ארכיון תגיות: אנדרו גולדברג

חינוך מיני וביג מאות’ – סקס בנטפליקס. מצחיק או מעיק?

מה ההבדלים בין ביג מאות’ לחינוך מיני? והאם הן קומדיה?

שתי סדרות של נטפליקס עוסקות במין, אחת באנימציה ואחת עם שחקנים שרובם חיים. מה ההבדלים בין ביג מאות’ לחינוך מיני? והאם הן קומדיה?

חינוך מיני

במסגרת פינתנו “דברים שנטפליקס מערבבים”, נעסוק היום ב”חינוך מיני”, הדרמה הקומית המופרעת ופורצת הגבולות הנוכחית. מככבים:  אסא באטרספילד (“המשחק של אנדר”, זוכרים? אם כן כנראה שרק בזכותו) כאוטיס, התיכוניסט החנוני ובולט העיניים; ובתפקיד אימו הסקסולוגית וקצת-יותר-מדי-ליברלית, קבלו אותה: עם בלונד מוגזם, רזון מוגזם ומבטא בריטי ממש מוגזם, זאת לא אחרת מ… ג’יליאן אנדרסון, התיק והאפלה. הקאסט המד”בי המכובד מחוזק גם באמה מקיי, נ’קוטה מגווה וקונור סווינדלס הפחות מוכרים כחבריו המתפקדים יותר או פחות של הגיבור, וביחד הם יוצאים להרפתקאות מוגזמות עד מגוחכות בבית הספר הפרברי הכי לא סביר שראיתם בחייכם, תוך ערבוב משעשע של מבטאים, מעמדות, בולבולים ופוותות.

הסיפור כאמור הוא על אוטיס, אמו, חבריו ויריביו ומעשיהם בבית הספר האיזורי והמשונה שבו הוא לומד. אוטיס, אחרי שהסתבך עם הבריון השכבתי – בחור עז וסתום שאפילו אותו נצליח עוד מעט לחבב, הפך את היוצרות וזכה בחיבתו המסויגת כשייעץ לו כיצד להתגבר על בעית אי-הפליטה שלו. לאור ההצלחה התפקודית, מציעה לו התלמידה הענייה מייב למסד את כשרונו התרפויטי, ולפתוח קליניקה לטיפול מיני במעבדת בית הספר. הייתי אומרת שהנוזלים המבעבעים בה הם מטאפורה לא במיוחד מעודנת, אבל בשל הגרפיות של סצנות המין הרווחות (בחיי שאצלנו לא הזדיינו כל כך הרבה, ולמדתי במקום מאד משעמם שאופציות הבילוי בו היו מצומצמות ממש), נראה שלא ממש היה צריך מטאפורות.

דווקא השיח בסדרה בוגר ומורכב להפתיע. אבל בהתחשב בכך שבני נוער בימינו אינם צריכים שיסבירו להם על נקודת הג’י הגברית ואיפה בדיוק נמצא הדגדגן, זה די עובד. בכל זאת יש רושם מסוים של הגזמה, בעיקר בגלל השילוב של שיח בוגר והמון, אבל המון סקס גרפי ובוטה, גם בתחומי בית הספר.

אגב, אם השילוב של תיכוניסטים נבוכים והורים קצת יותר מדי ליברלים מזכיר לכם משהו, כנראה שאתם צודקים. אפנה את תשומת הלב לתמונה.

 

ביג מאות’ (פה גדול)

למי שלא מזהה, מדובר ב”פה גדול” הפרובוקטיבית הקודמת מאותו בית שיצרו ג’ניפר פלאקט, אנדרו גולדברג וניק קרול, ובה מצאנו שיח ביישני ובוסרי יותר והרבה פחות אקשן, ובכלל – העיסוק שם היה יותר בגילוי המיניות ובתגליות המסעירות או המדכאות על איך-בדיוק-נראה-עולם-המבוגרים. אכן, שם היו דמויות הרבה יותר צעירות, אבל משום מה נראה לי שבני ה-13 של ימינו כבר שכחו כמה דברים ש”פה גדול” הייתה מלמדת אותם. לפחות בעונה הראשונה שעסקה באופן ישיר יותר בהתפתחות פיזית.

אז האם “חינוך מיני” היא המחזה ריאליסטית יותר של “פה גדול”? לא ממש. למרות העיסוק באותם נושאים, השיח כאמור שונה, נקודת המבט שונה, והדמויות, אוי ווי, שונות מאד. אין ב”חינוך מיני” דמויות נלעגות וחד-ממדיות (המאמן סטיב, אני מסתכלת עליך!), וכאמור אפילו את הבריון הבית ספרי אנחנו נלמד לחבב. ואם הקונפליקטים של “פה גדול” מוכרים לכולנו מסרטי התבגרות מהאייטיז – מההורים המתגרשים ועד הידידה שלא סופרת אותך – ב”חינוך מיני” אנחנו כבר עוסקים בבעיות של גדולים. בעיות לשפוך, להגיע לזקפה, להגיע לאינטימיות, להזדקק לאינטימיות, וגם בעיות הורים-ילדים בסקאלה אחרת לגמרי. הדרכים המניפולטיביות שבהן יכולים הורים נורמטיביים בגדול לפגוע בילדים שלהם – ממשמעת קשוחה אך נטולת יכולת הכלה ועד, ובכן, ללהיות פסיכולוגים לא-ממש-אתיים – מוצגים פה בישירות לא רגילה.

אז זה מצחיק או מעיק?

מעיק זה לא. שתיהן ממש כיפיות. מבין שתי התכניות, אחת נמשכת חצי שעה והשנייה שעה. אחת במבטא אמריקאי גנרי והשנייה בשלל מבטאים בריטיים חוצי-מעמדות. אחת באנימציה והשנייה מצולמת (וממש יפה! לא שהאזור המוריק והטובל בטבע שם צריך צילום גאוני כדי לגרום לכם לרצות לגור בכפר, אפילו שיתחשק לכם להתאבד כבר אחרי יומיים). וכאמור, אחת מהן מתמקדת יותר בדמויות והשניה, ובכן, יש בה שירים ממש יפים. ופה בגדול נגמרים ההבדלים.

אחת קומדיה ואחת דרמה? בשתיהן אין רמז לצחוק מוקלט והפאנצ’ים מפוזרים בדלילות אך בחוכמה (ומביאים פרץ צחוק עצום ומשחרר כשהם סוף סוף מגיעים). נכון שהקונפליקטים ב”חינוך מיני” מורכבים יותר מאשר ב”פה גדול”. אבל דווקא ב”פה גדול” מוצגים תהליכי התבגרות ממושכים וקשתות של התמודדות, בעוד ב”חינוך מיני” הכל נפתר בתוך פרק או שניים. אבל בשתיהן הקונפליקטים לא מייצרים דרמה אפלה אלא יותר מצע לגיחוך על האבסורד בחיים.

ואם ב”פה גדול” העיצוב הקאמפי-עד-עלוב-בכוונה של האנימציה רומז כבר על הסגנון המוגזם וההומוריסטי, ב”חינוך מיני” העיצוב האמנותי אולי רומז על שאיפות לדכא, אבל כשג’יליאן אנדרסון, בחלוק תחרה צהוב שעוד מחכה לו תפקיד חוזר, מצווחת בקול דקיק ומוגזם “דרלינג, בוקר טוב!” בדיוק כשהחבר הכי טוב של הגיבור בא לאסוף אותו לבי”ס עם אופניים, מעיל מנומר ויותר מדי אייליינר – ובכן, ברגע זה אתם מבינים שאולי נכונה לכם חוויה שלא לוקחת את עצמה יותר מדי ברצינות.

 

סיכום חדשות הקומדיה 25.8-19.8

הספד לג’רי לואיס, טריילרים לקומדיות חדשות בנטפליקס, מחאה בעד רוס גלר, וריבוט ל-Galaxy Quest.

 

ג’רי לואיס ז”ל

השבוע נפטר הקומיקאי, השחקן, הבמאי והאגדה ג’רי לואיס, בגיל 91.בקריירה הארוכה והמפוארת שלו לואיס היה סטנדאפיסט אגדי, כיכב וביים סרטים כמו “הפרופסור המטורף” ו”נער המעלית”, חבר לזמר והבדרן דין מרטין ליצירת צוות קומי, גייס מיליוני דולרים למאבק במחלות שרירים עם אירוע התרמה שנתי וכיכב לצד רוברט דה-נירו בקומדיה השחורה הקלאסית של מרטין סקורסזה “מלך הקומדיה”. עופר ליברגל כתב בשביל אתר ילדי הקומדיה סיכום ובחינה של הקריירה של לואיס אותה אתם יכולים לקרוא כאן.

על שטנים וחרמנים (והסוס המדבר הזה)

ולחדשות פחות מבאסות: ענקית הסטרימינג נטפליקס המטירה עלינו מבול של טריילרים חדשים לפרוייקטים קומיים חדשים. ראשית, יש לנו את סרט הקומדיה-אימה Little Evil בכיכובם של אדם סקוט ואוונג’לין לילי. הסרט, הוא סרטו הראשון מזה שבע שנים של אלי קרייג, שביים את קומדיית האימה החביבה Tucker and Dale VS Evil, וסקוט מככב בו בתור בחור רגיל שמגלה שבן החורג החדש שלו הוא אולי האנטיכרייסט. אז כזה “תינוקה של רוזמרי” אבל עם יותר בדיחות. הסרט יעלה לנטפליקס בראשון לספטמבר.

יש לנו גם את סדרת האנימציה החדשה Big Mouth מבית הקומיקאי ניק קרול (Kroll Show, The Leauge) והכותב אנדרו גולדברג (“איש משפחה”) שמבוססת על חוויותהם בתור תלמידי חטיבה ביחד. קרול מדבב את הגרסה הצעירה של עצמו וחברו הטוב, ג’ון מולייני מדבב את גולדברג. שני הקטעים ששוחררו (אותם תוכלו לראות פה ופה) מציגים לנו אלמנט חשוב בסדרה: מפלצות ההורמונים, מעין מטאפורות שעירות גדולות לשינויים שמביא איתו גיל ההתבגרות וגורמים לגיבורי הסדרה לאונן, להתחצף להוריהם ואני מניח גם לענות חיות קטנות (אם הם רוצים להיות ריאליסטיים לגבי גיל ההתבגרות). הסדרה תעלה לנטפליקס ב-29 לספטמבר.

וכמובן, עם בסדרות קומיות מצויירות בנטפליקס עסקינן, אז יש גם את שובו של אותו סוס מדבר אלכוהוליסטי אהוב- בוג’אק הורסמן. אבל האם הוא באמת חוזר? כי בטריילר הזה לעונה הרביעית של הסדרה שלו נראה שאף אחד לא יודע איפה הוא. נאלץ לחכות לעונה החדשה, שתעלה בשמיני לספטמבר כדי לגלות.

מקורות: The AV Club, Splitsider ו-IndieWire

המחאה ה”חברים”-תית

בעולם בו אנו חיים היום, עם כל התחלואים והשנאה שמציפים אותו, יש נושא חשוב אחד שמעסיק את כולנו: האם הדמות רוס גלר מהסיטקום “חברים” התנהג נכון כאשר שכב עם הבחורה עם הפירסינג מחנות הצילום בזמן שהוא ורייצ’ל היו בהפסקה? לכן, מפעילי דף הפייסבוק הפופולרי “עמ;לק” פתחו איבנט השבוע להפגנת תמיכה ברוס גלר. אך תגובת תומכי רייצ’ל לא איחרה והם פתחו איבנט משלהם, ומאז צצו גם הפגנות תמיכה בפיבי, בעד הסדרה “סיינפלד” ועוד. אני מארגן כרגע הפגנת תמיכה בעד סטיב ארקל ונגד סטפן אורקל.

מקור: Time Out

שירי הגלקסיה

ועכשיו לריבוט השבועי: והפעם קומדיית המד״ב הקאלטית Galaxy Quest מ-1999 בכיכובם של טים אלן, סיגורני וויבר ואלן ריקמן ז”ל. הסרט, על קאסט של תכנית מדע-בדיוני בסגנון סטאר טרק, שנאלצים לעזור לזן של חייזרים שחושבים שהתכנית אמיתית, לא הצליח מאוד בזמנו אך זכה למעמד קאלט עם השנים, אז הגיע הזמן לריבוט! הפעם זו תהיה סדרה לאמאזון וידיאו, עם הקומיקאי והשחקן פול שיר (Human Giant, The Leauge) בתור הכותב הראשי. בהחלט אין צורך לריבוט לסרט הזה, אבל שיר הוא בחור די מצחיק, אז זה אולי יהיה טוב. או לא. למי אכפת.

מקור: Splitsider