The Voice of Death – מערכון מאת איתי עמוס

תוכן זה הנו סאטירי ואין בו קריאה לפגוע באף אדם, ללא הבדל גזע, מוצא אתני, דת ומין. אין לייחס לתוכן זה משמעות אחרת. תוכן זה אישי ואינו ניתן להעברה

איתי

 שדר: ולמאזין הבא, שלום?

 מאזין: אהלן ירון, רציתי לומר שאני מת על התוכנית שלך.

 שדר: תודה.

מאזין: ומוות לערבים.

שדר: אני מצטער, אבל אנחנו לא מקבלים אמירות כאלה בתוכנית. אם אתה תמשיך לדבר ככה אתה תרד מהקו.

מאזין: מה קרה? רק רציתי לפתוח שיחה, אי אפשר להגיד כלום היום.

שדר: אמירות קיצוניות והסתה זה לא לפתוח שיחה, אדוני היקר.

מאזין: קיצוניות? וואלאק מה עשית ממני, מתנחל? כולה הבעתי דעה לגיטימית שמוות לערבים.

שדר: אוקיי, זה מספיק, תורידו לי אותו מהקו. למאזין הבא.

מאזינה: מאזינה.

שדר: שלום גברתי, עם מי אני מדבר?


מאזינה: צביה מלכי מחולון, ואני אם לבן בקרבי, שנמצא עכשיו בשטחים ומגן עלינו.

שדר: יפה מאוד, צביה, בנים גידלת ורוממת.

מאזינה: חן חן, ורק רציתי לומר שאלוהים יברך את כל הבנים שנמצאים עכשיו בשטח ושומרים עלינו.

שדר: אמן ואמן.

מאזינה: ושיחזרו אלינו הביתה בשלום…

שדר: בעזרת השם.

מאזינה: ומוות לערבים.

שדר: גברתי ברחה מאותו בית משוגעים של המאזין הקודם?

מאזינה: (צוחקת) ירון, אתה כזה חד לשון.

שדר: נראה לי זה החום, אנשים קצת מאבדים את הצפון, נכון צביה? פשוט חם מדי, זה הכל.

מאזינה: אני חושבת שבסך הכל העם שלנו חזק וקצת חום לא ישבור אותנו.

שדר: לא ישבור אבל עוד מעט אני נשבר.

מאזינה: אני סומכת עליך ירון שאתה חזק מספיק ובקרוב תתחזק עוד יותר כשתראה איך כל הערבים נשרפים חיים.

שדר: כל טוב. אני חושב שניקח הפסקה למבזק, נכון לילך?

שדרית (עם קול רך): נכון ירון.

שדר: אז תספרי לנו מה קורה שם בדרכים.

שדרית: באיילון צפון עומס תנועה לבאים מלה גרדיה, גהה פקוק מחולון עד צומת מורשה, ובכביש מס’ 1 תאונת דרכים והנהגים מתבקשים לנסוע בדרכים חלופיות, אלה כל הדיווחים שיש לנו. תשמרו על עצמכם שם בכביש ותנהגו בזהירות, ומוות לערבים.

שדר: טוב, פרסומות ונראה אם נשוב.

radio-mic
OCV Photo/Flickr Creative Commons

קריין: מבצע ענק במחסני מזון! קילו קפה טורקי ב7.99! טחינה “סלאמתק” ב-17.90! לכבוד יום העצמאות – קונים ערכת מנגל ופחמים ומקבלים דגל ישראל וקוראן לנפנוף! (אומר בשקט ומהר): המבצע עד גמר המלאי, אין כפל מבצעים, מוות לערבים.

שדרים: -מוות לערבים, חלי – מוות לערבים, יונה – על מה נדבר הפעם, חלי? – על איך דופקים את האזרח הקטן שרק רוצה לחנות בתל אביב בלי לקחת משכנתא, מה עושים עם ילד שלא מוכן לצאת מהאייפון, ונשאל אתכם מה אתם הולכים לעשות ביום המעשים הטובים הקרוב. (קריינית): חלי אברבוך ויונה לשם בשעה שתעשה לכם סדר בראש וטוב על הלב – “ישראל בקטנה” – שישי ב-12.

שדר: חזרנו. מאזין שפוי על הקו?

מאזין: שלום ירון.

שדר: שלום אדוני. אני מניח שאתה גם רוצה קודם כל לבטא איחולי שטמה לבני דודינו?

מאזין: לא מבין מה אמרת ירון, אבל אני רוצה להתייחס לדברים שאמר אחד המאזינים בשעה הקודמת.

שדר: השעה הקודמת היא לא איתי אבל קדימה.

מאזין: אז תקשיב, עלה איזה בהמה אחת, באמת חלאת המין האנושי, ודיבר שם על איך צריך לאנוס ילדות ערביות ולפשוט להם את העור חיים…

שדר: לא שמעתי אבל אני מאמין לך.

מאזין: מה זה הדיבורים האלה? אני שתדע לך בנאדם מתון, לא קיצוני, לא לשמאל ולא לימין, לא מאמין לאף אחד ולא חושב שצריך לקחת שום דבר לקיצוניות. גם אני כמו כולם חושב שערבים צריכים למות, אבל ככה?

שדר: בוא, בוא תסביר לי רגע, אדוני, מה שמך?

מאזין: יעקב.

שדר: יעקב.

מאזין: הכהן.

שדר: יעקב הכהן. אולי אתה יכול להסביר לי, אני חזרתי אתמול מחופשה של שבוע וניסיתי להתנתק מחדשות, מתי בדיוק נהיה נורמטיבי במדינה הזאת לומר מוות לערבים?

מאזין: אה, זה מיום שני, הוציאו תקנה שמעכשיו עם ישראל לא עושה חשבון לאף אחד בשום דבר.

שדר: מה זאת אומרת תקנה? זה חוק?

מאזין: אנא עארף, זה סוג של חוק, כן, זה עבר בכנסת. כל אחד יעני מפרש את זה איך שהוא רוצה, אבל בגדול זה אומר שלא צריך לדבר יותר בדיפלומטיות, לא צריך יותר להכניס את הבטן, לא צריך יותר להפסיק לחטט באף, לגרבץ, כל מיני איסורים כאלה ששמנו על עצמנו והופכים אותנו לחלשים בעיני האויב.

שדר: ולומר מוות לערבים בכל משפט, זה חובה או המלצה?

מאזין: אה, זה דווקא בא מהעם. זה תפס, תפס חזק. היום אם אתה אומר “שלום” במקום “מוות לערבים” מסתכלים עליך כאילו נפלת מהירח.

שדר: אז פשוט אומרים “מוות לערבים”, ולא מתכוונים?

מאזין: למה לא מתכוונים? אני נשמע לך כמו בנאדם שאומר דברים בלי להתכוון? אחושרמוטה מתכוונים. פשוט קודם לא היה נעים.

שדר: אני מתקשה להאמין שכל המדינה הפכה ביום אחד למעודדת מוות לבני אדם חפים מפשע.

מאזין: תראה, לא יודע אם זה כל המדינה… יש באמת כאלה צבועים, אומרים מוות לערבים סתם בשביל הפוזה, אתה רואה שזה לא בא מהלב. אבל לאט לאט, איך אומרים באנגלית “פייק איט טיל יו מייק איט”.

שדר: אני חושב שבמילים חכמות אלה נסיים.

מאזין: שמור על עצמך ירון, וכדאי שתנחת אלינו מהר למה זה לא לעניין לשמוע ברדיו שדרים מדברים בשפה של שנת תרפפ”ו.

שדר: אני אקח לתשומת לבי. ובכן, מאזינים יקרים, תמה לה עוד שעה של מוות לערבים, סליחה, הכל צהריים. אני רוצה להודות לטכנאי הקול מוטי ברטונוב, למפיקה תמר גזית, ללילך שגב על מבזקי התנועה ואתכם באולפן ירון ששינסקי. המשך האזנה נעימה ומוות. כלומר, לערבים. אני מצטער, עם הזמן זה יתגלגל על הלשון. מוות לערבים. כן.

איתי עמוס עדיין בן אדם

***

אירועים מצחיקים

Comments

comments

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *