זן ואמנות אחזקת הקומדיה

לצחוק על הבודהאהנה כמה דברים שאנשים יודעים על מורי זן, יש להם אופנוע, הם מוחאים כף ביד אחת והם מנקים מכוניות בקרטה קיד. אבל רק אדם אחד העז להתעמק בספריהם ולגלות שהם בעצם מצחיקים . חוקר הדתות והמומחה  בזן בודהיזם אלון מרק הצליח לשלב בספרו בין קומדיה, זן-בודהיזם, עולם האקדמיה והוצאת רסלינג. עדיין אין תשובה לשאלה: האם סטנדאפיסט שמופיע בחדר ללא קהל  עדיין לא מצחיק?

 

 

מתי הבנת שזן בודהיזם מצחיק?

"לפני עשור בערך, אם זכרוני אינו מטעה אותי והייתי מוכן לשים כסף על כך שהוא אכן מטעה אותי, התעמקתי מאוד בבודהיזם על כל סוגיו וגווניו. פתאום נתקלתי בטקסט שבו הבודהא דורש את אמיתותיו – 'הכל חולף' וכו', והפרשנות של מורה הזן הייתה משהו בסגנון: 'מה הוא מפליץ מהפה כל הזמן?'. זה הרג אותי. תאר לך שהיו מלמדים את Life of Brian של הפיית'ונים בסמינר כמרים נוצרי, או את טל פרידמן משחק את משה רבנו  בישיבה. זה פחות או יותר מה שמורי הזן עושים עם הבודהיזם".

 

בודהא צחק?

"חד משמעית לא! אבל ברור שכן….תלוי באיזה בודהא מדובר. זה שהגה את התורה, שאקיימוני ההודי, מעולם לא נצפה עם יותר מחיוך דקיק. במסורות ההודיות הקדומות הצחוק נחשב למעשה וולגרי, כמו גם הנאות אחרות שכוללות חשיפת שיניים. לעומת זאת, הדמות הסינית-יפנית הוטיי, המכונה 'הבודהא השמן' או 'הבודהא הצוחק' הוא ההפך הגמור – הוא כל כך אוהב לצחוק, שלפעמים הוא אפילו מעיר את עצמו משינה מעוצמת הרעד".

 

מי לדעתך נזירי הזן הכי מצחיקים?

"שני מורי זן מצחיקים אותי במיוחד. אחד מהם הוא הקואין (Hakuin), מורה זן בן המאה  ה-18. הוא נחשב לגדול הדור, האדם הבקיא ביותר בכתבי הקודש, אחד שמגשים את הבודהא בגופו, רוחו ואורחות חייו. מעין צדיק מקובל בגרסה היפנית. זה לא הפריע לו לשאול תלמידה שטענה שהיא מוארת אם האור זורח לה גם מהחור של התחת, או לכתוב את השיר הבא ליד דיוקן עצמי שצייר:

 

בממלכה של אלף בודהות הוא מתועב על ידי אלף בודהות

בין צבא השדים הוא שנוא על השדים

הנזיר המסריח, העיוור והקירח הזה

מופיע שוב על פיסת נייר של מישהו

לעזאזל!

 

"השני הוא מורה הזן הסיני בן המאה התשיעית ג'אוגו'או (zhaozhou), שהרבה לצחוק על תלמידים שסבלו מעודף רצינות דתית. הוא נהג, למשל, לשאול אם הבודהא נמצא במנזר וכשתלמיד ענה בחיוב (כי רוחו של הבודהא חובקת כול), הוא ביקש מהתלמיד לקרוא לו כדי שיעזור לו עם הרחיצה באמבטיה. או כשתלמיד רצה לדעת מהן מילים קדושות אותנטיות ענה לו המאסטר בפשטות : 'אמש'ך מכוערת!'".

 

האם חידה כמו  "מה ירוק מבחוץ אדום מבפנים ומתחיל בח'? חצי אבטיח" תתקבל יפה אצל חידות הזן?

 

"לא ולא! זוהי חידת היגיון, שניתן לפתור עם קצת מאמץ מחשבתי. הזן מנסה לעבור משדה ההיגיון לעולם האבסורד. לדוגמה, איך תענה על האתגרים הבאים:

'חפש שערה על גבו של צב', 'סגור שפתיך ואמור משהו', 'כיצד תיכנס בשער ללא-שער?'".

 

לנזירים הבודהיסטיים של היום יש הומור?

"ישנם כמה אנשים חייכנים ומשעשעים אבל אף אחד לא מגיע לדרגת הפרובוקטיביות של מורי הזן הגדולים. אבל עזוב אותך מ'נזירים בודהיסטיים', מצב ההומור של הבודהיזם הארצישראלי הוא קטסטרופלי. מקרה אופייני: פעם פגשתי מורה למדיטציה שהראתה לי עלה קדוש מבודגאיה (המקום שבו הבודהא חווה הארה) ואמרתי לה שתבדוק אם זה לא במקרה העלה הספציפי שבו הוא קינח את האף באותו ערב (כי ידוע שהיה קצת קריר בליל ההארה). היא כעסה מאוד ואמרה:

go away! למה באנגלית? עד היום אני לא יודע, אבל אולי בודהיסטים ישראלים עוברים לאנגלית כשהם מתרגזים".

בודהאש, מתוך ההשקה בבית הקפה תולעת ספרים, מזא"ה 7 ת"א
בודהאש, מתוך ההשקה בבית הקפה תולעת ספרים, מזא"ה 7 ת"א

 

קורה שאנשים לא מבינים את הרפרנסים של הבדיחות שלך, כי כולן על זן?

"אנשים לא מבינים את הרפרנסים שלי לבדיחות בכל מקרה, זן או לא זן. המצב קשה במיוחד היום, כשאני מתגורר באוסלו ומנסה לספר בדיחות בנורווגית, שפה שאני בכלל לא יודע".

 

אילו מילים לדעתך נזירי הזן היו מוצאים כהכי מצחיקות?

"קודם כול 'הארה'. מה זה הקשקוש הזה? איך הצליחו ספרי ניו-אייג' לשכנע אותנו שאנחנו נמצאים בהפסקת חשמל נצחית? 'זרנוק' היא הבאה בתור. אני חושב שמישהו יכתוב ספר בשם 'זרנוקי הדהרמה'. אולי אני אעשה את זה בעצמי. 'נפקנית' יכולה גם היא להיכנס לרשימה בקלות. אחרונה חביבה היא המילה העתיקה 'שחוק'. איך הם השתמשו פעם ב- 'ש' במקום ב- 'צ'? מה הם עושים שחוק?".

 

מה ההבדל בין מרצה לכותב ספר?

"כסף. הרבה יותר משתלם להיות מרצה. מניסיון".

 

מה התפיסה הקומית המאחדת את כל נזירי הזן?

"גישה אנטי-התחסדותית. הבנה שבכל אחד יש מידה מסוימת של פרחחות שאי-אפשר להיפטר ממנה, וטוב שכך. פתרון לחרדת קודש על ידי אירוניה עצמית: כתבי הזן עצמם מתייחסים לאדיקות דתית כ'יותר מדי זן'".

 

עץ נופל ביער. מה קורה עם זה? יש תשובה?

"מתי, מתי כבר נעזוב את העץ האפילפטי הזה ונניח לו להירקב בשקט? למה שלא נחליף ל' אם אישה גונחת במקלחת…' וכו'?".

הספר בהוצאת רסלינג

 

Comments

comments

תגובה אחת

  1. דרור, תודה על הראיון היפה ותודה למרואיין. אני חושב שהומור הוא לעולם תלוי-הקשר ועוד יותר נמצא בזיקה לנומוס החברתי שבו הוא פועל, כלומר: מה שמצחיק הוא הגחכתו של מה שמצוי ושל מה שמקובל ושל איך שהאנשים נוהגים
    או חושבים. הוא גם תלוי בפתיחות של הקהל. כלומר, לא הייתי מנסה להתבדח על הנביא מחמד במחנה אימונים שם דאע"ש, או על ישו בפני חשמן בותיקן. יש לי מן אינטואיציה לפיה אותן שיחות זן מטורפות (כפי שהגדיר זאת פעם יעקב רז)
    נוצרו כסוג של התרסה דאואיסטית כנגד הסדרים הנומיים הקונפוציאניים או אלו הקיסריים היפניים שנחשבו למחמירים, שאין לחרוג מהם. בדרך לאֵינוּת הציעו כמה נזירי זן, לפני הכל, בעיטה בפרצוף, ערעור טוטלי של מוסכמות, עבור התלמידים הצעירים. אחר כך התחילו לעבוד. אבל אני מניח שבמציאות שבה עבודה כזו היא יום יומית והמורה כל הזמן מסלק אותך מכל דפוס דוגמטי שהכרת, זה מהר מאוד מאבד את הצחוק.
    וצריך להזכיר גם מורי זן גדולים כמו דוגן, שאצלו גם הזן-בודהיזם הוא כה ממוסד וחסר הומור, עד שהוא לעתים נדמה בעיניי כסוג של ראש ישיבה בן המאה השלוש-עשרה המנסה לשדל את בני הקהילה הסוררים לחזור בתשובה כל זמן שאפשר.

    לסיום, חייב הערה על היהדות. אני חושב שבשירה שנכתבה ביידיש במאה העשרים יש המון אנארכיה וערעור על סדרי החברה, הדת, האלהות. אני מדבר בעיקר על מאני לייב, האלפערן, מאנגער, ליילעס, גלאטשטיין. מבחינה זו, גם וודי אלן וגם חנוך לוין נדמים לי כממשיכיה של המורשת הזאת. מבחינות הרבה אני רואה נניח בלוין, הרבה יותר מאשר סופר גדול, סוג של מורה זן שבכל פעם שתנסה להציע לו סוג של נחמה הוא ימהר להציע לך אגרוף הגון בפרצוף.

מה חשבת?