ננס אדום – הרגעים הגדולים

לקראת חזרתה למסכים של קומדיית המד”ב “ננס אדום” – טל בוחרת את עשר הסצנות הגדולות

 

“אז מכל הקומדיות שראינו”, שאל אותי החצי השני של ילדי הקומדיה לא מזמן, “מה הכי אהבת?”

“את ננס אדום”, עניתי.

טכנית, את הננס ראיתי כבר מההתחלה ועד הסוף כבר פעמיים לפני שראינו אותו ביחד, וגם הסדרה האהובה עליי מכל מה שראינו היא דווקא “חשיפה לצפון” (צפיית חובה פעם בעשר שנים), אבל החצי של ילדי טוען ששאל רק על קומדיות, אז “חשיפה” לא נחשבת.

אז “ננס אדום”. קומדיית מד”ב בריטית מהאייטיז. ובניגוד לאיך שזה נשמע, מדובר בקלאסיקה. בעיקר כי לפני כן לא היו כל כך הרבה קומדיות מד”ב. בטח שלא מטורפות, עוקצניות, נשכניות, מצחיקות ופופולריות כמוה. בארץ שידרו אותה בשידורים חוזרים אי שם בתחילת האלף בבי.בי.סי פריים.

הסיפור מתחיל הרבה קודם. הוא מתחיל ב-1988. אולי אפילו קודם, כשנוצר היצור המורכב משני גופים, אחד שחי בדרום לונדון והשני בצפון לונדון (שניהם במקור ממנצ’סטר), ועונה לשם “גרנט ניילור”. כלומר רוב גרנט ודאג ניילור, הכותבים הראשיים של “ספיטינג אימג’ס” (החרצופים הבריטיים) במשך שלוש שנים, שברזומה שלהם גם תכניות רדיו לבי.בי.סי ועוד. הם החליטו לכתוב קומדיית מד”ב, פשוט כי לא היתה כזו עד אז. לפחות לא כזו מוצלחת שהם גם ירצו לצפות בה. את כל זה אני מצטטת מהספר, כי כשהסדרה הפכה ללהיט מטורף – הם גם כתבו כמה ספרים שבהם הרחיבו קצת את סיפור המסגרת.

וכך נולדה “ננס אדום”. ספינת המכרות הגדולה. כל הצוות שלה נהרג בדקות הראשונות של הסדרה, ואנחנו נשארים עם דייב ליסטר (קרייג צ’רלס), בטלן ועצלן שגזרו עליו להיכלא בתא סטסיס, שבו הזמן עומד מלכת, והוא שוחרר משם אחרי שלושה מיליון שנים על ידי מחשב הספינה “הולי” (נורמן לאביט ואח”כ הטי הייטרידג’), שיש לו איי קיו 6,000, אבל אחרי שלושה מיליון שנים בבידוד ייתכן שהתרופף לו איזה בורג. חוץ ממנו נמצאים על הספינה גם הולוגרמה של שותפו לתא של ליסטר, ארנולד רימר (כריס בארי), וחתול (דני ג’ון-ג’ולס) – צורת חיים דמוית אדם שהתפתחה במסדרונות הספינה במשך שלושה מיליון שנה. אחר כך מצטרף אליהם גם קרייטן האנדרואיד (רוברט לואלן). ביחד הם עושים את הדבר ההגיוני היחיד – מנסים לחזור לכדור הארץ ולראות מה נשאר שם.

לא ברור? אבל מצחיק רצח. וכך לאורך שבע העונות. או שמונה, או עשר, או 12 בקרוב. אצל הבריטים כמו אצל הבריטים, עונה היא שישה פרקים והעונות לא מגיעות שנה אחרי שנה – הן מגיעות, ובכן, כשבא להן. וכך נוצרו ברצף שש עונות עבור הבי.בי.סי בשנים 1993-1988, ושתיים נוספות בשנים 1997-1999, אלו כבר נכתבו על ידי דאג ניילור לבדו. ב-2009 וב-2012 שודרו שתי עונות נוספות, שנכתבו שוב על ידי ניילור לבד, בערוץ דייב (כן, לבריטים יש ערוץ בשם “דייב”. תתרגלו לזה), ושתיים נוספות צפויות ב-2017-2016. כדי לבלבל אתכם עוד יותר, מקובל להתעלם מהעונה השמינית (ולפעמים גם מאלה שבאו אחריה, אבל במיוחד מהשמינית) כי היא איומה.

אז מה יש לנו. סדרה שמתרחשת שלושה מיליון שנים בעתיד, עם אדם רגיל בן, פחות-או-יותר, זמננו (מה זה מאתיים שנה לעומת שלושה מיליונים?), הולוגרמה, חתול מדבר, מחשב ואנדרואיד. ועוד כמה הפתעות. חשבתי לספר על תמות, להעמיק בביקורת ולצטט כמה בדיחות, אבל החצי השני של ילדי אמר שאנחנו באינטרנט ובמקרים כאלה פשוט להביא סרטונים. אז עשר הסצנות המוצלחות ביותר של “ננס אדום”, הנה הן לפניכן.

 

כולם מתים, דייב:

נתחיל בהתחלה. בפרק הראשון, הקרוי, כצפוי, “הסוף”, ליסטר יוצא מהעונש בעזרת המחשב הולי, ומתחיל להבין שכולם בספינה מתים:

 

רימר מחקה את כולם:

תקלה מעצבנת בחדר ההולוגרמות גורמת לרימר ההולגרמה להתחלק לשניים (ואם זה שאיברי המין שלך הולכים להם לטייל לבד איננו מצב חירום, הוא לא יודע מה כן!), וגם להתחיל לחקות את יתר הצוות במיומנות מדהימה. שימו לב לזה, כריס בארי חקיין מקצועי, ובהקראות נהג גם לעשות את התפקידים של כולם:

 

Tongue Tied:

לחתול היו כמה קטעים. וחלומות מאוד מוזרים. שימו לב איך ג’ון-ג’ולס מנסה לעודד במבטים מודאגים את חבריו לצוות, המבואסים רצח מהריקוד שהכריחו אותם לבצע:

 

יהירות:

והוא באמת היה חתול:

זאת בננה!

כחלק מניסיונותיו לשבור את התכנות של קרייטן האנדרואיד ולהפוך אותו לקצת יותר אנושי, ליסטר מנסה ללמד אותו לשקר:

 

 ולקלל:

 

דאבל פולרויד:

אבל כשהוא מקבל את מה שביקש וקרייטן הופך לאנושי, הוא מגלה שזה לא בדיוק מה שרצה:

 

ליסטר נכנס להריון:

אז אנחנו שלושה מיליון שנים מהבית, והולי המחשב ממציא דרך לקפוץ במרחב וכמובן מביא אותך לממד מקביל שבו הכל הפוך, כלומר אתה במגדר ההפוך. ליסטר מתמודד עם זה בדרך ההגיונית היחידה וקצת מופתע מהתוצאה הצפויה:

 

שיר הרימר:

עוד מספר מוזיקלי, מהעונה השביעית. לא היו כל כך הרבה שירים בסדרה, אבל אלו שהיו היו מוצלחים באמת. בעונה השישית נפרדנו מאחד הכותבים, וגם מכריס בארי. העונה השביעית איבדה הרבה מהמומנטום בלעדיו. אבל אל דאגה, אם מישהו התגעגע אל רימר, לקרייטן יש פתרון:

 

רימר והמוות:

ונסיים בעוד רימר אחד, מהעונה השמינית דווקא. כי העונה השמינית אמנם היתה איומה, אבל הבהירה לנו לפחות דבר אחד, וזה שרימר לא מתכוון לוותר. לאף אחד.

Comments

comments

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *