ארכיון תגיות: David Cross

חדשות הקומדיה 20.1-14.1

ג’רי סיינפלד מגיע לנטפליקס עם שני ספיישלי סטנד-אפ ועוד קומיקאים במכוניות, טריילרים לפרויקטים החדשים של דרו ברימור ובוב אודנקירק, סדרת הרשת המשונה של טי ג’יי מילר מגיעה לטלוויזיה ורימייק ל”גברים לבנים אינם יכולים”

.

 

וואטס דה דיל וויט נטפליקס?

נראה שנטפליקס החליטו לקחת צ’אנס עם קומיקאי צעיר ומבטיח והזמינו שני ספיישלים ממנו. מדובר בבחור בשם ג’רי סיינפלד, שעושה מה שנקרא “קומדיה הבחנתית”, כזה לצחוק על הדברים הקטנים בחיים. נשמע מעניין. סיינפלד גם יביא לאתר את סדרת הרשת שלו Comedians in Cars Getting Coffee, שתעשה את המעבר מ-Crackle לנטפליקס, שזה קצת כמו לעבור מ”פרפר” ל”במבה” של אוסם. כל זה נחמד מאוד לסיינפלד, וגם טוב לי, כי עכשיו אני יכול למכור ל-Crackle את סדרת הרשת שלי “קומיקאים במכונית של אמא שלי אוכלים טופי”.

מקור: The Wrap

סטרימינג סון

ואם כבר מדברים על נטפליקס, השבוע יצאו שני טריילרים חדשים לפרויקטים קומיים חדשים באתר הסטרימינג. הראשון הוא הטריילר המלא לסדרת הקניבליזם המלא של דרו ברימור, לה שוחרר טיזר שבוע שעבר. הטריילר החדש מבהיר שברימור באמת תשחק זומבית, אבל לא מהסוג המתקלף והלא מדבר, ומראה לנו עוד שחקנים שיופיעו בסדרה בנוסף לברימור וטימותי אוליפנט, כמו פאטון אוסוולט וניית’ן פיליון.

הטריילר השני הוא לסרט קומי חדש מבית הגאון הקומי בוב אודנקירק. אודנקירק כתב ומככב בסרט Girlfriend’s Day בתור כותב כרטיסי ברכה אומלל (כמובן) שמנסה לכתוב כרטיס לחג חדש ומסתבך בתעלומת רצח. הסרט נראה מסקרן ועם קאסט טוב, אבל כל הקטע שם בו אודנקירק מתאהב בבחורה צעירה שממש מחוץ לליגה שלו נראה די מעפן ולא ריאליסטי. מה? זו אמבר טמבלין שבמציאות נשואה לשותפו הקומי של אודנקירק, דיוויד קרוס, אפילו שהיא צעירה ממנו ב-20 שנה ולגמרי מחוץ לליגה שלו. אוקי. רגע, איזה מין משחקי כוח מיניים משונים אודנקירק משחק עם החבר שלו פה?

מקור: The AV Club ו-Slash Film

בורגר קינג

לכל יוצר סדרת רשת יש חלום אחד: להרוויח כסף מהתכנית שלו. מה שבדרך כלל אומר, לעבור לטלוויזיה. זה קורה פה בארץ עכשיו עם משיח, וסדרה אמריקאית שעושה את המעבר הזה היא The Gorburger Show, של הקומיקאי טי. ג’יי מילר (“סיליקון וואלי”, “דדפול” ובקרוב The Emoji Movie.) בסדרה, שנעשתה בשיתוף חברת התקליטים וורנר מיוזיק, מילר משחק חייזר מפלצתי כחול שמשתלט על הסט של תכנית אירוח יפנית ומראיין מוזיקאים שונים כמו פלי מהרד הוט צ’ילי פפרס, ג’ק בלאק ואיגלס אוף דת’ מטאל. בעבר, מילר יצר פיילוט לגרסה טלוויזיונית ב-HBO, אבל הם דחו אותו. אבל קומדי סנטרל פה בשביל להציל את היום! הרשת הזמינה שמונה פרקים של הסדרה וגורבורגר שלנו ימשיך לראיין אנשים ולהיות חייזר. אבל עכשיו בטלוויזיה. את כל הפרקים של סדרת הרשת אתם יכולים לראות פה.

מקור: The Wrap

גברים לבנים לא יכולים לקפוץ, שוב

ועכשיו לרימייק השבועי. כל שבוע מוגרל סרט ישן אחר שיזכה לרימייק והזוכה השבוע הוא… White Men Can’t Jump, או כמו בשם העברי והיותר פילוסופי שלו- “גברים לבנים אינם יכולים”. אוווו… כל-כך מסתורי… מה הם לא יכולים לעשות. הרימייק לקומדיית הספורט הקלאסית בכיכובם של ווסלי סנייפס, וודי הרלסון ורוזי פרז, על כדורסל, יחסי גזע ומאכלים שמתחילים ב-Q, ייכתב על קניה בריס, יוצר הסיטקום “שחור כזה” שנמצא כרגע בעונתו השלישית. אני חייב להגיד שאני לא יודע אם סרט כזה שעוסק ביחסי גזע יצליח בימינו, כי יחסים בין שחורים ולבנים נמצאים במצב כל-כך טוב בעולם, בעיקר באמריקה.

מקור: Splitsider

רוצים עונה שניה! The Ben Stiller Show/יונתן עמירן

במסענו לחקור סדרות קומדיה שקיבלו רק עונה אחת אנחנו מגיעים לתוכנית המערכונים הכי ניינטיזית בעולם בכיכובם של בן סטילר, ג’ני גרופלו, אנדי דיק ובוב אודנקירק

 

בעולם הבידור אתה אף פעם לא יודע בדיוק מאיפה ההצלחה תבוא. לפעמים תוכנית מערכונים קצרת-יומין בכיכובו של פליט SNL יכולה להוציא מתוכה כוכב קולנוע ענקי, במאי קומדיות אגדי, שחקן טלוויזיה מעולה, ותוכנית מערכונים נוספת שתהפוך לאחת מהיצירות החשובות בתרבות. זהו סיפורה של The Ben Stiller Show תוכנית מערכונים של עונה אחת שבנוסף לכל הדברים האלה הצליחה גם ב-13 פרקים לייצג את כל עשור הניינטיז בצורה מושלמת. ברצינות, אם אתם רוצים להסביר למישהו איך היו שנות התשעים, תראו להם את התכנית הזו.

הקונספט: תכנית מערכונים עם פארודיות על תרבות הפופ של שנות התשעים וסרטים קצרים.

הנפשות הפועלות: בשנת 1989 שחקן צעיר בשם בן סטילר שאהב לעשות סרטים קומיים קצרים התקבל לתכנית המערכונים האגדית SNL. אך לעומת שחקנים קומיים אחרים שהשתמשו בתכנית כמקפצה לקריירה ענקית בעולם הקומדיה, סטילר עזב לאחר רק ארבעה פרקים, בחיפוש אחר תכנית שתתאים לו, בה הוא יוכל לעשות סרטים קצרים וחיקויים של הרמן מאנסטר. ב-1992 הוא קיבל את התכנית הזו, כשרשת פוקס הצעירה נתנה לו ליצור סדרת מערכונים משלו יחד עם הקומיקאי הצעיר, ג׳אד אפאטאו. לצוות השחקנים הוא ליהק את חברו למשרד לשעבר, וכותב אגדי ב-SNL, בוב אודנקירק, את הקומיקאית האלטרנטיבית המגניבה ג׳נין גרופאלו ואנדי דיק שהיה עדיין רחוק כמה שנים מלהפוך לאסון מהלך ומסומם.

הסדרה: באופן פלא, הקטע הראשון של הפרק הראשון הוא ייצוג מושלם של התכנית. סטילר יוצא מחדר ההלבשה שלו ומקבל את הקהל לתכנית. ״אתם בטח שואלים מי אני, ומה התכנית הזו. טוב, אני לא ממש יודע. אף פעם לא הייתה לי תוכנית״. סטילר אז ניגש לאחד הכותבים שמציעה לו שהתכנית תיפתח בזה שאחד הכותבים יבוא ויציע רעיון לתכנית. כמו מה שקורה עכשיו, ״אבל מצחיק״ הכותב מציע. זו התכנית, מלאה מודעות עצמית, קצת חובבנית אבל נעשית על ידי קומיקאים מוכשרים עם חופש לעשות מה שהם רוצים.

אחרי הפתיח (עם שיר שהולחן על ידי דוויזיל זאפה), שהוא החלק הכי לא אירוני בתכנית, עם הקאסט רוקד ומשתעשע בהוליווד, אנחנו מבינים יותר את הפורמט של התכנית, שהיה שונה מתכניות מערכונים באותה תקופה. במקום ביצוע של מערכונים מול קהל חי, התכנית מורכבת מסרטים קצרים שביניהם קטעים מאולתרים של סטילר והקאסט ״מאחורי הקלעים״, לפעמים עם כוכבים אורחים. חלק מהקטעים עם האורחים קצת מביכים, אבל יש גם הרבה מצחיקים כמו דניס מילר, הקומיקאי הסרקסטי שהגיש בעבר את החדשות ב-SNL, שיורד על כל הקאסט, בובקאט גולדוויט שמשוגע כרגיל וגארי שנדלינג אותו סטילר מזמין לארוחת צהריים ולא מספר לו שיש מצלמות. בחלק מהקטעים האלה יש ממש עלילה כמו בפרק עם רוב מורו (כל-כך ניינטיז!), שם אנו מגלים שסטילר עדיין מריר על זה שלא קיבל את התפקיד שלו ב״חשיפה לצפון״ (הפרק נגמר בזה שמורו מציע לו תפקיד של ניצב לא מדבר במסיכה).

המערכונים בעצם הם לרוב פרודיות על טלוויזיה וסרטים של שנות התשעים. חלקם די טיפשיים כמו סרט המשך ל״מת לחיות״ שמתרחש בסופרמרקט, אבל יש גם הברקות. אחד מהמערכונים האהובים עלי הוא ״אוליבר סטון-לנד״ בו הבמאי המוערך של סרטים רציניים כמו ״וול סטריט״ פותח גן שעשועים בו סרטו על The Doors הופך לרכבת שדים ו״פלטון״ הופך למופע מוזיקלי על גלגליות בשם Viet-WOW. זה פשוט רעיון כל-כך ספציפי ומחוכם (לצערי לא הצלחתי למצוא את הקטע ביוטיוב). מוזיקה של שנות התשעים גם הייתה חלק חשוב בתכנית כמו במערכון הזה בו סטילר מראה לנו את החיקוי בונו שלו, או באחד המערכונים האהובים של התכנית The Grungies, פארודיה על הסדרה של The Monkees משנות השישים אבל בכיכובה של להקת גראנג’ מסיאטל.

בתכנית הייתה גם כמות בריאה של לנשוך את היד שמאכילה אותך. חשוב להבין שרשת פוקס הייתה עדיין רשת צעירה, שרק עכשיו התחילה באמת להוות תחרות לרשתות הגדולות, הודות לסדרות כמו ״נשואים פלוס״ ו״בברלי הילס״. התכנית לעגה לסדרות האלו עם הפינות החוזרות Skank, בה גרב מדבר בעל הקאצ׳פרייז Shut your stinking trap החליף את אל באנדי ופארודיית סדרות הנוער Melrose Heights 90210-2420 שהיתה מצחיקה במיוחד עם שורות כמו “He’s handsome, attractive and good looking”. אודנקירק בעיקר מבריק שם בתור נער משופם לבוש בגדי עור ״עם סוד״ שבאחד הפרקים נחשד בלהיות רובוט בגלל ריקוד שרקד. התכנית גם הייתה מציגה מדי פעם את הקמע הפיקטיבי של פוקס Foxy the Fox Network Fox, שגולם על ידי אפאטאו בחליפת שועל זולה עם קול של מעשן כבד, במה שהוא תיאר בקומנטרי כ״פאק יו״ ענקי לרשת.

בנוסף לפארודיות, סטילר גילם מספר דמויות חוזרות בתכנית, שדרכן אפשר לראות מה הוא יעשה בעתיד. דמות הסוכן החלקלק שלו מזכירה את הסאטירה ההוליוודית של ״רעם טרופי״, וקטעי יומן הוידיאו הקומי-טראגיים שלו מראים את הסרטים היותר דרמטיים ואישיים שיעשה. התכנית גם אהבה ללכת מדי פעם למחוזות אבסורדיים כמו מערכונים בהם ברוס ספרינגסטין מספר את גארי קולמן או מקליט הודעה קולית, או סדרת מערכונים בה כותב הקומדיה האגדי דיינה גולד לבש הרבה איפור כדי לגלם את השחקן ומפרסם שיבולת השועל ווילפורד ברימלי בתור זקן פסיכוטי. וגם סתם דברים משונים ומגניבים כמו סרט אימה שמתרחש במסעדת נושא מטופשת.

אבל זה לא היה מופע יחיד. גם שאר הקאסט כיכב במערכונים כמו דיק במערכון הז׳אק קוסטו הזה למשל. זה מעניין לראות גאון קומי כמו אודנקירק בתכנית הזו, כי לפני זה עבד בעיקר מאחורי הקלעים. התכנית דרשה ממנו ושאר חברי הצוות לעשות חיקויים, דבר שהוא לא מצטיין בו, אבל הוא כן היה מעולה בסדרת מערכונים בה גילם את צ׳ארלס מנסון בתור משוגע דובר ג׳יבריש (נכון למציאות) שנותן עצות לגבי טיפול בבית או מחליף את לאסי. האחת שלא ממש הייתה לה הזדמנות לככב בהרבה מערכונים משלה היא ג׳נין גראפולו, למרות שהיה לה את המערכון הנחמד הזה על נוסעת בזמן שלא ממש יודעת היסטוריה אז לא יכולה לעזור לאף אחד.

כוכבים אורחים: חוץ ממגוון כוכבי שנות התשעים שנזכרו לעיל, לתכנית היה גם הרגל משונה לשכור שחקנים מסיטקומים משנות השבעים להופעות אורח. בינהם גארי קולמן וטוד ברידג׳ס מ״על טעם ועל ריח״, דני בונדוצ׳י ממשפחת פארטרידג׳, באטמן בעצמו, אדם ווסט, ועוד.

הביטול: למשך כל 12 הפרקים שלה (פרק נוסף צולם אבל לא שודר ומופיע בדיוידי) לתכנית היה רייטינג נוראי, אז פוקס חתכה אותה. אחרי ביטולה אבל, היוצרים זכו בפרס ניחומים בצורת אמי על כתיבה בתכנית מערכונים.

מה קרה אחר כך: אחרי שיצר את תוכנית הטלוויזיה הכי ניינטיזית, סטילר יצר את הסרט הכי ניינטיזי עם ״מציאות נושכת״, ועד היום הוא כוכב הוליוודי ואפילו עושה סרטים טובים מדי פעם. היוצר הנוסף, ג׳אד אפאטאו יצר עוד כמה סדרות אהובות שבוטלו מהר, ואחרי כמה שנים של כשלונות הפך לאחד האנשים החשובים ביותר בתחום הקומדיה ההוליוודית (סטילר ואפאטאו שיתפו פעולה בעוד פרוייקט, הקומדיה השחורה האנדר-רייטד ״כייבל גאי״ בכיכובו של ג׳ים קארי שכללה הופעות אורח של כל הקאסט של הבן סטילר שואו). גרופאלו המשיכה עם הסטנד-אפ ואף הופיעה בכמה סרטים, אך אמרה שלא אוהבת מאוד את התעשייה ההוליוודית (שאישה תגיד דבר כזה? מגוחך!) דיק הופיע בכמה סיטקומים, סירב לתפקיד מוגאטו בסרטו של סטילר ״זולנדר״ בגלל סדרת טלוויזיה טיפשית, ונהיה ליצן-נרקומן-פאנסקסואל משונה. אבל החלק הכי חשוב היה שאודנקירק התחבר עם כותב שפגש ב״בן סטילר שואו״, שאולי ראיתם במערכון המסעדה, בשם דייויד קרוס, וביחד הם יצרו את סדרת המערכונים המדהימה ״מיסטר שואו״ (שם סטילר וגרופאלו הופיעו בהופעות אורח קטנות). למעשה, אם הבן סטילר שואו הייתה נמשכת יכול להיות שבחיים לא הייתה נוצרת ״מיסטר שואו״, אז יכול להיות שזה טוב שהיא בוטלה.

הסיכויים לחידוש: אני לא חושב שבן סטילר בשלב בקריירה שלו שהוא הולך לככב בתכנית מערכונים בטלוויזיה. אבל כאן היה חידוש למיסטר שואו שהיה די טוב ואולי תהיה לו עונה שנייה!