ארכיון תגיות: סקראבס

חדשות הקומדיה 2.9-27.8

השבוע במבזק, מלא חדשות טלוויזיה! אדם סקוט וקרייג רובינסון נלחמים ברוחות, אליסון ברי ומארק מרון מצטרפים לליגת היאבקות, עסיף מנדבי מקבל איומי מוות וזאק בראף מקים סטארט-אפ! כל אלה עלילות של סדרות ולא דברים שקורים באמת

 

משהו רוחני

אחרי שתם הסיוט הבינלאומי הארוך שהוא הרימייק הנשי ל״מכסחי השדים״, אפשר להירגע: גברים חוזרים לתחום הלחימה בשדים. ספציפית, הגברים אדם סקוט (״מחלקת גנים ונוף״, עוד מלא דברים מצחיקים) וקרייג רובינסון (״המשרד״, עוד מלא דברים מצחיקים) שיככבו בסדרה קומית חדשה ברשת פוקס בשם Ghosted (שום קשר לקומיקס בעל אותו השם). הצמד ישחק שני סוכנים שחוקרים פעילויות לא מוסברות בלוס אנג׳לס, כשרובינסון הוא סקפטי וסקוט מתואר כ״מאמין אמיתי״ בדומה למאלדר וסקאלי, מה שאומר: צפו להרבה מתח מיני בין השניים.

מקור: The AV Club

WWTF

זוכרים שלפני כמה חודשים דיווחתי פה על איך ג׳נג׳י כהן, יוצרת ״כתום זה השחור החדש״ ו״העשב של השכן״, יוצרת סדרה קומית בשביל נטפליקס על GLOW, ליגת ההיאבקות הטלוויזיונית לנשים משנות השמונים? לא? לא נורא. השבוע הצטרפה לקאסט מישהי שאני בטוח לא אתנגד לראות בספנדקס (הערה סקסיסטית נמחקה) אליסון ברי, הלוא היא אנני מ״קומיוניטי״ ודיאן מ״בוג׳אק הורסמן״ (ולא ברי לארסון, כמו שאנשים חושבים). ברי תשחק שחקנית מובטלת שמוצאת הזדמנות אחרונה להגשים את חלומה על ידי הצטרפות לליגה. עוד אושיה קומית שהצטרפה לקאסט השבוע היא הקומיקאי ופודקסטאי העל מארק מרון, שישחק במאי הוליוודי כושל שצריך לנהל את הליגה. יש להניח שכל פרק הוא ייקח הפסקה מהעלילה כדי לדבר על החתולים שלו או על איך לא נתנו לו להיות ב-SNL.

מקור: Variety ו-Splitsider

aasif

יור מאמה סו פתווה

השחקן והקומיקאי עסיף מנדבי, אותו אתם אולי זוכרים מתקופתו ככתב של הדיילי שואו, ואני מקווה שאתם לא זוכרים מהופעתו בעיבוד של מ. נייט שאמלאן ל״אוואטאר״, עובד על סדרה חדשה לרשת שואוטיים על נושא שמאוד פשוט לצחוק עליו: האסלאם. מנדבי יכתוב את הסדרה יחד עם עם שותפו לכתיבת ״על הקצה״ של HBO ויככב בתור קריקטוריסט כושל שהאיום מוות על חייו נהיה הדבר הכי טוב שקרה לו. העלילה כמובן קיבלה השראה משלל השערוריות לגבי קריקטורות של מוחמד, ואני בטוח שהסדרה לא תיצור שום שערוריות בכלל.

מקור: Deadline

נו סקראבס

זאק בראף, שזכור לכולנו לטובה מ״סקראבס״ ולרעה מ״גרדן סטייט״, הולך להחזיר את הפרצוף הרגשני שלו למסכי הטלוויזיה בפיילוט חדש ב-ABC שקרוי טנטטיבית Start-Up. הסדרה מבוססת על פודקאסט (כי זה עבד כל-כך טוב שעשו סרט מפודקאסט) ותעסוק באב ובעל (בראף) שמחליט פתאום באמצע החיים להתפטר ולהקים עסק משלו. הפיילוט ייכתב על ידי מאט טארסז שכתב בעבר פרקים של ״סקראבס״. נקווה שזה יצליח ולא יהיה את המוזיקה העצובה הזו.

מקור: TV Line

רוצים עונה שנייה! Clone High\יונתן עמירן

עוד סדרת קומדיה על בית ספר? כן, אבל עם דמויות היסטוריות – לאן נעלמה אחת סדרות הקומדיה המצחיקות בהיסטוריה?

 

כל חובב טלוויזיה מכיר את התחושה שתכנית טלוויזיה שהוא אוהב מבוטלת מוקדם יותר משהוא רצה. תמיד אותו סיפור על קהל מעריצים אדוק, ואפילו ביקורות אוהדות אבל רייטינג בפח, בין אם זה ״משפחה בהפרעה״, ״טווין פיקס״ ובין אם ״אנג׳ל״. אבל התכניות האלה לפחות שרדו 2, 3 אפילו 5 עונות. הטרגדיה האמיתית היא תכניות שבוטלו אחרי עונה אחת. ובזה נעסוק בטור הזה. ספציפית בקומדיות כי המילה הזו נמצאת בפאקינג שם של האתר הזה, וגם כי זה הדבר היחיד שמעניין אותי.

בשביל להתחיל באופן חגיגי בחרתי לא רק בתכנית ״עונה אחת״ האהובה עליי, אלא באחת מהתכניות האהובות עליי בכלל שהשפיעה רבות על איך אני כותב ומה שאני חושב שמצחיק, Clone High, סיטקום מצויר ששודר ב-MTV בין השנים 2002 ל-2003. קלון היי היא מקרה קלאסי של רעיון חכם ומוזר מדי לתכנית שתרוץ שנים, רעיון שיקלל תכנית להיות פיסת תרבות איזוטרית ואהובה על ידי מעטים.

הקונספט: פארודיה על סדרות תיכון אמריקאיות שמתרחשת בתיכון שבו כל התלמידים הם שיבוטים של דמויות היסטוריות כמו אברהם לינקולן, מהטמה גאנדי וז’אן ד’ארק.

הנפשות הפועלות: הסדרה נוצרה על ידי ביל לורנס שהספיק כבר ליצור את הסיטקום המצליח ״סקראבס״ וצמד כותבים בשם פיל לורד וכריס מילר, שאחרי כישלון הסדרה זכו דווקא להצלחות רבות בתור הכותבים והבמאים של ״סרט לגו״ והעיבודים הקולנועיים של ״21 ג׳אמפ סטריט״. בצוות המדבבים יש את פליטי MadTV מייקל מקדונלד וניקול סאליבן, בוגר SNL וכוכב הסרט האנדררייטד ״מקגרובר״, וויל פורטה, וקריסטה מילר מה״דרו קארי שואו״ שהשתתפה בתכניות של בעלה לורנס, ״סקראבס״ ו״קוגר טאון״.

הסדרה: אחד מהדברים הגאוניים בסדרה היא כמה טוב השיבוטים משתבצים לסטראוטיפים של סדרות תיכון. לינקולן הוא הגיבור הגמלוני והרגיש, ז’אן היא הפעילה החברתית שמאוהבת בו, גנדי הוא החבר הפרוע וחובב המסיבות, קליאופטרה היא הבחורה הפופולארית היפה וג׳ון פ. קנדי הוא האתלט החתיך ו״מלך הכיתה״. בית הספר מנוהל על ידי המדען המטורף סקאדוורת׳ שמבלה את זמנו ברדיפה אחרי בואשים מדברים ובהתייעצות עם העוזר הרובוטי שלו, מר באטלרטרון, פרודיה על גיבור הסיטקום האייטיזי השכוח, מר בלבדיר, שקורא לכולם ״וולסלי״. אבל כל הקונספטים המטורפים האלה לא מספיקים לסדרה שמקדישה פרק כמעט לכל קלישאה של סדרות תיכון, פרק בחירות למועצת התלמידים שהופך לקרב ענקי בחסות חברת משקאות, פרק בו הקריין מכריז שאחת מהדמויות הראשיות תמות, ובמקרה מציגים לנו דמות ראשית חדשה, וכמובן סיום מטורף בנשף הבית ספר. הסדרה גם סוטה מהתיכון לעלילות משוגעות נוספות כמו פרק מחזמר פסיכדלי על הסכנות בעישון צימוקים, וסיפור צד שבו סקאדוורת׳ רודף אחרי בואש מדבר שכאילו בא מהלוני טונס. התוכנית מקדישה זמן גם לפארודיות נפלאות על קלישאות כמו ״מונטאז׳ המהפך״ או ״רדיפה אחרי אהובתך בשדה תעופה״ ובדיחות סוראליסטיות כמו קטע בפרק הבחירות בו גנדי, מנהל הקמפיין של לינקולן, אומר לו ש״מספרים לא משקרים!״ ולפתע רץ מספר 4 מאונש שצועק ״אני המספר חמש!״

פרקים מומלצים: כל פרק מהשלושה עשר ששודרו מעולה. אבל אם הייתי צריך להמליץ על ספציפיים:  פרק 2, ״Election Blue-Galoo” עם הבחירות למועצת תלמידים, פרק 9 “Raisin the Stakes: A Rock Opera in Three Acts” פרק המחזמר, ופרק 10 ״Litter Kills: Literally״ בו מובטח לנו שדמות ראשית תמות.

כוכבים אורחים: הסדרה מלאה בסלבס אורחים, בהם ג׳ק בלאק בתור כוכב רוק לשעבר, מנדי מור בתור הומלסית שנראית בדיוק כמו מנדי מור, לוק פרי בתור פונסה דה ליאון, ורוב הקאסט של סקראבס. אבל הכוכב הטוב מכולם הוא מרילין מנסון בתפקיד עצמו ששר שיר חינוכי על פירמידת המזון.

הסיבה לביטול: אני תמיד חשבתי שמדובר פשוט בעוד מקרה שבו הציבור האמריקאי לא מעריך סדרה נפלאה ולא מספק את הרייטינג. אבל מתברר שיש עוד מאחורי הביטול: הודו. גנדי, הוא אישיות די חשובה בהודו, והציבור שם לא היה מרוצה כשהוא שמע שתכנית מאמריקה מציגה שיבוט שלו בתור נער מסיבות שמשתכר ומופיע הרבה פעמים ללא מכנסיים (למרות שגם גנדי האמיתי לא לבש מכנסיים). הם פתחו בשביתת רעב נגד התוכנית! היוצרים אמרו שהיו להם שני רעיונות למה לעשות לגבי גנדי בעונה השנייה: להעלים אותו מהתכנית כאילו הוא אף פעם לא היה קיים, או לחשוף שכל הזמן הזה הוא היה שיבוט של גארי קולמן. MTV לא התלהבה מאף אחת מההצעות, והתכנית בוטלה.

מה קרה אחר כך: סקראבס של לורנס רצה תשע שנים, והוא יצר אחר-כך את קוגר טאון שרצה שש. לורד ומילר השתמשו בכישלון של התכנית להניע את עצמם להצלחות רבות עם ״גשם של פלאפל״ , ״סרט לגו״, ״21 ג׳אמפ סטריט״ ובעתיד סרט ספיידרמן וסטאר וורס.

הסיכויים לחידוש: למרות ההצלחה הרבה שלה זכו היוצרים, הם עדיין נראים מוכנים לחזור לסדרה אם יתאפשר להם. ולמה לא? זו סדרה נפלאה.

סדרות הקומדיה הטובות ביותר בכל הזמנים

מהן הסדרות הקומיות הטובות בכל הזמנים? אתם בחרתם

תקציר: משאל רחב היקף שבו שאלנו מה הסדרה הקומית האהובה. למקומות הראשונים הגיעו משפחה בהפרעה, סימפסונז וסיינפלד. מי הגיע למקום הראשון? בסוף הכתבה.

שאלנו אתכם מהן סדרות הקומדיה (בעברית ובאנגלית)  הטובות  ביותר בכל הזמנים בכל הכלים המדעיים העומדים לרשותנו, שהם שאלה פתוחה בפייסבוק. ההסתייגות היחידה הייתה שביקשנו להוסיף על סיינפלד עוד סדרה כדי להימנע מהצפה צפויה. עוד מעט נגלה אם זה עבד.

השאלה נשאלה בדף הפרטי בפייסבוק ובקבוצות הפייסבוק “סרטים? סדרות?” ו”חיים בסדרות – הקבוצה לחובבי סדרות“.

הקרב העיקרי היה בין תומכי הניינטיז לתומכי האוטיז (האלפיימים). נמלטו פנימה כמה תכניות מערכונים, כמה ישראלים וכמה סבנטיז ואייטיז. נראה גם שהקרב בין ההומור הבריטי לאמריקאי הוכרע בשלב זה, והבריטים כבר אינם מובילים בהומור, לפחות לא בדעת הציבור.

הדירוג הוא מלמטה למעלה, והמספרים בסוגריים מציינים את מספר הקולות, כדי שיהיה יותר מעניין וצפוי פחות.  כמו כן הסדרות מוצגות בשמן העברי. בתגובות תלונות שלי כלפיכם “למה לא הכנסתם את…”:

זיווגים (4)

אנו מתחילים עם הבריטים. לזיווגים קשר חם לקהל הישראלי, בזכות הפרק שבו מופיעה הישראלית ענת דיכטוולד בעברית מלאה, מה שגורם אי-הבנות משעשעות כמו הסברה השגויה שקוראים לה “שדיים”. הסדרה, שנוצרה על ידי סטיבן מופט, עסקה בזוג ובחבריו באופן המזכיר למדי סדרות כמו “סיינפלד” ו”חברים”. למרות ההשראה האמריקאית הבריטים נחלו ניצחון כשהאמריקאים ניסו לעשות גרסה משלהם לסדרה, שלטובת כולם לא נדבר עליה באתר שעוסק בקומדיה.

ציטוט:

סטיב, אתה יודע מה זה גזר דין מוות? ואני לא מתכוון לגזר דין שלפני הוצאה להורג, אני מתכוון לגזר דין המפחיד באמת… זה 5 מילים קטנות: ‘לאן הולכת מערכת היחסים שלנו?'” ~ ג’ף

פיוצ’רמה (4)

פיוצר’רמה, ששודרה בין 1999 ל-2013, משלבת את שתי האהבות הגדולות של החנונים לדורותיהם: הסימפסונס ומד”ב. פריי מהמאה העשרים מוקפא בטעות ומתעורר במאה השלושים ואחת ופוגש שלל דמויות משונות, הבחורה היפה בעלת עין אחת, החייזר ד”ר זוידברגר דמוי התמנון, ובעיקר הרובוט בנדר – שאם נודה באמת, מספק את רוב הבדיחות המוצלחות בסדרה.

ציטוט:

פריי: “וואו! מצאו פיצרייה שלמה מהמאה ה-20! בדיוק כמו האחת שעבדתי בה פעם!”

בנדר: “מעניין. לא רגע, הדבר האחר – משעמם.”

תרגיע (4)

בפוסט הקומיקאים המשפיעים לארי דיוויד זכה במקום גבוה, והוא מהבודדים שהצליחו להתגבר על קללת סיינפלד. “תרגיע” הייתה מה שאפשר ללארי דיוויד להשתולל, בלי הקודים המגבילים של NBC. אף על פי שקווי העלילה נכתבו מראש, רוב הטקסט הוא אלתור של השחקנים. לא כולם התחברו לסדרה, אבל אין ספק שסדרה כזו היה אפשר לתת רק למי שכתב את “סיינפלד”.

ציטוט:

Cheryl: [Larry discusses becoming a restaurant host] I thought you didn’t like talking to people.

Larry David: I don’t like talking to… to people I KNOW, but strangers, I have no problem with.

https://www.youtube.com/watch?v=uhfcfePxdjc

המשרד (4)

מכל קומדיות המבוכה “המשרד” הצליחה ביותר, עם גרסאות רבות במדינות רבות, אפילו בגרסה ישראלית של עוזי וייל עם דביר בנדק. לאחר גל קומדיות החברים קומדיה על חיי העבודה הגיעה בזמן והשפיעה על קומדיות רבות אחריה, לדעתי אפילו על משיח שלנו. על השאלה הנצחית “האמריקאית או הבריטית”? לא הצלחנו לקבל תשובה, והסתפקנו בשוויון.

ציטוט:

האדם הפך תרבותי מסיבה. הוא החליט שהוא אוהב שיש לו חום, וביגוד, וטלוויזיה, והמבורגרים, ושהוא אוהב ללכת עם גב זקוף, ולשכב במיטת פוטון רכה בסוף היום. הוא לא רצה להיאבק כדי לשרוד. חיק הטבע? אני לא צריך את חיק הטבע. יש לי שולחן עץ טבעי. אני לא צריך אוויר נקי, כי יש לי את האוויר הנקי ביותר בעולם – אוויר מזגן. אני לא צריך שטחים פתוחים. הנה, תראו [מפנה אצבע אל המחשב] – אני יכול גם לשנות את זה לתמונה של שמיים.

קרובים קרובים (4)

הסיטקום הישראלי היחיד שהצליח להיכנס. טיפ ליוצר הקומי: דאג שהסיטקום שלך יהיה בחינוכית ויזכה לאינסוף שידורים חוזרים. לפני גל הקומדיות על מקומות עבודה, לפני קומדיות החברים קומדיית משפחות הייתה הדבר ואם הם גם היו שכנים, השמחה הייתה כפולה ומכופלה. לקרובים קרובים היו כותבים מוכשרים כמו ב. מיכאל ואפרים סידון ושחקנים גדולים באמת. על הוויכוח אם היא התיישנה או לא יש ערוץ 23.

ציטוט:

“פטיש לו היה לי, לדפוק איתו ת’שניצל, לדפוק איתו ת’שניצל, All over the world, It’s the schnitzel of justice, It’s the schnitzel of freedom, It’s the schnitzel of love…”

בועות (4)

בועות, ששודרה בשנים 1981-1977, הייתה אם כל הפאורודיות על אופרות סבון. הציגה דמויות מוטרפות, עסקה בהרבה נושאים שהיו אז כמעט בגדר טאבו – כמו הומוסקסואליות. למרות שמי שהכי התפרסם מהסדרה היה בילי קריסטל, הדמות המגניבה ביותר הייתה המשרת בנסון דובואה (רוברט גיום), שאפילו קיבל ספין אוף משלו, שלצערי לא נכנסה לרשימה.
ציטוט:

Jodie Dallas: Plato was gay.

Jessica Gatling Tate: Mickey Mouse’s dog was gay?

Jodie Dallas: Goofy was his lover.

פרייז’ר (4)

מבחינתי פרייז’ר תמיד תיזכר כסדרה שגנבה לסיינפלד בפעם אחר פעם את האמי – 37 פרסים, שיא לסדרה קומית. בצ’ירז פרייז’ר (קלסי גראמר) הייתה דמות משנית למדי, אבל קיבלה את הספין אוף של חייה, שהיה הארוך ביותר אי פעם. למה זה עבד? לא יודע,  בני המעמד הגבוה נהנו לצחוק על עצמם וגם בני המעמד הנמוך  נהנו לצחוק על בני המעמד הגבוה, כך שכולם יצאו מרוצים.

ציטוט:

Frasier: Hello, Rachel. I’m listening.

Rachel: Oh, thanks for taking my call, Dr. Crane. Um, I’m involved in sort of a strange love triangle.

Frasier: Oh goody, this is sweeps week!

עמק הסיליקון (4)

הסדרה הכי חדשה ברשימה, מהיוצר של ביוויס ובאטהד מיק גאדג’, והיא אכן עוסקת בתחום הרלוונטי להרבה אנשים היום, תעשיית ההייטק והסאטרט-אפים. האמת, טרם זכיתי לראות אותה. אז הנה מהביקורת במאקו של סיון מזרחי: “‘עמק הסיליקון’ מספקת כמה רגעים קומים טובים כשהיא מצליחה לעורר בנו גועל וסלידה מעולם שרובנו גם ככה לא נהיה שייכים אליו. ובגלל שלא נהיה, נשמח להעביר את הזמן באמונה שבחיים לא היינו מבזבזים 200 דולר על כמה ליטרים של שרימפס נוזלי, או על הופעה פרטית של קיד רוק (כי כנראה שברגע שמתעשרים, מאבדים את המצפון והטעם המוזיקלי במקביל). אנחנו הרבה יותר מעודנים וטובים מזה. אחרי שסיימנו להראות כמה פאתטית ועלובה הפוליטיקה עם ‘ויפ’ ו’בית הקלפים’, הגיע הזמן לצקצק על כמה פאתטי ועלוב הכסף. ואולי בעצם אין הבדל. כסף או שליטה, ברגע שאדם מקבל כוח, נסו להפסיק אותו”

ציטוט:

Richard: I have a meeting with Gavin Belson. He wants to talk about Pied Piper.Erlich: I own 10% of Pied Piper.Richard: You said it was a shitty idea.Erlich: It was a shitty idea. I’m not sure what it is now..

https://www.youtube.com/watch?v=0a2lv4IwZFY

הקרקס המעופף של מונטי פייתון (5)

ייתכן שבגלל הצגת השאלה כסדרות קומדיה, תכניות מערכונים זכו לפחות קולות. גם מונטי פייטון נבחרו למשפיעים על טובי בנינו בקומדיה. סביר שכתכנית הקרקס המעופף נשכחה מעט, על אף המערכונים הזכורים ביותר, ובראשם התוכי המת. חבורה של כותבים משכילים שבאו לשבור את כל החוקים בטלוויזיה – היום לא היו נותנים לזה לקרות, סליחה על הביטוי.

ציטוט:

  • “ועכשיו לשיעור באיך לא להיראות: מר בראון מתחבא ואינו נראה לעינינו. גם אם נחפש אותו לא נראה. עכשיו – מר בראון, צא בבקשה מהמחבוא. ~בום~ מוסר השכל: לעולם אל תצא כשאתה מתחבא.” ~ ועכשיו למשהו שונה לגמרי

סקראבס (5)

עוד מהסדרות הקומיות, הארוכות בשנים, ללא קהל ועם מצלמה יחידה. עוסקת בנושא שהיה פופלרי פעם רק בדרמות וגלש לקומדיות ולדרמות קומיות: בתי חולים, מה שמספק כמה רגעים יפים לאוהדי הומור בתי החולים.

ציטוט:

Dr. Cox: [to J.D] Don’t ever be afraid to come to me with stuff like that. The simple fact that you actually seem to give a crap is the reason I took an interest in you to begin with. It’s why I trust you as a doctor. Hell, it’s… it’s why I trust you as a person.

רוק 30 (5)

מהסדרות הסובבות סביב קומיקאי אחד שמחזיק את כל החבילה. הסדרה עוסקת בליז למון (טינה פיי), כותבת לתכנית מערכונים בשנות השלושים לחייה. קשה לעמוד על מקורות ההשראה, אבל הסדרה מצליחה לספק תובנות על קונפליקטים חברתיים בלי להיות פתטית ועם זאת גם להישאר דבילית.

ציטוט: 

We produce more failed pilots than the French air force.

– Jack

https://www.youtube.com/watch?v=QTj47rcuM-4

סאות’ פארק (5)

הסדרה שהפכה את קומדי סנטרל לערוץ רציני. צמד היהודים מאט סטון וטריי פארקר הצליחו לעשות קומדיה שתפוצץ כל מהוגנות אצל הקהל האמריקאי, הומור שחור, וולגריות לצד סאטירה – שילוש קדוש שכמעט לא נראה קודם בתכנית קומית מצליחה. היום היא אולי התכנית עם הכי הרבה מרצ’נדייז: סרט, משחקים, חולצות, בובות וקני אחד.

ציטוט:

הרברט גריסון: “תזכרו, אין כזה דבר שאלות מטומטמות, רק אנשים מטומטמים”


פילדלפיה זורחת
(5)

ארבעה חברים מנהלים פאב אירי כושל. ההומור מבוסס על האנוכיות המוגזמת של חבריה, אבל הכי חשוב יש שם דני דה ויטו. היא הוגדרה בתחילתה כ”סיינפלד על קראק”. מהביקורת של אריאל וסמן בואללה: “את זרם התודעה הביזארי של חברי ‘פילדלפיה’ קשה לצפות ונראה שהסאטירה תמיד נמצאת אצלם במקום השני אחרי הצורך להתפרע לגמרי ולהצחיק את עצמם.”

ציטוט: 

Who am I supposed to vote for? Am I supposed to vote for the Democrat who’s gonna blast me in the ass or the Republican who’s blasting my ass? -Dennis

מחלקת גנים ונוף (7)

מחלקת גנים ונוף, בכיכובה של איימי פולר, התחילה קצת כמו המשרד, מוקומנטרי ציני עם דמויות חסרות מודעות, רק במגזר הציבורי, אבל התפתחה לכיוון ההפוך לגמרי: קומדיה אופטימית עם לב טוב, לפעמים באופן כל כך מוגזם שמאבד כל טיפת אמינות. אני בעד החזרה של ההומור טוב הלב לאחר הגל הציני וחסר המודעות. חבל שהשנה הייתה העונה האחרונה.

ציטוט:

“Time is money; Money is power; Power is pizza; Pizza is knowledge. Let’s go!”

https://www.youtube.com/watch?v=4wNst7Up4Kk

החמישיה הקאמרית (6)

עוד כניסה לתכנית מערכונים, ועוד ישראלית. כותבים כמו יוסף אל דרור, עוזי וייל, אתגר קרת, מודי בראון, ובעיקר אסף ציפור. מהוא היה סקפטי, נעמיים,עד המנקים של קרן מור – נוצרו כמה מערכונים מיתולוגיים בבידור הישראלי. בחמישיה הקאמרית דאגו שהמשחק יהיה כה מדויק עד שהיום השחקנים מופיעים בכל פרסומת אפשרית גם שנים רבות אחרי התהילה, וזה קאלט.

ציטוט: “הגיהינום הוא הזולת. שמור על ניקיונו”

חברים (7)

עוד סדרה שהצליחה לזכות לקולות של כמה דורות בזכות אינסוף שידורים חוזרים בכל ערוצי הקומדיה. זו הסדרה, שעם סיינפלד, פתחה את עידן הסיטקום המבוסס על חברים ולא על מקומות או על משפחה. בעוד סיינפלד הייתה הצינית והמחוכמת יותר, חברים הייתה רגשית יותר ורומנטית יותר עד כדי שמאלץ מוחלט בעונות האחרונות. אבל אי אפשר לקחת ממנה את הדיוק, את הפאנצ’ על השנייה. ושבסופו של דבר הרוב רוצה לראות זוגות יפים נפרדים, חוזרים ונפרדים. אולי זה יותר נפוץ בחיינו משיחות על כלום.

ציטוט: 

  • רוס: “אני לא מאמין שהיא חלמה ששכבתם.”
צ’נדלר: “אני מצטער,הייתי שיכור ותחת תודעה של אדם אחר.”

נישואים פלוס (7)

האמריקאית, האמריקאית, לא הישראלית. כמו כמה תכניות אחרות גם היא פוצצה את בועות קומדיות המשפחה המתקתקות. אמנם לא הייתה ריאליסטית במיוחד, אבל בהחלט הייתה קרובה יותר למשפחה האמריקאית ממשפחת בריידי. גם היא הייתה בעידן שמשטרת הפוליטקלי קוקרט עוד לא קמה, ולכן היה אפשר לצחוק על כל מי שאי אפשר לצחוק עליו היום.

ציטוט:

  • קלי: “אבא, אתה אוהב אותי?”
    אל: “אהבה, שנאה, מה זה משנה אנחנו משפחה”

קומיוניטי (8)

קומדיית מצבים של דן הרמון המלאה רפרנסים לכל תרבות הפופ האמריקאית. כנראה חלק מהצלחתה, מלבד השפה המיוחדת, הוא העברת קומדיות הקולג’ים למסך הקטן. לא מעט מתומכי הסדרה ציינו עונות ספציפיות, וכנראה זו הסדרה היחידה שהצליחה להגיע לדירוג גבוה כל כך על אף התנגדות עזה לחלק מעונותיה.

ציטוט:

Abed: Jeff, I have to make some adjustments to my film, you’ll play my father
Jeff: I don’t want to be your father
Abed: Perfect, you already know the lines

משפחה בהפרעה (8)

משפחה בהפרעה, או בשמה הנכון ארסטד דיבלופמנט, מגוללת את סיפורו של מייקל בלות’, המנסה להכניס קצת סדר במשפחה המתפרקת ועסקיה המתפרקים עוד יותר. הנכס העיקרי בסדרה, לעניות דעתי, הוא ג’פרי טמבור בתפקיד ג’ורג’ האב (כן, כן האנק מלארי סנדרס). היא זכתה בשישה פרסי אמי, זכתה לקהל נאמן והכניסה המון שפה קולנועית חדשה שגיקים כמוכם אוהבים.

ציטוט: 

“Get me a vodka rocks.” “Mom, it’s breakfast.” “And a piece of toast.”

הסימפסונים (9)

הסדרה הכי ותיקה ברשימה שעדיין רצה, מה שבוודאי עזר לה לקבל קולות מטווחי גיל שונים.  מאט גרינג ביסס את השמות על שמות בני המשפחה שלו, התחיל כפינה שבועית בתכנית של טרייסי אולמן והתכנית הפכה לאימפריה מסחרית שסיפקה מאות ציטוטים לכל נושא. כמו כן היא כנראה הקומדיה הטלווזיונית הכי רווחית אי פעם.

ציטוט: 

ילדים, ניסיתם כמיטב יכולתכם ונכשלתם נחרצות, הלקח הוא – אל תנסו!

סיינפלד (9)למרות הבקשה לציין עוד תכניות מלבד סיינפלד כי התוצאות היו צפויות מראש, בצדק לא נמנעה בחירתה של סיינפלד לסדרת הקומדיה המצחיקה ביותר (עם הסימפסונס). מלבד הרעיון של תכנית על כלום, שלא בדיוק משקף את המציאות, סיינפלד הצליחה באמת לגעת בכל סוגי ההומור ובכל תחומי החיים. תקופה ארוכה כל דבר היה “זה בדיוק כמו בסיינפלד” והיא הייתה גם נושא לשיחות סלון בקרב פילוסופים. כמו כן, היא בהחלט מהסיטקומים המסורתיים האחרונים שהשפיעו. אישית, אני שמח שגם אצלכם היא ניצחה את “חברים”.

ציטוט:

ג’ורג’: “תמיד יש לי תחושה שכשלסביות מסתכלות עלי, הן חושבות: ‘זאת הסיבה שאני לא הטרוסקסואלית’.”

יש שופטים בישראל: גדי אלכסנדרוביץ, רונה טל, ג’ניה סקורסקי, שוקי בן נעים, דרור ניר קסטל, שחר הלר, אלעד דוד, אהוד קינן, אסף מלין, מתן בלומנבלט, הלל כהן, עדו סוקולובסקי, אופיר שני, ליאור גלציאנו, ג’רי הראל, גיא שוהם, מרודי מירב,  ניימן ליב, נעמה וייס, תום וינסנזו אטקינס, יותם רוזנטל, תומר שרון, יונתן ילון, אוהד רשף, דוד צוראל, עמי קאופמן, ירון יצחק, יניב רגב, תומר לביא, מיטל שפירו, עידו הראל, אור קלפר, רובי גורדון, נועה לקס, מיכאל גינצבורג, עמית זימן, אמיר חג’וס, דניאל עוז, תומר אליאס, יסמין וילקומיר-פרייסמן, מוטי גרנר, מלכיאל זוארץ, יובל תירוש, ויולט ומסג’די נמדר,  רונה שחר, יובל טאוב, אלכס סלבנקו, שירה חדד, אפרת בהריר, נמרוד רפפורט, סופי לבק, יבגני צ’רפ, איילת קולסמן שמעוני, אלי מאייר, טל מרקוביץ’,  אפרת שגיא, רפאל בוסידן, גיא מלצר, דוד שרפקין, יונתן עמירם, אביבה בוביס, רביב פייג, צח אלמוג, דני אלעזר, עידן ברקאי, מעין זילברשץ, עמרי מלצר

הלל לוריא כהן (חסילון) – ראיון ר-ציני

האם אתר הסאטירה חסילון יעקוף את משטרת ישראל העמוד הרשמי? העורך הלל לוריא כהן לא יענה על השאלה

הלל לוריא כהן, קומדיההאתר חסילון הוא הירחון היומי הראשון בישראל. לא הרבה אנשים מודעים לכך אבל ירחון יומי זה אוקסימורון, שזה אלמנט קומי. לא הרבה אנשים מוכשרים ליצור אוקסימורונים כאלמנט קומי. מדובר בנבחרת שרק ספורים מתקבלים אליה, בהם הלל לוריא כהן, שבמקרה הוא גם מייסד ועורך האתר הסאטירי חסילון, האתר הסאטירי מס’ 34,732 בארץ. לקחנו אותו לשיחה ואז היא נגמרה והתחלנו את הראיון.

מתי החלטת שאתה מצחיק?

“הפעם הראשונה שאני זוכר שהצחקתי מישהו הייתה בבית עם אחי הגדול. ראינו ביחד משחק של הנבחרת בכדורגל, נראה לי נגד ארגנטינה. מתישהו השופט הוציא ליוסי אבוקסיס כרטיס אדום. אני בן ארבע או חמש צייצתי ‘איזה כרטיס אדום?! הוא צריך לקבל כרטיס ברכה!’ ואחי התפקע”.

 חסילון הצליח במקום שבו הרבה אתרי סאטירה נכשלו. איך אתה מתמודד עם החרדה היומיומית?

“התבוננות רפלקטיבית פנימה. אם אני יכול לשבת לשיחה עם חבר טוב זה מעולה. גם מקלחת ותנומה אף פעם לא הזיקו”.

חסילון, קומדיה

מי הקומיקאים שהשפיעו עליך?

“יש הרבה. לואי סי קיי ברור. שנים הקומיקאי האהוב עלי היה ג’ון סטיוארט, ואני עדיין משתדל לראות את הדיילי שואו באופן קבוע. כילד הייתי רואה מלא סרטים של צ’רלי צ’פלין. גם תמיד נורא אהבתי את וודי אלן ואת בילי ווילדר –  ראיתי את סטלג 17 שלו כשהייתי קטן וזה מאוד נחקק בי. גם הייתי חולה על הקומדי סטור (אף פעם לא הייתי ממש בן אדם של החמישייה).

במחשבה שנייה אולי מה שהכי השפיע עליי, נראה לי גם על הרבה אחרים, זה הסרטים הקלאסיים של דיסני. אלה סרטים נורא נורא מצחיקים, ואני עד היום מאוד מתחבר אליהם. בכלל חוש ההומור שלי מאוד מעוצב סביב הומור של מחזות זמר – גבירתי הנאווה, כנר על הגג. כאלה.

לדעתי תמיד בחיים הייתה לי איזו סדרה שמאוד השפיעה עלי. בתיכון נגיד זה היה סקראבס וארסטד דבלופמנט, בשנה-שנתיים האחרונות זה The League. נראה לי יש את זה ב’יס’. זה של החבר’ה שעשו את ‘תרגיע’, והיא הסדרה *הכי* מצחיקה היום ואולי גם בכלל.

גם ב. מיכאל הסאטיריקן הוא השפעה ענקית – גם בגלל הכתיבה וגם כי פיטרו אותו מידיעות כי הוא שם זין מי חבר ומי לא חבר של נוני מוזס”.

מבחינת הומור המתחרים שלך הם ynet, ישראל היום, מעריב והארץ. איפה אתה רואה את הבידול שלך?

“המודל הכלכלי שלי בהגדרה מתבסס על להפסיד כסף, אז לדעתי המתחרה היחיד שלי מהרשימה זה ישראל היום. תכל’ס זה שאלה טובה. אני לא רואה ממש דרך להבדיל בין חסילון לישראל היום”.

מה אתה חושב על היוצרים הקומיים של היום?

“אני נורא נורא אוהב את ג’ונה היל וכל החבורה של ג’ד אפאטאו, וגם מאוד את הסרטים של ג’קאס. דה מינדי שואו גם ענק, ומאוד מתכתב עם זה שיש לי טעם קצת גיי. טל פרידמן אחד האנשים הכי מצחיקים בעולם בעיניי, כל פעם שאני רואה ארץ נהדרת אני חושב שלא שמים אותו מספיק. גם גורי נורא מצחיק. מהחבר’ה הצעירים אני חייב להודות שלא הייתי עדיין בערבי סטנד-אפ של הבלוג או של תום יער (ופייר זה לא בסדר אבל עצלנות מה תעשה) אבל ראיתי ביוטיוב אחת שקוראים לה טל זולטי, שחשבתי שהיא מצחיקה”.

 לאחרונה קמים לך הרבה חקיינים, כמו האתר The Onion.  אתה שוקל להגיש תביעה?

“כן”.

 מה המילה שהכי מצחיקה אותך?

“בזמן האחרון זה ‘יוחנן’, כשהדגש הוא על ה’יו’. בעצם זה חלק מביטוי שהמציא חבר שלי ברזילי: ‘לדפוק יוחנן’. זה כינוי לטבילת משהו בתה, כמו ביסקוויט, זכר ליוחנן המטביל. אני לאחרונה מאוד בקטע של חליטות אז אני דופק יוחנן כל הזמן. ברזילי, שהוא פורץ דרך, פעם דפק לי יוחנן עם לחמנייה בפיינט של בן אנד ג’ריז Dublin Mudslide (שוקולד עם שוקולד). בקטע מוזר זה היה שילוב ממש טוב”.

מה כבר ביקשתי? ביסקוויט
מה כבר ביקשתי? ביסקוויט

 שירת בגל”צ ככתב פנים. מה הם סודות המדינה?

“חוץ מתקציב הביטחון? ספצייפית במשרד הפנים, שהוא אחד הגדולים והמסואבים שבמשרדי הממשלה, מסתירים מלא דברים. לפעמים קשה לדעת אפילו אם הם מסתירים משהו או שזה פשוט הלך לאיבוד בנבכי כל האפרוריות שם”.

למשל מסתירים שם את הפרוטוקולים של וועדת ורדי-זיילר, שהיא הוועדה שקונסת באופן אישי ראשי ערים שמוציאים כספי ציבור לא למטרות שהם יועדו להן. כי כנראה זה לא חשוב שנדע מה ראשי ערים עושים עם הכסף שלנו. גם את הפרוטוקולים של הוועדה המייעצת לענייני פליטים, שאמורה להעניק מעמד פליט (וכמעט אף פעם לא עושה את זה), הם שומרים אצלם.

באותו עניין אגב, זה לא ממש סוד של המדינה אבל מאוד נוח לכולם שלא מדברים על זה: לא רחוק מהגבול שלנו עם סיני הבדואים מפעילים מחנות עינויים. משהו מעוות לחלוטין בסגנון האינקוויזיציה. הם חוטפים לשם סודנים ואריתראים, משמיעים אותם צורחים למשפחה שלהם בטלפון ודורשים כופר כדי לשחרר אותם. אני אומר את זה אגב בגלל כל מיני מחנות אחרים שאפשר היה להפציץ פעם ולא עשו את זה.

אני כותב לפעמים בפרילאנס והצעתי לכלי תקשורת לא מזמן כתבה על זה, והם חזרו אליי ואמרו שהנושא סוקר מספיק לדעתם. אז לא רק מוסדות ממלכתיים עוצמים עיניים.

ציפית לתשובה קלילה אה יא נקניק?

 מה התפיסה הקומית שלך?

“כמו בכל דבר באמנות, אני חושב שדברים כנים ואמיתיים תמיד עובדים טוב יותר. אני חושב שבקומדיה זיוף זה דבר שעוד יותר בולט, כי אפשר לזייף עצוב נגיד אבל זה די בלתי אפשרי לזייף מצחיק”.

 אם עץ נופל ביער, מה היית עושה?

“אני משתדל לא להתעסק בדברים שלא נוגעים לי”.

עוד פעם חסילון

***

אירועים קרובים ומצחיקים

מתן בלומנבלט (הו לא.) – ראיון ר-ציני

מי עומד מאחורי אתר הקומיקס הו לא.? מתן בלומנבלט. זה כתוב באודות

מתן בלומנבלט, קומדיה הרבה אנשים עוצרים את מתן בלומנבלט ברחוב, ואז מתברר שהם לא באמת שוטרים. אבל אז אחרי שהם צוחקים ומאוד מרוצים מעצמם הם מגלים שמדובר בפאקינג מתן בלומנבלט, היוצר של אתר הקומיקס המצליח  הו לא., קומיקס שעוסק בדברים. באותו רגע נפקחות עיניהם והם שואלים אותו “למה הו לא. בעצם?”. אז הוא הופך אותם לציורים ומכניס אותם לאוטו, וכך באמת נוצרת רצועת קומיקס. כמו כן, הוא חבר בצוות הכותבים של ץסופית והיה כתב בנענע10 (אחד מהם ישרוד עד סוף הראיון). הפעם חרגתי ממנהגי ושלחתי את הראיון בכתב יד. לאחר שקיבלתי אותו בחזרה בהערה “לא מבין את הציורים ומה הפאנצ'”, חזרתי למנהגי ושלחתי לו מייל.

 מתי גילית שאתה מצחיק?

“דצמבר 2016”.

 הו לא מאוית לאחור זה אלוה. מה ההסבר שלך לזה?

“כשלוקחים את האותיות של ‘הו לא’ ומסדרים אותן בסדר הפוך יוצא אלוה”.

[youtube=http://www.youtube.com/watch?v=HAVwjFZrzwo]

 מי היוצרים הקומיים שהשפיעו עליך?

“אני אנסה לחשוב על כמה שיש סיכוי שלא אמרו עדיין. מונטי פיי… לא משנה. ביל לורנס, היוצר של סקראבס, דימיטרי מרטין, ניקולס גורביץ’ ,היוצר של The perry bible fellowship, דייל ברן, הכותב של A Lesson Is Learned But the Damage Is Irreversible, לארי דיוויד, דן הרמון מקומיוניטי וכל אישה, גבר וילד שלקחו חלק ביצירת פיוצ’רמה“.

 רוב הקומיקסים שלך נגמרים בהתאבדות או במוות טרגי. למה חשוב לך לצבוע את העולם בצבעים אופטימיים?

“יש כמה רעיונות קומיים שאני פשוט לא מסוגל להשתחרר מהם. לא משנה כמה פעמים אני מדבר על התאבדות או על מוות, זה לא מפסיק להיראות לי מצחיק. הנושא היחיד שתופס כל כך הרבה קשב אצלי זה הנושא של אלוהים כדמות קומית. אלה דברים כל כך גדולים ומגוחכים, שלפעמים אני לא מבין איך אני לא מסיים כל קומיקס בהתאבדות או במוות”.

 מה אתה חושב על היוצרים הקומיים של היום?

“אני חושב שכמו בכל תקופה יש יוצרים קומיים מעולים, שגורמים לי כיוצר קומי לרצות למות מרוב רגשי נחיתות, ויש יוצרים קומיים גרועים. ההבדל הגדול של התקופה הזאת מכל תקופה אחרת הוא שיוצרים קומיים היום לא תלויים באישור או עזרה מאף גורם בשביל להביא את החומר שלהם לקהל. האינטרנט פתוח לכל אחד עם מקלדת ורעיון. ועכבר. ו… בעיקרון, דיסק קשיח, כי המחשב לא יעלה בלעדיו. וכרטיס מסך. ומערכת הפעלה. ומארז”.

(או טאבלט, או סמארטפון, או…)

לכו להצביע?

 הרבה מהקומיקסים שלך הם על גיבורי-על. זו התחלופה החנונית לקנאת פין? 

“כנראה. אני מנסה להפסיק לקנא בפין שלי, אבל הוא נראה כל כך מרוצה מעצמו כל הזמן”.

 איזו מילה הכי מצחיקה אותך ולמה?

“מאז שאני זוכר את עצמי (לפני שלוש שנים בערך, די במעורפל) המילה ‘אנטילופה’ נראית לי ממש מצחיק”.

 מה לדעתך צריך לעשות למגיבים שמעירים הערות גרפיות או לשוניות ומתעלמים מהפאנצ’?

“יש לי פנטזיה שבה מושיבים את כולם בחדר ואלכס אנסקי מקריא להם את התגובות שלהם. אלכס, אם אתה קורא את זה… למה לעזאזל אתה קורא את זה?”.

אלכס אנסקי. עדיין לא קורא את זה
אלכס אנסקי. עדיין לא קורא את זה

 מה התפיסה הקומית שלך אם יש כזו?

“פשוט תעשה מה שנראה לך מצחיק, ואם אנשים לא אוהבים את זה תבכה”.

 למה ככה הגדולים שואלים ושואלים ונורא מבלבלים לי את המוח?

“אני חושב שהשאלה הזאת היא רפרנס לשיר או משהו כזה, אבל אין לי כוח לחפש בגוגל”.

הו לא.

מתן בלומנבלט בנענע

ץ סופית

אבי טולדנו ועירית ענבי בשיר “למה ככה”