מבצע סבתא במבחן הזמן: איפה הקומדיה הישראלית הקלאסית ממשיכה להצחיק גם ב-2026?
יש סרטים שמתיישנים כמו יין, ויש סרטים שמתיישנים כמו קוטג' ששכחתם באוטו באוגוסט. "מבצע סבתא", שכתב וביים דרור שאול ויצא ב־1999, הוא יצור נדיר יותר: סרט שחלקים ממנו התיישנו להחריד, אבל הוא עצמו מסרב להזדקן. 27 שנה אחרי, מספיק להגיד את המשפט האלמותי "אתה מתחיל הכי מהר שלך ולאט לאט מגביר", וכל ישראלי שחצה את גיל 30 ישר יחייך אליך.
וזו אולי השאלה המעניינת באמת בצפייה מחודשת: איך סרט טלוויזיה שאורכו בקושי 50 דקות, על שלושה אחים שצריכים לקבור את סבתא שלהם, הצליח להפוך למיקרוקוסמוס כמעט מושלם של החברה הישראלית?
איך קרמבו של רמי הויברגר ז"ל ממשיכה לייצג את החוצפה והחאפריות הישראלית
האחים לבית שגיב שונים זה מזה כמעט באופן קריקטורי, וכל אחד מהם מייצג טיפוס ישראלי אחר. אלון, המכונה קרמבו, מגולם על ידי רמי הויברגר ז"ל, שנפטר בשנה שעברה, באוגוסט 2025. הצפייה בו היום אחרי מותו של הויברגר מוסיפה לסרט שכבה של עצב שלא הייתה בצפייה לפני יותר משני עשורים. הויברגר המוכשר הופך את קרמבו לאחד הטיפוסים הכי ישראליים שנראו על המסך: חצוף, גס, חמום מוח ובטוח לחלוטין שהעולם יתיישר לפי התוכניות שלו.
רגע אחד הוא מגמגם באנגלית שבורה עם מתנדבת מחו"ל בקיבוץ, וברגע הבא הוא גוער בשירלי, הפקידה שלו בבסיס, כאילו היא באופן אישי אחראית למחדלי מערכת הביטחון. הוא לא בדיוק גיבור וגם לא אנטי־גיבור מתוחכם. הוא פשוט אחד כזה שמספיקות לו שתי דקות בתור בסופר כדי להסתכסך עם הקופאית, האיש מאחוריו ומנהל הסניף, ועדיין להיות משוכנע שכולם אשמים חוץ ממנו.
אחיו בני, בגילומו של עמי סמולרצ'יק, הוא גאון חשמל עם ידי זהב, שבינתיים מסתפק בעבודה כטכנאי כבלים ומקדיש לא מעט מזמנו לאימונים של זוגתו חגית לקראת אליפות בג'ודו. את חגית מגלמת עינת ויצמן, ומערכת היחסים ביניהם מספקת חלק ניכר מהאבסורד של הסרט. האח השלישי הוא עידן, בגילומו של צח שפיצן: מדריך נוער חנון, אידיאליסט ומרצה בלתי נלאה, מהסוג שגם כשהכול סביבו מתפרק עדיין ינסה להסביר לילדים את ההבדל בין חרדון לשממית. יחד הם פחות "שלושה גיבורים" ויותר שלוש גרסאות שונות לחלוטין של הגבר הישראלי בסוף שנות התשעים.
ואז סבתא חיה מתה
הקיבוץ הבדיוני עסיסים, שבו גדלו האחים ושאותו ייסדה הסבתא, מסרב לטפל בקבורה שלה, והשלושה נאלצים לקחת את העניינים לידיים. קרמבו ניגש לעניין כמו למבצע צבאי: תדריך, חלוקת משימות, לוחות זמנים ואפס מקום לטעויות. אלא שתוך זמן קצר מתברר שגם התוכנית הצבאית המוקפדת ביותר לא עומדת בפני הכוח הישראלי החזק מכולם: החאפריות.
מכאן הכול מתחיל להשתבש. משימות לא מתבצעות כמו שצריך, הקומבינות נכנסות לפעולה, ומה שהיה אמור להיות מבצע מתוזמן היטב הופך למסע שבו הכול מאולתר. דווקא החלק הזה כמעט לא הזדקן. להפך. אחרי כל כך הרבה שנים שבהן גילינו שוב ושוב את הפער בין הביטחון העצמי הישראלי לבין רמת המוכנות בפועל, קשה שלא לראות בו משהו מוכר מאוד.
כיצד הצפייה בסרט קיבלה משמעות שונה לחלוטין בעקבות אירועי 7 באוקטובר
אחרי 7 באוקטובר הצפייה מקבלת גם משמעות אחרת וכואבת בהרבה. עסיסים אמנם הוא קיבוץ בדיוני, אבל הוא מבוסס על כיסופים שבעוטף עזה, שבו גדל דרור שאול ושממנו שאב את הסיפור (אע"פ שהסרט מצולם ברובו בקיבוץ יקום). הידיעה הזאת משנה משהו כשצופים בבריכה, בחדר האוכל ובחיים הקיבוציים התמימים שמוצגים בסרט. מה שב־1999 היה רק רקע לקומדיה קיבוצניקית נראה היום כמעט כמו גלויה מעולם אחר, מלפני היום ששינה את האזור ואת ישראל כולה.
גם ההומור עצמו עבר טלטלה. יש ב"מבצע סבתא" בדיחות שב־2026 פשוט לא היו עוברות את חדר התסריטאים. קרמבו משתמש יותר מפעם אחת במילה "קוקסינלים" כעלבון, ובסצנה אחרת, כשילד צוחק עליו, הוא דוחף לו דשא לפה. הומור מהסוג שבעידן ה־PC היה מספק לצינור תוכן לשבוע.
וצריך להודות: חלק מהבדיחות באמת לא שרדו, כי דברים שפעם נראו כמו פאנץ' תמים מרגישים היום צורמים יותר. ומצד שני, יש משהו כמעט מרענן בלחזור לעידן שבו קומדיות לא פחדו להעליב מישהו. לא כל מה שהיה אז מצחיק ראוי להגנה בשם הנוסטלגיה, אבל גם לא כל בדיחה בעייתית דורשת ועדת חקירה ממלכתית.
הסרט הצליח לייצר יותר משפטים שנכנסו לשפה הישראלית מהרבה הפקות גדולות
אולי הדבר המפתיע ביותר בצפייה המחודשת הוא כמה מעט הסרט צריך כדי לעבוד. אין כאן תפאורות מפוארות, תקציב ענק או עלילה שמנסה להחזיק אותך במתח. יש שלושה אחים, סבתא שצריך לקבור, קיבוץ וכמה סיטואציות שהולכות ומסתבכות. ובכל זאת, הסרט הקטן הזה הצליח לייצר יותר משפטים שנכנסו לשפה הישראלית מהרבה הפקות גדולות ויקרות שבאו אחריו ונשכחו עוד לפני שעלו כתוביות הסיום.
וזה אולי הקסם של "מבצע סבתא": הוא לא רק אוסף של בדיחות. בתוך 50 דקות הוא מצליח לדחוס צבא, קיבוץ, משפחה, בירוקרטיה, גבריות, חאפריות, שאפתנות, קומבינות ואותה אמונה ישראלית בלתי ניתנת לערעור שגם אם הכול השתבש בסוף "נסתדר".
רוב הפאנצ'ים שלו אולי כבר לא מצחיקים היום כפי שהצחיקו אז. חלקם התיישנו, אחרים הפכו לבעייתיים, ויש רגעים שבהם בהחלט מרגישים שאנחנו צופים במוצר מתקופה אחרת. ובכל זאת, איכשהו הוא עדיין מצליח לצאת מזה בחיים. כי "מבצע סבתא" הוא כבר לא רק קומדיה. הוא תיעוד של ישראל אחרת, שבכמה מובנים נעלמה ובכמה אחרים, לטוב ולרע, כמעט לא השתנתה.
אז האם הוא עומד במבחן הזמן? לא לגמרי. אולי זו בכלל לא השאלה הנכונה. "מבצע סבתא" הוא כבר פחות סרט שבודקים אם התיישן יפה ויותר פיסת תרבות ישראלית שאי אפשר באמת להפריד מהתקופה שבה נוצרה, ומהדרך שבה אנחנו מסתכלים היום על עצמנו.
סבתא חיה מתה. רמי הויברגר כבר איננו. ישראל השתנתה ללא הכר. ואיכשהו, "מבצע סבתא" עדיין חי.
ציטוטים ממבצע סבתא למיטיבי לכת
עידן: "קרמבו, סבתא חיה מתה!". קרמבו: "לא יכול להיות. אני אבקש משירלי לבדוק את זה על הבוקר."עידן: "קרמבו, היא מתה. לפני שעה התקשרו מנתניה והודיעו לי:."קרמבו: "דיווחת לבני? טוב, אז חשוב שברגעים כאלה תהיה חזק, ואני אדבר איתך מחר."
סרג'יו: "הנכד שלי כבר חודש לא יורד את השתי דקות ב־100 מטר."קרמבו: "יש רק דרך אחת לשחות 100 מטר."סרג'יו: "קרמבו, תן איזה טיפ של אלופים."קרמבו: "אתה מתחיל הכי מהר שלך, ולאט לאט אתה מגביר".
""בלוויה של אבא היית תינוק, בלוויה של אמא היית חולה, בלוויה של סבא ישראל בכלל לא היית בארץ – תמיד היה לך משהו עידן."
"אז קודם כל יש לכם 20 שניות, שזה 5 שניות יותר מידי להשלים. זוז"
"עם כל המצב הבעייתי הזה של השלום…."
*הסרט זמין בארכיון הסרטים הישראלי של סינמטק ירושלים וב-VOD של YES
