ארכיון תגיות: קומיוניטי

שני הפול ראד- הקומיקאי האינדי לעומת שחקן המיינסטרים

הסדרה החדשה שלו, בה הוא משחק אדם משובט, אולי מאכזבת, אבל הנה למה אין כמו פול ראד

יש רק פול ראד אחד. אין אף אחד כוכב הוליוודי אחר עם הקריירה של פול ראד, ועם התדמית של פול ראד. אבל בצורה מסויימת יש גם יותר מפול ראד אחד, כי לפול ראד יש לפחות שתי קריירות שונות ונפרדות בהוליווד, קריירה מיינסטרימית בה הוא כוכב של קומדיות רומנטיות וסרטי גיבורי על גדולים, וקריירת אינדי בה הוא מופיע בקומדיות עצמאיות משונות ומערכונים ביזאריים. העיסוק הזה בפול ראדים רבים הוא גם הקונספט של הסדרה הקומית החדשה בכיכובו בנטפליקס Living With Yourself, שרק יצאה בחודש שעבר וכבר הספיקה לאכזב מאות אנשים ולהיכנס לרשימת ״עשר הסדרות הגרועות של נטפליקס״ ב״טיים אאוט״.

ראד פרץ לראשונה לחיינו ב-1995, שהופיע בקומדייה הקלאסית ״קלולס״ בתור ג׳וש, מושא אהבתה/ אחיה החורג של גיבורת הסרט שר הורוויץ. ראד היה בן 26 שצילם את ״קלולס״ וכבר נראה צעיר לגילו (הוא כיום בן 50, ועדיין נראה בשנות השלושים לחייו). אחרי קלולס המשיך ראד לשחק חתיכים מגניבים בסרטים כמו ״רומיאו ויוליה״ של באז לורמן, ונראה שימשיך לקריירה יציבה כבחור חמוד בקומדיות רומנטיות. אבל אז ב-2001 הגיע סרט קטן בשם ״Wet Hot American Summer״. הסרט, פארודיה ביזארית על סרטי מחנאות קיץ בו השתתפו גם איימי פולר, ג׳נין גרופאלו ובראדלי קופר, נכשל בקופות ובקרב המבקרים אך הפך במהלך השנים לסרט קאלט אהוב במיוחד. ראד גונב את ההצגה בתור אנדי, מדריך קייטנה דוש, חתיך ומטומטם שמשגע את הבנות ונותן לילדים לטבוע. 

לאחר כישלונו של הסרט, כוכבים רבים אחרים היו נבהלים וחוזרים לנתיב הקומדיות הרומנטיות המיינסטרימיות, אבל לא ראד , הוא פעל אחרת. ראד המשיך לשתף פעולה עם יוצר Wet Hot American Summerדייוויד וויין, בסרטים כמו קומדיית המערכונים המטורפת The Ten, ופארודיית הקומדיות הרומנטיות המעולה They Came Together, והופיע בסדרת פריקוול וסדרת המשך ל-Wet Hot American Summer בנטפליקס. כך בעצם הצליחה הקריירה השנייה של פול ראד. 

לראד יש את כל הנתונים להפוך לכוכב מיינסטרימי לחלוטין, הוא חתיך, מצחיק, בעל תדמית של אדם נחמד מאוד. אבל הוא בחר למלא את הקריירה שלו עם הופעות במערכונים מוזרים של הצמד ״טים ואריק״, הופעת אורח בתור עצמו בה הוא נורה למוות בסיטקום המשונה של ״אדולט סווים״, Delocated, ועוד תפקידים קטנים ומוזרים, בזמן שהוא מופיע בקומדיות שוברות קופות כמו ״בתול בן 40״ ו״והרי החדשות״, וסיטקומים מצליחים כמו ״חברים״ שם שיחק את בן זוגה של פיבי. האהבה של ראד לקומדיה מוזרה עוקבת אחריו אפילו להופעות שלו בתכניות אירוח, כמו “הראנינג גאג” שלו עם קונאן אובריאן, בה בכל פעם שהוא מתארח, במקום להראות קטע מהסרט החדש שהוא מקדם הוא מראה את אותו קטע מטומטם מסרט הטראש האמריקאי Mac and Me, חיקוי אי-טי משנות השמונים שהופק בשיתוף פעולה עם מקדונלדס שאין שום קשר בינו לבין ראד, חוץ מזה שהוא חושב שזה מצחיק. 

ראד יכול היה כל חייו להופיע בקומדיות רומנטיות כמו I Can Never Be Your Woman, אבל בחר גם להשתתף בפארודיית הקומדיות רומנטיות They Came Together לצד איימי פולר שם הוא לועג לתפקידים כאלו. בסרט הוא מתואר על ידי אחת הדמויות כגיבור הקומדיה הרומנטית המושלם ״נאה, אבל לא באופן מאיים, ויהודי אבל לא יותר מדי״, מתמזמז עם סבתו, וחולק סצנה עם מלצר שתקוע לו עמוד בתחת. הוא גם מופיע בסצנה הזו, אחת הסצנות המטומטמות והמצחיקות ביותר שאני זוכר בקולנוע:

ראד התראיין החודש לפודקאסט של קונאן אובריאן, וחשף שם פרט ששופך הרבה אור על הקריירה שלו. אובריאן מדבר שם על איך שנא תמיד לראיין שחקנים צעירים ונאים, שנראה ששום דבר רע לא קרה להם בחיים, וראד סיפר שהפחד שלו היה להיות כזה. פשוט איזו שחקן חתיך שקומיקאים כמו דניס מילר ישתמשו בהם בתור פאנצ׳ליין. אני חושב שראד בחר את דרך הקריירה השנייה הזו כדי להימנע מלהיות עוד שחקן חתיך שכולם שונאים. ״אני לא רק פרצוף יפה״ הוא אומר לנו ״אני גם אושיית קומדיה אלטרנטיבית!״

לא שזה תמיד עזר לו. אני תמיד חושב על הציטוט הזה של ג׳ף ווינגר מ״קומיוניטי״ על פול ראד: ״דת זה כמו פול ראד, אני רואה את המשיכה ואני בחיים לא ינסה לקחת את זה מאף אחד, אבל אני בחיים לא אעמוד בתור בשביל זה״. ציטוט עוקצני כזה הוא בדיוק מה שפול ראד מנסה להתחמק ממנו. זה ציטוט שמדבר על פול ראד, שחקן הקומדיות הרומנטיות החתיך, לא פול ראד, שחקן קומדיות האינדי המוזרות (וזה שזה נאמר על ידי שחקן קומדיות חתיך אחר, זה בהחלט מעניין). 

כעת הקריירה של פול ראד המיינסטרימי גדולה יותר מתמיד. יש לו תפקיד ביקום הקולנוע של מארוול, שכלל הופעה בסרט הגדול ביותר ביותר בכל הזמנים, ושני סרטים בכיכובו עם שלישי בדרך. הליהוק של ראד לתפקיד ״אנט-מאן״ בהחלט היה מעניין, כי הוא שחקן שידוע בעיקר בזכות קומדיות, והיה בן 47 ובעל קריירה ארוכה כשלוהק, לעומת צעירונים כמו כריס פראט וכריס המסוורת׳. אבל התברר שהסרט היה מאוד קומי, וראד מספיק חתיך ושרירי כדי לשחק לצידם. ועכשיו הוא מככב בסדרת נטפליקס, חלק חשוב בקריירה של כוכב ב-2019, ששואלת את השאלה: מה אם הייתה גרסה עוד יותר מושלמת לפול ראד? אבל לצערי, הסדרה הזו לא משהו. אני לא חושב שהיא גרועה כמו שעשו ממנה, אבל אני גם לא חושב שאתר The AV Club, טעו בביקורת שלהם שקומדיית השיבוט מרגישה בעצמה כמו שכפול לא מוצלח. לסיכום, אני לא חושב שהכישלון של הסדרה יאט את הקריירות של פול ראד. כי בסופו של דבר יש רק פול ראד אחד.

חדשות הקומדיה 20.8-26.8

אלבום שאף פעם לא שוחרר של ג’ורג’ קרלין יוצא, דן הרמון כותב סצנות נוספות לסרט החדש של מארוול, ספיישלי סטנדאפ חדשים של נטפליקס, סדרות קומיות חדשות של אמאזון ותכנית הטלוויזיה קומדי בנג בנג מגיעה לסיומה

 

קר-לין שם בחוץ

כולם אוהבים את ג׳ורג׳ קרלין. אפילו אנשים שלא באמת מכירים הרבה קטעים שלו אבל נשבעים שהוא הסיבה שהם עושים קומדיה וכל הזמן משתפים ממים של אתאיזם בפייסבוק, כאילו, וואו מזל טוב, אתה אתאיסט, רוצה מדבקה? בכל מקרה ב-2001 הקליט הקומיקאי המנוח מופע חי בשם I Kinda Like it When A Lotta People Die ותכנן לשחרר אותו כאלבום. אממה? הוא הקליט את המופע בתשעה בספטמבר ויומיים אחר-כך חלק מהקטעים באלבום לא היו כל-כך בטעם טוב אפילו בשביל קרלין. אבל ב-16 בספטמבר האלבום סוף סוף יוצא למכירה ואף קיבל את ברכתו של הבת של קרלין. מילה מלוכלכת מספר שלוש יס!

מקור: Splitsider

שיתוף פעולה הרמוני

תקשיבו, אני יודע שזה בעיקרון אמור להיות מבזק חדשות הבידור היחיד שבו לא מדברים על סרטי מארוול. כי למרות כמה שאני אוהב ורואה כל אחד מהם, זה חדשות הקומדיה, מקום שבו אפשר לברוח מהבלוקבסטרים האלה. אבל אני לא יכול לא לכתוב על זה שדן הרמון, האיש מאחורי ״קומיוניטי״, ״ריק ומורטי״ ומספר הודעות קוליות שיכורות, נשכר על ידי אולפני מארוול לכתוב כמה סצנות נוספות לסרטם הבא ״דוקטור סטריינג׳״. לאולפנים כבר יש קשר הדוק לקומיוניטי עם במאי התכנית ג׳ו ואנת׳וני רוסי שביימו את שני סרטי קפטן אמריקה האחרונים ועוד יביימו בהמשך עוד כמה סרטים, והביאו חברים מקומיוניטי לתפקידי אורח. הרמון כבר הראה בריק ומורטי שהוא מבין במצבי מדע-בדיוני סוריאליסטיים שמתאימים לד״ר סטריינג׳, אז אני מקווה שזה יעבוד. ואם לא, פשוט נעבור ליקום אחר שבו זה כן עבד, נרצח את האנחנו מהיקום האחר ונחיה במקומם.

מקור: The AV Club

סטרים-ג׳ובס

אנחנו אוהבים סטנד-אפ פה בילדי הקומדיה, וכיום הפלטפורמה הגדולה לסטנדאפיסטים אמריקאים מפורסמים היא לא HBO בין פרק חדש של Dream On וסרט סופטקור, אלא בנטפליקס. ענקית הסטרימינג הכריזה על שמונה ספיישלים חדשים שיעלו בקרוב, ככה שכל אחד יכול למצוא לפחות סטנדאפיסט אחד שהוא לא שונא. אותי מעניין בעיקר הספיישל של דיינה קארבי, כוכב SNL לשעבר שאחרי שנים מחוץ לאור הזרקורים עושה מעין קאמבק השנה עם הופעות בסרטים מצוירים ופודקאסטים, שיעלה בארבעה בנובמבר. בנוסף יש את בוגרי SNL קולין קווין ומייקל צ׳ה, כוכב ניוזרדיו לשעבר ואיש מפחיד בהווה, ג׳ו רוגן, רג׳י וואטס, במופע שאני כנראה לא אבין, וגבריאל איגלסיאס בעוד בדיחות על להיות שמן ומקסיקני.

בינתיים המתחרה של נטפליקס בתחום הסטרימינג (אם אפשר לקרוא לזה תחרות), אמאזון, הוציאה שלושה פיילוטים קומיים השבוע, שאולי יהפכו לסדרות בעזרת הצבעות הצופים. הסדרות הן העיבוד החדש לקומיקס הקאלט The Tick, שכבר מקבל באזז חיובי, Jean Claude Van Johnson, על חייו הסודיים של ז׳אן קלוד ואן דאם בתור סוכן חשאי, ו-I Love Dick מבית היוצר של ״טרנספרנט״, בכיכובו של קווין בייקון ולא על מה שאתם חושבים. אמאזון עדיין לא מאפשרת צפייה חוקית בישראל, אז שיזדיינו. תורידו בטורנט.

מקורות: Splitsider ו-Vox

640 (2)

קומדי ביי ביי

ועכשיו לקצת חדשות עצובות. אחרי חמש עונות, 110 פרקים, שלושה סיידקיקים ומלא כינויים, הגרסה הטלוויזיונית של הפודקאסט האהוב קומדי בנג בנג, מגיעה לסיומה. כך מנחה ויוצר התכנית הוט סוקרמום סקוט אוקרמן הודיע השבוע בטוויטר. במשך חמש עונות תכנית האירוח הפרודית עשתה פרק מחזמר, פרק ״דלתות מתחלפות״, פרק בשוט אחד ועוד רעיונות שאפתניים, ואני יודע שאני אתגעגע אליה. הפודקאסט ימשיך אבל לפחות עד שסקוט ימות (למרות שגם אז ג׳ייסון אמור לקבל את התכנית ואת האלמנה שלו).

מקור: Variety

חדשות הקומדיה 26.2-20.2

אייל גולן מייצג קומיקאים, קריימר האמיתי מגיע לארץ, חברת ביטוח של גיבורי על, וגם: ז’אן קלוד ואן דאם חוזר. מבזק הקומדיה השבועי

 

אייל גולן קורא לי

לאייל גולן יש עסק חדש וזה לא שירות בייביסיטר או בושם בריח סליז. חברת הניהול שלו,״ליאם הפקות״, פתחה מחלקה לסטנדאפיסטים והחתימה השבוע את הלקוח הראשון שלהם רועי צברי. מצד אחד, לשתף פעולה עם אמן מצליח כמו גולן בטח יהיה טוב לקריירה של סטנדאפיסט, מצד שני זה כרוך להיות באותם מקומות עם אייל גולן הרבה. לא דווח עדיין אם גולן פתח תת-מחלקה מיוחדת לקומיקאיות צעירות, שקטות עם חיבה לקריוקי.

מקור: וואלה!בידור

גידיאפ

זה פרט טריוויה ידוע בין מעריצי סיינפלד שדמותו של קוזמו קריימר בוססה על שכן של לארי דייויד בשם קני קריימר. דיוויד התעקש לשנות את שם הדמות ל״קסלר״ כי ידע שקריימר האמיתי ימצא דרך לעשות מזה כסף והוא צדק, הבחור התחיל להציע סיורים בעיר תחת הכותרת ״הקריימר האמיתי״. ועכשיו הוא גם מגיע לארץ לכמה הופעות שבהן הוא… לא יודע, ידבר על איך הדמות מבוססת עליו. מה שבטוח, עבור מצב קהילת האתיופים בארץ זה רעיון יותר טוב מסטנד-אפ של מייקל ריצ׳ארדס.

מקור: וואלה! בידור

חצי כוח

אתם יודעים מה מגניב? גיבורי-על! אתם יודעים מה לא מגניב? חברות ביטוח! אולי אם נשלב אותם ביחד יצא משהו די מגניב. זה כנראה היה קו המחשבה של NBC ששיתפה פעולה עם ענקית הקומיקס DC ליצירת סיטקום בשם Powerless, על חברת ביטוח בעולם של גיבורי על. ונסה הדג׳נס תככב בסדרה יחד עם דני פודי (עאבד מ״קומיוניטי״) ואלן טודיק (וואש מ״פיירפליי״). סדרות היי-קונספט כאלה בדרך כלל לא מצליחות, אבל יהיה נחמד אם פעם אחת זה כן.

מקור: Splitsider

jean-claude-van-damme

 

ואן דאמיט

זוכרים את ז׳אן קלוד ואן-דאם? הבלגי המשונה הזו שהיה עושה סרטי אקשן בשנות התשעים בהם הוא בועט הרבה? אז השבוע הוכרז ששחקן העבר יככב בפיילוט קומי לאמאזון בה הוא ישחק גרסה של עצמו, רק שבסדרה בנוסף ל״שחקן״ הוא גם גיבור אקשן אמיתי בעל השם ז׳אן קלוד ואן-ג׳ונסון, קונספט שבחלט נשמע מגוחך מספיק בשביל להיות מצחיק. הפיילוט ייכתב על ידי כותב ״הבלתי נשכחים״ דייב קלהאן, ויבויים על ידי במאי ״קי ופיל״ פיטר אטנציו. מנחם גולן מתגלגל בקברו.

מקור: The AV Club

 

סדרות הקומדיה הטובות ביותר בכל הזמנים

מהן הסדרות הקומיות הטובות בכל הזמנים? אתם בחרתם

תקציר: משאל רחב היקף שבו שאלנו מה הסדרה הקומית האהובה. למקומות הראשונים הגיעו משפחה בהפרעה, סימפסונז וסיינפלד. מי הגיע למקום הראשון? בסוף הכתבה.

שאלנו אתכם מהן סדרות הקומדיה (בעברית ובאנגלית)  הטובות  ביותר בכל הזמנים בכל הכלים המדעיים העומדים לרשותנו, שהם שאלה פתוחה בפייסבוק. ההסתייגות היחידה הייתה שביקשנו להוסיף על סיינפלד עוד סדרה כדי להימנע מהצפה צפויה. עוד מעט נגלה אם זה עבד.

השאלה נשאלה בדף הפרטי בפייסבוק ובקבוצות הפייסבוק “סרטים? סדרות?” ו”חיים בסדרות – הקבוצה לחובבי סדרות“.

הקרב העיקרי היה בין תומכי הניינטיז לתומכי האוטיז (האלפיימים). נמלטו פנימה כמה תכניות מערכונים, כמה ישראלים וכמה סבנטיז ואייטיז. נראה גם שהקרב בין ההומור הבריטי לאמריקאי הוכרע בשלב זה, והבריטים כבר אינם מובילים בהומור, לפחות לא בדעת הציבור.

הדירוג הוא מלמטה למעלה, והמספרים בסוגריים מציינים את מספר הקולות, כדי שיהיה יותר מעניין וצפוי פחות.  כמו כן הסדרות מוצגות בשמן העברי. בתגובות תלונות שלי כלפיכם “למה לא הכנסתם את…”:

זיווגים (4)

אנו מתחילים עם הבריטים. לזיווגים קשר חם לקהל הישראלי, בזכות הפרק שבו מופיעה הישראלית ענת דיכטוולד בעברית מלאה, מה שגורם אי-הבנות משעשעות כמו הסברה השגויה שקוראים לה “שדיים”. הסדרה, שנוצרה על ידי סטיבן מופט, עסקה בזוג ובחבריו באופן המזכיר למדי סדרות כמו “סיינפלד” ו”חברים”. למרות ההשראה האמריקאית הבריטים נחלו ניצחון כשהאמריקאים ניסו לעשות גרסה משלהם לסדרה, שלטובת כולם לא נדבר עליה באתר שעוסק בקומדיה.

ציטוט:

סטיב, אתה יודע מה זה גזר דין מוות? ואני לא מתכוון לגזר דין שלפני הוצאה להורג, אני מתכוון לגזר דין המפחיד באמת… זה 5 מילים קטנות: ‘לאן הולכת מערכת היחסים שלנו?'” ~ ג’ף

פיוצ’רמה (4)

פיוצר’רמה, ששודרה בין 1999 ל-2013, משלבת את שתי האהבות הגדולות של החנונים לדורותיהם: הסימפסונס ומד”ב. פריי מהמאה העשרים מוקפא בטעות ומתעורר במאה השלושים ואחת ופוגש שלל דמויות משונות, הבחורה היפה בעלת עין אחת, החייזר ד”ר זוידברגר דמוי התמנון, ובעיקר הרובוט בנדר – שאם נודה באמת, מספק את רוב הבדיחות המוצלחות בסדרה.

ציטוט:

פריי: “וואו! מצאו פיצרייה שלמה מהמאה ה-20! בדיוק כמו האחת שעבדתי בה פעם!”

בנדר: “מעניין. לא רגע, הדבר האחר – משעמם.”

תרגיע (4)

בפוסט הקומיקאים המשפיעים לארי דיוויד זכה במקום גבוה, והוא מהבודדים שהצליחו להתגבר על קללת סיינפלד. “תרגיע” הייתה מה שאפשר ללארי דיוויד להשתולל, בלי הקודים המגבילים של NBC. אף על פי שקווי העלילה נכתבו מראש, רוב הטקסט הוא אלתור של השחקנים. לא כולם התחברו לסדרה, אבל אין ספק שסדרה כזו היה אפשר לתת רק למי שכתב את “סיינפלד”.

ציטוט:

Cheryl: [Larry discusses becoming a restaurant host] I thought you didn’t like talking to people.

Larry David: I don’t like talking to… to people I KNOW, but strangers, I have no problem with.

https://www.youtube.com/watch?v=uhfcfePxdjc

המשרד (4)

מכל קומדיות המבוכה “המשרד” הצליחה ביותר, עם גרסאות רבות במדינות רבות, אפילו בגרסה ישראלית של עוזי וייל עם דביר בנדק. לאחר גל קומדיות החברים קומדיה על חיי העבודה הגיעה בזמן והשפיעה על קומדיות רבות אחריה, לדעתי אפילו על משיח שלנו. על השאלה הנצחית “האמריקאית או הבריטית”? לא הצלחנו לקבל תשובה, והסתפקנו בשוויון.

ציטוט:

האדם הפך תרבותי מסיבה. הוא החליט שהוא אוהב שיש לו חום, וביגוד, וטלוויזיה, והמבורגרים, ושהוא אוהב ללכת עם גב זקוף, ולשכב במיטת פוטון רכה בסוף היום. הוא לא רצה להיאבק כדי לשרוד. חיק הטבע? אני לא צריך את חיק הטבע. יש לי שולחן עץ טבעי. אני לא צריך אוויר נקי, כי יש לי את האוויר הנקי ביותר בעולם – אוויר מזגן. אני לא צריך שטחים פתוחים. הנה, תראו [מפנה אצבע אל המחשב] – אני יכול גם לשנות את זה לתמונה של שמיים.

קרובים קרובים (4)

הסיטקום הישראלי היחיד שהצליח להיכנס. טיפ ליוצר הקומי: דאג שהסיטקום שלך יהיה בחינוכית ויזכה לאינסוף שידורים חוזרים. לפני גל הקומדיות על מקומות עבודה, לפני קומדיות החברים קומדיית משפחות הייתה הדבר ואם הם גם היו שכנים, השמחה הייתה כפולה ומכופלה. לקרובים קרובים היו כותבים מוכשרים כמו ב. מיכאל ואפרים סידון ושחקנים גדולים באמת. על הוויכוח אם היא התיישנה או לא יש ערוץ 23.

ציטוט:

“פטיש לו היה לי, לדפוק איתו ת’שניצל, לדפוק איתו ת’שניצל, All over the world, It’s the schnitzel of justice, It’s the schnitzel of freedom, It’s the schnitzel of love…”

בועות (4)

בועות, ששודרה בשנים 1981-1977, הייתה אם כל הפאורודיות על אופרות סבון. הציגה דמויות מוטרפות, עסקה בהרבה נושאים שהיו אז כמעט בגדר טאבו – כמו הומוסקסואליות. למרות שמי שהכי התפרסם מהסדרה היה בילי קריסטל, הדמות המגניבה ביותר הייתה המשרת בנסון דובואה (רוברט גיום), שאפילו קיבל ספין אוף משלו, שלצערי לא נכנסה לרשימה.
ציטוט:

Jodie Dallas: Plato was gay.

Jessica Gatling Tate: Mickey Mouse’s dog was gay?

Jodie Dallas: Goofy was his lover.

פרייז’ר (4)

מבחינתי פרייז’ר תמיד תיזכר כסדרה שגנבה לסיינפלד בפעם אחר פעם את האמי – 37 פרסים, שיא לסדרה קומית. בצ’ירז פרייז’ר (קלסי גראמר) הייתה דמות משנית למדי, אבל קיבלה את הספין אוף של חייה, שהיה הארוך ביותר אי פעם. למה זה עבד? לא יודע,  בני המעמד הגבוה נהנו לצחוק על עצמם וגם בני המעמד הנמוך  נהנו לצחוק על בני המעמד הגבוה, כך שכולם יצאו מרוצים.

ציטוט:

Frasier: Hello, Rachel. I’m listening.

Rachel: Oh, thanks for taking my call, Dr. Crane. Um, I’m involved in sort of a strange love triangle.

Frasier: Oh goody, this is sweeps week!

עמק הסיליקון (4)

הסדרה הכי חדשה ברשימה, מהיוצר של ביוויס ובאטהד מיק גאדג’, והיא אכן עוסקת בתחום הרלוונטי להרבה אנשים היום, תעשיית ההייטק והסאטרט-אפים. האמת, טרם זכיתי לראות אותה. אז הנה מהביקורת במאקו של סיון מזרחי: “‘עמק הסיליקון’ מספקת כמה רגעים קומים טובים כשהיא מצליחה לעורר בנו גועל וסלידה מעולם שרובנו גם ככה לא נהיה שייכים אליו. ובגלל שלא נהיה, נשמח להעביר את הזמן באמונה שבחיים לא היינו מבזבזים 200 דולר על כמה ליטרים של שרימפס נוזלי, או על הופעה פרטית של קיד רוק (כי כנראה שברגע שמתעשרים, מאבדים את המצפון והטעם המוזיקלי במקביל). אנחנו הרבה יותר מעודנים וטובים מזה. אחרי שסיימנו להראות כמה פאתטית ועלובה הפוליטיקה עם ‘ויפ’ ו’בית הקלפים’, הגיע הזמן לצקצק על כמה פאתטי ועלוב הכסף. ואולי בעצם אין הבדל. כסף או שליטה, ברגע שאדם מקבל כוח, נסו להפסיק אותו”

ציטוט:

Richard: I have a meeting with Gavin Belson. He wants to talk about Pied Piper.Erlich: I own 10% of Pied Piper.Richard: You said it was a shitty idea.Erlich: It was a shitty idea. I’m not sure what it is now..

https://www.youtube.com/watch?v=0a2lv4IwZFY

הקרקס המעופף של מונטי פייתון (5)

ייתכן שבגלל הצגת השאלה כסדרות קומדיה, תכניות מערכונים זכו לפחות קולות. גם מונטי פייטון נבחרו למשפיעים על טובי בנינו בקומדיה. סביר שכתכנית הקרקס המעופף נשכחה מעט, על אף המערכונים הזכורים ביותר, ובראשם התוכי המת. חבורה של כותבים משכילים שבאו לשבור את כל החוקים בטלוויזיה – היום לא היו נותנים לזה לקרות, סליחה על הביטוי.

ציטוט:

  • “ועכשיו לשיעור באיך לא להיראות: מר בראון מתחבא ואינו נראה לעינינו. גם אם נחפש אותו לא נראה. עכשיו – מר בראון, צא בבקשה מהמחבוא. ~בום~ מוסר השכל: לעולם אל תצא כשאתה מתחבא.” ~ ועכשיו למשהו שונה לגמרי

סקראבס (5)

עוד מהסדרות הקומיות, הארוכות בשנים, ללא קהל ועם מצלמה יחידה. עוסקת בנושא שהיה פופלרי פעם רק בדרמות וגלש לקומדיות ולדרמות קומיות: בתי חולים, מה שמספק כמה רגעים יפים לאוהדי הומור בתי החולים.

ציטוט:

Dr. Cox: [to J.D] Don’t ever be afraid to come to me with stuff like that. The simple fact that you actually seem to give a crap is the reason I took an interest in you to begin with. It’s why I trust you as a doctor. Hell, it’s… it’s why I trust you as a person.

רוק 30 (5)

מהסדרות הסובבות סביב קומיקאי אחד שמחזיק את כל החבילה. הסדרה עוסקת בליז למון (טינה פיי), כותבת לתכנית מערכונים בשנות השלושים לחייה. קשה לעמוד על מקורות ההשראה, אבל הסדרה מצליחה לספק תובנות על קונפליקטים חברתיים בלי להיות פתטית ועם זאת גם להישאר דבילית.

ציטוט: 

We produce more failed pilots than the French air force.

– Jack

https://www.youtube.com/watch?v=QTj47rcuM-4

סאות’ פארק (5)

הסדרה שהפכה את קומדי סנטרל לערוץ רציני. צמד היהודים מאט סטון וטריי פארקר הצליחו לעשות קומדיה שתפוצץ כל מהוגנות אצל הקהל האמריקאי, הומור שחור, וולגריות לצד סאטירה – שילוש קדוש שכמעט לא נראה קודם בתכנית קומית מצליחה. היום היא אולי התכנית עם הכי הרבה מרצ’נדייז: סרט, משחקים, חולצות, בובות וקני אחד.

ציטוט:

הרברט גריסון: “תזכרו, אין כזה דבר שאלות מטומטמות, רק אנשים מטומטמים”


פילדלפיה זורחת
(5)

ארבעה חברים מנהלים פאב אירי כושל. ההומור מבוסס על האנוכיות המוגזמת של חבריה, אבל הכי חשוב יש שם דני דה ויטו. היא הוגדרה בתחילתה כ”סיינפלד על קראק”. מהביקורת של אריאל וסמן בואללה: “את זרם התודעה הביזארי של חברי ‘פילדלפיה’ קשה לצפות ונראה שהסאטירה תמיד נמצאת אצלם במקום השני אחרי הצורך להתפרע לגמרי ולהצחיק את עצמם.”

ציטוט: 

Who am I supposed to vote for? Am I supposed to vote for the Democrat who’s gonna blast me in the ass or the Republican who’s blasting my ass? -Dennis

מחלקת גנים ונוף (7)

מחלקת גנים ונוף, בכיכובה של איימי פולר, התחילה קצת כמו המשרד, מוקומנטרי ציני עם דמויות חסרות מודעות, רק במגזר הציבורי, אבל התפתחה לכיוון ההפוך לגמרי: קומדיה אופטימית עם לב טוב, לפעמים באופן כל כך מוגזם שמאבד כל טיפת אמינות. אני בעד החזרה של ההומור טוב הלב לאחר הגל הציני וחסר המודעות. חבל שהשנה הייתה העונה האחרונה.

ציטוט:

“Time is money; Money is power; Power is pizza; Pizza is knowledge. Let’s go!”

https://www.youtube.com/watch?v=4wNst7Up4Kk

החמישיה הקאמרית (6)

עוד כניסה לתכנית מערכונים, ועוד ישראלית. כותבים כמו יוסף אל דרור, עוזי וייל, אתגר קרת, מודי בראון, ובעיקר אסף ציפור. מהוא היה סקפטי, נעמיים,עד המנקים של קרן מור – נוצרו כמה מערכונים מיתולוגיים בבידור הישראלי. בחמישיה הקאמרית דאגו שהמשחק יהיה כה מדויק עד שהיום השחקנים מופיעים בכל פרסומת אפשרית גם שנים רבות אחרי התהילה, וזה קאלט.

ציטוט: “הגיהינום הוא הזולת. שמור על ניקיונו”

חברים (7)

עוד סדרה שהצליחה לזכות לקולות של כמה דורות בזכות אינסוף שידורים חוזרים בכל ערוצי הקומדיה. זו הסדרה, שעם סיינפלד, פתחה את עידן הסיטקום המבוסס על חברים ולא על מקומות או על משפחה. בעוד סיינפלד הייתה הצינית והמחוכמת יותר, חברים הייתה רגשית יותר ורומנטית יותר עד כדי שמאלץ מוחלט בעונות האחרונות. אבל אי אפשר לקחת ממנה את הדיוק, את הפאנצ’ על השנייה. ושבסופו של דבר הרוב רוצה לראות זוגות יפים נפרדים, חוזרים ונפרדים. אולי זה יותר נפוץ בחיינו משיחות על כלום.

ציטוט: 

  • רוס: “אני לא מאמין שהיא חלמה ששכבתם.”
צ’נדלר: “אני מצטער,הייתי שיכור ותחת תודעה של אדם אחר.”

נישואים פלוס (7)

האמריקאית, האמריקאית, לא הישראלית. כמו כמה תכניות אחרות גם היא פוצצה את בועות קומדיות המשפחה המתקתקות. אמנם לא הייתה ריאליסטית במיוחד, אבל בהחלט הייתה קרובה יותר למשפחה האמריקאית ממשפחת בריידי. גם היא הייתה בעידן שמשטרת הפוליטקלי קוקרט עוד לא קמה, ולכן היה אפשר לצחוק על כל מי שאי אפשר לצחוק עליו היום.

ציטוט:

  • קלי: “אבא, אתה אוהב אותי?”
    אל: “אהבה, שנאה, מה זה משנה אנחנו משפחה”

קומיוניטי (8)

קומדיית מצבים של דן הרמון המלאה רפרנסים לכל תרבות הפופ האמריקאית. כנראה חלק מהצלחתה, מלבד השפה המיוחדת, הוא העברת קומדיות הקולג’ים למסך הקטן. לא מעט מתומכי הסדרה ציינו עונות ספציפיות, וכנראה זו הסדרה היחידה שהצליחה להגיע לדירוג גבוה כל כך על אף התנגדות עזה לחלק מעונותיה.

ציטוט:

Abed: Jeff, I have to make some adjustments to my film, you’ll play my father
Jeff: I don’t want to be your father
Abed: Perfect, you already know the lines

משפחה בהפרעה (8)

משפחה בהפרעה, או בשמה הנכון ארסטד דיבלופמנט, מגוללת את סיפורו של מייקל בלות’, המנסה להכניס קצת סדר במשפחה המתפרקת ועסקיה המתפרקים עוד יותר. הנכס העיקרי בסדרה, לעניות דעתי, הוא ג’פרי טמבור בתפקיד ג’ורג’ האב (כן, כן האנק מלארי סנדרס). היא זכתה בשישה פרסי אמי, זכתה לקהל נאמן והכניסה המון שפה קולנועית חדשה שגיקים כמוכם אוהבים.

ציטוט: 

“Get me a vodka rocks.” “Mom, it’s breakfast.” “And a piece of toast.”

הסימפסונים (9)

הסדרה הכי ותיקה ברשימה שעדיין רצה, מה שבוודאי עזר לה לקבל קולות מטווחי גיל שונים.  מאט גרינג ביסס את השמות על שמות בני המשפחה שלו, התחיל כפינה שבועית בתכנית של טרייסי אולמן והתכנית הפכה לאימפריה מסחרית שסיפקה מאות ציטוטים לכל נושא. כמו כן היא כנראה הקומדיה הטלווזיונית הכי רווחית אי פעם.

ציטוט: 

ילדים, ניסיתם כמיטב יכולתכם ונכשלתם נחרצות, הלקח הוא – אל תנסו!

סיינפלד (9)למרות הבקשה לציין עוד תכניות מלבד סיינפלד כי התוצאות היו צפויות מראש, בצדק לא נמנעה בחירתה של סיינפלד לסדרת הקומדיה המצחיקה ביותר (עם הסימפסונס). מלבד הרעיון של תכנית על כלום, שלא בדיוק משקף את המציאות, סיינפלד הצליחה באמת לגעת בכל סוגי ההומור ובכל תחומי החיים. תקופה ארוכה כל דבר היה “זה בדיוק כמו בסיינפלד” והיא הייתה גם נושא לשיחות סלון בקרב פילוסופים. כמו כן, היא בהחלט מהסיטקומים המסורתיים האחרונים שהשפיעו. אישית, אני שמח שגם אצלכם היא ניצחה את “חברים”.

ציטוט:

ג’ורג’: “תמיד יש לי תחושה שכשלסביות מסתכלות עלי, הן חושבות: ‘זאת הסיבה שאני לא הטרוסקסואלית’.”

יש שופטים בישראל: גדי אלכסנדרוביץ, רונה טל, ג’ניה סקורסקי, שוקי בן נעים, דרור ניר קסטל, שחר הלר, אלעד דוד, אהוד קינן, אסף מלין, מתן בלומנבלט, הלל כהן, עדו סוקולובסקי, אופיר שני, ליאור גלציאנו, ג’רי הראל, גיא שוהם, מרודי מירב,  ניימן ליב, נעמה וייס, תום וינסנזו אטקינס, יותם רוזנטל, תומר שרון, יונתן ילון, אוהד רשף, דוד צוראל, עמי קאופמן, ירון יצחק, יניב רגב, תומר לביא, מיטל שפירו, עידו הראל, אור קלפר, רובי גורדון, נועה לקס, מיכאל גינצבורג, עמית זימן, אמיר חג’וס, דניאל עוז, תומר אליאס, יסמין וילקומיר-פרייסמן, מוטי גרנר, מלכיאל זוארץ, יובל תירוש, ויולט ומסג’די נמדר,  רונה שחר, יובל טאוב, אלכס סלבנקו, שירה חדד, אפרת בהריר, נמרוד רפפורט, סופי לבק, יבגני צ’רפ, איילת קולסמן שמעוני, אלי מאייר, טל מרקוביץ’,  אפרת שגיא, רפאל בוסידן, גיא מלצר, דוד שרפקין, יונתן עמירם, אביבה בוביס, רביב פייג, צח אלמוג, דני אלעזר, עידן ברקאי, מעין זילברשץ, עמרי מלצר

האינטרנט ודור חדש של מעריצים שרופים עזר ליצור את גל הסטנדאפ החדש

 

 

הדור החדש של הסטנדאפיסטים בארצות הברית. לאן הוא עוד יגיע?\ ג’סי דיוויד פוקס

“מה קורה, אנשים בחנות לאביזרי מין?”, שואג חניבעל בורס לתוך מיקרופון צעקני בשעה תשע וחצי בערב יום שלישי אחד בלוס אנג’לס. הוא עומד לפני קיר מלא תחתונים נטולי מפשעה בחנות לצעצועי מין בווסט הוליווד. הקהל שלו עושה כרגע מאמצים ניכרים להתעלם מהפרסומת לוויברטורים לנקודת הג’י שמשודרת לימינו של בורס ולהתרכז במופע שלו.
החנות לאביזרי מין הייתה המקום השני בתוך שעתיים שבו הופיע בורס. לפני כן הופיע בליין סטנד אפ שבועי ששייך ל-UCB קומדי (“הבריגדה האזרחית”, Upright Citizens Brigade) בשדרות פרנקלין. הוא הופיע שם עם אותן בדיחות רוסט והאולם היה מלא. הוא מופיע יותר מפעם אחת ביום שלישי בלוס אנג’לס, כי זה היום והמקום הכי טובים לסטנד אפ בכל ארה”ב. תכננתי לראות ארבעה מופעים באותו ערב, ויכולתי בקלות לראות ארבעה נוספים, כולם מוצלחים.
ואחרי שהסתיימו שתי ההופעות שלו, הלכו בורס והמוני קומיקאים לקומדי סטור כדי לצפות ב”קרב הרוסט” (The Roast Battle) – שני קומיקאים עומדים זה מול זה ומחליפים עלבונות. בחדר, חוץ מבורס, נמצאים גם ג’ף רוס, סטנדאפיסט ותיק והמבוגר האחראי במופע הזה, ג’רוד קרמייקל, סטנדאפיסט צעיר שכבר הספיק להקליט ספיישל שביים ספייק לי, דייב שאפל, המעשן סיגריה וצוחק בקול רם מכל בדיחה, וקהל מלא – מלא עד כדי כך שחלק ממנו נשפך למסדרון. מפה מגיע גל הסטנדאפ הנוכחי.
עכשיו הזמן להיות סטנדאפיסט: פירמידת הכישרונות רחבה, גבוהה ומגוונת יותר משהייתה אי פעם. דור חדש של מעריצים נלהבים תומכים במופעים ניסיוניים ויש המון דרכים להשמיע קול – ברשת, בטלוויזיה, בפודקאסטים ובהופעות – וגם להתפרנס. זהו שיא שלא זכור כמוהו מאז הגל הראשון ב-1979-1995. הגל הזה התחיל עם תופעת “סאטרדיי נייט לייב”, שבעקבותיה הפכו ג’ורג’ קרלין, ריצ’רד פריור וסטיב מרטין לפופולריים. מאות מועדוני סטנדאפ נפתחו והמוני סטנדאפיסטים גרועים מזן ה”שמתם לב?” קיבלו מלא כסף כדי למלא את אינספור הבמות. אחר כך, בעקבות ההצלחה העצומה של “סיינפלד”, “שפץ ביתך” ו”רוזאן”, המוני קומיקאים מהגל הזה קיבלו תכניות טלוויזיה משל עצמם, ורובן נכשלו.
ואז, כשמועדונים החלו להיסגר ותכניות להתבטל, החלה לצוץ האלטרנטיבה: סטנדאפיסטים שמדברים על חייהם האישיים כמו ג’נין גרופאלו ומארק מרון התחילו להכניס את הסטנדאפ למקומות חדשים. הגל הזה הגיע לשיא ב-2009, עם “WTF” של מארק מרון, הספיישל הראשון של עזיז אנסארי, “מחלקת גנים ונוף” ו”קומיוניטי”. אז גם הפכה UCB קומדי למאגר הכישרונות עבור סאטרדיי נייט לייב ועבור כל סיטקום בטלוויזיה.
יותר אנשים עושים סטנדאפ ויותר אנשים נהנים מסטנדאפ. הודות לרשת לסטדנאפיססטים יש אמצעים עצומים להגיע לקהל, והקהל נלהב מתמיד.
“יש המון דרכים לבלוט כסנטדאפיסט – הולו, נטפליקס, יוטיוב, אפילו באמזון יש תכניות”, אמר בורס. “אתה יכול להיבנות דרך האינטרנט – אנשים קיבלו תכניות אחרי שהפודקאסט שלהם הצליח”. וגם מי שלא מגיע לטלוויזיה יכול להתפרנס.
לפני שלושים שנה סטנדאפיסטים נלחמו על כמה פרוסות גדולות של עוגה קטנה. בשנות התשעים היו כמה כוכבים שהתעשרו, אבל אחרים רבים נשארו בלי פרנסה כשמועדונים נסגרו. עכשיו העוגה גדולה יותר, ויש יותר פרוסות.
אדם זקס, נשיא חברת “מידרול” שמוכרת פרסומות בפודקאסטים, אומר ש”הרבה מופיעים יכולים להתפרנס היום רק מהפודקאסטים שלהם”. זקס אומר שפודקאסט עם 40,000 הורדות לפרק יכול להרוויח $75,000 לשנה, ושלושה או ארבעה מהפודקאסטים שלו יעברו השנה את המיליון. קומיקאים כמו ביל בר, מארק מרון, סקוט אוקרמן ופיט הולמס – כולם ותיקים בסצנה – הפכו את הפודקאסטים שלהם לספיישלים בטלוויזיה או תרגמו אותם ליותר כסף בהופעות.

הסטנדאפיסטים היום כבר לא רוצים לככב ב”שפץ ביתך” החדש – הם רוצים לככב ב”לואי”

“כמעט כל מי שנכנס אתי לתחום עובד בו כרגע”, אומרת קריסטן שאל. “בטלוויזיה זה תור הזהב. יש איזה 2,000 ערוצים, רק תבחר”. ובמקום סיטקומים קלאסיים, יותר סטנדאפיסים מקבלים תכניות אישיות ומשחקים עם הפורמט. גם ברשתות הגדולות התכניות הפכו מסיטקומים קלסיים לדברים טיפה יותר מוזרים, לדוגמה “האיש האחרון על כדור הארץ” הנפלאה והמוזרה של פוקס. ייתכן כי רוב התכניות ברשתות כבר לא מקבלות רייטינג גבוה בהרבה מזה של תכניות כבלים והן מבינות שעדיף להן לייצר תוכן איכותי, כמו בכבלים. הסטנדאפיסטים היום כבר לא רוצים לככב ב”שפץ ביתך” החדש – הם רוצים לככב ב”לואי”, תכנית שבה תהיה להם עצמאות מוחלטת. כך נוצרו “ברוד סיטי”, “בתוך איימי שומר” ורבות אחרות. אף אחד מהיוצרים לא התעשר מהן, אבל כולם מתפרנסים מהאמנות שלהם.
וזה שונה מאד מהגל הראשון, שבו קומיקאים נאלצו לחרוש את ארה”ב עם אותו סט של 45 דקות, והמקומות שבהם הופיע היו מועדונים חינמיים שאת הכסף הרוויחו מהבר. המועדונים האלה התאימו לדור הבייבי-בום שיצא אז לדייטים. בקולנוע אסור לדבר ובדיסקו רועש מדי – במועדון סטנדאפ אפשר לדבר וגם לראות איך הדייט מתנהג וממה הוא צוחק (או נגעל).

קומדיה חשובה לדור הזה כמו מוזיקה לדורות הקודמים

החובבים של היום מתייחסים לסטנדאפ אחרת. צחוקים הם כבר לא סתם רעש רקע. “דור המילניום מעורב יותר רגשית בקומדיה”, אומרת שאנון קוק, ראש מחלקת המחקר בקומדי סנטרל.
בקומדי סנטרל טוענים בסקר שלהם מ-2012 שדור המילניום הוא הראשון שרואה בקומדיה חלק חשוב בהגדרה העצמית שלו. קוק טוענת ש”קומדיה חשובה לדור הזה כמו שמוזיקה היתה חשובה לדורות הקודמים”. היא מספרת שהחובבים מהדור הזה מכירים את ההיסטוריה של הקומדיה, את ההבדלים בין הז’אנרים השונים, והם מעורבים ומשתתפים.
ביום רביעי ראיתי את החובבים האלה בפעולה ב”The Meltdown”, המופע הכי טוב בעיר. הוא עולה ב-“נרדמלט” (NerdMelt), אולם מאחורי מוזיאון החננות בווסט הוליווד. את המופע מפיקה אמילי גורדון וכתבו אותו ג’ונה ריי וקומאל ננג’יאני (בעלה של גורדון וכוכב הסדרה “עמק הסיליקון”). המופע רץ כבר חמש שנים ולאחרונה הפך לתכנית בערוץ קומדי סנטרל. השורות הראשונות, כמו תמיד, היו מלאות חובבים. אלה אנשים שבאים שוב ושוב, חבורה קבועה של אנשים שהגיעו ממש מההתחלה, ולאט לאט התחלו להתיידד וגם לחפש מקום קרוב יותר ויותר לבמה. רובם אמנים וסנדאפיסטים בעצמם, והם מייצרים למופע דינמיקה מופלאה ומצחיקה.
והקהל הנלהב הזה מגיע עכשיו להופעות בכל המדינה. והוא שינה את הקומדיה:
1. היא יותר מטא
הקהל מתוחכם יותר, ומבין מה כרוך בהכנת החומר שמוגש לו. המופיעים כוללים יותר בדיחות על תהליך הכנת החומר, כמו “לפני שבוע – כלומר שבוע לפני שכתבתי את הקטע הזה…”.

2. ההפרדה בין סטנדאפיסט והקהל שלו כבר לא כל כך ברורה

התיאטרון של “UCB קומדי” עשה המון למען הגל הזה. הוא העלה מופעים, הפך אימפרוביזציה לפופולרית, ובעיקרון היה לחממה להמוני סטנדאפיסטים מצליחים. אבל תרומתו הגדולה ביותר היא כנראה שינוי היחסים בין המופיע והקהל. קווין היינז, ממרכז ההכשרות של UCB בניו יורק, מספר שבשנה שעברה למדו במרכז שלו 11,918 איש. וב-UCB, כולם מופיעים, כולם צופים בכולם, וכולם עובדים ביחד כדי לייצר את הקטעים הטובים ביותר.

3. הסטנדאפ הפך ליותר שיחה ופחות פאנצ’ים
הקהל מצפה שהסטנדאפיסטים ידברו איתו, לא מעליו. ננג’יאני אומר: “הסטנדאפ השתנה. לאנשים כבר לא אכפת לשבת ולשמוע פודקאסט במשך שעה וחצי שלא הכל בו פאנצ’ים-פאנצ’ים-פאנ’צים. וזה תקף גם למופעים – אני כבר משתדל להחביא קצת את הפאנצ’ים כדי לא להיראות מנותק מהקהל”.

4. קומדיה ניסיונית יותר

קירסטן שאל הרגה את הקהל במלטדאון עם קומדית נונסנס על אמילי דיקנסון. היא החביאה “שירים” באולם וביקשה מהקהל לקרוא אותם – שיר אחד הוא רשימת מכולת, אחר שהוא זית בעטיפת נייר (היא ביקשה מהמשתתף שלקח אותו להקריא את השיר ע”י כך שיאכל את הזית). הקהל פשוט התמוטט מצחוק.

הקהל ב-2015 מוכן לרדת עם הקומיקאי למחילת הארנב של הקומדיה הניסיונית. זו אמנם קיימת כבר משנות השבעים (סטיב מרטין, אנדי קאופמן ועוד), אבל רק עכשיו נכנסה למיינסטרים. צפו למשל בסט המבריק של רורי סקובל. סקובל נוטש את החומר שכתב, מעודד את הקהל למחוא כפיים לאורך כל עשר הדקות של המופע (מוזר במיוחד, אם תביאו בחשבון שהמופע מצולם לטלוויזיה), ופשוט מדבר עם הקהל, מציע פרשנות למתרחב באולם ומעודד את הקהל. הוא אפילו קצת מופתע מהתשואות שקיבל.

 

אז מה קורה עכשיו?

 

הדור הבא כבר מתחיל לצוץ. בניו יורק, בוייליאמסבורג, רץ המופע Holy Fuck Comedy Hour, מופע רעשני ומבולגן במיוחד שבו מעודדים המופיעים את הקהל להפריע להם, וכל אחד מהם צועק לקודם את האות לסיום הקטע שלו. הם האלטרנטיבה לאלטרנטיבה של UCB. השבוע הופיעה שם קלייר מולייני, כותבת לסאטרדיי נייט לייב, שביצעה קטע מטורף ביותר, עמוס ברפרורים לקטעים ולביטויים ידועים של התכנית. זה היה יותר ממטא – זה היה ממש פוסטמודרניסטי. הקהל צחק. גם היא צחקה.

מקור

תרגום ועיבוד: טל ניר קסטל

אביתר חלימי – ראיון ר-ציני

מי אתה אביתר חלימי, הידוע בכינויו “מי אתה אביתר חלימי”?

אביתר חלימי

אביתר חלימי הוא אדם שהחליט להקדיש את כל חייו עבור מטרה אחת. לשם כך הוא משתמש בכל מדיה אפשרית – רדיו, סטנדאפ, בלוגים, יוטיוב, ואפילו סרטי סטודנטים – רובם עם חבורת ץ סופית (אותה הקים עם מתן בלומנבלט) אך לעתים גם לבד. מה הייתה המטרה? איש לא זוכר, ואנחנו לא פה כדי לברר.

מתי גילית שאתה מצחיק?

“כשהייתי בן 11 אמרתי משהו בטיול משפחתי לארה”ב, ולהפתעתי כולם נורא צחקו מזה. זה היה הרגע שבו הבנתי שכיף לי להצחיק אנשים. מיד אחר-כך אבא שלי ביקש לחזור על הבדיחה שוב ושוב ושוב ואז גיליתי שזה גם יכול להיות די מסריח”.

ב”ץ סופית” היית ועודך יוצר הסדרה, מפיק, במאי, עורך, תסריטאי, שחקן ומוזיקאי. איך קיבלת את כל התפקידים?

“כשמתן ואני יצרנו את ץ סופית, החלטנו לחלק בין כולם את התפקידים שווה בשווה באמצעות הגרלה. כנהוג, הבאנו תרנגולת עיוורת שזורקת סכינים ולוח עץ גדול עם השמות של כולם. הסכינים פגעו כולם בטלשפר ואחר כך דרכנו עליו קצת והשאר היסטוריה. חוצמזה, את תוכנית הרדיו כתבתי  עם מתן בלומנבלט ואריאל ויסמן, וגם טלשפר ויואב ( רבינוביץ – יה”ק) חיברו איזה מערכון או שניים. ירון  (פרידמן – יה”ק) לא כתב אבל לפעמים הוא בא להקלטות ועל כך לנצח נהיה לו אסירי תודה”.

השיטה שנזנחה לבחירת התפקידים ב-ץ סופית

מי היוצרים הקומיים שהשפיעו עליך?

“אה, זה הולך להיות נורא ארוך כי אני לא רוצה להעליב אף אחד! אז קודם כל, רוב הקאסט של NewsRadio. פיל הארטמן הגאון, ג’ון לוביץ, דייב פולי, אנדי דיק, סטיבן רוט. התוכנית הזו, בכלל, האופן שבו היא היתה כמעט סרט מצויר ועדיין לא איבדה אחיזה במציאות, היוותה עבורי המון השראה. פרט לזה, מונטי פיתון בכלל וג’ון קליז בפרט, לזלי נילסן, ג’ון סטיוארט, זאק בראף, נורם מקדונלד, דן הרמון (קומיוניטי), מיטשל הורוביץ (משפחה בהפרעה), הקאסט של פילדלפיה זורחת בכלל וצ’רלי דיי בפרט, קונאן אובריין (הדברים שהוא כתב לסימפסונס, בעיקר), הקאסט ב’של מי השורה הזאת בכלל’ לדורותיה (ריאן סטיילס וקולין מוקרי בעיקר), לואי סי קיי. בארץ זה קצת שייקה לוי, ובעיקר אסף אשתר, פלטפוס, גורי אלפי, וכמובן שגדלתי גם על תוכנית הרדיו של היפופוטם שהשפיעה עלי רבות. אה כן וסיינפלד זאת תוכנית ממש טובה לדעתי ):”.

אתה סטנדאפיסט, שהופיע בין היתר בערב הסטנדאפ הניסיוני באוזן בר. היית אומר שהניסוי הצליח?

“אני עושה סטנדאפ, אבל לא הייתי מגדיר את עצמי כסטנדאפיסט. הניסוי של איתי גל מאוד מצליח, ואין לי מושג איך הוא עושה את זה. הילד בן 15. כשאני הייתי בן 15 וניסיתי להרים ערב סטנדאפ השעו אותי מבית ספר והרבנות ביטלה לי את הבר מצווה”.

[youtube=http://www.youtube.com/watch?v=rrD68fZTTPA&feature=youtu.be]

מה אתה חושב על היוצרים הקומיים של היום?

“זו שאלה נורא כללית, קצת קשה לענות עליה, אז אני פשוט אגיד משהו שקשור לנושא בערך. אני חושב שהעובדה שיותר אנשים לוקחים על עצמם להשקיע קצת כסף ולצאת להפיק קומדיה היא מעולה. משמח אותי שיש יותר ויותר דברים כמו ניצה ולחם, משיח או הדרך לאקפולקו של רון פלדמן ושלי שקיבלה בממוצע פחות מ-500 צפיות לפרק. אלוהים אדירים, אינטרנט, מה לא בסדר איתך למען השםםםםםםםם??? אז זה יופי. יש יותר ויותר יצירה עצמאית, אנשים משקיעים יותר ומגיעים לתוצאות איכותיות, וכולנו מרוויחים. חוץ מכסף. אף אחד לא מרוויח כסף”.

עוד מהפרויקטים שלך הבלוג אביתר נגד אוכל. לכל הרוחות מה זה?

“לפני שנתיים החלטתי לחיות רק על פירות וירקות למשך תקופה של חודשיים, מכל מיני סיבות בריאותיות. ידעתי שהדרך היחידה שאני אתמיד עם זה היא אם אני אהפוך את זה לפומבי, אז פתחתי בלוג שמתעד את זה. עשיתי את זה לגמרי בשביל עצמי. לא ציפיתי שזה יעניין מישהו ולהפתעתי זה דווקא עניין שניים”.

שלב ראשון: הכר את האויב ונקודות התורפה שלו

מה המילה שהכי מצחיקה אותך ולמה?

“הו לא. ראיתי את השאלה הזאת פה בשאלונים קודמים. אף אחד עדיין לא שרד אותה. טוב, אני לא הולך לשבת פה ולהריץ בראש את כל המילים שאני מכיר כי יש איזה אלף. אבל ‘למפרע’ זו מילה מצחיקה. היא נראית כמו גיבוב של אותיות כזה. ‘למפרע’. בטח חיברו אותה בסוף היום כשכולם היו עייפים ולאף אחד לא היה כוח. למפרע. מה זה. אה ו’חמור’ זה מצחיק בכל קונטקסט”.

בתחקיר המעמיק שעשיתי באמצעות הקלדת “אביתר חלימי” בגוגל מצאתי את השאלה הבאה השם “אביתר חלימי” מוכר לכם? הוא נחשב למפורסם? שמעתם עליו פעם? תגובתך?

“)))))))))))))):”

מה התפיסה הקומית שלך?

“תהיה גבוה ותצעק חזק והרבה וכשאחרים מדברים אז תעשה עם הגבות”.

מה הקללה המקראית האהובה עליך?

“‘לברך’. אני אוהב כשכותבים שם שמישהו ‘בירך’ את ה’ כי אסור לכתוב שהוא קילל את ה’. אני די בטוח שמי שכתב את התנ”ך היה בן שמונה”.

אביתר חלימי ביוטיוב

ץ סופית

 

*תודה לאיתי עמוס, שעזר בהכנת הכתבה

***

אביתר משתתף בערבי ילדי הקומדיה

מתן בלומנבלט (הו לא.) – ראיון ר-ציני

מי עומד מאחורי אתר הקומיקס הו לא.? מתן בלומנבלט. זה כתוב באודות

מתן בלומנבלט, קומדיה הרבה אנשים עוצרים את מתן בלומנבלט ברחוב, ואז מתברר שהם לא באמת שוטרים. אבל אז אחרי שהם צוחקים ומאוד מרוצים מעצמם הם מגלים שמדובר בפאקינג מתן בלומנבלט, היוצר של אתר הקומיקס המצליח  הו לא., קומיקס שעוסק בדברים. באותו רגע נפקחות עיניהם והם שואלים אותו “למה הו לא. בעצם?”. אז הוא הופך אותם לציורים ומכניס אותם לאוטו, וכך באמת נוצרת רצועת קומיקס. כמו כן, הוא חבר בצוות הכותבים של ץסופית והיה כתב בנענע10 (אחד מהם ישרוד עד סוף הראיון). הפעם חרגתי ממנהגי ושלחתי את הראיון בכתב יד. לאחר שקיבלתי אותו בחזרה בהערה “לא מבין את הציורים ומה הפאנצ'”, חזרתי למנהגי ושלחתי לו מייל.

 מתי גילית שאתה מצחיק?

“דצמבר 2016”.

 הו לא מאוית לאחור זה אלוה. מה ההסבר שלך לזה?

“כשלוקחים את האותיות של ‘הו לא’ ומסדרים אותן בסדר הפוך יוצא אלוה”.

[youtube=http://www.youtube.com/watch?v=HAVwjFZrzwo]

 מי היוצרים הקומיים שהשפיעו עליך?

“אני אנסה לחשוב על כמה שיש סיכוי שלא אמרו עדיין. מונטי פיי… לא משנה. ביל לורנס, היוצר של סקראבס, דימיטרי מרטין, ניקולס גורביץ’ ,היוצר של The perry bible fellowship, דייל ברן, הכותב של A Lesson Is Learned But the Damage Is Irreversible, לארי דיוויד, דן הרמון מקומיוניטי וכל אישה, גבר וילד שלקחו חלק ביצירת פיוצ’רמה“.

 רוב הקומיקסים שלך נגמרים בהתאבדות או במוות טרגי. למה חשוב לך לצבוע את העולם בצבעים אופטימיים?

“יש כמה רעיונות קומיים שאני פשוט לא מסוגל להשתחרר מהם. לא משנה כמה פעמים אני מדבר על התאבדות או על מוות, זה לא מפסיק להיראות לי מצחיק. הנושא היחיד שתופס כל כך הרבה קשב אצלי זה הנושא של אלוהים כדמות קומית. אלה דברים כל כך גדולים ומגוחכים, שלפעמים אני לא מבין איך אני לא מסיים כל קומיקס בהתאבדות או במוות”.

 מה אתה חושב על היוצרים הקומיים של היום?

“אני חושב שכמו בכל תקופה יש יוצרים קומיים מעולים, שגורמים לי כיוצר קומי לרצות למות מרוב רגשי נחיתות, ויש יוצרים קומיים גרועים. ההבדל הגדול של התקופה הזאת מכל תקופה אחרת הוא שיוצרים קומיים היום לא תלויים באישור או עזרה מאף גורם בשביל להביא את החומר שלהם לקהל. האינטרנט פתוח לכל אחד עם מקלדת ורעיון. ועכבר. ו… בעיקרון, דיסק קשיח, כי המחשב לא יעלה בלעדיו. וכרטיס מסך. ומערכת הפעלה. ומארז”.

(או טאבלט, או סמארטפון, או…)

לכו להצביע?

 הרבה מהקומיקסים שלך הם על גיבורי-על. זו התחלופה החנונית לקנאת פין? 

“כנראה. אני מנסה להפסיק לקנא בפין שלי, אבל הוא נראה כל כך מרוצה מעצמו כל הזמן”.

 איזו מילה הכי מצחיקה אותך ולמה?

“מאז שאני זוכר את עצמי (לפני שלוש שנים בערך, די במעורפל) המילה ‘אנטילופה’ נראית לי ממש מצחיק”.

 מה לדעתך צריך לעשות למגיבים שמעירים הערות גרפיות או לשוניות ומתעלמים מהפאנצ’?

“יש לי פנטזיה שבה מושיבים את כולם בחדר ואלכס אנסקי מקריא להם את התגובות שלהם. אלכס, אם אתה קורא את זה… למה לעזאזל אתה קורא את זה?”.

אלכס אנסקי. עדיין לא קורא את זה
אלכס אנסקי. עדיין לא קורא את זה

 מה התפיסה הקומית שלך אם יש כזו?

“פשוט תעשה מה שנראה לך מצחיק, ואם אנשים לא אוהבים את זה תבכה”.

 למה ככה הגדולים שואלים ושואלים ונורא מבלבלים לי את המוח?

“אני חושב שהשאלה הזאת היא רפרנס לשיר או משהו כזה, אבל אין לי כוח לחפש בגוגל”.

הו לא.

מתן בלומנבלט בנענע

ץ סופית

אבי טולדנו ועירית ענבי בשיר “למה ככה”

שממל – ראיון ר-ציני

מיוחד לילדי הקומדיה, מוזיקאים שיודעים לדבר. והפעם: שממל

8901_10152360258570177_1613413107_n
צילום: דניאל פליק

 שממל זו להקה קומית המגדירה את סגנונה כקברט תיאטרלי, אירוע וינטג’יאלי, סאטירי ניטראלי, גימיק ויזואלי, מלל אקטואלי, טמטום ויזואלי, וזכתה בפרס הראשון בתחרות “להקות עם שם קצר והסבר ארוך”. הלהקה התגבשה בנס ציונה, על כך לא נרחיב את הדיבור. הלהקה מורכבת מ-12-10 נגנים, תלוי במחזור הירח ואשתו. מספר הנגנים מאוד שימושי, אפשר להשתתף במניין מוזיקלי, אפשר לעשות דגם מוקטן של שבטי ישראל, אפשר להקים כת ואפשר לענות למיילים שאני שולח, כי תמיד יש מישהו ליד המחשב.

מתי החלטתם שאתם להקה מצחיקה?

“מעולם לא החלטנו שאנחנו להקה מצחיקה, למען האמת מעולם לא החלטנו שאנחנו להקה. היי חבר’ה, הצלחנו! אנחנו להקה! (קולות מרמור עמומים). אוקיי אפשר להתפרק עכשיו, איפה האסייתית? “.

אתם יותר מעשרה נגנים על במה אחת, מה שיכול להיות מאוד מסוכן. איך אתם שומרים על משקל מאוזן ומונעים מצב שבו קלי המשקל יעופו מעלה?

“הכי קלים מנגנים על הכלים הכי כבדים. ככה יש גם עבודה למעסה של הלהקה – סטס. מה? הוא לא מעסה? הוא החצוצרן? אז למה הוא תמיד מורח אותי בשמן?”.

[youtube=http://www.youtube.com/watch?v=OGhGFOpm-Zo]

מי היוצרים הקומיים שהשפיעו עליכם?

“אזהרת רשימה! (וזו רשימה שעדיין מתעדכנת): מונטי פייטון, ג’ים הנסון וכל החבובות, וודי אלן, דני סנדרסון, ג’רי סיינפלד ולארי דיוויד, האחים מרקס, טום לרר, הסימפסונס, ג’ון לנון, גורי אלפי, יוסי בנאי, טינה פיי, דן הרמון, פמילי גאי (סת’ מקפלרן), מל ברוקס, פלטפוס, חנוך לוין, מוישה אופניק, רנדי ניומן, ימי ויסלר, לואי סי.קיי. טרי פארקר ומאט סטון, ג’ון סטיוארט, דאגלס אדמס, ניסים אלוני ומירי רגב“.

מה ההבדל בין ביג בנד לביג בירד?

“אחד מהם אפשר לקנות בפירורי לחם והשני ציפור גדולה וצהובה”.

אפשר להשיג ביותר מפירורי לחם
אפשר להשיג ביותר מפירורי לחם

מה אתם חושבים על היוצרים הקומיים היום, במוזיקה ובתחומים אחרים?

“כיף היום. לי אישית יש הרגשה שבניגוד לעבר, אז היינו מוגבלים לדרכי הבידור המסורתיות ונחשפים רק למה שהחליטו שניחשף אליו, היום יש המון אנשים שאפשר להיחשף אליהם דרך היוטיוב, הפייסבוק והטוויטר, במוזיקה ובכלל. המון אנשים מצחיקים שלאו דווקא בחרו לעבוד בזה, או שלא היו מגיעים לידי ביטוי לפני עשר או עשרים שנה, היום פשוט מגיעים אליך למחשב. דברים כמו לונלי איילנד שצמחו ביוטיוב, או תירס סקסואל אצלנו, שקומית ומוזיקלית כיף לראות, או שטויות כמו אנויינג אורנג’ ושיט שאנשים אומרים על שיט. לצד התופעות האלה כמובן שנעשים המון דברים מעולים בתקשורת המסורתית (כמו קומיוניטי, פאמילי גאי, לואי, רוק30, ארץ נהדרת, ומקום לדאגה (זצ”ל), ובמוזיקה כמו הבילויים ושלומי שבן. ככה שבסך הכל אנחנו ברנסנס של קומדיה”.

מה הדבר הכי מסוכן לעשות בנס ציונה?

“לענות על שאלון לבלוג”.

מה המילים שהכי מצחיקות אתכם?

“פומפרניקל, אורלוגין ופרוקטולוג”.

מה התווים או האקורדים שהכי מצחיקים אתכם?

“D9, A חצי מוקטן, ופרוקטולוג”.

מה התפיסה הקומית שלכם אם יש כזו?

“קומדיה היא דבר חמקמק ואכזרי, שצריך כל הזמן לנוע, להתקדם, ולהתעדכן מצד אחד, אבל לא לשכוח שהוא בנוי בסך הכל על ידע כללי מצד שני. הבדיחה הראשונה שסופרה אי פעם הייתה קשורה כנראה בבולבול, ואלפי שנים מאז אנחנו ממשיכים לספר על אותו הבולבול אבל בדרכים חדשות ומתוחכמות יותר. למה זה מצחיק אותנו? מהמון סיבות אבל מאף סיבה אחת שמישהו יכול להצביע עליה. אף אחד לא יכול להסביר באמת קומדיה, זה איזשהו רגע שבו נוצר משהו חדש מהקשרים חברתיים, חרדות קיומיות ודפוסים לוגיים, שפשוט מעיף לנו את המוח למקום שלא ידענו שהיה קיים קודם, וכל מה שאנחנו יכולים לעשות זה לצחוק. בגלל זה הרעש שהכי כיף לשמוע זה קהל שצוחק, כי פגעת במשהו שלא היה שם קודם, יצרת משהו חדש, איחדת המון אנשים בהבנה משותפת. כל פעם שצחוק קורה זה קסם, זה נס, זה בולבול.

“אז אפשר להגיד שהתפיסה הקומית שלנו היא פשוט: ‘בואו נקווה שזה יעבוד'”.

איך לומדים לנגן בכלי נשיפה בשלושה שלבים?

1. שמים בפה.

2. נושפים.

3. מתנצלים בפני הגיטריסט שהגיטרה שלו מלאה ברוק והולכים למורה.

אתר הלהקה

שממל ודודו זר

cheapest college