פסטיבל שירי דיכאון נבחר למקום השני במידרג של המערכונים שעומדים במבחן הזמן. מה הפך אותו לכזה ואיזה חלק משמעותי תפס בהומור של יהונתן גפן?
צילום: יח"צ
יהונתן גפן היה על זמני גם במערכונים, או לפחות באחד בלתי נשכח. גפן ידוע מאוד בשל ההומור שלו, בין אם זה בשירים ובין אם זה בפזמונים, גם כחלוץ ספוקן וורד בישראל ועוד. הוא אפילו הגיש תוכנית שעסקה בהומור הישראלי, "העולם מצחיק אז צוחקים", בחינוכית 2 ו-23, זכרה לברכה, ששודרה ב-2007. התוכנית עסקה, בין היתר, בתיאטראות המטאטא והקומקום והגיעה גם ללול ושבלול – חבורה שגפן ניסה להיכנס אליה. ואף הכניס שירים מסוימים כמו "כשאת בוכה את לא יפה": עליו סיפר בתוכנית שהוא נכתב תוך 3 דקות כששמוליק קראוס סוטר לו ומכריח אותו לכתוב.
כמובן, ההומור של יונתן גפן מלווה אותו גם בשירים, בקטעים הסאטיריים, טורו האישי ועוד, ב-1989 העלה מופע שעסק באופן קומי בתופעות חברתיות "פלסף", כך שהלכה למעשה היה מחלוצי הסטנדאפ הוא העלה עשרות מופעי בידור וסאטירה פרי עטו שאת רובם ביצע. במופע אחד – המלחמה האחרונה – אפילו שיתף פעולה עם כמה מכותבי הסאטירה הקאנוניים: אפרים סידון, ב.מיכאל וקובי ניב. את אחד מהם "אדם וחבל" ביצעו טוביה צפיר ודובי גל.
קראו עוד:
הקומיקאים החדשים נגד הפוליטיקה
איזה קטעים-קטעים מצחיקים מספרים לא בהכרח מצחיקים- אלוהים יודע
יונתן גפן גם כתב לגשש החיוור. לרוב אצל הגשש החיוור מוזכרים כותבים אחרים: יוסי בנאי, ניסים אלוני, גם מוטי קירשנבאום. גפן בדרך כלל לא נזכר איתם, אבל הוא כתב להם שירים כמו "האישה היחידה בחיי" ו"געגועים לשושנה", וכתב גם מערכונים – לא הרבה אומנם – אבל אחד מהם הפך לאחד מהמערכונים הבלתי נשכחים והעל-זמניים באופן מוכח מדעית.
פסטיבל שירי דיכאון – שכתב גפן – הגיע למקום השני במערכונים שעומדים במבחן הזמן שהוצגו לתלמידים, חיילים וסטודנטים. מקום שני אחרי "המזמור לאזור" של תוכנית הסאטירה ניקוי ראש. מעניין ששני המערכונים הראשונים שייכים לפסטיבלי הזמר שלגמרי נעלמו והוחלפו בריאליטי. גם אפשר לומר שפסטיבל שירי דיכאון הוא רחוק ביותר משיח הפוליטיקלי קורקט, כמה דוברים של פוליטיקת הזהויות היו יכולים לעשות מטעמים מהמערכון הזה, למזלו רבים לא יודעים שזה שלו.
להרשמה לניזולטר:
ייתכן שאחת הסיבות היא שהמערכון די תמים, משחקי מילים כמו "בנייני האומלל" בירושלים ו"משודר באמצעות בכיין". התופעות החברתיות שזוכות רק למבט צידי בניגוד לכמה קומדיות היום שחייבות להעביר את הא'גנדה בנאום מטיפני המבטל את הדמויות. כאן מספיק להגיד "למה כי אני אשכנזי?" וכל ההיפוך התרבותי וכל הבעיות החברתיות זוכים לגיחוך.
אבל זה הרבה יותר מזה, כי כמו השירים המזרחיים של פעם וגם של היום, כולם פונים אל הרגש ורוצים סיפורים סוחטי דמעות, בטח ריאליטי מוזיקה, אבל גם כתבות, רשתות חברתיות, כולם מכירים את הסיפור, תגזים ותסחט את הרגש עד שלא יישאר ממנו דבר. גם המילים חוזרות בשירים רבים כאלו. אפילו השיר שלא זוכה לאהדת השופטים "למה למה נגזרי עליי לחיות" לצד שירים כמו "אמא, את לא אשמה" ו"חראם על העולם. ורק לא "שמחת חיים".
אבל גם הזמר המזרחי השתנה מאז, ועבר לכיוון יותר פופי, שדווקא בא למכור פאן ושמחה, לעומת האומללות של הזמר המזרחי של שנות השמונים, שבא ממצוקה אמיתית ורק יצא מהגטו שהטילה עליו התקשורת הממוסדת. אך בניגוד לקומדיות רבות אחרות אין במערכון הזה ביזוי, השפלה, שנאה או וולגריות, או לפחות לא בכמויות שאני מורגל אליהן היום.
והכי חשוב, השירים פשוט מצחיקים. ייתכן שהסיבה לכך היא שהדיכאון לא היה זר לגפן. אחותו התאבדה, הוא כתב שהוא חושד שאמו התאבדה. בראיון לחיים אתגר בתוכנית "אנשים" מ-2020 הוא אמר שהוא "אדם עצוב עד דיכאון אבל לא התאבדותי". אז אולי שירי הדיכאון בפסטיבל שירי הדיכאון אלו שירים שרצה לכתוב בלי צנזורה עצמית, שמזכירים לנו שלמרות כל הדיכאון הכול פה מגוחך.
ליצירת קשר
דרור, 0547454667