אודי כגן (1981) הוא קומיקאי, סטנדאפיסט, תסריטאי, שחקן, עורך וידאו ומוזיקאי ישראלי. הוא נודע בזכות השתתפותו בסדרה "משיח", בתוכנית "ארץ נהדרת" ובמופעי הסטנדאפ שלו.

קריירה טלוויזיונית

הפריצה לתודעה

כגן החל את דרכו כמוזיקאי. בהמשך, השתתף בתוכניות טלוויזיה שונות, אך הפריצה המשמעותית הגיעה עם יצירת דמותו של "משיח", סדרת הטלוויזיה שנבעה מהצלחת סדרת הרשת הוויראלית באותו שם.

תוכניות וסדרות בולטות

• "משיח" (2014–2019) – סדרת רשת ולאחר מכן סדרת טלוויזיה, בה גילם את דמותו של משיח, זמר כושל והבעלים של אורחן דרכים, המנסה להגיע ל"טופ" של תעשיית המוזיקה המקומית.
• "ארץ נהדרת" (2015–הווה) – כגן הצטרף לצוות התוכנית בעונה ה-13 ומאז מגלם דמויות מרכזיות, ביניהן דונלד טראמפ, אהוד אולמרט, נתן זהבי, אייל שני, אדיר מילר, בוגי יעלון, אורן חזן ודוד ביטן.

תפקידים נוספים בטלוויזיה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-2015 לוהק לגלם את דמותו של עמי זינגר בסדרת הדרמה הקומית "החדש של עומרי גורדון. באותה שנה החל כגן לשחק גם בקומדיית המצבים של ערוץ הילדים "אלישע", בתפקיד מנצורה, בעל הקפטריה של בית ספר וחברו הטוב של אלישע.

כמו כן החל להשתתף בפאנל של "גב האומה", ששודרה בערוץ 10.

מינואר 2021 עד 2023 הנחה כגן את התוכנית "קארפול קריוקי", שמשודרת בכאן 11.

ב-2021 החליף כגן את שני כהן בתפקיד הפרזנטור של מותג הביטוח 9.

סגנון וייחודיות

כגן ידוע בהומור שלו, המאופיין במשחק מוגזם, דמויות מוקצנות ופרודיות על תרבות ישראלית. סגנונו משלב סאטירה חברתית ופוליטית עם יכולת חיקוי מרשימה.

סטנדאפ

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2016 החל להופיע כסטנדאפיסט במופע שכתב עם דנה פוליג, שותפתו לכתיבת משיח. במהלך השנים כתבו ארבעה מופעים נוספים. בשנת 2021 החל כגן לספר בהופעותיו על הלם הקרב שהוא מתמודד איתו. המופע משלב בין היתר שירה ונגינה על פסנתר

שירים ודמויות אייקוניות

כגן יצר שירים קומיים במסגרת דמותו של משיח, כגון "המחרוזת חוזרת", שבה שיתף פעולה עם אביב גפן ואביתר בנאי. בין דמויותיו הידועות ניתן למנות את משיח, ניסן המאבטח, אייל שני, אורן חזן ודוד ביטן.

חיים אישיים

כגן נולד וגדל ברמת השרון ומתגורר נכון לכתיבת שורות אלו בפרדס חנה. הוא למד במגמת התיאטרון של בית ספא אלון ברמת השרון. הוא נשוי ואב לשני בנים ובת.

השפעה ותגובות

כגן נחשב לאחד מהקומיקאים המשפיעים בישראל, וזכה לביקורות חיוביות על עבודתו. הוא חתם על חוזה טאלנט נדיר בזכיינית ערוץ 2 "קשת", עם שכר המוערך ב-100 אלף שקל לחודש.

ציטוטים מראיונות

בראיון ל-mako, הוא שיתף על תחילת דרכו ב"ארץ נהדרת":

"היום, כשאני נוסע לצילומים בארבע לפנות בוקר ורואה אנשים שעובדים בעבודות קשות באמת… אני מבין שזאת זכות אדירה לעשות משהו שאתה אוהב."

mako.co.il

כגן גם התייחס לתהליך הקבלה שלו לסדרה "החדש של עומרי גורדון":

"אני פשוט חושב שהם כל כך אהבו את משיח, שהם אמרו לעצמם שלא הגיוני שזה אותו אחד שעשה את האודישן והחליטו כן לקחת אותי."

mako.co.il

בנוסף, הוא הביע את רצונו להשתתף בתפקידים דרמטיים:

"אני לא אוהב מוסיקה שמחה ואני לא רואה סרטים שמחים."

mako.co.il

בראיון ל"הארץ", כגן דיבר על הצלחת סדרת האינטרנט "משיח":

"כל מה שקרה עם 'משיח' הדהים אותי לחלוטין."

הארץ

הוא סיפר על התהליך היצירתי מאחורי הסדרה:

"הרעיון המקורי היה לפתח סדרת טלוויזיה עם פרקים באורך חצי שעה."

הארץ

כגן גם התייחס להשפעת הרקע המשפחתי על יצירת הדמות:

"הדמות של משיח מבוססת על אבא שלי, שהיה לו אולם אירועים."

להלן ראיון עם אודי כגן בפודקאסט "המוג'ו של בן בן ברוך":

Sources

The post אודי כגן | אנציקלופדיה קומדיה appeared first on ילדי הקומדיה.

אם תרצו דוגמה חיה, אתם מוזמנים לכל סרטון הדגמה של אמן פיתוי אי פעם בהיסטוריה. על אחריותכם בלבד כמובן. לא מומלץ בבית.
כמו שאנחנו אוהבים סרטי אימה כדי לחוות רגש מטריד בחממה בטוחה, ככה גם הקרינג' הפך לז'אנר בפני עצמו שאנחנו צורכים לשם איזושהי הנאה מהטאבו.

ואם כבר השוויתי את זה לסרטי אימה אפשר לחלק את הקרינג' לשני חלקים ככה שרירותית.

קרינג' מופק כמו "המשרד" וסנאף קרינג' כמו ביוטיוב.

קומדיות קרינג' מומלצות

נתחיל בסוג הראשון.

"המשרד" – סדרת הדגל לכל קומדיית קרינג'

הדוגמה הראשונה שעולה לי היא "המשרד" תמיד. כי התחושה היא שמאז התוכנית הזו סוג קומדיית הקרינג' המריא.

"המשרד", לשלושת שוכני המערות שעדיין לא מכירים, הוא סיפור על משרד קטן וחסר משמעות עם בוס קטן שרוצה משמעות כל כך חזק. 

הסדרה המקורית נוצרה על ידי ריקי ג'רווייס וסטיבן מרצ'נט, שיצרו יחד גם את "ניצבים", גם היא סדרת קרינג' מעולה בפני עצמה. "המשרד" עברה בין קהלים שונים בעולם והופקה גם בארה"ב. וגם בישראל בבימויו של איתן צור ובכתיבתו של עוזי וייל כשדביר בנדק בתפקיד הראשי, ובטעות יוצרת ז'אנר שלם של מטא קרינג' אבל זה כבר מחקר שלם בפני עצמו.

ב"המשרד" האמריקאי סטיב קארל משחק את מייקל סקוט, האיש שהכי הייתי רוצה לצאת לבלות איתו בעולם.

הוא מבין לדוגמא שקיים דבר כזה פוליטיקלי קורקט בעולם, שהוא כאדם בחברה אמור לעמוד בכללים מסוימים של התנהגות, והוא באמת באמת רוצה. הוא אפילו רוצה להיות אביר לכל המטרות האלו, ושם הבעיה. הוא לא. הוא בוס דרג אמצע בחברה גוססת באמצע שום מקום שרוצה יותר מהחיים.

וכמה שלא נצחק עליו, אנחנו לא יכולים שלא לחשוב שמא גם אנחנו כמוהו.

וזה העניין של קומדיית קרינג', אנחנו צוחקים על אחרים כי הם כל כך מביכים וחסרי מודעות ובו בזמן אנחנו מזדהים עם התחושות האלה. גם אנחנו התנהגנו ככה מתישהו או פעלנו בצורה כזו מתישהו בחיים. אבל בקומדיה אנחנו מקבלים גרסת קיצון שלא עוצרת ומבינים שאנחנו לא עד כדי כך גרועים בסופו של דבר.

מה הפלא שאנחנו אוהבים את הסגנון הזה? זה גורם לך להרגיש כל כך טוב לגבי עצמך. תמיד אתה יכול להגיד "לפחות אני לא מייקל סקוט".

הז'אנר הזה בהכרח מתפתח ככל שאנחנו מתפתחים ומשתנים כחברה ומשנים את כללי ההתנהגות המקובלת תוך כדי.

"עובדים מצטיינים"

עוד קומדיית קרינג' מומלצת היא "עובדים מצטיינים" (Workaholics).

שוב משרד. – רק שהפעם שלוש הדמויות הראשיות בטוחות שהן חיות את החיים הטובים שהן ראויות להם.

דרייק הנדרסון, אדם דיוויין ואנדרס הולמס הם הכותבים העיקריים והשחקנים הראשיים.

מסובך לתאר עלילה מסודרת במקרה שלהם, כי הם פשוט שלושה אנשים שהמטרות שלהם לא סדירות והזויות כשהם מנסים להתנהל בעולם. – הם מנסים לחיות בעולם שהוא קליפ לשיר היפ הופ הכי מגניב בעולם, אבל בפועל הם קליפ של להקת מחווה לאתניקס.

קראו עוד:

סאטירה לוחמנית ונוסטלגיה מתקתקה –  אז והיום בבדיחות מצבי חירום

רון  –  ביקורת סדרה

סדרות הקומדיה והסרטונים המצחיקים ברשת 2014

"משיח"

וכמובן אי אפשר בלי המלצה על סדרה ישראלית בסוגת קומדיית הקרינג'.

גם כאן מדובר באדם קטן עם אגו ענק שבטוח שחייו מלאים יותר משמעות וזוהר ממה שהם באמת.

אודי כגן יוצר את הדמות של משיח, בעל אורחן צנוע בקיבוץ זה או אחר בארץ עם חלומות על היותו כוכב עבר ומסעדן מוצלח, יותר נכון אשליות על היותו כוכב עבר ומסעדן ברמות הגבוהות ביותר.

מה שהתחיל כסדרת רשת צנועה כבר הפך היום לתוכנית שמשודרת בפריים טיים ואת הקאסט שלה חיזקו עם כמה שמות גדולים כמו אבי קושניר (המעולה תמיד) ודאנה איבגי.

הרשמה לניזולטר:

סנאף קרינג'

ויש לנו סנאף קרינג '- שזה מונח שאני ממציא כאן ועכשיו.

סרטי סנאף היו תופעה, שחלפה מהעולם, של הקלטות ביתיות של מעשי רצח או פגיעה אחרת בבני אדם בטענה שהחומר המצולם אמיתי לחלוטין ואלימות אמיתית נעשתה כדי לצלם אותו. 

ומכאן אני שואב את ההגדרה להררי החומר המצולם של אנשים שמביכים את עצמם במציאות.

בין אם זה אוספים על גבי אוספים של סרטונים במדיות החברתיות או שלב האודישנים בכל ז'אנר "הבינוני שממונף על ידי ענקי התעשיה, הבא" שם בחוץ, אין תחליף לדבר האמיתי – הוכחה ממשית על גבי המסך שהגנים שלי, צנועים ככל שיהיו, הם לא התחתית של החבית, בכל זאת.

מודה ומתוודה, זה ז'אנר שאני אוהב במיוחד. לא כי אני מרושע. אולי גם בגלל אבל לא רק. 

זה הניגוד בין הגיבור, הזמר עם הסיפור המרגש לאנטי גיבור, הלוזר הנצחי שלא מבין שהוא לוזר ומתחרה באותה זירה כמו שווה בין שווים. אבל הוא לא. וזה מצחיק אותנו שהוא נופל על הקרשים כשהוא מנסה כל כך חזק.

ואולי זה כן ז'אנר מרושע קצת במהות שלו, אבל את זה גם יכולנו להגיד על סלפסטיק. בסך הכל אנחנו צוחקים על מישהו שנפגע ולפעמים נפצע קשה. לעזאזל אפילו צחקנו על ווייל אי קיוטי המסכן בזמן שהוא מת ועלה לגן העדן של הקויוטים מנגן לו על הנבל.

קומדיית הקרינג' הפכה להיות תעשיה שלמה, יש ערוצים שלמים ביוטיוב של אוספים, תגובות, בלוגים, פודקאסטים שהמשיכה המשותפת של כולם היא האפשרות להזדעזע מאחרים. בין האהובים עלי Joey B. Toonz שבין היתר הסרטונים שלו על טיקטוקרים ביוטיוב הם היסטריים. הוא לא צריך להתאמץ הרבה, רק להיות אדם שפוי מול גל של חוסר מודעות עצמית קיצוני בעידן הזה.

ואולי זו בעצם המשיכה של חובבי קומדיית הקרינג' בעולם לז'אנר הזה, משהו שישמש ברומטר בין מה שהיה נחשב אתמול לעכשוי ומגניב למה שכבר עצוב וחסר מודעות עצמית. 

שלא נגמור כמו וויל סמית.

להרצאות על קומדיה:

The post קומדיית קרינג' – מה זה וקומדיות קרינג' מומלצות appeared first on ילדי הקומדיה.

תמיר החל את דרכו אחרי הצבא כשעזב את חצור הגלילית לטובת העיר הגדולה תל אביב, כי חצור הגלילית זה רחוק. החל להופיע בערבי חובבים בקאמל קומדי קלאב ומהר מאוד קודם לאומן הבית. 7 שנים היה בצוות תוכנית הרדיו של דידי הררי "דידי לוקאלי" – האיש שמאחורי הדמות "נושי" ועוד דמויות רבות שאינן נושי. שיחק ב"האלופה" "רמזור" "משיח" ועכשיו מגיע לשיא הקריירה, ראיון בילדי הקומדיה.

מתי החלטת שאתה רוצה להיות קומיקאי?

מאז שאני זוכר את עצמי אני מצחיק את המשפחה, את החברים בבית הספר. בעבודה. פשוט עם השנים עשיתי מהטמטום מקצוע. עזבתי את הצפון לטובת המרכז כדי להתחיל להופיע באופן מקצועי ומאז השמיים הם הגבול למינוס שיש לי בבנק כיום.

תחילת הקריירה שלך הייתה כדמות נושי אצל דידי הררי? היא מלווה אותך בסיטואציות יומיומיות?

תחילת הקריירה שלי היתה הרבה לפני. פשוט "נושי" היא דמות יותר מוכרת שחשפה אותי יותר החוצה. ולא, בבית אני לא שם חוטיני ועושה את הדמות. זו דמות שבאה לידי ביטוי בהופעות.

מי הקומיקאים שהשפיעו עליך?

התחלתי בעברי בצמד, אז אלי ומריאנו כמובן. אסי וגורי. נדב אבוקסיס. קטורזה. אדיר. שלום אסייג.

הופעת בהרבה תוכניות טלוויזיה. למי יש היום טלוויזיה?

לא הבנתי חח לכל מי שלא חרדי? (לתמיר אין נטפליקס, דנ"ק)

מה דעתך על הקומיקאים הפעילים כיום?

מדהים. התחום תמיד מתקדם ומתפתח. לכל אחד סגנון מיוחד ומצליח בדרכו שלו. בדמות שלו. באמת שלו. יש לראות וללמוד מכל אחד.

כתבת שאתה מטומטם ומתפרנס מזה. האם אתה מתכוון להיכנס לחיים הפוליטיים?

אין לי בגרות מלאה אז אני מניח שהייתי מגיע רחוק בפוליטיקה. אבל אני מעדיף להצחיק ולעשות טוב באמת.

מה המילה שהכי מצחיקה אותך?

 לא יודע. חח חרטה

הרבה מהסטנדאפ שלך נוגע למשפחה. חשבת לנסות משפחות חדשות בשביל חומרים חדשים?

לפעמים זה מדבר אליי. אולי אם ההורים שלי היו מתגרשים היו לי קטעים חדשים לכתוב. אולי אם אני אגלה שאני מאומץ יהיה לי בלוק חדש קורע. יש מצב לבוא אליך לחג הקרוב קצת?

מה היית ממליץ לסטנדאפיסט המתחיל?

לראות אותי וללמוד. סתםםם. פשוט להיות חרוץ. לרוץ מבמה לבמה. להופיע וכמה שיותר. לכתוב, לנסות, להיכשל, להצליח ושוב להיכשל. רק ככה מתקדמים ומתפתחים.

מי אושיית הרשת האהובה עליך?

הם לא רק ברשת אבל הם עושים המון רעש ברשת. דני קמושביץ ועידן ניידיץ. דני הוא שחקן וקומיקאי ויוצר מאוד מוכשר ומצחיק. ועידן הוא סטנדאפיסט ויוצר ברשת ברמה גבוהה מאוד. פשוט כיף לראות.

אם לא היית סטנדאפיסט, איפה היית רוצה למלצר?

מלצרתי יום אחד בכל חיי ואני לא חוזר לזה. נשברתי ברגע שביקשו ממני מים מהברז. הבנתי שטיפ גדול אני לא אקבל. אבל אם כן אז בבית קפה ברמת אביב. שם הטיפים זה במטילי זהב.

שי רזניק (טרו סטורי) – ראיון ר-ציני

נעה כ;ץ (קומיקס ציפורים) – ראיון ר-ציני

ענת אורן (סטנדאפיסטית, כותבת)

The post תמיר בוסקילה – ראיון ר-ציני appeared first on ילדי הקומדיה.

זו שאלה שתמיד יש לי בלק אאוט עליה ואני לא עונה אותה טוב. אני מאוד אוהבת את טינה פיי, אני חושבת שהיא והסדרה "רוק 30" בעקיפין אחראיים על הרבה דברים במוח שלי. 
כמו כן, אני לא כל כך עוצבתי על סטנדאפ, כי זו לא ממש הייתה השאיפה. השאיפה הייתה לכתוב, אז קראתי ספרים, הבנתי שזה פחות, עברתי לספרים שהם לא עלילתיים כמו מקבצי טורים של עלי מוהר וגיא מרוז, קטעים קומיים של דני סנדרסון, "הקומדי סטור", מערכונים של "פלטפוס", "דומינו גרוס" אחר כך המופע של אסי וגורי. אני נשארתי מאוד ציונית עם החוש הומור.  כשהייתי בתחילת חטיבת הביניים, שזה השלב שהמוח יותר מתחיל לגבש דעה על מה קורה, עלו בטלוויזיה הישראלית  "משחק מכור" ו"ארץ נהדרת" שלא כמו לראות "החרצופים" בילדות ולא להבין פאנצ'ים אבל שהם יחלחלו, פה כבר הבנתי מה קורה והחלטתי שזה מה שאני רוצה לעשות.  
הרבה מהחוש הומור שלי עוצב על אנשים שהחוש הומור שלהם עוצב על ידי אנשים אחרים, לכן צריך לדבר איתם וכולם כנראה יגידו מוטי קירשנבאום, כי עוצבתי גם על הכתבות שעשו על האנשים האלו, אז אני יודעת. 

תגדיר קומיקאים ותגדיר פעילים… רוב החברים שלי מובטלים והם הקומיקאים של היום ואת כולם אני מעריכה

The post דניאל בוקס – ראיון ר-ציני appeared first on ילדי הקומדיה.

ישראל היא מעצמה של הרבה דברים. סטארט-אפ, עגבניות קטנות ובשנים האחרונים גם פורמטים. ישראל מוכרת הרבה פורמטים לארצות זרות והרבה מהם הן קומדיות. למשל ״רמזור״ או ״סברי מרנן״ שהפכו ל-Traffic Light ב״פוקס״ ו-Your Family or Mine ב-TBS. שתי הסדרות האלו שרדו בקושי עונה אחת באמריקה, אבל זה לא מונע מהאמריקאים להמשיך לרכוש סדרות כמו ״נבסו״ או ״תאג״ד״, שהשבוע נודע שרשת פראמאונט עובדת על פיילוט שמבוסס עליה בשם 68 Whiskey בהפקתו ובימויו של רון הווארד, במאי הקולנוע המצליח שיש לו גם מוניטין מכובד בעולם הטלוויזיה בזכות הפקת וקריינות ״משפחה בהפרעה״. הגרסה האמריקאית תעביר את העלילה לאפגניסטן, ותיכתב על ידי רוברטו בנאביב שכתב בעבר ל״העשב של השכן״ ו״על הקצה״. ומפני שאנחנו גם אומה של חולמים החלטתי לנצל את ההזדמנות ולדמיין אילו עוד סדרות ישראליות תוכלנה למצוא חיים חדשים באמריקה.

Messiah’s Diner-משיח

בעיבוד הזה לסדרת הרשת שהפכה לסדרת טלוויזיה של אודי כגן, כוכב ״רוק 30״ ו״סאטרדיי נייט לייב״ טרייסי מורגן מככב בתור ״מסייה״, זמר אר אנד בי לשעבר שמנהל מסעדת סול פוד בעיירה קטנה במרכז ארצות הברית. מצטרף אליו כוכב ״סאטרדיי נייט לייב״ אחר, בובי מויניהן, בתור עוזרו, זיק. בתפקיד ארמונד השף, כוכב ״בארי״ ו״מהומה במשרד״ סטיבן רוט, וכוכבת ״משפחה בהפרעה״ ו-Search Party אליה שאקוואט בתור עוזרת המטבח השפויה מארי. בתפריט: דגים מטוגנים, תפוחי אדמה והופעות מוזיקליות מדהימות של טרייסי מורגן, המוכשר בתחום הזה.

רון-Ron

כוכב ״הכל לטובה״, אדם פאלי, מככב בתור רון פלדמן (לא צריך אפילו לשנות את השם!), מאבטח עצלן וחסר שאיפות. בקורס נהיגה מונעת הוא פוגש את אנה (כוכבת SNL ססילי סטרונג) שאיתה הוא מנהל מערכת יחסים קרובה אך אפלטונית. בסדרה נפגוש גם את חברו בני (כוכב ״אטלנטה״, לאקית׳ סטנפילד) והוריו בגילום מארי סטינברג׳ן ולארי מילר (שהחליף בדקה התשעים את ג׳פרי טמבור, מסיבות ברורות). הגרסה האמריקאית של יונתן עמירן (איאן קרמל?) הצטלמה לסצנה אבל ירדה בעריכה.

האחיות המוצלחות שלי-Three Sisters

בקומדיה זו בהפקת איימי פולר, כוכבת ברוד סיטי, אילנה גלייזר,  מככבת בתור נטלי סמול, האחות האמצעית והמפונקת בשלישיית אחיות שננטשות על ידי ההורים שלהם. כוכבת ״ליידי בירד״ סירשה רונן משחקת את מונה, האחות הקטנה שלומדת בקולג׳ (היוצרים האמריקאים לא רצו להזיז את הדמות שלה לאפגניסטן) ושחקנית האופי האהובה ג׳ודי גריר, הזכורה מתפקידים ב״משפחה בהפרעה״ ו״עולם היורה״ משחקת את האחות הגדולה אודרי. עם מלא שחקנים אהובים בתפקידים קטנים כולל כתבת הדיילי שואו לשעבר ג׳סיקה ויליאמס בתור ליזי, השותפה של מונה בקולג׳, כוכב ״צ׳ילדרנס הוספיטל״ רוב קורדרי בתור רוני, המורה של מונה, כוכב Nathan For You ניית׳ן פילדר בתור אית׳ן, ידיד חנון של נטלי, סולן מארון 5, אדם לווין בתור היזיז של נטלי ודייוויד לטרמן בתפקיד נשיא ארצות הברית.

על הספקטרום-The Spectrum

בדרמה-קומית המרגשת הזו, כוכב ״קומיוניטי״ דני פודי חוזר לעולם האספרגר בתור רון סלמה, בחור בשנות השלושים לחייו שחולק דירה עם קבוצה של אנשים אחרים על ספקטרום האוטיזם. כוכבת ״סאטרדיי נייט לייב״ נאסים פדרד מדהימה בתור זואי, וזאק צ׳רי, שאתם אולי מכירים בתור הבחור שאוכל כנפי עוף ב״קראשינג״ מוצא תפקיד פריצה בתור עלי, אוטיסט בתפקוד גבוה. תצחקו ותבכו.

שבאבניקים- Witnesses

חבורת עדי יהוה צעירים בברוקלין מתמודדים עם דייטינג, תרבות ותככים בזמן שהם מצלצלים לאנשים בפעמון כדי לשאול אותם אם הם שמעו את המילה הטובה. כוכב ״בארי״ ו״ימים מאושרים״ הנרי ווינקלר מככב בתור המנהיג שלהם ג׳וזף בראון (לא הפעם הראשונה שמשחק לא יהודי). קניה ווסט מופיע בתפקיד עצמו, פוגש את העדים ומתלהב מהאופנה שלהם. בהשראתם הוא מוציא ליין חדש בשם Yeezy Witness.

The post איך סדרות ישראליות ייראו באמריקה? appeared first on ילדי הקומדיה.

השבוע תעלה בשירות הסטרימינג סלקוםTV הגרסה הטלוויזיונית של ״משיח״, סדרת הרשת האהובה והמצליחה של אודי כגן ודנה פוליג. הגרסה החדשה תרחיב את העלילה לפרקים מלאים ותצרף לקאסט של אודי כגן ועמית איצקר שחקנים כמו אבי קושניר, והסדרה אמורה להיות גם משודרת בשלב מסוים ב״קשת״. אני זוכר ששמעתי על המכירה של משיח ל״קשת״ לפני הרבה זמן והייתי שואל את איצקר כל הזמן ״נו, מה קורה עם זה?״ וגם ״למה אתה שולח לי  בצ׳אט של הפייסבוק תמונות של ליאור שליין אוכל בדבוש?״ אז אני שמח שזה סוף סוף קורה. וזה גורם לי לחשוב, האם עוד סדרות רשת ישראליות יכולות לעשות את המעבר לטלוויזיה?

באמריקה מסלול סדרת הרשת לטלוויזיה כבר מקובל עם סדרות מצליחות כמו ״ברוד סיטי״, Children's Hospital, והלהיט העכשווי של HBO ״סדר אותי״ שהתחילו את חייהן באינטרנט. לפעמים הסדרות האלה הן תוצר של אנשים מנוסים בתעשייה שנמאס להם קצת מהעסק ורוצים פשוט ליצור משהו משל עצמם כמו במקרה של רוב קורדרי (״הדיילי שואו״, Hot Tub Time Machine) שיצר במהלך שביתת הכותבים של 2010 את פארודיית דרמות בתי החולים Children's Hospital, שאחר כך עברה ל״אדולט סווים״ , או ליסה קודרו מ״חברים״ שיצרה את Web Therapy שעברה אחר-כך לרשת ״שואוטיים״ וזכתה לאחרונה לגרסה ישראלית בשם ״הפסיכולוגית״ בכיכובה של קרן מור ב״כאן״.

ובארץ, יש הרבה קומיקאים שהשתמשו באינטרנט כמקפצה לתפקידים בטלוויזיה, כמו ניב מג׳ר ורועי כפרי, או גאיה באר-גורביץ׳, או אודי כגן בעצמו. אבל ״משיח״ היא הפעם הראשונה שאני זוכר שסדרת רשת עובדה לסדרת טלוויזיה מלאה, ושמרה את העלילה והדמויות האהובות שבה. איזו עוד סדרה יכולה לעשות זאת? הסטטוס של הסדרות של ״ערוץ טדי״ כ״סדרות רשת״ מוטל בספק, משום שהן כן משודרות בטלוויזיה בערוץ של ״טדי״ בפארטנר. אבל באורכן הן דומות יותר לסדרות רשת, וכל אחת מהן עולה במלואה לעמוד הפייסבוק של ״טדי״ וביוטיוב. מכל הסדרות ש״טדי״ העלו, בשתיים באמת התאהבתי. הראשונה היא כמובן ״שלישיית: סיפור הצלכה״ שהיא בעצמה הרחבה של סרטוני רשת שיצרו יפתח חוצב, אור בר-אל ולירון לין כפארודיה על קומיקאים של פייסבוק כמו ״צוות מנחוס״. השלושה יצרו פארודיה מדוייקת ומטורפת על סוג ההומור העצלני הפופולארי בפייסבוק, ובסדרה שלהם יצרו עולם שלם עם דמויות שונות, דרך מיוחדת שבה אנשים מדברים והרבה סאונד אפקטים. ״שלישיית״ מזכיר לי את הסדרות הכי טובות ש״ביפ״ היו עושים. ״טדי״ נתנו להם חופש מדהים ליצור משהו מיוחד, ואני בכיף הייתי יכול לדמיין דבר כזה מורחב ל-20 דקות. לירן הוא אפס.

הסדרה האחרת שמאוד אהבתי ב״טדי״ היא ״טרו סטוריז״ של עידן ברקאי ואסי גל, ואני לא אומר את זה רק כי אני מכיר אותם באופן אישי ויצא לי להשתתף בשני פרקים. ״טרו סטוריז״ נראית כמו סדרה שיכולה להתקיים רק כסדרת רשת, בגלל הפורמט המיוחד שלה. ״טרו סטוריז״ מוצגת כולה כסטוריז של אינסטרגרם שהדמויות הראשיות שלנו, עידן ואסי, מצלמות. הסדרה מאולתרת ברובה ומצולמת בטלפונים אמיתיים. למרות הפורמט המשונה, גל וברקאי יצרו דמויות ברורות שמעניין לעקוב אחריהם. אסי הוא יותר אופטימי, אבל נוטה להתקפי זעם ובדרך-כלל נדפק, ועידן הוא אגואיסט, אדיש שחושב רק על עצמו. הסדרה בנוייה על עלילות שמתקדמות מאוד מהר למקומות לא צפויים. כל פרק מתחיל במקום הגיוני ומתפתח במהרה למקום מטורף ומסוכן. אני לא בטוח שפורמט ה״סטוריז״ יכול לעבוד באורך מלא של תכנית טלוויזיה אבל הדמויות והעלילות לדעתי כן יכולות לעשות את המעבר הזה.

[youtube https://www.youtube.com/watch?v=IEoEXz9U17Y&w=560&h=315]

אבל כאמור, הסדרות האלה של ״טדי״ כבר משודרות בטלוויזיה. מה עם סדרות עצמאיות אמיתיות, אבל שהן גם של חברים שלי? מה עם למשל ״אז אתה עומד למות בכל רגע״ של תומר פישמן ואמיר בוקסבאום (שגם בה הופעתי בתפקיד מאוד קטן, אבל זה לא משנה). תומר פישמן הוא אחד האנשים הכי מצחיקים שאני מכיר, ועם הסדרה הזאת הוא מעביר באופן מושלם את חוש ההומור שלו. פישמן משחק את יקיר, בחור חסר שאיפות, שמגלה שהוא חולה במחלה נדירה שיכולה לגרום לו למות בכל רגע (משם בא שם הסדרה!). יקיר אז מחליט לעשות את כל מה שלא עשה כל החיים שלו: לפגוש חברים, להשיג חברה, למצוא עבודה וכו׳. הסדרה נונסנסית מאוד, אבל יקיר הוא כזה מתוק ונאיבי, שבאמת אכפת לך ממנו, ואתה לא רוצה שימות. בסדרה יש גם הרבה כוכבים אורחים כמו טל טירנגל, דנה פרידר, יורן דוידי ושי אביבי, והיא מאוד מצחיקה. אני יכול להגיד לכם שראיתי את הוויכוח בין פישמן לאביבי בפרק החמישי עשרות פעמים, וצחקתי הרבה. פישמן ובוקסבאום אמרו בזמנו הם עובדים על המשך לחמשת הפרקים שיצאו, אבל בינתיים זה לא קרה. אני מחכה בקוצר רוח.

[youtube https://www.youtube.com/watch?v=be7_udoYc9k&w=560&h=315]

ויש גם ״ערה״ של קארין כהן ואמיר בוקסבאום (שוב). על נדודי השינה של קארין שמביאים אותה להרפתקאות מוזרות בשעות הלילה. הסדרה מאוד סוריאליסטית אבל גם שקטה ומבויימת בצורה יפהפייה. כמו ״אתה הולך למות״ היא מעבירה בצורה נפלאה את חוש ההומור של היוצרת שלה. ל״ערה״ יצאו רק שלושה פרקים, אבל אני מקווה שיצאו עוד (בסדרה הזאת לא הופעתי).

[youtube https://www.youtube.com/watch?v=NPhdMxw_9Rg&w=560&h=315]

ויש עוד הרבה סדרות רשת ישראליות שיכולות לעשות את המעבר הזה. סדרת אינטרנט היא דרך מעולה ליוצרים צעירים ורעבים להביא את היצירה שלהם לצופים בלי התחשבות בתעשייה המסובכת שלנו. אני מבקש אבל מכולם לא להפוך את סדרת הרשת הישנה שלי מימי הצבא ״ג׳ק אקשן״ לתכנית טלוויזיה. בבקשה אל צפו בכל הפרקים שלה ביוטיוב, ותתחילו להפיץ אותה. היא לא טובה. בבקשה.

The post סדרות מהרשת לטלוויזיה appeared first on ילדי הקומדיה.

אריק שגב עשה הכל בחיים, היה סטנדאפיסט, כתב ללילה גוב, לאדיר מילר, ליצפאן, לארץ נהדרת, למיטב התכניות של ביפ (החטא ועונשו), ערך בעיתון כולנו, שיתף פעולה לאורך השנים עם ערן זרחוביץ' וענה לשאלון בבלוג ילדי הקומדיה. ומה אתם עשיתם, שני הקומיקאים שקוראים את הבלוג? כלום. קראו ולמדו.

 מתי גילית שאתה מצחיק?

"מתישהו ביסודי. האב היה איש קבע והמשפחה שלי נדדה איתו בעקבות הבסיסים שבהם שירת. התגלגלנו מבת ים, לירוחם, לראדון ולארצות הברית. הייתי ילד  שמן וחנון, שמשמיע כנראה סאונד נהדר כשחובטים בו. בשלב מסוים הבנתי שהומור הוא כלי  נהדר, בטח לילד שממש לא יודע ללכת מכות, גם כדי להסתגל בכל פעם למקום חדש, גם כדי לרכוש חברים, וגם כדי להקל על עצמך את ההתמודדות עם המציאות המתסכלת.
באיזשהו שלב הבנתי שהומור גם יכול לגרום לאנשים לחבוט בך יותר חזק, אבל פנסים בעין דוהים, בדיחה טובה נשארת איתך לנצח".

 כתבת ללילה גוב, לארץ נהדרת, ערב אדיר, החטא ועונשו וכוכב נולד. מה יוצא דופן?

"אין תכנית דומה, בטח לא מבחינת הכתיבה. אני יכול להעיד שמכל תכנית אתה לומד להפעיל משהו אחר, ונהנה ממשהו אחר. לילה גוב הייתה הפעם הראשונה ששמעתי קהל שלם צוחק מבדיחה שכתבתי וזו הייתה הטעימה הראשונה מהסם שאליו אתמכר כל החיים, עם אדיר למדתי איך קומיקאי עובד, כוכב נולד הייתה הזדמנות להיות חלק ממערכת משומנת להפליא, שבה הכתיבה שלי (ושל זרחו) לא הייתה העיקר, וארץ נהדרת הייתה פשוט חלומו של כל כותב קומי, אם אתה מצליח להעביר רעיון בחדר המערכת, לא משנה כמה הוא הזוי – הוא ימומש בצורה הטובה ביותר. כמו הפיה הטובה על קוק"

(התשובה הנכונה היא כוכב נולד)

 מי היוצרים הקומיים שהשפיעו עליך?

"יש לכם שנה? קובי ניב ודודו גבע היו הראשונים שלי, אחר כך אפרים קישון, הטורים של 'דבר אחר' ז"ל וכמובן החמישיה הקאמרית שהייתה התכנית הקומית הראשונה שחוויתי ולמדתי ממנה כבר כשהייתי כותב וסטודנט לתסריטאות. גם מה יש וזהו זה.
אבל אם חייבים לבחור אחד, אז אין ספק שזה יהיה חנוך לוין, בכל דבר שהוא עשה. חוסר הפחד שלו, השילוב בין צחוק מופרע לאגרוף בבטן, הידיעה שהחיים כל כך מצחיקים בגלל שהם כל כך מבעסים ולהיפך, והשליטה המושלמת שלו בשפה – כל אלה דברים שאני משתדל לחיות לאורם.  ב'בנות הזהב', כנראה הפרויקט שהכי נהניתי לכתוב, תיקי דיין הכבירה, שהייתה שחקנית קבועה שלו, זיהתה מיד כמה אני מושפע ממנו, גם בסיטקום הנ"ל ואמרה שחבל שלא זכיתי לפגוש את חנוך.
היא טעתה, פגשתי אותו פעם אחת בניינטיז, אבל לא הצלחתי להוציא מילה מהפה. במבט לאחור הייתי צריך לפחות להשליך לרגליו את התחתונים שלי.
ואם אתם חושבים שאני מגזים, תקראו את 'הקוסם', לא רק מערכון מצחיק שממחיש את כל מה שאמרתי לעיל, אלא גם הפאנץ' ליין הכי טוב שנכתב. אי פעם. בכל שפה."

עבדת לאורך השנים עם ערן זרחוביץ'. הוא מקנא בהצלחתך?

"על איזו הצלחה אתה מדבר? אני יודע שהוא מאוד אהב גם את 'אולי הפעם' וגם את 'בנות הזהב' שכתבתי לאחר שעזבתי את ארץ, והוא אפילו הסכים להשתתף ב-15 דקות, המגה פלופ שכתבתי ליס.
אבל לערן אין סיבה לקנא בי, ואני מקווה שהוא יודע את זה. 'הפרלמנט' היא בעיניי מאסטרפיס, אין מילה אחרת, ומעמד הקאלט שהתכנית שלו ושל טייכר זוכה לה הוא מהמוצדקים.
אני חושב שדווקא העזיבה שלי את ארץ אפשרה לנו להפסיק לקנא אחד בשני. כשאתה כותב עם מישהו  תמיד יש את החרדה מי בעצם יותר מצחיק, ו'אני הבאתי את הרעיון, אבל הוא הביא את רוב הפאנצ'ים', שלא לדבר על זה שערן לוהק ל'מסודרים' כבר בעונה השנייה שכתבנו ביחד. ייתכן מאוד שערן הוא האיש הכי מצחיק שאני מכיר, ועכשיו אני יכול ליהנות מהיצירה שלו ללא משקעים. והוא גם נראה מגה סקסי בפרווה של לאמה.

[youtube=http://www.youtube.com/watch?v=mNBK5UIBMqs]

מה אתה חושב על היוצרים הקומיים של היום?

 "מה זה אומר, שאני יוצר קומדיה של אתמול?
אני פריק של קומדיה ישראלית מילדות, וגם עכשיו אני משתדל לא לפספס אף סטנדאפיסט או סיטקום ישראלי וגם לא משהו באינטרנט, וזה קשה. אני מאוד אוהב את סדרת האינטרנט  משיח, משוגע על לוקאץ', מת על רועי כפרי, אני גם מאוד נהנה מ'שנות השמונים', והגיע הזמן שתוציאו את הראש מהתחת. קל יותר לנשום ככה."

היית בין היתר עורך המשנה של עיתון הנוער "כולנו". איך השפעת לרעה על הדור ההוא?

"לא מספיק, לצערי. חוויתי את הגסיסה של העיתון הזה, ושל עיתונות הילדים בכלל".

מה המילה שהכי מצחיקה אותך?

"המילים שהכי מצחיקות אותי הן מילים בלועזית ישנה. ב'רומנים' הייתה לערן ולי הזדמנות להחיות אותן. כבר לא אומרים 'אימפרסריו' לדוגמה, או 'גריפה' או 'לומבגו' או 'קסוקר'.
'אוטואימוני' זו מילה מאוד חמודה למחלה שברגעים אלה לועסת את הגוף שלי. בכללי למחלות יש שמות מגניבים, טרשת נפוצה למשל. כמו כן  מאז האוניברסיטה יש לי חיבה למילה ברכטיאני.
המילה הכי לא מצחיקה בעיניי היא כוסית, אני נורא אוהב נשים, ואף פעם לא הבנתי למה זה מחמיא לצמצם יופי נשי לאיבר הכי מפחיד שלהן"

שימשת גם כעורך מוזיקלי ב"ציפורי לילה מנקרות". מה השיר הכי מצחיק בעולם כולו?

"המממ. רוב השירים שאמורים להיות מצחיקים, לא מצחיקים. אני אוהב את כוורת כלהקת רוק, אבל תמיד ההצחקות שלהם נשמעות מלי מאולצות.
אבל המחזמר Book of Mormons של יוצרי סאות פארק מכיל כמה ליריקות נהדרות נהדרות. ואני מאוד ממליץ לראות אותו, ואם מישהו רוצה להעלות אותו לארץ, אני מתנדב לתרגם אותו"

מה התפיסה הקומית שלך?

"שהכל מצחיק, בעיקר מה שאסור לצחוק עליו. מה שהחזיר אותי לסטנד אפ היה גילוי המחלה שלי, והעובדה שבטיפולים פסיכולוגיים לחולים סופניים מראים להם קומדיות אבל לא מעודדים אותם לצחוק על מותם הבלתי נמנע הייתה מאוד מתמיהה בעיניי"

איך מאלפים את הפיל בחדר?

"פותחים חלון"

ויקפדייתו

***

ערבי ילדי הקומדיה
אירועים קרובים ומצחקים

The post אריק שגב – ראיון ר-ציני appeared first on ילדי הקומדיה.

אביתר חלימי הוא אדם שהחליט להקדיש את כל חייו עבור מטרה אחת. לשם כך הוא משתמש בכל מדיה אפשרית – רדיו, סטנדאפ, בלוגים, יוטיוב, ואפילו סרטי סטודנטים – רובם עם חבורת ץ סופית (אותה הקים עם מתן בלומנבלט) אך לעתים גם לבד. מה הייתה המטרה? איש לא זוכר, ואנחנו לא פה כדי לברר.

מתי גילית שאתה מצחיק?

"כשהייתי בן 11 אמרתי משהו בטיול משפחתי לארה"ב, ולהפתעתי כולם נורא צחקו מזה. זה היה הרגע שבו הבנתי שכיף לי להצחיק אנשים. מיד אחר-כך אבא שלי ביקש לחזור על הבדיחה שוב ושוב ושוב ואז גיליתי שזה גם יכול להיות די מסריח".

ב"ץ סופית" היית ועודך יוצר הסדרה, מפיק, במאי, עורך, תסריטאי, שחקן ומוזיקאי. איך קיבלת את כל התפקידים?

"כשמתן ואני יצרנו את ץ סופית, החלטנו לחלק בין כולם את התפקידים שווה בשווה באמצעות הגרלה. כנהוג, הבאנו תרנגולת עיוורת שזורקת סכינים ולוח עץ גדול עם השמות של כולם. הסכינים פגעו כולם בטלשפר ואחר כך דרכנו עליו קצת והשאר היסטוריה. חוצמזה, את תוכנית הרדיו כתבתי  עם מתן בלומנבלט ואריאל ויסמן, וגם טלשפר ויואב ( רבינוביץ – יה"ק) חיברו איזה מערכון או שניים. ירון  (פרידמן – יה"ק) לא כתב אבל לפעמים הוא בא להקלטות ועל כך לנצח נהיה לו אסירי תודה".

מי היוצרים הקומיים שהשפיעו עליך?

"אה, זה הולך להיות נורא ארוך כי אני לא רוצה להעליב אף אחד! אז קודם כל, רוב הקאסט של NewsRadio. פיל הארטמן הגאון, ג'ון לוביץ, דייב פולי, אנדי דיק, סטיבן רוט. התוכנית הזו, בכלל, האופן שבו היא היתה כמעט סרט מצויר ועדיין לא איבדה אחיזה במציאות, היוותה עבורי המון השראה. פרט לזה, מונטי פיתון בכלל וג'ון קליז בפרט, לזלי נילסן, ג'ון סטיוארט, זאק בראף, נורם מקדונלד, דן הרמון (קומיוניטי), מיטשל הורוביץ (משפחה בהפרעה), הקאסט של פילדלפיה זורחת בכלל וצ'רלי דיי בפרט, קונאן אובריין (הדברים שהוא כתב לסימפסונס, בעיקר), הקאסט ב'של מי השורה הזאת בכלל' לדורותיה (ריאן סטיילס וקולין מוקרי בעיקר), לואי סי קיי. בארץ זה קצת שייקה לוי, ובעיקר אסף אשתר, פלטפוס, גורי אלפי, וכמובן שגדלתי גם על תוכנית הרדיו של היפופוטם שהשפיעה עלי רבות. אה כן וסיינפלד זאת תוכנית ממש טובה לדעתי ):".

אתה סטנדאפיסט, שהופיע בין היתר בערב הסטנדאפ הניסיוני באוזן בר. היית אומר שהניסוי הצליח?

"אני עושה סטנדאפ, אבל לא הייתי מגדיר את עצמי כסטנדאפיסט. הניסוי של איתי גל מאוד מצליח, ואין לי מושג איך הוא עושה את זה. הילד בן 15. כשאני הייתי בן 15 וניסיתי להרים ערב סטנדאפ השעו אותי מבית ספר והרבנות ביטלה לי את הבר מצווה".

[youtube=http://www.youtube.com/watch?v=rrD68fZTTPA&feature=youtu.be]

מה אתה חושב על היוצרים הקומיים של היום?

"זו שאלה נורא כללית, קצת קשה לענות עליה, אז אני פשוט אגיד משהו שקשור לנושא בערך. אני חושב שהעובדה שיותר אנשים לוקחים על עצמם להשקיע קצת כסף ולצאת להפיק קומדיה היא מעולה. משמח אותי שיש יותר ויותר דברים כמו ניצה ולחם, משיח או הדרך לאקפולקו של רון פלדמן ושלי שקיבלה בממוצע פחות מ-500 צפיות לפרק. אלוהים אדירים, אינטרנט, מה לא בסדר איתך למען השםםםםםםםם??? אז זה יופי. יש יותר ויותר יצירה עצמאית, אנשים משקיעים יותר ומגיעים לתוצאות איכותיות, וכולנו מרוויחים. חוץ מכסף. אף אחד לא מרוויח כסף".

עוד מהפרויקטים שלך הבלוג אביתר נגד אוכל. לכל הרוחות מה זה?

"לפני שנתיים החלטתי לחיות רק על פירות וירקות למשך תקופה של חודשיים, מכל מיני סיבות בריאותיות. ידעתי שהדרך היחידה שאני אתמיד עם זה היא אם אני אהפוך את זה לפומבי, אז פתחתי בלוג שמתעד את זה. עשיתי את זה לגמרי בשביל עצמי. לא ציפיתי שזה יעניין מישהו ולהפתעתי זה דווקא עניין שניים".

מה המילה שהכי מצחיקה אותך ולמה?

"הו לא. ראיתי את השאלה הזאת פה בשאלונים קודמים. אף אחד עדיין לא שרד אותה. טוב, אני לא הולך לשבת פה ולהריץ בראש את כל המילים שאני מכיר כי יש איזה אלף. אבל 'למפרע' זו מילה מצחיקה. היא נראית כמו גיבוב של אותיות כזה. 'למפרע'. בטח חיברו אותה בסוף היום כשכולם היו עייפים ולאף אחד לא היה כוח. למפרע. מה זה. אה ו'חמור' זה מצחיק בכל קונטקסט".

בתחקיר המעמיק שעשיתי באמצעות הקלדת "אביתר חלימי" בגוגל מצאתי את השאלה הבאה השם "אביתר חלימי" מוכר לכם? הוא נחשב למפורסם? שמעתם עליו פעם? תגובתך?

")))))))))))))):"

מה התפיסה הקומית שלך?

"תהיה גבוה ותצעק חזק והרבה וכשאחרים מדברים אז תעשה עם הגבות".

מה הקללה המקראית האהובה עליך?

"'לברך'. אני אוהב כשכותבים שם שמישהו 'בירך' את ה' כי אסור לכתוב שהוא קילל את ה'. אני די בטוח שמי שכתב את התנ"ך היה בן שמונה".

אביתר חלימי ביוטיוב

ץ סופית

*תודה לאיתי עמוס, שעזר בהכנת הכתבה

***

אביתר משתתף בערבי ילדי הקומדיה

The post אביתר חלימי – ראיון ר-ציני appeared first on ילדי הקומדיה.

The post אודי כגן ודנה פוליג (יוצרי משיח הסדרה) – ראיון ר-ציני appeared first on ילדי הקומדיה.

נועה ארנברג וגלית חוגי הן הקרטל שמאחורי דף הפייסבוק התמים לכאורה מובטלות ונהנות. המציאות הקשה שמאחורי הדימוי הנאיבי היא ששתיהן פעילות – נועה ארנברג היא הבמאית והקול שמאחורי סרטוני סוזי האחות מטיפת חלב וגלית חוגי מופיעה כחלק מקבוצת הסטנדאפ של תום יער (ולפעמים לבד). שתיהן בתהליך של שיקום ארוך ואיטי לאחר תאונה שנקראת לימודי קולנוע. אם אתם חושבים שאתם יכולים להתמודד עם האמת, תמשיכו לקרוא.

מתי החלטתן שאתן מצחיקות?

נועה: "אני החלטתי שאני מצחיקה בכיתה ח'. עברתי מבית ספר מקומי קטן לבית ספר אזורי עם מלא אנשים שהיה צריך להרשים. והייתה שם ילדה אחת, שרון מלכי, שהייתה הכי חריפה וסרקסטית שפגשתי עד אז. והתחברנו ואז יום אחד היא אמרה לי איזה מצחיקה את ארנברג. היום היא ראש גדול בעיר לכולנו, מצחיקה את חולדאי".

גלית: "זו שאלה לא טובה מכל כך הרבה בחינות שאני לא רוצה לענות עליה. לא רק שזו לא שאלה טובה – זו שאלה גרועה. גם אם תשאיר את השאלה הזו לשאלונים הבאים, אז תדע שזו לא שאלה לפתיחה. ואני ממליצה לא להשאיר את השאלה הזו. כי היא גרועה. חדד את השאלות שלך ותחזור אלינו. תודה".

(מה? לא רוצה, זה הבלוג שלי)

[youtube=http://www.youtube.com/watch?v=ZOCUg589b5M]

מי יותר מובטלת ומי יותר נהנית?

נועה: "חד משמעית אני יותר מובטלת וגלית יותר נהנית. גלית עובדת ויוצאת למקומות של היפסטרים ועושה סטנדאפ, יש לה חבר בברלין שבא לבקר והיא טסה אליו, היא בקורס הפסקת עישון של כללית וחברה בכת 'כוח הכסף'. אני ממש מובטלת פר אקסלנס. עקרת בית, מה שהיו אומרים פעם".

גלית: "בגדול זה מאוד נכון, גם נועה היא מהקיבוץ, וזה לא בדת שלהם ליהנות. אני יותר נהנית כי אני יותר בחרדה קיומית מנועה. אז אני כל הזמן מנסה לעשות דברים כדי להרגיע את ההיסטריה. אני חייבת להגיד אבל שההיסטריה הזו הביאה אותי למצוא פעילויות מאד מהנות כמו: התכת גבינות קשות במיקרו או לענות על חידות ברדיו (בלי פרסים, זה על כבוד)".

מי היוצרים הקומיים שהשפיעו עליכם?

נועה: "אני לא יודעת מי היוצרים הקומיים שהשפיעו עלי כי אני לא זוכרת שמות בכלל. השם היחיד שאני זוכרת זה סיינפלד ואני רק בשוק מזה שהוא סטרייט כי הוא הכי גיי. וגם מה להגיד עכשיו שמות כאילו מה, אני אגיד עכשיו דייב שאפל ומה? שרה סילוורמן. יופי. ומה?? זה סתם יהיה מביך לכל הצדדים".

גלית: "אני מאד אוהבת את העבודה של דנה פאן לוזון שעושה בעיניי את הדבר הכי קרוב להומור בריטי בארץ, וחוץ ממנה עוד יוצרת קומית שמאד השפיעה ועדיין משפיעה עליי זו המנחה של מון טיים בערוץ 10. היא אנדי קאופמן הישראלית, לא פחות".

נועה, את מביימת את סרטוני סוזי, האחות מטיפת חלב. מה דעתך על מאבק האחים והאחיות?

נועה: "אני לא יודעת כלום על מאבק האחים והאחיות (אני די טיפשה, בגדול) אבל סוזי יודעת, והיא בטח דווקא נוטה להסכים עם המערכת".

[youtube=ttp://www.youtube.com/watch?v=iFBkJVDlPG0]

מה אתן חושבות על היוצרים הקומיים של היום?

נועה: "אני חושבת שהגסויות שאומרים היום זה מטורף! פשוט לכולם יש פה כל כך מטונף שזה אדיר. בעיקר אני אוהבת שלבנות יש פה מטונף".

גלית: "אני מאד אוהבת את מה שקורה היום בארץ, גם מבחינת תוכן  – אני מרגישה שהיום מותר לצחוק על דברים הרבה יותר אישיים, אבל באמת אישיים, לא כאילו תובנות על חיי האדם, אלא ממש אמיתי על אמת. היום  הרבה יותר מקובל לשתף את העולם בחיים האמיתיים שלך – מובן שזה הפייסבוק וכל זה. בעיניי זו מהפכה עצומה. זה דבר שיש לו תקדימים, בעיקר בחו"ל והרי לני ברוס התחיל עם זה ובלה בלה בלה.. הרצאה על הומור… אבל הדבר הנוסף שבעיני הוא מהפכה מהממת הוא הנגישות של העשייה. העובדה שהומור זה דבר שהיום נגיש כמעט לכולם, שגם אם הטלוויזיה או הממסד לא מקבל אותו, יש לו מקום להיות, ולא רק באינטרנט. זה דבר אדיר. תום יער וערב הסטנדאפ  (שאני חלק ממנו, אבל לא בגלל זה אני אומרת), 'מייקל',  והיוצרים של 'משיח' הם כמובן דוגמאות מובהקות לזה, ויש עוד הרבה. וזה דבר שקורה עכשיו ומוזר שלא קרה קודם. תראה, זה הרי לא הגיוני ששישים אלף שנה היה במדינה הזאת רק 'הגשש החיוור', לא? אני באמת יכולה לדבר על זה שנה, יש לי הרבה מה להגיד בנושא, אבל אסכם זאת כך – במדינה כמו ישראל, שבה לשמוח זה דבר נחות (בכל התחומים, לא רק בקומדיה) וקומדיה מוערכת רק אם היא נגועה באינטלקטואליות (למשל סאטירה), מגיע בשנים האחרונות גל חשוב ויפהפה של יוצרים שפשוט עושים את הדברים שמצחיקים אותם  באופן משוחרר ומעורר הערכה ובעיקר מאד מצחיק. אני מאד משתדלת ללכת לראות הרבה הרבה ממה שקורה פה בתחום הזה".

גלית, את משתתפת בערבי סטנדאפ של תום יער. את ותום הן הנשים היחידות. איפה את רואה את עצמך במאבק הפמיניסטי, מסימון דה בובואר עד בקבוק שמפו?

גלית: "כן"

מה המילים שהכי מצחיקות אתכן?

נועה: "אנחנו צוחקות הרבה ממילים ומשחקי מילים, אנחנו משתמשות לפעמים בשפה ממש גבוהה בתוך הודעת ווטסאפ טיפשית וזה מצחיק אותנו. גלית צעקה פעם על אינסטלטור שקילל אותה: 'חבל לי שאתה בוחר להשתמש במשלב הזה של השפה!'. לפעמים אנחנו גם מתקנות את השפה אחת של השנייה לטעות, וזה מאוד מצחיק אותנו כבר הרבה שנים".

גלית: "מחרה ומחזקת. חוץ מזה בזמן האחרון יש פרסומת ברדיו לסופרלנד עם השורה 'עשיתי לייק על החיים'. שזה ביטוי שמאד מאד מצחיק אותי. אבל יש גם את הקלאסיקות כמו : 'משגל נסוג', 'קפה ומאפה' ו'יד ושם'".

גלית, כתבת בטור הדעות של nrg. מה דעתה של נועה בנושא?

נועה: "סיגי, את כתבת באנארג'י?"

גלית: "לא לא לא, זה תחקיר נורא ואיום. תתעלמי נעמי".

מה התפיסה הקומית שלכן?

גלית: "תפיסה קומית".

שתיכן באות מתחום הקולנוע. למה?

נועה: "כל הנושא של לימודי הקולנוע היה פשוט טעות אחת גדולה. בזבוז של זמן יקר. אני בכלל הייתי צריכה ללמוד לימודי אחיות או עבודה סוציאלית ואז להיות דיילת לקצת ואז להמשיך לתואר שני. וכלום מזה לא קרה ורק הנפש שלי התלכלכה ונשבר לי הלב כי אני לא מקבלת מימון לסרט שכתבתי. אני שונאת הפקות וקרנות וקשקושים של אנשי קולנוע על מי עשה מה, ורק מצער אותי שאני כבר בת 34 ואין לי מקצוע ואין לי כלום. אבל יש לי את גלית והיא תצעיד אותנו לכיוונים חדשים".

גלית: "זו שאלה מצוינת – למה למדנו קולנוע. תראה, אני מאז ומעולם, ראיתי כמות בלתי הגיונית של טלויוזיה. אני נולדתי – חנו אותי מול טלוויזיה וזהו, השאירו אותי שם לגדול. ואז נהייתי גדולה ונדרשתי להרחיב את אופקיי, אז הלכתי ללמוד את זה. לא הבנתי את הביטוי להרחיב את אופקיי וזה מה שקרה. אנשים חושבים בטעות שהם רוצים לעשות סרט, אבל זה לא נכון, הם רוצים לראות סרט. גם אין מה ללמוד בקולנוע, אתה סתם עובר לחמש שנים לירושלים לקבל דיכאון בדירה בנחלאות ולחשוב על היחסים שלך עם ההורים שלך ואיך אפשר לתמצת אותם ב-15 דקות והשקעה של 40 אלף שקל ולקרוא לזה 'עיניים של לב" או משהו כזה".

איזו חיה לא הייתן רוצות להיות?

גלית: "אני לא הייתי רוצה להיות אף חיה כי בעיקרון חיות די מגעילות אותי, במיוחד כשהן קרובות אליי, זה תמיד נראה לי כמו יצורים של מדע בדיוני וזה מלחיץ אותי שיש להם כוונה נסתרת.  עדרים של חיות זה הכי מזעזע בעיני. אני גם לא יודעת הרבה שמות של חיות כי בשכונת המצוקה של ילדותי הייתה בעיקר החיה 'איכס-חתול- שחור-תירקי מהר!', אבל נועה גדלה בטבע והיא יודעת חיות, אז היא תגיד.

נועה: "ג'וק, כמובן".

גלית חוגי מופיעה ב-23.09 בשפאגט (נחלת בנימין 43)

מובטלות ונהנות בפייסבוק

נועה ארנברג ביוטיוב..

*תודה לגל מוני, שעזר בהכנת הכתבה

The post נועה ארנברג וגלית חוגי (מובטלות ונהנות) – ראיון ר-ציני appeared first on ילדי הקומדיה.