ארכיון תגיות: רוזאן בר

מדריך האזנה לפודקאסטים על קומדיה

ממארק מרון, דרך נורם מקדונלד ועד אלדד שטרית – פודקאסטים על קומדיה, כולל פרקים מומלצים

מהפכת הפודקסטים כבר מזמן בעיצומה. ככל שפחות ופחות אנשים מחוברים לגופי השידור המסורתיים – רדיו וטלוויזיה – כך יותר ויותר אנשים מחוברים דרך הרשת לצפייה בנטפליקס והאזנה לפודקסטים. פודקסט, אם מישהו עוד לא יודע, הוא למעשה תכנית רדיו שניתן להוריד או להזרים בכל זמן שרוצים. בארץ הפודקאסטים הבולטים הם של תאגיד השידור כאן, ויש גם כמה פודקסטים עצמאיים פופולריים כמו עושים היסטוריה וגיקונומי. אבל בארה”ב כמה מהפודקסטים הפופולריים והחשובים ביותר הם על קומדיה, ונעשים באופן עצמאי על-ידי קומיקאים.

מתישהו בשלהי העשור הקודם, קומיקאים כקווין סמיתאדם קרולהטום גריןג’ימי פארדו ואחרים (ביניהם גם ריקי ג’רוויס בתחילת הדרך) התחילו להשתמש במדיום החדש שנקרא פודקאסט (צירוף מילים של cast – שידור, וpod – מלשון אייפוד, שהיה נגן המוזיקה הפופולרי בזמנו, שאליו הורדו הפודקסטים) כדי להגיע לקהל שלהם בצורה בלתי מתווכת ולדבר על כל מה שעולה על דעתם, ללא מגבלות זמן, צנזורה או שיקולים מסחריים. שיחות של בין שעה לשלוש שעות, ללא הפסקות, ללא פורמט וללא גוף שידור שיכול להגיד להם מה לעשות. משום שקומיקאים הם אנשים שיש להם הרבה מה להגיד ולא אוהבים שאומרים להם מה לעשות, זה היה שידוך מושלם. הדבר המעניין ביותר הוא שברוב הפודקאסטים על קומדיה, מאז ועד היום, המטרה היא בכלל לא להצחיק, אלא לתת לקומיקאים הזדמנות לדבר בכנות ובפתיחות, בלי החובה לתת פאנצ’ים או לעשות קטעים. עם הזמן מה שהתחיל כתחביב לשעות הפנאי עבור הקומיקאים, התחיל גם להכניס להם כסף דרך חסויות ממפרסמים או חומת תשלום, והפודקאסט הקומי הפך לתעשייה של ממש. היום יש פודקסט כמעט לכל קומיקאי בארה”ב (מלבד אלה שנמצאים ממש בטופ ואין להם ממש זמן בשבילם או צורך בהם), והמדיום נתפס כדרך טבעית, והכרחית אפילו, להגיע לקהל, כחלק מהנוכחות ההכרחית ברשת של קומיקאים.

אספתי לפניכם כמה מהפודקאסטים החשובים והמוצלחים ביותר על קומדיה, מהידועים ביותר ועד לפחות מוכרים אך מוצלחים לא פחות, ובכל אחד גם שמתי כמה פרקים מומלצים שכדאי להתחיל איתם. האזנה נעימה, ומי יודע, אולי זה יעשה גם לכם חשק לעשות פודקסט יום אחד, כי אלינו המהפכה טרם הגיעה.

WTF with Marc Maron

ביוני 2015, כשהנשיא המכהן ברק אובמה התארח בגאראז’ של מארק מארון לשיחה של שעה בפודקסט המצליח שלו WTF, זה היה סוג של ציון דרך, לא רק לפודקסט של מארון, אלא למדיום כולו ובטח לז’אנר של פודקסטים על קומדיה. הסיפור של מארון סופר רבות – הוא היה קומיקאי מוערך בקרב מביני דבר וקומיקאים אחרים, אבל לא מצליח במיוחד, ובאמצע שנות הארבעים לחייו, אחרי גירושים שרוששו אותו ולאחר פיטורים מתכנית הרדיו שלו, הוא החליט לפתוח פודקאסט פשוט כי לא היה לו שום דבר אחר לעשות. לאט לאט התוכנית החלה לצבור פופולריות, דרך ראיונות עם מכריו הקומיקאים – שמות כמו לואי סי.קיי, ביל בר, ג’ון אוליבר, ג’ף רוס, פאטון אוסוולט, דייוויד קרוסטוד בארי ואפילו רובין וויליאמס (ואלה רק מי שהתארחו בשנה הראשונה, בתשע השנים שחלפו מאז נוספו מאות אחרים). הדבר שהפך את התוכנית שלו לכל כך פופולרית הוא הכישרון שלו כמראיין בו זמנית להקשיב למרואיינים אך גם לחשוף מעצמו בראיונות, בלי להתבייש לחשוף את עברו כצרכן סמים, גרוש פעמיים, קומיקאי כושל ומניאק קנאי באופן כללי.

למעשה, התמה המרכזית של הראיונות בשנים הראשונות לתכנית הייתה ההודאה באשמה של מארון על זה שהוא היה מניאק לקומיקאי המרואיין, ורצונו ליישר את ההדורים. נוסף לכך, כל פרק מתחיל במונולוג בן רבע שעה של מארון שמספר על ההתפתחויות האחרונות בחייו האישיים, מחשבות, זכרונות, והרהורים שנעים בין החושפני למצחיק (וחלק מהם הוא פיתח אחר כך לקטעי סטנדאפ). מארון לא מזמן חגג את הפרק ה-1000 של התוכנית, והוא היום לא רק פודקסטר אייקוני אלא גם סטנדאפיסט מוביל ומוערך מאוד. הסיפור שלו הוא אולי המיתוס המכונן של עולם הפודקסטים הקומיים, ויש בארכיון של הפודקסט שלו עשרות אם לא מאות ראיונות מרתקים שכדאי להאזין להם. המודל של האתר שלו הוא שרק 50 הפרקים האחרונים הם בחינם ובשביל להאזין לקודמים צריך לשלם, אבל ניתן למצוא רבים מהם ביוטיוב וברשת. מכיוון שמארון ריאיין כמעט את כולם, פשוט תחפשו את הקומיקאי האהוב עליכם יחד עם WTF וסביר להניח שתמצאו ראיון איתו. אבל בכל זאת, הנה כמה פרקים שכדאי להתחיל איתם.

פרקים מומלצים:

Episode 95 (Reissue): Remembering Patrice O’neal

עם מותו של הסטנדאפיסט הענק (תרתי משמע) פטריס אוניל ב-2011, מארון שיחרר מחדש את הפרק שהוא הקליט איתו ב-2010 (יחד עם הקדמה מרגשת למדי), וזהו אחד הראיונות הטובים ביותר בין שני קומיקאים שאני מכיר. אוניל היה קומיקאי חשוף וכנה לא פחות ממארון, ובשיחה ביניהם הוא מדבר על הסיבות שבגללן הקריירה שלו מעולם לא המריאה לגבהים שהיא יכלה, ונראה שהוא מגיע בזמן הראיון עצמו לכמה תובנות לגבי זה. ברגעים אחרים בראיון הוא לא חושש להיות בוטה וחסר עכבות כשהוא מאוורר את הדעות שלו כלפי לבנים, נשים, תעשיית הבידור ואפילו מארק מארון עצמו – כולם זוכים לחצי הביקורת החדה והלעתים לא שפויה במיוחד שלו, מה שרק הופך אותה למרתקת ומצחיקה עוד יותר.

Episode 219: Norm Macdonald

נורם מקדונלד הוא אחד מהסטנדאפיסטים הייחודיים והאקצנטריים ביותר בסביבה, ומי שראה אותו מתראיין בטח מכיר כבר את הסגנון שלו, שבו לא ברור האם הוא עושה דמות או באמת מתכוון לדברים האבסורדיים והמקאבריים לרוב שהוא אומר. לכן הראיון הזה מ-2011 מרתק במיוחד, כיוון שנראה שהוא כאן משיל לגמרי את המגננות שלו, ומדבר בפתיחות על חוסר הביטחון שלו כקומיקאי מתחיל (וגם כיום), על בעיית ההימורים שלו ועל החרדה העמוקה שלו מהמוות שעיצבה הרבה מההומור שלו. מאוד מרגישים בראיון הזה את ההערכה ההדדית בין מקדונלד למארון, והתוצאה היא ראיון מרתק של שני קומיקאים אינטיליגנטיים ורגישים מאוד.

Episode 67 (Reissue): Remembering Robin Williams

אז כן, אי אפשר לא להזכיר את הפרק עם רובין וויליאמס, שגם שוחרר מחדש עם הקדמה שובת לב של מארון עם מותו של וויליאמס ב-2014 (הראיון במקור הוא מ-2010). זהו אחד מהראיונות היחידים של וויליאמס שבהם הוא כמעט ולא מאלתר או מנסה להצחיק, אלא מדבר בצורה פגיעה וחסרת הגנות על הקריירה שלו ועל ההיסטוריה שלו של שימוש בסמים ומאבק בדיכאון (שכנראה לא היה הסיבה המרכזית להתאבדותו, אלא סוג של דמנציה). גם פה ניתן להתרשם מהיכולת של מארון כמראיין להוריד את ההגנות של המרואיין שלו ולגרום לו להיפתח באמצעות יצירת אחווה בין שני קומיקאים עם עבר דפוק שפשוט מנהלים שיחת נפש ביניהם.

The Joe Rogan Experience

מהעבר השני של עולם הפודקסטים על קומדיה נמצא ג’ו רוגן, סטנדאפיסט שזכור בעיקר כמנחה של אפקט הפחד וגם כשחקן משנה בסיטקום News Radio וכקריין של קרבות ה-UFC. רוגן הוא כמעט ההפך ממארון – אם מארון הוא יהודי נוירוטי וחשוף רגשית, רוגן הוא זכר אלפא שמעדיף לדבר שטויות ולתת לשיחה לזרום מאשר לחקור את המרואיין שלו על השדים הפנימיים שלו. לוקח קצת זמן להתרגל לסגנון המצ’ואיסטי הזה, אבל רוגן הפך כבר לאחד מהפודקסטרים המואזנים ביותר בעולם (ממוצע של מיליארד האזנות בחודש), ומשך אליו שמות גדולים הרבה יותר מרק אלו של עולם הקומדיה, למשל אילון מאסק, מנכ”ל טוויטר ג’ק דורסי, מייק טייסון ואחרים. רוגן, למרות התדמית שלו כזכר אלפא פרימיטיבי, הוא בנאדם סקרן בטירוף, והפופולריות של הפודקסט שלו נובעת מתחומי העניין הרבים שלו והאנשים שקשורים אליהם שהוא מארח – חומרים משני תודעה, צייד, תזונה, ביטקוין, תרבות רשת, מדע פופולרי, אמנויות לחימה, ובעיקר חופש ביטוי ומאבק בתרבות התקינות הפוליטית ולוחמי הצדק החברתיים מטעם עצמם, מה שלעתים גורם לו לארח אנשים שמזוהים עם הקשת הפוליטית הימנית. אך רוגן מארח גם הרבה קומיקאים, והאווירה אצלו היא באמת של חבר’ה שפשוט יושבים ומעבירים זמן בכיף, לרוב בשילוב צריכת סמים ואלכוהול. אורך פרק ממוצע אצלו הוא שלוש שעות, ומדובר בשלוש שעות של שיחה רצופה ללא הפסקות (החסויות ניתנות רק בכמה דקות שפותחות כל פרק, בניגוד לפודקסטים מסוימים אחרים), והשיחה הזאת גם משודרת במקור בלייב, ללא עריכה לאחר מכן. התוצאה היא אחת הבמות הפתוחות והמשוחררות ביותר ברשת שבה אנשים מסוגלים באמת לדבר, ורוגן משתמש בה בשביל לתת למרואיינים שלו להסביר את עצמם, לעתים לאחר שהתקשורת הוציאה את הדברים שלהם מהקשרם ולא נתנה להם הזדמנות לדבר בשם עצמם באריכות. רוגן לא מנהל ראיונות אלא פשוט מדבר עם אנשים ומגיע ללב הדברים דרך היומיומי והפרוזאי, וזה דורש סבלנות, אך גם מציג את המרואיינים שלו באור הטבעי ביותר, וגורם לך להרגיש כאילו אתה באמת פשוט מבלה איתם כמה שעות. החשיבות של הפודקסט הזה כבר עברה מזמן את גבולות הפודקסטים על קומדיה, אבל עדיין כל פעם שרוגן מארח קומיקאים זו חגיגה, לפחות אם מצליחים להתגבר על כל הדיבורים על איגרוף ו-MMA.

פרקים מומלצים:

Episode 1184: Roseanne Barr

אחת הדוגמאות הטובות ביותר לבמה הבלתי מצונזרת שרוגן נותן לדמויות שנויות במחלוקת, הוא הראיון הזה עם רוזאן בר, שנערך לאחר השערוריה שבה רוזאן צייצה בטוויטר ציוץ שנתפס כגזעני ובעקבות כך פוטרה מהסיטקום שנושא את שמה. רוגן מדבר איתה באריכות גם על ההשפעה של גלולות השינה אמביין שבהשפעתן רוזאן כתבה את הציוצים, שמסתבר שגורמות לאנשים רבים לפעול בצורה לא הגיונית, והוא חוזר איתה גם לילדות שלה, שבה היא עברה פגיעת ראש בתאונת דרכים ומאז הפכה לבנאדם שונה לחלוטין ואימפולסיבי הרבה יותר, ואף אושפזה בבתי משוגעים כמה פעמים. כשרואים את הפרק מבינים שהיא כנראה עדיין לא שפויה לחלוטין, אבל כן בנאדם מורכב יותר מכפי שהכותרות ציירו אותה.

Episode 1000: Joey Diaz & Tom Segura

ההשפעה הגדולה ביותר של הפודקסט של ג’ו רוגן על עולם הקומדיה, היא החשיפה שהוא נתן לחבריו הקומיקאים הפחות מוכרים, שהיו חלק מחבורה שכונתה Death Squad (בעקבות הערה ששדרן רדיו פעם אמר על רוגן שהגיע לאולפן עם כמה מחבריו הקומיקאים: “Here comes Joe Rogan and his Death Squad”). חלק מהקומיקאים האלה הפכו לשמות גדולים עם ספיישלים בנטפליקס ופודקסטים מומלצים משל עצמם – ארי שפיר, ברט קריישר וטום סגורה (שאיתם רוגן עורך את תחרות Sober October, שבה הם לא שותים או צורכים סמים חודש שלם ומנסים לנצח אחד את השני באימונים גופניים, כשהתחרות ביניהם מושכת הרבה קהל שעוקב אחריהם ולעתים אף מצטרף אליהם בהתנזרות). אבל המצחיק מכולם, ומי שרוגן מכנה “האדם המצחיק ביותר בעולם” הוא ג’ואי דיאז, שזכה עד כה בנטפליקס רק לספיישל קטן של חצי שעה כחלק מהסדרה The Degenerates שמוקדשת לקומיקאים גסים במיוחד (בה ניתן למצוא עוד חברים של רוגן כביג ג’יי אוקרסון או אשתו של סגורה כריסטינה פזיצקי). כמעט כל פרק שבו מתארח דיאז (ויש עשרות כאלה) הוא מומלץ, כיוון שדיאז הוא לא רק קומיקאי בוטה וחסר רסן, אלא מספר סיפורים בחסד. ולא בכדי, יש לו אינספור סיפורים לספר, בעקבות העבר המטורף שלו כפושע מורשע שישב בכלא על חטיפה, מכור לקוקאין שהיה גם דילר, מהגר מקובה שגדל ברחובות ניו ג’רזי וניו יורק של שנות השבעים ומצא את אימו מתה בגיל 16, ובאופן כללי בנאדם שזכה להזדמנות שניה כנגד כל הסיכויים ועכשיו הוא קומיקאי מוערך ואיש משפחה. בפרק החגיגי הזה לכבוד התוכנית ה-1000 של הפודקסט, דיאז לא מאכזב בסיפוריו, ובחלקים מסוימים רוגן וסגורה כמעט מאבדים הכרה מרוב צחוק כתוצאה מהם.

https://www.youtube.com/watch?v=4RyL6qqzp8o

The Church of What’s Happening Now with Joey Coco Diaz

בעקבות הופעותיו אצל רוגן, ג’ואי דיאז פתח פודקסט משלו, והוא כמו גירסה מוקצנת יותר של הפודקסט של רוגן, שבו האווירה אפילו עוד יותר משוחררת, חופש הביטוי לומר דברים פרובוקטיביים קיצוני יותר, וצריכת הסמים גדולה הרבה יותר. למעשה, אחד מהתענוגות הגדולים של דיאז הוא להכריח את הסיידקיק הצעיר שלו, יהודי ביישן בשם לי סיאט, לצרוך עוד קנאביס, לרוב באכילה של edibles עוצמתיים במיוחד, ולראות כיצד הוא מתחרפן לאורך הפרק. לעתים ההשפעה דומה גם על המרואיינים שלו, ואז זה כיף במיוחד. בשאר הזמן ניתן לשמוע אותו מספר עוד מהסיפורים הבלתי נגמרים שלו, ונותן גם למרואיינים שלו במה לדבר על מה שבראש שלהם, כשתחומי העניין שחוזרים על עצמם הם פשע, סמים, רוק כבד, דיאטה והחיים כקומיקאי בדרכים.

פרקים מומלצים:

Episode 487: Ralphie May

אולי אני נהיה קצת מורבידי מדי כאן, אבל יש לי חיבה לפרקים עם אנשים שכבר לא איתנו, ולכן בחרתי בפרק הזה עם הסטנדאפיסט כבד המשקל (והמצחיק מאוד) ראלפי מיי, שנערך ביוני 2017, ארבעה חודשים בלבד לפני מותו מהתקף לב. מיי הוא קומיקאי פרוע ועסיסי לא פחות מדיאז, והסיפורים הבוטים והמופרעים ששניהם מחליפים, תוך כדי צריכת כמויות של חומרים משני תודעה, הופכים את הפרק הזה למומלץ במיוחד.

Episodes 614-615: Joey Diaz’ First 10 Years in Comedy

בלא מעט מהפרקים אין אורח, אלא רק את דיאז מספר סיפורים לסיידקיק שלו, אבל בשני הפרקים המיוחדים האלה, הוא החליט להתמקד בתחילת קריירת הסטנדאפ שלו, בין השנים 1989-1999 ולספר על התהליך שהוא עבר, מפושע משוחרר ללא עתיד, לקומיקאי קבוע במועדון הקומדי סטור המיתולוגי שבלוס אנג’לס, וסטנדאפיסט בדרכים שמסוגל להתפרנס מהקומדיה שלו. אלו שני פרקים מרתקים עבור כל קומיקאי מתחיל, שרוצה לשמוע את המסלול שעובר קומיקאי, על כל התחנות הקטנות שבדרך, מסופר בגוף ראשון מפיו של nספר סיפורים רב אומן.

Comedy Bang! Bang!: The Podcast

לשם שינוי הנה פודקסט קומי שמשלב בין ראיונות עם קומיקאים לבין קטעים שבאמת אמורים להצחיק, בדמות ראיונות עם דמויות פיקטיביות אותן משחקים כמה מהמאלתרים המוכשרים ביותר באמריקה כיום. הפודקסט כל כך הצליח שהוא זכה לתכנית טלוויזיה ששודרה ברשת IFC בין השנים 2012-2016 וממשיך לרוץ כפודקסט עד היום. הפורמט של התכנית מאפשר למנחה, הקומיקאי סקוט אוקרמן, לאלתר יחד עם המרואיינים האמיתיים והפיקטיביים שלו ולהמציא פרטים ביוגרפיים מופרעים במיוחד, יחד עם כל מיני פינות ומשחקים שהוא משחק עם האורחים, הכל במטרה להוציא מהם פנינים קומיות. זהו סוג הומור מאוד ספציפי, שיותר מתאים לחובבי האימפרוביזציה והנונסנס, אבל כשזה עובד זה מצחיק למדי.

פרקים מומלצים:

Episodes 122: Shanghaied by Irene

בפרק הזה מתארחים זאק גליפיאנקיס, להקת האינדי הנהדרת יו לה טנגו והקומיקאי פול פ’ טומפקינס (בעצמו מנחה של כמה פודקסטים קומיים מאולתרים) בתפקיד הבמאי הגרמני האקצנטרי ורנר הרצוג. זו אחת הדמויות הכי חביבות עלי בתכנית, והמפגש שלו כאן עם גליפיאנקיס ואוקרמן מצחיק במיוחד. למרבה הצער גם הפודקסט הזה עבר למודל שבו רק התכניות האחרונות בחינם והארכיון הוא בתשלום, לכן הנה קטע מהראיון שהעלו ליוטיוב.

Industry Standard with Barry Katz

הנה פודקסט פחות מוכר אבל מרתק במיוחד, של מישהו שהוא דווקא לא קומיקאי. בארי כץ הוא אמרגן קומי שהיה המנהל האישי של כמעט כל קומיקאי עולה בשנות התשעים – מדייב שאפל ולואי סי.קיי ועד דיין קוק – אבל כולם פיטרו אותו והמשיכו הלאה. הוא לא ממש מתעכב על הסיבות מדוע (למרות שבפודקסטים אחרים אפשר לשמוע לא מעט לכלוכים עליו), אך הוא משתמש בקשרים ובניסיון הרב שלו בתעשיה בשביל לראיין לא רק כמה מהקומיקאים המובילים בתעשיה, אלא גם את המושכים בחוטים שעומדים מאחורי הקלעים – מנהלי רשתות, סוכנים, אנשי פיתוח תוכן ועוד. הסיפורים שהם מספרים הכרחיים בשביל להבין מי עומד בצד השני כשקומיקאים באים לשומרי הסף ומנסים להוציא את הרעיונות שלהם לפועל. בין היתר אפשר לשמוע אותו מדבר עם מנהל התוכן של נטפליקס טד סרנדוס, המנהל לשעבר של MTV, פוקס וקומדי סנטרל דאג הרצוג, או האמרגן של סיינפלד ואנדי קאופמן ג’ורג’ שפירו, כולם אגב פרקים מרתקים. הסגנון של כץ הוא חנפני בלשון המעטה, וכיאה לאמרגן יהודי הוא לא נרתע מלקטוע את הפרקים באמצע לטובת חסויות (דבר די בלתי נסבל כששומעים הרבה פודקסטים), אבל אם מתגברים על זה ומתמסרים לגישה של כץ שרואה את הראיונות האלה כהזדמנות לעורר מוטיבציה אצל אנשים צעירים, ניתן להפיק הרבה מההאזנה.

פרקים מומלצים:

Episode 36: Neal Brennan

ניל ברנן יצר יחד עם שאפל את Chapelle’s Show והפך לסטנדאפיסט מוערך בזכות עצמו בשנים האחרונות, לא מעט הודות לספיישל המהפכני שלו בנטפליקס 3 מיקרופונים מ-2017. בארי כץ היה שם כשברנן רק התחיל את דרכו בתחום, והניסיון האישי שלו עם ברנן מוביל אותו לספר כמה סיפורים מרתקים על תחילת הקריירה שלו, כשלאחר מכן ברנן מתקן אותו ואומר לו שהוא טעה כמעט בהכל. השיחה ביניהם עוסקת בהשתחררות של ברנן מצילו של שאפל, ההתמודדות שלו עם דיכאון ועם הצלחה, והמכשולים הרבים שעומדים בפני קומיקאי, גם כשהוא אלמוני וגם כשהוא אחראי לתכנית המערכונים המצליחה של דורו. הרקע האישי ביניהם והפתיחות שלהם הוא זה שהופך את הראיון הזה למעניין במיוחד.

Episode 232: Bill Burr

ביל בר ידוע כסטנדאפיסט ומרואיין אכזרי במיוחד, שלא מהסס להסתלבט על המראיינים שלו, וכאן הוא חוגג במיוחד. כץ צוחק עד אובדן נשימה ככל שבר יורד עליו ועל כך שהוא האיש הכי מוזר שהוא פגש בחיים. גם ביניהם הרקע וההיסטוריה האישיים מעשירים את השיחה והופכים אותה לייחודית גם בין עשרות הראיונות שבר נתן בעבר.

Bill Burr’s Monday Morning Podcast

אז אם כבר מדברים על ביל בר, אי אפשר לא להזכיר את הפודקסט שלו, שבו הוא לרוב לא מארח קומיקאים אחרים, לא נעזר בסיידקיק וגם לא נאמן לשום פורמט, אלא פשוט מברבר ומלהג לבדו על כל נושא שעולה על דעתו באותו בוקר. צריך להיות אמן דיבור אמיתי בשביל להצליח להחזיק פודקסט שלם ככה, אבל בר הדעתני והעצבני מצליח בכך, והוא אפילו הופך את הרגעים שבהם הוא מקריא את החסויות למצחיקים במיוחד. קשה לבחור פרקים ספציפיים שבלטו, לכן כדאי פשוט להתחיל עם הפרק האחרון ולהקשיב בקביעות, או לחפש ביוטיוב את הקטעים הבולטים הרבים  שהמעריצים שלו ערכו מתוך התוכנית שלו. צריך גם לציין שכדאי להאזין במיוחד לפרקים הנדירים שבהם הוא כן מארח חברים קומיקאים לשיחה, או יותר טוב מכך, את אשתו ניה שאיתה הוא לא מהסס להתווכח בשידור.

https://www.youtube.com/watch?v=ms-3zqfWlDY

Gilbert Gottfried’s Amazing Colossal Podcast

אם אתם עוד לא מכירים את השם גילברט גוטפריד, בטוח תזהו אותו כשתשמעו אותו, הוא הקומיקאי בעל הקול הצווחני שמכווץ כל כך את העיניים שלו שהוא נראה אסיאתי, אבל הוא למעשה יהודי ניו יורקי מהסוג הסטריאוטיפי ביותר (והוא גם דיבב את התוכי יאגו באלאדין). הוא קולני, אובססיבי, וחובב של הומור גס ופוגעני במיוחד (הוא ידוע בתור זה שהביא לפרסום רחב של בדיחת האריסטוקרטים כשסיפר אותה ברוסט שנערך זמן קצר אחרי ה-11 בספטמבר)  הפודקסט שלו לעומת זאת דווקא עוסק באובססיה אחרת שלו, והיא לסדרות טלוויזיה וסרטים ישנים ונידחים, ובמיוחד לשחקני האופי שאיכלסו אותם. רבים מהאורחים שלו חצו את גיל ה-80 ונושאי השיחה איתם עוסקים בקומדיות של המחצית הראשונה של המאה העשרים. אך עם זאת, הוא גם מארח לא מעט קומיקאים, ותיקים וצעירים כאחד, והשיחות איתם תמיד רוויות בהומור בוטה, בדיחות רחוב עתיקות וראנינג גאגס. גם הפודקסט הזה נוקט בשיטה של לשים את הפרקים בארכיון מאחורי חומת תשלום, אבל ניתן למצוא המון מהם ביוטיוב.

פרקים מומלצים:

Episode 144: Richard Belzer

ריצ’רד בלזר הוא גם שם פחות ידוע אבל פנים שישר תכירו, בזכות הופעותיו כבלש ג’ון מאנץ’ בסדרה רצח מאדום לשחור ובשלל ספינאופים של חוק וסדר. בלזר הוא לא רק שחקן דרמטי אלא קודם כל סטנדאפיסט מהדור של ג’רי סיינפלד, לארי דייוויד וג’יי לנו, בדומה לגוטפריד עצמו, ושניהם מדברים על סצנת הקומדיה בתקופה ההיא, בפרק שמומלץ במיוחד לחובבים של ההיסטוריה של הסטנדאפ.

Episode 200: Bob Einstein

גם אם הוא לא היה נפטר לפני שלושה חודשים, עדיין הייתי ממליץ על הפרק המצחיק מאוד הזה עם מי שמוכר בעיקר בזכות תפקידו כמרטי פאנקהאוזר, החבר הבלתי נסבל של לארי דיוויד בתרגיע. בוב איינשטיין, שהוא אגב אחיו של אלברט ברוקס (תחשבו לבד למה הוא שינה את שם המשפחה), היה פחות או יותר תמיד בתפקיד, ובפרק הזה הוא עצבני וקולני בדיוק כמו שהוא בסדרה, וזה הופך את הפרק לאחד מהראיונות המצחיקים ביותר שנתקלתי בהם.

Norm Macdonald Live

לפני שקיבל טוקשואו בנטפליקס (וכנראה גם איבד אותו בעקבות הערה לא תקינה פוליטית), לקומיקאי המבריק נורם מקדונלד היה פודקסט מצולם קצר ימים, שלמשך 3 עונות ו-37 פרקים בלבד, היה לטעמי הפודקסט הקומי הטוב ביותר שנוצר עד כה. האווירה המשונה שבה לא ברור האם מקדונלד צוחק עם האורח שלו או עליו, הפירוק של פורמט תוכנית האירוח למרכיביו הבסיסיים ביותר, ההתעללות המתמשכת והמצחיקה מאוד שלו בסיידקיק שלו אדם איגט (שמוצג בתכנית כאידיוט מוחלט אבל למעשה הוא מחזיק במשרה הנחשקת של משבץ האמנים במועדון הקומדי סטור), וההתעקשות שלו לסיים כל תכנית בהקראת בדיחות מונולוג גרועות בכוונה יחד עם האורחים שלו – כל אלה הופכים את הפודקסט הזה למשהו שצריך לראות כדי להאמין. זה לא מזיק גם שהתארחו בו שמות שלרוב לא מתארחים באף פודקסט אחר – ג’רי סיינפלד, ג’ים קארי או דיוויד לטרמן – כולם אגב מביעים בזמן התכנית את הערצתם למקדונלד. משום מה כל הערוץ המקורי נמחק מיוטיוב (אולי בגלל אותה הערה שסיבכה אותו בצרות?) אבל אפשר למצוא את הפרקים אם מחפשים טוב, אבל את חלקם רק באודיו.

פרקים מומלצים:

Episode 11: Gilbert Gottfried

מיודענו גוטפריד לא מאכזב גם כאורח בפודקסטים של אחרים, וכאן הוא מבריק במיוחד, בפרק שכפול מאורכו של פרק ממוצע של התכנית, כנראה בשל התעקשותו להמשיך עם אותו ראנינג גאג לאורך עשרות דקות, ולעולם לא להרפות ממנו. אין ספק שכאן מקדונלד מצא יריב ראוי לטירוף שלו, והניצוצות ביניהם עפים.

Episode 10: Andy Dick

אנדי דיק הוא גם שם שאולי זכור לחלקכם מהסיטקום News Radio ואולי מהיותו טראבלמייקר מקצועי אשר תמיד נקלע לשערוריות עקב התנהגות הוללת וחסרת מעצורים (כשהוא בהשפעת אלכוהול וסמים). מה אני אגיד, אני פשוט מחבב את הפרסונה של דיק, מעין שדון ביסקסואלי אוחצ’י, שזורה הרס בכל אשר נקרה בדרכו ואומר דברים מעוררי תרעומת, אבל שעדיין קל מאוד לאהוב. אני לא בטוח שהפרק הזה מוציא ממנו את המיטב, אבל לראות אותו ואת מקדונלד ביחד זה תמיד כיף.

מאחורי כל צחוק

הנציגות הישראלית היחידה כרגע בתחום הפודקסטים על קומדיה הוא הפודקסט הזה של הקומיקאי היוצא בשאלה אלדד שטרית, שמראיין כבר קרוב לשנה סטנדאפיסטים ישראליים, בעיקר מסצנת המועדונים של הסטנדאפ פקטוריקאמל קומדי קלאב והקומדי בר (חסרים קצת בינתיים השמות הגדולים או החבר’ה מהסצנה האלטרנטיבית, למרות שיש כמה). הפודקסט של שטרית מכוון לאנשים שמתעניינים בקומדיה מהצד הטכני, וראויה לציון ההקפדה שלו לשאול את המרואיינים כיצד הם עשו את צעדיהם הראשונים בתחום, כיצד הם כותבים, מה הם למדו מהניסיון שלהם ואילו טיפים הם נותנים לסטנדאפיסטים מתחילים. זהו פודקסט מומלץ מאוד לכל מי שאיכשהו קשור לתחום הקומדיה בארץ ורוצה לדעת עליו יותר.

פרקים מומלצים:

פרק 10: אסף יצחקי

פרק 11: דניאל חן

כנראה לא במפתיע, הפרקים המומלצים ביותר כאן הם אלה עם הסטנדאפיסטים הנערצים והמשפיעים ביותר בסצנת המועדונים כרגע, אסף יצחקי ודניאל חן. יצחקי חושף את מוסר העבודה והאינטגריטי האמנותי המרשימים שלו, ומספר בצורה מעוררת השראה כיצד הוא לא הסכים למתן את ההומור שלו ולהתאים אותו למיינסטרים גם כשהגיעו הצעות מפתות לעשות כך, ומדגיש את החשיבות של להיות נאמן לעצמך גם אם נראה שזו האופציה השגויה (או כדבריו: “ריאליזם זה ללוזרים”). דניאל חן לעומתו מדבר על הרצון העמוק שלו לתת לקהל חוויה שהיא יותר מרק סטנדאפ רגיל, והניסיון שלו לחקור את עצמו לעומק ולהביא משם את החומרים לבמה. שתי השיחות מרתקות גם עבור מי שלא בהכרח מתחברים לסוג הסטנדאפ שהם עושים.

לא הספיק לנו, רוצים עוד…

אוקיי, אז הנה בקצרה על עוד כמה פודקסטים מומלצים, אם כבר הכרתם הכל עד עכשיו או שיש לכם הרבה זמן פנוי.

Good One: A Podcast About Jokes

הפורמט כאן פשוט למדי – בכל פרק לוקחים בדיחה אחת של קומיקאי ידוע, ומדברים איתו עליה. מומלץ למי שבאמת מתעניין כיצד כותבים בדיחות.

Conan O’Brien Needs a Friend

קונאן אובריאן מראיין מפורסמים שהוא היה רוצה להעמיק את החברות איתם, ממישל אובמה ועד ג’ף גולדבלום, אבל מלבדם בעיקר קומיקאים. הוא התחיל את הפודקסט הזה ממש לא מזמן, אבל הוא כבר זכה לפופולריות, לא מעט בזכות סגנונו המצחיק והמאולתר של קונאן, יחד עם השמות הגדולים. מומלץ במיוחד הפרק עם סטיבן קולבר שבו הוא מדבר על איך הטרגדיות במשפחתו עיצבו אותו כקומיקאי.

You Made It Weird with Pete Holmes

כוכב קראשינג והסטנדאפיסט בעל הגישה היותר מדי חיובית פיט הולמס מראיין קומיקאים מובילים לשיחות שנעות בין השטותניקי לאינטרוספקטיבי. מאפיינים ייחודיים: אוהב לדבר איתם על אלוהים ורוחניות, ולשאול מה הפעם שהם צחקו הכי חזק.

Mohr Stories

הקומיקאי והחקיין ג’יי מור (SNL, ג’רי מגווייר) גם מצטיין בגישה נינוחה למדי בראיונות שלו עם קומיקאים שעם רובם הוא מיודד, וזה מוציא מהם רגעים לא מעטים של קומדיה וגילוי לב. הוא במיוחד נהנה כשהאורחים שלו יודעים להשתמש בקול שלהם, כמו ג’ון דימאג’יו (המדבב של בנדר בפיוצ’רמה) או השחקן שהוא גם סטנדאפיסט-חקיין מוצלח קווין פולאק. גם כאן למרבה הצער יש חומת תשלום על פרקים ישנים.

Kevin Pollak’s Chat Show

לפולאק יש גם פודקסט (מצולם) משלו, למעשה אחד הותיקים ביותר בתחום, ובו הוא מארח בסגנונו נטול החוכמות סטנדאפיסטים, שחקנים ובמאים מובילים. בין היתר ניתן למצוא אצלו כמה מהיוצרים של משפחת סימפסון וראיון נדיר עם לארי דיוויד, שלא נוטה להתארח בפודקסטים.

The Nerdist

הפודקסט הזה היה מהמובילים בסצנה, ואירח אנשים בסדר גודל של טום קרוז, ביל גייטס וטום הנקס, עד שהאקסית של המנחה כריס הארדוויק התלוננה על התעללות בקשר ביניהם, וגרמה לפיטוריו מהאימפריה שהוא הקים. מאז הוא ממשיך את הפודקסט אך תחת השם ID10T. לא צריך לחשוש מהשם הנרדיסט – גם אם אתם לא גיקים כדאי להקשיב לפרקים שבהם מתארחים קומיקאים, כיוון שמנטליות הפאנבוי של הארדוויק די משחררת את המרואיינים שלו לדבר על הדברים שהם עצמם מעריצים, ולהיות פחות מעונבים גם אם הם שמות גדולים.

Modern Day Philosophers with Danny Lobell

הנחת היסוד של הפודקסט המאוד מקורי הזה, היא שקומיקאים הם הפילוסופים של ימינו, לכן בכל פרק הוא מפגיש אותם עם הגותו של פילוסוף אחר ושואל לדעתם. אל תדאגו, המנחה דני לובל הוא לא פילוסוף ולא מבין הרבה בפילוסופיה בעצמו, ולרוב הוא ואורחיו מנסים להבין ביחד מושגי יסוד בהגותו של הפילוסוף שנבחר עבורם, כקרש קפיצה לשיחה על נושאים שמעניינים אותם. בחרו פרקים לפי הקומיקאי או הפילוסוף האהוב עליכם.

Thick Skin with Jeff Ross

המוטו של הפודקסט של קומיקאי העלבונות ג’ף רוס הוא “Life is hard. Let’s get through it together”, ויש משהו באכזריות אוהבת האדם של רוס שהופכת אותו למראיין שנעים להקשיב לו. למי שאוהב רוסטים, הוא נוטה לערוך בסוף כל פרק מה שמכונה Roast in Peace, שבו הוא יורד על אנשים שנפטרו לאחרונה, כסוג של מחוות כבוד אחרונה לזכרם.

The Opie & Anthony Show

ואחרון חביב: זהו לא פודקסט אלא תכנית רדיו, אבל זהו למעשה האב הרוחני של כל הפודקסטים על קומדיה שבאו אחריו. התכנית של גרג “אופי” יוז ואנתוני קומיה הונחתה אמנם בידי צמד שדרני רדיו ולא קומיקאים, אבל הם הבינו קומדיה, ובין השנים 1995-2014 שבהם התכנית רצה (עד שקומיה פוטר בשל ציוץ גזעני משלו), הם היוו בית חם למיטב הקומיקאים המבטיחים של ניו יורק באותם שנים – לואי סי.קיי, פטריס אוניל, ביל בר, ג’ים נורטון (שהפך ב-2001 למנחה שותף ואף החליף את קומיה לאחר שפוטר לכמה זמן לפני שגם הוא עזב), ורבים, רבים אחרים. האווירה שאופי ואנתוני יצרו היתה של מפגש חברים שבו הקומיקאים פשוט מבלים ביחד, בלי פורמט של ממש או נסיון לראיין אותם בצורה מסורתית, ועם אפס תקינות פוליטית או סבלנות לזיוף או פאנצ’ים כתובים מראש. המעריצים הרבים שלהם העלו אינספור קטעים מהתכנית ליוטיוב ויצרו ארכיון ענק שכדאי לחפור בו, בשביל להבין מאיפה הגיע הסגנון שהיום שולט בז’אנר הפודקסטים הקומיים, וגם פשוט כדי להנות מכמה מהקומיקאים המבריקים ביותר של זמננו כשהם עוד היו צעירים, חצי-אלמוניים ונטולי עכבות.

5 הצעדים של קריירת הקומדיה של רוזאן באר בישראל

רוזאן בר הודיעה שהיא אולי תהגר לישראל בקרוב, ויונתן עמירן הכין לה רשימה של צעדים לכבוש את עולם הקומדיה המקומי

 

השבוע הקומיקאית/ פוליטיקאית/ פעילת שמאל/ פעילת ימין/ מגדלת אגוזים/ אישה מטורללת, רוזאן בר הכריזה שאם וכאשר רשת ABC תתחיל לשדר את הגרסה המחודשת של ״רוזאן״ בלעדיה (הסדרה החדשה אמורה להיקרא The Conners ויככבו בה ג׳ון גודמן וכל החבר’ה שהם לא היא), היא תעבור אלינו, לישראל! אבל קשה להתחיל קריירת קומדיה בארץ חדשה אז מיהודי ליהודייה החלטתי לעזור לרוזאן עם רשימה של צעדים להפוך לקומיקאית המצליחה ביותר בישראל!

 

  • סטנדאפ רוזאן התחילה את הקריירה שלה באמריקה כסטנדאפיסטית, אז אין סיבה שהיא לא תתחיל את הקריירה שלה כאן באותה דרך. היא מוזמנת כמובן לעלות ב״ערב הסטנדאפ המיותר״, אבל היא תקבל חמש דקות כמו כל אחד, וכשאני אסמן לה לרדת עם הפנס של הטלפון היא תרד! אני ממליץ לה גם לא לעשות את כל הבדיחות הגזעניות שלה אצלנו, בכל זאת ערב סטנדאפ שמאלני רגיש. אולי אם היא תגיד שזה ״הפוך על הפוך״ זה יעבוד. ואם לא בא לה, היא מוזמנת גם ללכת לסטנדאפ פקטורי ולהתמודד עם שיחת הפתיחה הארוכה למופיעים חדשים, או ל״קאמל״ ושיירקו עליה עטלפים בזמן שהיא מעשנת ג׳וינט ברחבת האמנים בחוץ. בכל מקרה, שתכין חומרים על ההבדלים בין גברים ונשים ובארץ ובחו״ל. היא מבינה בזה.
  • הופעות אורח – משם אני מניח שרוזאן תוכל להתחיל לקבל הופעות אורח בסיטקומים ישראלים. אני יכול לדמיין אותה בתור הדודה מאמריקה של דביר בנדק ב״סברי מרנן״, שבגלל אי הבנה קוראת למנקה החדש של משפחת רוזאן ב״n-word״. או אולי בתור עצמה ב״צומת מילר״. ומי יודע? אולי היא אפילו תצליח להגיע ל״מועדון״ של גיא זוהר ולהשיב ללילך וולך על מה שהיא אמרה עלייה. למרות שלדעתי יש יותר סיכוי שהיא תתארח ב״הפטריוטים״.
  • סדרה משלה – בשלב הזה רוזאן תוכל לקבל סדרה משלה. סיטקומים זה די מיושן אז אני חושב שזו תהיה סדרה דוקו-קומית בסגנון עדי אשכנזי או תום יער. רוזאן תצא לטיול במקומות שונים בארץ ותדבר על איך טראמפ יכול לשפר אותם, אם הפדופילים התת-קרקעיים שבאמת מנהלים את אמריקה לא ישבשו לו את התוכניות.
  • כוכבת קולנוע – באמריקה רוזאן אף פעם לא הצליחה לגרום לקריירת הקולנוע שלה לקרות, אבל ישראל היא ארץ ההזדמנויות החדשות. רוזאן תככב ברימייק לפלופ הגדול שלה ״She-Devil״ מ-1989, קומדיה שחורה על עקרת בית שנוקמת בבעלה שעוזב אותה בשביל מריל סטריפ. אבי נשר יביים, וסנדרה שדה תחליף את מריל סטריפ. הסרט ייכשל שוב. 
  • פיטורין– לאחר הכישלון של ״אישה שטן״ ומספר התפרצויות גזעניות, רוזאן מפוטרת מהסדרה הדוקו-קומית שלה. היא נשבעת שאם וכאשר הסדרה תעלה עם המחליפה שלה (תום יער?) היא תעבור לברלין ותתחיל שם קריירה קומית חדשה. והכל מתחיל מחדש!                    

 

 

 

קומיקאים בפוליטיקה

אסף הראל הוא לא הקומיקאי הראשון שעבר לפוליטיקה. יונתן עמירן סוקר עוד כמה, מווילוז’ני עד מפלגת הבירה הפולנית

.

קומיקאים פוליטיקאים בישראל

השבוע אסף הראל הכריז רשמית שהוא יתמודד לראשות עיריית תל-אביב יפו, לאחר חודשים של שמועות. הראל הוא בהחלט מתמודד מעניין במירוץ הדי מעניין הזה, אבל האם קומיקאי וכותב קומי ידוע יכול באמת להיכנס לפוליטיקה?

זו לא הפעם הראשונה שדבר כזה קורה בישראל, ואפילו בתל-אביב. שמואל וילוז׳ני, שאם אי פעם ראיתם ראיון איתו אתם יודעים שהוא ״הביא את הסטנדאפ לישראל״, התמודד בבחירות העירוניות ב-1989. הוא אף כיהן כחבר מועצה. ב-1998 התמודד על ראשות העירייה, וב-2003 היה חבר במפלגת ״הירוקים״ שרצה לכנסת. ואם כבר מדברים על ירוק, גיל קופטש. קופטש עמד בראש מפלגת ״עלה ירוק״ ב-2009,  אך המפלגה, כרגיל, לא התקרבה לאחוז החסימה. ואם כבר מדברים על קומיקאים קירחים עם היסטוריה ב״ערוץ ביפ״, ראוי לציין גם את אבי אטינגר, שניהל מסע בחירות פיקטיבי ב-2009 עם מפלגת ״בכיף״.

קומיקאים פוליטיקאים באמריקה

באמריקה הדוגמה הכי בולטת לקומיקאי שעבר בהצלחה לפוליטיקה היא אל פרנקן. פרנקן היה כותב וחבר קאסט ב״סאטרדיי נייט לייב״, און אנד אוף מ-1975 עד 1995. הדמות הבולטת ביותר של פרנקן הייתה גורו העזרה העצמית סטיוארט סמולי, שאף זכה לכבוד הגדול ביותר שדמות SNL יכולה לזכות בו, סרט ספין-אוף כושל ב-1995. פרנקן היה ליברל גדול במשך כל הקריירה שלו, ונבחר לראשונה לסנאט האמריקאי ב-2008. פרנקן היה סנאטור פופולרי ואהוב על השמאל עד 2018, אז הועלו כמה וכמה האשמות על התנהגות מינית לא ראויה (חשבתם שאני אכתוב פה טור שבו אני לא אשתמש במשפט הזה?). הוא התפטר. ואם כבר מדברים על אנשים שהקריירה שלהם נגמרה ב-2018, רוזאן בר פלירטטה עם פוליטיקה כמה פעמים, ואף יש שמועות שהיא קראה לפוליטיקה ב-N-word. ב-2012 הכריזה על מועמדותה לראשות המפלגה הירוקה בבחירות (אחת מהמפלגות האלה באמריקה שהיא לא הרפובליקנית או הדמוקרטית ,אז לאף אחד לא אכפת). אבל הפסידה לג׳יל סטיין. באותה שנה גם אמרה שהיא מעוניינת להתמודד על ראשות ממשלת ישראל, כי למה לא?

קומיקאים פוליטיקאים בעולם

ומסביב לעולם היו כמה וכמה מפלגות שהוקמו על ידי קומיקאים. בפולין הסאטיריקן הפולני יאנוש ריוונסקי, הקים ב-1990 את ״מפלגת אוהבי הבירה הפולנית״. בראש המצע שלה היה עידוד שתיית בירה ולא וודקה, כמו שהיה נהוג בפולין, ובתוך כך מלחמה באלכוהוליזם. פולנים רבים הצביעו למפלגה כדי לבטא את חוסר שביעות הרצון שלהם מהמערכת הפוליטית הפולנית, וב-1991 המפלגה זכתה ל-16 מושבים בסיים (הכנסת) הפולני. עם השנים המפלגה הפכה לרצינית יותר ושינתה את שמה ל״תכנית הכלכלית הפולנית״. באיסלנד הקומיקאי והשחקן יון גנאר, רץ לראשות עיריית רייקיאוויק עם ״המפלגה הטובה ביותר״, מפלגה מגוחכת במיוחד ש… זכתה ב-2010 ושלטה בעיר עד 2014. ובאיטליה יש את הקומיקאי בפה גרילו, שהקים את ״מפלגת חמשת הכוכבים״, מפלגה רצינית לגמרי שאף זכתה במספר הקולות הרב ביותר ב-2013 ו-2018, אך סירבה להקים קואליציה.

הרעיון של קומיקאי שמנצח בבחירות היה הבסיס לסרט של רובין ויליאמס מ-2006, ״איש השנה״, שאף אחד לא ראה. בסרט, בבימויו של בארי לוינסון (״איש הגשם״, ״בוקר טוב ויאטנם״) ויליאמס משחק קומיקאי סאטירי בסגנון ג׳ון סטיוארט, שמתבדח שירוץ לנשיאות בתכנית שלו. וכך נבחר בזכות המעריצים שלו. כמובן שב-2018 אנחנו יודעים שדבר כזה מגוחך שכוכב טלוויזיה חסר ניסיון לעולם לא ייבחר ל… אין לי כוח לסיים את הבדיחה הזאת.

[youtube https://www.youtube.com/watch?v=fQGq24fykpg&w=560&h=315]

נראה שאסף הראל לוקח את העניין הזה די ברצינות, והוא בהחלט בחור חכם ויצירתי.  יהיה מעניין לראות כמה רחוק הוא יגיע בבחירות המתקרבות, ואיזה תפקיד יקבל אורי גוטליב.

חדשות הקומדיה 17.3-11.3

השבוע בחדשות הקומדיה, הרבה סדרות טלוויזיה חדשות: ספין-אוף ל”מפץ הגדול” על שלדון בצעירותו (למה?!), וסיטקומים חדשים בכיכובם של אווה לונגוריה, אנדי ריכטר וג’יין לינץ’. וגם: האם יהיה איחוד של “רוזאן” והאם נורם מקדונלד יכתוב אותו? אולי!

 

שלדונדע

“המפץ הגדול” היא הביבי של סדרות טלוויזיה. יש לה מלא מעריצים, למרות שאתם לא מכירים אישית אף אחד מהם (חוץ ממהורים שלכם), היא בשלטון כבר מלא זמן ולא נראה שזה ייגמר בקרוב. ועכשיו הסדרה גם הביאה יאיר נתניהו משלה עם ספין-אוף שיתרכז בדמות המעצבנת והפופולרית ביותר בסדרה- שלדון קופר. אך לא לדאוג מעריצי הסדרה (אבא), ג’ים פרסונס לא יפסיק לשחק את המדען האספרגרי בסדרה ויעבור לספין-אוף, אלא הספין-אוף יעסוק בילדותו של שלדון. השחקן בן התשע איאן ארמיטאג’ שמופיע כעת בתור זיגי בדרמה הקומית של HBO “שקרים קטנים גדולים” יגלם את שלדון, והשחקנית זואי פרי תשחק את אמו של שלדון, תפקיד שגולם בסדרה המקורית על ידי לורי מטקלאף, האמא של פרי. הסדרה תהיה בפורמט סינגל-קמרה בניגוד לסדרה המקורית, ומתוארת כדומה ל”מלקולם באמצע” רק יש להניח, לא מצחיקה.

מקור: The Hollywood Reporter

זה לא נגמר עד שהגברת השמנה מצייצת

זוכרים את הסיטקום הקלאסי “רוזאן”? אני לא, אני הייתי פאקינג בן שנתיים שהסדרה נגמרה. אבל לפי מה שאני מבין הוא היה סיטקום אהוב על משפחה “בלו קולר” שכיכבה בו הקומיקאית/שחקנית/מנהלת חוות אגוזים/מנהלת בית מרקחת לוויד רוזאן בר והשחקן האגדי ג’ון גודמן. השבוע גודמן קיבל סוף-סוף כוכב בשדרת הכוכבים בהוליווד וכדי לחגוג את האירוע הוא התאחד עם שרה גילברט, ששיחקה את הבת שלו ב”רוזאן” בטוק שואו שלה The Talk. בר, שכנראה ראתה את הקטע בזמן שאיפות מהבאנג שלה צייצה השבוע שהקאסט של הסיטקום “is up for a reunion show” אבל אין לדעת אם היא דיברה עם אף אחד מהקאסט, או שהיא ניהלה איתם שיחות בראש שלה. בינתיים אגדת הקומדיה נורם מקדונלד, שכתב כמה פרקים ב”רוזאם” לפני שנשכר על ידי SNL צייץ שהוא מעוניין לכתוב את האיחוד הזה, והוסיף שזה יהיה כתוב “כמו מחזה, כמו מה שאף תוכנית איחוד לא עשתה”. האם זה יקרה? לי לא באמת אכפת.

מקור: The AV Club

What a bunch of a-holes

לרשת פוקס יש פיילוט קומדיה חדש והם מלהקים הרבה חברה מצחיקים לככב בו. הפיילוט שנקרא Type A, מבוסס על ספרו של אארון ג’יימס Assholes: A Theory, ועוסק בקבוצה של אנשים שעושים את “העבודה המלוכלכת” בשביל חברות, כלומר פיטורים, קיצוצים ובישור חדשות רעות, לא קבורת גופות של זונות שהבוס הרג (יש להניח). הפיילוט שייכתב על ידי כותבים של “הבחורה החדשה” ו”משפחה מודרנית” ליהק את אווה לונגוריה בתור יועצת “שאפתנית, כנה בצורה אכזרית שבמלחמה עם הבחורה הנחמדה הפנימית שלה” (מה שזה לא אומר), את קן מרינו החביב מ-Wet Hot American Summer, Childrens Hospital ו-Party Down בתור האקס של לונגוריה, עו”ד כריש ואנדי ריכטר, הסיידקיק של קונאן וכוכב מספר קומדיות קאלט כושלות, בתור “מניפולטור על”. נשמע קונספט מעניין של סדרה עם ליהוקים טובים, אבל אני לא יגיד את זה כי אני איי-הול מניפולטור ממש כמו הדמויות בסדרה.

מקור: TV Line

לינץ’ מוב

זוכרים את ג’יין לינץ’? השחקנית שהייתה נורא מצחיקה, והופיעה בכל סרט או סדרה בשנות האלפיים המוקדמות, עד שמכרה את נשמתה ובילתה שש שנים ב”גלי” המעפנה? ובכן, לינץ’ מצאה לעצמה סדרה חדשה לככב בה, הפעם ברשת NBC, אבל יש סיפור מעניין מאחורי הקלעים של הליהוק הזה. הדמות של לינץ’, עורכת דין לענייני גירושים שמתוארת כ”וומנייזרית” ושותה וויסקי, נכתבה במקור לגבר. אחרי הכתיבה, היוצרים הגיעו למסקנה שלינץ’ הכי מתאימה לתפקיד, ושינו את השם הפרטי של הדמות, אבל השאירו את רוב השאר. זה כנראה הדבר היחיד שמעניין בקשר לסדרה החדשה הזאת, Reletively Happy,  סיטקום שלושה מצלמות קלאסי על אח ואחות שנאלצים לעבור לגור ביחד, עם הדמות של לינץ’ מתוארת כמנטורית ובוסית של האח, סוג של ג’ק דונגי עם ציצים.

מקור: Deadline

חדשות הקומדיה 19.02-13.02

הסימפסונים בשידור חי (בערך), Flight of The Conchords מתאחדים (להופעה אחת), רוזאן בר מוכרת וויד (חוקית),Review עושה עוד עונה (אחרונה) וג’ון לית’גו רוצח (בסדרה).

לייב פרום ספרינגפילד

חדשות מרגשות לכל חמשת האנשים שעדיין אכפת להם מפרקים חדשים של ״משפחת סימפסון״! רשת פוקס הכריזה שפרק שישודר במאי יכיל פינה בשידור חי. איך הם יעשו דבר כזה בלי להיראות כמו אחת מפארודיות הפורנו המפחידות האלה על הסימפסונים? ובכן, האלמנט החי יהיה שלוש דקות של הומר שיענה על שאלות של מעריצים מטוויטר בסוף הפרק, וייעשה מצויר בעזרת ״מושן-קפצ׳ור״ שייעשה על ידי המדבב של הומר, דן קסטלנטה. אין ספק שהגימיק המטופש הוא רק סימן שהסדרה עדיין חדשנית ופורצת דרך כמו שתמיד הייתה.

מקור: TheVerge

טסים שוב

הצמד המוזיקלי-קומי Flight of the Conchords הם אנומליה בעולם ההומור. בזמן שהרכבים קומיים אחרים יוצרים סדרות נפלאות שמבוטלות על ידי הרשת, ג׳מיין קלמנט וברט מקנזי החליטו אחרי שתי עונות מעולות ומצליחות של תוכנית ב-HBO לסגור את הבסטה בעצמם, ומאז לא הופיעו ביחד כמעט. אבל השבוע  הצמד הודיע על ההופעה החיה הראשונה שלהם לאחר שלוש שנים בפסטיבל מוזיקת פולק בניופורט ב-22 יולי. אני מקווה שזה יוביל לעוד דברים בעתיד ושהם יבצעו את השיר הזה שהם תמיד מבצעים בהופעות חיות.

מקור: Splitsider

סוף חמישה כוכבים

לדעתי, אחת מהסדרות הקומיות, או הסדרות בכלל, הכי טובות בטלוויזיה בשנים האחרונות היא Review, תוכנית של קומדי סנטרל בה הקומיקאי המעולה אנדי דיילי מגלם אדם שבמקום לבקר סרטים או תכניות טלוויזיה מבקר אירועים מהחיים כמו גירושין,  להשתתף באורגיה או להקים כת, ובדרך הורס את החיים של עצמו והסובבים את עצמו. לכן, אני קצת עצוב לדווח שהעונה הבאה של התכנית תהיה האחרונה שלה. לפי דיווחים, דיילי והרשת הגיעו להחלטה משותפת לסיים את התכנית בעונה שלישית מקוצרת, אולי אפילו רק שלושה פרקים. אני עצוב שפיסה כל-כך טובה של הומור שחור הולכת להיגמר אבל בטוח שהסיום יהיה מעולה ומטורף ושדיילי ימצא עוד פרוייקטים מעניינים.

מקור: The AV Club

760323c394dcb5479ff3752e67b9a771

פרחי בר

אתם אולי זוכרים את רוזאן בר מהסיטקום ״רוזאן״ משנות התשעים בו היא כיכבה בתור אם בית של משפחה אמריקאית ממעמד הפועלים, או מקריירת הסטנד-אפ שלה. או אולי מהפעם ההיא בה היא התנגחה עם רוגל אלפר בטוויטר. או אולי מהפעם שהיא רצה לנשיאות ארצות הברית. או אולי מחוות אגוזי המקדמיה שהיתה בבעלותה או מסדרת הריאליטי על אותה חווה שנקראה, ואני לא צוחק, Roseanne’s Nuts. בקיצור היא עשתה הרבה דברים בשנים האחרונות ועכשיו היא מוספיה עוד דבר לרשימה הזו, בתור הבעלים של עסק לממכר מריחאונה חוקית בקליפורניה. בית העסק ייקרא Rosanne’s Joint, למרות שאני מרגיש שהם פספסו הזדמנות עם Droseanne. אני מקווה שהקו-סטאר לשעבר שלה יפתח בעצמו עסק כזה ויקרא לו John’s Good-good, man.

מקור:The Wrap

 

מפגשים מהסוג הג׳ינקסי

ז׳אנר שמאוד חזק עכשיו באמריקה הוא ז׳אנר הדוקו-רצח, סדרות דוקומנטריות שחוקרות מקרי רצח אמיתיים, כמו The Jinx של HBO,או Making a Murderer של נטפליקס. רשת NBC מתכוונת סוף סוף להראות את הצד המצחיק ברצח עם סדרה קומית חדשה שמבוססת על סדרות כאלה, The Trail, בכיכובו של ג׳ון לית׳ג’ו בתור דמות בסגנון פרד דורסט שמואשם ברצח אישתו.  ללית׳גו יש ניסיון גם בתחום הסיטקומים, הוא שיחק במשך שש עונות את החייזר המבולבל דיק ב״מפגשים מהסוג האישי״, ובתחום הרוצחים, הוא הופיע בתור דמות חוזרת ב״דקסטר״, אז זה תפקיד מושלם בשבילו.

מקור: The AV Club