תולדות הקומדיה הישראלית בקולנוע ובטלוויזיה

מהסרטים הראשונים ועד סדרות הרשת – איך השתנה ההומור הישראלי לאורך השנים

הקומדיה הישראלית השתנתה עם החברה הישראלית. מהעולים החדשים והמעברות של שנות החמישים והשישים, דרך סרטי הבורקס, הצבא, המשפחה והשכונה, ועד הביורוקרטיה, מקומות העבודה והחיים בישראל של שנות ה-2000 וה-2020.

הקומדיה שיקפה כמעט תמיד את המציאות שממנה נוצרה. ההיסטוריה של הקומדיה הישראלית בקולנוע ובטלוויזיה אינה מתחילה דווקא בסיטקומים המוכרים של הטלוויזיה. כבר בשנות השישים הופיעו סרטים שהפכו את המציאות הישראלית לחומר קומי, ובראשם "סאלח שבתי". הסרט היה לא רק הצלחה מסחרית יוצאת דופן, אלא גם נקודת מפנה בתולדות הקולנוע הישראלי.

מה הייתה הקומדיה הישראלית הראשונה?

קשה להצביע על סרט אחד ולהכריז עליו באופן מוחלט "הקומדיה הישראלית הראשונה". הקולנוע המקומי כלל יצירות קומיות והומוריסטיות כבר בראשית דרכו, ובשנות החמישים והשישים הופקו סרטים ששילבו קומדיה עם דרמה, מוזיקה וסאטירה.

עם זאת, אם מחפשים את הסרט שהפך את הקומדיה הישראלית לתופעה עממית וקופתית משמעותית, "סאלח שבתי" של אפרים קישון, משנת 1964 הוא נקודת הפתיחה החשובה ביותר.

"סאלח שבתי" עסק בעולמם של עולים חדשים מארצות ערב בראשית המדינה, אך לא ברור מאיזו מדינה סאלח – רק שהוא מעדות המזרח. חיים טופול גילם את סאלח, עולה חדש המתגורר במעברה ונאלץ להתמודד עם הביורוקרטיה, מוסדות המדינה, קשיי הקליטה והיחס של הוותיקים אליו.

הסרט נולד למעשה מתוך מערכונים של קישון, שכתב בשנות החמישים עבור להקת הנח"ל. ההצלחה הייתה עצומה: לפי ארכיון הסרטים הישראלי, יותר ממיליון צופים הגיעו לראות את הסרט בבתי הקולנוע, יש מקורות המגיעים ל-1.2 מיליון צופים.

חשוב לסייג את הנתון הזה: מכירת 1.2 מיליון כרטיסים אינה בהכרח 1.2 מיליון צופים שונים. בשנות השישים לא היו נטפליקס, שירותי סטרימינג או וידאו ביתי, ולכן צופה שרצה לראות סרט פעם נוספת נדרש לחזור לבית הקולנוע. ובכל זאת, גם לאחר שמביאים את ההסתייגות הזאת בחשבון, מדובר בהצלחה יוצאת דופן.

עם זאת, ישנם כמה ציוני דרך קודמים לפי ההקשר:

• בקולנוע (הקומדיה הראשונה): הסרט "ויהי בימי" (1932), קומדיה פורימית קצרה אילמת בשתי מערכות שיצרו נתן אקסלרוד ואלכסנדר פן (בבימוי חיים הלחמי), נחשב לאחד הסרטים הקומיים הראשונים בארץ ישראל בתקופת המנדט.
• בקולנוע הבורגני/משפחתי: הסרט "משפחת שמחון" (1964), שביים יואל זילברג על פי תסכית רדיו פופולרי, יצא באותה השנה של "סאלח שבתי" והציג קומדיה על הבורגנות התל-אביבית.
• ברדיו: תסכית הרדיו הקומי המפורסם "משפחת שמחון" החל לשדר בגלי צה"ל בשנת 1963 והיה לחלוציות קומית משמעותית במדיה המקומית.
• בעולם התיאטרון בארץ, התפתחות הקומדיה והסאטירה נחלקת לכמה אבני דרך היסטוריות:
• הבמה הסאטירית/קומית הראשונה: תיאטרון "הקומקום" (1927) שנוסד על ידי אביגדור המאירי. הוא נחשב לתיאטרון הסאטירי והבידורי הראשון בארץ ישראל בתקופת היישוב. המופעים שלו שילבו מערכונים קומיים, פזמונים ופרודיות על ההנהגה והחיים המקומיים. שנה לאחר מכן (1928) קם תיאטרון "המטאטא", שהפך למותג הקומדיה והסאטירה המוביל של היישוב במשך כ-25 שנה.
• הקומדיה המקורית הראשונה בתיאטרון הרשמי: המחזה "חדווה ואני" (1954) מאת אהרן מגד, שהועלה בתיאטרון "הבימה". זו נחשבת לאחת הקומדיות המקוריות והמצליחות הראשונות שנכתבו בישראל לאחר קום המדינה, ועסקה בהומור במעבר של זוג מהקיבוץ אל העיר הגדולה (תל אביב).
• הקומדיה המוזיקלית הראשונה: "שלמה המלך ושלמי הסנדלר" (הגרסה של תיאטרון הקאמרי, 1964) מאת נתן אלתרמן (על פי סמי גרונמן). היא הפכה לקומדיה המוזיקלית המצליחה והאיקונית ביותר בתולדות התיאטרון המקומי.

"סאלח שבתי": קומדיה שהגיעה עד האוסקר

ההישג של "סאלח שבתי" לא הסתכם בקופות. הסרט היה הראשון בתולדות ישראל שהיה מועמד לאוסקר בקטגוריית הסרט הזר, וזכה בשני פרסי גלובוס הזהב: לסרט הזר ולשחקן המבטיח, חיים טופול.

הסרט גם היה חשוב משום שהציג לקהל, באמצעות קומדיה וסאטירה, נושאים שהיו רגישים מאוד בחברה הצעירה של ישראל: עלייה, קליטה, פערים עדתיים, ביורוקרטיה ופוליטיקה.

הבדיחה לא הייתה רק המטרה. מאחורי ההומור עמד גם מסר חברתי.

עם זאת, הסרט ספג ביקורת על האופן הסטריאוטיפי שבו הוצגו עולים מזרחים. במילים אחרות, אותה קומדיה שצחקה על החברה הישראלית גם השתמשה בדימויים שהיום עשויים להיתפס כבעייתיים.

למה הקהל אהב את סרטי הבורקס?

"סאלח שבתי" סלל את הדרך לז'אנר שהפך לאחת התופעות המרכזיות בקולנוע הישראלי: סרטי הבורקס.

הסרטים האלה שילבו קומדיה ומלודרמה, והציגו בדרך כלל דמויות עממיות, שכונות, משפחות, מתחים בין עדות ומאבקים מעמדיים. הם היו ישירים, נגישים ולעיתים קרובות מאוד לא מתוחכמים מבחינה קולנועית, אבל הקהל הגיע בהמוניו.

הסיבה לכך הייתה גם חברתית. ישראל של שנות השישים והשבעים הייתה חברה שעברה שינויים דמוגרפיים ותרבותיים משמעותיים. העלייה ההמונית יצרה מפגש בין קבוצות שונות, והמתחים האלה הפכו לחומר גלם מצוין לקומדיה.

הקהל זיהה את עצמו על המסך: את השכן, את המשפחה, את הפקיד, את הבוס, את החייל ואת הדמות שמנסה "לעבוד על המערכת".

מבחינה זו, סרטי הבורקס היו "סרטים של העם על העם". גם אם מבקרי הקולנוע לא תמיד התלהבו מהם. הסרטים זכו לפופולריות רבה בשנות השישים והשבעים, בעוד שמבקרים וחוקרים נטו להתייחס אליהם בזלזול.

סרטי הקומדיה הישראלית שהפכו ללהיטים

אם בוחנים את הקומדיות לפי הזיכרון הציבורי והצלחתן בקרב הקהל, כמה שמות חוזרים שוב ושוב.

בין הסרטים הבולטים נמצאים:

• "גבעת חלפון אינה עונה": קומדיה צבאית שהפכה לאחד מסרטי הפולחן הגדולים בישראל.
• "חגיגה בסנוקר": אחת הקומדיות המזוהות ביותר עם זאב רווח ויהודה ברקן.
• "צ'רלי וחצי": סרט בורקס שהפך לחלק מהתרבות הפופולרית.
• "אסקימו לימון": קומדיית נעורים שהפכה להצלחה בישראל וגם מחוצה לה.
• "מבצע סבתא": קומדיה מאוחרת יותר שהפכה לסרט פולחן.
• "אלכס חולה אהבה": קומדיה נוסטלגית על גיל ההתבגרות והחיים בישראל של שנות ה־50.
• לשחרר את שולי" (2021) היו כ-1.2 מיליון צופים בבתי הקולנוע בישראל.סרט ההמשך, "לשחרר את שולי סאן" (שעלה לאקרנים ביולי 2025), עקף את הסרט המקורי ושבר שיא היסטורי מטורף כאשר מכר כ-1.4 מיליון כרטיסים והפך רשמית לסרט הישראלי הנצפה ביותר בכל הזמנים.
• ההילולה – 700 אלף צופים

בסקר שערך ynet ב־2016, הקהל בחר ב"גבעת חלפון אינה עונה" כקומדיה הקולנועית הישראלית האהובה ביותר, לפני "חגיגה בסנוקר", "צ'רלי וחצי", "מבצע סבתא" ו"אלכס חולה אהבה".

גם בסקר רחב יותר של סרטים ישראליים, "גבעת חלפון אינה עונה" דורג במקום הראשון, "חגיגה בסנוקר" במקום השני ו"אלכס חולה אהבה" במקום השלישי.

הנתונים האלה אינם בהכרח רשימה של הסרטים שהכניסו הכי הרבה כסף בקופות, אבל הם מדגימים דבר חשוב: הצלחה של קומדיה ישראלית נמדדת לא רק במספר הכרטיסים שנמכרו בזמן אמת, אלא גם ביכולת של הסרט להישאר בזיכרון הקהל במשך עשרות שנים.

שנות ה־70: השיא של הבורקס וההומור העממי

שנות ה־70 היו תקופת השיא של סרטי הבורקס. הקולנוע המסחרי סיפק לקהל דמויות שקל לזהות וסיפורים שקל לעקוב אחריהם.

הנושאים המרכזיים היו:

• יחסים בין מזרחים לאשכנזים.
• פערים בין עשירים לעניים.
• שכונות מול האליטה.
• נישואים ומשפחה.
• תחבולות והונאות.
• צבא וגבריות ישראלית.
• פערים בין הדור הצעיר למבוגרים.
• היחסים בין "הישראלי הפשוט" לבין הממסד.

הקומדיה בתקופה הזאת הייתה בדרך כלל מוחצנת יותר מזו של ימינו. הדמויות היו גדולות מהחיים, הדיבור היה תיאטרלי והבדיחות נשענו פעמים רבות על סטריאוטיפים.

אבל מאחורי ההומור היה גם מתח חברתי אמיתי.

שנות ה־80: הקומדיה משתנה

בשנות ה־80 מתחולל שינוי. מצד אחד ממשיכות להגיע קומדיות עממיות, סרטי מתיחות כמו סרטי יהודה ברקן וסרטי המשך ל"אסקימו לימון". מצד שני מתפתח קולנוע ישראלי ביקורתי ואישי יותר.

השינוי לא היה מקרי.

הטלוויזיה והווידאו הביתיים התחילו להתחרות בבתי הקולנוע, ובסוף שנות ה־70 החלה הפופולריות של סרטי הבורקס לדעוך. במקביל השתנתה גם מדיניות התמיכה הממשלתית בקולנוע.

הקולנוע הישראלי התחיל לחפש קהלים ונושאים חדשים.

הקומדיה עדיין הייתה קיימת, אבל היא כבר לא הייתה הז'אנר הדומיננטי היחיד.

מה קרה לקומדיה כשהטלוויזיה נכנסה לחיים?

המעבר לקומדיה בטלוויזיה שינה את כללי המשחק.

במקום לצפות בסרט במשך שעה וחצי, הקהל יכול היה להכיר דמויות מדי שבוע. במקום סיפור חד־פעמי, נוצר עולם קומי מתמשך.

"קרובים קרובים", שעלתה בשנות ה־80, היא דוגמה מרכזית לכך. הסדרה לקחה את מבנה הסיטקום והכניסה אותו לדירה, לבניין ולחיי השכנים הישראלים.

באותו עשור הגיעו תוכניות מערכונים וסאטירה כמו "זהו זה!" ולאחריו "החמישייה הקאמרית", שכל אחת מהן ייצגה צורה אחרת של הומור ישראלי.

שנות ה־90: מהבורקס לסיטקום

שנות ה־90 סימנו שינוי משמעותי נוסף. הטלוויזיה המסחרית הרחיבה את אפשרויות היצירה והגדילה את הביקוש לקומדיה.

"החמישייה הקאמרית" הביאה הומור סאטירי, אבסורדי ולעיתים שחור יותר. "הקומדי סטור" פנתה לקהל רחב באמצעות מערכוני נונסנס ודמויות. בהמשך הגיעו סיטקומים כמו "שמש", שהחזירו את הקומדיה העממית למרכז הבמה.

למעשה, "שמש" תוארה כקומדיה העממית הראשונה של קשת. הסדרה הצליחה לקחת את ההומור הישראלי המוכר ולחבר אותו למבנה של סיטקום.

זהו הבדל חשוב בין התקופות: הקומדיות של שנות השבעים נבנו בעיקר סביב סרט, ואילו הקומדיות של שנות התשעים יכלו להיבנות סביב דמות ומערכת יחסים מתמשכת.

סדרות קומדיה ישראלית ישנות: למה הן עדיין עובדות?

העניין בסדרות קומדיה ישראלית ישנות אינו נובע רק מנוסטלגיה.

הסדרות הישנות מתעדות את השפה, האופנה, יחסי המשפחה והנורמות החברתיות של התקופה שבה נוצרו. לפעמים מה שמצחיק בהן כיום הוא דווקא המרחק בין ישראל של אז לבין ישראל של היום.

הן גם מדגימות כיצד השתנה קצב ההומור. קומדיות ישנות רבות אפשרו לסצנה להתפתח לאט יותר. כיום הצופה רגיל לעיתים לקצב מהיר יותר, לעריכה תזזיתית ולבדיחות בתדירות גבוהה.

שנות ה־2000: יותר סגנונות, פחות ז'אנר אחד

בשנות ה־2000 הקומדיה הישראלית נעשתה מגוונת יותר.

לצד הסיטקום המסורתי הופיעו קומדיות שחורות, קומדיות אבסורד, מוקומנטרי, סאטירה ותוכניות שמשלבות בין דרמה לקומדיה.

גם הקולנוע השתנה. סרטים כמו "מבצע סבתא" הפכו לקומדיות פולחן, אבל ההומור כבר לא היה חייב להתבסס על סטריאוטיפים עדתיים או על המבנה הקלאסי של סרטי הבורקס.

הגיבור הישראלי החדש יכול להיות אדם מבולבל, כושל, בודד או נוירוטי, כמו ברמזור או החיים זה לא הכול, ולא בהכרח "הבחור העממי" שיודע לסדר את כולם.

סדרות קומדיה ישראלית חדשות: הסופרמרקט הופך למיקרוקוסמוס

אחת הדוגמאות הטובות ביותר לשינוי היא "קופה ראשית".

הסדרה, שהחלה את דרכה ב-2018, ממקמת את העלילה בסופרמרקט והופכת את מקום העבודה למעין מדגם של החברה הישראלית. במקום לצחוק רק על עדה או קבוצה מסוימת, היא יכולה לצחוק על עובדים, מנהלים, לקוחות, ביורוקרטיה, יחסי כוח והפער בין אנשים שונים שנאלצים לעבוד יחד.

הפופולריות שלה ניכרת גם בנתוני הצפייה: בפרק הבכורה של העונה הרביעית נרשמו 425.8 אלף צופים.

ההצלחה אפילו עברה מהטלוויזיה לקולנוע. ב־2026 יצא "קופה ראשית: הסרט", ובארבעת ימי ההקרנה הראשונים צפו בו יותר מ־250 אלף איש.

זהו מהלך שממחיש היטב את השינוי שעברה הקומדיה הישראלית: פעם סרט מצליח יצר כוכבי טלוויזיה; כיום סדרת טלוויזיה מצליחה יכולה להפוך למותג קולנועי.

@_kupa__rashit

הייתם רוצים שיוסיפו את הסצנה הזאת?? #פוריו #קופהראשית🛒 #כוכבהשביט #אמנוןטיטנסקי

♬ original sound – קופה ראשית🛒

אילו נושאים מצחיקים את הישראלים?

אפשר לזהות לאורך ההיסטוריה כמה נושאים שחוזרים שוב ושוב, גם אם צורת הטיפול בהם משתנה.

• הממסד והביורוקרטיה: אצל קישון הפקיד והמערכת היו אויבים קבועים של האדם הפשוט. כיום הביורוקרטיה יכולה להיות מיוצגת באמצעות מקום העבודה, קופת חולים, סופרמרקט או כל מערכת אחרת.
• המשפחה: מהמשפחה המורחבת בקומדיות הישנות ועד משפחות מודרניות ומורכבות יותר.
• הצבא: נושא מרכזי בקומדיות ישראליות במשך עשרות שנים.
• יחסי עדות וזהות : נושא מרכזי במיוחד בסרטי הבורקס.
• עבודה: נושא שקיבל חשיבות רבה יותר בקומדיות העכשוויות.
• הישראלי מול העולם: פעם בעיקר באמצעות העולה החדש והמפגש בין ישראלים לקבוצות אחרות; כיום גם דרך גלובליזציה, הגירה, טכנולוגיה ותרבות פופולרית.

קומדיה ישראלית: מה השתנה בין הדורות?

ההבדל בין התקופות אינו רק בטעם הקהל. גם החברה עצמה השתנתה.

תקופה	מאפייני ההומור	נושאים בולטים
שנות ה־60	סאטירה עממית	עלייה, קליטה, בירוקרטיה
שנות ה־70	בורקס וקומדיה עממית	עדות, מעמד, שכונה, משפחה
שנות ה־80	קומדיות פופולריות לצד קולנוע ביקורתי	צבא, נעורים, משפחה
שנות ה־90	סיטקום, מערכונים וסאטירה	משפחה, עבודה, פוליטיקה
שנות ה־2000	מגוון ז'אנרים	זהות, זוגיות, חברה
שנות ה־2010–2020	קומדיה שחורה, מוקומנטרי וסאטירה	מקום עבודה, מעמדות, פוליטיקה, תרבות
שנות ה־2020	שילוב טלוויזיה וקולנוע	נוסטלגיה, זהות ישראלית, מוסדות וחיי היומיום

מהן הקומדיות הישראליות המצליחות ביותר?

הקומדיות הישראליות המצליחות ביותר נמדדות לפי מספרי קופות היסטוריים (בסרטים) או לפי נתוני רייטינג והשפעה תרבותית (בסדרות טלוויזיה). בקולנוע, שוברי הקופות הגדולים ביותר משלבים בין קלאסיקות בורקס וצבא ללהיטים מודרניים, בעוד בטלוויזיה שולטות קומדיות המצבים (סיטקומים) והסאטירה. 

להלן חלוקה מקיפה של הקומדיות המצליחות והנצפות ביותר בישראל:

סרטי קולנוע (לפי מספר כרטיסים שנמכרו בקופות)

• לשחרר את שולי (2021) – הקומדיה המודרנית המצליחה ביותר של שלישיית "מה קשור", שהביאה כ-1.4 מיליון צופים לבתי הקולנוע והפכה לאחד הסרטים הנצפים ביותר בתולדות המדינה. [
• אסקימו לימון (1978) – קומדיית הנעורים המיתולוגית של בועז דוידזון שמכרה כ-1.35 מיליון כרטיסים בישראל וזכתה להצלחה בינלאומית עצומה (בעיקר בגרמניה וביפן). 
• גבעת חלפון אינה עונה (1976) – סרט הפולחן של אסי דיין בכיכובם של הגשש החיוור. למרות שמכר בזמנו כ-670,000 כרטיסים, הוא נחשב בעיני סקרים רבים לקומדיה הישראלית האהובה והמצוטטת ביותר בכל הזמנים. 

סרטי קומדיה ישראלית לצפייה ישירה

החיפוש אחר סרטי קומדיה ישראלית לצפייה ישירה הפך קל יותר מבחינה טכנולוגית, אבל קשה יותר מבחינת זכויות. סרטים ישראליים ותיקים עשויים להיות זמינים בארכיונים, בספריות דיגיטליות או בשירותי סטרימינג שונים, אך הזמינות משתנה.

לכן, כאשר מחפשים סרט לצפייה, כדאי להפריד בין שתי שאלות: האם מדובר בקומדיה מומלצת, והאם היא זמינה כרגע לצפייה חוקית.

בין הסרטים שכדאי להכיר במסגרת ההיסטוריה של הקומדיה המקומית אפשר להתחיל ב"סאלח שבתי", "צ'רלי וחצי", "חגיגה בסנוקר", "גבעת חלפון אינה עונה", "מבצע סבתא", "אלכס חולה אהבה" ו"המוסד".

סדרות קומדיה ישראלית מומלצות להיכרות עם הז'אנר

מי שמחפש סדרות קומדיה ישראלית מומלצות ורוצה להבין את ההתפתחות ההיסטורית של הז'אנר, עדיף שלא יתחיל דווקא מהסדרה החדשה ביותר.

אפשר לבנות מסלול צפייה היסטורי:

1. "קרובים קרובים": כדי לראות את ראשית הסיטקום הישראלי.
2. "זהו זה!": כדי להכיר את מסורת המערכונים.
3. "החמישייה הקאמרית": כדי לראות את המעבר להומור סאטירי, שחור ואבסורדי יותר.
4. "שמש":  כדי להכיר את הקומדיה העממית של שנות ה־90.
5. "שנות ה־80": כדי לראות כיצד הנוסטלגיה הפכה למקור מרכזי של הומור.
6. "היהודים באים": כדי לראות כיצד ההיסטוריה והמיתולוגיה הופכות לחומר סאטירי.
7. "קופה ראשית": כדי לראות את אחת הצורות הבולטות של הקומדיה הישראלית העכשווית.

סרט קומדיה ישראלית מומלצים – מאיפה להתחיל?

אם המטרה היא להכיר את הקולנוע הקומי הישראלי ולא רק למצוא סרט מצחיק לערב אחד, כדאי לצפות בסרטים מתקופות שונות.

לצד סרט קומדיה ישראלית מומלצים כמו "גבעת חלפון אינה עונה", "חגיגה בסנוקר", "צ'רלי וחצי", "מבצע סבתא" ו"אלכס חולה אהבה", כדאי להכניס לרשימה גם את "סאלח שבתי", משום שהוא מאפשר להבין מאיפה התחיל חלק משמעותי מההומור הקולנועי הישראלי.

הבחירה בין הסרטים תלויה בסוג ההומור שמחפשים: קומדיה עממית, סאטירה, קומדיית צבא, קומדיית נעורים או קומדיה אבסורדית.

הקומדיה הישראלית עוברת לרשת: האם זה הדבר הבא?

בשנים האחרונות נפתח לקומדיה הישראלית מרחב חדש: האינטרנט. לצד הטלוויזיה והקולנוע מתקיימות סדרות רשת, מערכונים, סרטונים וערוצי יוטיוב שמאפשרים ליוצרים להפיק ולפרסם תוכן בלי לעבור בהכרח דרך מערכת השידור המסורתית. ההבדל אינו רק באורך הפרקים או במסך שעליו צופים. בטלוויזיה ובקולנוע יצירה קומית דורשת בדרך כלל תקציב, צוות הפקה ותהליך עבודה ממושך, בעוד שברשת יוצר יכול להתחיל עם צוות קטן, לפרסם ישירות לקהל ולגלות כמעט בזמן אמת מה מצחיק אותו. גם הפורמט גמיש יותר: סרטון יכול להימשך דקה, מערכון כמה דקות וסדרת רשת יכולה לשנות את אורכה בהתאם לרעיון. כך הרשת מאפשרת ליוצרים צעירים להתנסות בשפה קומית חדשה, לבנות קהל ולפתח דמויות בלי להמתין לאישור של ערוץ טלוויזיה או חברת הפקה.

האם זה יהיה הדבר הבא של הקומדיה הישראלית? ייתכן. הטלוויזיה והקולנוע עדיין נהנים מתקציבים, הפקות גדולות וקהל רחב, אבל הרשת משנה את הדרך שבה קומדיה יכולה להיווצר ולהצליח. יוצר יכול להתחיל בסרטון קצר, להפוך דמות לוויראלית, לבנות קהל נאמן ורק אחר כך להגיע לטלוויזיה או לקולנוע. במובן הזה, המסלול העתידי הפוך מזה שהכרנו וכבר קורה, כמו משיח של אודי כגן ותותית של גיתית פישר: לא סדרת טלוויזיה שמולידה סרט, אלא סדרת רשת שמולידה סדרת טלוויזיה או סרט קולנוע. הגבול בין הפלטפורמות הולך ומיטשטש, ולכן הרבה מהקומדיות הישראליות הגדולות הבאות לא יתחילו באולפן טלוויזיה או על סט של סרט, אלא בסרטון שמישהו יעלה לרשת ויגלה במקרה שהוא הצליח להצחיק מאות אלפי אנשים.

מה אפשר ללמוד מההיסטוריה של הקומדיה הישראלית?

הסיפור של קומדיה ישראלית הוא במידה רבה סיפור על שינוי חברתי.

בשנות השישים והשבעים צחקו על פערים בין עדות, על המעברה ועל המפגש בין העולה לממסד. בשנות ה־80 נכנסו יותר סיפורים אישיים ונושאים ביקורתיים. בשנות התשעים הטלוויזיה המסחרית הפכה את הסיטקום והמערכונים למרכזיים. בשנות האלפיים נוצרו יותר קומדיות שמערבבות בין ז'אנרים. ובשנים האחרונות הקומדיה עוסקת יותר במקומות עבודה, בזהות, במעמדות ובאבסורד של החיים היומיומיים.

אבל דבר אחד נשאר כמעט ללא שינוי: הקהל הישראלי אוהב לראות את עצמו על המסך, במיוחד כאשר המסך מציג את המציאות קצת יותר מוגזמת ממה שהיא באמת.

וזו אולי הסיבה לכך שסרטים כמו "סאלח שבתי", "צ'רלי וחצי", "חגיגה בסנוקר" ו"גבעת חלפון אינה עונה" ממשיכים להיזכר גם עשרות שנים אחרי שנוצרו, בעוד שיצירות חדשות כמו "קופה ראשית" מצליחות ליצור לעצמן קהל נאמן.

הקומדיה הישראלית השתנתה, אבל הצורך שלה לעשות דבר אחד בסיסי לא השתנה: לקחת את החיים בישראל, להסתכל עליהם מזווית קצת עקומה ולגרום לקהל לצחוק.