לכל סטנדאפיסט יש שיטה משלו לכתוב בדיחות. יונתן עמירן מנסה להסביר איך הוא כותב בדיחה
איך בדיחה נולדת? כמו תינוק: כל אחד עושה את זה קצת אחרת (אני לא באמת יודע איך תינוקות נולדים). כשהעורך שלי ביקש ממנו לכתוב טור על איך אני כותב בדיחות סטנדאפ, לא ממש הייתי בטוח איך לעשות את זה.
כאילו כן, אני סטנדאפיסט, ואני מנסה לעשות סטנדאפ כמה שיותר, בהעדפה שלי פעם בשבוע. אבל אני בשום צורה לא סטנדאפיסט מקצועי. וכן, אני עושה סטנדאפ כבר קרוב לחמש שנים, אבל עדיין יש יותר מנוסים ממני. והבעיה העיקרית היא שאין לי איזושהי שיטה מיוחדת לכתוב בדיחות.
הנה הדרך שבה אני כותב בדיחות. שלב ראשון – אני מחכה שמשהו מצחיק יקרה. זה אולי נשמע טיפשי אבל זה מה שאני עושה. אני לא מדבר על לחכות עד שאני רואה מישהו ברחוב מחליק על קליפת בננה, אני מתכוון לסיטואציה שאני אמצא את עצמי בה או אבחנה שעולה לראשי. לפני כשנה, בזמן חג הסוכות, הלכתי ברחוב לבית הקפה השכונתי שלי ומכונית כמעט דרסה אותי. חציתי מעבר חצייה בלי להסתכל והמכונית כמעט לא עצרה. הנהג התעצבן על חוסר הזהירות שלי והתחיל לצעוק ולקלל אותי. ואז הוא אמר ״אם זה לא היה חג עכשיו הייתי מזיין אותך!״. באותו רגע לא חשבתי שזה כל-כך מצחיק, הייתי עסוק בלהיות מפוחד ולצעוק על הנהג בחזרה, אבל אחרי זה קלטתי כמה מטופש המשפט. איך דבר טיפשי כמו חג סוכות. הוא מה שמונע מהנהג העצבני הזה לקרוע לי את הצורה? או בדוגמה אחרת, פתאום עלתה בראשי המחשבה: למה סודה לשתייה היא לא דבר ששותים? קוראים לזה סודה לשתייה, אבל לא שותים את זה. זה הרגיש לי מצחיק מספיק בשביל להפוך לבדיחה. אז מה שאני עושה זה שולף את הטלפון שלי, כי אני מילניאל, וכותב באפליקציית הנוטס שלי את הקונספט של הבדיחה במעט מילים.
ואז אני מגיע לשלב השני – כתיבת הבדיחה. אני בדרך כלל יושב באותו בית קפה שכונתי ליד איפה שכמעט נדרסתי, עם האייפד שלי שמחוברת אליו מקלדת, פותח את הגוגל דוק שמכיל את כל בדיחות הסטנדאפ שלי ומקליד את הבדיחה. אני מנסה לכתוב את הבדיחה כמה שיותר קרוב לאיך שאני אספר אותה על הבמה, ומנסה כמה שיותר לפתח אותה מקונספט מצחיק לבדיחה. אני חושב איך להציג את הקונספט בצורה מובנת, איך אני מספר את הפאנץ׳ ואילו תוספות קטנות יש לי לבדיחה.
ואז מגיע השלב השלישי – ביצוע הבדיחה. אני מעדיף לספר את הבדיחות החדשות שלי בבמה האהובה עליי, במת ערב הסטנדאפ המיותר. אני מרגיש בטוח שם בשביל לנסות בדיחות חדשות שאני לא יודע אם יעבדו. אם הבדיחה עובדת אז היא נוספת לרפרטואר הבדיחות שלי. אם לא, אז היא נשארת לנצח בגוגל דוק הזה לנצח כתזכורת לכישלון. (למרות שאני בדרך כלל מנסה בדיחה יותר מפעם אחת גם אם היא לא עובדת). לפעמים אני מאלתר כמה תוספות לבדיחה על הבמה ואז מוסיף אותן לגוגל דוק, כדי לזכור אותן לפעם הבאה.
וזהו. זה התהליך שבו אני כותב בדיחה. זה תהליך לא משהו כי הוא מצריך אותי לחכות עד שיקרה לי משהו מצחיק כדי לכתוב בדיחה, אבל ככה אני כותב. לכל סטנדאפיסט יש תהליך משלו. לאחד מהקומיקאים האהובים עליי, מייק בירביגליה, יש שיטה שונה מאוד. הוא שכר לעצמו משרד, והוא הולך לשם כל יום ופשוט עובד על בדיחות, במשך יום עבודה שלם. יש לו עבודה משרדית, שהיא לכתוב סטנדאפ. שמעתי גם על קומיקאים ישראליים שעובדים בצורה דומה לזו (בלי הקטע של הלשכור משרד, שמצריך כסף שלאף אחד פה אין) ומקציבים לעצמם זמן כל יום לעבוד על בדיחות. לשבת מול מחברת או לפטופ ופשוט לכתוב בדיחות. אני לא יודע אם אני יכול לעבוד ככה, ליצור ככה יש מאין.
ב״סיינפלד״, עדיין הסדרה האהובה עליי העוסקת בחייו של סטנדאפיסט, היינו רואים לעיתים רחוקות את ג׳רי עובד על הבדיחות שלו. אחד מהרגעים האהובים היה שג׳רי מתחיל פתאום לספר איזו בדיחה לאיליין והיא עוצרת אותו ואומרת לו ״מה אתה עושה? אתה מנסה עליי חומר?״ הוא מכחיש בהתחלה אבל אז מקבל את העצה שלה לגבי הבדיחה. יש גם את הפרק הקלאסי שג׳רי מתעורר באמצע הלילה, וחצי מתוך שינה כותב על פתק מה שהוא חושב שהוא קונספט לבדיחה ואז מנסה כל הפרק להבין מה זה אומר. ״סיינפלד״ זו סדרה מאוד טובה, אני מניח שזה מה שאני מנסה לומר.
מה שחשוב, זה שלכל אחד ואחת יש את השיטה שלו או שלה, ואם היא עובדת בשבילך, תעשה אותה. אני בזמן האחרון מודאג מזה שאני לא כותב הרבה בדיחות חדשות, אז אני אולי צריך לשנות את השיטה שלי. מישהו מכיר משרד שאפשר לשכור בזול?