תדהמה בעולם הקומדיה: בוב זאבי עושה מה שרק מעט סטנדאפיסטים לפניו הצליחו – מצחיק
בוב (גיא) זאבי או גיא (בוב) זאבי הוא קומיקאי מבטיח, וכשאומרים לו "בוב, אתה חייב לי כסף", הוא גם מקיים. וזה באמת ראוי להערכה כי מלבד עבודתו העיקרית כקומיקאי שוליים הוא משלים הכנסה בלילות כמורה ללשון במועדונים. הוא כתב, ביים והשתתף בקומדיות רבות. כמו כן שיחק בפסטיבל לתיאטרון ווירדו עכו. והוא כותב ומשתתף בסדרות אינטרנט שזוכות ליותר מעשר צפיות. כשצפיתי כהרגלי בתיבת הספאם, ובה הצעות להגדיל דברים כמו חשבון בנק ואיברי מין, צץ המייל של בוב. כל כך הכרתי לו תודה שהוא לא הציע לי להגדיל כלום ששלחתי לו מייל.
מתי גילית שאתה מצחיק?
"כשהייתי בן 21 עקץ אותי ליצן רדיואקטיבי. הוא אמר שהתשלום על המופע מראש, ובסוף לא בא.
"גיליתי שאני רוצה להיות מצחיק בחטיבה, אבל אז עדיין לא הייתי מצחיק. אבל לא ויתרתי, ובגלל זה חטפתי הרבה מכות. בהמשך חבריי ואני היינו מארגנים מסיבות 'של מי השורה', שזה כמו מסיבות קוק, רק שבמקום להסניף קוק מתחרים באלתורים, והייתי אלוף בתחום. משם הכרתי את כישרוני".
אתה מריץ כיום את הסטנדאפ האתאיסטי "התיאולוגיה של הקרמבו". מה הייתה התגובה של אלוהים?
"אלוהים לא קיים".
מי הקומיקאים שהשפיעו עליך?
"התחלתי לצפות במונטי פייטון עוד בכיתה ד', חרשתי את הסרטים שלהם לכל כיוון. כשהתחלתי לעסוק בסטנד אפ, התחקיתי אחרי מיצ' הדברג וביל היקס. אבל ללא ספק הגורו שלי הוא ג'ורג' קארלין".
כתבת וביימת את "ששון ושמחה בדילמת האסירים", שהתבססה על הדילמה המוכרת מתורת המשחקים. אתה בוגר החוג לתיאטרון באוניברסיטת חיפה. מי עזר לך?
"במסגרת לימודיי המורה הטובה ביותר שלי לקומדיה הייתה מורתי לתיאטרון בובות יעל ענבר. היא לימדה אותי כמה שיעורים חשובים מאוד על הקומדיה, אבל בעיקר לימדה אותי איך לבקר קומדיה, שזהו כלי מאוד חשוב כשאתה מחפש לשפר את הכישרון שלך.
"אגב, ישנו דיאלוג בימים אלו על העלאה מחודשת של ההפקה במסגרת תיאטרון קרוסל, ומופע נוסף שלי בשם 'לא אומרים איכס על אוכל' כבר נמצא בשלבי חזרות, אז יש למה לצפות".
(קומדיה זה טוב ויפה. אבל מי עזר לו בתורת המשחקים?)
מה אתה חושב על הקומיקאים כיום?
"אני מיטיב לכת בקומדיה. מה שאומר שכבר קשה להצחיק אותי. יש מעטים בארץ שמסוגלים, איתם נמנים: ארז בירנבוים, יניב דויטש, רודי סעדה, מני מלכה, שמעון ראיצ'ק, ניר מולד ויש עוד כמה, אבל הרשימה קצרה. יש לי גם דעה על מה אמורה להיות קומדיה טובה ומה לא, ומה שאני רואה בדרך כלל זה קומדיה גרועה. תרבות הדאחקות הופכת את המדינה שלנו למאוד עצובה מבחינה קומית. אני חושב שקומדיה צריך לקחת ברצינות.
"התפקיד של הקומיקאי הוא לא להחניף לקהל, אלא לבעוט בו ולגרום לו לבקש עוד. במדינה שלנו רוב הקומיקאים הם חנפנים, וזה לטעמי בזוי".
התחלת את דרכך במידה רבה בלהקת הנונסנס-פאנק פישיבום. הפאנק מת. תוכל לספר על הרקע שלך בסיאנס?
"אני מת מבפנים, אבל מאוד מחובר לילד הפנימי שבי".
איזו מילה הכי מצחיקה אותך ולמה?
"הזוי… מצחיק אותי ולא באופן טוב. מי שמשתמש במילה הזאת מנסה לומר שהוא לא מבין מה הוא מנסה להגיד, אבל הוא מתכוון להגיד את זה בכל זאת".
הופעת בתוכנית "חומר טוב" בביפ. הערוץ נסגר. אתה חושב שזה בגללך?
"זה לא בגללי. זה בזכותי".
מה התפיסה הקומית שלך אם יש כזו?
"כבר אמרתי קודם. לא הקשבת?".
(הממ, לא. זה כאילו באימייל)
אם לא היית פסיכופת מה היית רוצה להיות?
"אני לא פסיכופת. אני שפוי באופן קיצוני".
בוב זאבי, התיאולוגיה של הקרמבו, חמישי,13.12.12, 21:00, תיאטרון קרוסל