אורות הכרך, הדירה, מרק ברווז וצער גידול חיות הם סרטי קומדיה ישנים שהם חלק מהקלאסיקות של הקולנוע שחור לבן. כל אחת מהקומדיות מציגה סוג אחר של הומור שמלווה אותנו עד ימינו
ז'אנר הקומדיה בקולנוע עבר תהפוכות ושינויים רבים לאורך השנים – מסרטי סלפסטיק שהתבססו על הומור פיזי, דרך קומדיות הנעורים של שנות ה-80 וה-90 ועד סרטי הפוליטיקלי קורקט של ימינו. למרות שהקומדיות העכשוויות שונות לחלוטין מהקומדיות שנוצרו לפני 60 שנה, ישנם סרטי קומדיה ישנים וקלאסיים שעד היום אנחנו יכולים ליהנות מהם. לפניכם כמה סרטי קומדיה שמצליחים להצחיק גם בשחור לבן, וקצת יותר מזה:
להירשם לניוזלטר:
הדירה – The Apartment (1960)
הבמאי בילי ויילדר הביא לנו כמה מפניני הקולנוע הטובים ביותר כמו "ביטוח חיים כפול", "חמים וטעים" ו"עד התביעה". סרטו "הדירה" נחשב לקומדיה רומנטית פורצת גבולות כשיצא לאקרנים. הסרט מספר על ק. ק. באקסטר (ג'ק למון) – עובד בחברת ביטוח בודד ומשועמם. כדי לטפס בראש סולם הקריירה, באקסטר מאפשר לארבעת מנהליו להשתמש בדירתו למפגשים עם נשים מחוץ לנישואין שלהם. ההתייחסות לבגידות ורומנים נתפסה בשנות ה-60 כנועזת, וכך גם הפרשנות של ויילדר על תרבות העבודה הקפיטליסטית. ועוד לא דיברנו על הכימיה הנהדרת בין ג'ק למון לשירלי מקליין שגורמת ל"דירה" להיות ממתק קולנועי אמיתי.
קראו עוד:
קומדיה שחורה – ;מה זה וקומדיות שחורות מומלצות
ביקשנו מ-ChatGPT לכתוב עלילות לסיטקומים ישראליים
מרק ברווז – Duck Soup (1933)
קשה מאוד לבחור סרט אחד מבין הסרטים הרבים והטובים של האחים מרקס. ארבעת האחים יצרו וכיכבו בקומדיות שחור לבן מוצלחות רבות בשנות ה-20, ה-30 וה-40 שרובן עומדות במבחן הזמן. אחד מהסרטים האייקונים ביותר שלהם היה "מרק ברווז" – סאטירה פוליטית שנונה שעסקה במלחמה בדיונית בין פרידוניה למדינה השכנה שלה, סילבניה. הסרט היה חגיגה מטורפת של משחקי מילים והומור סלפסטיק ועם זאת הוא הציג ביקורת פוליטית נוקבת. הסרט צולם בשנת 1933, כשהמפלגה הנאצית עלתה לשלטון בגרמניה, בניטו מוסליני היה השליט של איטליה ויוסף סטלין היה השליט של ברית המועצות. כשיצא לאקרנים, "מרק ברווז" קיבל ביקורות מעורבות ונחשב לאכזבה בקופות. הוא אף נאסר להקרנה באיטליה הפשיסטית של אותם ימים. אלא שבמשך השנים דעת הקהל השתנתה וכיום הוא נחשב לקלאסיקה.
.
אורות הכרך – City Lights (1931)
אי אפשר לכתוב רשימה על סרטי קומדיה ישנים ולא לכלול בה את גדול הקומיקאים של המאה ה-20, הלא הוא צ'ארלי צ'פלין. בסרטו האילם, צ'פלין מגלם את דמות הנווד האייקונית שמתאהב בנערת פרחים עיוורת שחושבת בטעות שהוא מיליונר. הנווד עושה כל שביכולתו כדי להשיב לה את הראייה, לא משנה מה יהיה המחיר. כמו כל סרטיו של צ'פלין, גם הסרט הזה משעשע מאוד ומציג את כישרונו הגדול להצחיק מבלי לומר מילה. לצד ההומור הקורע בקומדיית שחור לבן "אורות הכרך" אינו חף גם מסצנות עצובות ומרגשות שהופכות אותו לסרט מר-מתוק.
.
צער גידול חיות – Bringing Up Baby (1938)
בשנות ה-30 וה-40 צמחה קומדיית הסקרובול (screwball) – קומדיה מטורפת. זה היה ז'אנר שהבדיל את עצמו משאר הקומדיות והתאפיין במצבים פארסיים, תגובות מהירות ועלילה שכוללת סיפור חיזור בין גבר לאישה. אנדרו סאריס, מבקר הקולנוע, הגדיר את קומדיית הסקרובול כ"קומדיית סקס, בלי הסקס". בסרט "צער גידול חיות", שנחשב לאחת מהקומדיות המטורפות המוצלחות ביותר, קארי גראנט וקת'רין הפבורן מגלמים זוג מוזר שעובר שלל הרפתקאות ונקלע לצרות שונות בזמן שהשניים מנסים לעשות בייביסיטר על נמר בשם בייבי. גם בסטנדרטים של היום, זהו סרט מהיר וקצבי ששומר על טיימינג קומי מוצלח מתחילתו ועד סופו. אגב, אם העלילה נשמעת לכם מוכרת, הרי ש"צער גידול חיות" זכה למחווה בסרט "בדרך לחתונה עוצרים בלאס וגאס" מ-2009 עם סצנת הנמר המפורסמת במלון. זוהי הוכחה נוספת לכך שיש סרטים שיישארו מצחיקים ורלוונטיים תמיד.
להזמת הרצאות על קומדיה או על סטנדאפ לאירוע:
דרור, 0547454667