ארכיון הקטגוריה: ספרים

איך עושים מצחיק |הספר | ראיון

האם יש סודות לכתיבת קומדיה? האם יש נוסחאות לקומדיה טובה? האם נשאל עוד שאלות? העורכת והחוקרת מגי אוצרי ואדר מירום, מתסריטאי “שקופים”, בספר חדש

איך עושים מצחיק” הוא ספר של מגי אוצרי ואדר מירום שידריך אתכם בכל מה שילדי הקומדיה לא הצליחו לעשות: איך לכתוב קומדיה – מפאנצ’ים קצרים וסאטיריים ועד דמויות ומערכונים. המדריך כולל בין היתר ידע תיאורטי כמו גם תרגילים מעשיים. מה שהמחברים מכנים המתמטיקה של ההומור – איך פועל הצחוק? מה משעשע אותנו? ואיך בנויה בדיחה?  יצאנו ללמוד על הספר ועל המחברים.

מגי אוצרי

אפשר ללמד מישהו לא מצחיק להצחיק?

 לא בטוח, כי כן יש אנשים שהם פשוט מצחיקים מטבעם. אבל – לא כל מי ש”מצחיק בחבר’ה” בהכרח יודע איך להפוך את התחביב למקצוע, וזה משהו שדווקא כן אפשר ללמוד. אפשר לקחת את הבסיס, ובעזרת תרגול והתמקצעות להפוך אותו למשהו יותר טוב, יותר חד, ואולי אפילו להצליח להתפרנס ממנו.

למה בעצם להקשיב לכם? מי אתם?

אנחנו מכסים את התחום של ההומור מכל הכיוונים – ד”ר מגי אוצרי חקרה הומור מהצד האקדמי, היא יודעת להסביר מה קורה במוח שלנו בזמן שאנחנו צוחקים ואת ההיסטוריה והרקע החברתי של ההומור. את הצד הפרקטי מכסה אדר מירום, שהוא כותב קומי ותיק בשלל תוכניות כבר 13 שנה, בין היתר יצר את “אנחנו במפה” ו”שקופים” וכתב ל”גב האומה”, “ארץ נהדרת” ו”בובה של לילה”, ויודע את כל הטיפים הקטנים והגדולים שהופכים “בן אדם מצחיק” ל”כותב בטלויזיה”.

אדר מירום

ממה נבע הצורך לכתוב את הספר?

כתבנו את המדריך בגלל שהומור נראה על פניו כמו תחום אינטואיטיבי – יש דברים שהם פשוט מצחיקים וכאלו שהם לא, אבל בפועל הוא מורכב מהמון כללים וחוקים שאפשר ללמוד ולהשתפר בהם. מגי היא סופרת ומעבירה סדנאות כתיבה, ולא פעם התלמידים שלה נתקעו במקומות שבהם הם רוצים לבנות דמויות קומיות או להקליל סיטואציות עם פן קומי. גם לאדר פונים המון אנשים שרוצים לדעת איך מגיעים ללכתוב בטלוויזיה. ניסינו לתת מענה לכל השאלות האלה, או לפחות את הבסיס שממנו אפשר להתחיל.

איזו דוגמה מהספר הצחיקה אתכם במיוחד?

אנחנו הכי אוהבים את

בספר אתם נותנים דוגמאות להומור שהוא קל להכנה וירוד אבל אפקטבי בתוכניות שבועיות. יש הומור גבוה והומור נמוך?

 בדיחה היא סוג של משוואה מתמטית. אנחנו נותנים למאזין את הנתונים ואת הנעלם, והוא צריך לפתור אותה. אם הוא הצליח – הוא נהנה וצוחק. אם לא – הוא מתוסכל. אז אין בדיוק “הומור גבוה” ו”הומור נמוך”, אבל כן יש תרגילים פשוטים ותרגילים מסובכים. יש בדיחה שבשביל “לפתור” אותה מספיק ידע בסיסי מאוד, ויש אחרת שבשביל להבין אותה צריך בסיס ידע רחב, כמו להכיר שמות של חברי כנסת או ידע ספציפי בהיסטוריה או ספורט. זה לא שבהכרח הבדיחה המסובכת היא יותר טובה! הרעיון הוא לדעת להתאים את הבדיחה לקהל ולמקום. אם סיפרת בדיחה מורכבת מדי לקהל שלא הבין אותה ולא צחק, אז היא בדיחה לא טובה, למרות שבטח היית מאוד מרוצה מעצמך כשחשבת עליה.

בספר אתם מלמדים נוסחאות. אבל הרבה פעמים מה שמצחיק הוא לצאת מהנוסחה או ממד אישי שרק אדם אחד יכול לחשוב עליו. מה דעתכם?

במדריך אנחנו מלמדים נוסחאות כדי לעזור לעשות אחד משניים – או לכתוב לפי הנוסחה, או לכתוב לא לפי הנוסחה. זה נכון שבדיחות זכירות ומעניינות הן הרבה פעמים אלו ששוברות את הכללים, אבל בשביל לשבור את הכללים צריך קודם כל לדעת מה הם הכללים. למשל – הכלל אומר שהאוזן אוהבת לשמוע פאנצ’ים בשלושה חלקים. אחת, שתיים, פאנץ’. זו המבנה הכי מקובל,  שהכי מסתדר לנו. בדיוק מהסיבה הזאת אנחנו נצחק במיוחד אם נשמע פתאום את קיציס נותן עכשיו פאנץ’ ארוך שממשיך וממשיך עד שיגמר לו האוויר. זה כי אנחנו יודעים שזה שובר את החוקים, שפאנץ’ צריך להיות קצר וקולע, והנה פתאום המנחה מדבר ברצף כבר חצי דקה. בקיצור, זה נחמד לחשוב מחוץ לקופסה, אבל בשביל כדאי שקודם כל תהיה לכם קופסא.

מה הפרק שהכי נהניתם לכתוב?

אנחנו הכי אוהבים את החלק שמדבר על “וואן ליינרים”, בדיחות קצרות וחדות בסגנון מבזק של קיציס. זה כנראה הביטוי הכי מזוקק של הומור, וגם עם הכי הרבה סוגים של מבנים וטכניקות שאפשר ללמוד. לפני שמתחילים לבנות סדרות דמויות ומערכונים, צריך קודם כל להצליח להצחיק בשורה אחת.

מה הפרק שהיה הכי קשה לכם לכתוב?

הכי קשה היה לכתוב את החלק שמדבר על סאטירה. יש המון דברים שמשודרים בטלויזיה ונחשבים בעיני אנשים לסאטיריים, אבל הם בעצם לא. נוטים להחשיב כמעט כל דבר שנוגע באקטואליה או שנאמרת בו המילה “נתניהו” לסאטירה, אבל זה לא כל כך פשוט. יש כל מיני קריטריונים שצריכים להתקיים כדי שאומנות תקבל את ההגנה של סאטירה, צריכות להישאל שאלות כמו “למי מופנית הביקורת” ו”האם היא מוצדקת”, ולצערנו היום יש פער די גדול בתחום הזה בין הרצוי למצוי.

בספר יש תרגילים אבל מי יבדוק אותם?

הטיפ הכי חשוב שאדר נותן לאנשים שרוצים לעבוד במקצוע הוא – לעבוד בזוגות. אנחנו לא תמיד מבקרים מספיק טובים של עצמנו, ודברים שנשמעים לנו קורעים מצחוק בראש בסוף זוכים לדממה מצד הקהל. את התרגילים שאתם עושים במדריך תמיד כדאי לנסות על חבר – להקריא בקול רם את הפאנצ’ים והמערכונים שכתבתם ולראות מה התגובה. קודם כל, כי עד שלא תנסו את החומרים על לפחות עוד בן אדם אחד, אף פעם לא תדעו אם זה עובד, ושנית, יש אלמנטים בהומור שעובדים רק אם אומרים אותם בקול, ופחות עובדים על הנייר. בדיחות צריך לשמוע, לא רק לקרוא.

לאיזה סוג הומור או כתיבה קומית אתם הכי מתחברים?

כמו עם מוזיקה, גם סגנונות הומור אהובים זה משהו שמשתנה עם הזמן. כרגע אנחנו בתקופה שיותר מעריכים קומדיות מרגשות ונוגעות ללב, כאלו שמצליחות גם להצחיק וגם להישאר איתך אחרי שהפרק נגמר. בקיצור, מחכים לעונה השנייה של “מייקל” ביס.

מה המילים שהכי הצחיקו אתכם?

אחרי הרבה שנים של כתיבת פאנצ’ים, למדתי שהאותיות הכי קומיות זה ק’ (קומקום. מילה מצחיקה) ו- צ’ (אצטרובל), ומכאן שהמילה המצחיקה האולטימטיבית היא – קציצה.

מי הקומיקאים או הכותבים שהכי השפיעו עליכם?

שום דבר מפתיע – ג’רי סיינפלד, טינה פיי וקומדיות איטייז מטופשות כמו האקדח מת מצחוק וטיסה נעימה. מכל הסיטקומים מגי דווקא הכי אהבה את “פרייז’ר”, מוזרה. הקומדיה שהכי קינאנו בה השנה – “טד לאסו”. אחרי בובה של לילה ו”אנחנו במפה” אין דבר שאני יותר מעריך משילוב מנצח של ספורט והומור.

מה הטיפ הכי חשוב
לקחת מהספר?

הטיפ הגדול הכי חשוב – תמיד לחשוב לא רק על הבדיחה עצמה אלא גם על מי שהולך לשמוע אותה. להתחשב בקהל ולהתאים את הסגנון אליו. בדיחה יכולה להיות מצוינת על הנייר, אבל לאוזניים הלא נכונות היא פשוט לא תעבוד. אי אפשר לספר בדיחות “גב האומה” ב”בובה של לילה”, ולהפך. יותר מזה – בדיחה שלא מתאימה לקהל לא רק שלא תצחיק אותו – היא עלולה ממש להרגיז אותו, כי לא להבין את הבדיחה זו תחושה די מתסכלת.

הטיפ הקטן הכי חשוב – כשנתונים שמות לדמויות רצוי להשתדל להימנע משם שמרמז על התכונה של הדמות. כלומר – הדמות של המיליונר היא לא “מנשה מפצוץ” והדמות של הדיאטנית היא לא “פחמימה לוי”. בבקשה לא. זה נורא.

קראו עוד:

קורס סטנדאפ – קורס כתיבה קומית

כתיבה קומית –  טיפים למתחילים

שש עצות לכתיבת קומדיה מכותבים קומיים

ממילונו של השטן אל המילון האסור – ראיון עם המחבר גילעד חיטמן

מילון השטן היא אחת היצירות הידועות בתחום הסאטירה. בימים אלו משווקת המקבילה הישראלית, המילון האסור, מאת גילעד חיטמן, לוכד נחשים עם בטן מלאה על הפוליטיקלי קורקט ועל ההומור הישראלי

כחובב בלשנות והומור, שאפילו כתב בנושא, מילון השטן של אמברוז בירז הוא אחת היצירות האהובות עליי. מדובר בלקסיקון סאטירי המתחזה למילון אלא שההגדרות בו הומוריסטיות. בירס זכה לכינוי “בירס המריר” בשל ביקורותיו ומימרת הקאצ’ פרייז שלו, “שום דבר אינו חשוב”.

גילעד חיטמן, מחבר המילון האסור

מילון השטן התחיל כטור עיתונאי ובהמשך הוצא כספר בשם “תורת המילים של הציניקן”. בתחילת המאה העשרים יצא אוסף עם כל כתבי בירז, וכותרת הלקסיקון שונתה למילון השטן.

הנה כמה דוגמאות מתוכו:

צר-מוחין (שם עצם). אדם שבאופן מתמיד ועיקש מחזיק בדעה השונה משלך.

התנזרות (שם עצם). תכונה של אנשים חלשים הנכנעים לפיתוי של למנוע מעצמם תענוגות. נזיר אמיתי מתנזר מהכל למעט ההתנזרות, ובייחוד מתנזר מהוצאת אפו מענייניהם של אנשים אחרים.

בימים אלו הוציא המחבר גילעד חיטמן מקבילה ישראלית בשם “המילון האסור” – המילון שלא דופק חשבון. גילעד חיטמן הוא לוכד נחשים בן 26 וזה ספרו הראשון. האם הוא יצליח להיות ביקורתי, מצחיק ונשכני כמו המקור?

המילון מתחיל בהגדרה  “‘אאוגניקה’ – ש”ע, נ’ – הייתה פילוסופיה ביולוגית-חברתית מערבית פופולרית, שלפיה לכאורה הזין של פלוני יותר גדול ומרשים מן הזין של רעהו השונה בגזעו, כי הן לזין של רעהו והן לבעליו אין שום זכות קיום על פני האדמה. אחלה דרך להתחיל את המילון, הא?”

איך הגעת לאמברוז בירס?

הגעתי לאמברוז בירס  ול”מילון השטן” בפרט, בעקבות המלצה על המילון שנתן הביולוג והאתאיסט הבריטי ריצ’רד דוקינס בהערת שוליים בספרו “יש אלוהים?”.

מה הייתה החוויה שלך בקריאת מילון השטן?

אני חייב להודות שעד היום לא קראתי את המילון בשלמותו ולפי הסדר, ואף לא ניסיתי. הסיבה המרכזית הייתה שהמילון היה נראה לי פרויקט לכשעצמו שאף פעם לא הרגשתי צורך מספיק עז להתפנות אליו, לפחות עד כה. ברם, כשקראתי את מה שקראתי חוויית הקריאה הייתה מורכבת מכל בחינה – השפה הייתה עבורי קשה להבנה, הערכים עצמם היו שונים מאוד ביניהם, ולא רק בגלל האורך אלא גם בגלל התכנים עצמם והרלוונטיות שלהם אליי ולימים אלה. על כן, יצא שחלק לא מבוטל מן הספר אפילו לא עניין אותי, אך החלק שכן עניין הותיר מספיק רושם בשביל שאשכרה אסתמך עליו לכתיבת ורסיה מודרנית משלי למילון.

מה ההגדרה של בירז שהכי אהבת?

לפני שנחשפתי לשאלה הזאת לא הייתה לי הגדרה שהכי אהבתי, אבל כדי לענות על השאלה חיפשתי דוגמאות בולטות מן המילון בשביל להיזכר, ובחרתי אחת (שדווקא לא זכורה לי מן הקריאה דאז):

Edible, n. Good to eat, and wholesome to digest, as a worm to a toad, a toad to a snake, a snake to a pig, a pig to a man, and a man to a worm.

עוד דוגמה, שדווקא אני כן זוכר ואף ציטטתי אותה כמה וכמה פעמים בשיחות עם אנשים, היא “תביעה”:

מכשיר שבעזרתו אתה נכנס (לבית המשפט) כנקניק, ויוצא כחזיר.

(Litigation: A machine which you go into as a pig and come out of as a sausage.)

מה דומה ושונה במילון השטן לעומת המילון האסור?

דומה – בשניהם יש אותו הלך רוח (אבל לא בכדי, כי כתבתי בהשראת הספר המקורי), בשניהם יש כתיבה של פעם (לדעתי אפילו במונחים של שנת יציאת מילון השטן זה נחשב לספר ארכאי-משהו), ואני בטוח שיש עוד הרבה דמיון אם אחקור זאת היטב.

שונה – אני חושב שהמילון שלי, מטבע הדברים, מכיל הרבה יותר ערכים הקשורים בטכנולוגיה ומיניות – נושאים הבוערים בימינו הרבה יותר מאשר שהיו פעם. כמו כן, מידת הדגש אצלי על פוליטיקה היא אמנם לא מועטה, אך בהשוואה למילון השטן – היא גם לא רבה.

איך בירז לדעתך היה מגדיר את המילון האסור?

לדעתי, או לפחות כך אני מקווה, בירס קודם כל היה מחבב לפני סולד. בייחוד כי מדובר בספר שנשען על שלו… אי לכך ובהתאם לזאת, אני מניח שהוא היה מגדיר אותו כספר “משונה”, כי בשבילו זה מסר מן העתיד “הרחוק”.



האם יש קשר בין העבודה כלוכד נחשים לכתיבת המילון?

אין שום קשר בין העבודה כלוכד נחשים לכתיבת המילון, חוץ מצורות ביטוי של המשיכות הבלתי שגרתיות שלי.



מי קהל היעד של המילון?

מבחינתי, כולם קהל היעד של המילון, וכך זה גם התבטא בסוגי הרוכשים עד כה. יש לי רוכשים הנעים בסקאלה של חילונים גמורים בגיל הנעורים, ועד דתיים מבוגרים ונשואים מכל רחבי הארץ. מבחינת האנשים שיאהבו את הספר, אין ספק כי אנשים שהם שמרנים בתחומים כאלה ואחרים ובמידות כאלו ואחרות יסלדו ממנו ברובם המוחלט, אך המסרים שבו נועדו להיאמר לכולם – בין אם הם יקבלו אותם ובין אם לא, כי הם מתארים מציאות אמיתית שבקרב אנשים מסוימים היא בגדר טאבו. אותו הדין לגבי כל ספרי הקודש למיניהם – גם שם יש הרבה תכנים אשר צורמים לאנשים שלא מנהלים את חייהם על פיהם.

יש משהו שמעצבן אותך בהומור הישראלי של היום?

יש הרבה דברים שמעצבנים אותי בהומור הישראלי של היום, בייחוד כפי שהוא מתבטא אפוא באינסטגרם על ידי בני נוער.

בנוסף, אני גם לא מסמפט, בלשון המעטה, את ההומור של הרבה מבוגרים ישראלים. לדעתי, ההומור הישראלי, בחלק ניכר ממנו, די רדוד ומטומטם. אמנם יש הומור מבריק, כמו זה למשל של רשף לוי, אך מעטים הם האנשים שבאמת יוצרים הומור איכותי לטעמי.

יש משהו שהיית משנה במילון?

אילו היה לי תקציב רב יותר, הייתי משנה רבות במילון – בייחוד כותב יותר, ואף מוציא אותו לאור עב כרס. כעת הוא נראה כמו ספרון.

מה התוכניות להמשך הדרך?

ישנן תכניות רבות להמשך הדרך. מבחינת “המילון האסור”, בהינתן הצלחה רבה מספיק שתצדיק השקעה בספר המשך, אשמח להוציא גם את “המילון האסור 2” וכן הלאה, ואולי לכתוב מילון לפי תמות:

המילון האסור – גרסת המוזיקה, המילון האסור – גרסת הדתות וכיוצא באלה.

אין סוף מבחינתי ליצירתיות הזאת. אולי גם אשקול לכתוב מלכתחילה בשפה אחרת, כי נכון לעכשיו יהיה מאוד קשה לתרגם את המילון לכל שפה בעקבות הרבה משחקי מילים שיש שם, שיהיה ניתן להבין רק בעברית. כאשר יתורגם, אצטרך לכתוב במיוחד ערכים באנגלית.

זאת ועוד, אפשר גם להוציא את גרסת ה-revisited ולרשום הגדרות חדשות לערכים קיימים, או לפחות לשנות קצת בהתאם לתגובות עד כה.

מבחינת תחומים אחרים להמשך הדרך – חכו ותראו.

קראו עוד:

חכמת הפיסטוק\ליאור נויפלד  – סיפור קומי

שי גלבר על ספרו "צחוק, צחוק, אבל ברצינות – ראיון

איזה קטעים, קטעים מצחיקים מספרים\ המלך צ’ינגיס הראשון

עמי אנידג’ר – ראיון ר-ציני

עמי אנידג’ר הוא סטנדאפיסט, קומיקאי ומנחה סדנאות צחוק, העובד בימים אלה על ספרו. כמו כן מופיע בסטנדאפ לילדים והופיע בתוכניות רבות, בהן ערב אדיר, יצפאן, מה קשור, פולישוק ועוד, אבל אתם ודאי זוכרים אותו מהמחזמר “ספיד וגלגלי הקסם”. שאלנו אותו שאלות בג’ימייל והוא ענה גם כן באותה פלטפורמה.

מה החלטת להיות קומיקאי?

זה החליט בשבילי תמיד ידעתי להצחיק ובגדול זה אחד הדברים שעשו אותי מאושר מהרגע שהייתי ילד. 


היית חלק ממופע הבמה דומינו גרוס אבל לא מהמופע בטלוויזיה. איך זה?

כשקיבלנו את ההצעה לתוכנית החלטתי ללכת ללמוד משחק בצורה רצינית. נרשמתי ללימודי בסטודיו למשחק ע”ש ניסן נתיב. והוא לא אישר לי גם ללמוד וגם להיות בטלוויזיה. 

מי הקומיקאים שהשפיעו עליך?

יעקב כהן, רובין ווילאמס, דודו טופז ז”ל 


את מי אתה מעריך בסצנה הקומית של היום?

אסי כהן. זרחוביץ ערן. לואי סי קיי. 


הופעת בהרבה תכניות, ערב אדיר, יצפאן, סרוגים, פולישוק, צוצלת ועוד. איפה משלמים הכי טוב?

ממממ באף אחת מהתוכניות לא ניתן להיות מסודר כלכלית וגם לא לנהל בית. זה על הדרך. 

מה היית ממליץ לקומיקאי המתחיל?

ללמוד ליצור לבד כולל להפיק את עצמו ובמקביל לעסוק בעוד תחומים, לא רק קומיקאי 

אתה מפיק ומופיע במופע הסטנדאפ לילדים עמי’לה. מה שואלים  בסטנדאפ לילדים? יש כאן מישהו מכיתה ד’ 2?

יותר בדיחות ויזואליות ופרצופים, פחות משחקי מילים ותיחכומים למינהם  שמסבכים את הבדיחה. פשוט יותר ובגובה העיניים.

מה המילה שהכי מצחיקה אותך?

בטטה, אמברלה, פוזמקיים


אתה מרצה על הומור. הרצאות על הומור זה מצחיק?

הרצאות זה בסה”כ יותר רציני אבל אני משתדל תמיד להכניס הומור בהרצאות הומור, אבל מופע הצחוק שלי מול הקהל זה שילוב של דיבור על צחוק, תרגילי צחוק ומערכונים. זה אחד הדברים הכי מצחיקים שעשיתי בחיי, זה כמו סדנת צחוק אבל הרבה יותר… עם זה אני מופיע לילדים, צבא, חברות,תנועות נוער

 מי כוככ הרשת האהוב עליך?

אודי כגן


מה המצב?

חי את החלון. 

קראו עוד:

ארז ותומר אבירם (השוטר הטוב)- ראיון-רציני

תמיר בוסקילה – ראיון ר-ציני

 

שי גלבר על ספרו “צחוק, צחוק, אבל ברצינות” – ראיון

האם אפשר ללמוד להית מצחיק? למה דברים מצחיקים אותנו ואחרים לא? שי גלבר על ספרו “צחוק, צחוק, אבל ברצינות”
 
 
שי גלבר –  סופר ומרצה על הומור בהרצאה: “צחוק, צחוק – אבל ברצינות”:
ההרצאה משלבת בתוכה דיון על הומור והינה גם חוויה מהנה ומצחיקה. במהלך ההרצאה נוצר דיון על הנושא של הומור מכל מיני נקודות מבט שונות ומעניינות. הרצאה מלווה בקליפים ושיתוף הקהל. במהלך ההרצאה שי מסביר מהו מנגנון הקומי ומה גורם לנו לצחוק. בין היתר הוא מרחיב על מגוון נושאים מאחורי הקלעים של הומור כגון: מדוע דברים מסוימים מצחיקים אותנו ודברים אחרים אינם? מה גורם למשהו להיות מצחיק? איך קומיקאים מצליחים לנצל ולתמרן את השפה על מנת להצחיק את הקהל? מהו הומור תלוי תקופה, הומור תלוי תרבות, והומור תלוי שפה? מדוע צריך להעריך הומור ? חלק מהנושאים של ההרצאה התכנסו בספר “צחוק, צחוק אבל ברצינות”. אז שאלנו שאלות
 

למי מיועד הספר?

הספר מיועד לכל מי שרוצה לשפר את איכות החיים, את שמחת החיים, את מערכות היחסים, את יחסי האנוש, את האושר, את הבריאות ואפילו את העושר שלו באמצעות הכלי הנפלא של הומור.

בנוסף, הספר מיועד לאנשים שלא בהכרח אוהבים לקרוא בדרך כלל. מדובר על ספר מתנה קלאסי שכתוב בצורה מאוד קלילה ומשעשעת. בכוונה כתבתי פרקים קצרים וקלילים בפונט גדול יחסית והוא גם מלווה באיורים מצחיקים, סיפורים, חוויות אישיות והמון הומור.

כל הטיפים והכלים והתובנות שכתובות בספר הם בעצם אותם הדברים שאני באופן אישי משתמש בהם והם מאוד תרמו לי ועזרו לי באופן אישי ולכן המטרה הייתה בעצם לחלוק את הידע שרכשתי ואת הניסיון האישי שחוויתי ואת התובנות שאני צברתי על מנת לנסות לעזור לכמה שיותר אנשים אחרים. אם טיפ אחד או תובנה אחת תצליח לעזור למישהו אחר אפילו במעט – אני את שלי עשיתי.   

אתה חוקר הומור, אבל בספר פחות מוצגים נתונים. מדוע?

כשרציתי לכתוב ספר על הומור, אני בכוונה רציתי להנגיש את הספר לכלל האוכלוסייה. לא רק לאנשים עם תואר בבלשנות או רק לאנשים עם רקע אקדמי בנושא חקר ההומור. הספר מאוד קליל ואני ממש לא נכנס לעובי הקורה של תיאוריות בלשניות או מחקרים רציניים בתחום ההומור (עם כל האירוניה שבדבר, לא חסרים מאמרים ומחקרים וחוקרים מאוד כבדים ורציניים בנושא ההומור –החל מפילוסופים מיוון העתיקה כמו אריסטו ואפלטון ועד לחוקרים והוגי דעות יותר מודרניים כגון זיגמונד ופרויד – שאותם אני מזכיר ממש בקצרה בתוך הספר)   

אחת הטענות בספר היא שכל אחד יכול להיות מצחיק ויצירתי עם עבודה קשה. לדעתך אין הבדל מולד ברמת ההומור?

צריך לקחת בחשבון את הדינמיקה ואת הקשר הישיר שבין השאלה המהותית “מה יותר דומיננטי אצלנו בני אדם, הגנטיקה או הסביבה?” (השאלה נצחית של (‘Nature versus Nurture’ התשובה היא שתמיד יש השפעות גנטיות וגם השפעות סביבתיות. לכן אני טוען שכל אחד יכול ללמוד להצחיק אבל לחלק מאתנו זה בא יותר בטבעיות. בדיוק באותה המידה שאף אחד לא נולד שרירי או כריזמטי או יצירתי. חשוב גם להדגיש, שאפילו הסטנדאפיסטים הכי מוכשרים והכי מוצלחים שאנחנו מכירים כיום, לא תמיד היו מצחיקים ומצליחים. הם חוו המון קשיים והם לא תמיד היו מצחיקים בהתחלה. מדובר על תהליך ארוך וקשה שדורש שעות על גבי שעות של ניסוי וטעייה, עשרות אם לא מאות הופעות קשות, בשעות לא שעות, של שתיקות מביכות. שנים של צבירת ניסיון בהופעות מול כל קהל אפשרי ומאות שעות של עמידה על הבמה.

אתם רוצים להיות סטנדאפיסטים מקצוענים? צריכים לעבוד קשה. תקראו כל ספר אפשרי על סטנדאפ, כתיבת בדיחות והומור. תראו מופעי סטנדאפ כל יום. תשתתפו בקורסים של כתיבה, בקורסי סטנדאפ ועמידה מול קהל ואימפרוביזציה. תתחילו לכתוב חומרים משלכם. תופיעו בבמות פתוחות לסטנדאפיסטים מתחילים או בערבי חובבים. תצברו לכם ניסיון ותוך שנתיים, שלוש אולי תצליחו להיות סטנדאפיסטים של ממש. זה הכל. הכי פשוט בעולם.  

 

מי הקומיקאים הגדולים שכדאי ללמוד מהם כדי ליצור הומור טוב לכל סיטואציה?

באופן אישי אני מאוד מושפע ותמיד הערצתי את ג’רי סיינפלד שידוע ביכולת שלו לקחת כל נושא בעולם ולמצוא את הצד המצחיק שלו. ישנם עוד המון קומיקאים שתמיד מצאו את ההומור בסיטואציות הכי קשות ומביכות כמו כריס רוק, דייב שאפל, לואיס בלאק, ג’ון סטיוארט, שרה סילברמן, ג’ואן ריברס, ביל בר, ג’ים ג’פריס ולואי סי. קי.    

יש משהו שלדעתך אסור לצחוק עליו?

לא. אני מאמין שאפשר לצחוק על הכל. כל עוד זה נאמר בצורה שהקהל מבין שזה נאמר בצחוק. השאלה היא איך מצליחים לצחוק על נושאים כבדים או קשים שהם בגדר טאבו בלי להעליב את הקהל. לא כולם מסוגלים לעשות את זה. זה דורש מיומנות ורגישות ברמות מאוד גבוהות.

אסתייג ואומר שאני באופן אישי לא הייתי צוחק על כל נושא ובטח ובטח כשאני לא יודע בוודאות מי הקהל שלי. אני גם לא אומר שאם תצחקו על נושא רגיש או על מישהו מסוים לא יהיו לזה השלכות. אין ספק שלא חסרים מקרים שבהם אנשים, אפילו קומיקאים, ההומור שלהם עלה להם ביוקר. צריך להיזהר. אנחנו צריכים להתאים את ההומור שלנו לסיטואציה החברתית שבה אנחנו נמצאים.  

מה המילה שהכי מצחיקה אותך?

המילה היא “פאשטינקן” משפת היידיש שהפירוש המילולי של המילה הוא ‘מסריח’. זאת מילה מאוד מסריחה.

עם איזו חוויה היית רוצה שייצאו הקוראים שלך?

קודם כל אני רוצה שייהנו ויצאו עם תחושה טובה ונעימה מקריאת הספר. גם חשוב לי שייקחו לפחות טיפ אחד או שניים ובאמת יאמצו את הטיפ ויישמו אותו בחיי היום-יום שלהם. בסך הכל הומור זה דבר נפלא ואני מאמין שאם בני אדם היו משתמשים יותר בהומור, העולם יכל להיות מקום הרבה יותר נעים לחיות בו.   

מה הבדיחה הכי מצחיקה ששמעת?

“אישה אחת עולה עם תינוק לאוטובוס. איך שהנהג רואה את התינוק הוא אומר “וואו, איזה תינוק מכוער”. האישה מזדעזעת, היא מתחילה לבכות והולכת לכיוון סוף האוטובוס. האישה מחבקת את התינוק ומתיישבת בוכייה בספסל האחרון. גבר בספסל האחורי רואה את האישה בוכה: “מסכנה שלי, למה את עצובה?” היא עונה לו “נהג האוטובוס ממש העליב אותי” הגבר עונה לה “זה ממש לא בסדר – תעמדי על שלך, לכי תגידי לו משהו! אני אחזיק לך את הקוף שלך עד שתחזרי””

מה הבדיחה הכי גרועה ששמעת?

הבדיחה שנאמרה לאחרונה (במהלך מסע הבחירות לכנסת) בטעם רע מאוד, שבה עשו חיקוי זול לעיתונאי והפרשן בטלוויזיה אמנון אברמוביץ. אלירז שדה אמר עליו “שהוא נראה טיל” (לעגו לו על כך שאמנון נהג בטנק בצבא במהלך מלחמת יום הכיפורים שנפגע מטיל של האויב וכל הגוף והפנים שלו נשרפו ולאחר מכן נותרו מלאות בצלקות וכוויות). אומנם זאת לא בדיחה בדיוק במובן הקלאסי של המילה, אבל זה לא היה מצחיק בכלל.

למה התרנגולת חצתה את הכביש?

זאת שאלה מצוינת. אחד הסיפורים שהמשפחה שלי אוהבת לספר עליי בתור ילד היה על הפעם הראשונה שהופעתי בפני קהל. היינו כל המשפחה המורחבת בלונה פארק והייתי אז ילד בן 4 בערך. הייתה שם הצגה ולאחר מכן המנחה שאל את הקהל האם יש כאן מישהו בקהל שרוצה לספר בדיחה… בתור ילד קטן בעל חוסר מודעות ובלי פחד הרמתי את היד… הוא מיד פנה אליי וסימן לי לעלות לבמה. עליתי לבמה מול כ-250 איש וסיפרתי את הבדיחה הבאה:

“למה התרנגולת חצתה את הכביש? – כדי ללכת לשירותים!”

כל הקהל התפוצץ מצחוק! (לאו דווקא כי הבדיחה הייתה מצחיקה אלא בגלל שהילד הקטן והתמים הזה סיפר בדיחה בשיא ביטחון מול כל הקהל הזה).   

תעשה יח”צ

ניתן להשיג את הספר שלי “צחוק, צחוק –אבל ברצינות” בכל החנויות הספרים המובילות. אני מזמין אתכם לרכוש את הספר בחנויות הספרים או במחיר מוזל דרכי באתר האינטרנט (כולל משלוח בדואר ישראל לכל רחבי הארץ – הנחה משמעותית ברכישה קבוצתית). בנוסף לספר שכתבתי, אני גם מעביר הרצאות וסדנאות בכל רחבי הארץ לחברות, מפעלים, בכנסים, באירועים, לארגונים, ולעסקים בהזמנה ותיאום מראש. כמו כן, אני מזמין אתכם להגיע לאחת ההרצאות או הסדנאות או הכנסים שאני עורך לקהל הרחב.

לפרטים נוספים לגבי הספר, ההרצאות, הסדנאות והכנסים ניתן ליצור קשר ישירות למספר

 0522-289298 או באתר האינטרנט שלי shaigelber.com   או למייל שלי shaigelber@gmail.com

אתם מוזמנים לצפות בסרטונים בערוץ היוטיוב שלי : חפשו “שי גלבר” בYouTube  

וגם להיות חברים שלי בדף העסקי שלי בפייסבוק : חפשו “שי גלבר – מרצה על הומור”

 

סיכום חדשות הקומדיה 1.9-26.8

ספיישל הסטנדאפ החדש של סיינפלד בנטפליקס, סרט הקומדיה החדש בכיכובו של שוורצנגר, וויל פרל הוא זקן בן מאה, אלן פרטרידג’ חוזר והעבודות הלא גמורות של טרי פראצ’ט נמעכות על ידי מכבש קיטור (לבקשתו).

 

ספיישל על כלום

השבוע נטפליקס הוציאו טריילר לספיישל סטנד-אפ חדש של קומיקאי חדש ומבטיח בשם ג’ר-… מה? כבר עשיתי את הבדיחה שסיינפלד הוא כאילו קומיקאי לא מוכר באתר? אוקי. השבוע יצא טריילר לספיישל סטנד-אפ החדש של אגדת הקומדיה ג’רי סיינפלד, הראשון שלו מאז 1998. הספיישל Jerry Before Seinfeld כמו שאפשר להבין, עוסק בחייו המוקדמים של סיינפלד. הוא מדבר על איך הוא עלה על במות בשנות השבעים ואפילו על הילדות שלו. הספיישל מכיל גם סרטים ביתיים של סיינפלד הצעיר, ראיונות עם חברים ותיקים והצצה למחברות בהם הוא רשם את כל הבדיחות שלו מאז שנות השבעים (כולל בדיחת ה”מה הקטע עם איידס?” השערורייתית של אמצע שנות השמונים). הספיישל יעלה לנטפליקס ב-19 לספטמבר.

מקור: TV Line

להרוג אוסטרי ולנוח

והנה עוד טריילר, הפעם לסרט קומדיה חדש שנכתב, בוים ומככב בו חבר SNL לשעבר טרן קילם, שהיה אחד הפרצופים הבולטים בתכנית בשנים האחרונות, ופוטר מסיבות מסתוריות. Killing Gunther היא קומדיית אקשן על קבוצה של מתנקשים שמתאחדים כדי להרוג את המתנקש הטוב בעולם, גנת’ר. בנוסף לקילם משתתפים בסרט חבריו ל-SNL בובי מויניהן ופול בריטין, כוכבת העונה הראשונה של “פארגו” אליסון טולמן, כוכבת “איך פגשתי את אמא” ואשתו של קילם קובי סמולדרס, וכוכב הקומדיות “שוטר בגן ילדים”, “ג’וניור” ו”מתנה בלתי אפשרית” ארנולד שוורצנגר בתור המתנקש הטיטולרי, גונת’ר. אם הסרט יצליח שוורצנגר היה הגונת’ר השני הכי מפורסם אחרי הלבקן הזה מבית הקפה ב”חברים” (הלכתם להפגנה בשבילו?). הסרט יוצא באמריקה ב-20 לאוקטובר ואת הטריילר שלו תוכלו לראות פה.

מקור: Splitsider

טרי על הבוקר

ב-2015 מת הסופר טרי פראצ’ט, שעשה מלא דברים בקריירה הארוכה שלו, אבל היה ידוע בעיקר בזכות סדרת הפנטזיה הקומית “עולם הדיסק”. השבוע פראצ’ט הוכיח שאפילו מתוך הקבר הוא יכול לגרום לדברים מגוחכים לקרות, כשלפי בקשתו כשהכונן הקשיח שלו המכיל את כל עבודותיו הלא גמורות נמעך על ידי מכבש קיטור. לאחר מותו של פראצ’ט, חברו הסופר ניל גיימן סיפר לעיתון ה”טיימס” שפראצ’ט סיפר לו שזה מה שרצה שיהיה גורלו של אותו כונן קשיח, והשבוע צייץ מנהל העיזבון של פראצ’ט תמונות שלו עם הכונן, לפני ואחרי פגישה אינטימית עם המכבש. אני חושב שזה יפה מאוד שהם מכבדים את רצנו של פראצ’ט, ויש כותבים רבים שהייתי רוצה שיקבלו טיפול כזה בעוד הם בחיים.

מקור: The Guardian

קאט אוף יור יונסון

למלך הצעקות המאולתרות, וויל פרל, יש תפקיד קולנועי חדש. פרל יככב בתפקיד הראשי ב-The 100 Year Old Man, עיבוד קולנוע לרב המכר הקומי של הסופר השוודי יונס יונסון ״הזקן בן המאה שיצא מהחלון ונעלם״ שבטח ראיתם במודעה בעיתון הארץ עם עטיפה של זקן בחליפת ארנב. העלילה תעסוק בזקן בן מאה (להגיד זקן בן מאה זה קצת מיותר, לא?) שבורח מבית האבות שלו ונקלע מטורפת עם פושעים ופיל, ובדרך אנו מגלים שבחייו הארוכים פגש הזקן דמויות היסטוריות רבות כמו סטאלין, ווינסטון צ׳רצ׳יל ושארל דה-גול. הסרט מתואר כדומה לפורסט גאמפ אבל בצורה יותר ״קומית ואפלה״ וייכתב על ידי הסופר המקורי יונס יונסון. אני אוהב להגיד את השם יונס יונסון. יונס יונסון.

מקור: The Hollywood Reporter

פייט פור יור רייט טו פרטרידג׳

הקומיקאי והשחקן הבריטי סטיב קוגן הופיע בקריירה שלו בסרטים כמו ״פילומנה״, ״רעם טרופי״ ו״לילה במוזיאון״ אבל בקרב חובבי קומדיה בריטית הוא מוכר ביותר בזכות הדמות אלן פרטרידג׳, מנחה טלוויזיה דביל וחסר טאקט, אותו קוגן גילם בתחומי מדיה שונים במשך 25 שנה. וכדי לחגוג את 25 השנה הללו לפרטרידג׳ יש שני פרוייקטים חדשים בקנה. האחד הוא ספיישל טלוויזיוני של שעה שמציין 25 שנה לדמות, וישודר בערוץ BBC2, בהמשך השנה, והשני הוא סדרה חדשה בכיכובו שתשודר ב-BBC1. רוב בריידון יישב בצד וישתה תה.

מקור: Deadline

 

Soft – סיפור קומי קצר מאת תומר קאופמן

 

 עם הזמן הצלחתי להכניס גם דברים מקוריים משלי. בהתחלה לא היה שינוי ניכר כל כך בתוכן, כתבתי למשל “אזהרה! אסור לבלוע את החומר, אלא אם כן אתם ממש צמאים.” אחר כך כתבתי “יש לפעול בהתאם להוראות הכביסה שעל הבגד. אם לא, יבוא שוטר.”

 

הכול קרה בגלל סטיב ג’ובס. אותו גאון אמריקאי, שהמציא את ההמצאה ששינתה כביכול את פני העולם, גרם לי, אדם מצליח ואמיד יחסית, לפשוט את הרגל. ולא רק שפשטתי את הרגל, גם לא נותר לי שום טעם לחיים; העבודה שלי, שהכניסה לי משכורת מכובדת, לא הייתה רק מקור הכנסה עבורי. היא הייתה האהבה שלי, משוש חיי. וכעת, כאשר אין לי עבודה, גם אין לי טעם לחיים.

סיפור ההצלחה שלי התחיל כשחיפשתי עבודה בתור כותב. הצעתי את עצמי תחילה לכל העיתונים המובילים, אך כולם דחו אותי בזה אחר זה. אחר כך ניסיתי לכתוב סיפורים קצרים, יצרתי אסופה מכובדת יחסית של 35 סיפורים ושלחתי אותה לכל ההוצאות הנחשבות והמוכרות. גם הן דחו אותי כמובן, בטענה שהספר לא מתאים לתכנית העבודה שלהן לשנים הקרובות. אבל אני לא התייאשתי, החלטתי שכתיבה זו האהבה שלי ושאני אתן הכול בשביל להצליח בתחום. אז פתחתי בלוג משלי באינטרנט והתחלתי לכתוב בו את כל מה שעלה על רוחי. כתבתי שם על אהבות, על אכזבות וסתם על מחשבות שהיו לי, וסוף סוף הרגשתי טוב. יכולתי לפרוק את כל מה שהיה בתוכי, והיה הרבה. אחרי חודש נחרדתי לגלות בעזרת חבר שלי שמבין קצת במחשבים, שיש לי רק קורא אחד לבלוג, ושהקורא הזה, למרבה הצער, הוא אני.
ויתרתי, הבנתי שאין לי כישרון ושלמרות שאני כל כך אוהב את זה, כנראה לא נועדתי לכתוב. אבל אז, משום מקום, פתאום קיבלתי הצעה. זה לא היה משהו טוב מדי, אפילו לא סביר, אבל עבודה היא עבודה. ואם היא קשורה לכתיבה, אין ספק שאני חייב לקבל אותה. תמצית העבודה הייתה להיות זה שכותב את הוראות השימוש ואת הרכיבים על מרככי הכביסה של חברת Soft. אני יודע שזה נשמע מצחיק, אבל באמת יש מישהו שזאת העבודה שלו, והמישהו הזה היה אני. בהתחלה הייתי כותב דברים בנאליים כמו “יש למלא את הפקק עד הפס המסומן” או “אין לערבב בין בגדים בהירים וכהים.” אבל עם הזמן הצלחתי להכניס גם דברים מקוריים משלי. בהתחלה לא היה שינוי ניכר כל כך בתוכן, כתבתי למשל “אזהרה! אסור לבלוע את החומר, אלא אם כן אתם ממש צמאים.” אחר כך כתבתי “יש לפעול בהתאם להוראות הכביסה שעל הבגד. אם לא, יבוא שוטר.” ולאט לאט זה התחיל לצבור תאוצה. הבנתי שאנשים ממש קוראים את הדברים האלה כשהם יושבים בשירותים ושמתחיל להיות לי קהל מעריצים משלי. אחר כך עברתי מהאנקדוטות הקטנות לקטעים שלמים משל עצמי, והחברה שייצרה את המרכך ממש זרמה איתי על זה. הם הבינו שבגלל הדברים שאני כותב על המוצרים שלהם, יותר אנשים קונים את המרכך, לכן משתלם להם להמשיך להחזיק אותי ולתת לי חופש יצירתי לעשות מה שבא לי. אז כתבתי בדיחות וסיפורים קצרים, משם עברתי למחזות ואפילו לשירה. השיא היה כשהחברה הוציאה מהדורה שלמה של מרככי כביסה שכולה הוקדשה לסיפור בלשי בהמשכים שכתבתי. הרגשתי על גג העולם, ידעתי שאני מגשים את הייעוד שלי ככותב ושהחיים שלי עלו על המסלול הנכון. אבל אז הגיע סטיב ג’ובס והמציא את האייפון. אנשים התחילו לקרוא בטלפון שלהם בשירותים ושכחו אותי. הם התחילו לגלוש בפייסבוק ובאתרים אחרים בזמן הישיבה והשאירו אותי לא רלוונטי. לא עבר זמן רב ופוטרתי מהעבודה. חברת Soft זרקה אותי ושילמה לי פיצויים כל כך נמוכים, שלא יכולתי לקנות איתם אפילו בקבוק של מרכך כביסה. על בקבוקי המרכך, דרך אגב, הם השאירו בלי בושה כמה מהכתבים שלי, אבל גם זה היה במקום נסתר על הבקבוק ובאותיות קטנות כל כך שאף אחד לא ראה. וכמובן, הם לא שילמו לי על זכויות היוצרים.

אז עכשיו אני בבית, יושב ועצוב, לבד וכאוב, חושב על אותם ימים שחלפו. אבל אני מבין שזה לא יעזור לי. אם אני רוצה לנצח אותם, אני חייב להצטרף אליהם.
זה לא יהיה פשוט. להצטרף ל”אפל” זה לא משחק ילדים, אבל אני אף פעם לא ויתרתי על שום דבר בחיים, וגם בפעם הזאת אני לא מתכנן לוותר. אז התחלתי מאפס, למדתי הנדסת תוכנה באוניברסיטה, או באנגלית  software engineering   וכעבור ארבע שנים מייגעות סיימתי את התואר בהצטיינות. אחר כך התקדמתי לאט לאט בעולם ההיי-טק. את הספתח עשיתי בחברה קטנה, שם צברתי ניסיון (וגם כסף שמעולם לא היה לי מהכתיבה) עד שהגעתי לרמה של מתכנת בכיר. הדרך משם לאפל עדיין הייתה ארוכה, אבל לא עצרתי. הייתי צריך לעבור שני ריאיונות בטלפון ואחר כך עוד שישה ריאיונות אישיים, אשר בכל אחד מהם בודקים את המקצועיות שלי והכי חשוב, את הנאמנות שלי לחברה. מגיע היום שבו אמורים לבשר לי אם התקבלתי לחברה. הטלפון צלצל ועל הקו נמצא האדם שראיין אותי בריאיון האחרון שלי. הוא אומר לי “התקבלת, אני מקווה שבחרנו נכון” ואני עונה לו “אל תדאג, לא תצטערו.”
אבל הם לא יודעים כמה הם הולכים להצטער על זה, כי מהרגע שאני מתקבל, אני עובד רק על דבר אחד. כלפי חוץ אני עובד חרוץ וממושמע, אבל כשאף אחד לא שם לב, אני עסוק במימוש התכנית הסודית שלי: הריסת החברה מבפנים. התקלה העיקרית שיש לאייפון היא כמובן הבעיה שנגרמת לו אחרי שנה או שנתיים שהוא נמצא אצלכם, כאשר הוא מתחיל להיתקע ולעשות בעיות. אנשים חושבים שזה קורה לו כי הוא פשוט ישן או שהבטרייה שלו נחלשה, אבל האמת היא שאני האחראי לזה. והסיבה העיקרית שאני עושה את זה, שאני משקיע את כל חיי בדבר הזה, שהפסקתי לכתוב בגלל זה, היא שאם תשבו יום אחד בשירותים, תשחקו באייפון שלכם כמו שאתם תמיד עושים, ולפתע הוא ייתקע, אולי תחשבו להניח אותו לרגע בצד, להעיף מבט אל המדף ולהציץ במרכך הכביסה שלכם. אני בטוח שתמצאו שם איזו בדיחה טובה או אולי סיפור נחמד.

***

מתוך הספר “מאפייה ושמה תשוקה”, מאת תומר קאופמן, שעומד לראות אור בקרוב בספרי ניב

חדשות הקומדיה 3.3-25.2

שני ספיישלי סטנדאפ של דייב שאפל מגיעים לנטפליקס החודש, בובי מויניהן אולי עוזב את SNL בשביל סדרה חדשה, קייסי ווילסון ועוד מצטרפים לסדרה החדשה של טינה פיי, ליהוקים לגרסה הנשית של “מה הסיפור שלך, בוב?” ואלק בולדווין כותב ספר בתור דונלד טראמפ

.

 

שניים במחיר אחד

בנטפליקס ממשיכים להפציץ אותנו בספיישלי סטנד-אפ עד שנגיד “די כבר! נמאס לי לצחוק!”. רק השבוע עלה ספיישל חדש ומאוד טוב של מייק בירביגליה, והשבוע ענקית הסטרימינג הודיעה על שני, כן שני, ספיישלים חדשים של האחד והיחיד דייב שאפל שיעלו בחודש הזה. שני הספיישלים, Dave Chappelle: The Age of Spin שצולם בלוס אנג’לס במרץ 2016 ו-Dave Chappelle: Deep in the Heart of Texas שצולם באוסטין באפריל 2015, יעלו לנטפליקס ב-21 במרץ. למרות הזמן הרב שעבר בין צילומי הספיישלים (שנה ושנתיים) לשידורם אני בטוח שלדייב יהיו עדיין הרבה דברים מצחיקים וחכמים להגיד. בוא נקווה שהספיישלים לא יהיו “איזה קטע שקלינטון הולכת להיות נשיאה!” או “איזה כיף שפרינס עדיין חי!”

מקור: Splitsider

אני, עצמי ובובי

בובי מויניהן הוא קומיקאי שאני אוהב, ונהנה מאוד ממנו בתור חבר בקאסט של SNL, אבל כמו הרבה אנשים, כולל הכותבים של ריק ומורטי, אני חושב שהוא אולי נשאר שם יותר מדי זמן. ואני בטוח שהוא גם קצת רוצה לצאת אחרי תשע שנים של “הנה האיש השמן שבחדשות השבוע, אתה עושה אותו! אתה יודע לחקות אותו? למי אכפת, שניכם שמנים”. אבל זמנו בתכנית אולי מתקרב לסיומו, עם החדשות השבוע שמויניהן לוהק לפיילוט קומי חדש ב-CBS. הסדרה, Me, Myself and I, תראה את חייו של גבר אחד בשלוש תחנות שונות. זה יראה אותו בתור בן 14 ב-1991 (הכניסו פסקול “נירבנה” פה), בתור בן 40 בהווה (הכניסו פסקול דרייק פה) ובתור בן 65 בעתיד (הכניסו פסקול “פלורגוז והחייזרים מכוכב X” פה). מויניהן ישחק את גרסת הבן 40, ממציא שסובל ממחסום יצירתי. אם הפיילוט יהפוך לסדרה, מויניהן כנראה יעזוב את SNL, מה שיעציב אולי את מעריצי “הדוד השיכור” ויגרום לקינן תומפסון להרגיש עוד יותר רע על זה שהוא שם פאקינג 14 שנה.

מקור: The Hollywood Reporter

סאקט איט טו מי

לפני כמה חודשים כתבתי פה על סדרה ב-NBC חדשה מבית טינה פיי, רוברט קרלוק ולוק דל טרדיצ’י, שלושה אנשים שעבדו בצורה כזו או אחרת בכתיבת סדרת המופת “רוק 30”, בשם The Sackett Sisters על שתי אחיות מרוחקות שמתאחדות כשעושות ביחד מעשה גבורה בסגנון “סאלי” סאלנברגר וצריכות להתמודד עם התהילה החדשה שלהן. השבוע נודע לנו על הליהוקים לסדרה: קייסי ווילסון (“הכל לטובה”, “מתחתנים”) תשחק את סאטון סאקט, האחות ה”שקולה,צנועה וחכמה” שעזבה מזמן את המשפחה הכישלונית, ביזי פיליפס (“פריקים וגיקים”, “קוגר טאון”) תשחק את אחותה מאדי סאקט הכישלון הגדול של המשפחה ובראדלי וויטפורד (“הבית הלבן”, “סטודיו 60”) בתור האבא שלהם. נשמע כמו סדרה מבטיחה מהרבה אנשים מוכשרים מה שמקשה עלי לעשות בדיחה פה. אה…זוכרים איזה גרוע “סטודיו 60” הייתה?

מקור: Splitsider

מה הסיפור שלך, זינו?

ואם כבר מדברים על ליהוקים לסדרות שכתבתי עליהן פה לפני כמה זמן, השבוע לוהקו שתי שחקניות לפיילוט לעיבוד הטלוויזיוני המאוד נחוץ לסרט של ביל מארי וריצ’רד דרייפוס, “מה הסיפור שלך בוב?”. כפי שאתם אולי זוכרים, העיבוד מחליף את הדמויות של מארי ודרייפוס בנשים, מה שאומר שאי אפשר להתלונן עליו, והנשים האלה הולכות להיות השחקנית הבריטית ג’סיקה גאנינג וכוכבת “מלך השכונה” והסיינטלוגית לשעבר, ליה רמיני. בשנים שאחרי “מלך השכונה” (ששודרה תשע פאקינג שנים, אגב) רמיני הנחתה תוכנית אורח ובעיקר לחמה נגד כנסיית הסיינטולוגיה שממנה היא ברחה ואף כתבה על זה ספר. זה יהיה תפקידה הראשי הראשון של רמיני מאז “מלך השכונה”, והיא תשחק את הפסיכולוגית, בזמן שגאנינג תשחק את בארב, הפציינטית המעצבנת. ולחשוב שבמקום זה היא הייתה יכולה להיות אשתו של טום קרוז ולהקריב את ילדיהם לחייזרים.

מקור: Deadline

עאלק ביוגרפיה

בהרבה מובנים, אלק בולדווין ודונלד טראמפ הם הפכים. בולדווין הוא ליברל, טראמפ הוא שמרן, בולדווין שונא את הבת שלו, טראמפ אוהב את הבת שלו יותר מדי. אבל למרות, ואולי בגלל ההבדלים הללו בולדווין מספק חיקוי סביר של הנשיא בעונה הזאת של SNL ואף מתכוון למנף את החיקוי הזה לספר. בולדווין ישתף פעולה עם הסופר המוערך קורט אנדרסון בספר בשם You Can’t Spell America Without Me: The Really Tremendous Inside Story Of My Fantastic First Year As President Donald J. Trump, שיהיה אוטוביוגרפיה מוגזמת של טראמפ שלא נכתבה על ידיו. ממש כמו The Art of The Deal.

מקור: The AV Club

 

חדשות הקומדיה 13.1-7.1

טריילר לסדרה החדשה מבית ג’ים קארי על סטנד-אפ בשנות השבעים, דרו ברימור אוכלת אנשים, The Onion פורץ לקולנוע וסדרה חדשה מבית יוצר “המלך היל” על עולם מוזיקת הקאנטרי

.

קניברימור

במרץ 2016 נטפליקס הכריזו על סדרת קומדיה חדשה בשם, The Santa Clarita Diet , שתשודר אצלם, מבית היוצר ויקטור פרסקו שאחראי על קומדיות מוזרות וקצרות יומין כמו Better Off Dead ו-Andy Richter Controls The Universe, אבל חוץ מהשם והליהוק של דרו ברימור וטימותי אוליפנט, הם היו די מעורפלים לגבי עלילת הסדרה. כמעט כאילו הם מסתירים משהו. אבל השבוע הם חשפו את הסוד….The Santa Clarita Diet Is People! כן, הסדרה תעסוק בדרו ברימור בתור סוכנת נד”לן שגרה בפרברים עם בעלה, מתה, חוזרת בתור זומבי ומגלה את היתרונות התזונתיים של דיאטת בני אדם. בנוסף הם גם שיחררו את הטריילר הזה בו ברימור מפרסמת את הדיאטה. נשמע כמו רעיון מעניין לסדרה, אבל תאמינו לי, בשר אדם זה לא מרזה, מניסיון.

מקור: USA Today

מופע שנות השבעים

סטנד-אפ זה מאוד חשוב. לא מאמינים לי? דברו עם סטנדאפיסט לחמש דקות. הוא כבר יסביר לכם כמה חשובה עבודותו של סטנדאפיסט בתור חושף אמת, וכמה הוא מתוסבך אבל ככה יוצרים את הקומדיה הכי טובה וכל זה. ואם אתם לא רוצים לעשות את זה, תוכלו גם לראות את הטריילר לדרמה הקומית החדשה של Showtime בשם I’m Dying Up Here. הסדרה, שנוצרה על ידי אגדת הקומדיה ג’ים קארי על פי ספר בעל אותו שם, מספרת על חייהם של קומיקאים בשנות השבעים במועדון הפיקטיבי Goldie’s שמספרים בדיחות, שותים, מדברים על החיים ולובשים פאות מגוחכות כי זה סדרה על שנות השבעים. בטריילר אפשר לראות כמה פרצופים מוכרים כמו קלארק דיוק, ג’ון דיילי ואל מדריגל, ואפשר לראות שזו תהיה סדרה מאוד חשובה על נושא מאוד חשוב.

מקור: The AV Club

פופקורן בצל

מאז שנוצר ב-1988, The Onion היה המקור הכי טוב לחדשות הומוריסטיות מזויפות, לפני שזה הפך להיות שם למשהו שעוזר לטראמפ לנצח בבחירות. זה התחיל בתור עיתון אמיתי שנמכר בדוכנים, אבל אחרי מות הפרינט האוניון ממשיך בתור אתר נפלא, והשבוע מתברר שהוא גם הולך לעשות מעבר לעולם הקולנוע. כן, האתר חתם על עסקה עם Lionsgate לפיתוח שלושה סרטים. אנחנו לא יודעים עדיין על מה יהיו הסרטים או איך עושים מעבר מידיעות פארודיות לסרט באורך מלא, אבל אפשר לסמוך על האוניון שיהיה משהו טוב. אם מתעלמים מהפעם הקודמת שהם עשו סרט. (האמת שגם בסרט הזה היו קטעים נחמדים.)

מקור: Splitsider

ג’אדג’ דרד

מייק ג’אדג’ מוסיף עוד סדרת טלוויזיה לרזומה המפואר שלו. היוצר של “ביוויס ובאטהד”, “המלך היל” ו”סיליקון וואלי”, והבמאי של Idiocracy ו-Office Space, חוזר לעולם האנימציה עם Tales From The Tour Bus. הקומדיה המצויירת תעסוק בטיפוסים אקצנטריים מעולם מוזיקת הקאנטרי, נושא שיתאים לג’אדג’ שתמיד עסק הרבה בדרום של ארצות הברית. הסדרה תשודר ברשת הטלוויזיה האמריקאית Cinemax שידועה עדיין בעיקר בשל שידורי פורנו סופטקור, אבל אני בטוח שהם יסתפקו בקצת עירום מצוייר משובח.

מקור: Deadline

 

חדשות הקומדיה 29.7-23.7

פול פיג מפיק קומדיה על דוגמניות בשלג, טילדה סווינטון תככב בעיבוד לספר קלאסי, קארפול קריוקי תהרוג את הקומדיה וגרסה אמריקאית ל”פיפ שואו”

 

נשים קרות

עכשיו אחרי שיצא ״מכסחות השדים״, גרסה לאחד מהסרטים הכי חשובים בהיסטוריה של הקולנוע, והעולם עוד לא התפוצץ, לבמאי פול פיג יש פרוייקטים נוספים. בנוסף לבימוי קומדיית האם ובת של איימי שומר וגולדי הון, פיג הודיע השבוע שיפיק סרט בשם Supermodel Snowpocalaypse שיספר את הסיפור האמיתי של חבורת דוגמניות ואנשי אופנה שנתקעו בסופת שלג בצ׳ילה. נראה שאולי הפעם הוא לא יכול לדחוף את מלידה מקארת׳י לשם, או שאולי זו תהיה הבדיחה שהיא דוגמנית שמנה ואופס היא נפלה! חחחחחחח

מקור: Variety

הדודה טילדה

ואם כבר מדברים על אנשים שהיו מעורבים ב״מסיבת רווקות״, אחת מכותבות הסרט, אני מומולו, עובדת על עיבוד חדש לספרו של פטריק דניס Auntie Mame בכיכובה של טילדה סווינטון בתור הדוב הטיטולרית. הספר שכבר עובד לשני סרטים, אחד בכיכובה של לוסיל בול, מספר על נער שגר עם דודתו האקסצנטרית ועל ההרפתקאות שהוא עובר. סווינטון בהחלט אקסצנטרית, ולמרות היותה שחקנית רצינית, הייתה מאוד מצחיקה בסרטים כמו ״רכבת הקרח״ ו״אסון מהלך״ עם איימי שומר.

מקור: The AV Club

הסוף

מצטערי לבשר לכם את זה, קוראים יקרים, אבל כל הדבר הזה של הקומדיה הולך להיגמר עוד מעט. את כל הדברים המצחיקים והכתובים היטב יחליפו סלבס שפשוט עושים דברים. זה התחיל עם תכניות הלייט נייט האמריקאיות שפעם היו מקום לשיחות שנונות וכעת הם פשוט תירוץ לג׳ימי פאלון לשחק עם מפורסמים. זה המשיך עם הפיכתה של הפינה המטופשת ״ליפסינק באטל״ לתוכנית טלוויזיה ועכשיו גם פינת ה״קארפול קריוקי״, חסרת התועלת של ג׳יימס קורדן, הולכת להפוך לתכנית משל עצמה. בואו נתחיל לארוז את הדברים.

מקור: The Hollywood Reporter

YPTLlfhR90X1xkXU7kf-s3fdOIyEtIBKJTHMNibvJXA

פיפ פיפ

ההיסטוריה של עיבודים אמריקאים לסדרות בריטיות היא ארוכה ומגוונת: היו הצלחות כמו “המשרד” וכשלונות כמו הגרסה האמריקאית ל-The IT Crowd שלא הצליחה לעבור את שלב הפיילוט. עכשיו עוד קלאסיקה בריטית תעבור את המסע הזה, עם עיבוד שהוכרז ל”פיפ שואו” הקומדיה האהובה בכיכובם של דייויד מיטשל ורוברט ווב שמספרת על חייהם העצובים של שני גברים בריטים והדברים הנוראים שקורים להם. בטח האמריקאים האלה יעשו את זה לא עצוב מספיק, שוב!

מקור: The Verge

חדשות הקומדיה 15.7-8.7

סרט חדש של בן סטילר, סרט של חבר SNL צעיר, תחרות הרוסט האמריקנית הגדולה, בן שוורץ כותב ספר על דייטינג ומל ברוקס כותב ספר על “פרנקנשטיין הצעיר”

 

בראד ו״בראד״

בגלל מחקר רב לכתבה שבקרוב תתפרסם באתר על תכנית המערכונים שהייתה לבן סטילר בניינטיז, הייתי צריך להזכיר לעצמי שהוא כוכב הוליוודי גדול עכשיו, ולא מישהו שעושה חיקויים של טום קרוז בתכנית איזוטרית. בכל מקרה סטילר יככב בסרט קומדיה חדש בשם Brad’s Status, שבו הוא ישחק אדם שלמרות החיים הטובים שלו הוא אובססיבי לגבי ההצלחה של חבריו מהתיכון. את הסרט יפיק בראד פיט, כנראה כדי שיהיה השם שלו בשם הסרט (ככה הוליווד עובדת, נכון?) ויכתוב מייק וויט, שכתב בעבר גם את הקומדיה הכיפית ״רוק בבית הספר״, וגם את המותחן הקומי-פסיכולוגי ״צ׳אק ובאק״. אז יהיה מעניין.

מקור: Variety

SNL-40-Kyle-Mooney

קייל והדוב

אם אתם משום מה עדיין רואים SNL אחרי שביל היידר עזב, אולי שמתם לב לבחור מתולתל, רזה וממושקף, שלוקח את התכנית למקומות מוזרים חדשים. זהו קייל מוני שהצטרף לתכנית יחד עם שותפו לקבוצת המערכונים גוד נייבור, בק בנט. מוני קיבל סרט משלו שבו הוא יכתוב ויככב. הסרט,Brigsy Bear, יעסוק בתכנית ילדים שמופקת לקהל של רק ילד אחד ובמה שהוא עושה כשהתכנית נגמרת. בסרט יככב גם קאסט מטורף שכולל את מארק האמיל, קלייר דיינס ואנדי סמברג.

מקור: Splitsider

קרב הגריל

בזמן האחרון התחילו לאמץ בסצנת הסטנד-אפ התל-אביבית את המסורת האמריקאית של “רוסט”. מה שהתחיל במועדוני קומדיה מגעילים שבהם מילטון ברל הקיא על דין מרטין, עכשיו מתקיים בקומדי סנטרל, ועכשיו הכוכב הגדול של הרוסטים של הערוץ, ג’ף רוס, מתחיל סדרה חדשה בשם Roast Battle שבה קומיקאים שונים יתחרו בטורניר רוסטים, בין הקומיקאים: שרה סילברמן, ג’ימי קאר, מייק לורנס ואנת’וני ג’סלניק. נשמע כמו תוכנית מצויינת… פור מי טו פופ און!

מקור: Splitsider

ספרים מצחיקים , רבותיי, ספרים מצחיקים

ספרים. הם כמו סרטים אבל יותר משעממים. השבוע יש כמה ידיעות על ספרים שקשורים לעולם הקומדיה. הראשונה היא על ספר חדש של אל הקומדיה, מל ברוקס, שיעסוק באחורי הקלעים של סרטו הקלאסי מ-1974 ״פרנקנשטיין הצעיר״. הספר יכלול הקדמה מג׳אד אפאטאו וכנראה יהווה קריאה מהנה למעריצי ברוקס כמוני. ובזירת הצעירים, בן שוורץ, קומיקאי נפלא הידוע בעיקר בתור ג׳אן ראלפיו ב״מחלקת גנים ונוף״, יכתוב יחד עם התסריטאית לורה מוזס  עצות דייטינג לצעירים בשם Things You Should Already Know, You F–king Idiot.. נקווה שזה לא יהיה דה ווווורסט.

מקור: The AV Club ו-EW