איזה קטעים-קטעים מצחיקים מספרים לא בהכרח מצחיקים: "רשימותיו האחרונות של תומס פ' למען הכלל"

 

"מזג האוויר היה כה חמים עד שחשבתי להחליף לתחתונים קצרים, אבל כשעמדתי לחפש אותם נזכרתי שזרקתי אותם שנה קודם לכן בהתקף של מרה שחורה. אבל הרעיון של תחתונים קצרים לא הרפה ממני, לכן גזרתי את הזוג שלבשתי."

 

איזה קטעים, הפעם קטע מספרו של של אסקילדסן, "רשימותיו  האחרונות של תומס פ' למען הכלל", הוצאת סמטאות

רשימה

מתוך הסיפור שח:

העולם כבר לא מה שהיה. עכשיו, למשל, לוקח יותר זמן לחיות. אני בן הרבה למעלה משמונים, זה מעט מדי. אני בריא מדי,אפילו שכבר אין לי סיבה מיוחדת להיות בריא. אבל החיים מסרבים להרפות ממני. מי שאין לו בשביל מה לחיות, גם אין לו בשביל מה למות. אולי זאת הסיבה.

יום אחד, מזמן, לפני שהרגליים שלי נחלשו מדי, הלכתי לבקר את אחי. לא ראיתי אותו למעלה משלוש שנים, אבל הוא עדיין גר במקום שבו פגשתי אותו לאחרונה. "אתה חי," אמר, אפילו שהיה מבוגר ממני. הבאתי איתי כריך והוא נתן לי כוס מים. "החיים קשים," אמר, "זה בלתי נסבל." אכלתי ולא עניתי. לא באתי כדי להתפלמס. גמרתי את הכריך ושתיתי את המים. הוא ישב ובהה בנקודה מעל ראשי, לו קמתי ממקומי והוא לא היה מסיט את מבטו, היה מביט בי ישירות. אבל הוא בוודאי לא היה מסיט אותו. לא היה לו נוח בחברתי, או ליתר דיוק, לא היה לו נוח עם עצמו בחברתי. אני חושב שמשהו העיק על מצפונו, על כל פנים מצפונו לא היה שקט. הוא כתב כעשרים רומנים עבי כרס, ואני רק בודדים, והם דקים. הוא נחשב לכותב די טוב, אבל אשמאי לא קטן. הוא כותב הרבה על אהבה, בעיקר אהבה גופנית, מאיפה זה בא לו.

הוא המשיך לבהות ככה מעל ראשי, הוא וודאי חשב שהוא יכול להרשות לעצמו לבהות כך, עם עשרים רומנים לריפוד הישבן המנופח שלו…

 

מתוך הסיפור אלוהים אדירים:

קיץ אחד, ביום שבו לא ירד גשם, התחשק לי להתנועע קצת, לפחות לעשות טיול סביב הבניין. המחשבה עוררה אותי לחיים, מצב רוחי היה טוב מכפי שהיה זה זמן רב. מזג האוויר היה כה חמים עד שחשבתי להחליף לתחתונים קצרים, אבל כשעמדתי לחפש אותם נזכרתי שזרקתי אותם שנה קודם לכן בהתקף של מרה שחורה. אבל הרעיון של תחתונים קצרים לא הרפה ממני, לכן גזרתי את הזוג שלבשתי. אתה אף פעם לא זקן מכדי לאבד תקווה.

מוזר היה לצאת אחרי זמן כה רב, אם כי, כמובן, ידעתי בדיוק איפה אני. על זה אני אכתוב, חשבתי, ופתאום הרגשתי שאני מקבל זקפה באמצע המדרכה, אבל זה לא היה נורא בכלל כי היו לי כיסי מכנסיים עמוקים ומרווחים.

 

רשימותיו האחרונות של תומס פ' למען הכלל לרכישה באתר סימניה

Comments

comments

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *