ארכיון תגיות: רוסט

רוסטים היסטוריים – מי מתעסק עם אנה פרנק? (ביקורת)

 בניגוד לדיליי הרגיל שלנו, על הרוסטים ההיסטוריים שמענו דווקא בזמן אמת, ומנטפליקס בעצמו.

נטפליקס בעצמו אפילו לא ידע שהוא מדלג על החלק הכי חשוב ודחף לנו לפרצוף דווקא את הרוסט הראשון, של אברהם לינקולן. עייפים כרגיל, סיימנו את “טוקה וברטי” (דווקא זאת לא סדרה ששווה לכתוב עליה הביתה) והתיישבנו להרדם מולם.

רוסט הוא מפגש של כמה קומיקאים שצוחקים – באהבה רבה ובארסיות גדולה – על חבר שלהם. החבר אמור גם לענות. הפעם, בהנהגת ג’ף רוס, אותו אתם אולי מכירים מרוסטים אחרים שעשה, קיבלנו שישה פרקים בהם צוחקים כל פעם על דמות היסטורית אחרת. כרגיל השערורייה חלפה לי ממש מעל הראש, ואת מירב תשומת לבי משך דווקא הפרק עם פרדי מרקורי. אמריקאי עושה רוסט לפרדי. את זה הייתי חייבת לראות.

אברהם לינקולן

הפרק הראשון היה דווקא על אברהם לינקולן – פרק חביב, משעשע ומלא נשמה עם בוב סאגט וג’ון סטאמוס מ”צער גידול בנות” לדורותיו כלינקולן והרוצח שלו, השחקן המתוסכל ג’ון ווילקס בות’. היו בו כמה בדיחות חביבות, ורק בעיה אחת – לא היה בו רוסט. כלומר אשתו של לינקולן (נטשה לגרו בתפקיד מרי טוד לינקולן) התלוננה במרירות שהיא לא מקבלת מספיק (גברת, אנחנו פה עם תינוק בן חודשיים ואחת בת שלוש, אין לך כלום עלינו), אבל בגדול – אף אחד לא ממש רצה לרדת על אברהם לינקולן. אפילו מונולוג הסיום שלו לא בדיוק היה תשובה (כי מה תענה? תודה שלא עשיתם לי רוסט?) אלא יותר נאום מלא השראה לקהל המעריץ.

טוב. לא נתלונן יותר מדי, בעיקר כי התלונות של הארייט טאבמן (ימניקה סונדרס) שלינקולן גנב לה את הקרדיט די מוצדקות. נמשיך הלאה לפרק השני.

פרדי מרקורי

או, הנה הגענו לפרדי! משחק אותו ג’יימס אדומיאן, וצולים אותו לא פחות מהנסיכה דיאנה (פורצ’ן פיימסטר, אולי ראיתם אותה ב”בובה של רצח”), קורט קוביין (ניקי גלייזר) ודיוויד בואי (סת’ גרין, כריס גריפין מ”איש משפחה”), עם חיזוק קל של מרי אוסטין (החברה, למי שמעמיד פנים שלא ראה את “רפסודיה בוהמית”, בגילום שרלוט מק’קיני) ודלילה החתולה שישבו בקהל.

ובכן… אותה בעיה. התחקיר מדויק, הסיפורים אמינים, כולם מאד נחמדים. ממש נחמדים! גם פרדי נחמד. אדומיאן עשה עבודה רצינית בלחקות את המניירות ושפת הגוף של פרדי ונשמע הרבה יותר כמוהו מאשר ראמי מאליק. כמראה שלהתכונן ככה זו עבודה קשה כי הוא לא הצליח להכין יותר משניים-שלושה משפטים עליהם חזר כל התכנית. מילא. אז הרוסטרים. הם נחמדים מאד, חוץ, ובכן, מדיוויד בואי. הוא ישר דוקר בנקודת התורפה – הוא עשה הכל קודם! “ואני מחכה כבר לשמוע את הקטע שלי שוב כשפרדי יקום לדבר!”.

צחקתי מכל הלב. גם פרדי צחק ואפילו לא חזר על הקטע של דייויד בואי, אלא פתח מיד בשיר מלא השראה לקהל באולם ובבית. נו.

אנה פרנק

ואז עברנו לפרק השלישי והמושמץ מכולם, זה עם אנה פרנק (רייצ’ל פיינשטיין). אותה צלו פרנקלין רוזוולט (ג’ון לוביץ), הקומיקאי דון ריקליס (בתו, מינדי ריקליס!) שזכה לכבוד כי פעל בגדול באותה תקופה ו… היטלר (גילברט גוטפריד, המוכר לכם כיאגו התוכי מאלדין, אז והיום), שזכה לתוספת קומית-סטיריאוטיפית של מכנסיים קצרים והסביר שקיבל יום חופש מהגיהנום כי אפשר אחרי שירד שם שלג כשהטיפוס ההוא נבחר לנשיאות ארה”ב, לא הנוכחי, הבחור השחור.

אז סטריאוטיפים זולים – יש. היטלר אבל לא במקום הצפוי – גם יש. רוסט… אם קראתם עד עכשיו, בטח הבנתם שלא ממש. רוזוולט אפילו התנצל שלא הציל באופן אישי את אנה פרנק אבל מה אפשר לעשות… הוא לא יכול לעלות במדרגות.

בכל זאת לא הצליחו להמנע מהפיתוי לצלות קצת את היטלר (שבעצמו דווקא נתן נאום הגנה עצמית משעשע, והודה לאנה פרנק על הספר “הכי דליק” נגדו), ולשם כך הגיע סיוע שבכל זאת הצליח להפתיע – אלוהים בכבודו ובעצמו (פרד ווילארד), שהסכים אפילו לענות על השאלה איפה היה בשואה. כשאלוהים חזר לשחק סנייק בטלפון הסטאר-טק שלו, עלתה אנה פרנק לבמה ונתנה את הנאום מלא ההשראה שהתרגלנו אליו מהפרקים הקודמים. ביזוי זכר השואה? לא חושבת.

מרטין לות’ר קינג

הפרק הבא היה עם מרטין לותר קינג (ג’רי מיינור) הוא נפתח בג’ף רוס מתייחס לאירועי פרק השערורייה-זוטא הקודם, מזכיר שהוא יהודי ולכן מותר לו וגם מזכיר שהצידוק לכל העסק הזה הוא שפה “לומדים היסטוריה”.

בכל מקרה, הפעם הגיעו רוזה פארקס (סשיר זמאטה), ברק אובמה (ברנדון ט. ג’קסון) ונלסון מנדלה (ג’ליל וויט, או כמו שאתם מכירים אותו, היי, זה סטיב ארקל!). אם כבר, היו יכולים גם להביא את ראש הקו קלוקס קלאן. הפעם, למודי ניסיון, עלתה לבמה קודם כל רוזה פארקס… ושפכה נאום מצחיק ועליז על זה שמרטין לותר קינג לקח לה את כל הקרדיט ולה מותר להתעצבן עליו, הם הרי צעדו ביחד. בקיצור, היה שיפור. צר לי, אבל שני המנהיגים האחרים לא התקרבו אפילו לקרסוליה.

קליאופטרה

אז התכנית החינוכית שלנו התקדמה לקליאופטרה. לפחות לא לקחו שחקנית לבנה לתפקיד.  מצד שני, למלכה יש רק דרך אחת להתקדם ורק דבר אחד לעשות בצמרת ובדרך אליה. אתם כבר יודעים מה. לפחות האלה איסיס (ברידג’ט אוורט – זוכרים את האמא מ”פאטי קייקס”?) מזכירה לנו – בשיר נשמה מרשים – שהכל בסדר עם זה ויאללה כולם לעשות בלגן, וגם שייקספיר (רורי סקובל) מהקהל מסכים שהמחזה שכתב עליה קצת לא היה לעניין. ראייו פיליפה וקן מרינו כשני הבעלים (לא ביחד) מרקוס אנטוניוס ויוליוס קיסר, איך לומר, קצת התקשו. אבל אפשר לסלוח להם, לא קל לגלות 2000 שנה אחרי מותך שאשתך התחתנה עם החבר הכי טוב שלך.

מוחמד עלי

נשארנו לרוסט אחרון – מוחמד עלי (שוב ג’ליל וויט! זה שוב ארקל!). ומה שנחמד בו הוא שמוחמד עלי הרבה יותר שנוי במחלוקת ולכן אפשר סוף סוף להשתלח. אז קבלו את הרוסט האמתי הראשון והאחרון בסדרה – וקבלו את בייב רות’ (ג’ון גמברלינג), ברוס לי (לאונרדו הם) ואת אלביס פרסלי (ג’וש הום) שירדו עליו קצת ולא ישכחו לספר גם על עצמם, כי זאת בכל זאת תכנית חינוכית והכל.

אז צחקנו? לא המון. למדנו משהו חדש? אולי. נראה את זה לתלמידי תיכון בשיעורי היסטוריה – כנראה שכן. ממליצים? למה לא.

סיכום חדשות הקומדיה 13.4-7.4

העונה האחרונה של ברוד סיטי, אדם סנדלר חוזר לסטנד-אפ, טי ג’יי מילר נעצר, “משפחת סימפסון” מסתבכים עם אפו, הרוסט של ברוס וויליס ועוד פרוייקט של טיפאני חדיש.

 

לא עוד ברוד

הנוף הטלוויזיוני האמריקאי הולך להיות טיפ-טיפה פחות יהודי וניו-יורקי בקרוב, עם הבשורה שהעונה החמישית של הסיטקום האהוב ״ברוד סיטי״, שתשודר בתחילת 2019, תהיה האחרונה. יוצרות וכוכבות הסדרה אבי ג׳ייקובסון ואילנה גלייזר הודיעו על החלטתם לסיים את הסדרה, אך התבשרנו שהן לא הולכות לעזוב את ביתם בקומדי סנטרל, והן אף חתמו על חוזה פיתוח עם הרשת, ויש להן כבר עוד שלוש סדרות בפיתוח אצל הערוץ: Mall Town USA, Young Professionals ו-Platinum Status סדרה בה יככב ויכתוב אחיה של אילנה, אליוט גלייזר (נפוטיזם!). אנחנו נצטרך לחכות אבל עוד קצת כדי לגלות איך אילנה ואבי הבידיוניות יסיימו את דרכם בקומדי סנטרל, וכמה סמים קלים זה יכלול.

מקור: Deadline

אדם סטאנד-לר

אתם אולי לא זוכרים את זה, אבל לפני שהיה קליפת אדם בחולצת גולף שצועקת על אנשים בסרטים גרועים, אדם סנדלר היה קומיקאי. סנדלר בעצם קיבל את העבודה שלו ב״סאטרדיי נייט לייב״ מהיותו סטנדאפיסט, ועכשיו לאחר יותר מעשרים שנה הוא חוזר עם ספיישל סטנד-אפ בנטפליקס, בבימויו של לא אחר מאשר פול תומאס אנדרסון. טוב לא בדיוק. לפי נטפליקס, רוב הספיישל בויים על ידי חברו של סנדלר סטיבן בריל, שביים אותו ביצירות מופת כמו ״מיסטר דידס״ ו”שטן על הזמן״, וחלק מהסטנד-אפ צולם על ידי אנדרסון, שביים את סנדלר ב״מוכה אהבה״. אבל עדיין, זוהי התפתחות מפתיעה ומעניינת בקריירה של סנדלר ונראה איך הוא יצליח לדחוף את רוב שניידר לזה.

מקור: Splitsider

צומת (בחיים של) מילר

הקריירה של הסטנדאפיסט וכוכב ״סיליקון וואלי״ לשעבר, טי ג׳יי מילר, ממשיכה להתרסק בצורה מעניינת. לאחר שעזב את הסדרה המצליחה שלו והואשם בתקיפה מינית, מילר השבוע נעצר על כך שלפני חודש התקשר ל-911 בטענה שלנוסעת ברכבת שלו יש פצצה בתיק, טענה שהוכחה כשקרית. מילר שוחרר בערבות וממשיך להסתובב באמריקה, ולעשות דברים נוראיים. אל תשכחו לראות אותו ב״דדפול 2״ בקרוב בקולנוע!

מקור: The Guardian

האפוס של אפו

בשנה שעברה הקומיקאי ההודי-אמריקאי הארי קונדבולו, הוציא סרט דוקומנטרי בשם The Problem with Apu, שעסקה בדמותו הבעייתיות של אפו, מנהל המכולת ב״משפחת סמפסון״, דמות הודית סטריאוטיפית בדיבובו של יהודי לבן. הסרט הכיל ראיונות עם אנשים ממוצא דרום-אסייתי שסיפרו איך דמותו של אפו השפיעה על חייהם באמריקה. זהו בהחלט נושא סבוך, בלי תשובה ברורה: הרי ״הסימפסונז״ היא סדרה אהובה ומוערכת, ואפו היא דמות עם הרבה תכונות חיובית, אך הוא עדיין דמות סטריאוטיפית. זהו נושא עם הרבה נקודות מבט שאפשר לדבר עליו רבות, או שאתם יכולים לעשות מה ש״משפחת סימפסון״ עשו השבוע ולהגיד ״אה, מה אפשר לעשות?״. בפרק ששודר השבוע שעסק במארג׳ מגלה שספר שאהבה בילדותה מכיל דמות גזענית, ליסה סימפסון, הדמות הכי פרוגרסיבית ורגישה בסדרה בדרך לקהל, שברה את הקיר הרביעי ופצחה במונולוג שמשפטו המרכזי הוא ״משהו שהתחיל לפני שנים עשורים ובזמנו וזכה לאהדה והיה לא פוגעני, נחשב היום ללא פוליטקלי קורקט… מה אפשר לעשות?״. יוצרי הסדרה בעצם אמרו ל לקונדבולו ״תפסיק להתבכיין, פעם אהבו אותנו״ והוא הגיב בטוויטר ואמר שיוצרי הסדרה לא הבינו את הפואנטה של הסרט שלו, ובעקיצה: ״ברכות לסימפסונז על כך ששוב מדברים עליהם והם רלבנטיים״. כמו שאמרתי, לדעתי זה נושא די מסובך שיש לדבר עליו עוד. אבל אני לא הולך לדבר עליו. אני הולך לראות את העונה החמישית של הסימפסונז שוב.

מקור: Splitsider

ברוסט

הרוסט! מסורת בעולם הקומדיה שהתחילה כשפרק סינטרה היה קורא לסמי דייויס ג׳וניור כינויים גזעניים על הבמה וממשיכה עד היום! אפילו כאן בתל-אביב התחילו לאחרונה לערוך ערבי רוסט-באטל בבר האוצר, ואני יכול להגיד לכם שאני כמעט זכיתי באחד. באמריקה, ערוץ קומדי סנטרל משאיר את לפיד הרוסטים בוער והשבוע הם הודיעו על הקורבן הבא שלהם, אחד מהכוכבים הגדולים ביותר שהשתתפו באירוע כזה בערוץ- השחקן ברוס וויליס. זה קצת מפתיע שוויליס, שיש לו מוניטין של אדם רטנוני שמתעצבן בקלות הסכים לזה, אבל יכול להיות שיתייחס לזה כמו הסרטים האחרונים שלו ופשוט ישן תוך כדי. בום רוסט! קומדי סנטרל הוציאו טיזר קטן שלא מספר לנו מי יהיו המשתתפים או אפילו בדיוק מתי הספיישל ישודר, רק ״בקיץ הזה״. נחכה לראות איזו תלבושת מטורפת ג׳ף רוס ילבש הפעם.

מקור: Deadline

חדישות הקומדיה

עוד שבוע, עוד ידיעה על טיפאני חדיש. השחקנית והקומיקאית שפרצה לאחר שכיכבה בשובר הקופות Girls Trip, ממשיכה לקבל עוד ועוד עבודות בהוליווד עד שבקרוב יימאס לכם ממנה, כמו זאק גליפנקיס ב-2010. השבוע נודע לנו, שחדיש תפיקס סדרה קומית ל-HBO בשם Unsubscribed, שתהווה ״חקירה של נשיות שחורה, יופי וזהות דרך מבט מאחורי הקלעים לעסקי האינסטגרם״. מה שזה לא אומר. הסדרה היא רק חלק מעסקת פיתוח של חדיש עם HBO. אולי ישנו את שם הערוץ ל-Hadish Box Office. או לא.

מקור:Variety

חדשות הקומדיה 15.7-8.7

סרט חדש של בן סטילר, סרט של חבר SNL צעיר, תחרות הרוסט האמריקנית הגדולה, בן שוורץ כותב ספר על דייטינג ומל ברוקס כותב ספר על “פרנקנשטיין הצעיר”

 

בראד ו״בראד״

בגלל מחקר רב לכתבה שבקרוב תתפרסם באתר על תכנית המערכונים שהייתה לבן סטילר בניינטיז, הייתי צריך להזכיר לעצמי שהוא כוכב הוליוודי גדול עכשיו, ולא מישהו שעושה חיקויים של טום קרוז בתכנית איזוטרית. בכל מקרה סטילר יככב בסרט קומדיה חדש בשם Brad’s Status, שבו הוא ישחק אדם שלמרות החיים הטובים שלו הוא אובססיבי לגבי ההצלחה של חבריו מהתיכון. את הסרט יפיק בראד פיט, כנראה כדי שיהיה השם שלו בשם הסרט (ככה הוליווד עובדת, נכון?) ויכתוב מייק וויט, שכתב בעבר גם את הקומדיה הכיפית ״רוק בבית הספר״, וגם את המותחן הקומי-פסיכולוגי ״צ׳אק ובאק״. אז יהיה מעניין.

מקור: Variety

SNL-40-Kyle-Mooney

קייל והדוב

אם אתם משום מה עדיין רואים SNL אחרי שביל היידר עזב, אולי שמתם לב לבחור מתולתל, רזה וממושקף, שלוקח את התכנית למקומות מוזרים חדשים. זהו קייל מוני שהצטרף לתכנית יחד עם שותפו לקבוצת המערכונים גוד נייבור, בק בנט. מוני קיבל סרט משלו שבו הוא יכתוב ויככב. הסרט,Brigsy Bear, יעסוק בתכנית ילדים שמופקת לקהל של רק ילד אחד ובמה שהוא עושה כשהתכנית נגמרת. בסרט יככב גם קאסט מטורף שכולל את מארק האמיל, קלייר דיינס ואנדי סמברג.

מקור: Splitsider

קרב הגריל

בזמן האחרון התחילו לאמץ בסצנת הסטנד-אפ התל-אביבית את המסורת האמריקאית של “רוסט”. מה שהתחיל במועדוני קומדיה מגעילים שבהם מילטון ברל הקיא על דין מרטין, עכשיו מתקיים בקומדי סנטרל, ועכשיו הכוכב הגדול של הרוסטים של הערוץ, ג’ף רוס, מתחיל סדרה חדשה בשם Roast Battle שבה קומיקאים שונים יתחרו בטורניר רוסטים, בין הקומיקאים: שרה סילברמן, ג’ימי קאר, מייק לורנס ואנת’וני ג’סלניק. נשמע כמו תוכנית מצויינת… פור מי טו פופ און!

מקור: Splitsider

ספרים מצחיקים , רבותיי, ספרים מצחיקים

ספרים. הם כמו סרטים אבל יותר משעממים. השבוע יש כמה ידיעות על ספרים שקשורים לעולם הקומדיה. הראשונה היא על ספר חדש של אל הקומדיה, מל ברוקס, שיעסוק באחורי הקלעים של סרטו הקלאסי מ-1974 ״פרנקנשטיין הצעיר״. הספר יכלול הקדמה מג׳אד אפאטאו וכנראה יהווה קריאה מהנה למעריצי ברוקס כמוני. ובזירת הצעירים, בן שוורץ, קומיקאי נפלא הידוע בעיקר בתור ג׳אן ראלפיו ב״מחלקת גנים ונוף״, יכתוב יחד עם התסריטאית לורה מוזס  עצות דייטינג לצעירים בשם Things You Should Already Know, You F–king Idiot.. נקווה שזה לא יהיה דה ווווורסט.

מקור: The AV Club ו-EW

 

האינטרנט ודור חדש של מעריצים שרופים עזר ליצור את גל הסטנדאפ החדש

 

 

הדור החדש של הסטנדאפיסטים בארצות הברית. לאן הוא עוד יגיע?\ ג’סי דיוויד פוקס

“מה קורה, אנשים בחנות לאביזרי מין?”, שואג חניבעל בורס לתוך מיקרופון צעקני בשעה תשע וחצי בערב יום שלישי אחד בלוס אנג’לס. הוא עומד לפני קיר מלא תחתונים נטולי מפשעה בחנות לצעצועי מין בווסט הוליווד. הקהל שלו עושה כרגע מאמצים ניכרים להתעלם מהפרסומת לוויברטורים לנקודת הג’י שמשודרת לימינו של בורס ולהתרכז במופע שלו.
החנות לאביזרי מין הייתה המקום השני בתוך שעתיים שבו הופיע בורס. לפני כן הופיע בליין סטנד אפ שבועי ששייך ל-UCB קומדי (“הבריגדה האזרחית”, Upright Citizens Brigade) בשדרות פרנקלין. הוא הופיע שם עם אותן בדיחות רוסט והאולם היה מלא. הוא מופיע יותר מפעם אחת ביום שלישי בלוס אנג’לס, כי זה היום והמקום הכי טובים לסטנד אפ בכל ארה”ב. תכננתי לראות ארבעה מופעים באותו ערב, ויכולתי בקלות לראות ארבעה נוספים, כולם מוצלחים.
ואחרי שהסתיימו שתי ההופעות שלו, הלכו בורס והמוני קומיקאים לקומדי סטור כדי לצפות ב”קרב הרוסט” (The Roast Battle) – שני קומיקאים עומדים זה מול זה ומחליפים עלבונות. בחדר, חוץ מבורס, נמצאים גם ג’ף רוס, סטנדאפיסט ותיק והמבוגר האחראי במופע הזה, ג’רוד קרמייקל, סטנדאפיסט צעיר שכבר הספיק להקליט ספיישל שביים ספייק לי, דייב שאפל, המעשן סיגריה וצוחק בקול רם מכל בדיחה, וקהל מלא – מלא עד כדי כך שחלק ממנו נשפך למסדרון. מפה מגיע גל הסטנדאפ הנוכחי.
עכשיו הזמן להיות סטנדאפיסט: פירמידת הכישרונות רחבה, גבוהה ומגוונת יותר משהייתה אי פעם. דור חדש של מעריצים נלהבים תומכים במופעים ניסיוניים ויש המון דרכים להשמיע קול – ברשת, בטלוויזיה, בפודקאסטים ובהופעות – וגם להתפרנס. זהו שיא שלא זכור כמוהו מאז הגל הראשון ב-1979-1995. הגל הזה התחיל עם תופעת “סאטרדיי נייט לייב”, שבעקבותיה הפכו ג’ורג’ קרלין, ריצ’רד פריור וסטיב מרטין לפופולריים. מאות מועדוני סטנדאפ נפתחו והמוני סטנדאפיסטים גרועים מזן ה”שמתם לב?” קיבלו מלא כסף כדי למלא את אינספור הבמות. אחר כך, בעקבות ההצלחה העצומה של “סיינפלד”, “שפץ ביתך” ו”רוזאן”, המוני קומיקאים מהגל הזה קיבלו תכניות טלוויזיה משל עצמם, ורובן נכשלו.
ואז, כשמועדונים החלו להיסגר ותכניות להתבטל, החלה לצוץ האלטרנטיבה: סטנדאפיסטים שמדברים על חייהם האישיים כמו ג’נין גרופאלו ומארק מרון התחילו להכניס את הסטנדאפ למקומות חדשים. הגל הזה הגיע לשיא ב-2009, עם “WTF” של מארק מרון, הספיישל הראשון של עזיז אנסארי, “מחלקת גנים ונוף” ו”קומיוניטי”. אז גם הפכה UCB קומדי למאגר הכישרונות עבור סאטרדיי נייט לייב ועבור כל סיטקום בטלוויזיה.
יותר אנשים עושים סטנדאפ ויותר אנשים נהנים מסטנדאפ. הודות לרשת לסטדנאפיססטים יש אמצעים עצומים להגיע לקהל, והקהל נלהב מתמיד.
“יש המון דרכים לבלוט כסנטדאפיסט – הולו, נטפליקס, יוטיוב, אפילו באמזון יש תכניות”, אמר בורס. “אתה יכול להיבנות דרך האינטרנט – אנשים קיבלו תכניות אחרי שהפודקאסט שלהם הצליח”. וגם מי שלא מגיע לטלוויזיה יכול להתפרנס.
לפני שלושים שנה סטנדאפיסטים נלחמו על כמה פרוסות גדולות של עוגה קטנה. בשנות התשעים היו כמה כוכבים שהתעשרו, אבל אחרים רבים נשארו בלי פרנסה כשמועדונים נסגרו. עכשיו העוגה גדולה יותר, ויש יותר פרוסות.
אדם זקס, נשיא חברת “מידרול” שמוכרת פרסומות בפודקאסטים, אומר ש”הרבה מופיעים יכולים להתפרנס היום רק מהפודקאסטים שלהם”. זקס אומר שפודקאסט עם 40,000 הורדות לפרק יכול להרוויח $75,000 לשנה, ושלושה או ארבעה מהפודקאסטים שלו יעברו השנה את המיליון. קומיקאים כמו ביל בר, מארק מרון, סקוט אוקרמן ופיט הולמס – כולם ותיקים בסצנה – הפכו את הפודקאסטים שלהם לספיישלים בטלוויזיה או תרגמו אותם ליותר כסף בהופעות.

הסטנדאפיסטים היום כבר לא רוצים לככב ב”שפץ ביתך” החדש – הם רוצים לככב ב”לואי”

“כמעט כל מי שנכנס אתי לתחום עובד בו כרגע”, אומרת קריסטן שאל. “בטלוויזיה זה תור הזהב. יש איזה 2,000 ערוצים, רק תבחר”. ובמקום סיטקומים קלאסיים, יותר סטנדאפיסים מקבלים תכניות אישיות ומשחקים עם הפורמט. גם ברשתות הגדולות התכניות הפכו מסיטקומים קלסיים לדברים טיפה יותר מוזרים, לדוגמה “האיש האחרון על כדור הארץ” הנפלאה והמוזרה של פוקס. ייתכן כי רוב התכניות ברשתות כבר לא מקבלות רייטינג גבוה בהרבה מזה של תכניות כבלים והן מבינות שעדיף להן לייצר תוכן איכותי, כמו בכבלים. הסטנדאפיסטים היום כבר לא רוצים לככב ב”שפץ ביתך” החדש – הם רוצים לככב ב”לואי”, תכנית שבה תהיה להם עצמאות מוחלטת. כך נוצרו “ברוד סיטי”, “בתוך איימי שומר” ורבות אחרות. אף אחד מהיוצרים לא התעשר מהן, אבל כולם מתפרנסים מהאמנות שלהם.
וזה שונה מאד מהגל הראשון, שבו קומיקאים נאלצו לחרוש את ארה”ב עם אותו סט של 45 דקות, והמקומות שבהם הופיע היו מועדונים חינמיים שאת הכסף הרוויחו מהבר. המועדונים האלה התאימו לדור הבייבי-בום שיצא אז לדייטים. בקולנוע אסור לדבר ובדיסקו רועש מדי – במועדון סטנדאפ אפשר לדבר וגם לראות איך הדייט מתנהג וממה הוא צוחק (או נגעל).

קומדיה חשובה לדור הזה כמו מוזיקה לדורות הקודמים

החובבים של היום מתייחסים לסטנדאפ אחרת. צחוקים הם כבר לא סתם רעש רקע. “דור המילניום מעורב יותר רגשית בקומדיה”, אומרת שאנון קוק, ראש מחלקת המחקר בקומדי סנטרל.
בקומדי סנטרל טוענים בסקר שלהם מ-2012 שדור המילניום הוא הראשון שרואה בקומדיה חלק חשוב בהגדרה העצמית שלו. קוק טוענת ש”קומדיה חשובה לדור הזה כמו שמוזיקה היתה חשובה לדורות הקודמים”. היא מספרת שהחובבים מהדור הזה מכירים את ההיסטוריה של הקומדיה, את ההבדלים בין הז’אנרים השונים, והם מעורבים ומשתתפים.
ביום רביעי ראיתי את החובבים האלה בפעולה ב”The Meltdown”, המופע הכי טוב בעיר. הוא עולה ב-“נרדמלט” (NerdMelt), אולם מאחורי מוזיאון החננות בווסט הוליווד. את המופע מפיקה אמילי גורדון וכתבו אותו ג’ונה ריי וקומאל ננג’יאני (בעלה של גורדון וכוכב הסדרה “עמק הסיליקון”). המופע רץ כבר חמש שנים ולאחרונה הפך לתכנית בערוץ קומדי סנטרל. השורות הראשונות, כמו תמיד, היו מלאות חובבים. אלה אנשים שבאים שוב ושוב, חבורה קבועה של אנשים שהגיעו ממש מההתחלה, ולאט לאט התחלו להתיידד וגם לחפש מקום קרוב יותר ויותר לבמה. רובם אמנים וסנדאפיסטים בעצמם, והם מייצרים למופע דינמיקה מופלאה ומצחיקה.
והקהל הנלהב הזה מגיע עכשיו להופעות בכל המדינה. והוא שינה את הקומדיה:
1. היא יותר מטא
הקהל מתוחכם יותר, ומבין מה כרוך בהכנת החומר שמוגש לו. המופיעים כוללים יותר בדיחות על תהליך הכנת החומר, כמו “לפני שבוע – כלומר שבוע לפני שכתבתי את הקטע הזה…”.

2. ההפרדה בין סטנדאפיסט והקהל שלו כבר לא כל כך ברורה

התיאטרון של “UCB קומדי” עשה המון למען הגל הזה. הוא העלה מופעים, הפך אימפרוביזציה לפופולרית, ובעיקרון היה לחממה להמוני סטנדאפיסטים מצליחים. אבל תרומתו הגדולה ביותר היא כנראה שינוי היחסים בין המופיע והקהל. קווין היינז, ממרכז ההכשרות של UCB בניו יורק, מספר שבשנה שעברה למדו במרכז שלו 11,918 איש. וב-UCB, כולם מופיעים, כולם צופים בכולם, וכולם עובדים ביחד כדי לייצר את הקטעים הטובים ביותר.

3. הסטנדאפ הפך ליותר שיחה ופחות פאנצ’ים
הקהל מצפה שהסטנדאפיסטים ידברו איתו, לא מעליו. ננג’יאני אומר: “הסטנדאפ השתנה. לאנשים כבר לא אכפת לשבת ולשמוע פודקאסט במשך שעה וחצי שלא הכל בו פאנצ’ים-פאנצ’ים-פאנ’צים. וזה תקף גם למופעים – אני כבר משתדל להחביא קצת את הפאנצ’ים כדי לא להיראות מנותק מהקהל”.

4. קומדיה ניסיונית יותר

קירסטן שאל הרגה את הקהל במלטדאון עם קומדית נונסנס על אמילי דיקנסון. היא החביאה “שירים” באולם וביקשה מהקהל לקרוא אותם – שיר אחד הוא רשימת מכולת, אחר שהוא זית בעטיפת נייר (היא ביקשה מהמשתתף שלקח אותו להקריא את השיר ע”י כך שיאכל את הזית). הקהל פשוט התמוטט מצחוק.

הקהל ב-2015 מוכן לרדת עם הקומיקאי למחילת הארנב של הקומדיה הניסיונית. זו אמנם קיימת כבר משנות השבעים (סטיב מרטין, אנדי קאופמן ועוד), אבל רק עכשיו נכנסה למיינסטרים. צפו למשל בסט המבריק של רורי סקובל. סקובל נוטש את החומר שכתב, מעודד את הקהל למחוא כפיים לאורך כל עשר הדקות של המופע (מוזר במיוחד, אם תביאו בחשבון שהמופע מצולם לטלוויזיה), ופשוט מדבר עם הקהל, מציע פרשנות למתרחב באולם ומעודד את הקהל. הוא אפילו קצת מופתע מהתשואות שקיבל.

 

אז מה קורה עכשיו?

 

הדור הבא כבר מתחיל לצוץ. בניו יורק, בוייליאמסבורג, רץ המופע Holy Fuck Comedy Hour, מופע רעשני ומבולגן במיוחד שבו מעודדים המופיעים את הקהל להפריע להם, וכל אחד מהם צועק לקודם את האות לסיום הקטע שלו. הם האלטרנטיבה לאלטרנטיבה של UCB. השבוע הופיעה שם קלייר מולייני, כותבת לסאטרדיי נייט לייב, שביצעה קטע מטורף ביותר, עמוס ברפרורים לקטעים ולביטויים ידועים של התכנית. זה היה יותר ממטא – זה היה ממש פוסטמודרניסטי. הקהל צחק. גם היא צחקה.

מקור

תרגום ועיבוד: טל ניר קסטל