מסטנדאפ למסך הקטן: איך מתן פרץ ("הפשוטע"), אורי ורד ("האחיין שלי בנץ"), מור חן ("מסובך") ואדיר מילר ("רמזור") עושים את המעבר המורכב מהבמה אל עולם הטלוויזיה והקולנוע?
"אתה לא מבין, יש סטנדאפיסט ויש שחקן. שחקן טוב יכול לשחק כל דמות, סטנדאפיסט יכול רק להצחיק. רואים אותו, צוחקים. מה ציפית, שמי שעושה סטנדאפ 20 שנה בקאמל ישחק בסרט שואה?"
את המשפט הזה אמר לי פעם סטנדאפיסט כבד משקל, שמזמן הלך לעולמו ונשכח.
בהופעה על הבמה הסטנדאפיסט כותב את הבדיחה, יודע איפה הפאנץ' ומרגיש אם הקהל איתו.
בסדרה או בסרט, לעומת זאת, הוא כבר חלק ממערכת שלמה. יש תסריט, במאי, שחקנים נוספים, עריכה ולפעמים גם גוף שידור שמתערב, וכמובן יש גם את הדבר המוזר הזה שנקרא כישרון משחק.
וגם אם אין, קשה להאשים סטנדאפיסט שמנסה. תפקיד מצליח יכול להביא עונות נוספות, סרטים, פרסומות וקהל חדש שלא היה מגיע לראות אותו למועדון. לפעמים הסטנדאפיסט מגלה שהוא יודע לעשות הרבה יותר מלעמוד מול קהל עם מיקרופון ביד. בחו"ל הדוגמה הכי טובה היא סיינפלד עם המשחק הגרוע ל-9 עונות.
אדיר מילר הוא כנראה הדוגמה הישראלית הכי ברורה. אחרי הסטנדאפ ותוכניות האירוח הגיעה "רמזור" ב־2008, ובהמשך גם הקולנוע. על התפקיד הראשי ב"פעם הייתי" של אבי נשר הוא זכה בפרס אופיר.
בהמשך שיחק גם ב'פלאות' וב'גן קופים' של נשר. ב־2024 ביים את סרטו הראשון, 'הטבעת', לצד האחים דורון ויואב פז, וגם כיכב בו בתפקיד הראשי.
בטלוויזיה הוא המשיך עם "צומת מילר", סדרה נוספת שיצר וכתב, ובה גילם גרסה בדיונית של עצמו.
שחר חסון חיכה הרבה יותר, וב־2026 הופיע בקומדיה הקולנועית "גבעה 338", אחרי שנים של עשייה טלוויזיונית, שכללה בין היתר את "ארץ נהדרת", את תפקיד הדוד זעתר בסדרה "לבד בבית" ואת הנחיית "קארפול קריוקי".
אבל שניהם כבר הגיעו למסך כשהקהל ידע בדיוק מי הם. יותר מעניין להסתכל על קומיקאים מהדור הנוכחי, שחלקם הגיעו לטלוויזיה אחרי שכבר בנו קהל דרך סרטוני רשת, אינסטגרם וטיקטוק.
מתן פרץ – מוריד ווליום
ב"הפשוטע", שעלתה ב־2026 בבימוי דן מסר, מתן פרץ מגלם את אפי, האקס של טימור, בגילומה של כרמל נצר. אפי עובר לתל אביב כדי ללמוד תקשורת ולנסות להפוך לשדר ספורט, בזמן שטימור מתקשה מאוד לקבל את הפרידה.
מי שמכיר את פרץ מהסטנדאפ רגיל לאנרגיה הרבה יותר גבוהה. אפי שונה ממנו. כשהדמויות סביבו מתחילות להשתגע, הוא בדרך כלל נשאר עם הרגליים על הקרקע. במונחים של קומדיה הוא סוג של הסטרייט מן, הדמות הנורמלית יחסית שצריכה להתמודד עם כל המטורפים שמסביבה.
רואים את הפער הזה היטב בפרק 3, "האלמלוחים". טימור גוררת את בצי ונופר למלון שבו אפי מתארח, ומגלה שהוא שם עם פאולינה, הבחורה החדשה שהוא יוצא איתה. מבחינת טימור מדובר כמובן באירוע שדורש מבצע שלם. אפי, לעומתה, פשוט מנסה לנהל את החיים שלו בזמן שהאקסית שלו שוב נכנסת לתמונה.
דווקא הפער הזה עובד לטובתו של פרץ. הוא לא מנסה להיות מתן פרץ מהסטנדאפ בכל סצנה.
המשחק שלו הפתיע אותי לטובה. הוא מגלם את הדמות באמינות ובביטחון, ומוכיח שיש לו הרבה יותר להציע מהפרסונה המוכרת שלו מהסטנדאפ ומהפודקאסט הגג של יצחקי.
ברוכים הבאים לעולמה הלא פשוט של הפשוטע
אורי ורד והמוזרות
"האחיין שלי בנץ", שעלתה ב־2021 גם בבימוי דן מסר, היא סיטקום מדע בדיוני על בנו של השטן שנשלח לעולם בני האדם כדי להשלים תעודת בגרות.
כבר בנקודת הפתיחה יש משהו קצת אמריקאי בסדרה. כוחות־על, השטן ותיכון ישראלי חיים יחד באותו עולם, ואיכשהו הכול עובד. אולי גם כי האפקטים נראים טוב יותר ממה שהתרגלנו לראות בסדרות נוער ישראליות.
אורי ורד הגיע לתפקיד אחרי שמסר ראה את סרטוני הרשת שלו והזמין אותו לאודישן. בנץ לוקח תכונות שכבר היו חלק מהקומדיה של ורד ונותן להן דמות. הוא מוזר, קצת תלוש ולא ממש מבין את החוקים של העולם האנושי.
יש כאן ליהוק שכמעט מרגיש ברור מדי. ורד הוא אאוטסיידר גם בסטנדאפ שלו. אולי הקול, אולי המראה ואולי הדרך שבה הוא מגיש משפטים, אבל תמיד יש אצלו תחושה שהוא עומד קצת בצד ומסתכל על כולם.
בפרק 2, "אחיין מהגיהינום", יוני מנסה לרשום את בנץ לבית הספר ולהציג אותו כאחיין שלו. בנץ, מצדו, לא ממש מבין למה צריך להסתבך עם כל החוקים של בני האדם. בהמשך הוא אפילו מזמן את גוליית מהגיהינום כדי להוכיח נקודה.
מבחינתו שום דבר במהלך הזה לא חריג. דווקא בני האדם הם אלה שבנו לעצמם מערכת מסובכת מדי.
יש כאן משהו שכל מתבגר מכיר. התחושה שכולם סביבך איבדו את הראש ורק אתה בסדר. במקרה של בנץ, הוא פשוט באמת הגיע מהגיהינום.
אורי ורד עושה את המעבר בצורה חלקה. המשחק שלו מצוין והוא משתלב נפלא לצד השחקנים המבוגרים והצעירים בסדרה.
האחיין שלי בנץ, פרק 2, "אחיין מהגיהינום"
מור חן מביאה את הסטנדאפ אל הדמות
ב"מסובך", שעלתה ב־2016 בבימוי רם נהרי, מור חן מגלמת את גבי, צעירה שרוצה להתקדם כסטנדאפיסטית ומנהלת מערכת יחסים עם דורון אדר, בגילומו של רן שריג.
דורון הוא גבר בן 40, גרוש פעמיים ואב לשלוש בנות. גבי צעירה ממנו בהרבה, נמצאת בתחילת הדרך ומקווה להתקדם בעולם הסטנדאפ. הפער ביניהם מייצר לא מעט מהקומדיה וגם חלק גדול מהמתח ביניהם.
במקרה של חן, הטלוויזיה לא ביקשה ממנה להתרחק מהעולם שהיא מכירה. להפך. היא קיבלה דמות שנמצאת כמעט באותו מגרש שבו היא כבר עבדה כקומיקאית.
יש משהו מלא חן במשחק שלה. שאלוהים יסלח לי על משחק המילים.
רואים את זה טוב בסצנות שבהן גבי מנסה להיראות בטוחה בעצמה מול דורון, אבל תוך כדי השיחה יוצאים החוצה חוסר הניסיון והלחץ שלה. היא יכולה לפתוח משפט כאילו היא שולטת לגמרי במצב, ואז מבט קטן, עצירה או שינוי בטון שוברים את הביטחון. היא לא נראית כאילו היא משחקת מישהי שרוצה להיות סטנדאפיסטית. גבי מרגישה כמו בחורה שבאמת אפשר לפגוש מאחורי הקלעים במועדון, רגע לפני שהיא עולה לחמש דקות מול קהל שלא מכיר אותה.
מור חן עושה עבודה טובה, אבל התפקיד לא באמת מאפשר לה להוכיח עד כמה היא מסוגלת להתרחק מהסטנדאפ. גבי קרובה מאוד לעולם שהיא מכירה מהבמה, ולכן קשה לדעת איך הייתה מתמודדת עם דמות שונה לחלוטין. כדי להבין עד כמה קומיקאית יכולה להרחיב את גבולות המשחק שלה, מספיק להיזכר באורנה בנאי בתפקיד חנה שרעבי בסדרת המתח 'תיק נעדר', שבה הציגה צד דרמטי ורציני, רחוק מאוד מהדמויות הקומיות שהפכו אותה למוכרת.
לא הצלחתי למצוא ברשת את הקטע שדיברתי עליו או כל קטע אחר מהסדרה, אז שמתי קישור לטריילר.
טריילר מלא עשן לסדרה "מסובך"
הדרך למסך כבר לא עוברת רק במועדון
המעבר מסטנדאפ לטלוויזיה התחיל הרבה לפני טיקטוק. עדי אשכנזי עשתה את המעבר עם "מה זה השטויות האלה?", סדרה שבנתה סביבה פורמט טלוויזיוני שלם בלי לנסות להפוך אותה לדמות אחרת. היא נשארה עדי אשכנזי, עם אותו קול קומי שכבר עבד על הבמה, רק בתוך עולם טלוויזיוני שנבנה במיוחד בשבילה. בהמשך היא הוכיחה את יכולות המשחק שלה גם בסדרה העלילתית "בלתי הפיך", שבה גילמה את רונה, אם צעירה המתמודדת עם חיי המשפחה והזוגיות.
ליטל שוורץ הלכה לכיוון קצת אחר ב"חברות". נועה היא כבר דמות כתובה, אבל העולם שלה מאוד קרוב לחומרים ששוורץ מביאה גם לסטנדאפ. זוגיות, ילדים, משפחה וכל הכאוס שמגיע איתם. שוורץ, שגם הייתה מיוצרות הסדרה, גילמה את נועה שלם לאורך ארבע עונות והוכיחה שהיא מסוגלת להחזיק דמות קומית מתמשכת, הרבה מעבר למערכון או להופעת סטנדאפ. ההצלחה הייתה גדולה מספיק כדי להביא להכרזה על עונה חמישית, שבע שנים לאחר סיום העונה הקודמת.
אורנה בנאי עשתה מסלול אחר לגמרי ובנתה לאורך השנים קריירה שלמה מדמויות, מלימור ועד הדמויות והחיקויים ב"ארץ נהדרת". ב"אמא'לה", שעלתה ב־2005, היא גילמה את אפרת בכר, רווקה בת 38 שנכנסת להיריון ומחליטה לגדל את הילד לבדה. ב־2016 היא הופיעה גם בסרט "ישמח חתני", שבו גילמה אישה דתייה בקהילה ירושלמית. התפקיד העניק לה הזדמנות להציג יכולות משחק דרמטיות, הרחק מהפרסונה הקומית המוכרת שלה.
מעניין לאן שלושתם ימשיכו מכאן. מבין השלושה, מתן פרץ הוא מי שהכי הפתיע אותי, והייתי שמח לראות אותו בתפקיד גדול יותר. אורי ורד קיבל דמות שכמעט תפורה עליו, ועכשיו מסקרן לראות איך יתמודד עם תפקיד שרחוק מהדמויות שהוא מגלם בטיקטוק. אצל מור חן נשארתי עם התחושה שיש לה הרבה יותר להציע, שהתפקיד ב"מסובך" פשוט לא נתן לה מספיק הזדמנויות וזמן מסך כדי להראות את יכולת המשחק שלה. אולי היא תצליח יותר בסיטקום קלאסי.
בסופו של דבר, לא כל מי שמצחיק על הבמה עובר טוב לטלוויזיה. אפשר להחזיק אולם במשך שעה וחצי ולספק תצוגת משחק ברמה של נבחרת ישראל בכדורגל.
