ארכיון תגיות: אנדי קאופמן

איתי עמוס (ערב הסטנדאפ חסר הביטחון העצמי) – ראיון ר-ציני

ערב הסטנדאפ חסר הביטחון העצמי חוגג שנתיים. איתי עמוס מסביר למה זה לגיטימי

הרבה זמן כשחשבו על סטנדאפ ישראלי, חשבו על סטנדאפיסטים מלאי כריזמה או שריריריים או עם בדיחות מובנות, כלומר עם ביטחון עצמי. איתי עמוס, שעל פי מחקרים עדכניים היה שותף שלי לדירה, החליט לעשות ערב סטנדאפ לחסרי הביטחון בשם “ערב הסטנדאפ חסר הביטחון העצמי”. לצערי, הרעיון המטומטם הזה הצליח ועכשיו הם חוגגים שנתיים, אז אני חייב לכתוב על זה.

למה החלטת על ערב הסטנדאפ חסר הביטחון העצמי?

יום אחד ישבנו כמה חברים אחרי ערב סטנדאפואטרי שילדי הקומדיה ארגנו ומישהו שאל את רונה טל (אושיית פייסבוק בעבר וסטנדאפיסטית חסרת ביטחון בהווה) למה היא לא עושה סטנדאפ. היא אמרה שאין לה מספיק ביטחון עצמי. אז שאלתי אותה אם הייתה מסכימה להופיע בערב סטנדאפ שמיועד לחסרי ביטחון עצמי, והיא אמרה כן. אז הבנתי שעליתי כאן על משהו.

בעיקרון בתור בנאדם חסר ביטחון עצמי או טבעיות על הבמה (ומחוצה לה), תמיד נורא הפריעה לי הדרישה הזאת בסטנדאפ לשדר ביטחון ולתקשר עם הקהל. חשבתי שאם אקים ערב שמצהיר מראש שהוא חסר ביטחון עצמי, אז הקהל מראש לא יצפה לזה וזה ישחרר את המופיעים מהלחץ להופיע בצורה מוחצנת ומקצועית שלא מתאימה להם. ככה הם ירגישו יותר בנוח ויעיזו יותר, קודם כל בכלל להופיע, ואחר כך אולי גם לנסות דברים לא שגרתיים.

וזה באמת מה שקרה – היום יש לא מעט מופיעים שהתחילו את דרכם בערב (רונה טל, נדב זלוטקין, יונתן אלחנן, דנה פינסקר, ואפילו אח שלי עידן עמוס, שהתחיל ממש לאחרונה וכבר הולך לו יותר טוב ממני), והופעות לא שגרתיות נהפכו לדבר די שגרתי.

מי אתה? לא מכיר אותך.

אתה גרת איתי, מה אתה משחק אותה? טוב, בוא נעמיד פנים שהראיון הזה לא נפוטיסטי.

אני איתי עמוס, בן 31 מתל אביב, בעל תואר ראשון בקולנוע מאוניברסיטת תל אביב ועובד כבר 12 שנה בארכיון של החוג. עושה סטנדאפ כשלוש שנים, בעיקר בבמות פתוחות. כששואלים אותי מה אני עושה בחיים אני עונה שאני בטלן רנסאנס, כלומר אני מתעצל לעשות דברים בהרבה תחומים – כתיבה, קולנוע, מוזיקה, יזמות, יבוא מזון. באף אחד מהם אני לא עושה כמעט כלום למרות שאני חולם לעשות כבר הרבה שנים. רק בסטנדאפ איכשהו אני עושה קצת (ממש קצת) יותר. אבל בעיקרון אני אף אחד עדיין.

מי לדעתך הקומיקאים שהשפיעו על החברים הקבועים בערב הסטנדאפ חסר הביטחון העצמי?

אני מניח שקומיקאים עם פרסונה של לוזרים כמו לואי סי  קיי, וודי אלן, לארי דיוויד, או נאור ציון. אבל בטח גם קומיקאים נסיוניים כמו אנדי קאופמן, מיטש הדברג, חנן גולדבלט. אבל האמת שאני לא יודע באמת כמה הסטנדאפיסטים אצלנו מושפעים בצורה מודעת מקומיקאים אחרים. הם נוטים להיות די אוטיסטיים ועסוקים בעולם הפנימי של עצמם.

אתם מופיעים די הרבה. אתם לא צריכים להיסגר כי צברתם ביטחון?

זו טענה שאני שומע הרבה, בעיקר בקשר אלי. כי באמת אחרי איזה 20 פעם שהנחיתי את הערב אני כבר יותר מדי בטוח בעצמי, שלא לומר זחוח ומעליב את שאר המופיעים והקהל, בשביל להתאים לערב. אבל אני חושב שאנחנו יותר חסרי ביטחון-פרנדלי מחסרי ביטחון באמת בשלב הזה. אנחנו כבר לא יכולים להבטיח שכל מופיע יהיה חסר ביטחון, אבל לכל מופיע חסר ביטחון תמיד יהיה בית חם ומכיל בערב. כל עוד הוא לא משעמם.

מה אתם חושבים על קומיקאים עם ביטחון עצמי?

הו, זו קשת של רגשות: קנאה, זלזול, בוז, משיכה מינית, חוסר אמון, הערצה. אישית קשה לי במיוחד עם מופיעים שמחפים על כתיבה גרועה עם ביטחון עצמי מוגזם, מה שנפוץ במיוחד במועדונים המבוססים יותר. אצלנו האג’נדה היא לתת במה למופיעים עם כתיבה טובה ופרפורמנס גרוע. אבל האמת המרה היא כנראה שצריך גם לדעת לכתוב וגם לדעת להופיע עם לפחות מינימום של ביטחון עצמי בשביל להיות טבעי על הבמה. אבל אנחנו לא מושלמים.

ההופעה שלכם מתרחשת בפלורנטין. איך הקהל הילידי מקבל אתכם?
האמת שנראה לי שאין יותר מדי קהל מקומי, ועם הזמן נהיה יותר קהל ביתי שלנו שהוא לאו דווקא פלורנטינאי טיפוסי. אין הרבה בדיחות על סמים בערבים, ואף אחד בינתיים לא שר עם גיטרה אף שיר של בוב מארלי.

 

מה התפיסה הקומית שלכם?

אני יכול לדבר רק בשם עצמי, אבל יאללה אני אדבר בשם כולם כי מה אכפת לי. אנחנו מאמינים שלהצחיק זה רק ההתחלה בקומדיה. ברור שכל קומיקאי הוא מצחיק, לפחות בעיני מישהו, אחרת הוא לא היה קומיקאי, אבל מעבר ללהצחיק יש עוד דברים שחלקנו מחפשים בקומדיה – שתהיה מפתיעה, מעוררת עניין, מעוררת רגש, מלאת דמיון, לא מתאמצת, לא נופלת לשטאנצים מוכרים וצפויים. ויש הרבה אנשים מצחיקים שלא מצליחים לעמוד בתנאים האלה, ואותי אישית הם הרבה פחות מעניינים. אני חושב שבערב שלנו אנחנו לא תמיד מצליחים אבל לפחות מנסים איכשהו לעמוד ביעדים האלה. הצעד הבא יהיה להשתלט גם על הקטע הזה של להצחיק.

האם לדעתך חלק מכם יוכלו גם להגיע לקהל המיינסטרימי הצמא לחסרי ביטחון כדי לתת להם מכות?

על פניו כרגע לא, אבל אולי כשמספיק נשתפשף ונקבל ביטחון אז כן. אני חושב שיש המון אנשים מוכשרים בערב, אבל מה שמשותף לרובנו זו שנאה למיינסטרים, שנאה עצמית ומוסר עבודה מאוד נמוך, אז אלה מכשולים שצריך להתגבר עליהם לפני שפורצים הלאה. או שפשוט יום אחד מפיק יראה אותנו וירצה לעשות איתנו משהו, זה יכול להיות נחמד. אבל זה יצטרך להיות בתנאים שלנו, לאו דווקא כי יש לנו אינטגריטי, אלא פשוט כי אנחנו לא מספיק מוכשרים בשביל להעמיד פנים שאנחנו משהו אחר.

 

מה המילה שהכי מצחיקה אותך?

 

מה התכונה הכי חשובה לשותף לדירה?

לא לעזוב אחרי שנה בשביל לגור עם בת זוג שלו, בוגד.

 

ערב הסטנדאפ חסר הביטחון העצמי חוגג שנתיים ברוסט מיוחד בהשתתפות מיטב מופיעי הערב, ביום שלישי 21.8 בשעה 21:00 בהודנא, אברבנל 13, תל אביב, כניסה חינם.

סיכום חדשות הקומדיה 27.10-21.10

הטריילר לדוקו על על איך ג’ים קארי שיחק את אנדי קאופמן, סדרות קומיות חדשות מבית איימי פולר, ג’ון סטיוארט המצרי, מינדי קיילינג והיהודי מ”המפץ הגדול” והסטריפ הכי שערורייתי של גארפילד.

 

אל תתנהג כמו קוף, מאן!

לפני כמה שבועות סיפרתי כאן על סרט דוקומנטרי חדש שיחשוף לראשונה את צילומי מאחורי הקלעים של עשיית הסרט הביוגרפי ״איש על הירח״ בו ג׳ים קארי, ששיחק את הקומיקאי אנדי קאופמן, נעלם לגמרי לתוך הדמות, יותר אפילו מג׳יימי פוקס, שבאמת התעוור ששיחק את ריי צ׳ארלס ב״ריי״, וביל מארי, שבאמת קיבל האנד-ג׳וב מבת דודה שלו ששיחק את פרנקלין דלנו רוזוולט ב״הייד פארק על ההדסון״. והשבוע הטריילר לדוקו הגיע, בו ג׳ים קארי המזוקן של היום מספר על איך נשאר בדמות של קאופמן במהלך כל צילומי הסרט, ואיך האולפנים לא רצו לשחרר את הפוטג׳ כדי שלא יחשבו שהוא ״asshole״. אבל עכשיו כנראה הם בסדר עם זה! הסרט יגיע לנטפליקס ב-17 לנובמבר.

[youtube https://www.youtube.com/watch?v=kB15UFO5ebA&w=560&h=315]

מקור: Splitsider

בסאם זועמוט

אולי שמעתם על בסאם יוסוף, הסאטיריקן המצרי שבזכות תכניתו במצריים ״אל ברנאמג״ כונה ג׳ון סטיוארט של העולם הערבי. כמו סטיוארט הוא כבר לא מגיש את התכנית המפורסמת שלו, אבל במקום לעבוד באיזה חווה מוזרה בניו-ג׳רזי, יוסוף חבר לכתב הדיילי שואו לשעבר לארי ווילמור (שגם הגיש בעברו תכנית ששודרה אחרי הדיילי שואו ושקומדי סנטרל ניסו לתייג בתור ״ג׳ון סטיוארט השחור״) להפקת סיטקום חדש ב-ABC, על משפחה מזרח-תיכונית בארצות הברית, שבנוסף לכל הבעיות שזה מביא, הם גם גיבורי על. הסדרה מתרחשת בעולם בו להיות גיבור על זה לא חוקי (רעיון מקורי!) וההורים גיבורי העל צריכים לשמור על הכוחות שלהם בסוד. במצרים, יוסוף נקלע לפעמים לבעיות עם השלטון, אבל למזלו את הסדרה הזו הוא מפתח בארץ החופשייה אמריקה (חחחחחחח).

מקור: Variety

הפרוייקט של מינדי רייכל

לאחר שמתה על שולחן הניתוחים של רשת פוקס, ואז קיבלה החייאה מהולו, הסדרה הקומית ״מינדי״ משדרת כעת את עונתה השישית והאחרונה, וכוכבת ויוצרת הסדרה, מינדי קיילינג, מחפשת מה לעשות אחרי. השבוע, נודע לנו על שני סיטקומים חדשים אותם קיילינג תפיק בשביל רשת NBC, יחד עם כמה מהחברים שלה מ״מינדי״. יש סיטקום עדיין ללא שם שיעסוק בקבוצה של דיפלומטים חרוצים בשגרירות אמריקאית קטנה בקריביים, שכאילו לא קשה להם מספיק לנהל שגרירות אמריקאית בעידן טראמפ, השגריר החדש שלהם הוא איל נפט טמבל (שבטח מונה על ידי טראמפ!), וסיטקום בשם Venice Beach Venture, שיעסוק במהנדסת מבריקה שמנסה להסתדר בעולם ההיי-טק של קליפורניה. שני הפרוייקטים באים מכותבים לשעבר של ״מינדי״ שכנראה מקווים יחד עם קיילינג לבית חם יותר מאשר בפוקס. (כן, כי NBC, ידועה בלא לבטל סדרות!).

מקור: Variety

NB-Chicks

ואם כבר מדברים על סדרות קומדיות חדשות ב-NBC מבית נשים, הנה עוד שתיים. איימי פולר הנפלאה מפיקה סדרה חדשה מבית כותבת ״הבחורה החדשה״ קים רוזנסטוק, שמספרת על אם חד-הורית חדשה ש״נאלצת לסמוך על האנשים האחרונים שהיא רוצה לקבל מהם עזרה: המשפחה שלה״. לא ידוע עדיין מה זה אומר: האם אמא שלה אוכלת תינוקות? האם אח שלה אוכל תינוקות? האם מישהו שם אוכל תינוקות? כנראה שכן.

הרשת מפתחת גם סדרה חדשה מבית כותבת ומגישת פינות בלייט נייט של סת׳ מיירס, אמבר ראפין, בשם Going Dutch שמבוססת על חייה האמיתיים של ראפין, ועוסקת בסיפורה של בחורה אפרו-אמריקאית שבורחת ממשפחתה המעצבנת והעסק המשפחתי שלהם לגור בחו״ל, ואז חוזרת עם חבר הולנדי חדש שהגישה ה״אאוטסיידרית״ שלו היא אולי מה שהעסק הזה צריך. ואני מניח שהוא גם מעשן הרבה וויד, מדבר על חוויותיו עם זונות ולובש קבקבי עץ מטופשים לכל מקום.

מקורות: The Hollywood Reporter ו-Deadline

סי איי, היי מה קורה?

סיימון הלברג, השחקן והקומיקאי שמגלם ב״המפץ הגדול״ את הווארד, הדמות… הכי פחות מעצבנת? נראה לי? עובד על סדרה חדש בשביל CBS אותה הרשת המספקת לו מיליונים תמורת ההקרבה של לשמוע ״בזינגה״ כל היום, בשם Need To Know, סיטקום משרדי שמתרחש במחלקת סרטי ההדרכה הסופר סודית של ה-CIA, כלומר קרקע יותר פוריה לקומדיה לא-פוגענית של CBS מאשר איפה שעושים את הווטר-בורדינג. עדיין לא ידוע מי יככב בסדרה, או איזה קאצ׳פרייז מעצבן תקבל אחת הדמויות.

מקור: The Hollywood Reporter

ג׳יז דייויס

כולנו מכירים ואוהבים את גארפילד, הקומיק סטריפ ההומוריסטי על חתול עצלן שאוהב מאכלים איטלקיים ושונא את יום שני אפילו שאין לו עבודה, אבל שאלה אחת לגבי הקומיקס מפריעה לכולנו: האם באחד הסטריפים ג׳ון ארבוקל, הבעלים של גארפילד, שתה שפיך של כלבים? בשנים האחרונות, קהילת מעריצי גארפילד האירוניים האינטרנטית התעסקה רבות בסטריפ הזה, בו ג׳ון לוגם כוס של מה שהוא חושב שזה קפה משולחנה של מושא אהבתו, ליז הוטרינרית, והיא מודיעה לו שיילד בקרוב שגר של כלבלבים (גארפילד כמובן לא מרוצה מזה). בהחלט נשמע כאילו הכוס שג׳ון לגם בכזו מהירות הייתה מלא בזרע של כלבים (למה לליז יש כוס קפה מלאה בזרע של כלבים על השולחן שלה? זו שאלה לפעם אחרת), אך השבוע אתר באזפיד פנה ליוצר הקומיקס ג׳ים דייויס עם השאלה ״האם ג׳ון ארבוקל, הבעלים של גארפילד, שתה כוס מלאה בשפיך של כלבים, בסטריפ שכתבת בשנות התשעים?״ והוא ענה שבילדותו בחווה, הם היו נוהגים לתת לפרות משקה מועשר בחלבון כדי לקבל ילודה בריאה יותר של עגלים, ולטענתו ג׳ון שתה משקה כזה שנועד לכלבות בהריון (למה לליז יש כוס קפה מלא במשקה מועשר בחלבון לכלבות בהריון על השולחן שלה? זו שאלה לפעם אחרת). אז האם הוא מספר את האמת? או האם הוא מנסה להסתיר את האג׳נדה שלו ליצירת יצורי כלאיים של בני אדם וכלבים? לעולם לא נדע.

מקור: The AV Club

 

סיכום חדשות הקומדיה 15.9-9.9

עונה חדשה ל”רון”, טריילרים לעונות החדשות של “תרגיע” ו-Search Party, דוקומנטרי חדש של איך ג’ים קארי שיחק את אנדי קאופמן והשתגע וסת’ רוגן עושה סדרה על וול-סטריט.

 

רון-ה חדשה

אני מרבה לכתוב במבזקים האלו על קומדיה אמריקאית אבל מה עם קצת גאווה ישראלית? הסדרה הקומית “רון”, שיצר יחד עם ענת אורן, ומככב בה רון פלדמן, על רווק לוזר בן 33, חוזרת לעונה שנייה עם עוד הרבה כישלונות, רגעים מביכים וצחוקים. גילוי נאות: אני מכיר ועבדתי עם כמה מהאנשים בסדרה, ואף נחתכתי מפרק (ואני לא מריר לגבי זה בכלל), וראיתי בהקרנת בכורה את שני הפרקים הראשונים של העונה והם נפלאים. אני ממליץ לכם לראות את הסדרה, שעולה במלואה ל-VOD של YES ולערוץ YES Binge ב-15.9, ושמשודרת כל יום חמישי בערוץ YES Comedy. (וגם לכתוב מכתבים בהם אתם דורשים שתשוחרר הסצנה שלי, אם אתם רוצים).

[youtube https://www.youtube.com/watch?v=CHzNavr2Ksc&w=560&h=315]

חילופי העונות

ואם כבר מדברים על עונות חדשות, הנה שתי סדרות קומיות מאמריקה שקיבלו השבוע טריילר לעונות החדשות שלהן. הראשונה היא “תרגיע” האהובה שהטריילר שלה מראה לנו שכשלארי דייוויד ממורמר עושה דברים רעים, אנשים כועסים עליו, והופעות אורח של מפורסמים ובונוס: בדיחות על עצירות. העונה החדשה של תרגיע תתחיל ב-1 באוקטובר.

השנייה היא הסדרה הצעירה יותר והפחות מוכרת Search Party, שהייתה אחת מהסדרות האהובות עליי ב-2016. בעונה הראשונה עקבנו אחרי דורי (אליה שוקאט מ”משפחה בהפרעה”), צעירה ניו-יורקית שמוצאת משמעות לחיים שלה כשהיא מנסה לגלות מה קרה לחברה שלה מהקולג’ שנעלמה, והחברים שלה שעוזרים לה. בטריילר לעונה השנייה, אנו רואים שהחבורה שלנו מגיעים איכשהו למגע עם גופה ונאלצים לקבור אותה, ואז חיים במצב של פרנויה שמישהו יגלה. נשמע כיפי! העונה השנייה תתחיל ב-19 בנובמבר.

מקורות: Indie Wire ו-The AV Club

דונט האב א קאופמן

ג׳ים קארי הוא בחור קצת מוזר. הוא נותן ריאיונות מוזרים, הוא סוג של נגד חיסונים והוא חשב שזה רעיון טוב לככב ב-״מספר 23״. אבל מסתבר שזה כלום לעומת החוויה שהוא מתאר כ״פסיכוטית״ כשהוא נכנס באופן אינטנסיבי לדמות של הקומיקאי האגדי אנדי קאופמן בסרט הביוגרפי ״איש על הירח״. סרט דוקומנטרי חדש שיגיע בקרוב לנטפליקס, בעל השם המפוצץ , “Jim & Andy: The Great Beyond – Featuring a Very Special, Contractually Obligated Mention of Tony Clifton.”, או בקיצור Jim & Andy ,מתעד את חוויותיו של קארי נעלם לתוך הדמות של קאופמן. הסרט משלב צילומים מהסט, וריאיונות עם קארי מהיום. אני מחכה לסרט על איך קארי נעלם לתוך הדמות של מר פופר בסרט הקלאסי ״מר פופר והפינגווינים״.

מקור: Variety

הדוב מוול סטריט

צמד הסטלנים הכי פרודוקטיבי בעולם, סת׳ רוגן ושותפו לכתיבה אוון גולדברג, עובדים על עוד סדרה חדשה, הפעם לרשת שואוטיים. הסדרה בעלת השם המאוד רוגן-י Ball Street, מספרת את הסיפור הפיקטיבי של מה ״באמת״ גרם ל״יום שני השחור״, קריסת מדדי הבורסה הגדולה ב-1987. הסדרה תעסוק בקבוצה של ״אאוטסיידרים״ שהשתלטו על וול סטריט, ואז הרסו את הכל. הסדרה כבר ליהקה את דון צ׳ידל ואת כוכב מחזות הזמר והשחקן של אלייז׳ה ב״בנות״ אנדרו ראלנס. זה נשמע כמו קצת כמו גרסה של רוגן וגולדברג ל״הזאב מוול סטריט״, אז כנראה פשוט עם וויד במקום קוק ו… יותר בדיחות זין?… פחות בדיחות זין?…

מקור: Splitsider

 

חדשות הקומדיה, 11.12-6.12

ג’ון סטיוארט חזר לדיילי? למה מילים מצחיקות? והאם עמית איצקר נעלב?

6.12

המפיק של סיינפלד מת

 

השם הווארד ווסט אולי לא אומר לכם הרבה אבל מדובר במפיק האגדי של סיינפלד שהלך לעולמו השבוע בגיל 84.

כמו כן עבד ווסט עם קומיקאים כמו אנדי קאופמן ומרטי פלדמן.

מקור: הוליווד ריפורטר

7.12

מה המילה שהכי מצחיקה אותך

סוף סוף יש תיאוריה מדעית: למה מילים מסוימות מצחיקות. דוקטור סוס כמובן תרם לכמה הבנות במחקר. כדאי להיות מוזר.

מקור: smithsonian

8.12

הדיילי שואו עם ג’ון סטיוארט

ג’ון סטיוארט הגיח בקטנה לדיילי שואו והזכיר לכולם את מה שהם כבר ידעו- טרבור נואה הוא פשוט… נהההה….

מקור: The daily banter

9.12

להעליב את זיו

ועכשיו לחדשות המעליבות.
הרוסט של עמית איצקר, זיו ממשיח, עלה השבוע באורך מלא ליוטיוב. השתתפו: ניב מג’ר, אריאל ויסמן, תומר פישמן, אסף קפלנסקי, תם אהרון, יואב רבינוביץ’, טל טירנגל, שמעון ראיצ’יק, מתן שרון, אורן ברזילי, עמית קלינג, שאול לוריא, נעמה רודריגז

דניאל קורן – ראיון ר-ציני

המוזיקאי קומיקאי דניאל קורן על שילוב בין מוזיקה לקומדיה ובין רעב למלוואח

דניאל קורן  הוא לא סתם קומיקאי, הוא מויזקמיקאי, שזה כינוי שהמצאתי עכשיו למוזקיאי שהוא קומיקאי.  הוא הופיע בפסטיבל הפסנתר, שם אירח את יוני בלוך המפורסם ממש. כמו כן שיתף פעולה עם יעל קראוס ורועי כפרי, שהיה מפורסם ממש.

בימים אלו אפשר למצוא אותו בעיקר בפייסבוק בסדרת המערכונים חברים ממש, שם הוא משחק שלושה חברים שונים, או כי אין לו תקציב או כי אין לו חברים.

מתי החלטת שאתה רוצה להצחיק?

אני תמיד משלב מוזיקה וקומדיה. לפני כשנתיים החלטתי לתת דגש גדול יותר לקומדיה.

אתה מופיע באוף ברודווי. למה לא בברודווי?

כי ההם מהברודווי לא עונים לי לסמס.

מי היוצרים הקומיים שהשפיעו עליך?

אנדי קאופמן בהחלט היה הראשון והחשוב.

עבדת עם יוני בלוך ויעל קראוס. מי לא משאיר טיפים? 

יוני משאיר טיפים ויעל משאירה כיפים.

 מה אתה חושב על היוצרים הקומיים של היום?

אני חושב שקומדיה בישראל, והרבה בזכות יוטיוב, עוברת איזשהו רנסנס. יש אחלה יוצרים, עם קול מיוחד ומלא סקסאפיל.

 עשית  סרטון  על מלך האריות שבו אתה נמשך ללביאה. יש עוד יונקים שאתה נמשך אליהם?

זה ישמע מוזר אבל אני נמשך ליונק בנות אדם.

תרחיקו אותו
תרחיקו אותו

 מה המילה שהכי מצחיקה אותך?

גונגולרה

 מה רצף הצלילים שהכי מצחיק אותך?

סול מי מי פה רה רה דו מי סול סול דו.

 מה התפיסה הקומית שלך? 

אני מעדיף קומדיה עם מסר ולא קומדיה שטותניקית.

 איפה אתה רואה את עצמך בעוד שלוש דקות?

אני קצת רעב אז קרוב לוודאי שאכין מלוואח כי זה מה יש.

חדשות הקומדיה 30.10-25.10

הרוח של אנדי קאופמן חוזרת, ריקי ג’רוויס מכה שנית, נשיא גוואטמלה מת מצחוק ובמעריב יודעים מה זאב רווח עשה בקיץ האחרון. חדשות הקומדיה בלי פואנטה.

האיש על הירח חוזר

אם תמיד רציתם לראות את אנדי קאופן מופיע, יש מצב שעכשיו תוכלו.
כן, הוא מת כבר שנים אבל יש דיבור רציני להוציא הולוגרמה של הקומיקאי המנוח למסע הופעות.
כל זה בכלל לא רלוונטי עבור חלק גדול מהמעריצים שלו שסבורים שהוא עדיין בחיים או שראו את דמותו בכתם של קולה זירו.

מקור: the inquistir

 

מת, חי או הולוגרמה?
מת, חי או הולוגרמה?

 

עושה צחוק מהפוליטיקה

ג’ימי מוראלס, קומיקאי לשעבר שמעולם לא כיהן במשרה ציבורית, נבחר לנשיא גווטאמלה על רקע המיאוס הגדול מהשחיתות הפוליטית.
סדרה טורס, שהתמודדה מולו, אמרה שעם זקוק לנשיא מושחת שיודע את העבודה ולא לטירון עם כוונות טובות.

מקור: ynet

מהמשרד לעולם

זה הולך להיות ערב של מסיבות ושתייה לשוכרה. או כמו שצ’ארלי שין קורא לזה: ארוחת בוקר”, זו רק אחת מהפנינים של הקומיקאי ריקי ג’רוויס בטקס גלובוס הזהב 2011. ב-2016 יחזור ג’רוויס להנחות את הטקס למרות שאז סברו קברינטי הטקס  שהבדיחות שלו מרחיקות לכת.

מקור: עכבר העיר 

 

זאב מדבר

זאב רווח נחוש להצחיק גם בימים קשים אלו וטוען כי בסופו של דבר השכנים יבינו בטוב שיש לנו זכות על הארץ הזאת. רואים? כבר הצחיק…

הראיון המלא במעריב

 

האינטרנט ודור חדש של מעריצים שרופים עזר ליצור את גל הסטנדאפ החדש

 

 

הדור החדש של הסטנדאפיסטים בארצות הברית. לאן הוא עוד יגיע?\ ג’סי דיוויד פוקס

“מה קורה, אנשים בחנות לאביזרי מין?”, שואג חניבעל בורס לתוך מיקרופון צעקני בשעה תשע וחצי בערב יום שלישי אחד בלוס אנג’לס. הוא עומד לפני קיר מלא תחתונים נטולי מפשעה בחנות לצעצועי מין בווסט הוליווד. הקהל שלו עושה כרגע מאמצים ניכרים להתעלם מהפרסומת לוויברטורים לנקודת הג’י שמשודרת לימינו של בורס ולהתרכז במופע שלו.
החנות לאביזרי מין הייתה המקום השני בתוך שעתיים שבו הופיע בורס. לפני כן הופיע בליין סטנד אפ שבועי ששייך ל-UCB קומדי (“הבריגדה האזרחית”, Upright Citizens Brigade) בשדרות פרנקלין. הוא הופיע שם עם אותן בדיחות רוסט והאולם היה מלא. הוא מופיע יותר מפעם אחת ביום שלישי בלוס אנג’לס, כי זה היום והמקום הכי טובים לסטנד אפ בכל ארה”ב. תכננתי לראות ארבעה מופעים באותו ערב, ויכולתי בקלות לראות ארבעה נוספים, כולם מוצלחים.
ואחרי שהסתיימו שתי ההופעות שלו, הלכו בורס והמוני קומיקאים לקומדי סטור כדי לצפות ב”קרב הרוסט” (The Roast Battle) – שני קומיקאים עומדים זה מול זה ומחליפים עלבונות. בחדר, חוץ מבורס, נמצאים גם ג’ף רוס, סטנדאפיסט ותיק והמבוגר האחראי במופע הזה, ג’רוד קרמייקל, סטנדאפיסט צעיר שכבר הספיק להקליט ספיישל שביים ספייק לי, דייב שאפל, המעשן סיגריה וצוחק בקול רם מכל בדיחה, וקהל מלא – מלא עד כדי כך שחלק ממנו נשפך למסדרון. מפה מגיע גל הסטנדאפ הנוכחי.
עכשיו הזמן להיות סטנדאפיסט: פירמידת הכישרונות רחבה, גבוהה ומגוונת יותר משהייתה אי פעם. דור חדש של מעריצים נלהבים תומכים במופעים ניסיוניים ויש המון דרכים להשמיע קול – ברשת, בטלוויזיה, בפודקאסטים ובהופעות – וגם להתפרנס. זהו שיא שלא זכור כמוהו מאז הגל הראשון ב-1979-1995. הגל הזה התחיל עם תופעת “סאטרדיי נייט לייב”, שבעקבותיה הפכו ג’ורג’ קרלין, ריצ’רד פריור וסטיב מרטין לפופולריים. מאות מועדוני סטנדאפ נפתחו והמוני סטנדאפיסטים גרועים מזן ה”שמתם לב?” קיבלו מלא כסף כדי למלא את אינספור הבמות. אחר כך, בעקבות ההצלחה העצומה של “סיינפלד”, “שפץ ביתך” ו”רוזאן”, המוני קומיקאים מהגל הזה קיבלו תכניות טלוויזיה משל עצמם, ורובן נכשלו.
ואז, כשמועדונים החלו להיסגר ותכניות להתבטל, החלה לצוץ האלטרנטיבה: סטנדאפיסטים שמדברים על חייהם האישיים כמו ג’נין גרופאלו ומארק מרון התחילו להכניס את הסטנדאפ למקומות חדשים. הגל הזה הגיע לשיא ב-2009, עם “WTF” של מארק מרון, הספיישל הראשון של עזיז אנסארי, “מחלקת גנים ונוף” ו”קומיוניטי”. אז גם הפכה UCB קומדי למאגר הכישרונות עבור סאטרדיי נייט לייב ועבור כל סיטקום בטלוויזיה.
יותר אנשים עושים סטנדאפ ויותר אנשים נהנים מסטנדאפ. הודות לרשת לסטדנאפיססטים יש אמצעים עצומים להגיע לקהל, והקהל נלהב מתמיד.
“יש המון דרכים לבלוט כסנטדאפיסט – הולו, נטפליקס, יוטיוב, אפילו באמזון יש תכניות”, אמר בורס. “אתה יכול להיבנות דרך האינטרנט – אנשים קיבלו תכניות אחרי שהפודקאסט שלהם הצליח”. וגם מי שלא מגיע לטלוויזיה יכול להתפרנס.
לפני שלושים שנה סטנדאפיסטים נלחמו על כמה פרוסות גדולות של עוגה קטנה. בשנות התשעים היו כמה כוכבים שהתעשרו, אבל אחרים רבים נשארו בלי פרנסה כשמועדונים נסגרו. עכשיו העוגה גדולה יותר, ויש יותר פרוסות.
אדם זקס, נשיא חברת “מידרול” שמוכרת פרסומות בפודקאסטים, אומר ש”הרבה מופיעים יכולים להתפרנס היום רק מהפודקאסטים שלהם”. זקס אומר שפודקאסט עם 40,000 הורדות לפרק יכול להרוויח $75,000 לשנה, ושלושה או ארבעה מהפודקאסטים שלו יעברו השנה את המיליון. קומיקאים כמו ביל בר, מארק מרון, סקוט אוקרמן ופיט הולמס – כולם ותיקים בסצנה – הפכו את הפודקאסטים שלהם לספיישלים בטלוויזיה או תרגמו אותם ליותר כסף בהופעות.

הסטנדאפיסטים היום כבר לא רוצים לככב ב”שפץ ביתך” החדש – הם רוצים לככב ב”לואי”

“כמעט כל מי שנכנס אתי לתחום עובד בו כרגע”, אומרת קריסטן שאל. “בטלוויזיה זה תור הזהב. יש איזה 2,000 ערוצים, רק תבחר”. ובמקום סיטקומים קלאסיים, יותר סטנדאפיסים מקבלים תכניות אישיות ומשחקים עם הפורמט. גם ברשתות הגדולות התכניות הפכו מסיטקומים קלסיים לדברים טיפה יותר מוזרים, לדוגמה “האיש האחרון על כדור הארץ” הנפלאה והמוזרה של פוקס. ייתכן כי רוב התכניות ברשתות כבר לא מקבלות רייטינג גבוה בהרבה מזה של תכניות כבלים והן מבינות שעדיף להן לייצר תוכן איכותי, כמו בכבלים. הסטנדאפיסטים היום כבר לא רוצים לככב ב”שפץ ביתך” החדש – הם רוצים לככב ב”לואי”, תכנית שבה תהיה להם עצמאות מוחלטת. כך נוצרו “ברוד סיטי”, “בתוך איימי שומר” ורבות אחרות. אף אחד מהיוצרים לא התעשר מהן, אבל כולם מתפרנסים מהאמנות שלהם.
וזה שונה מאד מהגל הראשון, שבו קומיקאים נאלצו לחרוש את ארה”ב עם אותו סט של 45 דקות, והמקומות שבהם הופיע היו מועדונים חינמיים שאת הכסף הרוויחו מהבר. המועדונים האלה התאימו לדור הבייבי-בום שיצא אז לדייטים. בקולנוע אסור לדבר ובדיסקו רועש מדי – במועדון סטנדאפ אפשר לדבר וגם לראות איך הדייט מתנהג וממה הוא צוחק (או נגעל).

קומדיה חשובה לדור הזה כמו מוזיקה לדורות הקודמים

החובבים של היום מתייחסים לסטנדאפ אחרת. צחוקים הם כבר לא סתם רעש רקע. “דור המילניום מעורב יותר רגשית בקומדיה”, אומרת שאנון קוק, ראש מחלקת המחקר בקומדי סנטרל.
בקומדי סנטרל טוענים בסקר שלהם מ-2012 שדור המילניום הוא הראשון שרואה בקומדיה חלק חשוב בהגדרה העצמית שלו. קוק טוענת ש”קומדיה חשובה לדור הזה כמו שמוזיקה היתה חשובה לדורות הקודמים”. היא מספרת שהחובבים מהדור הזה מכירים את ההיסטוריה של הקומדיה, את ההבדלים בין הז’אנרים השונים, והם מעורבים ומשתתפים.
ביום רביעי ראיתי את החובבים האלה בפעולה ב”The Meltdown”, המופע הכי טוב בעיר. הוא עולה ב-“נרדמלט” (NerdMelt), אולם מאחורי מוזיאון החננות בווסט הוליווד. את המופע מפיקה אמילי גורדון וכתבו אותו ג’ונה ריי וקומאל ננג’יאני (בעלה של גורדון וכוכב הסדרה “עמק הסיליקון”). המופע רץ כבר חמש שנים ולאחרונה הפך לתכנית בערוץ קומדי סנטרל. השורות הראשונות, כמו תמיד, היו מלאות חובבים. אלה אנשים שבאים שוב ושוב, חבורה קבועה של אנשים שהגיעו ממש מההתחלה, ולאט לאט התחלו להתיידד וגם לחפש מקום קרוב יותר ויותר לבמה. רובם אמנים וסנדאפיסטים בעצמם, והם מייצרים למופע דינמיקה מופלאה ומצחיקה.
והקהל הנלהב הזה מגיע עכשיו להופעות בכל המדינה. והוא שינה את הקומדיה:
1. היא יותר מטא
הקהל מתוחכם יותר, ומבין מה כרוך בהכנת החומר שמוגש לו. המופיעים כוללים יותר בדיחות על תהליך הכנת החומר, כמו “לפני שבוע – כלומר שבוע לפני שכתבתי את הקטע הזה…”.

2. ההפרדה בין סטנדאפיסט והקהל שלו כבר לא כל כך ברורה

התיאטרון של “UCB קומדי” עשה המון למען הגל הזה. הוא העלה מופעים, הפך אימפרוביזציה לפופולרית, ובעיקרון היה לחממה להמוני סטנדאפיסטים מצליחים. אבל תרומתו הגדולה ביותר היא כנראה שינוי היחסים בין המופיע והקהל. קווין היינז, ממרכז ההכשרות של UCB בניו יורק, מספר שבשנה שעברה למדו במרכז שלו 11,918 איש. וב-UCB, כולם מופיעים, כולם צופים בכולם, וכולם עובדים ביחד כדי לייצר את הקטעים הטובים ביותר.

3. הסטנדאפ הפך ליותר שיחה ופחות פאנצ’ים
הקהל מצפה שהסטנדאפיסטים ידברו איתו, לא מעליו. ננג’יאני אומר: “הסטנדאפ השתנה. לאנשים כבר לא אכפת לשבת ולשמוע פודקאסט במשך שעה וחצי שלא הכל בו פאנצ’ים-פאנצ’ים-פאנ’צים. וזה תקף גם למופעים – אני כבר משתדל להחביא קצת את הפאנצ’ים כדי לא להיראות מנותק מהקהל”.

4. קומדיה ניסיונית יותר

קירסטן שאל הרגה את הקהל במלטדאון עם קומדית נונסנס על אמילי דיקנסון. היא החביאה “שירים” באולם וביקשה מהקהל לקרוא אותם – שיר אחד הוא רשימת מכולת, אחר שהוא זית בעטיפת נייר (היא ביקשה מהמשתתף שלקח אותו להקריא את השיר ע”י כך שיאכל את הזית). הקהל פשוט התמוטט מצחוק.

הקהל ב-2015 מוכן לרדת עם הקומיקאי למחילת הארנב של הקומדיה הניסיונית. זו אמנם קיימת כבר משנות השבעים (סטיב מרטין, אנדי קאופמן ועוד), אבל רק עכשיו נכנסה למיינסטרים. צפו למשל בסט המבריק של רורי סקובל. סקובל נוטש את החומר שכתב, מעודד את הקהל למחוא כפיים לאורך כל עשר הדקות של המופע (מוזר במיוחד, אם תביאו בחשבון שהמופע מצולם לטלוויזיה), ופשוט מדבר עם הקהל, מציע פרשנות למתרחב באולם ומעודד את הקהל. הוא אפילו קצת מופתע מהתשואות שקיבל.

 

אז מה קורה עכשיו?

 

הדור הבא כבר מתחיל לצוץ. בניו יורק, בוייליאמסבורג, רץ המופע Holy Fuck Comedy Hour, מופע רעשני ומבולגן במיוחד שבו מעודדים המופיעים את הקהל להפריע להם, וכל אחד מהם צועק לקודם את האות לסיום הקטע שלו. הם האלטרנטיבה לאלטרנטיבה של UCB. השבוע הופיעה שם קלייר מולייני, כותבת לסאטרדיי נייט לייב, שביצעה קטע מטורף ביותר, עמוס ברפרורים לקטעים ולביטויים ידועים של התכנית. זה היה יותר ממטא – זה היה ממש פוסטמודרניסטי. הקהל צחק. גם היא צחקה.

מקור

תרגום ועיבוד: טל ניר קסטל

ציטוטים של קומיקאים על קומדיה

מה אמרו קומיקאים על קומדיה?

 

Photograph by Amnesty International UK via Flickr Creative Commons
Photograph by Amnesty International UK via Flickr Creative Commons

כבר שנתיים אני כותב, מנהל ועורך את הבלוג ילדי הקומדיה, חוקר את הקומדיה, מדבר עם האנשים העוסקים בתחום וכל כך אוהבים אותו, לפעמים גם עובד איתם, אבל יש קומיקאים רבים שהייתי רוצה לראיין, והדבר לא מתאפשר כי הם מפורסמים מדי או מתים מדי. לכן כל מה שנותר לי הוא ללקט מה שהם כבר אמרו:

 

 

שלום עליכם:
“החיים הם חלום לחכמים, משחק לטיפשים, קומדיה לעשירים, טרגדיה לעניים ”

 

צ’רלי צ’פלין:

“החיים הם טרגדיה בקלוז אפ, קומדיה בלונג שוט”

מל ברוקס:

“טרגדיה זה שאני חותך אצבע, קומדיה זה שאתה נופל לביוב ומת”

לואי סי קיי:

“קומדיה היא לא מדויקת ולא נכונה ולא מנומסת. זה בלאגן וככה אני גם מתייחס לזה”

 

ג’רי סיינפלד:

“ארבעה שלבי קומדיה: לגרום לחבריך לצחוק, לגרום לזרים לצחוק, להרוויח כסף מכך שאתה גורם לזרים לצחוק ולגרום לאנשים לדבר כמוך כי זה כל כך כיף”

.
אנדי קאופמן:

“מעולם לא סיפרתי בדיחה”

 

ג’ורג’  קרלין:

“אני סבור כי מחובתו של הקומיקאי למצוא את גבולות המותר ולעבור עליהם בכוונה תחילה”

 

גראוצ’ו מרקס:

“חובבן חושב שזה נורא מצחיק אם אתה מלביש גבר כמו אישה זקנה, מושיב אותו בכסא גלגלים ודוחף אותו במורד גבעה לכיוון קיר לבנים. בשביל מקצוען, זו חייבת להיות אישה זקנה”

.
ג’ון סטיוארט:
“כשאמרתי שאני רוצה להרכיב צוות כותבים קומי ש-80 אחוז ממנו יהיו יהודים בוגרי ליגת הקיסוס, אנשים חשבו שאני משוגע. הם אמרו שחייבים 90, 95 אחוז”

חנוך לוין:

“אני היצור הטראגי שממנו עושים קומדיות” (רווקים ורווקות)

 

ביל היקס:

“הקומדיה הכי טובה בעיניי היא לגרום לאנשים לצחוק מדברים שהם בחיים לא צחקו מהם, וגם להאיר את הפינות האפלות במוחותיהם”

 

דניס לירי:

“סטנדאפ הוא הצורה האולטימיטבית של חופש דיבור כי אתה מנקב את הבועות שפוליטיקאים, מומחים, אנשי דת ומתחזים מנסים להפריח מעל ראשינו”

 

אפרים קישון:

“‘החיים הם ההומוריסטן הוותיק ביותר’, אמר חכם אחד וצדקתי במאה אחוז”

 

אריק איידל:

“החיים אינם הגיוניים, וכולנו מעמידים פנים שהם כן. תפקיד הקומדיה הוא להראות ששום דבר מזה לא הגיוני ולא חשוב בכל מקרה”

 

 

כריס רוק:

“אני אוהב להיות מפורסם. זה כמעט כמו להיות לבן, אתה יודע”

 

סטיב מרטין:

“קומדיה היא אמנות של להצחיק אנשים בלי לגרום להם להקיא”

מארק טווין:

“קומדיה היא טרגדיה פלוס זמן”

 

 

הקומיקאים המשפיעים ביותר

מי הם הקומיקאים המשפיעים ביותר לפי התשובות של הקומיקאים הגדולים בארץ?

להפתעתי הרבה, הבלוג הצליח לשרוד כבר יותר משנה ולצבור כמות לא קטנה של קומיקאים שמשיבים לשאלותיו המפגרות. בין השאלות היותר גנריות שנשאלו בלטה השאלה מיהם הקומיקאים היוצרים הקומיים שהשפיעו עליך. קשה לומר שיש הפתעות אבל מהן הסיבות? ביט מי

כיוון שאין הפתעות, נתחיל מהמקום הראשון:

1. סיינפלד (הסדרה ואו הקומיקאי)

איתי גל: “בשלב מאוחר יותר גיליתי את סיינפלד, ובאופן ספציפי הדמות המדהימה של ג’ורג’ קוסטנזה, שלדעתי עזרו לי להבין קומדיה ולדעת לנתח אותה יותר מכל דבר אחר שאי פעם נתקלתי בו”

נועה ארנברג: “אני לא יודעת מי היוצרים הקומיים שהשפיעו עלי כי אני לא זוכרת שמות בכלל. השם היחיד שאני זוכרת זה סיינפלד ואני רק בשוק מזה שהוא סטרייט כי הוא הכי גיי”.

2. לואי סי קיי

דור מוסקל: “”לואי סי קיי גאון, אין מה להוסיף על זה. לקח את כולנו צעד אחד קדימה”.

משה פרסטר: “היום אני מאוד אוהב את לואי סי קיי ומאוד מקווה שהוא משפיע עליי”.

3.  מונטי פייתון

בוב זאבי: “התחלתי לצפות במונטי פייטון עוד בכיתה ד’, חרשתי את הסרטים שלהם לכל כיוון”.

משה פרסטר: “כשפגשתי את טל פרידמן שבא מעיר נאורה כמו חיפה, הכרתי את ‘מונטי פייטון’ שמיד הצחיקו והקסימו אותי ובצורה מוזרה השפיעו עליי עוד לפני שהכרתי אותם”.

4. גורי אלפי

רותם זיו: “”האמת שמה שהכי משפיע עליי זה החיים עצמם, אבל יש המון קומיקאים שאני ממש אוהבת ואשמח יום אחד להגיע לרמה שלהם: לואי סי קייגורי אלפי, טל פרידמן ואביגדור ליברמן”.

יונתן ברק: “”כיום יש לי סגנון משלי שהוא אופייני לי, אבל אני עדיין לומד כל הזמן מקולגות כמו גורי אלפיאלי ומריאנו ורועי לוי”

220px-Larry_David_at_the_2009_Tribeca_Film_Festival_25. לארי דיוויד

מאיר כץ: ” לארי דיוויד מבחינתי אחראי ל-60% מהדרך שאני חושב, אני רואה את העולם בצורה מגוחכת, אנשים רציניים משעשעים אותי. הם כל כך דבוקים ברעיון מסוים, שהכל צריך להיות לפי חוקים מסוימים, שזה יכול לשגע אותי”.

250px-Woody_Allen_at_the_premiere_of_Whatever_Works6.  וודי אלן

אלון גור אריה: “חברה שלי מהצבא הראתה לי את ‘אהבה ומוות’. ממש סוף התקופה ‘הפייתונית’ שלו”.

7. מיטש הדברג

שמעון ראיצ’יק: “מי שבאמת העיף אותי לראשונה והיה מקור השראה שלי היה מיטש הדברג“.

8. טינה פיי

דניאל בוקס: “. אני מאוד אוהבת את טינה פיי, אני חושבת שהיא והסדרה “רוק 30″ בעקיפין אחראיים על הרבה דברים במוח שלי.”

עמית הרשקוביץ: “”טינה פיי. יש משהו מאוד ייחודי בבדיחות שלה, מרובד ולא מכוון לכך שכולם יבינו הכל. אני מתה על זה שהיא לא עשתה קריירה מתחושות נחיתות, למרות שהיא אישה ומצופה ממנה לשנוא את עצמה.

כמעט נכנסו:  אדי מרפי, אנדי קאופמן, ג’ורג’ קרלין, דייב שאפל, האחים מרקס,  הסימפסונס וזהו זה

***

פלייליסט חדש מערבי ילדי הקומדיה
אירועים קרובים ומצחיקים

נועה ארנברג וגלית חוגי (מובטלות ונהנות) – ראיון ר-ציני

האם גלית ונועה היו חייבות לוותר על קריירה מלאה ומספקת בשביל להיות מצחיקות? לא, אבל זה עזר

נועה ארנברג וגלית חוגי, קומדיה
מימין לשמאל: נועה ארנברג וגלית חוגי

נועה ארנברג וגלית חוגי הן הקרטל שמאחורי דף הפייסבוק התמים לכאורה מובטלות ונהנות. המציאות הקשה שמאחורי הדימוי הנאיבי היא ששתיהן פעילות – נועה ארנברג היא הבמאית והקול שמאחורי סרטוני סוזי האחות מטיפת חלב וגלית חוגי מופיעה כחלק מקבוצת הסטנדאפ של תום יער (ולפעמים לבד). שתיהן בתהליך של שיקום ארוך ואיטי לאחר תאונה שנקראת לימודי קולנוע. אם אתם חושבים שאתם יכולים להתמודד עם האמת, תמשיכו לקרוא.

מתי החלטתן שאתן מצחיקות?

נועה: “אני החלטתי שאני מצחיקה בכיתה ח’. עברתי מבית ספר מקומי קטן לבית ספר אזורי עם מלא אנשים שהיה צריך להרשים. והייתה שם ילדה אחת, שרון מלכי, שהייתה הכי חריפה וסרקסטית שפגשתי עד אז. והתחברנו ואז יום אחד היא אמרה לי איזה מצחיקה את ארנברג. היום היא ראש גדול בעיר לכולנו, מצחיקה את חולדאי”.

גלית: “זו שאלה לא טובה מכל כך הרבה בחינות שאני לא רוצה לענות עליה. לא רק שזו לא שאלה טובה – זו שאלה גרועה. גם אם תשאיר את השאלה הזו לשאלונים הבאים, אז תדע שזו לא שאלה לפתיחה. ואני ממליצה לא להשאיר את השאלה הזו. כי היא גרועה. חדד את השאלות שלך ותחזור אלינו. תודה”.

(מה? לא רוצה, זה הבלוג שלי)

[youtube=http://www.youtube.com/watch?v=ZOCUg589b5M]

מי יותר מובטלת ומי יותר נהנית?

נועה: “חד משמעית אני יותר מובטלת וגלית יותר נהנית. גלית עובדת ויוצאת למקומות של היפסטרים ועושה סטנדאפ, יש לה חבר בברלין שבא לבקר והיא טסה אליו, היא בקורס הפסקת עישון של כללית וחברה בכת ‘כוח הכסף’. אני ממש מובטלת פר אקסלנס. עקרת בית, מה שהיו אומרים פעם”.

גלית: “בגדול זה מאוד נכון, גם נועה היא מהקיבוץ, וזה לא בדת שלהם ליהנות. אני יותר נהנית כי אני יותר בחרדה קיומית מנועה. אז אני כל הזמן מנסה לעשות דברים כדי להרגיע את ההיסטריה. אני חייבת להגיד אבל שההיסטריה הזו הביאה אותי למצוא פעילויות מאד מהנות כמו: התכת גבינות קשות במיקרו או לענות על חידות ברדיו (בלי פרסים, זה על כבוד)”.

מי היוצרים הקומיים שהשפיעו עליכם?

נועה: “אני לא יודעת מי היוצרים הקומיים שהשפיעו עלי כי אני לא זוכרת שמות בכלל. השם היחיד שאני זוכרת זה סיינפלד ואני רק בשוק מזה שהוא סטרייט כי הוא הכי גיי. וגם מה להגיד עכשיו שמות כאילו מה, אני אגיד עכשיו דייב שאפל ומה? שרה סילוורמן. יופי. ומה?? זה סתם יהיה מביך לכל הצדדים”.

גלית: “אני מאד אוהבת את העבודה של דנה פאן לוזון שעושה בעיניי את הדבר הכי קרוב להומור בריטי בארץ, וחוץ ממנה עוד יוצרת קומית שמאד השפיעה ועדיין משפיעה עליי זו המנחה של מון טיים בערוץ 10. היא אנדי קאופמן הישראלית, לא פחות”.

נועה, את מביימת את סרטוני סוזי, האחות מטיפת חלב. מה דעתך על מאבק האחים והאחיות?

נועה: “אני לא יודעת כלום על מאבק האחים והאחיות (אני די טיפשה, בגדול) אבל סוזי יודעת, והיא בטח דווקא נוטה להסכים עם המערכת”.

[youtube=ttp://www.youtube.com/watch?v=iFBkJVDlPG0]

מה אתן חושבות על היוצרים הקומיים של היום?

נועה: “אני חושבת שהגסויות שאומרים היום זה מטורף! פשוט לכולם יש פה כל כך מטונף שזה אדיר. בעיקר אני אוהבת שלבנות יש פה מטונף”.

גלית: “אני מאד אוהבת את מה שקורה היום בארץ, גם מבחינת תוכן  – אני מרגישה שהיום מותר לצחוק על דברים הרבה יותר אישיים, אבל באמת אישיים, לא כאילו תובנות על חיי האדם, אלא ממש אמיתי על אמת. היום  הרבה יותר מקובל לשתף את העולם בחיים האמיתיים שלך – מובן שזה הפייסבוק וכל זה. בעיניי זו מהפכה עצומה. זה דבר שיש לו תקדימים, בעיקר בחו”ל והרי לני ברוס התחיל עם זה ובלה בלה בלה.. הרצאה על הומור… אבל הדבר הנוסף שבעיני הוא מהפכה מהממת הוא הנגישות של העשייה. העובדה שהומור זה דבר שהיום נגיש כמעט לכולם, שגם אם הטלוויזיה או הממסד לא מקבל אותו, יש לו מקום להיות, ולא רק באינטרנט. זה דבר אדיר. תום יער וערב הסטנדאפ  (שאני חלק ממנו, אבל לא בגלל זה אני אומרת), ‘מייקל’,  והיוצרים של ‘משיח’ הם כמובן דוגמאות מובהקות לזה, ויש עוד הרבה. וזה דבר שקורה עכשיו ומוזר שלא קרה קודם. תראה, זה הרי לא הגיוני ששישים אלף שנה היה במדינה הזאת רק ‘הגשש החיוור’, לא? אני באמת יכולה לדבר על זה שנה, יש לי הרבה מה להגיד בנושא, אבל אסכם זאת כך – במדינה כמו ישראל, שבה לשמוח זה דבר נחות (בכל התחומים, לא רק בקומדיה) וקומדיה מוערכת רק אם היא נגועה באינטלקטואליות (למשל סאטירה), מגיע בשנים האחרונות גל חשוב ויפהפה של יוצרים שפשוט עושים את הדברים שמצחיקים אותם  באופן משוחרר ומעורר הערכה ובעיקר מאד מצחיק. אני מאד משתדלת ללכת לראות הרבה הרבה ממה שקורה פה בתחום הזה”.

גלית, את משתתפת בערבי סטנדאפ של תום יער. את ותום הן הנשים היחידות. איפה את רואה את עצמך במאבק הפמיניסטי, מסימון דה בובואר עד בקבוק שמפו?

גלית: “כן”

מה המילים שהכי מצחיקות אתכן?

נועה: “אנחנו צוחקות הרבה ממילים ומשחקי מילים, אנחנו משתמשות לפעמים בשפה ממש גבוהה בתוך הודעת ווטסאפ טיפשית וזה מצחיק אותנו. גלית צעקה פעם על אינסטלטור שקילל אותה: ‘חבל לי שאתה בוחר להשתמש במשלב הזה של השפה!’. לפעמים אנחנו גם מתקנות את השפה אחת של השנייה לטעות, וזה מאוד מצחיק אותנו כבר הרבה שנים”.

גלית: “מחרה ומחזקת. חוץ מזה בזמן האחרון יש פרסומת ברדיו לסופרלנד עם השורה ‘עשיתי לייק על החיים’. שזה ביטוי שמאד מאד מצחיק אותי. אבל יש גם את הקלאסיקות כמו : ‘משגל נסוג’, ‘קפה ומאפה’ ו’יד ושם'”.

שימוש במשלב נמוך של השפה (אילוסטרציה)

גלית, כתבת בטור הדעות של nrg. מה דעתה של נועה בנושא?

נועה: “סיגי, את כתבת באנארג’י?”

גלית: “לא לא לא, זה תחקיר נורא ואיום. תתעלמי נעמי”.

מה התפיסה הקומית שלכן?

גלית: “תפיסה קומית”.

שתיכן באות מתחום הקולנוע. למה?

נועה: “כל הנושא של לימודי הקולנוע היה פשוט טעות אחת גדולה. בזבוז של זמן יקר. אני בכלל הייתי צריכה ללמוד לימודי אחיות או עבודה סוציאלית ואז להיות דיילת לקצת ואז להמשיך לתואר שני. וכלום מזה לא קרה ורק הנפש שלי התלכלכה ונשבר לי הלב כי אני לא מקבלת מימון לסרט שכתבתי. אני שונאת הפקות וקרנות וקשקושים של אנשי קולנוע על מי עשה מה, ורק מצער אותי שאני כבר בת 34 ואין לי מקצוע ואין לי כלום. אבל יש לי את גלית והיא תצעיד אותנו לכיוונים חדשים”.

גלית: “זו שאלה מצוינת – למה למדנו קולנוע. תראה, אני מאז ומעולם, ראיתי כמות בלתי הגיונית של טלויוזיה. אני נולדתי – חנו אותי מול טלוויזיה וזהו, השאירו אותי שם לגדול. ואז נהייתי גדולה ונדרשתי להרחיב את אופקיי, אז הלכתי ללמוד את זה. לא הבנתי את הביטוי להרחיב את אופקיי וזה מה שקרה. אנשים חושבים בטעות שהם רוצים לעשות סרט, אבל זה לא נכון, הם רוצים לראות סרט. גם אין מה ללמוד בקולנוע, אתה סתם עובר לחמש שנים לירושלים לקבל דיכאון בדירה בנחלאות ולחשוב על היחסים שלך עם ההורים שלך ואיך אפשר לתמצת אותם ב-15 דקות והשקעה של 40 אלף שקל ולקרוא לזה ‘עיניים של לב” או משהו כזה”.

איזו חיה לא הייתן רוצות להיות?

גלית: “אני לא הייתי רוצה להיות אף חיה כי בעיקרון חיות די מגעילות אותי, במיוחד כשהן קרובות אליי, זה תמיד נראה לי כמו יצורים של מדע בדיוני וזה מלחיץ אותי שיש להם כוונה נסתרת.  עדרים של חיות זה הכי מזעזע בעיני. אני גם לא יודעת הרבה שמות של חיות כי בשכונת המצוקה של ילדותי הייתה בעיקר החיה ‘איכס-חתול- שחור-תירקי מהר!’, אבל נועה גדלה בטבע והיא יודעת חיות, אז היא תגיד.

נועה: “ג’וק, כמובן”.

גלית חוגי מופיעה ב-23.09 בשפאגט (נחלת בנימין 43)

מובטלות ונהנות בפייסבוק

נועה ארנברג ביוטיוב..

*תודה לגל מוני, שעזר בהכנת הכתבה