהוא יורד מהארץ, מרתון סטנדאפ מיוחד לרגל ראש השנה, טל ומיכל חולקות במה לזכר כישלון מרד גטו ורשה, הרצאות מפגרות שיעשו לכם טוב בלב ובפינת הסלב: שלומי קוריאט הגב-גבר. מי אמר מצחיק ולא קיבל?

שני | מרימים לדניאל רצ’קובסקי בכולי עלמא

ימי שני ב’כולי עלמא’ מוקדשים לסטנדאפ, כבר טוב. שלוש פעמים בחודש תוכלו להנות שם מערבי אלתורים מצוינים ואילו ערב אחד בחודש מוקדש למופע באורך מלא. זאת הזדמנות מצוינת לראות סטנדאפיסטים בתהליכי גדילה מתנסים באתגר הלא קטן של להחזיק קהל במשך שעתיים ואף יותר. השבוע נזכה למופע של עלם החן דניאל רצ’קובסקי. בחור צעיר, בסך הכל 22 וכבר אין לו רגע דל. הוא יודע שנועד לסטנדאפ עוד מתחרות הכישרונות הצעירים בכתה ד’ ואכן עלה על במה ברגע שהחוק אפשר את זה. מגיל 18 הוא מסתובב על הבמות של הגדולים. הוא הספיק לכתוב חומרים כבר לכמה תכניות טלוויזיה ביניהן “פעם בשבוע עם תם ואהרון”. השבוע הוא עוזב את הארץ, בתקווה לתמיד לדבריו, כך שיתכן מאד וההופעה הזאת תהיה ההזדמנות האחרונה בהחלט לצפות בו בלייב. אוהד עמיחי וגיא אדלר שמחממים הם עלמי חן חמדמדים כשלעצמם. אין לי ספק שיהיה ערב היסטרי וזה אפילו בחינם. איך?! מכתבי תודה אפשר להעביר לנו בתגובות.

שני, 30/9, 21:00 מתחילים

“כולי עלמא” מקווה ישראל 10, תל אביב

שני | סטנדאפיסטים בכל הצבעים לרגל ראש השנה

עוד אירוע מרנין לרגל ראש השנה הוא מרתון סטנדאפ חגיגי  שייערך בסטארדאסט. שלוש שעות, תשעה סטנדאפיסטים בכל הצבעים, מכל המינים, כל העדות וכל המגזרים. הכל בוייבים מעולים ובליווי אלכוהול ונשנושים. יעלו ויבואו: מתן וייסמן, נועם בצר, כאמל על חלבי, ערן גונן, ליאור הבר, דארת’ ווידר, נועה אנגל, שמואל ב’ ושמעון רייצ’ק. חלקם מופיעים כאן לראשונה במדור, את חלקם כבר חשפנו בפניכם בעבר. חלקם צעירים ותמימים במקצוע ובחיים וחלקם כבר בעלי ניסיון. דבר אחד משותף לכולם: הם מצחיקים! גם הערב הזה הוא בחינם מה שלדעתי מציב שיא חדש של פרגון. כל הכבוד לאנשי הסטנדאפ הנדיבים. הלוואי ושאר בעלי המקצועות יקחו דוגמה מכם (ובראשם הפסיכולוג שלי).

שני, 30/9, מ 21:30 ועד 00:30

“סטארדאסט” אלנבי 35, תל אביב

רביעי | טל ואופיר בסטנדאפ חצי חצי לזכר כישלון מרד גטו ורשה!

מה יש להגיד? they had me at גטו ורשה. שתי פרגיות עסיסיות (זה בסדר לכתוב ככה?) צעירות ומלאות מרץ, דור שלישי לניצולי שואה, חוש הומור מפותח, חצי תלתלים חצי בלונז’ ואין סוף מוטיבציה. גירל-פאוור בתצורתו הצבעונית ביותר. אז חצי אחד הוא טל מיכלוביץ’ שכבר כיכבה כאן במדור והחצי השני שלה (לפחות לאותו הערב) היא אופיר סגרסקי. יש הרבה מה לכתוב על כל אחת מהן. האחת שחקנית, תסריטאית ויוצרת בחסד. השנייה כוכב עולה בשמי הסטנדאפ, עיתונאית, תל אביבית שניצחה את ההיפסטריה ועוד הרבה סופרלטיבים שנשאיר לכם לגלות לבד. את השתיים תחמם אמזונה נוספת העונה לשם טל זלוטי. שחקנית צעירה ומסקרנת שעושה רושם שעוד תשמעו גם עליה. כל התענוג הזה יעלה לכם שלושים כסף טבין ותקילין.

https://www.youtube.com/watch?v=uh59etlrOek

רביעי, 2/10, מ 21:00 ועד 23:00

“קולנוע קנדה”, חצרים 15, תל אביב

חמישי | הרצאות מפגרות לאנשים חכמים

האירוע הבא הוא האירוע החם ביותר של השבוע ואני לא משוחדת. מדובר לגמרי במקרה באירוע שמופק בשיתוף עם האתר שלנו הלא הוא האתר הלוהט ביותר ברשת האינטרנט כולה (נראה אתכם מנסים להכחיש). הקונספט של הערב הוא הרצאות מצחיקות. הרצאות שהן פארודיה, פארודיות שהן הרצאות ועוד כל מיני ביטויים של פיגור בתצורה של הומור ולהפך. אחת ההרצאות תעסוק למשל בדרך יצירתית במיוחד להגיע לחופש כלכלי – לגור עם ההורים. הרצאה אחרת (בנושא סקס) תינתן מפי הסקסולוגית אירינה מרקוביץ’ חלדייץ שהיא בעצם גבר בכלל. עזבו אתכם, אל תשאלו שאלות. פשוט תגיעו. על הבמה תזכו לראות את זיו פניהם החינניות של: תומר שרון (האחד והיחיד!), יונתן עמירן (כנראה שגם הוא אחד ויחיד), אלון מזרחי, מורן (V) ברמן, איתי עמוס, דניאל עוז, דור איטח, דרור ניר קסטל, נדב קרשונז וכפיר קורנר. שורה מרשימה של אחדים ויחידים שאתם לא רוצים לפספס. האירוע בחינם!

חמישי, 3/10, מ 21:00 ועד 23:30

השומר 3, תל אביב

 שבת/חמישי | שלומי קוריאט החרוץ נותן לכם בראש

יצא לי פעם למלצר בבית קפה שכוח אל אחד בפתח תקווה. הדבר הכי מרגש שאני זוכרת מהעבודה שם היה הבוקר בו שלומי קוריאט נכנס לאכול ביחד עם אישתו. דאגתי שהתפוזים יהיו הכי טריים, שהעין הרכה תהיה אשכרה רכה ושלא יהיה פירור מיותר בשולחן לאורך כל הארוחה. למה טרחתי כל כך, אתם שואלים? ובכן, כי אני מעריכה את הבחור. נתחיל מזה שמדובר בטלנט ענק. נמשיך עם זה שמדובר בבחור סופר חרוץ. הוא לא נח על זרי הדפנה ומתמיד בפיתוח הקריירה שלו כבר שנים רבות. קוריאט למד משחק בבית צבי ולאחר שסיים חבר לאופיר לובל ויובל סמו שהרכיבו ביחד את “שלישיית פרוזאק”. ב2003 הם זכו בקטגורית הבידור של ‘טקס אנשי השנה’. לאחר ההצלחה בסטנדאפ הוא פנה למשחק. ראינו אותו בתפקידים שונים בקולנוע ובטלוויזיה שאולי הזכור ביניהם הוא הדמות של אבי הטחול מ’הבורר’. אחר כך שיחק גם בתיאטרון הבימה, בתאטרון באר שבע, בפסטיגל ועוד. כיום מזוהה עם הדמות של מורדי שנולדה מהתכנית ‘שנות ה80’. הדמות הזאת פרסה כנפיים ונהייתה לדמות אייקונית בפני עצמה. בקיצור, הבחור לא נח. אנחנו, מה ‘כפת לנו? נראה שהשנים רק עושות לו טוב. יש לכם אותו חמישי בראשון לציון ושבת בבאר שבע. מחיר כרטיס הנו 100 ש”ח והזמנות ניתן לבצע מכאן.

ראשון לציון: חמישי, 3/10, מתחילים ב 21:30

אולם “מופת” שדרות רוטשילד 60, ראשון לציון

באר שבע: שבת, 5/10, מתחילים ב 21:30

“מרכז הצעירים” הרצל 12, באר שבע

https://www.youtube.com/watch?v=0Vzz02QQ9iI

סטנדאפ השבוע | 4.8 עד 10.8

אירועי קומדיה בשבוע הקרוב

ראשון | אין כמו לפתוח את השבוע עם סטנדאפ במערה

ערב סטנדאפ במתכונת של במה פתוחה חיה על טהרת השפה האנגלית! נשמע כמו פלטפורמה מבטיחה להרפתקאות, נהרות של בירה והדי צחוקים, כל זה בתוך מערה מרוצפת אבן ירושלמית. רומנטי, לא? הכניסה היא חינם ואם תרצו פרטים נוספים פשוט תיכנסו לאיבנט

ראשון 4.8, 21:30 עד 23:30

“בסרביה” בן יהודה 34, ירושלים

ראשון | דניאל חן בסטנדאפ פקטורי

בתיאור של האירוע כתוב: “דניאל חן הוא מפלצת סטנד אפ שמתפרעת ו”יורקת אש” של צחוק על כל מה שזז. מספיקה בדיוק הופעה אחת כדי לדעת שמדובר בגאון”. חברים, בואו נירגע, לא מדובר פה במפלצת אם כי בבחור מתוק שכשמו כן הוא, מלא חן. גם על יריקות אש לא הייתי בונה אבל נאלצת להסכים שאכן מדובר בגאון. הנה טעימה. דניאל סטנדאפיסט לא מאתמול החומרים הם מעובדים ומלוטשים בהתאם. ערב מוצלח ביותר צפוי שם. לכרטיסים או לאיבנט.

ראשון 4.8, 21:30 עד 23:30

“סטנדאפ פקטורי” שביל המרץ 5, תל אביב

שני | English Speaking Comedy Night

אם האנגלית שגורה בפיכם, אם מינגלינג עם תיירים זה תחביב שלכם משכבר הימים או אם סתם בא לכם להתרענן במשהו קצת יוצא דופן, לגמרי כדאי לכם לתת קפיצה לערב המבטיח הזה. על ההנחיה: תומר פישמן, אושיית סטנדאפ צבעונית ומרתקת. רשימת המופיעים המלאה באיבנט.

שני 5.8, פתיחת דלתות 21:00 מתחילים 21:30 עד חצות

“כולי עלמא” מקווה ישראל 10, תל אביב

שני |  סטנדאפ בחינם להמונים

נראה שהערב הזה מותיר את כל הצדדים מרוצים כי הנה הוא חוזר לו בסערה. יעלו ויבואו: דן אלפה, שמעון ראיצ’יק, דודו כרמל, נועה אנגל, אלעד דויד וגם אלון נהרי שמככב עם מעל 380 מנויים בערוץ היוטיוב! מרימים לו כמו גם לשאר המוכשרים (והמוכשרת) הללו. לרשותכם בר אלכוהול ונשנושים למכביר. כניסה חינם. כל הפרטים באיבנט.

שני 5.8, פתיחת דלתות 21:00 מתחילים ב22:00 עד חצות

“סטארדאסט” אלנבי 35, תל אביב

רביעי | רועיג’י + אלמוג שור בקאמל

“תשכחו כל מה שידעתם על סטנדאפ קלאסי” הם מבקשים. “החוק היחידי הוא שאין חוקים” הם טוענים. “נון-סנס טהור וחוויה שתשאר איתכם הרבה אחרי שהמופע יגמר!” הם מבטיחים. האמנם? וואלה, עושה רושם שכן. מופע המשלב קולות, חיקויים, אזכורים מתכניות טלוויזיה אזוטריות ונושאים הזויים נוספים מעולמו המעוות ומוחו הקודח של אושיית הסטנדאפ המחוספסת, רועי ג’י. תחמם אותו כוכבת עולה כשלעצמה, אלמוג שור, שמוכרת מסדרת הרשת המצוינת “הישראליות”. לכרטיסים

רביעי 7.8, פתיחת דלתות 20:00 מתחילים ב21:00 עד חצות

“קאמל קומדי קלאב” אלנבי 128, תל אביב

איך לכתוב סט של חמש דקות – מאת אלזה וואית

בפעם הראשונה שעליתי על במה בערב סטנדאפ, פשוט התחלתי לדבר.

זה לא מומלץ.

תרגום: טל ניר קסטל

קפצתי מנושא לנושא הלוך וחזור כמו ילד גן בהיפר. בדיחה המשיכה לבדיחה הבאה בלי שום הקשר או מקצב. כל כך התפזרתי שבכלל שכחתי לבצע מקבץ של בדיחות שדווקא כתבתי. התחלתם פעם להקשיב למישהו מספר סיפור ארוך ומסובך והבנתם תוך דקה אחת שזה לא מעניין אתכם? ככה מרגיש הקהל כשלא מתכוננים.

דווקא היו קצת צחוקים (תודה רבה!) אבל בתוך הראש שלי היו בעיקר צרחות. ככה למדתי כמה חשוב להתכונן – ובעיקר, כמה חשוב לכתוב לא רק בדיחות אלא סט – עם התחלה, אמצע וסוף. במילים אחרות, תכנית. תחשבו על רשימת השירים באלבום האהוב עליכם – ככה התכנית צריכה להיראות.

זה כן מומלץ.

וככה עושים את זה:

קודם כל, למה צריך סט של חמש דקות? הנה למה:

סט של חמש דקות הוא הבסיס לעבודה של קומיקאי. רוב הבמות הפתוחות נותנות לא יותר מחמש דקות על הבמה (בארה”ב – המת’). חמש דקות הן גם המקסימום שאמרגן או מפיק יקדישו כדי לצפות בוידאו שלך. לכן, המטרה שלך היא לפתח “חמש דקות טובות” – חמש דקות של בדיחות בסיסיות וטובות שמראות מי אתה ותמיד מביאות צחוקים. נכון שחמש דקות, במבט ראשון, הן די הרבה זמן, אבל אם תעשו זאת כמו שאתאר זה יהיה די פשוט.

כשתתקדמו, תוכלו לערבב כמה סטים של חמש דקות ביחד, ולפני שתבינו מה קרה, יהיה לכם סט של 20 דקות! מרשים.

עכשיו, קצת אוצר מלים בסיסי:

סט: אוסף הבדיחות שלכם, עם התחלה/אמצע/סוף. כל מה שאתם מתכננים לומר על הבמה. אנשים שלא עובדים בקומדיה קוראים לזה לפעמים “מערכון”. זה לא.

ביט: בדיחה בודדת או כמה קצרות באותו נושא.

קטע: כמה ביטים שסובבים סביב אותו נושא.

אז מבדיחות מרכיבים ביטים שמרכיבים קטעים שמרכיבים סט. הבנתם?

(אפשר לקרוא עוד כאן: מונחון קומדיה וסטנדאפ

עכשיו אתם מוכנים לתוכנית!

מוכנים, היכון, מלאו את החלקים הריקים!

  1. פתיחה: התחילו עם משהו שמציג אתכם היטב, בייחוד אם יש בכם משהו מושך עין ויזואלית – צבע שיער, למשל, או גבות עבות במיוחד, תוכי על הכתף וכן הלאה. דברו על זה כבר בהתחלה והקהל ישכח מזה מיד ויקשיב לכם.
  2. קטע 1: נושא 1. טוב שגם זה יהיה מבוסס על משהו אישי – שיכירו אתכם!
    1. ביט מצחיק
    2. ביט יותר מצחיק
    3. הביט הכי מצחיק
  3. קטע 2: נושא 2. לא צריך לעצור בין שני הקטעים – אפשר פשוט לעבור נושא.
    1. ביט מצחיק
    2. ביט יותר מצחיק
    3. הביט הכי מצחיק
  4. קטע 3: נושא 3. יכול להיות קשור לנושא קודם – או שלא.
    1. ביט מצחיק
    2. ביט יותר מצחיק
    3. הביט הכי מצחיק
  5. סגירה. יכול להיות בדיחה מס’ 4, משהו שקשור לקטע קודם, או פשוט בדיחה היסטרית שאתם יודעים שת-מ-י-ד עובדת.

טיפים – איך לוודא שזה עובד

התכנית לא קשיחה מדי, אתם יודעים. תעשו מה שעובד לכם. אבל:

  • שניים או שלושה קטעים עובדים הכי טוב בסט של חמש דקות. יותר מזה יכול להיות דחוס ומוגזם, פחות מזה יכול להיות משעמם.
  • נסו לסדר את הביטים מהמצחיק (שמכוון את הקהל לנושא) להכי מצחיק. זה אומר גם שאתם עובדים כדי ליצור כמה שיותר מצחיקים בכל נושא.
  • כל קטע צריך להיות בין דקה וחצי לשתי דקות.
  • את הקטעים הכי ארוכים, מורכבים ועם (סליחה, טבעונים) הכי הרבה בשר – שמרו לסוף.
  • בונוס: אם תשתמשו בתכנית הזאת גם יהיה לכם יותר קל לזכור את סדר הבדיחות, כי הוא יהיה הגיוני.
  • קחו אתכם את התכנית לבמות הפתוחות. גם אם לא תקבלו את כל חמש הדקות, תוכלו להתאמן על קטע או שניים.
  • ברגע שהתרגלתם לבצע את הסט שלכם, שנו את הסדר בתוכו. תראו איזה זהב יוצא רק מלערבב דברים.

אחרי הרבה חזרות הכל הופך למצחיק יותר. אין דבר כזה “מושלם” בקומדיה – אז שחקו עם זה עד שזה יעבוד. ואז שחקו עם זה עוד קצת. ואז כתבו לנו ל- @GOLDcmdy בטוויטר וספרו לנו מה אנחנו יכולים ללמוד מכם!

 

אלזה וואית (ELSA WAITHE), מדריכה מייסדת, היא סטנדאפיסטית  מנורפוק, וירג’יניה. כיום היא בברוקלין, ניו יורק. הסטנד אפ שלה מורכב בעיקר מתובנות קלילות אך ביקורתיות בנושאי הומוסקסואליות וגזענות – ועליה. היא הופיעה ב-This American Life, אירחה את הליין החודשי “Affirmative Laugh” ב-The Experiment Comedy Gallery ומופיעה ברחבי ניו יורק. חפשו אותה בטוויטר: @elsajustelsa. הכתבה התפרסמה במקור כאן.

אמיר הבר (אנימטור) – ראיון ר-ציני

אמיר הבר – האנימטור שאמר לנו כן

אמיר הבר אולי מוכר לכם כי לא מזמן כתבנו עליו, כלומר הזכרנו את הסדרה שלו בערוץ טדי, שקוראים לה זולי הזול זול, למיטב ידיעתנו. הוא אנימטור והוא גם ניסה כוחו בסטנדאפ וגם היה לו עמוד “פייסבוק – החיים הקשים”, שהיה להיט ועכשיו לא להיט. הממ, מעניין מה אפשר לעשות עם השילוב הזה. ראיינו אותו כדי לברר.

איך הגעת לתחום הקומדיה?

הציור התחיל אצלי בגיל מוקדם, ותמיד אהבתי לראות דברים מצחיקים וציירתי קומיקסים ושטויות אבל לא ממש עשיתי קומדיה בעצמי. רק בתקופה שלמדתי אנימציה בבצלאל, גיליתי את המעט חומרים שיש למיצ’ הדברג ברשת, הוא הרג אותי מצחוק. הייתי שומע את הקטעים שלו בריפיט. התחלתי לחפור סטנדאפ ביוטיוב באופן יומיומי וגם כתבתי כל מיני וואן ליינרים במחברות וקטעים לאנימציה. אחרי כמה שנים עברתי לת”א והתחלתי להופיע בבמות פתוחות במשך כשנתיים-שלוש לסירוגין. מאד נהניתי אבל הבנתי שזה תחום שדורש ממני לצאת מהבית בלילות הרבה יותר ממה שאני רוצה, אז הלכתי יותר לכיוון של וידאו ואנימציה.

מה התכונה הכי חשובה לאנימטור שלא טובה גם למלצרים?

כאנימטור פרילאנסר פיתחתי יכולת מסויימת להסביר ללקוחות שלי שהם טועים לפעמים. במסעדה זה לא יעבור.

מי היוצרים הקומיים שהשפיעו עליך?

רשימה חלקית ולא לפי סדר כשלהו: מיץ’ הדברג, סיקיי, מייק ג’אדג’, סיינפלד, ביל בר, דייב שאפל, ג’פריז, מארק מארון, פיט הולמס, טריי פרקר ומאט סטון, ג’יימי פוקס.

מה הפרסומת הכי מצחיקה והלא מודעת שנתקלת בה למוצר זול או יקר?

פרסומת של אסותא שקיבלתי בדואר: “צוות המומחים של אסותא – יש לנו הרכב מנתח”…
חבר’ה, אתם בית חולים של רופאים מומחים, מה הקטע עם המשחקי מילים? אתם אמורים להקרין מקצועיות ורצינות, אני לא רוצה ללכת לניתוח בבית חולים שהעובדים שלו עסוקים במשחקי מילים כל היום…
אתה מגיע לניתוח שם והפקידה אומרת לך “שלום אדוני, הניתוח שלך יתבצע בחדר 5 קומה 2, אצל דוקטור אור טופד” וכל הפקידות פורצות בצחוק מוגזם.

https://www.facebook.com/TDTVIL/videos/428911127876521/?__xts__%5B0%5D=68.ARD46tC1p1oo2iEIG5s0caPxqE1pXCw0ooD5AYKmziUy5Sbit0yvFi14HY5hMuoLCfWabIMv0Q3eageEqReyurwldqIU85Qbs6bYNX7rYTh6vs5aRIFqHj9senztCysClrEW-oG7qE9SfZZKZWuEjg0vx96yzQzJccklLjO-jhV4WwEHMugYOe3WTg4Je444BwG1qNsORWebfsQdtT4svTF_OcxDQ6iE5qAytMXBdv4NBJtkkAJZTMR9wIC0J_frUgOhDdp9GdLrncBNlc4y2aaVzad9AR1iFJ742HA8ne_suF-7U9_tVuyZkb-jz2XtuysjdjBeU5CaTBYS3wrerzJRtgFUxlGu5sJvI6T7&__tn__=-R

מה אתה חושב על הסצנה הקומית בימינו?

אם אתה מתכוון לסטנדאפ וקומדיה כאן בארץ אז אני חושב שאנחנו במצב טוב ואפילו מאד אופטימי. הסטנדאפ נהיה הרבה יותר מגוון ויותר מעניין, יש כאן אנשים מוכשרים ומצחיקים בטירוף. אולי הפריים טיים וחלק מערוצי הטלויזיה עוד לא עשו את הקפיצה הזו לגמרי, הם מנסים לרדוף אחרי התכנים שיוצאים ברשת וזה מצב טוב ליוצרים. אנשים עושים כאן דברים טובים וזה מה שחשוב.

אתה יוצר עמוד הפייסבוק “ערוץ החיים הקשים”. החיים השתפרו מאז?

האמת שכן. אבל העמוד הזה היה די מת כבר שנתיים, לא הייתי פעיל שם ועכשיו אם אני מעלה שם משהו זה נחשף ל-3 אנשים בערך. אני יותר פעיל בפרופיל בפייסבוק שלי וקצת ביוטיוב.

מה המילה שהכי מצחיקה אותך?

בזמן האחרון, השם דריימונד גרין. לא יודע למה.

מי היית רוצה שישחק אותך בפרסומת על חייך?

אני מניח שהבחירה הכי נכונה תהיה סת’ גרין. דמיין אותו עם קרחת וזקן רגע.

מה הטיפים שלך ליוצר קומי מתחיל?

אל תעשו שום דבר שאני עשיתי.

רב-קו אישי או אנונימי?
אופניים.

מקומיקאי מצליח לנשיא אוקראינה: על הדרך של ולדימיר זלנסקי

האם ולדימיר זלנסקי הולך להיות הקומיקאי הראשון שיעמוד בראש מדינה?

ולדימיר זלנסקי הוא מי שנבחר ברוב קולות בבחירות לנשיאות אוקראינה ב-31 במרץ ועלה לסיבוב השני. הוא נולד ב-1978 והעביר ארבע שנים מילדותו המוקדמת בשליחות במונגוליה במסגרת הקריירה האקדמית-דיפולמטית של אביו. בהשראתו הוא תכנן קריירה דיפלומטית ולשם כך הלך ללמוד משפטים. אבל לחיים היו תכניות אחרות בשבילו. בתחרות סטנד-אפ סטודנטיאלית הוא התגלה כקומיקאי מבריק ואהוד ומשם נסללה לו דרך מרתקת ומפתיעה. על הדרך שעבר וכמה מילות פרגון בסוף, בכתבה הבאה.

KVN

ק.ו.נ הוא מותג ידוע שאין יוצא ברה”מ לשעבר אחד שלא מכיר. ראשי התיבות פירושם “מועדון המצחיקים ובעלי התושייה”. מדובר בתחרות קומית שהושקה לראשונה בשנת 1961 והפכה למוסד של ממש שהפופולריות שלו גואה עד ימינו אנו בכל אחת ממדינות ברית המועצות לשעבר. הקבוצות המתחרות מורכבות מסטודנטים, מה שהפך לימים את הפופולריות של התחרות לחלק בלתי נפרד מההוויה הסטודנטיאלית.

במסגרת התחרות מתבקשת כל קבוצה לבצע מספר משימות מתוך מאגר קבוע של אלמנטים קומיים שאנחנו מכירים היטב מתרבות הסטנדאפ של המערב: נאמברים קצרים לפי נושאים, תחרות מוזיקלית בין הקבוצות על טהרת השירה הנגינה המשחק והריקוד, יצירת “סצנות קולנועיות” מצחיקות, קטעי מחזה, ואיך לא; אימפרוב מתקיל שמוכתב לייב על ידי פאנל השופטים שמורכב מידוענים מתחומי המשחק, התסריטאות והכתיבה.

מסטנד-אפ להפקה ומשחק

זלנסקי מגיע לתחרות עם חבריו מהעיר Krivoy Rog. כשאתה מגיע מעיר שנקראת ‘קרן עקומה’, הבחירה בסטנדאפ נראית טבעית לגמרי. אבל זלנסקי לא מתכנן קריירת סטנדאפ. הוא בכלל סטודנט צעיר למשפטים שמבקש לשחרר קצת קיטור. הקבוצה המגובשת והחדה כובשת את הבמה והם עולים לליגה הגבוהה של התחרות עם השם שבחרו לעצמם: “קברטל95” (רובע95). הקהל מתאהב בקבוצה וזלנסקי מוצא את עצמו בסיבובי הופעות לאורכה ורוחבה של ברית המועצות.

ב 2003 הקבוצה פורשת מ-KVN ובמבנה שבו היו מתאמנים הם מקימים את “אולפני קברטל95”, אולפן הפקות מקצועי שממנו מבקשים שבעת הקומיקאים חברי הקבוצה להמשיך לגדול להתפתח וליצור. השחקנים המוכשרים פותחים יריעה רחבה לקולנוע ומשחק קומי ודרמטי והתכניות המופקות באולפן נמכרות לערוצים האוקראיניים המסחריים הגדולים שבולעים בשקיקה וחוזרים לעוד מנות. פנינת הסטנד-אפ שזכתה אולי לרייטינג הגבוה ביותר היא “וצ’רניי קברטל” (רובע הערב), תכנית מערכונים שמארחת את מיטב הקומיקאים למערכונים חיים פרועים וחופשיים.

בחמש עשרה השנים שבין תום תקופת KVN להתוויית הקריירה הפוליטית שלו הוא משמש כמפיק, תסריטאי ושחקן במסגרת “קברטל95”. ב 2015 עולה הסדרה “משרת העם” שבה הוא מגלם את נשיא אוקראינה. הוא לא הקומיקאי או השחקן הראשון לגלם תפקיד נשיא. לפניו ראינו את רובין וויליאמס, אד מצגר, ביל מוריי, וודי הרלסון, קווין ספייסי, וויליאם קמפ, מייקל דאגלס ועוד רבים וטובים. אבל הוא כן הראשון לברוא מציאות מתוך שורות התסריט.

אחרי עונה מוצלחת מאד ב 2015, חוזרת הסדרה לעונה שנייה ומתוקשרת בסוף 2017 בסימן הבחירות לנשיאות הקרבות ובאות. במרץ 2018 נרשמת במשרד המשפטים האוקראיני מפלגת “משרת העם” תחת המנהיג איוואן בקאנוב, עורך הדין של אולפני “קברטל95”. בתחילה המהלך מנומק כמענה לחשש של ההפקה שמא השם ינוצל לרעה על ידי מפלגה אמיתית שתשתמש בשם זה למטרות פוליטיות, דבר שיכול להתאפשר מבחינה חוקית. אלא שהחודשים עוברים ומבלי להתאמץ או לבצע מהלכים פוליטיים כלשהם, מעמדה של המפלגה נוסק בסקרים. לקראת סוף 2018 מכריז זלנסקי שהוא פעיל פוליטית ויוצא בקריאה רחבה עם הזמנה פתוחה לעם להצטרף אליו. הוא מבקש לצרף לשורותיו אנשים ללא הבדלי דת, גזע או מין תחת תנאי אחד בלבד: ללא ניסיון או עבר פוליטי.

זלנסקי מועמד לנשיאות

באוקטובר 2018 עולה זלנסקי בשיא הרייטינג של תכנית הסטנד-אפ המצליחה של “אולפני קברטל95”, אל מול אולם של עשרות אלפים ששילמו ממיטב כספם כדי לבוא למנה הגונה של צחוק, ופותח הכל מול הקהל. הוא פותח את השידור במילים “לאחרונה אני חי בסיוט נוראי. כולם כולל כולם: עיתונאים, קרובי משפחה, חברים – שואלים אותי את אותה השאלה: ‘אז מהההה.. רץ או לא רץ?” הוא ממשיך ומספר שאפילו כשאמא שלו מתקשרת אליו היא שואלת קודם את זה – ורק אחר כך מה הוא אכל לארוחת צהריים. כשהוא מתחיל לענות לה מה אכל, היא קוטעת אותו באומרה “עזוב, לא משנה. אז אתה רץ?” והקהל על הרצפה.

במהלך רטורי מבריק, תוך ביטחון עצמי וכריזמה השמורים אך ורק לקומיקאי ושחקן למוד עשרים שנה של במות אל מול קהל חי, הוא פותח ה-כ-ל על הבמה. מהלך טקטי שמכין את השטח לקראת הכרזתו הרשמית על מועמדותו לנשיאות. בחן, שנינות והרבה מאד הומור, הוא מצליח לשזור את ה”אני מאמין” שלו ואת סט הערכים מאחורי המצע הפוליטי שלו, בתוך מערכון קומי רהוט, אינטליגנטי ושקוף ששובר את כל כללי המשחק הפוליטי. מהלך שיווקי גאוני שמולבש במיומנות על תשתית ההומור הכה מוכרת לזלנסקי שיודע שאין טובה ממנה כדי לחבר, לקרב ולרכוש אמון של קהל. בסוף המערכון עולים על הבמה כל חברי קברטל95, קבוצת הסטנדאפיסטים המיתולוגית שכיום מהווה את מנהלי חברת ההפקות. הם ממשיכים את המערכון ביחד, בדיוק כפי שהופיעו כקומיקאים צעירים לפני עשרים שנה. הם מפצירים בו להגיש את מועמדותו והוא מתעקש שזה לא בשבילו תוך פניות חוזרות ונשנות לקהל שמבקשות לבדוק את מידת ההתלהבות שלהם מהרעיון; הם נלהבים. בסוף המערכון הוא מכריז “אני לא רץ! טוב, בסדר, אולי” ויורד מהבמה.

מרחב ההזדמנויות של המאה ה 21

ההיסטוריה כבר ראתה לא מעט שחקנים וקומיקאים שעשו פנייה חדה או הדרגתית לפוליטיקה. לא הרבה יודעים למשל שאווה פרון הידועה בכינויה “אוויטה”, מי שהייתה דמות פוליטית אהודה שפעלה פעילות חברתית נמרצת עבור מדינת ארגנטינה, הייתה בעברה שחקנית B Movies אוונגרדיים. ‘הנסיך המדליק מבל-איר’ הלא הוא וויל סמית’ חבר כבר מספר שנים במפלגה הדמוקרטית האמריקאית ותרם לה מעל 70 אלף דולר. וכמובן ארנולד שוורצנגר שהיה מושל מדינת קליפורניה במשך שמונה שנים. וכן רונלד רייגן שהפך משחקן מערבונים לנשיא המעצמה החזקה בעולם. כל אלה ועוד רבות, הן דוגמאות מפליאות ומעניינות אך דוגמא כדוגמתו של זלנסקי, קומיקאי ששיחק נשיא, לא נראתה עוד. זהו תקדים מרענן ומשמח המשקף את מרחב ההזדמנויות החדש והכל כך רחב של המאה ה 21.

כדי להבין את אהדת הקהל כלפי זלנסקי אנחנו צריכים לחזור אחורה לשנות התשעים של המאה הקודמת. אחרי נפילת מסך הברזל מדינות ברה”מ לשעבר נותרות משוסעות ומבולבלות הן מבחינה תפעולית ברמת התשתיות והאפשרויות והן מבחינה פסיכולוגית. על רקע זה, אין זה מפתיע שהפופולריות של תחרות ההומור KVN מרקיעה שחקים ומגיעה לשיאי רייטינג. אישיותו של האזרח הסובייטי הפשוט שנחרטה ב-DNA שלו כל כך בקפדנות בילדותו ובנעוריו מתנפצת אל מול עיניו והוא נותר מבולבל וחסר זהות. או אז נכנסת לתמונה התרופה היעילה ביותר לשיכוך כאב משחר ההיסטוריה: הומור. הדבר הזה נכון בכלל ובפרט לתרבות היהודית שבבסיס זהותה טבוע ההומור העצמי ככלי התמודדות פסיכולוגי רב עצמה. לא תופתעו לשמוע שחלק גדול מכוכבי KVN הם יהודים ובכללם זלנסקי עצמו. כך שזרעי האהדה כלפי זלנסקי נזרעים כבר אז בשנות התשעים. לאורך כל הקריירה שלו הוא ממשיך להתנהל עם הקהל באותו אופן שכל כך תואם את ההומור החצוף של קברטל95 ואת רוח המאה ה21: שקיפות מוחלטת תוך התעלמות מכל חוקי הנורמה והפוליטיקלי קורקט ותעוזה לצחוק על כל נושא מבלי להתבייש או להתנצל.

אותו אזרח סובייטי שהתנחם בסטנדאפ איכותי כדי לברוח מהמציאות הנוראית כנראה שבע. הבלבול הפוסט-סובייטי לא נגמר בשנות התשעים אלא התחלף מהר מאד במלחמה המתמשכת בין רוסיה לאוקראינה. נראה כי העם האוקראיני הבשיל לשינוי ממשי. הבשלה אמיתית ואמיצה שיכולה כנראה להגיע אך ורק מתוך שנים של חוסר, דוחק וסבל של מלחמה שלא נגמרת. זלנסקי מדבר שיח דמוקרטי פשוט ורענן ונראה שיש תקווה אמיתית לגורלם של האוקראינים. מה שבטוח, יהיו להם הרבה-הרבה צחוקים בדרך.