ארכיון הקטגוריה: מוזיקה

מיהו רג’י וואטס – קומיקאי או מוזיקאי? ויש גם קופון בסוף

רג’י וואטס, שמגיע לארץ ב-25.6 משלב בין מוזיקה לקומדיה בצורה מאוד מעניינת. אבל האם זה מצחיק?

מה מבדיל בעצם קומיקאי ממוזיקאי? השקפת החיים שלנו באתר הזה היא שקומדיה היא אמנות נשגבת, הטהורה ביותר מבין האומניות, בזמן שמוזיקה היא פעילות ברברית, פרימטיבית ולמען האמת חסרת-תועלת שאפילו חיות יכולות ללמוד. אבל מה לגבי אותם אלה המשלבים בין הקומדיה והמוזיקה? מהו היחס בין מוזיקה לקומדיה ההופך בן אדם לקומיקאי או מוזיקאי? מתי מישהו הוא מוזיקאי ששר שירים קצת מצחיקים ומתי מישהו הוא קומיקאי שמשתמש קצת במוזיקה?

מה שמביא אותנו לרג׳י וואטס, אותו קומיקאי/מוזיקאי שמגיע לארצנו  ב-25.6. וואטס משלב בין מוזיקה וקומדיה בצורה מיוחדת, אך האם הוא קומיקאי או מוזיקאי? נתחיל עם קצת רקע. רג׳ינלד לוסיאן פרנק רוג׳ר וואטס נולד ב-1972 בשטוטגארט, גרמניה לאם צרפתייה ואב אפרו-אמריקאי. משפחתו עברה למונטאנה שבארצות הברית, שם הוא גדל ולמד. לאחר מכן וואטס למד מוזיקה בסיאטל ושם התחיל את הקריירה שלו. וואטס החל במהרה לשלב קומדיה בהופעות המוזיקליות עם שירים מאולתרים שהיה יוצר על הבמה בעזרת ביטבוקסינג ולופר. עם  השנים וואטס הפך לאישיות אהובה בעולם הקומדיה, עם הופעות בסרטוני אינטרנט, סדרות טלוויזיה ופודקאסטים. בין השאר וואטס כתב את שירי הנושא של תכנית המערכונים ״קי ופיל״ והפודקאסט ״קומדי באנג באנג״ ואף שימש כסיידקיק/ מנהיג הלהקה/ החבר היחידי בלהקה בגרסת הטלוויזיה של ״קומדי באנג באנג״ במשך שתי העונות הראשונות שלה. לאחר מכן וואטס נהיה הסיידקיק/ מנהיג להקה בטוק-שואו האמיתי של ג׳יימס קורדן ברשת CBS.

ההופעות החיות של וואטס קשות לתיאור. את ספיישל הנטפליקס שלו מ-2016 Spatial וואטס מתחיל בתור חייזר המדבר במושגים  חלליים לא ברורים ואז עובר למופע מאולתר לחלוטין המשלב בין שירים עם הלופר שלו, סטנדאפ פארודי, אנטי-קומדיה ומערכונים אבסורדיים. והכל נגמר במסיבת ריקודים גדולה.  קראו לי מיושן, אבל אני אוהב בדיחות בסטנדאפ שלי. אפילו ספיישל נטפליקס אוונגרדי כמו Rory Scovell Does Standup for the First Time של רורי סקובל הכיל בתוכו בדיחות. סקובל אגב סיפק לי את רגעי הצחוק הגדולים ביותר ב-spatial כשהשתתף בסיטקום המאולתר בתוך המופע Crowe’s Nest יחד עם וואטס והקומיקאית קייט ברלנט.

וואטס תיאר את עצמו בעבר לא כקומיקאי או מוזיקאי אלא כ-disinformist, מישהו שמטרתו היא לבלבל את הקהל שצופה בו. והוא בהחלט מצליח בזה. אני חושב שוואטס הוא גם מוזיקאי מאוד מוכשר. השירים המאולתרים שלו נעימים לאוזן וקליטים. אבל לגבי הקומדיה, אני לא בטוח מה מצחיק בלחזור על מילים אקראיות וג׳יבריש על גבי רקע ביטבוקס. בעבר נהניתי מוואטס בפרוייקטים יותר כתובים ומהוקצעים שלו כמו הקליפים שלו לשירים מקוריים כמו “Fuck Shit Stack” ו-“If You’re Fucking, You’re Fucking” בשירים הקצרים האלה של וואטס אני מצליח למצוא הומור, והם קליטים מספיק כדי שאקשיב להם שוב ושוב.

כל מה שכתבתי כאן, לא אומר שאני לא מעריך את וואטס. אני מוצא את מה שהוא עושה מעניין ומיוחד מאוד, ואני בהחלט חושב שאפשר להגדיר אותו כקומיקאי ומוזיקאי, ושילוב מרתק בין השניים. זה מגניב שכל הופעה שלו היא משהו שונה לגמרי, משהו מאולתר ומאתגר. ואני סקרן לראות מה הוא יעשה כאן בהופעה שלו.

סקרנים נוספים יכולים לקבל 15% הנחה כאן

ל”ווירד אל” יש שירים מקוריים?

כן, והוא יצא לסיבוב הופעות בו הוא מנגן רק אותם, ואתם יכולים להאזין לו. תנו למומחה “ווירד אל” יונתן עמירן להדריך אתכם.

 

אני לא יודע בדיוק כמה שנים אני מעריץ של ווירד אל ינקוביק, אבל אני יכול להגיד לכם ששמעתי אותו לראשונה שאימיול היה דבר. חברים שלי הורידו את Fat או  White and Nerdy והתאהבתי. לא ממש אהבתי מוזיקה באותו זמן, כי הייתי יותר מדי אובססיבי לקומדיה. אבל סוף סוף מצאתי אמן המשלב מוזיקה עם חוש ההומור שפנה אליי. התחלתי ללכת לחנויות דיסקים ולחפש אלבומים של ווירד אל, ולאחר שזה לא כל-כך הצליח התחלתי להזמין אותם מאיביי. והמשכתי להיות מעריץ של ווירד אל במשך השנים, עם ירידות ועליות ברמת ההתלהבות שלי. השנה אבל ווירד אל עשה דבר מיוחד. בצעד אמיץ ובמילותיו שלו ״לא חכם״ הוא יצא לסיבוב הופעות באמריקה בו הוא מבצע רק את שיריו המקוריים. לא הפארודיות המצליחות שפרסמו אותו כמו Eat It, Amish Paradise ו-Smells Like Nirvana, אלא הבי-סיידס, הדיפ-קאטס, המקוריים.

עכשיו חלקכם, אלה שאנחנומעריצי ווירד אל ההארד-קור קוראים להם קז׳ואלס, אומרים ״רגע, לווירד אל יש שירים מקוריים?״ כן! במשך כ-40 שנות הפעילות שלו, כל אחד מ-14 האלבומים המלאים שלו היה מורכב מחצי פארודיות על שירים מוכרים, וחצי שירים מקוריים, אבל עדיין מצחיקים מאוד, של ינקוביק בעצמו (ומחרוזת פולקה של שירים פופולריים, אבל בואו לא ניכנס לזה. אני לא רוצה שהטור הזה יהיה סופר-דופר-ארוך). שירים אלה תמיד זכו להערכה ממעריציו הגדולים, אבל היו פחות מצליחים מהפארודיות שלו. בשנה שעברה כותב התרבות האהוב, ומעריץ ווירד אל ענקי, ניית׳ן רבין, התחיל טור שאפתני באתר שלו בו בשם The Weird Accordion to Al, בו הוא כותב על כל שיר שווירד אל הוציא בקריירה שלו בסדר כרונולוגי (הוא כרגע באלבום ה-12). בטור, רבין שיבח במיוחד את שיריו המקוריים של אל וקרא להם עדיפים על הפארודיות. והשנה אל יצא לסיבוב ההופעות, לו הוא קרא בזלזול העצמי הידוע שלו The Ridiculously Self-Indulgent, Ill-Advised Vanity Tour בו הוא יבצע רק את אותם שירים. השבוע הוא הוציא את כל 77 ההופעות חיות להאזנה והורדה דרך שירות התוכן Stitcher Premium (זה שירות מנוי שצריך לשלם עליו כל חודש. אבל אתם יכולים לקבל חודש חינם בעזרת הקוד “WEIRD”. אני לא מקבל חסות מהאתר, אבל אני מקשיב להופעות דרך שירות המנוי של אפליקציית Howl שמאפשרת לי להקשיב לתוכן של חברת הפודקאסטים Earwolf שכולל פודקאסטים כמו WTF, Comedy Bang Bang ו-How Did This Get Made. שוב, זה לא חסות, למרות שזה ממש נשמע ככה, ואולי הם צריכים לשלם לי).

במופע הראשון שלו בסיבוב ההופעות, לאחר ביצוע השיר הראשון CNR, מחווה ביזארית לקומיקאי שנות השבעים צ׳ארלס נלסון ריילי בסגנון ״עובדות צ׳אק נוריס״, אל אומר לקהל את המשפט הבא: ״Oh this is going to be fun! For me, I don’t know about you guys״ ובאמת אל מרגיש יותר משוחרר בסיבוב ההופעות הזה. במשך עשורים ההופעות של אל היו מסובכות, מלאות בהחלפת תחפושות, מסכי וידיאו וחליפות שומן. אבל בסיבוב הזה ינקוביק (שכבר בן 58) יכול להירגע ולשבת עם חברי הלהקה הוותיקה שלו, לנגן באקורדיון ולעשות סט אקוסטי אנפלאגד. אבל גם נשמע שהקהל כן נהנה מזה. זה קהל של מעריצים אובססיביים. הם רוצים לשמוע את הבי-סיידס.

אז מה בעצם השירים המקוריים של ווירד אל? דבר ראשון זה שהם מקוריים לא אומר שהם בהכרח לא פארודיות. אני אסביר. הרבה מהשירים המקוריים של ווירד אל הם מה שהוא קורא ״פסטיש״. מחוות לסגנון המוזיקלי של להקה מסויימת, אבל לא לשיר ספציפי שלה. הקשיבו לדוגמא ל-Craigslist הפארודיה שלו על The Doors בנושא אתר המכירות וההכרויות האמריקאי. זה לא פארודיה על שיר ספציפי של הלהקה, אבל אל ולהקתו מחקים את הסאונד של ג׳ים מוריסון וחבריו (בשיר הזה, הקלידן האגדי של The Doors, ריי מזרנק ז״ל, אפילו תורם את כישוריו). זה נשמע כמו שיר שהם היו מוציאים. כך גם עם מחוות ״קווין״ “Ringtone” או ‘”CNR” שהזכרתי קודם שבסגנון הווייט סטרייפס, או המחווה המדהימה שלו לבריאן ווילסון הגאון מהביץ׳ בויז, “Pancreas” על האיבר הפנימי האהוב עליו. שירים אלה גם מאפשרים לאל לעשות מחווה לאומנים שכנראה אף לא יהיה להם שיר מספיק פופולרי בשביל שאל שיעשה עליו פארודיה, כמו להקות האינדי Cake ו-They Might Be Giants עליהם אל התבסס בשביל Close But No Cigar  ו-  Everything You Know Is Wrong או אמן הניו-וויב האקסצנטרי טוניו קיי, לו אל כתב שני שירים Happy Birthday ו-I Was Only Kidding. השיר הכי מוכר של אל מהסגנון הזה הוא כנראה “Dare To Be Stupid” המחווה שלו ללהקת הקאלט הביזארית DEVO, שהפך להיות סוג של המנון למעריציו. מייסד DEVO מארק מות׳רסברג אמר על השיר: ״הייתי בהלם. זה היה הדבר הכי יפה שאי פעם שמעתי. הוא סוג של לקח את השיר ופיסל אותו למשהו אחר ו… אני שונא אותו בגלל זה, בעיקרון״.

שירים אלה גם מאפשרים לאל ללכת למחוזות אפלים יותר מאשר הפארודיות שלו. אל תמיד נחשב לאמן ידידותי לילדים כי הוא לא משתמש במילים גסות, אבל הוא נוהג להיות אלים ואפל במיוחד בשיריו המקוריים, כמו למשל הקלאסיקה The Night Santa Went Crazy, בו הוא מתאר בפירוט את סיפורו של סנטה קלאוס שמשתגע יום אחד ורוצח ומבתר את עובדי בית החרושת שלו לצעצועים. הרבה פעמים השירים האפלים האלה נשמעים כמו שירי אהבה מתוקים, אך כשמקשיבים למילים מגלים את האמת. קחו למשל את Melanie, אחד משיריו הקליטים והמתוקים ביותר להאזנה של ינקוביק שמספר את סיפורו של סטוקר אובססיבי שמתעלל בבחורה תמימה. או את One More Minute, שיר דו-וופ בסגנון אלביס בו בחור מתאר את העינויים שהיה מעדיף לעבור מאשר לבלות את עוד זמן עם חברתו לשעבר, הכוללים ״מאה אלף חתכי נייר על הפנים שלי״, ״לבלות נצח בלאכול זכוכית שבורה״ ו״לדחוף דוקרן קרח מתחת לציפורן או שניים״. אולי השיר האהוב עליי של ווירד אל הוא You Don’t Love Me Anymore, שיר גיטרה אקוסטי מרגש על בחור נאיבי שסובל ממספר עינויים ונסיונות רצח מחברתו, ותוהה אם זה אומר שהיא לא אוהבת אותו יותר.

ולפעמים, ווירד אל פשוט מספר סיפור קטן וחביב על דמות. כמו למשל ב-Skipper Dan, המחווה שלו ללהקת ״וויזר״, על שחקן כושל שנאלץ לעבוד כמדריך במתקן בדיסני-לנד, בזמן שהוא חולם על קריירה בברודוויי או הוליווד. ולפעמים אל פשוט הולך למקומות סורילאיסטיים כמו ב-Albuquerque יצירת המופת בת ה-11 דקות שלו המתארת מסע מטורף ונונסנסי של דמות לעיר הלא מאוד מעניינת בניו-מקסיקו.

ויש עוד הרבה שירים אהובים כמו מחוות ה-REM /שיר אהבה לצרכנות שלו Frank’s 2000 Inch TV או שיר האנטי-פיראטיות האירוני בסגנון We Are The World- Don’t Download This Song. אני ממליץ לכם להקשיב לכל השירים האלה ואולי גם להופעות החיות אם יש לכם את הזמן והכסף. אבל לא באמת אכפת לי מה תעשו. אני פשוט שמח שיצא לי לכתוב טור שלם על ווירד אל סוף-סוף.

 

חדשות הקומדיה 2.6-27.6

איך קאת’י גריפין הסתבכה השבוע? וגם: סדרות חדשות מבית אדם פאלי וקווין הארט ואלבום סולו לבאסיסט של “ספיינל טאפ”.

 

ראש כרוב

והשבוע בהחלטות קריירה גרועות/טובות: הקומיקאית קאת’י גריפין אותה אתם אולי מכירים מהסטנד-אפ שלה, תוכנית הריאליטי שלה, הופעת האורח שלה בסיינפלד או התקופה הקצרה בה הנחתה את “משטרת האופנה” לאחר מותה של ג’ואן ריברס, הצטלמה לכמה תמונות בשביל הצלם השערורייתי טיילר שילדס ובאחת מהן, והיחידה שלמישהו אכפת ממנה, אנו רואים אותה מחזיקה את ראשו הכרות (המזוייף) והמכוסה דם של נשיא ארצות הברית דונאלד טראמפ. באופן לא מפתיע התמונה לא התקבלה באהבה בציבור האמריקאי, אפילו בחלק הגדול ממנו ששונא את טראמפ. גריפין התנצלה בהמשך השבוע, אך התעלול עלה לה בג’וב הקבוע של הנחיית ספיישל ראש השנה של CNN וגרם להרבה ימנים חארות באמריקה להרגיש טוב לגבי זה שגם בשמאל יש חארות.

מקור: The AV Club

זה לא כל-כך נעים לראות גן סאחי

פעם היו מבססים סיטקומים על דברים כמו ספרים, סרטים או מופעי סטנד-אפ, אבל היום עם הטכנולוגיה והסנאפצ’אט והספינרים אפשר לבסס סיטקומים על דברים כמו חשבונות טוויטר. סדרה חדשה כזאת בפיתוח עכשיו באתר הסטרימינג הולו ומבוססת על חשבון הטוויטר הפארודי LosFelizDaycare@ שמספק עדכונים מגן ילדים פיקיטיבי בשכונה הטרנדית לוס פליז בלוס אנג’לס, כמו למשל:

Stevia’s vegan, flourless, all natural flax cake was  a huge success even though it was totally imaginary. Her friends enjoyed the idea of it

או:

“Our version of “fidget toys” are copies of Infinite Jest.

אדם פאלי ששיחק את מקס ב”הכל לטובה” ומפיק כעת את The President Show בקומדי סנטרל יפיק את הסדרה שתיכתב על ידי יוצר החשבון ג’ייסון שפירו וכותב “אבא אמריקאי” אריק ריכטר. אני מחכה לגרסה הישראלית “גנון פלורנטין”.

מקור: The Hollywood Reporter

כסף קטן

אני בטוח שכולכם זוכרים את המוקומנטרי הקלאסי “ספיינל טאפ” בין אם ראיתם אותו או פשוט הייתם ליד אנשים שאמרו כל הזמן It goes up to eleven. להקת המטאל הפארודית הוציאה שלושה אלבומים אמיתיים וכעת הבאסיסט דרק סמולז, שמגולם על ידי הארי שירר, שידוע גם בזכות דיבובו של מלא דמויות ב”משפחת סימפסון”, עובד על אלבום סולו חדש בשם Smalls Change. בין המשתתפים באלבום יהיו המוזיקאים האמיתיים פיטר פרמפטון, דייב גרוהל וצ’אד סמית’, המתופף של רד הוט צ’ילי פפרז, והאלבום יעסוק בנושאים כמו בדיקות MRI ואי-אונות.

מקור: Splitsider

סטודיו למצחק

קווין הארט אולי לא מופיע יותא בכל סרט קומדיה שני כמו בשיאו, אך הוא עדיין נשאר עסוק עם ספר ביוגרפי חדש שיוצא בקרוב וסיטקום חדש שהוא מפיק יחד עם הראפר טי איי בשביל רשת “שואוטיים”. הסיטקום נקרא The Studio ויעסוק בדברים המשעשעים שקורים כל יום באולפן הקלטות מוזיקאלי, אני מניח כמו למשל שפתאום בא שליח פיצה בזמן הקלטת שיר ראפ ואז אתם מגלים שהוא הביא פיצה עם פטריות במקום פיצה עם פפרוני. איזה צחוקים! טי איי והארט לא הולכים לככב בסדרה אבל יעשו הופעות אורח חוזרות.

מקור: Splitsider

חדשות הקומדיה 6.1-31.12

מג ראיין חוזרת, וויל וגרייס אולי חוזרים, ג’ייסון בייטמן ורייצ’ל מקאדאמס מארגנים ערב משחקים וג’יימס ואן דר ביק עובר מדוסון לדיפלו

.

 

וויל דיי אור וונט דיי (גרייס)

אחרי האיחוד המיוחד שכוכבי “וויל וגרייס” ערכו לכבוד הבחירות, אנשים התחילו לתהות האם הסדרה תחזור לאיחוד גדול יותר מעבר לסרטון של 10 דקות מתקופה תמימה יותר בה לא ידענו מי הולך להיות נשיא ארצות הברית החדש. ובכן, אולי זה קורה. דגש על אולי. בתחילת השבוע השחקן לזלי ג’ורדן, שגילם את הדמות בברלי לזלי בסדרה, הודיע שלא רק שהסדרה חוזרת בוודאות, אלא ש-NBC גם הזמינו 10 פרקים. אך אל תשמחו מוקדם מדי, מעריצי “וויל וגרייס”, כי גרייס בעצמה, דברה מסינג, הבהירה השבוע שהם עדיין רק בשלב השיחות. אבל באמת, על מי תסמכו? על מי שגילמה את אחת משתי הדמויות שעל שמם הסדרה, או על מישהו ששיחק דמות משנית ב-11 פרקים?

מקור: The AV Club

אני אקח את מה שהיא לקחה (היא לקחה חופשה בפריז)

מג ראיין, שזכורה לכולנו מ”כשהארי פגש את סאלי”, “נדודי שינה בסיאטל” ושום דבר בעשרים השנה האחרונות, תככב בקרוב בסדרת טלוויזיה קומית חדשה. הסדרה Picture Paris, תשודר ב-Epix שזה, מתברר, ערוץ טלוויזיה אמריקאי, מבוססת למעשה על סרטו הקצר של בראד הול, בעל אותו השם, על אמא מהפרברים שיוצאת לחופשה בפריז עם בעלה, אבל החופשה “לא מתאימה לציפיות שלה”. אני מניח שזה אומר שהם מסתבכים עם גנגסטרים והכל הופך לסרט המשך ל-Taken. בסרט הקצר המקורי כיכבה ג’וליה לואי דרייפוס, שהיא במקרה גם אשתו של הול, אבל היא כנראה עסוקה מדי בשביל לככב בסדרה בשביל ערוץ טלוויזיה שנקרא Epix.

מקור: Splitsider

משחק החיים

מתברר שיש אירוע כזה שנקרא “ערב משחקים”, שבו קבוצה של חברים נפגשת ביחד לשחק משחקי קלפים או קופסא. אני אף פעם לא השתתפתי בדבר כזה, כי צריך שיהיו לך חברים. בכל מקרה, ג’ייסון בייטמן ורייצ’ל מקאדאמס הולכים לככב בסרט קומדיה חדש בשם Game Night, על ערב שכזה שלפי התקציר הרשמי מתחיל רגיל עד ש-Something goes” murderously wrong”. אז אפשר להניח שמישהו נרצח, כנראה בגלל החוקים של טאקי. כולנו יודעים שלהגיד “אחרון בידי!” זה לא חוק רשמי! זה מגוחך! אני ארצח את כולכם כאן ועכשיו!!!

מקור: The Hollywood Reporter

איי דונט וואנה וויט (טו דרופ דה בייס)

ג’יימס ואן דר ביק הולך לשחק את דיפלו בסדרה קומית חדשה. עכשיו, תלוי בגיל שלכם יכול להיות שהבנתם את השם הראשון במשפט הזה ומבולבלים מהשני, או להיפך. דיפלו, הוא די ג’יי מפיק מוזיקה מצליח שעבד עם אומנים כמו ג’סטין ביבר, סקרילקס וביונסה, והפרוייקט הבא שלו הוא סדרה קומית על עצמו, בשם What Would Diplo Do?, שמתוארת כ-Louie meets WorldStar HipHop crossed with This Is Spinal Tap,” ושתהיה הסדרה המתוסרטת הראשונה לרשת Viceland, שעושה בעיקר דוקומנטריים. בשביל לגלם את עצמו דיפלו גייס את כוכב “דוסון קריק”, ג’יימס ואן דר ביק, שעשה בשנים האחרונות סוג של קאמבק, שהתחיל שגילם את עצמו בסיטקום “הביץ’ מדירה 23”. ואן דר ביק, די דומה לדיפלו, וכבר גילם אותו בסרטון קומי קצר. בנוסף, יש משהו יפה בזה שמישהו עם שם אחד יגולם על ידי מישהו עם איזה ארבעה.

מקור: The AV Club

סיכום 2016 בעולם הקומדיה

טראמפ, נשים, לייט נייטים ישראליים ויונתן עמירן – הטרנדים הבולטים השנה בעולם הקומדיה

 

אז אפשר להגיד ש-2016 הייתה שנה לא משהו. נוסף על מה שנראה כמו כמות מוגזמת של סלבריטאים אהובים שמתו, בחירת ההתגלמות המוחשית של כל תגובת נאצה אינטרנטית למנהיג העולם החופשי ו-Fuller House, בעולם הקומדיה היו טרנדים רבים השנה, רובם שליליים. בואו ננסה לעשות סדר בבלגן הזה לפני שאנחנו מגיעים ל-2017, שנה שאנחנו משום מה חושבים שתהיה טובה יותר.

טראמפ, טראמפ, טראמפ

 

אני הייתי מאוד רוצה שסיכום השנה הזה יהיה לא פוליטי, אבל אי אפשר לדבר על עולם הקומדיה האמריקאי ב-2016, בלי להזכיר את טראמפ. למעשה, אי אפשר לדבר על שום דבר ב-2016 בלי להזכיר את טראמפ. אז בואו ננסה לדחוס את הכל לחלק הזה: אחרי ש-SNL מחקו את כל הקרדיביליטי שעוד היה להם כשנתנו לאדם הנוראי להנחות את התכנית שלהם בשנה שעברה, הם הבינו פתאום “היי, אולי הטראמפ הזה לא משהו!”. החבר הטוב של SNL וליברל הוליוודי מפורסם, אלק בולדווין, התחיל לחקות את טראמפ בתכנית, מה שכמובן גרם לנשיא הנבחר של ארצות הברית להפוך למבקר טלוויזיה ולטנף על התכנית בטוויטר. ג’ימי פאלון החליט גם הוא לאבד את כל הקרדיבלטי ש… אף פעם לא היה לו ולארח את טראמפ בתכנית שלו, ולשאול אותו את השאלות הקשות כמו “אפשר לגעת לך בשיער?“, בזמן שמנחי לייט-נייט יותר טובים כמו סטיבן קולברט סירבו לארח את טראמפ, וקולברט החליט כתחליף לארח גרסא מצויירת שלו. תכניות הסאטירה/ אקטואליה קומיות המשיכו לגדול באמריקה עם המשכה של הדיילי שואו בלי ג’ון סטיוארט, עם ג’ון אוליבר, עם השחקנית החדשה והמעולה בזירה סמנת’ה בי ואפילו סת’ מיירס מ-NBC עם פינתו A Closer Look At. בינתיים קומיקאי לא מאוד מוכר מה-UCB זכה לתהילה בזכות היותו חקיין טראמפ הכי טוב, והאיש היחיד שהצליח להגזים את האיש הכי מוגזם בעולם, ובעיקר כל תעשיית ההומור באמריקה ניסתה למצוא משהו מצחיק בבחירות הנוראיות האלה.

אדולט סווים טובעים ברפש

מאז הקמתה ב-2001, Adult Swim, הרצועה הלילית למבוגרים של רשת האנימציה האמריקאית Cartoon Network, הביאה לנו הרבה קומדיה משובחת. מתכניות האנימציה הנונסנסיות שהיו שם בתחילתה כמו Aqua Teen Hunger Force ו-Harvey Birdman, דרך התפתחותן של תכניות לייב-אקשן משובחות לא פחות כמו The Eric Andre Show ו-Children’s Hospital, ועד להיטים עכשוויים כמו Rick and Morty. אין ספק שאדולט סווים היא מקום מצוין להומור ניסיוני במיוחד. אלא אם במקרה את אישה. כן, זו הייתה השנה שאנשים שמו לב שמתוך 47 היוצרים של סדרות חדשות ברצועה, 0 מהם היו נשים. זה לא היה צירוף מקרים. מייק לאזו, אחד מהאנשים בצמרת אדולט סווים, ניסה להסביר את המחסור בנשים בכך שקומדיה מושתתת מאוד על קונפליקט – שנשים, במילותיו ,”לא מבינות”.

העניינים המשיכו להידרדר כשברט גלמן, קומיקאי וכותב שיצר כמה ספיישלים בשביל הרשת, הודיע בטוויטר על ניתוק קשרים עם הרשת בגלל מערכת היחסים שלה עם נשים ובשל החלטתה לשדר תכנית מערכונים הקשורה לתנועת האלט רייט, כן, אותה תנועה פוליטית הזויה וגזענית שעזרה לדונלד טראמפ להיבחר (פאק, חשבתי שסיימנו איתו).

אדולט סווים ביטלו את התכנית Million Dollar Extreme Presents: World Peace שהכילה בתוכה שימוש בבלקפייס ובצלבי קרס, שגרמו ליוצר התכנית סם הייד להשתגע על טים היידקר, חצי מהצמד “טים ואריק” שעבד וממשיך לעבוד עם הרשת, וכמובן קיבל הטרדות לא פוסקות ממעריצי התכנית. בסך הכל שנה לא מאוד טובה לרשת, אבל כולנו יודעים שנמשיך לראות “ריק ומורטי” השנה, כשהם יחזרו.

נשים אי אפשר לחיות איתן, אפשר לפרוץ להן לאתר

ואם כבר מדברים על נשים בקומדיה: הפתעה, שנת 2016 לא הייתה טובה במיוחד להן. כן, יצאו הרבה סרטים טובים וסדרות טובות שנוצרו על ידי נשים או שנשים כיכבו בהן, אבל היה את כל סקנדל “מכסחות השדים”, שבו גברים מכל רחבי העולם הגיבו לעובדה שנשים יככבו ברימייק לאחד הסרטים האהובים עליהם באותה צורה שבה רב יגיב לנאצי סקינהד מזיין חזיר באמצע בית הכנסת שלו. איומי מוות: הטרדות רשת, והרבה הרבה התבכיינות באינטרנט על סרט שבא, הפסיד מלא כסף בקופות, והלך. אפילו טראמפ (גודאמיט!) השתמש ברימייק כעוד דרך להתסיס את בסיס המעריצים המטורף שלו, שהוא כבר פחית קולה ביד של חולה פרקינסון. וכמובן מי שיסבול הכי מהחרא הזה היא אישה שעשתה את שני הפשעים הכי חמורים: להיות אישה ושחורה, לסלי ג’ונס, חברת SNL שכיכבה ב”מכסחות השדים” וזכתה לשלל הודעות גזעניות ומבחילות ולפריצה לאתר הרשמי שלה וגם לפרסום תמונות עירום ופרטים אישיים שלה. פאק.

קומדיה בקופות

אבל אולי הכישלון של “מכסחות השדים” לא היה רק בגלל חילול הקודש שהוא כיסוח שדים ללא כרומזום Y. הכתבה המעניינת הזאת ב-Guardian מציעה תיאוריה אחרת ומעלה נקודה מעניינת: “מכסחות השדים” היה כישלון קופתי… אבל הוא גם היה סרט הקומדיה הלא מצויר שהכניס הרבה כסף השנה. כן, זו לא הייתה שנה טובה לקומדיות. השנה הייתה מלאה בסרטי המשך כמו “מכסחות השדים” ו”זולנדר 2″ ו”החתונה היוונית שלי 2″ (כן, זה יצא השנה!), שניסו למשוך את הצופים בעזרת נוסטלגיה ונכשלו, אבל גם סרטים מקוריים ומעולים כמו Popstar:Never Stop Never Stopping ו”בלשים בע”מ” נכשלו. וכן, היה את “מסיבת נקניקיות”, שהיה די טוב לדעתי, והרוויח כסף, אבל חוץ ממנו, נראה שהדרך הכי טובה להרוויח כסף מקומדיה עכשיו זה בעזרת קווין הארט ודווין ג’ונסון. נראה כמה זמן זה יחזיק.

ובארץ…

אה, שיט כן. ישראל. הארץ שאני חי בה. גם פה קרו דברים בעולם הקומדיה. שוק המוזיקה הקומית זכה לתחייה  בזכות הלהיטים “מתוקה מהחיים” ו”עור ברווז”. כל קומיקאי או כותב קומדיה החליט שהוא צריך סדרה אוטוביוגרפית (או סמי-אוטוביוגרפית) משלו מה שהביא ל”צומת מילר” המעפנה, “מסובך” הנוראית ו”לצבי יש בעיה״ הדווקא לא רעה. אבל אני חושב שטרנד הקומדיה הכי מרכזי של 2016 היה מלחמת הלייט-נייט. כל כמה זמן מנסים להחיות פה את הפורמט הזה, והשנה שתי תכניות חדשות עלו לאוויר ברשתות מתחרות, “היום בלילה עם גורי אלפי” ו״לילה עם אסף הראל״ (נוסף לתכניותיהם של קיציס וטל פרידמן, שפחות שרדו). התכניות נבדלו אחת מהשנייה די מהר, אלפי הלך יותר לכיוון לייט-נייט קלאסי עם אורחים ומונולוג אקטואלי שמושפע קצת מג׳ון אוליבר, בזמן שהראל הלך על כיוון יותר ניסיוני עם תוכנית שמורכבת בעיקר ממערכונים משונים בכיכובם של קומיקאים צעירים ומוכשרים (חלקם חברים שלי). שתי התכניות סיפקו הרבה קטעים מצחיקים השנה, והספיקו לשכור ואז לפטר כמעט את כל תעשיית הסטנדאפ האלטרנטיבי. ״היום בלילה עם גורי אלפי״ תחזור רשמית לעונה שנייה ב-2017, אבל ״לילה טוב עם אסף הראל״ כבר חזרה לפני כמה שבועות, כאמור מינוס 90 אחוז מהצוות של שנה שעברה, אבל מה לעשות, צריך לפנות מקום לאליל הקומי שהוא ינון מגל.

אבל אני חושב שהדבר הכי חשוב שקרה ב-2016, והדבר הכי טוב שקרה ב-2016, זה שהתחלתי לכתוב בשביל ילדי הקומדיה. אין בעד מה על כל הצחוקים שסיפקתי לכם ונתראה בשנה הבאה.

 

חדשות הקומדיה 22.7-16.7

טי. ג’יי מילר מככב בסרט אימוג’יז, אנדי סמברג עושה עוד מוקומנטרי ספורט ל-HBO, עוד אישיות אינטרנט חסרת כישרון מקבלת סרט ולהקת הפיצה של מקולי קאלקין

 

אימוג׳יי מילר

הקריירה של הקומיקאי טי.ג׳יי מילר די טובה בזמן האחרון, עם תפקיד ראשי בקומדיה האהודה של HBO “סיליקון וואלי” ותפקיד משני בשובר הקופות ״דדפול״. ועכשיו הוא הולך לככב לראשונה בסרט מצויר, The Emoji Movie! כן, שמעתם (או בעצם, קראתם) נכון, עושים סרט על אימוג׳יז. זה העולם שאנחנו חיים בו. עם כמה ש״סרט לגו״ היה מצחיק, אנחנו גם צריכים להאשים אותו על שנתן לגיטימציה לסרטים כאלה. מילר ידבב אימוג׳י עם שני הורים שהם אימוג׳י “meh”, אבל הוא אימוג׳י מיוחד שיכול לבטא רגשות מרובים. כן, זו העלילה. ולכן הם בחרו בשחקן שרוב הרגשות שהוא הראה על המסך הם ״מסטול ומפוחד״ ו״מסטול ומרוגז״.

מקור: Variety

שימוש לא חוקי בסם-ברג

אחת מההפתעות הנעימות של 2015 הייתה סרט HBO בשם  Seven Days In Hell, מוקומנטרי שבו אנדי סמברג וקיט הרינגטון (ג׳ון סנואו מהסדרה הזאת שאולי שמעתם עליה) שיחקו שני כוכבי טניס ששיחקו אחד מול השני במשך שבעה ימים רצופים. הסרט היה מאוד מצחיק, ולמזלנו סמברג עובד על המשך. Tour De Pharmacy יעסוק בספורט האופניים ובעיקר בסקנדלים שקשורים לשימוש בסמים בספורט. כמו הסרט הקודם, Tour De Pharmacy ייכתב על ידי מארי מילר שכתב בעבר בשביל ״אבא אמריקאי״ ו״קלון היי״. בקאסט יהיו קומיקאים כמו וויל פורטה ונתן פילדר, שרירנים שנראים כאילו אולי משתמשים בסטרואידים אבל אני לא רומז כלום כמו ג׳ון סינה ודולף לונדגרן (כן, זה מ״רוקי 4״) , ובשביל תוספת WTF, מייק טייסון.

מקור: The Verge

josh-ostrovsky

היהודי השמן שהוא לא אני

הנה ידיעה מבאסת שתזכיר לכם שלא צריך באמת כישרון בשביל הצלחה. ״קומיקאי״ הטוויטר Fat Jew מקבל סרט! אם אתם לא מכירים את האישיות, שמו האמיתי ג׳וש אוסטרובסקי. הוא התפרסם בזכות החשבונות הפופולריים שלו בטוויטר ובאינסטגרם בהם הוא פרסם ממים ובדיחות שנעשו על ידי אנשים אחרים בלי לתת קרדיט. והוא מקבל סרט! הייתי משווה את זה לחנוך דאום מקבל סרט, אבל עם כמה שאני שונא אותו, דאום כן עשה כמה דברים בקריירה שלו לפני שהפך לגרסה הסאחית יותר של 9גאג. זה יותר כמו אם אחד העמודים האלה שמלאים רק בתמונות שכתוב עליהם ״תייגו חבר עם סרטן ערמונית״ היה מקבל סרט. הסרט יעסוק בילד שמקבל מהיהודי השמן אפליקציה קסומה שגורמת לסטטוסים שלו להתגשם! בלאח…

מקור: Splitsider

מקולי קקי

הנה שאלת קליק בייט בשבילכם: מה הילד מ״שכחו אותי בבית״ עושה היום? מאחד את להקת הפיצה שלו, כמובן! אתם מבינים, מאז 2013 מקולי קאלקין הוא הסולן ונגן הקאזו של להקת The Pizza Underground שעושה קאברים של הוולווט אנדרגראונד בנושא פיצה, ומשתמשים בקופסאות פיצה ככלי נגינה. כן. השבוע קאלקין הודיע שהלהקה תוציא עוד אלבום אחד אחרון שיהיה בוויניל ויוקלט עם מקהלת ילדים. לפי קאלקין הוא עדיין חושב שהלהקה מצחיקה, כי הם פשוט עושים את אותה הבדיחה שוב ושוב. אוקי.

מקור: The AV Club

 

חדשות הקומדיה 18.6-24.6

קווין הארט מסתבך עם ראפרים על שם הסרט הבא שלו, סטיפלר עושה סדרה בהפקת איימי פולר, צ’אנינג טייטום עושה משהו רומני מוזר וקפה “בנות הזהב” הולך להיפתח בניו-יורק משום מה.

 

הארט טו הארט

השחקן/קומיקאי הפצפון קווין הארט (שושבין להשכרה, נראה אותך אסיק, סוכן וחצי) ממשיך לרכוב על גל ההצלחה שהוא נמצא עליו בשנים האחרונות, שמוביל אותו עכשיו להפקת קומדיה על חבורת ראפרים שמחליטה לשדוד איש חשוב בתעשיית הראפ. אממה? הסרט נקרא Run The Jewels, שבזמן שזה ביטוי שגור לשוד שהשתמשו בו בשירים כמו Protect Ya Neck של הוו-טאנג קלאן, הוא מזוהה בשנים האחרונות בתור השם של הצמד קילר מייק ו-אל-פי. ומתברר שהם לא מרוצים בכלל מזה שהבחור מ״מת לצעוק 3״ עושה סרט עם השם שלהם, כמו שאל-פי הראה בטוויטר. ואני מציע לגמד החביב קווין הארט לא להתעסק עם קילר מייק, שהוא ענק ויש לו קילר בשם.

מקור: The AV Club

גרייט סקוט!

הי, זוכרים את שון וויליאם סקוט? נו הוא שיחק את הדושבאג ב״אמריקן פאי״, והדושבאג ב״רוד טריפ״, והדושבאג ב״אחי איפה האוטו שלי?״. נו, סטיפלר? אז הוא הולך לככב בסדרה קומית חדשה ברשת NBC בהפקת איימי פולר. הסדרה, Baby, תעסוק בדמות של סקוט, הגבר הכי צעיר במשפחת פשע שמנוהלת על ידי נשים, וקורים כל מיני דברי מצחיקים. מעניין אם הוא יהיה דושבאג שם?

מקור: Splitsider

ביפקייק רומני

אוקי זה קצת מוזר. אז הפרוייקט הבא של צ׳אנינג טייטום, אתם יודעים ההוא עם השרירים, יהיה תוכנית אקשן רומנית משנות השמונים. אני אנסה להסביר. טייטום הולך להפיק תוכנית טלוויזיה שתציג את עצמה בתור גרסה מדובבת של תוכנית משטרה רומנית בשם Iron Fisting, עם שחקנים אמריקאיים כמו טייטום מספקים את הדיבוב. כל הפרוייקט נשמע מוזר, מסקרן ובעיקר כמו משהו שאני לא הייתי עושה אם הייתי חתיך על כמו טייטום.

מקור: Deadline

THE GOLDEN GIRLS -- "Diamond in the Rough" Episode 22 -- Pictured: (l-r) Estelle Getty as Sophia Petrillo, Rue McClanahan as Blanche Devereaux, Bea Arthur as Dorothy Petrillo Zbornak, Betty White as Rose Nylund (Photo by Gary Null/NBC/NBCU Photo Bank via Getty Images)

תודה שהייתם חברים

זוכרים את ״בנות הזהב״? הסיטקום הקלאסי על חבורת הזקנות העליזות שגרות ביחד? ובכן, הוא חוזר בצורת בית קפה בניו-יורק! לא, אני לא יודע למה! כאילו, אני אף פעם לא ראיתי את הסדרה, כי אני בחור צעיר ומגניב, אבל זה קורה. הקפה מוקם על ידי חבר קרוב של רו מקלנהן ז״ל , אחת מבנות הזהב המקוריות, ויציג מספר מזכרות מחייה ומהסדרה, משהו כמו אם ״פלנט הוליווד״ היה מתרכז רק בסיטקום ספציפי משנות השמונים. אל תצפו לגרסה ישראלית שמבוססת על הסדרה עם מיקי קם ותיקי דיין.

מקור: The Guardian

 

חדשות הקומדיה 13.5-7.5

ג’ו פשי לא אוהב את הסטנד-אפ של לואי, שירים חדשים של הלונלי איילנד, הבמאים של קפטן אמריקה עושים קומדיה על וויד, וסת’ מקפרלן טס לחלל. חדשות הקומדיה השבועיות

 

הג’ינג’י נגד הגמד

אז כולם אוהבים את לואי סי. קיי, הא? לא! מתברר ששחקן האופי הידוע ג’ו פשי (“החבר’ה הטובים”, “נשק קטלני 2”, “שכחו אותי בבית”) לא אוהב אותו בכלל. בראיון עם קונאן אובריאן השבוע סי. קיי חשף שהתפקיד של אלן אלדה ב”הוראס ופיט” נכתב במקור לפשי, אך כשפנה אליו פשי זה אמר לו שלא רק שהוא לא מעוניין להופיע בתוכנית שלו, הוא גם ראה קצת מהסטנד-אפ שלו והוא ממליץ לו לפרוש מזה. אאוץ’. הסיטואציה נשמעת מביכה בדיוק כמו פרק של לואי.

מקור: Splitsider

סיביל וויד

רשת שואוטיים האמריקאית שידרה במשך שמונה עונות את “העשב של השכן” ונראה שעדיין יש לה את המאנצ’יז לסדרות קומדיה על וויד! חה חה. הרשת מפתחת סדרה קומית חדשה שנכתבת על ידי הקומיקאי בעל השם היהודי בצורה מופרכת משה כשר וחבר The Whitest Kids U’Know לשעבר זאק קרגר. הסדרה עוסקת במשפחה של דילרים שהעסק שלהם מתפרק אחרי ליגליזיציה. הסדרה תופק ותבויים על ידי האחים רוסו, שביימו סדרות קומיות רבות כמו “קומיוניטי”, “משפחה בהפרעה” וגם איזה סרט קטן בשם “קפטן אמריקה: מלחמת האזרחים”.

מקור: Indie Wire

ספייס מקפרלן

לסת׳ מקפרלן יש קטע עם חלל (אולי שם הוא לא יכול לשמוע כמה אנשים שונאים אותו). הוא מעריץ ענקי של סטאר טרק, הפיק לאחרונה סדרה דוקומנטרית בשם “קוסמוס” בהנחיית האסטרופיזיקאי ניל דגראס טייסון ועכשיו הולך לככב בסדרת מד״ב חדשה בפוקס. הסדרה, שמקרפלן גם יצר, מתוארת כדרמה-קומית על הצוות של חללית מעפנה ומסעו בחלל. לי דווקא אין את השנאה העצומה למקפרלן כמו רוב האנשים, אז אני מסוקרן.

 

מקור: Deadline

pl_macfarlaneqa_f

דה בויס אר באק

חשבתם שרק בגלל שהלונלי איילנד עושים סרט אז הם לא יוציאו גם אלבום חדש? למה חשבתם את זה? השלישייה תוציא גם אלבום פסקול לסרטם Popstar: Never Never Stoppibg  שמלא בשירים פיקטיביים של כוכב הסרט, הראפר קונור4ריל שמגולם על ידי סמברג. שני סינגלים ראשונים יצאו השבוע: I’m So Humble בהשתתפות אדם לבין, בו קונור מדבר על איזה מדהים הוא בלהיות צנוע (“Bar none, I am the most humblest, number one at the top of the humble list”), ו-Mona Lisa בו הוא מתאר את אכזבתו הגדולה מהציור המפורסם(“And Da Vinci, must have sucked an art historian’s dick, to get this girl who looks like uncooked bread at the top of the worldwide lsit”). כיאה לשלישייה השירים מופקים בצורה מקצועית, קליטים ומצחיקים. הסרט עצמו יצא בארה”ב בשלושה ביוני.

מקור: The AV Club

 

חדשות הקומדיה 22.4-29.4

למה פרינס לא רצה להיות בסימפסונס? וגם: נטפליקס אולי עושה עוד קיץ אמריקאי חם ורטוב, וויל פרל משחק נשיא שהוא לא בוש ואיזה זוג קומיקאים התמסטל מדי בשביל להופיע ב-4/20?

 

יילו ריין

פרינס, שמת בשבוע שעבר, זכור בתור הרבה דברים. גאון מוזיקלי, מולטי-אינסטרומנטליסט, זיין, גמד וכמובן רגזן חסר חוש הומור (הוא ידוע בתור האמן שסירב הכי הרבה פעמים לתת לווירד אל לעשות עליו פרודיה). לכן זו לא הייתה הפתעה שאל ג’ין, השואוראנר של ״משפחת סימפסון״, חשף השבוע שכשהציעו לפרינס הופעת אורח בסדרה האגדית הוא סירב. הפרק היה אמור להיות המשך לפרק מהעונה השלישית שבו הומר פוגש אדם משוגע שמשוכנע שהוא מייקל ג׳קסון, ודובב על ידי מייקל ג׳קסון. הדמות הייתה אמורה לחזור, רק הפעם לחשוב שהיא פרינס. ג׳ין שיחרר בטוויטר תמונות של התסריט שנכתב על ידי מספר כותבי סימפסונס כולל קונאן אובריאן, שלפני שהיה מנחה לייט נייט כתב כמה מהפרקים הטובים בסדרה. אחד מהקטעים מהתסריט מראה את פרינס מדבר עם אחותה של מארג׳, סלמה, ויורד על הסרטים של עצמו. בקטע סימפסוני קלאסי סלמה מזכירה את Sign O’ The Times ופרינס מודה ״אפילו אני לא ראיתי את זה״. זה כנראה היה הרגע שבו פרינס סגר את התסריט וחזר לעשות סקס.

מקור: Rolling Stone

עוד קיץ חם

בקומדיית הקאלט המעולה Wet Hot American Summer יש סצנה שבה מדריכי המחנה מתכננים מפגש בעוד עשר שנים ומתווכחים מתי לקבוע אותו. אחד מציע לקבוע בתשע כדי שכולם יגיעו לשם בתשע וחצי, אחר אומר שפשוט כולם make it their beeswax to be here by 9:30. אז עכשיו נראה שכולנו נצטרך to make it our beeswax להיות שם כי נטפליקס אולי הולכת לעשות סדרת המשך לסדרת הפריקוול שלה לסרט, הפעם עשר שנים אחרי הסרט. זאת אומרת שהשחקנים בני הארבעים ישחקו בני עשרים פלוס במקום בני נוער. תתכוננו לעוד הרבה קופסאות שימורים מדברות ולזיון מקררים!

Wet-Hot-American-Summer-McKinley-wet-hot-american-summer-38617372-960-480

מקור: The AV Club

הנשיא פרל

כשוויל פרל שלט ביד רמה ב-SNL בזמן שנות האלפיים המוקדמות, הוא חיקה את ג’ורג’ בוש בצורה כל-כך מצחיקה, שזה עדיין החיקוי שרוב האנשים חושבים עליו שהם חושבים על בוש. ובכן, השחקן העסוק הולך לשחק נשיא אמריקאי שונה בקרוב בסרט Reagan שיעסוק באופן מפתיע ברונלד רייגן. פרל יגלם את רייגן בזמן הקדנציה השנייה שלו, כשהוא כבר התחיל לחוות שיטיון, ומתמחה בבית הלבן משכנע אותו שהוא שחקן שמשחק את הנשיא בסרט (אני לא חושב שזה קרה באמת). נראה איך יתמודדו עם סרט כזה השמרנים באמריקה, שעדיין מעריכים את האידיוט חובב סוכריות הגומי.

מקור: Variety

לוק-גראס ברוס

בשבוע שעבר חגגו ברחבי העולם את עשרים באפריל, יום המריחואנה הבינלאומי. צמד הקומיקאים התאומים האחים לוקאס, שאתם אולי תכירו מהופעות בתוכניות אירוח שונות או מ״22 ג׳אמפ סטריט״, וידועים בחיבתם לסם הקל, התכוונו לעשות מופע מיוחד בתאריך הזה בדנבר הוויד-פרינדלית. אבל אז קרה הבלתי ייאמן – הם התמסטלו יותר מדי! האחים סיפרו שאחרי אכילת כמה ״אדיבלס״ הם היו הרבה יותר מדי מסטולים בשביל להופיע, ובתור קומיקאי אני בהחלט יודע איך זה! פעם אכלתי שלושה באנגים ולא יכולתי לזכור כלום.

מקור: Splitsider

לני כהן – ראיון ר-ציני

השחקנית, הקומיקאית והמדבבת לני כהן על הסרטון “זיין” ועל כל החיים לפניו ואחריו, לא מאת אמיל אז’אר

לני כהן היא שחקנית ישראלית, מדבבת ויוצרת סרטונים ויראליים, שזה מקצוע שלאחרונה הותר לשימוש בארץ עיר. דיבבה בין היתר בהארי פוטר וחדר הסודות, בהארי פוטר וגביע האש, ואף בהארי פוטר ומסדר עוף החול. שיחקה בהצגה אליבר טוויסט, ב”מועדון החנונים”, זה משהו של נוער, ויצרה\השתתפה בסרטונים הוויראליים קומדיה רומנטית, אני החזרתי את הפייסבוק וזיין, שעליו עוד ידובר בספר דברי הימים אשר לילדי הקומדיה.

מתי החלטת שאת רוצה להצחיק?
לא החלטתי, החליטו בשבילי. אני חלק מארגון טרור שמטרתו להצחיק אנשים בעזרת סרטונים מטופשים בפייסבוק. אסור לי לתת עוד פרטים בעניין.
 
בסרטון שלך הטרדת גברים. מה הדבר הכי מטומטם שגבר אמר לך?

אני אוהב אותך.

 
מי הקומיקאים שהשפיעו עלייך?
לינה דנהאם, בו ברנם, חני נחמיאס ושמעון פרנס.
 
עסקת הרבה בדיבוב. מי לדעתך הדמות המצוירת הכי מושכת?
מחפשת בנרות את הקלטת הלוהטת של  לילו וסטיץ’. אם למישהו יש כיוון – צרו קשר.
 
מה את חושבת על הקומיקאים של היום?
“למה הם לא התקשרו אליי עדיין”, “אולי דווקא אני זו שאצור קשר? אני בחורה חזקה” “אוף. הם לוקחים אותי כמובן מאליו” ושאר סרטים וירקות.
 
הרבה מהמופע הקומי שלך מבוסס על מוזיקה. מה צמד האקורדים הכי קורע?

ג’י במול מג’ור, סי דיאז מוקטן ואי שבע. קלאסיקה שאף פעם לא מאכזבת.

מה המילה שהכי מצחיקה אותך ולמה?

מילה יהודית סטנדרטית, עם סכין קצבים פשוטה, איזה עוד מילה אתה מכיר?

שיחקת ב”מועדון החנונים”. זה מועדון שהיית רוצה להתקבל אליו?

אני לא יכולה לענות על זה כי בראש 1 ומעריב לנוער כתבתי שמאוד.

מה התפיסה הקומית שלך?

קודם כל – תמיד לבדוק אם יש באולם מישהו מבת ים. משם הכל פתוח.

מתי גרמת למישהו לבכות בפעם האחרונה?

איך אפשר לספור? יש יותר מידי. בעיקרון לכל הקולות בראש שלי אני גורמת לבכות לפחות פעם ביום.