ארכיון תגיות: צ”רלי צ’פלין

במאי הקומדיה הטובים ביותר

יונתן עמירן בוחר את במאי הקומדיה המוערכים בכל הזמנים

כשאנחנו מדברים על סרטי קומדיה, אנחנו מדברים לרוב על הכתיבה שלהם, או  על המשחק. אבל מה עם הבימוי? גם הוא חשוב! ומה הופך במאי קומדיה לבמאי קומדיה טוב? לא יודע, אני למדתי תסריטאות. אבל אני אנסה לדבר על כמה  במאי קומדיה מומלצים וטובים טובים בכתבה הזאת. 

אדגר רייט

נתחיל עם הבחור הכי צעיר ברשימה. אדגר רייט הבריטי, התחיל את הקריירה שלו בבימוי הסיטקום הבריטי Spaced, בכיכובו של סיימון פג. השניים פיתחו חברות שהובילה לכך שפג כתב וכיכב בשלישיית סרטים בבימויו של רייט, המכונה על ידי מעריצים כ״טרילוגיית הקורנטו״: קומדיית הזומבים הרומנטית ״מת על המתים״, קומדיית האקשן המשטרתית ״שוטרים לוהטים״ וקומדיית המד״ב האפוקליפטית ״סוף העולם״. במקרה מדובר בשלושה מהסרטים האהובים עליי. רייט משתמש בסרטיו בטריקים ויזואליים, ועריכה קצבית שבדרך כלל שמורה לסרטי אקשן, אך כל אלה אף פעם לא עוצרים, ואף מחזקים, את הקומדיה. כמו שמפורט בסרטון הזה, רייט הוא אחד מהמאסטרים של ההומור החזותי. בנוסף לשלישייה הסרטים עם פג, רייט ביים גם את עיבוד הקומיקס החביב, ״סקוט פילגרים נגד העולם״, ואת קומדיית הפשע ״בייבי דרייבר״. אך כמו במאים רבים לפניו נראה כעת ששם רייט זונח את עולם הקומדיה, לפחות כך עולה מהטריילר לסרטו החדש, מותחן  פסיכולוגי ששמו Last Night in Soho.

ווס אנדרסון

אנדרסון הוא אולי השם הכי מעורר מחלוקת ברשימה הזאת. או שאתם אוהבים אותו, או שאתם שונאים אותו. או שכמוני אתם מעריכים אותו, אבל לא מעריצים אותו. או עוד הרבה אפשרויות אחרות, בעצם. בכל מקרה, אי אפשר להתווכח עם כך שאנדרסון הוא אחד מבמאי הקומדיה החשובים של העולם המודרני, עם עשרה סרטים שמתפרשים על פני יותר משני עשורים, וכולם נופלים תחת קטגוריית קומדיה או דרמה קומית. אנדרסון ידוע בצד הויזואלי שלו, והוא מבטא את זה גם בגישה שלו לקומדיה חזותית. הסרטים שלו נעים בין דיאלוגים משעשעים לסלפסטיק. אתם אולי לא מתפקעים מצחוק מסרטיו, אבל הוא במאי קומדיה טוב, ללא ספק.

מל ברוקס

כשאני הייתי ילד, מל ברוקס היה הבמאי האהוב עלי  . זה היה בעיקר בזכות ״שיגעון בחלל״, סרט שלא נחשב לפסגת היצירה שלו, אבל פוצץ לי את המוח. ברוקס ידוע בעיקר בזכות הפרודיות שלו, אך סרטו הראשון ״המפיקים״, קומדיה מטורפת על עסקי מחזות הזמר בברודווי, הוא גם יצירת מופת. ברוקס מביים את סרטיו עם אנרגיה משוגעת, שעוברת בין בדיחות וודוויל יהודיות, לסלפסטיק, להומור דמויות. כמו הרבה במאים, בעיקר בתחום הקומדיה, הוא אסף לעצמו קבוצת שחקנים: ג׳ין ווילדר, מדלין קאהן, הארווי קורמן ועוד, וביים אותם להופעות המצחיקות ביותר בקריירה שלהם. ברוקס בן ה-94, לא ביים סרט מאז הכישלון שהיה ״דרקולה: מת ואוהב את זה״ אך סרטיו המוקדמים מחזיקים מעמד עד היום. 

נורה אפרון

ז׳אנר הקומדיה הרומנטית, לא תמיד מקבל כבוד בעולם הקומדיה, אבל הוא גם חלק חשוב בו. ונורה אפרון היא האישה שהכי הצליחה לשלב בין הקיטשיות של הז׳אנר לקומדיה שנונה. היא התחילה ככותבת, וכתבה את אחת מדוגמאות הז׳אנר הטובות ביותר ״כשהארי פגש את סאלי״, אבל אז הפכה לבמאית מצליחה  בעצה וביימה קומדיות רומנטיות כמו ״נדודי שינה בסיאטל״ ו״יש לך הודעה״, ואף ביימה קומדיית סטנדאפ אנדר-רייטד בשם This is My Life. אפרון נפטרה בשנת 2012, בסמוך לפטירתו של הז׳אנר שהיא עזרה להחזיר לחיים- הקומדיה הרומנטית, אך השאירה מאחוריה מורשת של סרטים נעימים לצפייה שלא מוותרים על הבדיחות.

טים ברטון

רגע! רגע! תנו לי להסביר את עצמי!  אני יודע שברטון נחשב היום לקלישאה של עצמו, ויותר מזוהה עם רימייקים לילדים מאשר עם קומדיה, אך צפו ב״ביטלג׳וס״ ״ההרפתקה הגדולה של פי ווי הרמן״, ״הפלישה ממאדים״ או אפילו ״המספריים של אדוארד״ ותגידו לי שלא מדובר בבמאי קומדיה מעולה. ברטון בא מעולם האנימציה, והשתמש בכישורי הטיימינג וההומור הויזואלי שרכש שם לסרטי הלייב אקשן שלו. ״אד ווד״,. אולי יצירתו הגדולה ביותר , הינו סרט המשלב סיפור אמיתי ומרגש עם רגעי הומור מעולים. זקנתו של ברטון אולי מביישת את נעוריו, אבל הוא עדיין ראוי למקום ברשימה הזו. 

ג׳אד אפאטו

ג׳אד אפאטו אחראי לעידן הקומדיה המודרנית שאנחנו חיים בה היום. ועל זה יש להודות לו אך גם  לקלל אותו. עם סרטים כמו ״בתול בן ארבעים״ וה״דייט שתקע אותי״ אפאטו יצר שפה קולנועית חדשה המבוססת על אלתורים, וגישה לא יומרנית לבימוי. אבל סרטיו האחרונים די חוזרים על עצמם, ותמיד ארוכים יותר מדי. אני מכבד את אפאטו על מה שהוא יצר, והוא בהחלט בעל השפעה, ולכן הוא ברשימה הזאת. ראוי לציין גם את אדם מקיי, ששיתף פעולה עם אפאטו בסרטיו הראשונים ושסרטיו ״והרי החדשות״ ו״אחים חורגים״ עדיין מצחיקים אותי. מקיי גם זנח את ז׳אנר הקומדיה בשנים האחרונות, וסרטי הדרמה שלו זכו לביקורות מעורבות. תחזור לצחוקים, מקיי!

צ׳ארלי צ׳פלין

וכמובן, אני חייב לתת קרדיט לוותיקים ביותר. צ׳רלי צ׳פלין יצר קומדיות בעידן הסרט האילם שמחזיקות עד היום, כל זאת תוך כדי שימוש חלוצי בטכנולוגיה חדשנית וניסיונית. אם זה לא מבטיח מקום ברשימה, אז אני לא יודע מה כן. כתבתי הרבה כאן על הומור חזותי, כי יותר קל לכתוב על זה מאשר בימוי דיאלוגים, ואין מי שמסמל את זה יותר מצ׳פלין. ראוי גם לציין את באסטר קיטון, שפעל בסמוך לצ׳פלין, ויש שאומרים היה מצחיק ובעל השפעה יותר ממנו. אבל לא היה לו שפם! 

קראו עוד:

מדריך האזנה לפודקאסטים על קומדיה

שיין בלאק: מכניס את הקומדיה לאקשן

מי היה הקומיקאי ג’רי לואיס שהלך לעולמו השבוע?/ מאת עופר ליברגל

הדמויות הקומיות האהובות בכל הזמנים

שאלנו אתכם אילו דמויות קומיות אתם אוהבים, ועניתם. אז אל תתלוננו עכשיו

 

מה הופך דמות קומית לאהובה? אני לא יודע. אם הייתי יודע אז דמויות שאני המצאתי כמו ״גיורא חולב העזים המשוגע״ היו מודפסות על חולצות ברחבי המדינה. אבל מה שאני כן יודע זה שגולשי ילדי הקומדיה, האתר הזה שאתם קוראים עכשיו, בחרו מי הדמות הקומית האהובה ביותר והתוצאות בידיי. אז מי זכה? ומה אני חושב על כל זה? בואו נגלה.

מקום חמישי-תיקו משולש

הומר סימפסון. דו

הומר סימפסון

הבחירה האישית שלי למקום הראשון. הומר הוא דמות קומית פשוטה: איש מאוד מאוד טיפש. אבל היוצרים הגאונים של משפחת סימפסון הצליחו ליצוק כל כך הרבה הומור משובח לתוך הקונספט הפשוט הזה, ועד היום אנשים מצטטים את פניני החוכמה של אותו אידיוט. הומר אולי התחיל כסתם אבא עצבני ומתוסכל, אך הפיכתו לטמבל תמים ותום לב (שנוטה עדיין להתקפי זעם) הייתה החלטה טובה של הכותבים. אבל הומר הוא גם דמות עגולה, ואני לא מתכוון רק פיזית. הוא אוהב את משפחתו, מסור לאשתו ותמיד רודף אחרי איזה חלום מטורף שיש לו בפרק הספציפי הזה, בין אם זה להיות ליצן, שומר ראש או אסטרונאוט. יש סיבה שהדמות הזאת שרדה כמעט שלושים שנה.

האנק קינגסלי.לארי סנדרס

האנק קינגסלי

היי נאו! אני כבר כתבתי כאן בעבר על אהבתי לג׳פרי טמבור, והבעייתיות של אהבה זו בימים אלו. גילומו של אב המשפחה ג׳ורג׳ בלות׳ היא עוד דמות קומית אהובה עליי, אבל האנק קינגסלי היא בחירה מצוינת. האנק הוא דוגמה נפלאה לאנשים המזויפים של עולם הבידור, נושא ש״המופע של לארי סנדרס״ עסק בו רבות. אין לו הרבה כישרון או חוכמה, אבל הוא הצליח להשתחל לג׳וב נוח בטלוויזיה והוא הולך לנצל את זה לכמה שיותר קמפיינים מלאי כסף ודייטים עם בחורות רדודות. וכמובן יש לו קאצ׳פרייז נהדר.

המפקח קלוזו. רק סלרס

המפקח קלוזו

דמות הקולנוע הראשונה ברשימה, המפקח קלוזו הוא דוגמה נהדרת לעוד אלמנט קומי חשוב: דמויות שגרועות בעבודה שלהם – מצחיקות. קלוזו הוא כמובן בלש, אבל חסר לו את הכישורים הדרושים לעבודה זו: תחכום, אלגנטיות, ערמומיות. אבל בכל זאת הוא בדרך כלל פותר את התעלומה וזה כמובן, עוד יותר מצחיק. קלוזו הוא גם הדמות היחידה ברשימה הזו שגולמה על ידי יותר משחקן אחד, אבל הוא גם הוכיח ששיטה זו לא מוצלחת. כשחושבים על קלוזו חושבים על פיטר סלרס, ולא על סטיב מרטין או אלן ארקין.

מקום רביעי-תיקו

גראוצ’ו

גראוצ׳ו מרקס

האחים מרקס ידעו טוב מה הכישורים של כל אחד מהם. צ׳יקו שיחק נוכל פשוט ומקסים, הארפו שתק ועסק בהומור פיזי, וזפו גם היה שם לפעמים. וכמובן, גראוצ׳ו היה השנון ביותר וזרק הערות קומיות מתוחכמות באותו קול אהוב. גראוצ׳ו השפיע על דמויות קומיות רבות שבאו אחריו כמו באגס באני, יאקו וורנר ופלטש.

וואו באנדי

אל באנדי

אל באנדי הוא לא בדיוק דמות שמתאימה לאקלים של היום. שובוניסט גאה שתיעב במיוחד נשים שמנות והקים ארגון אנטי-נשי בשם NO MA’AM? קצת פחות מצחיק היום. אבל בכל זאת אל היה לוזר ונהנינו לראות אותו סובל, ומקטר בצורה מצחיקה על אותו סבל. אל העביר את כישלון החלום האמריקאי, והיה דמות חשובה בשבירת מודל הסיטקום הקלאסי. אני לא הייתי שם אותו מעל הומר סימפסון, (ויש לציין שהסימפסונז ירדו על ההומור הנמוך של ״נשואים פלוס״) אבל אני מבין מדוע הוא נבחר. קל לגברים רבים להזדהות עם אל, אפילו אם הם לא עובדים בחנות נעליים שהקליינטורה שלה מורכבת בעיקר מנשים גדולות מימדים.

בין

מקום שלישי: מר בין

לרבים מהדמויות האלו יש קאצ׳פרייז אהוב שעזר להם להיתקע בתודעה. אבל לא למר בין. יש לו בקושי מילים. אין לו אפילו שם פרטי. ולמרות זאת הדמות הפשוטה הזו בגילומו של רואן אטקינסון הצליחה לשרוד כל השנים האלו בעזרת הומור פיזי משובח והבעות פנים מצחיקות. אנחנו גם אוהבים את מר בין, כי הוא בסך הכל בחור טוב. הוא רוצה תמיד לעזור אבל אף פעם לא מצליח. לעומת שחקנים אחרים ברשימה הזו, רואן אטקינסון מצא גם אהדה בגילום דמויות אחרות, אך תמיד כשנסתכל על פרצופו נחשוב קודם כל על מר בין.

מקום שני: הנווד/ צ׳ארלי צ׳פלין

מה עוד אפשר להגיד על צ׳ארלי צ׳פלין? לא הרבה. לכו לכל קורס קולנוע קלאסי והם יחפרו לכם שעות על ההומור הפיזי, הנשמה הטובה, המסירות לדמות וכל זה. אבל האם צ׳פלין עדיין מצחיק היום? מתברר שבעיני רבים כן. אני לא מוצא את עצמי נקרע מצחוק מול אותם סרטים ישנים אבל אני מכבד את הדמות הזאת על כל מה שתרמה לתרבות שלנו, בהיותה הדמות הישנה ביותר ברשימה. והיא עשתה זאת עם עוד פחות מילים ממיסטר בין.

מקום ראשון: ג׳ורג׳ קוסטנזה

הא! קח את זה, צ׳פלין! אתה אולי השפעת על כולם וזכית בשלושה אוסקרים, אבל אתה עדיין לא אהוב כמו דמות מסיטקום מהנייטיז. הסיטקום הכי טוב של הנייניטיז, אבל עדיין. אני מת על ג׳ורג׳ קוסטנזה. הוא טיפש, הוא ערמומי, הוא שנון, הוא עצלן, הוא עצבני, הוא חרמן, יש בו הכל! הוא נוצר בגאונות על ידי ג׳רי סיינפלד ולארי דייוויד (והתבסס על דייוויד), הוא נכתב בגאונות על ידי כמה מהכותבים הטובים ביותר וגולם בגאונות על ידי ג׳ייסון אלכסנדר, שהכניס כל-כך הרבה לדמות הזאת. כל הדמויות ב״סיינפלד״ כמובן נפלאות, אבל קריימר מוזר מדי, איליין מגניבה מדי וג׳רי שחקן רע מדי. אבל ג׳ורג׳? כולם יכולים להזדהות איתו, ובאותו זמן לשנוא אותו ולרחם עליו. ג׳ורג׳ המציא פילוסופיה משלו, תיכנן מזימה שלמה כדי לגלות מי גנב לו את ה״טוויקס״, עצר את התנועה בשביל להציל תוצאה במשחק וידיאו וניסה לאכול סנדוויץ׳ בזמן סקס. ג׳ורג׳ קוסטנזה, אנחנו מצדיעים לך, ואנחנו מבינים שרק היית בבריכה.

 

כמעט נכנסו : פולטי, קרמר, שאולי, ג’רי לואיס, רבי יעקב

אילאיל ישראלי – ראיון ר-ציני

הסטנדאפיסטית והקומיקיקאית איליאיל ישראלי מג’נטלמנים ישראלים על סטנדאפ ועל עולם הייעוץ הפנסיוני

אילאיל ישראלי היא שחקנית, סטנדאפיסטית, רקדנית ועוד דברים שעושים על הבמות. אתם אולי מכירים אותה מסדרת הרשת שעלתה לערוץ טדי, “ג’נטלמנים ישראלים” או אולי לא מכירים. לא מכיר אתכם. היא גם מנחת תוכנית הבוקר של ערוץ האינטרנט “החללית” המתרחשת בכדור הארץ. השתתפה בסרטונים ויראליים רבים כי כך הרופא קבע. בשבת הקרובה תופיע עם רותם זיו ושני שגב מנשרי ב”גולה” פתח תקווה.

מה גרם לך להיות קומיקאית?

השילוב בין הנסיון להיות ילדה טובה ולרצות את כולם, לבין הקלאמזיות שלי והקול הפנימי, שאומר “אתה צודק, אדוני, תן לאצבע האמצעית שלי לענות לך על כל השאלות, אפס!”
כשלמדתי משחק השחקנית והסטנדאפיסטת אודיה קורן העבירה כמה שיעורי העשרה בנושא “סטנדאפ.” היא ביקשה מאיתנו לכתוב סטנדאפ לא מחייב, ואמרה שלא ננסה להיות טובים כי זה לא אומר עלינו כלום כשחקנים.
בסוף השיעור הראשון היא אמרה לי “אילאיל, אם אתה לא סטנדאפיסט טוב, לא תהיה שחקן טוב זה אחד, אבל אם אתה סטנדאפיסט טוב אתה שחקן מעולה, וזאת דרך מעולה לשרוד במקצוע. כשתסיימי את הלימודים אל תפסלי את זה ככיוון”.
באמת לא הכי קיבלתי את זה, אפילו נורא הייתי עסוקה כל הזמן להוכיח שאני שחקנית טובה. אבל מאוד נהניתי על הבמה. ולא שכחתי את אותו קורס והקסם הזה שקרה שם עם החומרים שלי! וכשיצאתי החוצה לשוק (התעשייה) פתאום קלטתי שאני עומדת בתורים לאודישנים, עם מיליון בנות שנראות כמוני, רק פחות יפות ופחות מוכשרות (סתם). ומה זה הלוקש הזה “3 שנים לימודים” רק כדי שאני אתן ביס במשהו ואגיד “אין על אוכל של צימחודגים” ויגידו לי תודה, הבאה בתור? ואחרי יום שטחנו אותי ב”מה שלומכם, ילדים” אני עולה על הבמה בערב ואומרת “ילדים זה לא שמחה”. ואני מרגישה אותנטית לגמרי, והקהל מבין, הוא מעריך וצוחק מהאותנטיות
הרבה שחקנים הופכים לסטנדאפיסטים. זה כי יותר קל לזכור את הטקסט?
 מצחיק. בעיקר כי נראה לי שבסטנדאפ  זה הפוך, ונראה לי שזה עקב אכילס של שחקנים, שמשננים טקסט. הרי אתה מייצר כל הופעה רגע חדש, עם מילים מתאימות, נכונות, וקהל שצמא לרגע אותנטי שיקרה עם המון אמת.
לא יודעת מה קורה עם הרבה שחקנים. אבל אני יכולה לומר שמהחוויה שלי, הסטנדאפיסט הוא אינטליגנט, הוא ער לדברים, הוא אומר את האמת שכולם חושבים ולא מעזים, או את האמת שלו ואיך שהוא חווה את הדברים. (מה שאני לא יכולה לומר על כל שחקן, אבל בהחלט על כל סטנדאפיסט.)
זאת שאלה מורכבת, אני חושבת ששחקן יודע איך לעמוד על במה אבל לא כל שחקן יכול לכתוב, ובטח שלא כל שחקן ניחן בהומור. אבל גם לא כל אדם שכותב “מצחיק”, יודע איך לעמוד על במה.

אז כשאתה שחקן שיודע לכתוב ומבין הומור, הסיפוק מסטנדאפ פתאום מאוד מושך. כי כבר ככה אתה אוהב את הבמה ומשתמש בה בשביל קשת של רגשות, ואין יותר אמת וכאן ועכשיו מצחוק.

 מי הקומיקאים שהשפיעו עלייך? 
מלא, אבל חד משמעית צ’רלי צ’פלין, ג’ואן ריברס ורובין וויליאמס.
יש לך תוכנית בוקר ב”חללית”. ספרי לנו עליה ואיך שברת את הרייטינג.
חחחחחח. “שברתי את הרייטינג”.
“בוקר טוב עם אילאיל ישראלי”  זאת תכנית בוקר, הכי מיינסטרימית באתר החללית.טיוי. בהתחלה דיברתי מלא שטויות, המון שטויות, על הרווקות, לצחוק על כותרות בבוקר, להמליץ על מסיבות, ולומר לבנות שזה מה זה סבבה לעשות מה שבא להן, ושכל “החוקים” האלה שמגדלים אותנו על פיהם טיפשיים! הרי אני לא מכירה גבר שחושב פעמיים לפני כל צעד וכל מילה. ובטח שלא כל קילו!
או שאמרו לו בילדות “אל תראה שאתה; קל/ קשה/ חכם/ שעלית במשקל/ טיפש מדי”, לא! הוא גבר! גם אם הוא טיפש וקירח עם ציצים, הוא מתנת הבריאה! מלא אנשים התחילו לשתף ולראות במשרדים.
התחלתי להביא אורחים ואורחים מוכרים ולכתוב תוכן ופינות, הנושאים התרחבו.
כתבתי משחקים עם האורחים, וזהו בגדול.
בקטן: אמיר חצרוני, יגאל רצון ודרור נובלמן כאורחים!
מה את חושבת על הסצנה הקומית של היום?
בארץ? אדירה! באמת. אני מרגישה שפעם הייתה רק דרך אחת להצליח, והיום נהיה מקום לעוד סוגים, לעוד סוגים של הומור ואנשים.
לא רק סטנדאפ, בכל מה שנוגע בקומדיה, הקומדיה הפכה להיות אינטליגנטית, שנונה, צוחקים על כ”כ הרבה נושאים. פחות נזהרים. המדיות נותנות הזדמנות לקהל להחליט. דברים שפעם בקלות לא היו משודרים בטלוויזיה יותר ויותר מקבלים במה.
גם אם מסתכלים על המיינסטרים, היום נכנסים אליו  כל מיני ז’אנרים שהיו לגמרי נישתיים.
השתתפת בכמה סרטונים ויראליים. מה העצה הכי מטופשת בנושא?
הכי מטופשת, וואי ואני כ”כ רצינית.
להריח טוב, כי תכלס לא משלמים לרוב לשחקנים, אז הם לא צריכים לסבול ריח רע בצילומים.
ואולי, להכין את החארטות מראש. הרי גם ככה זה צילומי גרילה, תדע איך אתה הולך לחרטט מראש.
 מה המילה שהכי מצחיקה אותך ולמה?

יש מלא, אבל…”משכב זכר”, הראשונה שעולה לי, וואי זה קורע אותי רצח! יש לזה צליל מצחיק. הכל בזה מצחיק, אני חושבת על הקונוטציה ועצם ההגדרה. איזה כמה ענתיקות עם זקנים של טוב טוב הגמד. חושבים על ההגדרה. הם מציירים על הלוח, ואז מישהו אומר “טוב, זה ייקרא משכב זכר”.

לשאול מישהו “האם הוא אוהב משכב זכר”. טוב זאת מילה מצחיקה.
 את עוסקת בהרבה אומנויות במה, ריקוד, קולנוע, תיאטרון, אינטרנט. איפה הכסף? 
בונה על ירושה.
תמיד הייתי חרוצה ועבדתי הרבה, בהצגות ילדים, הצגות לגדולים, הדרכות
הכל! ועבדתי בתאטרון שנתיים, ואז התחילו להזמין אותי לעשות סטנדאפ במסיבות רווקות, ואירועים פרטיים.
ועכשיו אני ועוד שתי סטנדאפיסטיות יוצאות במופע “מחשבות מסלול מחדש”.
אני מאמינה גדולה שמי שעובד מרוויח. וירושה!

מה התפיסה הקומית שלך?
תלוי מה זורקים י עליי… אם זה שולחן, אני לא יכולה לתפוס!

להיות אמיתי וליהנות, אמת, אמת, אמת, לא להתחסד, (לא בקטע טיפולי). כל הפאקים זה המקום להודות בהם. ומה שמצחיק אותי מצחיק את הקהל.

מה התכלית של הקיום?
יש משפט שמנחה אותי בחיים והוא הולך ככה: “all you need is faith and trust and a little pixie dust”
אמרו את זה בפיטר פן.
ועכשיו באמת. לצחוק! לגמרי, אין דבר יותר טוב מאחד, מרפא בעולם מאשר לצחוק! ולא בקטע קלישאתי. ליהנות! לבלות! סבא שלי שורד שואה ופלמחניק לשעבר, ואם יש משהו שהאדם האדיר עם החיים הלא פשוטים האלה העביר לי, זה אופטימיות. טוב. גם כי לא הייתה לו ברירה, אבל היכולת לצחוק על החיים הצילה אותי מהמצבים הכי קשים שיש.

.

נעמה רודריגז – ראיון ר-ציני

הסטנדאפיסטית נעמה רודריגז על נשיות, גבריות, אנושיות וסטנדאפיות


נעמה רודריגז היא שחקנית שמתחפשת לבן, מפעילת ילדים, אשת חינוך לכאורה. אבל היא מעניינת אותנו כי היא סטנדאפיסטית שמשתתפת בהרבה ערבי סטנדאפ ואף משתתפת בארגון כמה מהם, בהם הסטנדאפ הפמניסטי, סטנדאפ הומור שחור, סטנדאפ בהודנא ועוד. אז אולי בעקבות הראיון נקבל חינמים. לאחרונה העלתה סרטונים לאינטרנט, שזה מקום הבילוי האהוב עלינו.


מתי החלטת שאת רוצה להצחיק?

טרם החלטתי. אני מניחה שזה התגבש כל יום קצת מאז שאני קטנה, שיותר ויותר אנשים היו בוהים בי ובתגובות שלי לדברים קטנים ונקרעים מצחוק. כששאלתי “מה?!” הם היו אומרים: “את פשוט מצחיקה אותי, לא יודע להסביר”.
בכללי אני מאמינה שאני דמות מצויירת שכלואה בתוך גוף של אדם רגיל, ושזה מתפלק לי כשאני לא מוכנה לזה.

השתתפת בערב הסטנדאפ הפמניסטי. את יותר מזדהה עם הפמיניזם הליברלי, הרדיקלי או הבנאלי?

הפמיניזם האנאלי, האינטגראלי והדיפרנציאלי. אני פמינַאצנָאצית, ולכן זה אינדווידואלי.

מי היוצרים  הקומיים שהשפיעו עלייך?
שייקספיר, חנוך לוין, החמישיה הקאמרית, דומינו גרוס, שייקה אופיר, צ’ארלי צ’אפלין, ג’ורג’ קארלין, דאג סטנהוף, סיינפלד, צ’כוב, איז’ן יונסקו, קרן מור, שרה סילברמן, מיץ’ הדג’ברג, וודי אלן, ג’ים ג’פריס, דניאל חן, תום יער, שיר ראובן, קארין כהן ובעצם כל חבריי לסצינה משפעים עליי כל אחד בדרכו באופן בלתי מודע או מודע. אלוהים הוא גם סבבה, אבל יותר התחברתי לחומרים המוקדמים שלו.

בין היתר את שחקנית. מי המטריד המומלץ ביותר?
לא צריך להיות שחקן כדי להיות מוטרד, אבל הביטוי המטריד ביותר הוא:: “תשתמשי בזה”. כאילו, תשתמש בזה אתה.

מה המילה שהכי מצחיקה אותך ולמה?

איש.
אני מסוגלת לומר אותה בלי קשר לשום דבר. הנה: איש! זו גם התשובה האולטימטיבית כשאין לך מה להגיד:

נעמה, למה את לא מעשנת? איש.
נעמה, יש לך חבר? איש.
מה עדיף: שרמוטה או שרלילה? אייייש!

 

עוד מכישורייך הפעלות ילדים. את יכולה גם לגרום להם להפסיק?

לא הייתי נסחפת עם המילה “כישורייך”. אני עדיין עובדת על לגרום להם להתחיל. אין לי מושג איך מפעילים ילדים ומי האדם הרציונאלי שהסכים לשלם לי על זה כסף. אני גם די סבבה עם גיבוש למפגשי דחויים דחויות.

מי אושיית הרשת הכי מצחיקה בעינייך?

אושייה זו גם מילה מצחיקה!
נעמה, מי אושיית הרשת הכי מצחיקה בעינייך? אושייה!
וגם: עוגייה.
מה התפיסה הקומית שלך?

כדמות מצויירת שכלואה בתוך איש, הכי חשוב לתת לצד האפל והכאילו לא-מצחיק לצאת ולהיות. לדעת שהכל קורע מצחוק: לוויות, אסונות טבע, בעיות נפשיות וישראל כץ הופך לטבעוני.

אם לא היית את, איזה דב אכפת לי היית רוצה להיות?
איש.

העובדים הזרים של הקומדיה האמריקאית\ גארי סילברמן

טרבור נואה מוכיח שקומדיה אמריקאית היא כמו כל עסק בעולם

 

המצב בארה”ב לא משהו היום. וושינגטון לא מתפקדת, וול סטריט לא משתנה. יש הצפות והכבישים לא מתוחזקים. משקיעים זרים שולטים באספקת הקטשופ, “גבינה מותכת” ועוד מוצרי מזון בסיסיים.

ולכן ההכרזה שטרבור נואה (31) ירש את ג’ון סטיוארט כמנחה ה”דיילי שואו”, הדאיגה את כולנו.

ההכרזה על המעבר הגיעה שבוע אחרי שג’יימס קורדן הבריטי התחיל להנחות את ה”לייט נייט שואו” ב-CBS  ואחרי שג’ון אוליבר קיבל תכנית משלו ב-HBO. נראה שבארה”ב נגמרו הכישרונות הקומיים, וצריך להתחיל לייבא מבחוץ.

אבל אין מה לדאוג בגלל נואה וחבריו הזרים. עלייתם היא לא סימן להתדרדרות של אמריקה, אלא סימן דווקא לעלייה בכוח האמריקאי. מדיה חברתית, רשתות שידור שמוכרות תכניות לכל העולם והקסם הישן של הוליווד – כל אלה גרמו לכך שההומור האמריקאי התפשט לרמה שבה אפשר למצוא קומיקאים בסגנון בכל מקום על כדור הארץ.

מצחיק איך קומדיה אמריקאית צומחת – כמו כל עסק בעולם. היא הופכת לעסק חובק עולם שיכול להשיג תשומות, חומרי גלם ועבודה מכל מקום על הגלובוס. דבר כזה לא יכול לקרות בברזיל, סין, הודו או רוסיה של היום, ולדעתי  גם לא בעתיד. לארה”ב יש יתרון תחרותי בנושא הצחוקים.

בכל רגע נתון בהיסטוריה האמריקאית חלק נכבד מהאוכלוסייה היה קצת מבולבל ועוד לא ממש על הרגליים, מנסה להבין רגע איך הפך לחלוץ, מהגר, עבד או נווד. פתאום הם מצאו את עצמם גרים בארץ נוכרייה, וההומור הוא בן הברית הרגיל של המיעוט, המיעוט שמסתכל על החברה מבחוץ.

כדוגמה אני יכול להביא את ההומור הישראלי לעומת ההומור האמריקאי-יהודי. יהודים הם מיעוט בארה”ב אבל רוב בישראל, ובשתי הקבוצות יש בערך אותו מספר אנשים. אני לא זוכר יותר מדי ישראלים מצחיקים, הם עסוקים מדי בעניינים הרציניים להפחיד של מדינת ישראל, לעומת יהודים אמריקאים. אלה מצחיקים [נראה שהראש של הכותב תקוע כל כך עמוק בתחת האמריקאי שהוא תכף יוצא משם לחלל – המתרגמת]. יש המון כוכבי קומדיה יהודים-אמריקאים עם שורשים מזרח אירופיים – מהאחים מרקס עד ג’ק בני, ג’ורג’ ברנס, לני ברוס, וודי אלן, מל ברוקס, ג’רי סיינפלד וסטיוארט בכובדו ובעצמו.

ארה”ב סיפקה גם קרקע פורייה למצחיקנים דוברי-אנגלית לא אמריקאים. קומיקאים בריטים רבים פלשו לארה”ב – צ’רלי צ’פלין, סטן לורל, בוב הופ שנולד בדרום לונדון, ומלך הוואן-ליינרים, הנרי (“קח את אשתי, בבקשה”) יונגמן, שהופיע לראשונה בליברפול. אליהם נוסיף גם קומיקאים קנדיים – ג’ים קארי, מייק מאיירס, סת’ רוגן. מאוסטרליה קיבלנו את דיים עדנה ואת פול הוגאן (לא הרבה, אבל לא רציתי להתעלם מהאוסטרלים, שלא ייעלבו).

נואה התחיל להופיע ב”דיילי שואו”  בעונה הקודמת. הוא בהחלט עשוי מחומר של קומיקאים אמריקאים – הוא הגיע ממקום אחר והוא קצת שונה. בן לאם שחורה ואב לבן שנולד בדרום אפריקה ב-1984, שנה שבה נישואים בין גזעיים עוד היו אסורים שם בחוק, הוא אמר שנולד וגדל בעולם שבו “עצם קיומו היה פשע”.

הבידול של נואה הוא שהגיע מפינה ממש לא צפויה בתחום הקומדיה. בשנים שבהן התבגר התחוללו בדרום אפריקה מהפכות. דבר כזה היה עשוי להבריח את הצעירים מתרבות הפופ האמריקאית – אבל זה לא קרה. במקום זה קיבלנו מחליף ראוי לג’ון סטיוארט – תוצרת ניו ג’רזי בן 52. ונואה מתאים לגמרי לתפקיד הקומיקאי המרכזי של שנות האלפיים.

מיד לאחר ההכרזה על ההחלפה הצליח נואה לעצבן את מובילי הדעה במדיה החברתית. הסיבה הייתה הסיבה הרגילה: הציוצים שלו בטוויטר. באחד מהם השמיץ “בנות שמנות בכל מקום” (ציוץ שדי מדבר בעד עצמו). באחר כתב: “כמעט דרסתי ילד יהודי. הוא לא הסתכל כשחצה את הכביש, אבל הייתי מרגיש ממש רע – זו מכונית גרמנית!”.

בקומדי סנטרל הוציאו הודעה לעיתונות שבה הביעו תמיכה בנואה, בדיוק כשהיה עסוק בלעורר עוד סערות בטוויטר (וזה דבר שבעלי הכוח כיום אוהבים שהעובדים שלהם עושים).

אמנם לא צחקתי מאף אחד מהציוצים, אבל אני מחייך כשאני חושב על בן התערובת מאפריקה שיחליף את יליד ניו ג’רזי, בבת עינה של הקומדיה הטלוויזיונית בארה”ב.

רק באמריקה, כמו שאומרים, רק באמריקה.

***

תרגום ושכתוב: טל ניר קסטל

מקור: 

The funny thing about American comedy – FT.com

ציטוטים של קומיקאים על קומדיה

מה אמרו קומיקאים על קומדיה?

 

Photograph by Amnesty International UK via Flickr Creative Commons
Photograph by Amnesty International UK via Flickr Creative Commons

כבר שנתיים אני כותב, מנהל ועורך את הבלוג ילדי הקומדיה, חוקר את הקומדיה, מדבר עם האנשים העוסקים בתחום וכל כך אוהבים אותו, לפעמים גם עובד איתם, אבל יש קומיקאים רבים שהייתי רוצה לראיין, והדבר לא מתאפשר כי הם מפורסמים מדי או מתים מדי. לכן כל מה שנותר לי הוא ללקט מה שהם כבר אמרו:

 

 

שלום עליכם:
“החיים הם חלום לחכמים, משחק לטיפשים, קומדיה לעשירים, טרגדיה לעניים ”

 

צ’רלי צ’פלין:

“החיים הם טרגדיה בקלוז אפ, קומדיה בלונג שוט”

מל ברוקס:

“טרגדיה זה שאני חותך אצבע, קומדיה זה שאתה נופל לביוב ומת”

לואי סי קיי:

“קומדיה היא לא מדויקת ולא נכונה ולא מנומסת. זה בלאגן וככה אני גם מתייחס לזה”

 

ג’רי סיינפלד:

“ארבעה שלבי קומדיה: לגרום לחבריך לצחוק, לגרום לזרים לצחוק, להרוויח כסף מכך שאתה גורם לזרים לצחוק ולגרום לאנשים לדבר כמוך כי זה כל כך כיף”

.
אנדי קאופמן:

“מעולם לא סיפרתי בדיחה”

 

ג’ורג’  קרלין:

“אני סבור כי מחובתו של הקומיקאי למצוא את גבולות המותר ולעבור עליהם בכוונה תחילה”

 

גראוצ’ו מרקס:

“חובבן חושב שזה נורא מצחיק אם אתה מלביש גבר כמו אישה זקנה, מושיב אותו בכסא גלגלים ודוחף אותו במורד גבעה לכיוון קיר לבנים. בשביל מקצוען, זו חייבת להיות אישה זקנה”

.
ג’ון סטיוארט:
“כשאמרתי שאני רוצה להרכיב צוות כותבים קומי ש-80 אחוז ממנו יהיו יהודים בוגרי ליגת הקיסוס, אנשים חשבו שאני משוגע. הם אמרו שחייבים 90, 95 אחוז”

חנוך לוין:

“אני היצור הטראגי שממנו עושים קומדיות” (רווקים ורווקות)

 

ביל היקס:

“הקומדיה הכי טובה בעיניי היא לגרום לאנשים לצחוק מדברים שהם בחיים לא צחקו מהם, וגם להאיר את הפינות האפלות במוחותיהם”

 

דניס לירי:

“סטנדאפ הוא הצורה האולטימיטבית של חופש דיבור כי אתה מנקב את הבועות שפוליטיקאים, מומחים, אנשי דת ומתחזים מנסים להפריח מעל ראשינו”

 

אפרים קישון:

“‘החיים הם ההומוריסטן הוותיק ביותר’, אמר חכם אחד וצדקתי במאה אחוז”

 

אריק איידל:

“החיים אינם הגיוניים, וכולנו מעמידים פנים שהם כן. תפקיד הקומדיה הוא להראות ששום דבר מזה לא הגיוני ולא חשוב בכל מקרה”

 

 

כריס רוק:

“אני אוהב להיות מפורסם. זה כמעט כמו להיות לבן, אתה יודע”

 

סטיב מרטין:

“קומדיה היא אמנות של להצחיק אנשים בלי לגרום להם להקיא”

מארק טווין:

“קומדיה היא טרגדיה פלוס זמן”

 

 

היונתנס – ראיון ר-ציני

ֻהאם אפשר לסיים מילה בעברית בסיומת אנגלית? היונתנס טוענים שכן

היונתנס, קומדיה

כמה חברים בצמד קומי צריך בשביל להחליף נורה? שניים – אחד שיחליף את הנורה והשני שיהיה הסטרייט מן. הצמד יונתן גרופר ויונתן אבינועם הבינו את העיקרון והחליטו לוותר על הסטרייט מן. ביחד הם מריצים להקת בנים מצליחה, הופיעו בתוכנית המערכונים חוסכת התקציב מצב כפית ומנהלים זוגיות מתוקשרת וחשוכת ילדים. תפסנו אותם ברגע של הפוגה ממירוץ התהילה ושפכנו עליהם קצת מים קרים.

מתי גיליתם שאתם מצחיקים?

אבינועם: אני עוד מגיל קטנטן חיקיתי מורות והמצאתי מערכונים קיצוניים, עבדתי על הרדיו, בכל מסגרת שהייתי תמיד חיפשתי להיות בולט בשנינות ולהצחיק, אולי זה חסך בתשומת לב בילדות או שאולי זה גנים שנולדים איתם – הרצון לעשות שטויות ולצחוק על הכל.

גרופר: שאלה קשה, אני אגיד לך מה אני כן זוכר: את היום בו הבנתי שאני ילד קצת מוזר (אם לומר זאת בעדינות). בכיתה ג’, במסגרת שיעור חיבור הטילו עלינו לחבר שיר על יום העצמאות. לא מצאתי חרוז ל”עצמאות” , אז כתבתי “יום העצמאות – שאני אמות”, מיותר לציין שההורים שלי כבר זומנו למחרת לבירור אצל היועצת ולא הבנתי מה רע בחרוז הזה. במבט לאחור הייתי יכול להיות הזמר הטורקי הלא טורקי הראשון, חבל.

 

אתם עושים פארודיה על להקות בנים. מי לדעתכם להקת הבנים הכי מצחיקה?

אבינועם: היי פייב.

גרופר: אתניקס.

מי הקומיקאים שהשפיעו עליכם?

אבינועם: אחד העם 1, החמישיה הקאמרית, דומינו גרוס ופלטפוס, סיינפלד – תבחר את הקומיקאים משם בכיף.

גרופר: צ’רלי צ’פלין, באסטר קיטון, ג’רי לואיס, דני קיי, ביל קוסבי, ג’ים קארי,
The umbilical brothers, ג’ורג’ קארלין,  רובין וויליאמס, פבלו פרנסיסקו, ריצ’רד פריור, מיטש הדברג, אדי מרפי, מייק מאיירס, סטיב קארל, הגשש החיוור ושייקה אופיר.

לאחרונה עבדתם על קליפ עם הראפר לוקץ’. איך לדעתכם היה נראה עולם הראפ והקומדיה בלעדיו?

אבינועם: לוקץ’ הוא קודם כל בן אדם, אחרי זה הוא יוצר שנון ומבריק שחי את היצירה בכל רמ”ח איבריו וזה מאוד מרשים ומעורר השראה לעבוד עם אדם שכזה.

גרופר: בלי לוקץ’ העולם היה עצוב יותר זה בטוח,  לוקץ’ באמת לקח את הז’אנר שהכי מתמקד בלשדר כוחניות והפך אותו 180 מעלות (סופר באצבעות) כן – 180. עזבו שכאמן הבנאדם לא מפסיק ליצור, בעבודה איתו הבנתי כמה הוא אדם נדיר.

מה אתם חושבים על הקומיקאים של היום?

אבינועם: אני חושב שבכל תקופה ובכל זמן יש קומיקאים מוכשרים יותר ופחות ויש כאלה שלא מצליחים להצחיק זבוב אבל מצליחים בתחום ובתעשייה בכל זאת. יש כאלה עם כישרון נדיר שלא הרבה שומעים או יודעים עליהם. אני חושב שיש רבים מוכשרים, והכי חשוב שמי שמחזיק בידו את הכוח לעזור לאנשים המוכשרים באמת – שישתמש בו בחוכמה. העולם זקוק לצחוק ודברים חדשים מרעננים ומשובחים. עדיף למחזר פלסטיק מאשר בדיחות – או קריירות בהרבה מהמקרים שיש היום על המסך. לפעמים אני יושב מול המסך ורואה פרק בסדרה כושלת רק כדי להבין שאיזה מזל שאני לא שם.

גרופר: בנאדם שמחליט להקדיש את חייו ללעשות טוב לאנשים – אני כבר אוהב אותו. אבל העולם של היום ממש שונה ממה שהכרתי בתור ילד, לא היית שומע את פלטפוס מקללים! אבל היום? וואי וואי… ותכל’ס, קשה שלא – אינטרנט, אין ספור ערוצי טלוויזיה – לאנשים יש את כל הכלים ליצור לבד, שזה מדהים מצד אחד, אך גם יוצר כמות אבסורדית של חשיפה לתכנים. אני לא חושב שיותר קשה היום, אבל שמים לב שקומיקאים מרגישים את הצורך להתאמץ מפחד שהקהל של היום כבר רווי, וזה חבל, כי לא צריך לפוצץ בתותחים מה שאפשר לירות באקדח. ללא ספק, זה עידן מדהים לחיות בו (יש מילקי שהוא רק עם קצפת!).

הופעתם בתכנית עתירת הרייטינג מצב כפית. איך אתם מתמודדים עם תופעת המעריצים?

אבינועם: אני לא יודע מה הבעיה עם קצת הערצה. תחתונים פה, כוסית שם – זה כל הפאן בלהיות שלאגר, לא אחי?

גרופר: אני אישית נאלצתי לעבור ניתוח לשינוי פנים.

מה המילים שהכי מצחיקות אתכם ולמה?

אבינועם: בוכבזה – זה שם משפחה שראיתי היום שמאוד הצחיק אותי.

גרופר: אבוללה. נשמע כאילו המילה נולדה כשאיזה מגמגם ניסה לעשות צ’יזבט. איזה שם גרוע…. אם באמת יש מפלצת עם שם כזה היא יותר מסכנה ממפחידה, בטח הייתה מפלצת כאפות כזו.

contentpic_597767-l
מילים מצחיקות יכולות להגיע רחוק

 

מי משניכם יותר טוב?

אבינועם: שנינו סבבה – אני חושב שדווקא השילוב בינינו הוא זה שעושה את הסקס שלנו לכזה טוב…

גרופר: שנינו גרועים, אבל אבינועם יותר.

מה התפיסה הקומית שלכם?

אבינועם: הקם לצחוק עליך קום להשפילו.

גרופר: לגנוב חומרים.

איפה אתם רואים את עצמכם בעוד חמישים שנה?

אבינועם: עדיין נשואים באושר.

גרופר: מתים.
היונתנס ביוטיוב

היונתנס בפייסבוק

 

***
חדשות הבלוג:

אירועים מצחיקים

כדי להתפרנס מקומדיה הוספנו מודעות. קליק עליהן לא עולה לכם כלום, ולנו עוזר לסקר את עולם הקומדיה בארץ.
לאלו שמעדיפים לתרום יש גם כפתור כזה, למעלה, כתום, יפה

 

מהי הקומדיה הטובה בכל הזמנים?

 בלוגרים לקולנוע בוחרים ובוחרים את הקומדיה הגדולה ביותר

כמי שעוסק כבר הרבה זמן בתחום הקומדיה קשה לי לראות את הקומדיה מבודדת מההיסטוריה שלה. כדי להיות הבלוגר מספר אחת בנושא הקומדיה אצטרך לראות את הקומדיה הטובה בכל הזמנים. לשם כך גייסתי את החבר’ה מהשכונה, הבלוגרים לקולנוע, שיבחרו עבורי מהי הקומדיה הטובה בכל הזמנים. לא כולם התאפקו וחלק ציינו יותר מקומדיה אחת  (חלק הרבה יותר) בתירוץ הנכון והלא מגניב שאי אפשר לבחור רק אחת. באסה.

החלטתי להציג את הבחירות לא בצורה היררכית אלא לפי דברי הבלוגרים, כך שלא כולם זכו לקול שווה, אבל הצלחנו לשים קץ לדמוקרטיה. ובכל זאת, אלו הסרטים שזכו ביותר מקול אחד:  טיסה נעימה, והרי החדשות, הגביע הקדוש, מסיבת רווקות, ביג לבובסקי, בריאן כוכב עליון.

נשמח גם לדעת מה הבחירות שלכם.




***

עופר ליברגל (סריטה):

אין לי יכולת לבחור את  הקומדיה הגדולה בכל הזמנים – וגם לצמצם ל-10 הוביל לוויכוחים קשים עם עצמי. והמיטב של הקומדיה הקולנועית הוא לא פעם אנרכיה,  כך שרשימה  תחמיץ את המטרה. אז הנה 25 סרטים המבטאים צדדים שונים של קומדיה קולנועית – חלקם לא נטו קומיים (אבל בכל זאת מצחיקים מאוד) וכל אחד מהם מוסיף משהו לתמונה של הקומדיה הקולנועית כפי שאני תופס אותה:

 

פריז הישנה:

 

 

שרלוק ג’וניור:

 

 

 אורות הכרך:

 

 

מרק ברווז:

 

 

האלזפופין:

 

 

 

(אנחנו עוד נחזור אליו)

 

עמיחי חסון (תת מודע זמני):

קשה לי לבחור את “הקומדיה הטובה בכל הזמנים”, צריך לחשוב על זה. אם פותחים את ההגדרה לסתם קומדיה שאוהבים – אז”ממלכת אור הירח” (Moonrise Kingdom) של וס אנדרסון היה סרט שהצחיק אותי מאוד, ודוקא בגלל ההגשה הכמעט אגבית של ההומור בסרט, שמתנהל בתוך עולם משלו, בדיוק כמו האי שבו הוא מתרחש.

ממלכת אור הירח:

 

 

 

***

יאיר רוה (סינמסקופ):

הדרך היחידה שלי להכתיר את הקומדיות הכי טובות היא לחזור לנקודה שבה גיליתי לראשונה את הדבר הזה שנקרא ״להתגלגל מצחוק״. זה התחיל עם ״טיסה נעימה״ ו״האחים בלוז״ ו״מאש״. אני חושב שאלה שלושת הסרטים שכנער פשוט צחקתי בהם הכי הרבה והכי חזק. כל שאר הקומדיות האדירות שאני אוהב של לוביטש ופרסטון סטרג׳ס, זה הכל היכרות מאוחרת. אבל ההתלהבות הראשונה היא מהסרטים הראשונים ההם.

 

טיסה נעימה:

 

האחים בלוז:

 

מאש:

 

 

***

עופר ליברגל (סריטה):

 

להיות או לא להיות:

 

 

סיפור פאלם ביץ’:

 

 

שיר אשיר בגשם:

 

הדירה:

 

 

שמונה וחצי:

 

 

(אנחנו עוד נחזור אליו)

 

 

ימית (אישה הולכת לקולנוע):

הקומדיה שלי, שלנצח תישאר הטובה ביותר בכל הזמן היא כמובן “חמים וטעים”, סרטו של בילי ויילדר מ- 1959 עם טוני קרטיס, ג’ק למון ומרילין מונרו.

לא כתבתי עליו אמנם פוסט שלם אבל הנה קטע קצר מפוסט אחר בבלוג שלי שמדבר על הסרט.

חמים וטעים:

 

 

***

אור סיגולי (סריטה):

אני מקווה שאתה יודע שהשאלה שלך – מהי הקומדיה הטובה ביותר בכל הזמנים – היא שאלה מרושעת ולא הוגנת, כי היא יכולה להכניס אנשים כמונו לסחרור שלא נצא ממנו. אין שום סיכוי שאני מצליח לחשוב על קומדיה אחת, ולעמוד מאחוריה בלי להתחרפן.

הפקטור שלי לקומדיה טובה היא קומדיה כזו שהופכת להיות מצחיקה יותר ויותר ככל שצופים בה יותר. ניסיתי לחשוב מהן הקומדיות שצפיתי בהן הכי הרבה פעמים, וכל צפייה רק גרמה לי לצחוק בכל פעם יותר.

אחרי מאמצים כבירים הצלחתי לצמצם לעשירייה. באמת שניסיתי לצמצם ליותר, אבל לא הצלחתי:

 

בית החיות:

 

 

והרי החדשות:

 

 

הגביע הקדוש:

 

 

אהבה במלחמה:

 

רעם טרופי:

 

מסיבת רווקות:

 

ד”ר סטריינג’לאב:

 

קיץ אמריקאי חם ורטוב:

 

מת על המתים:

 

 

***

 

 

עופר ליברגל (סריטה):

 

רכבות שמורות היטב:

 

פלייטים:

 

 

צוללת צהובה:

 

תעלת בלאומליך:

ברוסטר מקלאוד:

 

 

(אנחנו עוד נחזור אליו)

 

אלי מורנו (בלוג הקולנוע והטלוויזיה של אלי מורנו):

קשה לי להיכנס להגדרת הטוב בכל הזמנים, אותי מצחיקים סרטים מסוימים בזמנים מסוימים, וזה משתנה. אני מאוד אוהב את אנה פאריס וראיין ריינולדס ב”רק ידידים”, בעיניי זה תופס את הצביעות בתרבות הפופ והערצת הסלבס, ואני גם אוהב מאוד את “יחצ”ן המסיבות” עם ראיין ריינולדס וטארה ריד. בקיצור אני פריק גדול של קומדיות אמריקאיות שהעיקר בהן הוא אנשים מצחיקים וסיטואציות מצחיקות עכשוויות עם התייחסות לתרבות פופולארית. כזה למשל הוא גם הסרט “מסיבת רווקות” עם כריסטין וויג, ואלו הסרטים שמצחיקים אותי מאוד.

 

רק ידידים:

 

 

יחצ”ן המסיבות:

 

 

***

איתן גפני, נועם סטולרמן ורודי קיסלר (רוזבאד):

וואו, זה כמעט בלתי אפשרי. גם אם נתאמץ חזק לא נוכל לבחור אחד, אבל אם נחלק את תשובתנו לשלושה חלקים, זה ודאי ייראה כך:

ראשית כל, צ’ארלי צ’פלין, ובעיקר “זמנים מודרניים” ו”הדיקטטור הגדול”. לא ממש צריך לפרט כאן, אבל השילוב בין הסלפסטיק האלמותי לביקורת החברתית הוא מושלם.

שנית, ושלושה-ארבעה עשורים לאחר מכן, זה יהיה חבורת מונטי פייתון עם “הגביע הקדוש” ו”בריאן כוכב עליון”, בשוויון עם האחים צוקר עם “טיסה נעימה” ו”קנטאקי פרייד מובי”. הנונסנס הוא עיקר העניין כאן, ובשני המקרים מדובר בהתבססות על חומר קיים (במקרה של פייתון – אגדות נוצריות והביבליה החדשה, במקרה של האחים צוקר – קולנוע פופולרי).

שלישית ואחרונה, אין ספק שהגיבור המופרע ביותר של הקולנוע העכשווי הוא סשה ברון כהן, ובעיקר “בוראט” שלו. כהן הוא כנראה היורש הראוי ביותר לאותו צ’אפלין שבחרנו בהתחלה, אבל קיצוני הרבה יותר (בהתאם לרוח התקופה) ואחד שלא מפסיק להפתיע ברעיונות הרדיקליים שלו ובביקורת החריפה על אמריקה. באיזשהו מקום, זה אולי אפילו השילוב האולטימטיבי בין הבחירה הראשונה לבחירה השנייה שהזכרנו כאן, אבל גם הרבה מעבר.

 

זמנים מודרניים:

 

 

קנטאקי פרייד מובי:

 

 

 

הדיקטטור הגדול:

 

 

בוראט:

 

 

בריאן כוכב עליון:

 

 

 

***

עופר ליברגל (סריטה):

 

הטרמפיסט:

 

 

 

ז. זה זיוף:


 

 

רוח החופש:

 

 

 

7 יפיופות:

 

 

 

שושנת קהיר הסגולה:

 

 

 

 

(אנחנו עוד נחזור אליו)

רותם יפעת (יפעת, רותם יפעת):

 

ביג לבובסקי – כי גם סחים ייהנו מסרט הסטלנים הזה. עיוות מוגזם, על גבול הלא הגיוני של המציאות יוצר מצבים קומיים וביקורת מבריקה על החברה. וגם כמובן כולל גגים נפלאים.

 ביג לבובסקי:

 

 

 

***

עופר ליברגל (סריטה):

הטיול:

 

סוף העולם:

 

 

 

גם עופר ליברגל בחר בביג לובוסקי, בריאן כוכב עליון ובהרי החדשות

(אנחנו לא נחזור אליו)

הלל לוריא כהן (חסילון) – ראיון ר-ציני

האם אתר הסאטירה חסילון יעקוף את משטרת ישראל העמוד הרשמי? העורך הלל לוריא כהן לא יענה על השאלה

הלל לוריא כהן, קומדיההאתר חסילון הוא הירחון היומי הראשון בישראל. לא הרבה אנשים מודעים לכך אבל ירחון יומי זה אוקסימורון, שזה אלמנט קומי. לא הרבה אנשים מוכשרים ליצור אוקסימורונים כאלמנט קומי. מדובר בנבחרת שרק ספורים מתקבלים אליה, בהם הלל לוריא כהן, שבמקרה הוא גם מייסד ועורך האתר הסאטירי חסילון, האתר הסאטירי מס’ 34,732 בארץ. לקחנו אותו לשיחה ואז היא נגמרה והתחלנו את הראיון.

מתי החלטת שאתה מצחיק?

“הפעם הראשונה שאני זוכר שהצחקתי מישהו הייתה בבית עם אחי הגדול. ראינו ביחד משחק של הנבחרת בכדורגל, נראה לי נגד ארגנטינה. מתישהו השופט הוציא ליוסי אבוקסיס כרטיס אדום. אני בן ארבע או חמש צייצתי ‘איזה כרטיס אדום?! הוא צריך לקבל כרטיס ברכה!’ ואחי התפקע”.

 חסילון הצליח במקום שבו הרבה אתרי סאטירה נכשלו. איך אתה מתמודד עם החרדה היומיומית?

“התבוננות רפלקטיבית פנימה. אם אני יכול לשבת לשיחה עם חבר טוב זה מעולה. גם מקלחת ותנומה אף פעם לא הזיקו”.

חסילון, קומדיה

מי הקומיקאים שהשפיעו עליך?

“יש הרבה. לואי סי קיי ברור. שנים הקומיקאי האהוב עלי היה ג’ון סטיוארט, ואני עדיין משתדל לראות את הדיילי שואו באופן קבוע. כילד הייתי רואה מלא סרטים של צ’רלי צ’פלין. גם תמיד נורא אהבתי את וודי אלן ואת בילי ווילדר –  ראיתי את סטלג 17 שלו כשהייתי קטן וזה מאוד נחקק בי. גם הייתי חולה על הקומדי סטור (אף פעם לא הייתי ממש בן אדם של החמישייה).

במחשבה שנייה אולי מה שהכי השפיע עליי, נראה לי גם על הרבה אחרים, זה הסרטים הקלאסיים של דיסני. אלה סרטים נורא נורא מצחיקים, ואני עד היום מאוד מתחבר אליהם. בכלל חוש ההומור שלי מאוד מעוצב סביב הומור של מחזות זמר – גבירתי הנאווה, כנר על הגג. כאלה.

לדעתי תמיד בחיים הייתה לי איזו סדרה שמאוד השפיעה עלי. בתיכון נגיד זה היה סקראבס וארסטד דבלופמנט, בשנה-שנתיים האחרונות זה The League. נראה לי יש את זה ב’יס’. זה של החבר’ה שעשו את ‘תרגיע’, והיא הסדרה *הכי* מצחיקה היום ואולי גם בכלל.

גם ב. מיכאל הסאטיריקן הוא השפעה ענקית – גם בגלל הכתיבה וגם כי פיטרו אותו מידיעות כי הוא שם זין מי חבר ומי לא חבר של נוני מוזס”.

מבחינת הומור המתחרים שלך הם ynet, ישראל היום, מעריב והארץ. איפה אתה רואה את הבידול שלך?

“המודל הכלכלי שלי בהגדרה מתבסס על להפסיד כסף, אז לדעתי המתחרה היחיד שלי מהרשימה זה ישראל היום. תכל’ס זה שאלה טובה. אני לא רואה ממש דרך להבדיל בין חסילון לישראל היום”.

מה אתה חושב על היוצרים הקומיים של היום?

“אני נורא נורא אוהב את ג’ונה היל וכל החבורה של ג’ד אפאטאו, וגם מאוד את הסרטים של ג’קאס. דה מינדי שואו גם ענק, ומאוד מתכתב עם זה שיש לי טעם קצת גיי. טל פרידמן אחד האנשים הכי מצחיקים בעולם בעיניי, כל פעם שאני רואה ארץ נהדרת אני חושב שלא שמים אותו מספיק. גם גורי נורא מצחיק. מהחבר’ה הצעירים אני חייב להודות שלא הייתי עדיין בערבי סטנד-אפ של הבלוג או של תום יער (ופייר זה לא בסדר אבל עצלנות מה תעשה) אבל ראיתי ביוטיוב אחת שקוראים לה טל זולטי, שחשבתי שהיא מצחיקה”.

 לאחרונה קמים לך הרבה חקיינים, כמו האתר The Onion.  אתה שוקל להגיש תביעה?

“כן”.

 מה המילה שהכי מצחיקה אותך?

“בזמן האחרון זה ‘יוחנן’, כשהדגש הוא על ה’יו’. בעצם זה חלק מביטוי שהמציא חבר שלי ברזילי: ‘לדפוק יוחנן’. זה כינוי לטבילת משהו בתה, כמו ביסקוויט, זכר ליוחנן המטביל. אני לאחרונה מאוד בקטע של חליטות אז אני דופק יוחנן כל הזמן. ברזילי, שהוא פורץ דרך, פעם דפק לי יוחנן עם לחמנייה בפיינט של בן אנד ג’ריז Dublin Mudslide (שוקולד עם שוקולד). בקטע מוזר זה היה שילוב ממש טוב”.

מה כבר ביקשתי? ביסקוויט
מה כבר ביקשתי? ביסקוויט

 שירת בגל”צ ככתב פנים. מה הם סודות המדינה?

“חוץ מתקציב הביטחון? ספצייפית במשרד הפנים, שהוא אחד הגדולים והמסואבים שבמשרדי הממשלה, מסתירים מלא דברים. לפעמים קשה לדעת אפילו אם הם מסתירים משהו או שזה פשוט הלך לאיבוד בנבכי כל האפרוריות שם”.

למשל מסתירים שם את הפרוטוקולים של וועדת ורדי-זיילר, שהיא הוועדה שקונסת באופן אישי ראשי ערים שמוציאים כספי ציבור לא למטרות שהם יועדו להן. כי כנראה זה לא חשוב שנדע מה ראשי ערים עושים עם הכסף שלנו. גם את הפרוטוקולים של הוועדה המייעצת לענייני פליטים, שאמורה להעניק מעמד פליט (וכמעט אף פעם לא עושה את זה), הם שומרים אצלם.

באותו עניין אגב, זה לא ממש סוד של המדינה אבל מאוד נוח לכולם שלא מדברים על זה: לא רחוק מהגבול שלנו עם סיני הבדואים מפעילים מחנות עינויים. משהו מעוות לחלוטין בסגנון האינקוויזיציה. הם חוטפים לשם סודנים ואריתראים, משמיעים אותם צורחים למשפחה שלהם בטלפון ודורשים כופר כדי לשחרר אותם. אני אומר את זה אגב בגלל כל מיני מחנות אחרים שאפשר היה להפציץ פעם ולא עשו את זה.

אני כותב לפעמים בפרילאנס והצעתי לכלי תקשורת לא מזמן כתבה על זה, והם חזרו אליי ואמרו שהנושא סוקר מספיק לדעתם. אז לא רק מוסדות ממלכתיים עוצמים עיניים.

ציפית לתשובה קלילה אה יא נקניק?

 מה התפיסה הקומית שלך?

“כמו בכל דבר באמנות, אני חושב שדברים כנים ואמיתיים תמיד עובדים טוב יותר. אני חושב שבקומדיה זיוף זה דבר שעוד יותר בולט, כי אפשר לזייף עצוב נגיד אבל זה די בלתי אפשרי לזייף מצחיק”.

 אם עץ נופל ביער, מה היית עושה?

“אני משתדל לא להתעסק בדברים שלא נוגעים לי”.

עוד פעם חסילון

***

אירועים קרובים ומצחיקים

מרסל מוסרי – ראיון ר-ציני

מה חדש במדע? מרסל מוסרי

מרסל מוסרי, קומדיהיש רק שני סוגים של אנשים בעולם ולא יותר, אלו שלא יודעים מיהי מרסל מוסרי ואלו שאומרים הרבה פעמים מהר מרסל מוסרי מול המראה. החלק השני הפך את עמוד הפייסבוק שלה לעמוד עלייה לרגל שבו אנשים מקריבים לה בדיחות ונותנים לה 200 לייקים בממוצע, שזה פי מאתיים מהממוצע. הסיפורים שהיא מספרת בעמוד הם שילוב של צ’כוב וזאב רווח, מילולית. צ’כוב וזאב רוווח הזדווגו אבל לא הוסר צו הפרסום, אז ששש. חוץ מזה  יש לה מופע יחיד בשם “עסיסית”, שלא עוסק בהמלצות תזונה.

 

מתי גילית שאת מצחיקה?

 “אני מצחיקה? וואלה? שמחה לדעת שאתה חושב ככה, בן כמה ומאיפה? בקטע של משהו רציני? אבל שתהיה בעניין, אני עושה חינה! הבטחתי לסבתא”.

 (אני שומר את עצמי לדדו)

 הרבה מהסיפורים שלך הם משפחתיים. מה השכר שאת משלמת כדי שלא ינוכו אותך מהירושה?

“בורכתי במשפחה מצחיקה. גם בפעמים שאני לוקחת את הדמויות שלהם ומקצינה זה נשמע הגיוני. לגבי הירושה אל תהיה אופטימי, גם אם תאגד את החסכונות של אמא ואבא שלי יחד, תמכור את הבית שלהם ואת כל הרהיטים עדיין ייצא לך חוב בהוצאה לפועל של חצי מיליון שקל. מוותרת”.

מי היוצרים הקומיים שהשפיעו עלייך?

“מתה להגיד צ’רלי צ’אפלין כדי להישמע אינטלקטואלית, אבל לא. למען האמת אבא שלי הוא אדם מאוד מאוד מצחיק, יש לו בדיחות קבועות שתמיד מצחיקות את כולם (הכנסתי את חמותי להריון), הושפעתי ממנו כנראה. עם זאת, אני מאוד אוהבת את אדיר מילר ורשף לוי. שניהם וירטואוזיים ענקיים בעיניי”.


מה המלצתך למתיירים בחולון?

“לקחת קו 72 לתל אביב.

מה את חושבת על היוצרים הקומיים של היום?

“אני לא במקום של לשפוט אף אחד. אבל הרבה מההומור היום רדוד, אנשים מתעסקים באובססיה בסקס ובדברים אסורים על מנת להצחיק. אני לא אתחסד, גם אני עושה את זה לפעמים.
 “הקטע הוא שהיום גם ככה אין כבר טאבו על כלום והכל פרוץ וידוע, הייתי רוצה לראות דברים יותר מתוחכמים, אפילו הצגות יחיד מצחיקות במקום סטנד אפ. מה שכן, יש התעוררות בכל הז’אנר של בנות מצחיקות, שזה אדיר!“.

 מה התגובה הכי מנומסת שאת יכולה לתת למי ששואל אותך מתי ייצא הספר אחרי כל סטטוס?

“הרבה מבקשים ספר. יש כאלה שגם אם אכתוב בסטטוס ‘יש לי עצירות כבר שבוע, מה לעשות?’ יכתבו ‘וואו, מתי יוצא הספר?’. זה גורם לי לחייך, וזה כיף! אבל כרגע לצערי אני לא יכולה להרשות לעצמי מבחינה כלכלית לשבת בבית ולכתוב, מאמינה שזה יגיע”.

מה המילה שהכי מצחיקה אותך ולמה?

“אין מילה ספציפית שמצחיקה אותי, יש כמות וודקה ספציפית”.

 מרסל מוסרי זה שם איסלנדי מאוד נפוץ. איך את מסתדרת בחברה הישראלית שבה יש מעט מאוד איסלנדים?

“יש לך פה טעות, ידידי הכותב המסוקס , יש המון איסלנדים בארץ. הייתי צריכה להתחתן עם איסלנדי אבל בגלל הקור הכל היה מכווץ אצלו, אז הלכתי על ניגרי”.

הלהקה האיסלנדית סיגור רוס מרכינה ראש בחרפה
הלהקה האיסלנדית סיגור רוס מרכינה ראש בחרפה

מה התפיסה הקומית שלך אם יש כזו?

“אני בורחת ממעמסות ודברים כבדים מדי. ההומור נותן לי מפלט מאז ומעולם. גם באמצע ריב אני יכולה פתאום לחייך. אמא שלי תמיד אומרת לי שאני בחורה ששרה לעצמה בראש ‘לא אכפת לי מהמצב’. אז ככה, בדיוק, ‘לא אכפת לי מהמצב‘”.

אם לא היית קומיקאית, איך היית מתעשרת?

“הייתי מחשפנת במועדון העיוור”.