ארכיון תגיות: סקוט אוקרמן

למה קונאן אובריאן התחיל פודקאסט?

הנחיית פודקאסט מרגישה קצת כמו ירידת מדרגה בשביל מנחה הלייט-נייט הוותיק, אז למה הוא בחר לעשות זאת? ואיך הפודקאסט החדש?

 

לפני קצת יותר מ-25 שנה עלתה לראשונה ברשת NBC תוכנית הלילה של קונאן אובריאן. אובריאן היה כותב קומדיה מנוסה, שכתב בשביל ״סאטרדיי נייט לייב״ וכמה מהפרקים האהובים ביותר של ״משפחת סימפסון״, אך לא מוכר בכלל לקהל האמריקאי. לתת לו להחליף את דייוויד לטרמן האהוב, היה ניסוי מופרך, אך ניסוי שהצליח. התכנית שלו שודרה במשך 16 שנים והייתה יורשת ראוייה ללטרמן: נסיונית, אנארכיסטית, מלאת הומור עצמי וכמובן- מצחיקה. כולנו יודעים מה קרה אז. לקונאן הובטח להחליף את ג׳יי לנו ב״טונייט שואו״ היוקרתית, אך לאחר זמן קצר מאוד NBC ולנו לקחו את התכנית חזרה וקונאן עזב. מ-2010 קונאן מנחה תוכנית לייט נייט בערוץ הכבלים TBS שלא הגיעה לאותן רמות של הצלחה או איכות של התכנית הקודמת שלו, אך עדיין מכילה את סוג ההומור המיוחד שלו. והשבוע, קונאן יצא בפרויקט חדש- פודקאסט!

הנחיית פודקאסט מרגישה קצת כמו ירידת מדרגה בשביל המנחה הוותיק. לכל אחד יכול להיות פודקאסט. לראיה – לי היה פודקאסט. אז למה שקונאן אובריאן יחליט לעשות פודקאסט? יש לכך כמה סיבות. דבר ראשון, הפודקאסט עלה בסמוך לשינוי גדול שהולך לקרות בתכנית של קונאן ב-TBS, הפיכתה מתכנית של שעה לחצי שעה. בראיונות, קונאן טען שזו החלטה משותפת שלו עם הערוץ, אך אני לא בטוח לגבי זה. בכל מקרה זה משאיר את קונאן עם יותר זמן פנוי לרדוף אחר ריגושים חדשים כמו פודקאסט.

דבר שני, יש משהו מאוד מפתה בפורמט הפודקאסט, פורמט הרבה פחות מהוקצע ומעונב מפורמט הטוק-שואו, אפילו טוק-שואו כמו של אובריאן. אין דחף לקדם פרויקטים חדשים, אין זמנים קצובים עד הפסקת פרסומות. בפרק הראשון של הפודקאסט החדש שלו, קונאן מרגיש משוחרר יותר מתמיד אבל עדיין שנון ומהיר כמו שתמיד היה. גם קודמו של אובריאן ל״לייט נייט״, דייוויד לטרמן, התחיל לאחרונה תוכנית ראיונות יותר משוחררת, עם דגש גדול יותר על שיחה, עם התכנית שלו בנטפליקס. אנחנו חיים כעת בעידן פאלון, אותו מחליף נאלח של אובריאן, בו ה״טוק״ ב״טוק שואו״ הוא שולי למשחקי חברה ותחרויות ליפ-סינק. מנחים וותיקים כמו אובריאן ולטרמן נאלצים לפנות למחוזות מודרניים יותר.

קונאן אובריאן הוא אחד האנשים הכי מצחיקים בעולם. זו עובדה. אבל הוא אף פעם לא היה מראיין נהדר. הכיף בתוכניות שלו היה כל מה שמסביב, המערכונים והדמויות הביזאריות. אבל באופן מפתיע, שמסירים את כל זה כמו שנעשה בפודקאסט החדש שלו Conan O’Brien Needs A Friend, נשארים עם תוכנית מאוד כיפית, לפחות בפרק הראשון. זה עוזר שהאורח שלו הוא אחד האנשים האחרים המצחיקים ביותר בעולם, וויל פרל, ושהם מבלים את רוב התכנית בהעלאת זיכרונות מההופעות האגדיות של פרל ב״לייט נייט״. הפורמט של הפודקאסט עוד לא ברור, אובריאן תיאר אותו כניסיון להבין האם אנשים שהתארחו הרבה בתכנית שלו הם באמת חברים שלו, או שזה הכל שטויות של שואו-ביזנס, אבל בתור תוכנית ריאיונות עם מנחה שנון מאוד, זה עובד די טוב. אני גם ממליץ להאזין להופעה של אובריאן השבוע כאורח בפודקאסט הנהדר ״קומדי בנג בנג״ שם הוא מספר כמה סיפורים מאוד מעניינים ויורד על המנחה סקוט אוקרמן.

האם המעבר של אובריאן לעולם הפודקאסטים יגרום לשינוי באחד הענפים, ענף הפודקאסטים או ענף הטוק-שואוז הטלוויזיונים? כנראה שלא. אבל אם זה מספק לנו עוד מהאיש המצחיק הזה על בסיס שבועי, אני לא הולך להתלונן.

 

קומדיות בנטפליקס שעדיין לא מכירים

טחנתם כבר את “ביג מאות’? יצא לכם “נאנט” מכל החורים? יונתן עמירן מביא לכם  ספיישלים, סדרות וסרטים קומיים פחות מוכרים

(עמוד מתעדכן)

נטפליקס יכול להיות מקום מפחיד. דבר ראשון: מה זה כל האדום הזה? זה הצבע של השטן! אבל, גם כמות התוכן שיש שם וגודל אפשרויות הבחירה יכולים להפחיד אתכם ולגרום לכם לגולל שעות עד שאתם מגיעים לכל מיני דברים בהודית. בגלל זה אני כאן, עם רשימה של סדרות, ספיישלים וסרטים קומיים שימלאו את חייכם בצחוק, ואולי לא הכרתם. ואם כן הכרתם, אל תכתבו את זה בתגובות ותקראו לי אידיוט. זה פוגע בי.

James Acaster: Repertoire

בעידן שאנחנו חיים בו היום, שבו נראה שכל שבוע יש ספיישל סטנדאפ חדש (אוקי, בגלל הקורונה זה קצת האט) זה נחמד לראות מישהו עושה את זה אחרת. ג’יימס אקאסטר הוא קומיקאי בריטי שהוציא ב-2018 רביעיית ספיישלים לנטפליקס. הספיישלים מחוברים אחד לשני, סוג של, אבל גם עומדים כיצירות בפני עצמן. בספיישלים אקאסטר יוצר סיפורים מוזרים ובבירור מומצאים, אך שוזר בהם אבחנות אמיתיות על החיים, וכל זה באמצעות חוש הומור מפותח וסגנון הגשה כובש. אקאסטר הוציא ב-2021 ספיישל סטנדאפ נוסף, שונה מאוד מארבעת אלה, אך מצחיק לא פחות, אך הוא לא בנטפליקס משום מה. הספיישל האלה כן, ומומלצים גם לאנשים שלא מחבבים בדרך-כלל סטנדאפ בריטי.

Aunty Donna’s Big Ol’ House of Fun

נראה שבמציאות שאנחנו חיים בה עכשיו, הדבר האחרון שכולם רוצים זה הומור אקטואלי, סאטירי או מתוחכם. לא, מה שאנחנו רוצים זה הומור נונסנס מטופש! וזה בדיוק מה ש-Aunty Donna’s Big Ol’ House of Fun מספק. היבריד המערכונים/סיטקום הזה מבית שלישיית קומדיה אוסטרלית מציג לנו את ברודן, זאק ומארק, שלושה blokes אוסטרליים עם תסרוקות משונות שחיים בבית ביחד וחווים הרפתקאות משונות שכוללות מדיחי כלים מדברים, אוצר פיראטים, מסע בזמן, ביקור ממלכת אנגליה ועוד. ויש גם הופעות אורח ממפיק הסדרה אד הלמס, ווירד אל, קירסטן שאל ועוד.

The Lonely Island Presents: The Unathorized Bash Brothers Experience

״דה לונלי איילנד״ היא כמובן שלישיית הקומדיה המוזיקלית של אנדי סמברג, עקיבא שייפר וג׳ורמה טאקון שאחראית ללהיטים על זמניים כמו Dick in a Box, I’m on a Boat, Jizz in my Pants ועוד רבים וטובים. מאז יציאת סרט המופת של השלישייה Popstar: Never Stop Never Stopping ב-2016, הם שמרו על שקט יחסי, אבל עכשיו הם חזרו עם הפרוייקט הכי מוזר שלהם עד כה, ספיישל קומדיה של חצי שעה,  או כמו שהם קראו לו “Visual Poem”, שהוא ביוגרפיה מגוחכת לחלוטין של שני כוכבי בייסבול מהניינטיז. סמברג ושייפר נכנסים לנעליי הבייסבול של חוזה קנסאקו ומארק מקגווייר ובמשך חצי שעה שרים ומראפרפים על תהילה, אהבה, תופעות הלוואי של שימוש בסטרואדים, בית הפנקייק, שרשרות צדפים ועוד מלא דברים מהניינטיז. לא צריך להבין הרבה בבייסבול בשביל להיכנס לשירים האלה ולהנות מהופעות האורח של ג׳ני סלייט (״מחלקת גנים ונוף״) וסטרלינג ק׳ בראון  (״החיים עצמם״) ומההומור הילדותי והמתוחכם בו זמנית של דה לונלי איילנד.

I Think You Should Leave: With Tim Robinson

טים רובינסון הוא קומיקאי אמריקאי שאתם אולי תזהו מהזמן המאוד קצר שלו כחבר קאסט ב-SNL. הוא פוטר לאחר עונה אחת כי לא ממש הצליח להשתלב בתכנית, אך יצר וכיכב עם חברו סאם ריצ׳רדסון (״ויפ״) בסדרה החביבה ״דטרויטרס״ בקומדי סנטרל. ועכשיו הוא חזר לעולם המערכונים עם הסדרה החדשה הזאת שהיא אחד הדברים הכי מטומטמים ביותר שראיתי. בקטע טוב. המערכונים בסדרה לרוב עוברים על חוקי המערכונים הקלאסיים, ומלאים בבדיחות פלוצים וקקי וצעקות. וזה מאוד מצחיק. כל אחד מששת הפרקים גם קצר מ-20 דקות מה שמאפשר בינג׳ קליל ורובינסון הביא כל מיני חברי קומדיה שלו כולל ריצ׳רדסון, ונסה באייר ו-וויל פורטה מ-SNL, סטיבן יון מ״המתים המהלכים״, טים היידקר מ״טים ואריק״ ועוד. התכנית כבר זוכה לביקורות מהללות והרבה באזז בטוויטר, אבל אל תצפו לעונה שנייה. אני משער שהתכנית תגמור כמו שאר תוכניות הטוק-שואו/מערכונים של נטפליקס ותבוטל אחרי עונה אחת.

Rory Scovell Does Stand-Up for The First Time

עם כל ספיישלי הסטנדאפ שממלאים את נטפליקס בשנים האחרונות הגיע הזמן שמישהו יוציא קצת אוויר מהבלון הנפוח הזה. זה מה שרורי סקובל ניסה לעשות עם הספיישל שלו מ-2017. סקובל, שאולי מוכר לכם אם הייתה אחד מעשרות האנשים שראו את סרטה של איימי שומר ״מרגישה פצצה״, פותח את הספיישל שלו עם מערכון פארודי מטורף שלועג לאגו המנופח של סטנדאפיסטים וממשיך משם לשעה משונה בה הוא צועק על מין אנאלי, פוליטיקה, ואבחנות מאוד ספציפיות על סרט דוקומנטרי על או ג׳יי סימפסון. כמו כן יש לו אבחנה על פטיפונים שתמיד חשבתי עליה אבל לא ידעתי איך לבטא. המופע הוא אינטימי (צולם במועדון קטן בלי במה אפילו), פוסט-מודרני ומעצבן לעיתים, אבל אני נהניתי ממנו וממליץ! חכו לפחות להופעת האורח המשונה של ג׳ק ווייט.

ארצ׳ר

כן, ארצ׳ר, סדרת הקאלט המצויירת שאני בטוח שהמליצו לכם עליה עשרות פעמים, נמצאת בנטפליקס. לפעמים לנטפליקס יש סדרות שהן לא סדרות מקור של נטפליקס, ולפעמים הם גם מאוד טובות. למי שעדיין לא מכיר, ״ארצ׳ר״ עוקבת אחרי סטרלינג ארצ׳ר, מרגל אמריקאי חסר טאקט (בדיבובו של ג׳ון בנג׳מין, כוכב ״בוב׳ס בורגרס״) שעובד בסוכנות ריגול יחד עם האמא השתלטנית שלו (ג׳סיקה וולטרס, לוסיל מ״משפחה בהפרעה״) ועוד מגוון סוכנים כושלים. הסדרה משלבת הומור בסגנון ״משפחה בהפרעה״ עם עלילות ריגול, ועברה שינויים רבים בה הגיבורים שלה הפכו לסוחרי סמים, בלשים פרטיים, והרפתקנים על אי טרופי. כל 7 העונות ששודרו עד עכשיו נמצאות בנטפליקס לבינג׳ נהדר.

Donald Glover: Weirdo

לפני “אטלנטה” ו-This Is America, דונלד גלובר היה בקבוצת מערכונים שעשתה מלא סרטונים מצחיקים באינטרנט. קצת אחרי זה הוא היה סטנדאפיסט והוציא ספיישל של שעה ב”קומדי סנטרל” בשם Weirdo שזמין לצפייה בנטפליקס. זה נחמד להיזכר בגלובר הצעיר והפחות רציני שמספר סיפורים מחייו כילד למשפחת עדי יהווה שפעלה גם כמשפחת אומנה, ומדבר על נושאים מגוונים כמו ראפ ודגני בוקר. הספיישל נעשה שנים לפני מודל ה”תנו לכל אחד ספיישל ומהר” של נטפליקס, וכמו כל דבר בקריירה של גלובר זה הישג מרשים לגילו. וזה גם מצחיק!

Sick Note

כולנו אוהבים לשחק ב”איפה הם היום?”. למשל איפה הג’ינג’י המעצבן הזה מ”הארי פוטר”? טוב, הוא במקרה משחק בקומדיה השחורה הזו של ערוץ Sky One הבריטי שנטפליקס רכשה להפצה בין לאומית. רופרט גרינט, זה שהיה רון וויזלי, מככב בתור דניאל גלאס, סטלן עצלן שחייו משתנים לחלוטין כשהרופא שלו מספר לו שיש לו סרטן. אך באופן מפתיע השינוי הוא דווקא לטובה. מתייחסים אליו יותר יפה בעבודה, האקסית שלו חוזרת אליו, הכל נראה טוב. אבל אז מתברר שמדובר היה באבחון שגוי של רופא מטומטם, והוא והרופא מחליטים לשתף פעולה ולהמשיך את השקר הזה. ניק פרוסט, כוכב טרילוגיית הקורנטו האגדית (“מת על המתים”, “שוטרים לוהטים” ו”סוף העולם”) מעולה במיוחד בתור הרופא הלא יוצלח של דניאל. הסדרה לא מושלמת, דון ג’ונסון (“מיאמי וויס”) די מעייף בתור הבוס האמריקאי חסר הטאקט של דניאל, ובגלל שזו קומדיה שחורה, זה מרגיש לפעמים כאילו הם מתאמצים לעשות את הדמויות נוראיות ככל האפשר, אבל העלילה מעניינת, הבדיחות משעשעות והצילום והבימוי מרשימים.

Hot Date

בתור אדם הסובל מבדידות כרונית אני לא נהנה בדרך כלל מקומדיות על דייטינג ומערכות יחסים. אז הופתעתי כמה נהניתי מ-Hot Date, רכש של נטפליקס מערוץ הטלוויזיה האמריקאי האלמוני Pop. בריאן “מרף” מרפי ואמילי אקספורד הם זוג אמיתי שעבדו שנים במחלקת הוידאו של אתר College Humor הפופולרי והצליחו להפוך את המערכונים שלהם שם לתכנית טלוויזיה. מרפי ואקספורד מככבים בתור עצמם, זוג מילינאלי שיוצאים לבלות ומתמודדים עם בעיות שונות כמו אקסים וחברים מבריזנים, אך גם משחקים מגוון זוגות מגוחכים אחרים במהלך כל פרק, שמשלב בין עלילה סיטקומית למערכונים חוזרים. אני אולי לא יכול להזדהות אבל אני בהחלט יכול לצחוק מהסדרה החמודה הזאת שמתאימה לבינג’ זוגי.

Oh Hello: On Broadway

אני שמח שכולכם עפים על ״ביג מאות׳״ בזמן האחרון כי זו באמת סדרה נהדרת,  אבל אם אתם שואלים אותי התוכן הכי טוב בנטפליקס, ובו ניק קרול וג׳ון מולייני מגלמים זוג חברים יהודים, הוא עדיין המופע החי הזה מ-2016. החברים הטובים קרול ומולייני חזרו בספיישל הזה לדמויות של גיל פייזון וג׳ורג׳ סנט-גיגלנד, שני ניו-יורקרים זקנים ודוחים שאותם הם מגלמים כבר קרוב לעשור, בפודקאסטים ובתכנית המערכונים ז״ל של קרול, ״קרול שואו״, והמופע ברודווי הזה הוא אחד הדברים המצחיקים ביותר שראיתי בחיי. ראיתי אותו כבר שלוש פעמים והוא גורם לי לצחוק בקול רם בכל פעם. קרול ומולייני מנפצים את הבלון הנפוח של מחזות בברודווי ולוקחים אתכם למסע מטורף של בעיות רפואיות, רפרנסים לסטילי דן, קוקאין, נישואין עם דביבונים והרבה יותר מדי טונה, בתוספת כמה הופעות אורח מאוד מגניבות. אם נהניתי מכל דבר שהצמד הזה עשה בעבר, אני רוצה להאמין שגם תהנו מהמופע הזה.

Michael Bolton’s Big Sexy Valentines Day Special

לזמר הסופט-רוק האמריקאי מייקל בולטון יש קריירה מעניינת. בשנות השמונים והתשעים הוא זכה להצלחה מסחררת באמריקה, אך הפך לפאנצ׳ליין בסרטים כמו ״אופיס ספייס״ בזכות תדמיתו הרכרוכית ושיריו הדביקים. ואז ב-2011 שלישיית הראפ-קומי ״דה לונלי איילנד״ שלפו אותו מהמזווה בשביל הלהיט הקורע שלהם “ג׳ק ספארו“, ונתנו לו קריירה חדשה בתור בדיחה שמודעת לעצמה (ויודעת לשיר די טוב). הקאמבק הזה הגיע לשיאו ב-2017 עם ספיישל בהפקת דה לונלי איילנד וסקוט אוקרמן, יוצר ומנחה ״קומדי באנג באנג״. הספיישל, בבימויים של אוקרמן וחבר ״לונלי איילנד״ עקיבא שייפר, ובכתיבתם של כמה מכותבי ״קומדי באנג באנג״, הוא פרודיה מטורפת על ספיישלי התרמה ובה בולטון מבטיח לסנטה קלאוס בעצמו שיגרום ליצירתם של עשרות אלפי תינוקות חדשים בכך שיגרום לקהל לעשות אהבה כמו שרק הוא יכול. הספיישל מלא במערכונים מצחיקים ובהופעות אורח שכוללות את אנדי סמברג, שרה סילברמן, מאיה רודולף, פרד ארמיסן, וויל פורטה ועוד. וגם ביצוע אקוסטי מיוחד של הלהיט ״ג׳ק ספארו״.

Mindhorn

ג׳וליאן באראט ידוע בעיקר מעבודתו עם נואל פילדינג בקבוצת הקומדיה הבריטית הסוריאליסטית ״מייטי בוש״ שיצרו כמה מופעי במה וסדרת קאלט בעלת אותו שם. אף אחד מהדברים האלה לא נמצא בנטפליקס, אבל סרט הקאלט-בהתהוות שלו ״מיינדהורן״ דווקא כן.  באראט מככב בתור ריצ׳ארד ת׳ורנקרופט, שחקן עבר שכיכב בסדרת אקשן צ׳יזית באייטיז, ומוצא את עצמו עכשיו שמן, בודד וחסר פרנסה. הוא נקרא לשתף פעולה עם המשטרה בעיירה ישנונית באי מאן שצריכים להתמודד עם מעריץ מטורף של הסדרה שלו. בסרט מופיעים גם סטיב קוגן וקנת׳ בראנה.

The IT Crowd

השנה היא 2018 ועדיין לא כולם ראו את ״דה איי טי קראוד״ הסיטקום הבריטי המעולה שרץ מ-2006 ל-2013. אולי הסיטקום הטוב האחרון שהשתמש בצחוק מוקלט, הסדרה שנוצרה על ידי גראהם לינהן הגאון (Father Ted, Black Books) עוסקת בשני עובדים חנונים של מחלקת תמיכה טכנית שמצטרפת אליהם אישה אמביציוזית אבל חסרת ידע במחשבים. וגם כל הדמויות מטורפות וחיות בעולם מטורף מלא בחזיות שעולות באש, גותים שמתחבאים בחדרים סודיים, ידיים רובוטיות ומכנסי סקס חשמליים. בסדרה מככבים בין השאר כריס אודאוד (״מסיבת רווקות״) ריצ׳רד איואדי ומאט בארי (Garth Marenghi’s Darkplace). צפו בארבע העונות הקצרות וספיישל הסיום וגם אתם תתחילו להגיד ״ניסיתם לכבות ולהדליק את זה?״.

A Futile and Stupid Gesture

הסרט הביוגרפי המקורי הזה של נטפליקס לא עשה הרבה באזז בארץ כשהוא יצא, אבל בחו״ל דיברו עליו הרבה,ומסיבה טובה. הסרט הוא ביוגרפיה של כותב הקומדיה האגדי דאג קני, שיצר את מגזין הקומדיה האגדי ה״נשיונל לאמפון״. אבל מה שבאמת דיברו עליו הרבה הוא הליהוקים של כוכבי הקומדיה של היום בתור כוכבי הקומדיה של שנות השבעים. בנוסף לוויל פורטה (״סאטרדיי נייט לייב״, ״האיש האחרון בעולם״) בתפקיד הראשי והליהוק הפשוט גאוני של ג׳ואל מקהייל בתור צ׳בי צ׳ייס, יש גם את ג׳ון גמברלינג (״ברוד סיטי״) בתור ג׳ון בלושי, ג׳ון דיילי (״קרול שואו״) בתור ביל מארי ונטשה ליון (״כתום זה השחור החדש”) בתור כותבת הקומדיה האגדית אן ביטס. אבל מה שבאמת מייחד לדעתי את הסרט זה השימוש במרטין מול (Clue, ״משפחה בהפרעה״) בתור גרסה עתידית של קני שמפוצצת את הבלון הנפוח של סרטים ביוגרפיים, מגיבה על ההתרחשויות ואומרת מה באמת קרה. הסרט אולי לא מרגש וחשוב כמו סרטים ביוגרפיים אחרים אבל אתם תצחקו וגם תלמדו קצת.

With Bob and David

כולם יודעים שתכנית המערכונים של דיוויד קרוס ובוב אודנקירק משנות התשעים ״מיסטר שואו״ היא תוכנית המערכונים האמריקאית הטובה ביותר בכל הזמנים, ואם אתם לא יודעים את זה אז תדעו! לפני שנתיים נטפליקס איחדו את כוכב ״משפחה בהפרעה״ וכוכב ״סמוך על סול״ לגרסה מחודשת של התכנית הקלאסית שלהם שלא בדיוק מגיעה לאותה רמה, אבל היא די טובה ויש בה כמה מערכונים מצויינים. הם גם הביאו את מרבית הקאסט המקורי של התכנית שכולל את כוכב הפודקאסטים ומיסטר פינאטבאטר בעצמו פול פ. תומפקינס, הקול של בובספוג טום קני וגם שחקני חיזוק חדשים כמו קיגן מייקל קי.

Lady Dynamite

הסדרה הזאת אולי מוכרת לכמה מכם, אבל לדעתי לא למספיק. הקומיקאית המצויינת והמיוחדת מריה במפורד, יצרה סדרה סמי-אוטוביוגרפית סוריאליסטית שמשלבת אלמנטים מ״התכנית של שרה סילברמן״, ״לואי״ ו״מארון״, לדבר מיוחד משלה. במהלך הסדרה אנחנו נעים בין זמנים שונים ורואים את מריה מתמודדת עם התהילה שלה, ההפרעה הדו-קוטבית שלה, חיי האהבה המאכזבים שלה ועוד. העונה השנייה אפילו יותר מטורפת מהעונה הראשונה וכוללת מסע לעתיד. אנחנו פוגשים גם את הסוכן הרכרוכי והכושל שלה בגילומו של פרד מלמד (״יהודי טוב״) את הוריה הנאיביים בגילומם של מארי קיי פלייס (״החברים של אלכס״) ואד בגלי ג׳וניור (״משב רוח מוזיקלי״) וכוכבים אורחים כמו ג׳ון מולייני, דיוויד ספייד, שרה סילברמן, ג׳אד אפאטו ועוד. לצערי, נטפליקס ביטלה את הסדרה, אז לא תהיה עונה שלישית, אבל יש לכם עדיין שתי עונות מצויינות לראות.

חדשות הקומדיה 11.2-4.2

קייט מקינון תדבב את מיס פריזל באוטובוס קסמים חדש, ג’אד אפאטו יעשה סרט דוקומנטרי על גארי שנדלינג, סרטים חדשים בכיכובם של מייק מיירס וג’ים גאפיגן ומייקל בולטון ודה לונלי איילנד פה בשביל להציל את הוולנטיינס דיי שלכם.

 

בבית הספר הקודם שלי אף פעם לא עשינו ריבוטים

קוראים הקרובים לגילי יזכרו בוודאי את סדרת הילדים החינוכית הקלאסית “אוטובוס הקסמים” בו ילדים ממגוון גזעים שונים עם קאצ’פרייזים מיוחדים לכל אחד, הצטרפו לאישה משונה עם אוטובוס קסום ויצאו להרפתקאות חינוכיות. הסדרה המצויירת, שהייתי מבוססת על סדרת ספרי ילדים, הסתיימה ב-1997 אך אנשים עדיין זוכרים אותה בחיבה עד היום (אני זוכר איך בעיתון בית הספר שלי פרסמתי סיפור פארודי בשם אוטובוס הסמים, בכיכובה של מיס פריזל מעשנת ג’וינטים. למה עיתון בית-ספר הסכים להדפיס סיפור כזה מבית בן 12 סופר סחי, אני לא יודע). וכהוכחה לכך, ענקית הסטרימינג נטפליקס מפתחת ריבוט מצוייר חדש לסדרה, והשבוע לוהקה לתפקיד מיס פריזל, כוכבת SNL ו”מכסחות השדים” קייט מקינון. את מיס פריזל דיבבה בסדרה המקורית הקומיקאית והשחקנית לילי טומלין, אז יש לזה תקדים, ומקינון מצטיינת בגילום דמויות קצת משוגעות, אז היא מתאימה. והכי חשוב: הפעם היא לא משחקת תפקיד ששוחק בעבר על ידי גבר, אז כנראה האינטרנט לא ישתגע. כנראה.

מקור: The Hollywood Reporter

איטס גארי שנדלינג’ס דוק

אחד מהנספים הרבים באסון שנת 2016 היה גארי שנדלינג, הקומיקאי והשחקן האהוב שהיה ידוע בעיקר בזכות הסדרה הקומית המוערכת שיצר וכיכב בה “המופע של לארי סנדרס”. שנדלינג השפיע על רבים בעולם הקומדיה, ביניהם ענק הז’אנר ג’אד אפאטו שחשף השבוע שהוא עובד על סרט דוקומנטרי על חייו של מושא ההערצה שלו. אפאטו עדיין בשלבים מוקדמים של הפרוייקט, אבל כבר חשף שיש לו גישה לפרטים נדירים מחייו של שנדלינג, למשל היומנים והמחברות שלו אותם הוא הראה באינסטגרם.

מקור: Splitsider

בולטון אוף ליינטינג

התעודדו, קוראים רווקים! לאנשים מאחורי “קומדי בנג בנג” ודה לונלי איילנד יש הפתעה בשבילכם, ולא זה לא ערב בג’אקוזי עם אנדי סמברג. זהו ספיישל ולנטיין בנטפליקס בכיכובו של מייקל בולטון שאתם יכולים לראות ממש עכשיו. כן, ללא הרבה התראה מוקדמת הפילו עלינו את הספיישל הזה בבימוי סקוט אוקרמן וחבר דה לונלי איילד עקיבא שייפר, ובכיכובו של הזמר בעל קול הקטיפה, מייקל בולטון, שלפי הטריילר מאמין בשני דברים: “אחד, רוחות רפאים. ושניים, שיש שם מישהו בשביל כל אחד.” בולטון כמובן התחבר עם דה לונלי איילד כששיתפו פעולה בלהיט המטורף שלהם Jack Sparrow, והופיע שנה שעברה בסרט שלהם Popstar:Never Stop Never Stopping. הסרט נכתב על ידי כמה מהכותבים של הגרסה הטלוויזיונית של קומדי בנג ומלא בהומור של הסדרה, וכוכבים אורחים כמו: אדם סקוט, פרד ארמיסן, שרה סילברמן, מייקל שין, אריק אנדרה ואנדי סמברג בתור קני ג’י.ראיתי את זה אתמול וזה מאוד מצחיק. אני ממליץ לכם לראות את זה עכשיו, בעיקר אם כמוני אתם מתגעגעים ל”קומדי בנג בנג”.

[youtube https://www.youtube.com/watch?v=T9kDgMNNNQg&w=560&h=315]

מקור: Splitsider

דל קלוז אינאף

עבר הרבה זמן מאז שראינו או שמענו את מייק מיירס באיזה סרט (מה שגרם לירידה משמעותית בדמויות הסקוטיות בקולנוע). לאחר רצף של כשלונות וסרטי שרק, הקומיקאי המצחיק לפעמים, מתקשה לחזור לעניינים, אבל השבוע נודע על פרוייקט חדש ומסקרן בכיכובו. מיירס יככב בסרט ביוגרפי על חייו של גורו האלתור דל קלוז (למרות שמיירס היה בטח מעדיף שהמילה “גורו” לא תהיה בשם הסרט מסיבות ברורות). קלוז היה אדם מרתק שנחשב לאב האלתור המודרני והרבה מהקומיקאים המצליחים של שלושים השנה האחרונות היו תלמודים של, ביניהם גם מיירס. הסרט יבויים על ידי בטי תומאס שביימה בעבר את סרטי הקאלט The Brady Bunch Movie ו-Private Parts ואת הסרטי החרא “אלווין והצ’יפמאנקס 2″ ו”ד”ר דוליטל”.

מקור: The Hollywood Reporter

גפיגן אגין

הקומיקאי החביב ג’ים גפיגן, אשר יגיע להופעה בישראל ביוני, לוהק השבוע לתפקיד ראשי בסרט קומדיה חדש. הסרט You Can Choose Your Family, מספר על נער בן 17 (לא גפיגן) שמגלה שלאביו (גפיגן), שנראה כמו אב משפחה נורמטיבי לחלוטין, יש משפחה שנייה סודית. הסרט יהיה סרטה הראשון כבמאית של מירדנה ביילי שהפיקה סרטים כמו “איש האולר השוויצרי” ו-Don’t Think Twice של מייק בירביגליה. גפיגן בהחלט מתאים לתפקיד של אב שנראה רגיל מאוד, ומסתיר סוד אפל, כי הוא באמת אב שנראה רגיל מאוד ואני בטוח שהוא מסתיר איזשהו סוד אפל (הכסף שלי על קרבות כלבים סודיים).

מקור: Variety

 

חדשות הקומדיה 20.8-26.8

אלבום שאף פעם לא שוחרר של ג’ורג’ קרלין יוצא, דן הרמון כותב סצנות נוספות לסרט החדש של מארוול, ספיישלי סטנדאפ חדשים של נטפליקס, סדרות קומיות חדשות של אמאזון ותכנית הטלוויזיה קומדי בנג בנג מגיעה לסיומה

 

קר-לין שם בחוץ

כולם אוהבים את ג׳ורג׳ קרלין. אפילו אנשים שלא באמת מכירים הרבה קטעים שלו אבל נשבעים שהוא הסיבה שהם עושים קומדיה וכל הזמן משתפים ממים של אתאיזם בפייסבוק, כאילו, וואו מזל טוב, אתה אתאיסט, רוצה מדבקה? בכל מקרה ב-2001 הקליט הקומיקאי המנוח מופע חי בשם I Kinda Like it When A Lotta People Die ותכנן לשחרר אותו כאלבום. אממה? הוא הקליט את המופע בתשעה בספטמבר ויומיים אחר-כך חלק מהקטעים באלבום לא היו כל-כך בטעם טוב אפילו בשביל קרלין. אבל ב-16 בספטמבר האלבום סוף סוף יוצא למכירה ואף קיבל את ברכתו של הבת של קרלין. מילה מלוכלכת מספר שלוש יס!

מקור: Splitsider

שיתוף פעולה הרמוני

תקשיבו, אני יודע שזה בעיקרון אמור להיות מבזק חדשות הבידור היחיד שבו לא מדברים על סרטי מארוול. כי למרות כמה שאני אוהב ורואה כל אחד מהם, זה חדשות הקומדיה, מקום שבו אפשר לברוח מהבלוקבסטרים האלה. אבל אני לא יכול לא לכתוב על זה שדן הרמון, האיש מאחורי ״קומיוניטי״, ״ריק ומורטי״ ומספר הודעות קוליות שיכורות, נשכר על ידי אולפני מארוול לכתוב כמה סצנות נוספות לסרטם הבא ״דוקטור סטריינג׳״. לאולפנים כבר יש קשר הדוק לקומיוניטי עם במאי התכנית ג׳ו ואנת׳וני רוסי שביימו את שני סרטי קפטן אמריקה האחרונים ועוד יביימו בהמשך עוד כמה סרטים, והביאו חברים מקומיוניטי לתפקידי אורח. הרמון כבר הראה בריק ומורטי שהוא מבין במצבי מדע-בדיוני סוריאליסטיים שמתאימים לד״ר סטריינג׳, אז אני מקווה שזה יעבוד. ואם לא, פשוט נעבור ליקום אחר שבו זה כן עבד, נרצח את האנחנו מהיקום האחר ונחיה במקומם.

מקור: The AV Club

סטרים-ג׳ובס

אנחנו אוהבים סטנד-אפ פה בילדי הקומדיה, וכיום הפלטפורמה הגדולה לסטנדאפיסטים אמריקאים מפורסמים היא לא HBO בין פרק חדש של Dream On וסרט סופטקור, אלא בנטפליקס. ענקית הסטרימינג הכריזה על שמונה ספיישלים חדשים שיעלו בקרוב, ככה שכל אחד יכול למצוא לפחות סטנדאפיסט אחד שהוא לא שונא. אותי מעניין בעיקר הספיישל של דיינה קארבי, כוכב SNL לשעבר שאחרי שנים מחוץ לאור הזרקורים עושה מעין קאמבק השנה עם הופעות בסרטים מצוירים ופודקאסטים, שיעלה בארבעה בנובמבר. בנוסף יש את בוגרי SNL קולין קווין ומייקל צ׳ה, כוכב ניוזרדיו לשעבר ואיש מפחיד בהווה, ג׳ו רוגן, רג׳י וואטס, במופע שאני כנראה לא אבין, וגבריאל איגלסיאס בעוד בדיחות על להיות שמן ומקסיקני.

בינתיים המתחרה של נטפליקס בתחום הסטרימינג (אם אפשר לקרוא לזה תחרות), אמאזון, הוציאה שלושה פיילוטים קומיים השבוע, שאולי יהפכו לסדרות בעזרת הצבעות הצופים. הסדרות הן העיבוד החדש לקומיקס הקאלט The Tick, שכבר מקבל באזז חיובי, Jean Claude Van Johnson, על חייו הסודיים של ז׳אן קלוד ואן דאם בתור סוכן חשאי, ו-I Love Dick מבית היוצר של ״טרנספרנט״, בכיכובו של קווין בייקון ולא על מה שאתם חושבים. אמאזון עדיין לא מאפשרת צפייה חוקית בישראל, אז שיזדיינו. תורידו בטורנט.

מקורות: Splitsider ו-Vox

640 (2)

קומדי ביי ביי

ועכשיו לקצת חדשות עצובות. אחרי חמש עונות, 110 פרקים, שלושה סיידקיקים ומלא כינויים, הגרסה הטלוויזיונית של הפודקאסט האהוב קומדי בנג בנג, מגיעה לסיומה. כך מנחה ויוצר התכנית הוט סוקרמום סקוט אוקרמן הודיע השבוע בטוויטר. במשך חמש עונות תכנית האירוח הפרודית עשתה פרק מחזמר, פרק ״דלתות מתחלפות״, פרק בשוט אחד ועוד רעיונות שאפתניים, ואני יודע שאני אתגעגע אליה. הפודקאסט ימשיך אבל לפחות עד שסקוט ימות (למרות שגם אז ג׳ייסון אמור לקבל את התכנית ואת האלמנה שלו).

מקור: Variety

האינטרנט ודור חדש של מעריצים שרופים עזר ליצור את גל הסטנדאפ החדש

 

 

הדור החדש של הסטנדאפיסטים בארצות הברית. לאן הוא עוד יגיע?\ ג’סי דיוויד פוקס

“מה קורה, אנשים בחנות לאביזרי מין?”, שואג חניבעל בורס לתוך מיקרופון צעקני בשעה תשע וחצי בערב יום שלישי אחד בלוס אנג’לס. הוא עומד לפני קיר מלא תחתונים נטולי מפשעה בחנות לצעצועי מין בווסט הוליווד. הקהל שלו עושה כרגע מאמצים ניכרים להתעלם מהפרסומת לוויברטורים לנקודת הג’י שמשודרת לימינו של בורס ולהתרכז במופע שלו.
החנות לאביזרי מין הייתה המקום השני בתוך שעתיים שבו הופיע בורס. לפני כן הופיע בליין סטנד אפ שבועי ששייך ל-UCB קומדי (“הבריגדה האזרחית”, Upright Citizens Brigade) בשדרות פרנקלין. הוא הופיע שם עם אותן בדיחות רוסט והאולם היה מלא. הוא מופיע יותר מפעם אחת ביום שלישי בלוס אנג’לס, כי זה היום והמקום הכי טובים לסטנד אפ בכל ארה”ב. תכננתי לראות ארבעה מופעים באותו ערב, ויכולתי בקלות לראות ארבעה נוספים, כולם מוצלחים.
ואחרי שהסתיימו שתי ההופעות שלו, הלכו בורס והמוני קומיקאים לקומדי סטור כדי לצפות ב”קרב הרוסט” (The Roast Battle) – שני קומיקאים עומדים זה מול זה ומחליפים עלבונות. בחדר, חוץ מבורס, נמצאים גם ג’ף רוס, סטנדאפיסט ותיק והמבוגר האחראי במופע הזה, ג’רוד קרמייקל, סטנדאפיסט צעיר שכבר הספיק להקליט ספיישל שביים ספייק לי, דייב שאפל, המעשן סיגריה וצוחק בקול רם מכל בדיחה, וקהל מלא – מלא עד כדי כך שחלק ממנו נשפך למסדרון. מפה מגיע גל הסטנדאפ הנוכחי.
עכשיו הזמן להיות סטנדאפיסט: פירמידת הכישרונות רחבה, גבוהה ומגוונת יותר משהייתה אי פעם. דור חדש של מעריצים נלהבים תומכים במופעים ניסיוניים ויש המון דרכים להשמיע קול – ברשת, בטלוויזיה, בפודקאסטים ובהופעות – וגם להתפרנס. זהו שיא שלא זכור כמוהו מאז הגל הראשון ב-1979-1995. הגל הזה התחיל עם תופעת “סאטרדיי נייט לייב”, שבעקבותיה הפכו ג’ורג’ קרלין, ריצ’רד פריור וסטיב מרטין לפופולריים. מאות מועדוני סטנדאפ נפתחו והמוני סטנדאפיסטים גרועים מזן ה”שמתם לב?” קיבלו מלא כסף כדי למלא את אינספור הבמות. אחר כך, בעקבות ההצלחה העצומה של “סיינפלד”, “שפץ ביתך” ו”רוזאן”, המוני קומיקאים מהגל הזה קיבלו תכניות טלוויזיה משל עצמם, ורובן נכשלו.
ואז, כשמועדונים החלו להיסגר ותכניות להתבטל, החלה לצוץ האלטרנטיבה: סטנדאפיסטים שמדברים על חייהם האישיים כמו ג’נין גרופאלו ומארק מרון התחילו להכניס את הסטנדאפ למקומות חדשים. הגל הזה הגיע לשיא ב-2009, עם “WTF” של מארק מרון, הספיישל הראשון של עזיז אנסארי, “מחלקת גנים ונוף” ו”קומיוניטי”. אז גם הפכה UCB קומדי למאגר הכישרונות עבור סאטרדיי נייט לייב ועבור כל סיטקום בטלוויזיה.
יותר אנשים עושים סטנדאפ ויותר אנשים נהנים מסטנדאפ. הודות לרשת לסטדנאפיססטים יש אמצעים עצומים להגיע לקהל, והקהל נלהב מתמיד.
“יש המון דרכים לבלוט כסנטדאפיסט – הולו, נטפליקס, יוטיוב, אפילו באמזון יש תכניות”, אמר בורס. “אתה יכול להיבנות דרך האינטרנט – אנשים קיבלו תכניות אחרי שהפודקאסט שלהם הצליח”. וגם מי שלא מגיע לטלוויזיה יכול להתפרנס.
לפני שלושים שנה סטנדאפיסטים נלחמו על כמה פרוסות גדולות של עוגה קטנה. בשנות התשעים היו כמה כוכבים שהתעשרו, אבל אחרים רבים נשארו בלי פרנסה כשמועדונים נסגרו. עכשיו העוגה גדולה יותר, ויש יותר פרוסות.
אדם זקס, נשיא חברת “מידרול” שמוכרת פרסומות בפודקאסטים, אומר ש”הרבה מופיעים יכולים להתפרנס היום רק מהפודקאסטים שלהם”. זקס אומר שפודקאסט עם 40,000 הורדות לפרק יכול להרוויח $75,000 לשנה, ושלושה או ארבעה מהפודקאסטים שלו יעברו השנה את המיליון. קומיקאים כמו ביל בר, מארק מרון, סקוט אוקרמן ופיט הולמס – כולם ותיקים בסצנה – הפכו את הפודקאסטים שלהם לספיישלים בטלוויזיה או תרגמו אותם ליותר כסף בהופעות.

הסטנדאפיסטים היום כבר לא רוצים לככב ב”שפץ ביתך” החדש – הם רוצים לככב ב”לואי”

“כמעט כל מי שנכנס אתי לתחום עובד בו כרגע”, אומרת קריסטן שאל. “בטלוויזיה זה תור הזהב. יש איזה 2,000 ערוצים, רק תבחר”. ובמקום סיטקומים קלאסיים, יותר סטנדאפיסים מקבלים תכניות אישיות ומשחקים עם הפורמט. גם ברשתות הגדולות התכניות הפכו מסיטקומים קלסיים לדברים טיפה יותר מוזרים, לדוגמה “האיש האחרון על כדור הארץ” הנפלאה והמוזרה של פוקס. ייתכן כי רוב התכניות ברשתות כבר לא מקבלות רייטינג גבוה בהרבה מזה של תכניות כבלים והן מבינות שעדיף להן לייצר תוכן איכותי, כמו בכבלים. הסטנדאפיסטים היום כבר לא רוצים לככב ב”שפץ ביתך” החדש – הם רוצים לככב ב”לואי”, תכנית שבה תהיה להם עצמאות מוחלטת. כך נוצרו “ברוד סיטי”, “בתוך איימי שומר” ורבות אחרות. אף אחד מהיוצרים לא התעשר מהן, אבל כולם מתפרנסים מהאמנות שלהם.
וזה שונה מאד מהגל הראשון, שבו קומיקאים נאלצו לחרוש את ארה”ב עם אותו סט של 45 דקות, והמקומות שבהם הופיע היו מועדונים חינמיים שאת הכסף הרוויחו מהבר. המועדונים האלה התאימו לדור הבייבי-בום שיצא אז לדייטים. בקולנוע אסור לדבר ובדיסקו רועש מדי – במועדון סטנדאפ אפשר לדבר וגם לראות איך הדייט מתנהג וממה הוא צוחק (או נגעל).

קומדיה חשובה לדור הזה כמו מוזיקה לדורות הקודמים

החובבים של היום מתייחסים לסטנדאפ אחרת. צחוקים הם כבר לא סתם רעש רקע. “דור המילניום מעורב יותר רגשית בקומדיה”, אומרת שאנון קוק, ראש מחלקת המחקר בקומדי סנטרל.
בקומדי סנטרל טוענים בסקר שלהם מ-2012 שדור המילניום הוא הראשון שרואה בקומדיה חלק חשוב בהגדרה העצמית שלו. קוק טוענת ש”קומדיה חשובה לדור הזה כמו שמוזיקה היתה חשובה לדורות הקודמים”. היא מספרת שהחובבים מהדור הזה מכירים את ההיסטוריה של הקומדיה, את ההבדלים בין הז’אנרים השונים, והם מעורבים ומשתתפים.
ביום רביעי ראיתי את החובבים האלה בפעולה ב”The Meltdown”, המופע הכי טוב בעיר. הוא עולה ב-“נרדמלט” (NerdMelt), אולם מאחורי מוזיאון החננות בווסט הוליווד. את המופע מפיקה אמילי גורדון וכתבו אותו ג’ונה ריי וקומאל ננג’יאני (בעלה של גורדון וכוכב הסדרה “עמק הסיליקון”). המופע רץ כבר חמש שנים ולאחרונה הפך לתכנית בערוץ קומדי סנטרל. השורות הראשונות, כמו תמיד, היו מלאות חובבים. אלה אנשים שבאים שוב ושוב, חבורה קבועה של אנשים שהגיעו ממש מההתחלה, ולאט לאט התחלו להתיידד וגם לחפש מקום קרוב יותר ויותר לבמה. רובם אמנים וסנדאפיסטים בעצמם, והם מייצרים למופע דינמיקה מופלאה ומצחיקה.
והקהל הנלהב הזה מגיע עכשיו להופעות בכל המדינה. והוא שינה את הקומדיה:
1. היא יותר מטא
הקהל מתוחכם יותר, ומבין מה כרוך בהכנת החומר שמוגש לו. המופיעים כוללים יותר בדיחות על תהליך הכנת החומר, כמו “לפני שבוע – כלומר שבוע לפני שכתבתי את הקטע הזה…”.

2. ההפרדה בין סטנדאפיסט והקהל שלו כבר לא כל כך ברורה

התיאטרון של “UCB קומדי” עשה המון למען הגל הזה. הוא העלה מופעים, הפך אימפרוביזציה לפופולרית, ובעיקרון היה לחממה להמוני סטנדאפיסטים מצליחים. אבל תרומתו הגדולה ביותר היא כנראה שינוי היחסים בין המופיע והקהל. קווין היינז, ממרכז ההכשרות של UCB בניו יורק, מספר שבשנה שעברה למדו במרכז שלו 11,918 איש. וב-UCB, כולם מופיעים, כולם צופים בכולם, וכולם עובדים ביחד כדי לייצר את הקטעים הטובים ביותר.

3. הסטנדאפ הפך ליותר שיחה ופחות פאנצ’ים
הקהל מצפה שהסטנדאפיסטים ידברו איתו, לא מעליו. ננג’יאני אומר: “הסטנדאפ השתנה. לאנשים כבר לא אכפת לשבת ולשמוע פודקאסט במשך שעה וחצי שלא הכל בו פאנצ’ים-פאנצ’ים-פאנ’צים. וזה תקף גם למופעים – אני כבר משתדל להחביא קצת את הפאנצ’ים כדי לא להיראות מנותק מהקהל”.

4. קומדיה ניסיונית יותר

קירסטן שאל הרגה את הקהל במלטדאון עם קומדית נונסנס על אמילי דיקנסון. היא החביאה “שירים” באולם וביקשה מהקהל לקרוא אותם – שיר אחד הוא רשימת מכולת, אחר שהוא זית בעטיפת נייר (היא ביקשה מהמשתתף שלקח אותו להקריא את השיר ע”י כך שיאכל את הזית). הקהל פשוט התמוטט מצחוק.

הקהל ב-2015 מוכן לרדת עם הקומיקאי למחילת הארנב של הקומדיה הניסיונית. זו אמנם קיימת כבר משנות השבעים (סטיב מרטין, אנדי קאופמן ועוד), אבל רק עכשיו נכנסה למיינסטרים. צפו למשל בסט המבריק של רורי סקובל. סקובל נוטש את החומר שכתב, מעודד את הקהל למחוא כפיים לאורך כל עשר הדקות של המופע (מוזר במיוחד, אם תביאו בחשבון שהמופע מצולם לטלוויזיה), ופשוט מדבר עם הקהל, מציע פרשנות למתרחב באולם ומעודד את הקהל. הוא אפילו קצת מופתע מהתשואות שקיבל.

 

אז מה קורה עכשיו?

 

הדור הבא כבר מתחיל לצוץ. בניו יורק, בוייליאמסבורג, רץ המופע Holy Fuck Comedy Hour, מופע רעשני ומבולגן במיוחד שבו מעודדים המופיעים את הקהל להפריע להם, וכל אחד מהם צועק לקודם את האות לסיום הקטע שלו. הם האלטרנטיבה לאלטרנטיבה של UCB. השבוע הופיעה שם קלייר מולייני, כותבת לסאטרדיי נייט לייב, שביצעה קטע מטורף ביותר, עמוס ברפרורים לקטעים ולביטויים ידועים של התכנית. זה היה יותר ממטא – זה היה ממש פוסטמודרניסטי. הקהל צחק. גם היא צחקה.

מקור

תרגום ועיבוד: טל ניר קסטל