ארכיון תגיות: ארץ נהדרת

סאטירה לוחמנית ונוסטלגיה מתקתקה – אז והיום בבדיחות מצבי חירום

“אח”, נאנחו כולם אי שם בראשית ימי הקורונה, לפני בסך הכל חודש, “זוכרים את זהו זה במלחמת המפרץ?”

מה עוד היה לנו במלחמת המפרץ? חרדה מחוסר הוודאות ושום יכולת לדעת מתי זה יסתיים, הורים וילדים בבית, והרבה מאד וודו שמערב לטקס ומסיכות כדי להתגונן. מדי פעם נשמעים קולות על הסולידריות של אז – המדינה שחילקה לכל אזרח ערכת מגן מפני לוחמת אב”כ, ונחמן שי שהיה המרגיע הלאומי ועשה חזרות רבות על הקאצ’פרייז שלו “ולשתות הרבה מים”. היום, לעומת זאת, קבלו את המענק לעצמאים שכדי לקבל אותו צריך להתגנב לבית שימוש שאינו בשימוש ולפתוח דלת שעליה שלט “זהירות נמר” ואת המענק למשפחות עם ילדים שנראה שבמעט כסף הכעיס הרבה מאד אנשים. אה, ודרישה לתפור לעצמכם מסיכה או לקנות ערימה – בעשרה שקלים ליחידה.

אז והיום, הצורך בפורקן של המתח בתקופה מלאה באי וודאות ניכר. אבל, האם הנוסטלגיה העזה לזהו זה מוצדקת? האם מה שהיה אז הוא באמת מה שהיינו צריכים – והיום כבר אין?

אז מה היה לנו במלחמת המפרץ? קודם כל, היה די הרבה. חוץ מזהו זה היה גם את “העולם הערב” הפרועה והמוצלחת לא פחות (אליה יש פחות נוסטלגיה, כנראה בגלל האבולוציה המעציבה של כוכביו), וגם “זבנג” – אז עדיין טור קומיקס בעיתון בודד ולא המפלצת הרב-זרועית של סוף העשור – הפליאה בבדיחות שכולם הכירו. מה שלא היה הוא ערוצים אלטרנטיביים – לא היו רשתות חברתיות וחוץ מפנזין או שניים שצילמו כמה יוד ביתניקים במכונת צילום ליד המזכירות כשאף אחד לא ראה, לא ממש היו ערוצים מעבר לאלה הרשמיים.

זהו זה מביאים את הבאבה בובה להציל את המצב:

היום, יש המון. יש את ארץ נהדרת, קבוע כל שבוע.

ויש עוד המון “רץ בווצאפ” מסוג כזה או אחר – ממים, סרטונים, בדיחות, משחקי מלים, קבוצות פייסבוק… המונים. כמו ב”צוק איתן”, כוכבי הרשת עדיין איתנו ומנפקים בדיחות שחורות וציניות באופן קבוע. אבל לאף אחד מהם, כולל לארץ נהדרת, אין את מה שהיה לזהו זה – את מדורת השבט. אין את 100% אחוזי הרייטינג, ואין את הצימאון לשבוע הבא. המפה לשם נשלח מם או סרטון, ולפעמים יש גם סדרת סרטונים בתדירות כזאת או אחרת. אבל אין את ההמשכיות, את הציפיה ליום חמישי בשמונה וחצי ולשידור החוזר מחר באחת וחצי. אין בדיחה אחת שכולם שמעו, וחזרו עליה, והכירו, וצחקו ממנה עד שנכנסה ל-DNA הלאומי.

חוץ אולי משיר המרפסות, המנון הסגר של ארץ נהדרת:

האם הבדיחות דאז באמת היו יותר מוצלחות? אולי. אני לא ממש משוכנעת שהבאבא בובה יותר מצחיק מעופר ומאור, אבל ברור שהיתה לו יותר נוכחות ושהופעתו הקבועה, פעם בשבוע באופן קבוע, הפכה אותו לדמות מוכרת לא פחות מנחמן שי, או ברסימנטוב של ימינו. בטח יותר מוכר מעופר ומאור.

הבאבא בובה חוזר לעודד, זהו זה 2020:

בהשוואה בין זהו זה של אז ושל היום, נראה שעיקר ההומור מאד חיובי – הבאבא בובה לגמרי בא לעודד, השירים חביבים, הכל באווירה מאד נעימה, לא נשכנית או פוגענית. ועדיין ההומור מיזוגני לעתים וסטראוטיפי עד רמת הקרינג’. לזכותם אגיד שגם ההומור הממוסד של היום לא חף מסטראוטיפים, ולעתים קרובות אכזרי ופוגעני הרבה יותר.

על מה צחקו אז ועל מה היום? הנה העולם הערב מראים לנו שתאוות בצע לא נולדה במאה ה-21:

גם אז וגם היום צחקנו על ההגבלות, הבעיות ועל מה שצריך האדם הפשוט לעשות בסיטואציה הלא ברורה הזאת שנפלה עליו מגבוה. פוליטיקאים? דוברים? הם לא חסינים, ונשמו שפע עקיצות בנוגע למשה בר סימן טוב ובואו לבאס, ליצמן ויאיר נתניהו, כלומר ביבי, רק ביבי! אבל אנחנו בעיקר מחכים לשמוע מה יש להם לומר.

ההומור היום בעיקר ציני ועוקצני יותר. אם פעם העוקצנות היתה שמורה למחתרת של העולם הערב (כן, הם היו אז די מחתרתיים – בערוץ ניסיוני עם אפס תקציב ושני מנחים צעירים שלא ממש בטוחים מה לעשות עם הדבר החדש הזה, מצלמה), היום היא בכל מקום.

אפ פעם ההומור היה ברובו ממסדי ובחלקו הזעיר חתרני – היום הוא בעיקר חתרני, צץ לו מפה ומשם, מקבוצת פייסבוק וערוץ טלגרם, מיצרן ממים חצי-אנונימי למשנהו. ערכי ההפקה דווקא עולים – כל סרטון באפס תקציב נראה יותר טוב מרוב המערכונים בניינטיז. ההבדל העיקרי – אם פעם היה קשה מאד להתחמק מהסאטירה – היום צריך לחפש אותה באופן פעיל, ולהמשיך לחפש, אחרת לא תדע שיש עוד סרטון בסדרה.

לסיום, הנה עופר ומאור, הדבר הכי קרוב שיש לנו כרגע למתחתרת “העולם הערב”, מאחלים לכם חג שמח בסרטון השלישי לענייני קורונה:

בינג’ לבידוד – שמיניית הסרטונים הכי מצחיקים שמצאנו על הקורונה

כולם במתח, כולם עצבניים, בייחוד כותבת שורות אלה שחיבקה לשלום את כולם בעבודה שלה ביום חמישי ורק אז גילתה שאשתו של אחד מהם היתה בפיראט האדום. נכון שהגיע הזמן לירידת מתח? הנה בינג’ של מיטב קטעי הוידאו ממובחרי המצחיקנים שלנו, והכל בטעם קורונה, כלומר איכס, בטעם גינס כהה:

נכון הכל רציני עכשיו? תראו כמה דובדבני וקובץ רציניים כשהם מדברים על הקורונה:

ויוסי פנסו מפנק ברשימה מוזיקלית כדי שנזכור מה אסור לעשות:

את שני אלה מצאתי בערוץ של הקומדי בר.

עידן אלתרמן ולהקתו, האלתרמן’ס, כלומר בנו ובתו, עושים פה כבוד למסורת:

עקבו אחריו בעמוד הרשמי.

שרון לוקסנבורג כתבה מחדש את אחד השירים המוכרים מ”היפה והחיה”, בעזרת מירי זהבי ועודד סנדטש ששרים נפלא נוצר פה משהו מיוחד.
(גילוי נאות: הבת שלי חיפשה אותי לבל בפורים, אבל רוב האירועים שהייתי ואמרה ללכת אליהם עם התחפושת התבטלו).

אל תשכחו לבקר בערוץ שלה, שרון לוקסנבורג. זה שווה.


על עופר ומאור תמיד אפשר לסמוך. הם יודעים את העבודה. הנה הם נותנים, בתורת “האחים שמחה”, לא פחות משני שירים קורעים. “זה נמוך”, הזהירה הצדקת ששלחה לי את הסרטונים.

“נכון”, החזרתי לה. “אבל מצחיק”.

לכו לערוץ שלהם, עופר ומאור. רציתם ללמוד בטח, הנה מה שבאמת תראו בחודש הקרוב.

והדר לוי כבר כתבה על זה סטנדאפ! שלם!

עוד מזה בערוץ שלה, סטנדאפ הדר לוי.

גם ארץ נהדרת לא טמנו ידם בצלחת:

עקבו אחריהם בפייסבוק.

תרגישו טוב כולם, ואל תשכחו לעקוב אחרי חולה 74 בטוויטר. תהיו בריאים.

קראו עוד:

הפקת סרטונים מצחיקים

תחרות הסרטונים המצחיקים של 2018

וידיאו קומדי  סרטונים מצחיקים, 7.5-23.4

טכניקות ליצירת הומור

מהן הטכניקות המובילות ליצירת הומור בקומדיה

(ניתן להזמין בהרצאה: dror.kastel@gmail.com)

אי התאמה סמנטית

אי התאמה סמנטית משמעותה שילוב בין שתי מילים, מבעים או משפטים שאינם מתאימים מבחינת משמעות, למשל חתול נובח, ילד מקולקל, ענן הולך לישון. ככל שהמשמעויות מתרחקות יותר, אנחנו מתקרבים יותר לעולם הנונסנס, שם כמה שפחות צפוי יותר טוב.

למשל יש לה שן אחת מתכלת ואוזניים נקיות.

יש ים זבובים, אמרתי נעשה ריבה

אליטרציה

אליטרציה מוגדרת כחזרה על עיצורים או צלילים בכמה מילים. זה כלי נפוץ בשירי משחק, כמו גנן גידל דגן בגן ושרה שרה שיר שמח או נחש נשך נחש.

למי יש מכון למסז’ בפסז’?
לסשה בפסז’ יש מכון למסז’
נכון שהמכון של סשה למסז’?
נכון המסז’ של סשה במכון

חזרה

כבר הזכרנו בעבר את החזרה בסדרות ובקומדיות נוספות. בסדרות קומדיה הוא הופך למאפיין כל כך בולט של דמות, וכך הוא הופך את הביזאריות שלה להרגל שלה אנחנו מצפים. חשבו על צליל כמו “דופ”,  איך במעט מאוד אפשר לאפיין דמות.תפקיד נוסף של חזרה הוא לבנות תבנית לפני ששוברים אותה. חזרה יכולה לשמש גם כלעג לדמות שאומרת שוב אותם דברים בדרכים שונות.

הגזמה/אוברסטייטמנט

גם בדיבור הרגיל אנחנו משתמשים בגוזמאות לצרכים רטוריים, “תמיד את מאחרת”, “אני יכול לאכול סוס”, “אני ממש יפה”. בקומדיה זה עובד ככל שההגזמה גדולה ומופרכת יותר. ג’ים קארי ובכללה הקומדיה האמריקאית מייצגים בולטים של ז’אנר זה.

שבירת ניבים

הרבה מההומור מבוסס על שילוב של המוכר ושל אלמנט ההפתעה. דרך קלה לעשות זאת היא פשוט לשנות ניב מוכר. בדרך כלל אנחנו משנים את הסוף, אבל אפשר לשנות גם חלק אחר או אפילו להבין את הניב באופן מילולי.

למשל “העם נקעה רגלו”
“בונה עולם”

דו-משמעות

בדרך כלל אנחנו חושבים על דו-משמעות בהקשר של מילה יחידה, אחות יכולה להתפרש בשתי משמעויות, צב בשמיעה יכול להתפרש גם כצו. לדעתי, טקסטים מופתיים בתחום הקומדיה הם טקסטים ארוכים ומלאים שיכולים להתפרש  לשני כיוונים. למשל:

חיקוי

החיקוי הוא מעין יצירת עותק קומי למקור. הוא יכול להיות חיקוי קולי או חיקוי ויזואלי. החקיין גורם למאזין או לצופה בו לדמיין את מושא החיקוי . כאשר חקיין מחקה בקולו או בדמותו הפיזית אישיות מוכרת , המאזין או הצופה משווה בדמיונו בין מושא החיקוי ובין החיקוי וכך נוצר הפער הקומי . חיקוי יכול גם להתייחס ליצירות פארודיות המחקות ז’אנר.

עמימות

עמימות אומנם נשמעת דומה לדו-משמעות,אך בעוד דו-משמעות טומנת בחובה שתי משמעויות של ביטוי, בעמימות בקושי נגיע לאחת. לפעמים זה מתבטא בג’יבריש, לפעמים ברטוריקה שאין בה דבר ולפעמים בצייפייה למידע שלא מגיע.

אנדרסטיימנט

לשון המעטה היא שימוש במילה או בביטוי חלש או מקטין לאירוע נסער ודרמטי, כך למשל אמירה כמו “זה בטח כואב” לכריתת יד, או  “קצת רטוב פה” לשיטפון.

אינטרטקסטואליות

אינטרטקסטואליות היא אזכור או רמיזה לטקסט אחר או אפילו למערכת סימנים אחרת. בהומור הדבר נעשה לרוב תוך שינוי ההקשר להקשר לא הולם. מוכר גם כהומור רפרנסים.

ניגודים

ניגוד הוא מהבסיס של ההומור ונמצא כמעט בכל בדיחה, זה יכול להיות ניגוד בין המיני לתמים, בין הסביר ללא סביר, בין הבוגר לילדותי, בין החכם לטיפשי, בין החג לחול, בין אבל לחגיגה ועוד. הכי ידוע הוא שוטה הכפר – האיש שמצפים ממנו להיות דהיל ומקבלים ממנו תשובות חכמות. אנחנו מעדיפים ניגודים שאינם צפויים מדי, ועדיף ליצן בבנק מבבית קברות.

שבירת טאבו

שבירת טאבו היא שבירה של חוקי הנימוסים, הטאקט וכל הנושאים שאסור לדבר עליהם. זהו ההומור של אוהבי ההומור השחור, הומור הגרדומים, בדיחות על מוות, נכות ועוד או סתם הפרות של קונצנזוס.

דניאל בוקס – ראיון ר-ציני

דניאל בוקס היא סטנדאפיסטית  שכותבת לתוכניות קומדיה, משתתפת בהן ומעלה סרטונים מצחיקים באינטרנט. לילדי הקומדיה היא אומרת “איני קומיקאית”
 
הרבה אנשים מכירים את הסטנדאפיסטית  דניאל בוקס כ” שירה”, השותפה מ”האחיות המוצלחות שלי”, מ-yes או לא הרבה אנשים, רק מי שראה האחיות המוצלחות שלי, עונה שלוש. חוץ מזה היא סטנדאפיסטית די הרבה שנים, היא גם השתתפה ב”משיח”, כתבה לדינוזאורים, הסדרה, לא היצור המיתולוגי, לגורי אלפי, התוכנית, לא הבן אדם. והיא מדבבת בתוכנית “סוף הדרך” על שואה גרעינית בישראל, במילים אחרות דוקו היסטורי. בראיון זה, בניגוד לאחרים, שאלנו שאלות וקיבלנו תשובות.
 
 
למה החלטת שאת רוצה להיות קומיקאית?
מעולם לא החלטתי שאני רוצה להיות קומיקאית, אני החלטתי שאני רוצה לכתוב לקומיקאים. זה משום מה התפקשש על הדרך וגם לא במדויק. כמו כן אני עדיין רוצה לכתוב לקומיקאים אם הם קוראים פה והם לא עניים, בחרו בי. 
גם אני לא חושבת שאני קומיקאית כרגע, יש פה איזו בעיה שקומיקאים וסטנדאפיסטים נחשבים לכאילו אותו מוצר וזו הנחה לא נכונה…  כי לא כל קומיקאי הוא סטנדאפיסט ולהפך. בכל מקרה, אני לא באמת שניהם. 
 
שיחקת את שירה באחיות המוצלחות שלי. מה היית אומרת לה אם היא לא הייתה בדמיון?
זו שאלה בעייתית,  כי היא לא ממש בדמיון היא די אני, רק יותר על הספקטרום כזה. לצערי הרב, יש לנו  המון המון קווים משיקים כי היא מבוססת עלי מלבד הבעיה שלי עם מלאווח בצוותא ואהבה מוזרה לתולעים. לכן אם אני אתחיל לדבר איתה זה כבר יעבור את גבולות הספקטרום עד לכדי ביקור בשלוותא. 
שם שמעתי שיש להם מדשאות מאוד יפות, אז אולי שווה לקפוץ. על כל פנים, הייתי אומרת לה שתמשיך לנסות, כי זה גם מה שאני עושה.
 
מי הקומיקאים שהשפיעו עלייך?
זו שאלה שתמיד יש לי בלק אאוט עליה ואני לא עונה אותה טוב. אני מאוד אוהבת את טינה פיי, אני חושבת שהיא והסדרה “רוק 30” בעקיפין אחראיים על הרבה דברים במוח שלי. 
כמו כן, אני לא כל כך עוצבתי על סטנדאפ, כי זו לא ממש הייתה השאיפה. השאיפה הייתה לכתוב, אז קראתי ספרים, הבנתי שזה פחות, עברתי לספרים שהם לא עלילתיים כמו מקבצי טורים של עלי מוהר וגיא מרוז, קטעים קומיים של דני סנדרסון, “הקומדי סטור”, מערכונים של “פלטפוס”, “דומינו גרוס” אחר כך המופע של אסי וגורי. אני נשארתי מאוד ציונית עם החוש הומור.  כשהייתי בתחילת חטיבת הביניים, שזה השלב שהמוח יותר מתחיל לגבש דעה על מה קורה, עלו בטלוויזיה הישראלית  “משחק מכור” ו”ארץ נהדרת” שלא כמו לראות “החרצופים” בילדות ולא להבין פאנצ’ים אבל שהם יחלחלו, פה כבר הבנתי מה קורה והחלטתי שזה מה שאני רוצה לעשות.  
הרבה מהחוש הומור שלי עוצב על אנשים שהחוש הומור שלהם עוצב על ידי אנשים אחרים, לכן צריך לדבר איתם 🙁 וכולם כנראה יגידו מוטי קירשנבאום, כי עוצבתי גם על הכתבות שעשו על האנשים האלו, אז אני יודעת. 

 

 
את מעלה באינטרנט סיכומי השבוע. מה עושים בשבועות שאין בהם כלום?
כשזה יקרה אני אעדכן אותך. תמיד קורים דברים וכשלא קורים דברים אז צולבים מישהו על דברים שהוא אמר פעם ואז לכולם יש פתאום מה להגיד ולחדש. 
חוץ מזה אנחנו בישראל, במידה ובאמת לא קורה כלום אז פתאום מוצאים איזו מנהרה של החמאס או משהו ואז צריך לדבר עליה.  
 
מי את מעריכה מהקומיקאים הפעילים היום?
תגדיר קומיקאים ותגדיר פעילים… רוב החברים שלי מובטלים והם הקומיקאים של היום ואת כולם אני מעריכה 🙁
 
את מדבבת  בסדרה סוף הדרך. באילו סיטואציות את משתמשת בקולות דיבוב?
כשאני מדבבת? 
 
מה המילה שהכי מצחיקה אותך?
‘פואיה’. המילה הצרפתית לחלל כניסה יפה כזה – מבואה מרשימה.  אני לא יודעת אם היא מצחיקה יותר משהיא המילה האהובה עלי. 
 
הופעת בתוכנית של גורי אלפי. עכשיו אין תוכנית של גורי אלפי. יש אחריות אישית?
אני אשמח להודיע קבל עם ועדה, שאני ממש נאחס, ברצינות, כל תוכנית שאי פעם לקחתי בה חלק נפלה. אחת אפילו אחרי הפרק הראשון שלה. לכן כל תוכנית שאתם שונאים תדאגו שאני אכנס למערכת שלה, היא תיפול! אני סוס טרויאני מדהים עם כוונות טובות. 
אני לא אתפלא אם זו גם תהיה העונה האחרונה של “האחיות המוצלחות שלי”. אבל יכול להיות שהנאחס פועל רק אם אני חלק מהכתיבה ולא מהמשחק, אז נחזיק אצבעות לגבי זה. 

 
מה העצה שלך לקומיקאים?
בתור מישהי שהיא לא קומיקאית אז העצה היא לא להקשיב לי ,כי אני לא קומיקאית לכן העצות שלי חסרות משמעות. 
אממה, כשחוצים כביש להסתכל לשני הצדדים גם אם הוא חד סטרי כי יש מפגרים על אופניים וקורקינטים בכל מקום ובכל צד. 
 
מי אושיית הרשת האהובה עלייך?
אין לי מושג. 
 
יפה או שושנה?
ירדנה ארזי. 

“ארץ נהדרת” ו”סאטרדיי נייט לייב”

הליהוקים החדשים של “ארץ נהדרת” גרמו ליונתן עמירן לחשוב על ההבדלים והדמיון בין שני מוסדות הקומדיה

 

״ארץ נהדרת״ היא לא ״סאטרדיי נייט לייב״. אבל היא גם קצת כן? השבוע הרשת געשה בעקבות הליהוקים החדשים לעונה ה-16 של ״ארץ נהדרת״. לאחר עזיבתם של אסי כהן ואודי כגן, התכנית רכשה את הסטנדאפיסט הוותיק שחר חסון, את הקומיקאית הצעירה והיוצרת בנאל גיה באר-גורביץ׳ ואת הקומיקאי וכוכב ״שבאבניקים״ אורי לייזרוביץ׳. הליהוק של שחר חסון עורר הכי הרבה הדים, מכיוון שלמרות שהוא סטנדאפיסט מוכשר, אין לו הרבה ניסיון בגילום דמויות או חיקויים. אבל זה לא כזה מוזר אם אתה משווה את זה לטקטיקות הליהוק של SNL שבכל עונה מצרפת איזה סטנדאפיסט צעיר דוגמת פיט דייווידסון או כריס רוק.

כאמור, ארץ נהדרת היא לא SNL. יש לה פורמט שונה, קאסט שנשאר מהעונה הראשונה, מנחה קבוע. אבל יש גם הרבה דימיון בין שתי התוכניות. הן המוסד הקומי הגדול במדינה, יש להן דמויות קבועות, חיקויים, מבזק חדשות סאטירי. מאמר של אתר הקומדיה האמריקאי Splitsider מ-2011 השווה את ״ארץ נהדרת״ לשילוב בין SNL ל״דיילי שואו״, שזה קצת יותר מדויק, אך עדיין לוקה בחסר. בסופו של דבר ״ארץ נהדרת״ היא פורמט ישראלי מקורי, והשוואה שלה ל-SNL היא מיותרת. אבל זה כיף לעשות.

כאמור, ההשוואה הברורה לשחר חסון היא משבצת הסטנדאפיסט של SNL. ליהוקה של כוכבת האינטרנט (ו״טלוויזיה מהעתיד״) גיה באר גורביץ׳ מזכיר לי את ליהוקה של מליסה וליסניור ב-2016, שהייתה ידועה בעיקר מסרטוני האינטרנט שלה שבהם חיקתה מפורסמים כמו אוון ווילסון וג׳ניפר לופז. ארץ נהדרת כבר ליהקה כוכבי אינטרנט מוכשרים בעבר, כמו אודי כגן. אורי לייזרוביץ׳ הוא מקרה קצת יותר מיוחד, כי הוא כבר זכה לתהילה בתוכנית מצליחה ואהובה ב״הוט״ שאף זיכתה אותו בפרס האקדמיה לטלוויזיה.

אבל בסופו של דבר ההבדל הגדול ביותר בין SNL ל״ארץ נהדרת״ הוא המעמד שלהן. באמריקה SNL, היא מקפצה. מקפצה יוקרתית ואהובה, אבל מקפצה בכל מקרה, לדברים טובים יותר. אחרי כמה שנים עם חיקויים ופאות, שחקן מקווה להגיע לסדרה  משלו או קריירת קולנוע. אבל בישראל ״ארץ נהדרת״ היא הפסגה. בגלל זה יש אנשים שעדיין נשארו שם מהעונה הראשונה. אתה עובד בתכניות אחרות, או באינטרנט, בשביל להגיע למדורת השבט הזאת. דרכה תוכל לקבל קמפיינים פרסומיים שיכניסו לך כסף, נכון, אבל ״ארץ נהדרת״ היא המקום שאליו אתה רוצה להגיע.

אז עכשיו נותר לנו רק לדמיין איך ישתלבו המלוהקים החדשים האלה. איזה חיקויים ייתנו להם לעשות, איזה דמויות אהובות הן יצרו. זוהי בהחלט תקופה מעניינת מאוד ל״ארץ נהדרת״ שמזכירה קצת את עונות המעבר האלה של SNL. אבל כמובן ״ארץ נהדרת״ היא לא ״סאטרדיי נייט לייב״.

ז’רום מראיין את אומת הסטארטאפ – ראיון ר-ציני

הכתב הצרפתי שאינו פיקטיבי על התקשורת ועל ישראל

 

ז’רום בושה, זורנ’ליסט שאינו כתב פיקטיבי בגילום ז’ואקים טואטי, יצא בסדרת רשת דוקומנטרית שאינה מוקומנטרית המתעדת את מצב הסטארט-אפ בישראל, “ז‘רום מראיין את אומת הסטארט-אפ“. כיוון שאינו דמות קומית, שאלנו שאלות רציניות מאוד ונענינו ברצינות, אבל בעברית.

מתי החלטת שאתה רוצה להיות כתב?

אני לא מגדיר את עצמי כ”כתב”, אני ז’ורנליסט ודוקומנטריסט מחו”ל. תמיד רציתי לתפוס את האמת האנושית “על חם”, להראות פנים, לחוש חושים ולחדור חידורים. בצרפת זכיתי לעבוד עם הגדולים, מאלן רנה עד האחים לומייר או פרנסוא גודאר, שאמר לי יום אחד: “תשתמש במצלמה כמשאבת מים”. אני נושא את המילים האלה של לואי גודאר  עד היום. אני לא בטוח למה הוא התכוון, אבל זה היה רגע חזק ומכונן בחיי.

אתה מראיין את אומת הסטארטאפ. מה המסקנה שלך מאומה זו?

המסקנה שלי היא שיש אומה כזאת, אבל השאלה היא: האומנם? כלומר מה בדיוק עומד מאחורי מה שמסתתר מתחת לפני השטח – כביכול – של הנראה לעין? יצאתי למסע עם שאלות רבות, וסיימתי אותו… גם עם שאלות, אבל גם עם תשובות קצת.

מי הכתבים שהשפיעו עליך?

אם בארץ עסקינן – אז אין ספק שהושפעתי מאוד מיורם יובל, איך שהוא מחלץ מאנשים פיסות אמת כואבות – ממש כמעט כמו פסיכולוג! (צוחק) לא שהייתי אצל אחד אף פעם, אבל כך אני מדמיין שזה… חוץ ממנו, אי אפשר לדבר על עיתונאות ישראלית בלי לחשוב על דמותם של פרופסור אורי גוטליב ז”ל או ירון ברובינסקי, ולהעלות את עבודתם של הילה קורח או אייל שני למשל.

איזו בדיחה על צרפתים אתה הכי אוהב?

זאת עם הצרפתי, האמריקאי והערבי במטוס.

מה אתה חושב על התקשורת של היום?

המצב עגום מאוד. אני מכיר איש תקשורת מוכשר וייחודי למשל, ששנים כבר שולח קורות חיים ל”וואלה”, “הארץ” ו”תפוז אנשים” ולא מקבלים אותי. למה? כי האמת כואבת. האמת מפריעה. היום מעדיפים למכור בידור, זה הכול.

מה המילה העברית שהכי מצחיקה אותך?

קשה לי לענות, יש כמה. סחבאק. שלטקס. ווינקר. בוטיק. (צוחק) הנה, רק אמרתי ואני כבר צוחק…

איפה אתה רואה את עצמך?

 אני אענה לך עם משל.

מי אושיית הרשת האהובה עליך?

אני מאוד אוהב את לואי סי. קיי ואת כל החבר’ה של “ארץ נהדרת”. חוץ מזה כמובן שאבן הפינה של הראיון בישראל הוא “נצנצים”.

מי היית רוצה שיראיין אותך?

הייתי מתלבט בין מרסל דושאן למיכאל מור. תן לי לחשוב על זה קצת.

נגה ד’אנג’לי – ראיון ר-ציני

הקומיקאית נגה ד’אנג’לי לא מפחדת לדבר על אמהות, זוגיות, סטנדאפ, אהבת אמת, כי אלו לא דברים מפחידים

נגה ד’אנג’לי היא קומיקאית פעילה מאוד וגם סוכנת כפולה, מצד אחד פונה לקהל הילדים בתכניות כמו “הצחוקיה” ומצד שני פונה לקהל ההורים אבל גם לקהל האמהות ב”קומדי סנטרל סטיישן”. כמו כן לפעמים היא חלק מחבורת הסטנדאפ “נשי ותיהני”, שנוצרה לטובת נשים ולטובת עולם טוב יותר. כמה מסרטוניה היו ויראליים אבל בזכות מימון המונים היא החלימה. אנחנו תרמנו שאלות.

מתי החלטת שאת רוצה להיות קומיקאית?

כשהבנתי שעושים מזה פרסומת לבנקים. סתם. בגיל שבע כשעשיתי חיקוי של רוסייה (שנות התשעים. זה היה הקטע) וכל המשפחה שלי ישבה שם ולא עניין אותם כלום, רק שאני אצחיק אותם. אפילו ויתרו לי על עונש. יותר מזה?

הבאת ילדים בשביל פאנצ’ים?

כן. פאנץ’ טוב זה כמו ילד. את מחזיקה אותו בגאווה – זה יצא ממני הדבר הזה? וואו.

מי הקומיקאים שהשפיעו עלייך?

עדי אשכנזי הוכיחה לי שבתור אישה אפשר לעשות את זה ובגדול. כילדה, הקומדי סטור עשו נונסנס שהערצתי, ואח”כ כמובן ארץ נהדרת. טייכר וזרחוביץ זה שיעור בקומדיה כל יום ברדיו. מדהימים. בחו”ל – איימי שומר, שרה סילברמן, דייב שאפל, לואי. סטנדאפ בארץ הולך לכיוונים האלה… של סטנדאפ חכם עם תובנות וסיפורים. בשבוע שעבר הייתי בהופעה של אודי כגן. שחוץ מזה שהוא מצחיק ומעולה הוא מרגש אותך בכנות שלו וזאת יכולת אדירה בעיניי. מכל הגדולים יש מה ללמוד. כל אחד והקטע שלו. אני רואה הופעות מחו”ל ולומדת איך לכל אחד יש את הדמות והניואנסים שלו, ושיותר מכל בדיחה זה מי שמספר אותה ואיך הוא עושה את זה. לראות סטנדאפיסטיות מחו”ל בעיניי זה הדבר. סופסוף נשים. זה מעניין, אני שותה את זה. כמה שנים התרגלנו לשמוע על העולם מהזויות שלכם. גבר לא יבין זאת.

השתתפת בתכנית “הצחוקייה”, סטנדאפ לילדים. אם הם יגנבו לך את ההצגה, מה תגנבי להם?

אם הילדים יגנבו את ההצגה אני אגנוב להם שעות שינה. אני חייבת לישון לאיזו תקופה.

מה את חושבת על הקומיקאים הפעילים כיום?

הקומיקאים שפעילים היום מעולים וכשאני רואה משהו ממש טוב אני מקנאה ורוצה גם. המערכונים של טלוויזיה מהעתיד, ערוץ הכיבוד, וגלית חוגי אהובת ליבי שכותבת איתי ומבריקה בעיני. יש פה דור חתרני וכיף להיות חלק מזה.

יש לך פינה בקומדי סנטרל סטיישן. איפה זה על הממיר?

אין לי טלוויזיה. זה על היוטיוב שלי.

מה המילה שהכי מצחיקה אותך ולמה?

מגנומטר. וככל שהשתמשו בה יותר בזמן האחרון ככה זה הוכיח כמה המצב פה אבסורד ומגוחך. להיעלב ממגנומטר. משבר המגנומטר. די נו, לא באמת.

מי אושיית הרשת האהובה עלייך?

רועי כפרי. כל מה שהוא עושה זהב. ראית מה הוא עשה עם פלפל חריף? וזאת רק פרסומת שתחלוף מהעולם עוד שנייה. צריך לתת לו לעשות דברים גדולים. האיש מיוחד במינו.

מה התפיסה הקומית שלך?

התפיסה הקומית שלי היא שהחיים נהיים קשים ורציניים מידי וחייבים לצחוק עליהם כדי להקל על הנשימה. זה ממש בקטע בריאותי.

יש אהבת אמת?
כן, לפסיכולוגית שלי. אמן שהיא תסכים להיות חברה שלי יום אחד

לאה לב – ראיון ר-ציני

הקומיקאית והסטנדאפיסטית לאה לב על גסויות, ערכות למתחילים וגם יאיר לפיד נדחף 

 

לאה לב היא סטנדאפיסטית וקומיקאית מתחילה. עד לא מזמן היה עולם הסטנדאפ עולם של גברים, אבל עכשיו הוא גם של נשים ועוד כאלה שהם לא גברים. לאה לב אף מופיעה בערב הסטנדאפ “נשי ותהני” המורכב מנשים ומנהנות.

עוד היא מתחזקת עמוד  ששווה לעקוב אחריו, ובו היא מעצבת (גרפית) ערכות מתחילים לטיפוסים שונים ומגוונים שאתם לא רוצים להיות חברים שלהם.

מחר (10.2) מופיעה בערב סטנדאפ גסויות.

מתי החלטת שאת רוצה להצחיק?

כשהבנתי שאנשים אוהבים אותי אם אני גורמת להם לצחוק.

את בת זוג של קומיקאי. איך מחליטים מי יעשה כלים ומי את הפאנצ’ים?
זה כמו הורים גרושים שעושים משמורות על הילדים…

באמצע שבוע אני עושה כלים והוא את הפאנצ’ים, ובסופ”ש הוא לוקח את הכלים ללונה פארק ומחזיר אותם מלוכלכים יותר.

מי הקומיקאים שהשפיעו עלייך?
הקאסט המקורי של ארץ נהדרת. העונה הראשונה של התוכנית שודרה כשהייתי בת שמונה, אז הם היו השראה בשבילי מגיל קטן.

בשנים האחרונות מי שמשפיע עליי הכי הרבה זה ארז בירנבוים, יוסי גבני, דניאל חן, קרן מור, איתן קליין וביל בר.

 בסטנדאפ שלך יש לא מעט גסויות ופרובוקציה. מה לדעתך יאיר לפיד היה חושב על המופע?

הייתי רוצה לחשוב שהוא היה מפרגן לי. מצד שני הוא גם צחק מליטל שוורץ, אז אני באמת לא יודעת כמה דעתו חשובה כשזה מגיע לקומדיה (או פוליטיקה, שיהיה).

מה את חושבת על הקומיקאים של היום?
כולם מגניבים וצבעוניים, וכיף להיות חלק מהתחום.

בדף האמן שלך יש לא מעט ערכות למתחילים. אף אחד לא עולה שלב?
ראית על איזה אנשים אני עושה ערכות למתחילים? על דוגמניות, שוטרים, ימנים, שמאלנים, ברמנים… אף אחד מהם לא עולה שלב בחיים.

מה המילה שהכי מצחיקה אותך ולמה?
פיטם, לא יכולה להסביר למה.

כעולה מרוסיה, מה הקללות שהכי מצחיקות אותך?
בעברית? ברוסית? אני לא יודעת לאיזו שפה להתייחס, אז אני אתייחס לשתיהן:

פיזדץ על עץ.


מה התפיסה הקומית שלך?
כל עוד זה מצחיק, מותר להגיד הכל.


אם היית יכולה לפגוש כל דמות היסטורית, מי זו ומה היית עושה איתה?

נאור ציון, הייתי לומדת ממנו כל מה שהוא יודע.

ארז ותומר אבירם (השוטר הטוב) – ראיון-רציני

תומר וארז אבירם הם הכותבים מאחורי הקומדיה “השוטר הטוב”. איך זה עבור אחים לכתוב קומדיה? יהיה מכות?

תומר וארז אבירם הם האחים שמאחורי סדרת הקומדיה “השוטר הטוב“, בכיכובו של יובל סמו, ביס קומדי. בכך הם ממשיכים את מורשתם של יוצרי קומדיה אחים כמו האחים מרקס, האחים כהן, האחים בלוז והאחים רייט.

מאחוריהם קילומטראז’ רב ביצירת קומדיה בארץ, כמו “מאחורי החדשות”, “ארץ נהדרת”, “עצור, משטרה” (שמנו לב שהיא גם על משטרה). לידיעתנו אלו אינן כל תכניות הקומדיה שנעשו בארץ. לקחנו אותם לשיחה על מאחורי הקלעים של “השוטר הטוב” ושל תעשיית הקומדיה בארץ. הם גילו לנו את כל הסודות, אבל לא נגלה כי אנחנו יודעים לשמור סוד.

למה לעשות היום קומדיה?

 תומר: למה לא? הקומדיה היום נחוצה אולי יותר מתמיד..  אם לא נצחק כמעט בוודאות שנשקע בדיכאון קיומי.

ארז: קומדיה זה הדרך החוקית הבטוחה והבריאה ביותר להשתחרר ולהרגיש סבבה . אין לה תופעות לוואי  וההשפעה שלה יכולה להימשך שעות, בתנאי שיש לך VOD .

איזה שוטר לדעתכם יותר טוב, השוטר הטוב או השוטר אזולאי?

ארז: השוטר אזולאי הוא אחד הסרטים האהובים עלי. זה אשכרה בחירתה של סופי השאלה הזאת… שניהם לא עילוי בתחומם. החלום שלי לצוות אותם יחד

תומר: השוטר מבוורלי הילס. מה עם אדי מרפי באמת, למה שלא תראיין אותו לבלוג?

[דבר העורך: שלחנו הודעה ב-2010. מחכים לתשובה]

אילו יוצרים קומיים השפיעו עליכם?

תומר: נתניהו, בנט, אופיר אקוניס, דני דנון.. הם כולם נהדרים אבל הבדיחה היא עלינו.

ארז: וואו. כל יום אני מושפע ממישהו אחר. אני בחור שקל להשפיע עליו. בבינלאומי: מונטי פייטון, לארי דייויד, ג’אד אפטאו וסת’ רוגן. במקומי: אפרים קישון, יוסי בנאי והגששים. אהבתי מאוד גם את העולם הערב.

מה אתם חושבים על היוצרים הקומיים של היום?

 ארז: יש לא מעט יוצרים וכותבים מוכשרים וזה משמח. הרבה סדרות קומיות וסוגי הומור שונים. הלוואי שלכולם תמיד תהיה עבודה. יהיה מה שיהיה אני לא חוזר לפיצריה.

תומר: אנשים נחמדים ונעימי הליכות. זה המקום לגלות שרובם מריח דבק ועושה מסיבות בונגה בונגה.

כאחים יוצא לך לריב במהלך הכתיבה ריבים “הוא גנב לי את הפאנץ'”, “ואני הייתי האח האהוב יותר”?

 תומר: לא. זה יותר בכיוון של אולי ניקח את הילדים לפיקניק בים? חלאס עם הג’ימבורייה אחי, היא יצאה לי מכל החורים!!

ארז: יש ויכוחים ..יש דיונים. לא משהו שאגרוף טוב לא יכול לפתור. ואגב אני באמת האח האהוב יותר.

נראה לי שמימין זה תומר.  ההפקה פה לא מקצועית.
נראה לי שמימין זה תומר.
ההפקה פה לא מקצועית.

 אילו מילים מצחיקות אתכם?

ארז: לאחרונה מצחיקה אותי המלה “מנוהל”. מילה גבוהה ועאלק מתוחכמת במדינה ששום דבר לא באמת מנוהל בה והכל מתנהל  איכשהו

תומר: לי יש צמד מילים: לך תטחארווד. מה שזה לא אומר. גם למילה צינור יש קונוטציה משעשעת. עכשיו תחשוב צינור לילה.

כתבתם לתכנית הקאלט “אחורי החדשות”. איך יאיר ניצני במציאות?

 ארז: אנחנו בחברות עד היום ועובדים יחד על כמה דברים ואפילו על ערב משותף. לאחרונה אף ערכתי את ספרו “מרים גבה” . איש משעשע רב תחומי ונעים הליכות.

תומר: אחלה איש. מצחיק ואנטליגנטי. הקרחת זה רק הפרסונה הציבורית שלו, במציאות יש לו תלתלים ג’ינג’ים וזקן צרפתי.

 

מה התפיסה הקומית שלכם?

תומר: בטח נזעזע אותך אבל בגדול להצחיק. בחום של יולי אוגוסט גם חיוך מספיק.

ארז: כל מה שעובד חוץ מהומור שחור ורגישויות אישיות שלי לילדים וחיילים.

על איזו שאלה לא הייתם עונים בחיים בראיון?

ארז:  מה הייתה שומת המס האחרונה שלך

תומר: אין דבר כזה לא עונה. תזמין אותי לקרטיב אני אענה

אריק שגב – ראיון ר-ציני

אריק שגב על המפגש עם חנוך לוין, העבודה עם ערן זרחוביץ’ ועל עוד דברים שכתובים בתוך הטקסט

אריק שגב. ציור: אבי כהן
אריק שגב. ציור: אבי כהן

אריק שגב עשה הכל בחיים, היה סטנדאפיסט, כתב ללילה גוב, לאדיר מילר, ליצפאן, לארץ נהדרת, למיטב התכניות של ביפ (החטא ועונשו), ערך בעיתון כולנו, שיתף פעולה לאורך השנים עם ערן זרחוביץ’ וענה לשאלון בבלוג ילדי הקומדיה. ומה אתם עשיתם, שני הקומיקאים שקוראים את הבלוג? כלום. קראו ולמדו.

 מתי גילית שאתה מצחיק?

“מתישהו ביסודי. האב היה איש קבע והמשפחה שלי נדדה איתו בעקבות הבסיסים שבהם שירת. התגלגלנו מבת ים, לירוחם, לראדון ולארצות הברית. הייתי ילד  שמן וחנון, שמשמיע כנראה סאונד נהדר כשחובטים בו. בשלב מסוים הבנתי שהומור הוא כלי  נהדר, בטח לילד שממש לא יודע ללכת מכות, גם כדי להסתגל בכל פעם למקום חדש, גם כדי לרכוש חברים, וגם כדי להקל על עצמך את ההתמודדות עם המציאות המתסכלת.
באיזשהו שלב הבנתי שהומור גם יכול לגרום לאנשים לחבוט בך יותר חזק, אבל פנסים בעין דוהים, בדיחה טובה נשארת איתך לנצח”.

 כתבת ללילה גוב, לארץ נהדרת, ערב אדיר, החטא ועונשו וכוכב נולד. מה יוצא דופן?

“אין תכנית דומה, בטח לא מבחינת הכתיבה. אני יכול להעיד שמכל תכנית אתה לומד להפעיל משהו אחר, ונהנה ממשהו אחר. לילה גוב הייתה הפעם הראשונה ששמעתי קהל שלם צוחק מבדיחה שכתבתי וזו הייתה הטעימה הראשונה מהסם שאליו אתמכר כל החיים, עם אדיר למדתי איך קומיקאי עובד, כוכב נולד הייתה הזדמנות להיות חלק ממערכת משומנת להפליא, שבה הכתיבה שלי (ושל זרחו) לא הייתה העיקר, וארץ נהדרת הייתה פשוט חלומו של כל כותב קומי, אם אתה מצליח להעביר רעיון בחדר המערכת, לא משנה כמה הוא הזוי – הוא ימומש בצורה הטובה ביותר. כמו הפיה הטובה על קוק

(התשובה הנכונה היא כוכב נולד)

 מי היוצרים הקומיים שהשפיעו עליך?

“יש לכם שנה? קובי ניב ודודו גבע היו הראשונים שלי, אחר כך אפרים קישון, הטורים של ‘דבר אחר’ ז”ל וכמובן החמישיה הקאמרית שהייתה התכנית הקומית הראשונה שחוויתי ולמדתי ממנה כבר כשהייתי כותב וסטודנט לתסריטאות. גם מה יש וזהו זה.
אבל אם חייבים לבחור אחד, אז אין ספק שזה יהיה חנוך לוין, בכל דבר שהוא עשה. חוסר הפחד שלו, השילוב בין צחוק מופרע לאגרוף בבטן, הידיעה שהחיים כל כך מצחיקים בגלל שהם כל כך מבעסים ולהיפך, והשליטה המושלמת שלו בשפה – כל אלה דברים שאני משתדל לחיות לאורם.  ב’בנות הזהב’, כנראה הפרויקט שהכי נהניתי לכתוב, תיקי דיין הכבירה, שהייתה שחקנית קבועה שלו, זיהתה מיד כמה אני מושפע ממנו, גם בסיטקום הנ”ל ואמרה שחבל שלא זכיתי לפגוש את חנוך.
היא טעתה, פגשתי אותו פעם אחת בניינטיז, אבל לא הצלחתי להוציא מילה מהפה. במבט לאחור הייתי צריך לפחות להשליך לרגליו את התחתונים שלי.
ואם אתם חושבים שאני מגזים, תקראו את ‘הקוסם’, לא רק מערכון מצחיק שממחיש את כל מה שאמרתי לעיל, אלא גם הפאנץ’ ליין הכי טוב שנכתב. אי פעם. בכל שפה.”

עבדת לאורך השנים עם ערן זרחוביץ’. הוא מקנא בהצלחתך?

“על איזו הצלחה אתה מדבר? אני יודע שהוא מאוד אהב גם את ‘אולי הפעם’ וגם את ‘בנות הזהב’ שכתבתי לאחר שעזבתי את ארץ, והוא אפילו הסכים להשתתף ב-15 דקות, המגה פלופ שכתבתי ליס.
אבל לערן אין סיבה לקנא בי, ואני מקווה שהוא יודע את זה. ‘הפרלמנט’ היא בעיניי מאסטרפיס, אין מילה אחרת, ומעמד הקאלט שהתכנית שלו ושל טייכר זוכה לה הוא מהמוצדקים.
אני חושב שדווקא העזיבה שלי את ארץ אפשרה לנו להפסיק לקנא אחד בשני. כשאתה כותב עם מישהו  תמיד יש את החרדה מי בעצם יותר מצחיק, ו’אני הבאתי את הרעיון, אבל הוא הביא את רוב הפאנצ’ים’, שלא לדבר על זה שערן לוהק ל’מסודרים’ כבר בעונה השנייה שכתבנו ביחד. ייתכן מאוד שערן הוא האיש הכי מצחיק שאני מכיר, ועכשיו אני יכול ליהנות מהיצירה שלו ללא משקעים. והוא גם נראה מגה סקסי בפרווה של לאמה.

מה אתה חושב על היוצרים הקומיים של היום?

 “מה זה אומר, שאני יוצר קומדיה של אתמול?
אני פריק של קומדיה ישראלית מילדות, וגם עכשיו אני משתדל לא לפספס אף סטנדאפיסט או סיטקום ישראלי וגם לא משהו באינטרנט, וזה קשה. אני מאוד אוהב את סדרת האינטרנט  משיח, משוגע על לוקאץ’, מת על רועי כפרי, אני גם מאוד נהנה מ‘שנות השמונים’, והגיע הזמן שתוציאו את הראש מהתחת. קל יותר לנשום ככה.”

היית בין היתר עורך המשנה של עיתון הנוער “כולנו”. איך השפעת לרעה על הדור ההוא?

“לא מספיק, לצערי. חוויתי את הגסיסה של העיתון הזה, ושל עיתונות הילדים בכלל”.

כולנו מבכים את מות הפרינט
כולנו מבכים את מות הפרינט

מה המילה שהכי מצחיקה אותך?

“המילים שהכי מצחיקות אותי הן מילים בלועזית ישנה. ב’רומנים’ הייתה לערן ולי הזדמנות להחיות אותן. כבר לא אומרים ‘אימפרסריו’ לדוגמה, או ‘גריפה’ או ‘לומבגו’ או ‘קסוקר’.
‘אוטואימוני’ זו מילה מאוד חמודה למחלה שברגעים אלה לועסת את הגוף שלי. בכללי למחלות יש שמות מגניבים, טרשת נפוצה למשל. כמו כן  מאז האוניברסיטה יש לי חיבה למילה ברכטיאני.
המילה הכי לא מצחיקה בעיניי היא כוסית, אני נורא אוהב נשים, ואף פעם לא הבנתי למה זה מחמיא לצמצם יופי נשי לאיבר הכי מפחיד שלהן”

שימשת גם כעורך מוזיקלי ב”ציפורי לילה מנקרות”. מה השיר הכי מצחיק בעולם כולו?

“המממ. רוב השירים שאמורים להיות מצחיקים, לא מצחיקים. אני אוהב את כוורת כלהקת רוק, אבל תמיד ההצחקות שלהם נשמעות מלי מאולצות.
אבל המחזמר Book of Mormons של יוצרי סאות פארק מכיל כמה ליריקות נהדרות נהדרות. ואני מאוד ממליץ לראות אותו, ואם מישהו רוצה להעלות אותו לארץ, אני מתנדב לתרגם אותו”

מה התפיסה הקומית שלך?

“שהכל מצחיק, בעיקר מה שאסור לצחוק עליו. מה שהחזיר אותי לסטנד אפ היה גילוי המחלה שלי, והעובדה שבטיפולים פסיכולוגיים לחולים סופניים מראים להם קומדיות אבל לא מעודדים אותם לצחוק על מותם הבלתי נמנע הייתה מאוד מתמיהה בעיניי”

איך מאלפים את הפיל בחדר?

“פותחים חלון”

ויקפדייתו

***

ערבי ילדי הקומדיה
אירועים קרובים ומצחקים