ארכיון תגיות: ביל בר

אמיר הבר (אנימטור) – ראיון ר-ציני

אמיר הבר – האנימטור שאמר לנו כן

אמיר הבר אולי מוכר לכם כי לא מזמן כתבנו עליו, כלומר הזכרנו את הסדרה שלו בערוץ טדי, שקוראים לה זולי הזול זול, למיטב ידיעתנו. הוא אנימטור והוא גם ניסה כוחו בסטנדאפ וגם היה לו עמוד “פייסבוק – החיים הקשים”, שהיה להיט ועכשיו לא להיט. הממ, מעניין מה אפשר לעשות עם השילוב הזה. ראיינו אותו כדי לברר.

איך הגעת לתחום הקומדיה?

הציור התחיל אצלי בגיל מוקדם, ותמיד אהבתי לראות דברים מצחיקים וציירתי קומיקסים ושטויות אבל לא ממש עשיתי קומדיה בעצמי. רק בתקופה שלמדתי אנימציה בבצלאל, גיליתי את המעט חומרים שיש למיצ’ הדברג ברשת, הוא הרג אותי מצחוק. הייתי שומע את הקטעים שלו בריפיט. התחלתי לחפור סטנדאפ ביוטיוב באופן יומיומי וגם כתבתי כל מיני וואן ליינרים במחברות וקטעים לאנימציה. אחרי כמה שנים עברתי לת”א והתחלתי להופיע בבמות פתוחות במשך כשנתיים-שלוש לסירוגין. מאד נהניתי אבל הבנתי שזה תחום שדורש ממני לצאת מהבית בלילות הרבה יותר ממה שאני רוצה, אז הלכתי יותר לכיוון של וידאו ואנימציה.

מה התכונה הכי חשובה לאנימטור שלא טובה גם למלצרים?

כאנימטור פרילאנסר פיתחתי יכולת מסויימת להסביר ללקוחות שלי שהם טועים לפעמים. במסעדה זה לא יעבור.

מי היוצרים הקומיים שהשפיעו עליך?

רשימה חלקית ולא לפי סדר כשלהו: מיץ’ הדברג, סיקיי, מייק ג’אדג’, סיינפלד, ביל בר, דייב שאפל, ג’פריז, מארק מארון, פיט הולמס, טריי פרקר ומאט סטון, ג’יימי פוקס.

מה הפרסומת הכי מצחיקה והלא מודעת שנתקלת בה למוצר זול או יקר?

פרסומת של אסותא שקיבלתי בדואר: “צוות המומחים של אסותא – יש לנו הרכב מנתח”…
חבר’ה, אתם בית חולים של רופאים מומחים, מה הקטע עם המשחקי מילים? אתם אמורים להקרין מקצועיות ורצינות, אני לא רוצה ללכת לניתוח בבית חולים שהעובדים שלו עסוקים במשחקי מילים כל היום…
אתה מגיע לניתוח שם והפקידה אומרת לך “שלום אדוני, הניתוח שלך יתבצע בחדר 5 קומה 2, אצל דוקטור אור טופד” וכל הפקידות פורצות בצחוק מוגזם.

מה אתה חושב על הסצנה הקומית בימינו?

אם אתה מתכוון לסטנדאפ וקומדיה כאן בארץ אז אני חושב שאנחנו במצב טוב ואפילו מאד אופטימי. הסטנדאפ נהיה הרבה יותר מגוון ויותר מעניין, יש כאן אנשים מוכשרים ומצחיקים בטירוף. אולי הפריים טיים וחלק מערוצי הטלויזיה עוד לא עשו את הקפיצה הזו לגמרי, הם מנסים לרדוף אחרי התכנים שיוצאים ברשת וזה מצב טוב ליוצרים. אנשים עושים כאן דברים טובים וזה מה שחשוב.

אתה יוצר עמוד הפייסבוק “ערוץ החיים הקשים”. החיים השתפרו מאז?

האמת שכן. אבל העמוד הזה היה די מת כבר שנתיים, לא הייתי פעיל שם ועכשיו אם אני מעלה שם משהו זה נחשף ל-3 אנשים בערך. אני יותר פעיל בפרופיל בפייסבוק שלי וקצת ביוטיוב.

מה המילה שהכי מצחיקה אותך?

בזמן האחרון, השם דריימונד גרין. לא יודע למה.

מי היית רוצה שישחק אותך בפרסומת על חייך?

אני מניח שהבחירה הכי נכונה תהיה סת’ גרין. דמיין אותו עם קרחת וזקן רגע.

מה הטיפים שלך ליוצר קומי מתחיל?

אל תעשו שום דבר שאני עשיתי.

רב-קו אישי או אנונימי?
אופניים.

מי הוא ביל בר? יונתן עמירן רק עכשיו בוחן אותו ויש גם קופון

ביל בר מגיע להופעה בארץ ויונתן עמירן צופה בסרטונים שלו לראשונה

מי הוא ביל בר? באמת, מי הוא? עד לפני כמה שבועות, לא ממש ידעתי. כאילו ידעתי שהוא סטנדאפיסט, ידעתי שיש לו קצת תדמית ״ילד-רע״ שאומר מה שבא לו, אבל פחות מעצבן מריקי ג׳רבייס, ידעתי שאחרי מה שקרה עם לואי סי קיי הוא כנראה הקומיקאי הג׳ינג׳י הפופולרי ביותר בעולם (קרוט טופ לא מה שהיה פעם), אבל אף פעם לא ראיתי ספיישל שלו או הרבה קטעים שלו ביוטיוב. משהו בתדמית הסופר-גברית, בוסטונית קשוחה שלו, הרתיעה אותי. אני אוהב את הקומיקאים של יותר כמו ג׳ון מולייני ומייק בירביגליה, בחורים נחמדים ולא מאיימים. לא איזה בחור שכנראה היה קורא לי ״פאג״ אם הוא היה רואה אותי. אבל עכשיו בר מגיע לארץ והבוסים שלי ב״ילדי הקומדיה״ משלמים לי שק מזומנים נדיב כדי לכתוב עליו, ולפרסם את הקופון ל-15% הנחה שהם מציעים, ואין דבר שאני יותר אוהב מכסף, כלומר מאתגר כתיבה.

ביל בר נולד בקנטון, עיירה במסצ׳וסטס, שזה די ברור לפי המבטא והאווירה הניו-אינגלנדית שהוא משדר. הבחור נשמע כמו דמות מ״פאמילי גאי״. הוא עושה סטנדאפ קרוב לשלושים שנה, אבל התחיל להתפרסם בשנות האלפיים המוקדמות עם הופעות בתכנית של דייב שאפל, וספיישל חצי שעה בקומדי סנטרל. אני התחלתי לשמוע על ביל בר לפני כמה שנים, עם בום הסטנדאפ החדש שיצרה נטפליקס והתפקיד המשני שלו ב״שוברים שורות״. אנשים תיארו לי את הקומדיה שלו כ״תוקפנית״, ״עימותית״, ״לא פוליטקלי קורקט״. הכל מושגים שהרתיעו אותי. אני אדם רגיש, פמיניסט, קצת נמושה. יש שהיו קוראים לי ״ליבטארד קאק אס ג׳יי דבליו בטה מייל״. אני אף פעם לא אהבתי את הקומיקאים שאנשים קודם כל היו מתארים במושגים כאלה, לפני המילה ״מצחיק״. אבל ביל בר הוא באמת מצחיק.

אבל בכל זאת, מה הופך את בר לכל-כך מיוחד? אני לא הולך לחדש הרבה פה כשאני אגיד שזה האומץ שלו. בר נהנה מלשים את הקהל במקומות לא נוחים ואז לגרום להם לצחוק בכל מקרה. הקטע הכי מפורסם שלו בסגנון הזה הוא אולי הקטע על הכאת נשים, שאני יודע שבאופן אישי הציעו לי אותו עשרות פעמים ביוטיוב, גם לפני שהתחלתי לכתוב את הכתבה הזאת. בקטע בר חולק על הטענה ששמע ש״אין סיבה טובה להכות אישה״. בר טוען שזה לא נכון: יכולות להיות הרבה סיבות להכות אישה, אתה פשוט לא אמור לעשות את זה. נושא האלימות נגד נשים הוא נושא טעון מאוד, בעיקר בימים האלה, אבל בר מעלה כמה טיעונים טובים ועושה את זה דרך המדיום של הסטנדאפ. זה אף פעם לא מרגיש שאתה בהרצאה,  כמו שיכול להרגיש עם סטנדאפיסטים מסויימים. בר מלחיץ את הקהל ואז משחרר את הלחץ בעזרת בדיחות. וזה די מדהים לראות. אני לא מסכים עם מה שהוא אומר, אבל אני מבין מאיפה הוא בא, ואני צוחק איתו בדרך.

אני דווקא מעדיף את בר כשהוא עוסק בעניינים פחות חשובים וטעונים, אבל זה אני. לדוגמה קטע אחד שנתקלתי בו ונהניתי ממנו במיוחד הוא קטע על מאפינז. איזה נושא נחמד זה מאפינז!בקטע בר מספר על פעם בה הלך עם חברה שלו (כמובן, כל כך הרבה מקטעי הסטנדאפ שלו עוסקים או מגיעים איכשהו לחברה שלו) לשוק שבו הוא נתקל במוכרת מאפינים. בר מתחיל לדמיין בראשו אותו מועך אחד אחד את המאפינים עם האגרופים שלו ומצחקק לעצמו. זו כזו סיטואציה מוזרה, אך באותה זמן משהו שאני יכול להזדהות איתו. גם לי לפעמים יש מחשבות משונות כאלה של ״מה אם אני אעשה את הדבר הזה פתאום?״. אני יכול להזדהות עם זה יותר מרצון להכות נשים.

סגנון הדיבור המאוד ספציפי של בר זיכה אותו במהלך השנים למספר חיקויים. קומיקאי בשם טיילר פישר העלה כמה סרטוני יוטיוב שלו מחקה את בר בצורה די מדהימה. בר גם עשה את מה שלא כל קומיקאי יכול לעשות ונכנס לעולם המשחק עם תפקידים זכורים ב״שובר שורות״ ו״קרול שואו״.

 

ועכשיו הוא מגיע לתל-אביב, ואנחנו מזמינים אתכם להנות מהקומיקאי הבאמת מוכשר ומיוחד הזה, ב-15% הנחה. כל מה שאתם צריכים לעשות זה ללכת לעמוד הפייסבוק שלנו ולהגיב על הפוסט עם הקטע האהוב עליכם של ביל בר. זה כל-כך פשוט! וכדאי!

קובי בלולו – ראיון ר-ציני

קובי בלולו הסטנדאפיסט ששם את את הב’ בלולו

קובי בלולו הוא סטנדאפיסט ותיק שמנהל ליינים במקומות שונים, לאחד מהם אפילו קראו בלולו. אבל הוא עושה דברים מעניינים יותר כמו לבשל סטנדאפיסטים או ארוחת שף עם סטנדאפיסטים, לא סגור על הניסוח. הוא אפילו היה סטנדאפיסט צבאי כשהיה תפקיד כזה. אבל התכנסנו לראיין אותו לרגל המופע שלו היום בהודנא עם נעמה רודריגז.

למה החלטת להיות קומיקאי?

כי הייתי ילד שמן ולצחוק על אחרים ועל עצמי הייתה הדרך היחידה שלי להתמודד ולהתקדם בשרשרת המזון וככה זה נשאר עד היום, במקום להתמודד אני מספר בדיחות.

היית סטנדאפיסט צבאי. מה זה אומר? שואלים אם יש פה מישהו מחיל חימוש?

זה אומר שמסתובבים במוצבים ברחבי הארץ ומספרים בדיחות מורל על צה”ל, זה בתיאוריה. בפרקטיקה אכלתי בורקסים בשק”ם ועליתי 23 ק”ג. בנוגע לחימוש, לא מופיעים מולם כי הם דרוזים ולא מגיע להם.

מי הקומיקאים שהשפיעו עליך?

באמת שמלא מלא סטנדאפיסטים וקומיקאים. מכל אחד אפשר ללמוד משהו או לקבל פרספקטיבה קצת אחרת, גם מגרועים אני שואב השראה למה לא כדאי לעשות.

הכי השפיעו עליי או הצחיקו אותי: שלום אסייג, שחר חסון, דניאל חן, אסי כהן, סשה ברון כהן, לואי סי קיי ,ביל בר, כריס דליה, אדם שרון, ירון ברלד, יאיר הברבור גרינברג, אלי חביב, אלעד גלעדי, אלדד שטרית, קנדי אבלסון, עידן רונן, אייל בריג, עידן ברקאי, שי שוחמי, לאה לב, צח רוקח, דניאל גורי דא לימה.

אתה משלב בין היותך סטנדאפיסט להיותך שף. איזה אוכל הכי מצחיק?

קורקבנים זה האוכל הכי קומי.

אני נהנה לבשל ולעשות סטנדאפ ולשמחתי יצרתי לעצמי (ולקומיקאים אחרים!) את ההזדמנות לשלב את שתי האהבות בערב הקונספט – “Funny Fine Dine”. עד כה הופיעו ואכלו בערב הזה: לאה לב, גל דודו ורד, הגר ארלוק, דניאל גורי דא לימה, עידן רונן, נועה מנור. בשנה הבאה נעדכן את הרשימה!

מה אתה חושב על הסצנה הקומית של היום?

אני חושב שהסצנה בהתקדמות. יש אינפלציה גדולה של מופיעים ולדעתי מי שיתמיד ויהיה טוב יצליח (איזו נוסחה, אה?). יש המון סטנדאפיסטים מאוד מוכשרים כיום ויש להם המון במות להופיע בהן. נוצר מצב שאנשים יוצרים ליינים בכל מיני מקומות שהם לא המועדונים המרכזיים וככה הם ממשיכים להשתפר מול קהלים שונים ומגוונים ובתנאים לא בהכרח אידיאליים להופעה, ומה אני אגיד לך? זה עובד. כי גם אני מהחבר’ה האלה. גלובליזציה עובדת גם בקומדיה, היום סטנדאפיסטים ישראלים שואבים המון השראה מחו”ל ולאט לאט רואים את זה מחלחל גם לסגנון הישראלי. יש לנו עוד המון לאן להתקדם ולהשתפר ואם נתמיד אז נצליח (אמרתי את זה כבר?).

אתה מזרחי. למה?

כי שני ההורים שלי ממרוקו.

מה המילה שהכי מצחיקה אותך?

בלולו.

היה לך ליין בלולו בר. איך מצאת מקום שהוא משחק מילים?

עליתי להופיע בערב של יעל רוזנס ונשארתי לנצח. זה היה מתבקש.

מתי היית אדיש בפעם האחרונה?

בהלוויה של חבר.

 

***

קובי מופיע היום בהודנא בר עם נעמה רודריגז. סטנדאפ היום

 

אלדד שטרית – ראיון ר-ציני

אלדד שטרית מספר על חיי הלילה שלו כסטנדאפיסט וגם אומר לי איפה יש קפה טוב

אלדד שטרית הוא סטנדאפיסט שמאוד אוהב סטנדאפ, שפתח לאחרונה את הפודקאסט “מאחורי כל צחוק“, ובו עלה על הרעיון לראיין קומיקאים. חוץ מזה הוא יוצא בשאלה ואוהב לדבר על זה. בוא נדבר על מה שכתבנו קודם.


מתי החלטת שאתה רוצה להיות קומיקאי?

בפעם הראשונה שכף רגלי דרכה במועדון סטנדאפ. לראשונה בחיי הרגשתי שיש אנשים שדומים לי ושהם פגומים בדיוק כמוני

לצערי זה קרה בגיל מאוד מאוחר – 26.

אתה יוצא בשאלה. מה יותר מצחיק, היפסטרים או חרדים?

כשחושבים על זה, היפסטרים וחרדים זהים מהרבה בחינות: קוד לבוש, זקן, בידול חברתי, תחושת ייחוד (לא מוצדקת. הרי מעצם הניסיון המוגזם להתבדל הם יוצרים פס ייצור חדש). מי מהם מצחיק יותר? אם אני חייב לבחור אז חרדים, כי הם פחות מתאמצים, קצת פחות. מאמץ וקומדיה לא הולכים טוב ביחד.

מי הקומיקאים שהשפיעו עליך?

מארק מרון, פטריס אוניל זצ”ל, ביל בר ואדם שרון.

לאחרונה פתחת בפודקאסט שמראיין קומיקאים.  מה דעתך על אנשים שמראיינים אנשים שמראיינים קומיקאים?

זה מוזר שפורמט הראיונות עדיין לא מת בהתחשב בסבלנות המאוד מוגבלת שיש היום לאנשים. ואולי הוא כן מת אבל אני עושה על עצמי מניפולציות כדי שתהיה הצדקה לפודקאסט.

מה אתה חושב על הסצנה הקומית בימינו?

אני חושב שריבוי האפשרויות היחסי מאפשר למי שבאמת רוצה לעסוק בזה להתפתח ולהתקדם הרבה יותר מאי פעם. מי שיתמיד מהדור שלנו יהיה מטאור בעוד 10-15 שנים. אם הוא מספיק מוכשר כמובן, ואם יהיה לו מזל, ואם אנשים עדיין יצאו לראות סטנדאפ אחרי שבאמת לא תהיה סיבה יותר לצאת מהבית.

חלק מהסטנדאפ שלך מוקדש לזוגיות. אתה חושב שהציבור הישראלי מוכן?

אני מרגיש צורך להתגונן. משתדל שהקטעים יהיו מאוד אישיים, ומבוססים על מקרים אמיתיים שקרו לי, וגם אם הם נכללים תחת הכותרת של “זוגיות”, שיהיו כמה שפחות קלישאתיים וכלליים.

מה המילה שהכי מצחיקה אותך?

אלוהים.

לפי מקומון רב התפוצה מלאבס פתח תקווה, אתה הלום קרב. זה אומר שקרב הפתיע אותך?

כאדם פסימי, אין דבר שמספק אותי יותר מתחזית אימים שהתממשה. מוכרח לציין שצפיתי מראש את ההשלכות של מלחמת לבנון ה-2. אם היו אומרים לך : “יש לך קבנוס אחד ליום. תכבוש את לבנון”, היית מופתע אם היית מאבד הכרה?

מה התפיסה הקומית שלך?

אני מאמין שכל עוד מישהו אחד בחדר לפחות נפגע מהבדיחות שלך, עשית את העבודה

מי אושיית הרשת האהובה עליך?

דודי רוזנטל וג’ורדן פיטרסון

מי עושה את הקפה הכי טוב בארץ?

בקטע לא אופייני אני מסתדר כמעט עם כל קפה, אבל אם מצמידים לי אקדח לרקה אז רולדין. הפוך חזק על סויה בימים שאני משקר לעצמי שהתזונה שלי סבבה, ועל חלב ב-364 הימים האחרים בשנה.

 

לאה לב – ראיון ר-ציני

הקומיקאית והסטנדאפיסטית לאה לב על גסויות, ערכות למתחילים וגם יאיר לפיד נדחף 

 

לאה לב היא סטנדאפיסטית וקומיקאית מתחילה. עד לא מזמן היה עולם הסטנדאפ עולם של גברים, אבל עכשיו הוא גם של נשים ועוד כאלה שהם לא גברים. לאה לב אף מופיעה בערב הסטנדאפ “נשי ותהני” המורכב מנשים ומנהנות.

עוד היא מתחזקת עמוד  ששווה לעקוב אחריו, ובו היא מעצבת (גרפית) ערכות מתחילים לטיפוסים שונים ומגוונים שאתם לא רוצים להיות חברים שלהם.

מחר (10.2) מופיעה בערב סטנדאפ גסויות.

מתי החלטת שאת רוצה להצחיק?

כשהבנתי שאנשים אוהבים אותי אם אני גורמת להם לצחוק.

את בת זוג של קומיקאי. איך מחליטים מי יעשה כלים ומי את הפאנצ’ים?
זה כמו הורים גרושים שעושים משמורות על הילדים…

באמצע שבוע אני עושה כלים והוא את הפאנצ’ים, ובסופ”ש הוא לוקח את הכלים ללונה פארק ומחזיר אותם מלוכלכים יותר.

מי הקומיקאים שהשפיעו עלייך?
הקאסט המקורי של ארץ נהדרת. העונה הראשונה של התוכנית שודרה כשהייתי בת שמונה, אז הם היו השראה בשבילי מגיל קטן.

בשנים האחרונות מי שמשפיע עליי הכי הרבה זה ארז בירנבוים, יוסי גבני, דניאל חן, קרן מור, איתן קליין וביל בר.

 בסטנדאפ שלך יש לא מעט גסויות ופרובוקציה. מה לדעתך יאיר לפיד היה חושב על המופע?

הייתי רוצה לחשוב שהוא היה מפרגן לי. מצד שני הוא גם צחק מליטל שוורץ, אז אני באמת לא יודעת כמה דעתו חשובה כשזה מגיע לקומדיה (או פוליטיקה, שיהיה).

מה את חושבת על הקומיקאים של היום?
כולם מגניבים וצבעוניים, וכיף להיות חלק מהתחום.

בדף האמן שלך יש לא מעט ערכות למתחילים. אף אחד לא עולה שלב?
ראית על איזה אנשים אני עושה ערכות למתחילים? על דוגמניות, שוטרים, ימנים, שמאלנים, ברמנים… אף אחד מהם לא עולה שלב בחיים.

מה המילה שהכי מצחיקה אותך ולמה?
פיטם, לא יכולה להסביר למה.

כעולה מרוסיה, מה הקללות שהכי מצחיקות אותך?
בעברית? ברוסית? אני לא יודעת לאיזו שפה להתייחס, אז אני אתייחס לשתיהן:

פיזדץ על עץ.


מה התפיסה הקומית שלך?
כל עוד זה מצחיק, מותר להגיד הכל.


אם היית יכולה לפגוש כל דמות היסטורית, מי זו ומה היית עושה איתה?

נאור ציון, הייתי לומדת ממנו כל מה שהוא יודע.

האינטרנט ודור חדש של מעריצים שרופים עזר ליצור את גל הסטנדאפ החדש

 

 

הדור החדש של הסטנדאפיסטים בארצות הברית. לאן הוא עוד יגיע?\ ג’סי דיוויד פוקס

“מה קורה, אנשים בחנות לאביזרי מין?”, שואג חניבעל בורס לתוך מיקרופון צעקני בשעה תשע וחצי בערב יום שלישי אחד בלוס אנג’לס. הוא עומד לפני קיר מלא תחתונים נטולי מפשעה בחנות לצעצועי מין בווסט הוליווד. הקהל שלו עושה כרגע מאמצים ניכרים להתעלם מהפרסומת לוויברטורים לנקודת הג’י שמשודרת לימינו של בורס ולהתרכז במופע שלו.
החנות לאביזרי מין הייתה המקום השני בתוך שעתיים שבו הופיע בורס. לפני כן הופיע בליין סטנד אפ שבועי ששייך ל-UCB קומדי (“הבריגדה האזרחית”, Upright Citizens Brigade) בשדרות פרנקלין. הוא הופיע שם עם אותן בדיחות רוסט והאולם היה מלא. הוא מופיע יותר מפעם אחת ביום שלישי בלוס אנג’לס, כי זה היום והמקום הכי טובים לסטנד אפ בכל ארה”ב. תכננתי לראות ארבעה מופעים באותו ערב, ויכולתי בקלות לראות ארבעה נוספים, כולם מוצלחים.
ואחרי שהסתיימו שתי ההופעות שלו, הלכו בורס והמוני קומיקאים לקומדי סטור כדי לצפות ב”קרב הרוסט” (The Roast Battle) – שני קומיקאים עומדים זה מול זה ומחליפים עלבונות. בחדר, חוץ מבורס, נמצאים גם ג’ף רוס, סטנדאפיסט ותיק והמבוגר האחראי במופע הזה, ג’רוד קרמייקל, סטנדאפיסט צעיר שכבר הספיק להקליט ספיישל שביים ספייק לי, דייב שאפל, המעשן סיגריה וצוחק בקול רם מכל בדיחה, וקהל מלא – מלא עד כדי כך שחלק ממנו נשפך למסדרון. מפה מגיע גל הסטנדאפ הנוכחי.
עכשיו הזמן להיות סטנדאפיסט: פירמידת הכישרונות רחבה, גבוהה ומגוונת יותר משהייתה אי פעם. דור חדש של מעריצים נלהבים תומכים במופעים ניסיוניים ויש המון דרכים להשמיע קול – ברשת, בטלוויזיה, בפודקאסטים ובהופעות – וגם להתפרנס. זהו שיא שלא זכור כמוהו מאז הגל הראשון ב-1979-1995. הגל הזה התחיל עם תופעת “סאטרדיי נייט לייב”, שבעקבותיה הפכו ג’ורג’ קרלין, ריצ’רד פריור וסטיב מרטין לפופולריים. מאות מועדוני סטנדאפ נפתחו והמוני סטנדאפיסטים גרועים מזן ה”שמתם לב?” קיבלו מלא כסף כדי למלא את אינספור הבמות. אחר כך, בעקבות ההצלחה העצומה של “סיינפלד”, “שפץ ביתך” ו”רוזאן”, המוני קומיקאים מהגל הזה קיבלו תכניות טלוויזיה משל עצמם, ורובן נכשלו.
ואז, כשמועדונים החלו להיסגר ותכניות להתבטל, החלה לצוץ האלטרנטיבה: סטנדאפיסטים שמדברים על חייהם האישיים כמו ג’נין גרופאלו ומארק מרון התחילו להכניס את הסטנדאפ למקומות חדשים. הגל הזה הגיע לשיא ב-2009, עם “WTF” של מארק מרון, הספיישל הראשון של עזיז אנסארי, “מחלקת גנים ונוף” ו”קומיוניטי”. אז גם הפכה UCB קומדי למאגר הכישרונות עבור סאטרדיי נייט לייב ועבור כל סיטקום בטלוויזיה.
יותר אנשים עושים סטנדאפ ויותר אנשים נהנים מסטנדאפ. הודות לרשת לסטדנאפיססטים יש אמצעים עצומים להגיע לקהל, והקהל נלהב מתמיד.
“יש המון דרכים לבלוט כסנטדאפיסט – הולו, נטפליקס, יוטיוב, אפילו באמזון יש תכניות”, אמר בורס. “אתה יכול להיבנות דרך האינטרנט – אנשים קיבלו תכניות אחרי שהפודקאסט שלהם הצליח”. וגם מי שלא מגיע לטלוויזיה יכול להתפרנס.
לפני שלושים שנה סטנדאפיסטים נלחמו על כמה פרוסות גדולות של עוגה קטנה. בשנות התשעים היו כמה כוכבים שהתעשרו, אבל אחרים רבים נשארו בלי פרנסה כשמועדונים נסגרו. עכשיו העוגה גדולה יותר, ויש יותר פרוסות.
אדם זקס, נשיא חברת “מידרול” שמוכרת פרסומות בפודקאסטים, אומר ש”הרבה מופיעים יכולים להתפרנס היום רק מהפודקאסטים שלהם”. זקס אומר שפודקאסט עם 40,000 הורדות לפרק יכול להרוויח $75,000 לשנה, ושלושה או ארבעה מהפודקאסטים שלו יעברו השנה את המיליון. קומיקאים כמו ביל בר, מארק מרון, סקוט אוקרמן ופיט הולמס – כולם ותיקים בסצנה – הפכו את הפודקאסטים שלהם לספיישלים בטלוויזיה או תרגמו אותם ליותר כסף בהופעות.

הסטנדאפיסטים היום כבר לא רוצים לככב ב”שפץ ביתך” החדש – הם רוצים לככב ב”לואי”

“כמעט כל מי שנכנס אתי לתחום עובד בו כרגע”, אומרת קריסטן שאל. “בטלוויזיה זה תור הזהב. יש איזה 2,000 ערוצים, רק תבחר”. ובמקום סיטקומים קלאסיים, יותר סטנדאפיסים מקבלים תכניות אישיות ומשחקים עם הפורמט. גם ברשתות הגדולות התכניות הפכו מסיטקומים קלסיים לדברים טיפה יותר מוזרים, לדוגמה “האיש האחרון על כדור הארץ” הנפלאה והמוזרה של פוקס. ייתכן כי רוב התכניות ברשתות כבר לא מקבלות רייטינג גבוה בהרבה מזה של תכניות כבלים והן מבינות שעדיף להן לייצר תוכן איכותי, כמו בכבלים. הסטנדאפיסטים היום כבר לא רוצים לככב ב”שפץ ביתך” החדש – הם רוצים לככב ב”לואי”, תכנית שבה תהיה להם עצמאות מוחלטת. כך נוצרו “ברוד סיטי”, “בתוך איימי שומר” ורבות אחרות. אף אחד מהיוצרים לא התעשר מהן, אבל כולם מתפרנסים מהאמנות שלהם.
וזה שונה מאד מהגל הראשון, שבו קומיקאים נאלצו לחרוש את ארה”ב עם אותו סט של 45 דקות, והמקומות שבהם הופיע היו מועדונים חינמיים שאת הכסף הרוויחו מהבר. המועדונים האלה התאימו לדור הבייבי-בום שיצא אז לדייטים. בקולנוע אסור לדבר ובדיסקו רועש מדי – במועדון סטנדאפ אפשר לדבר וגם לראות איך הדייט מתנהג וממה הוא צוחק (או נגעל).

קומדיה חשובה לדור הזה כמו מוזיקה לדורות הקודמים

החובבים של היום מתייחסים לסטנדאפ אחרת. צחוקים הם כבר לא סתם רעש רקע. “דור המילניום מעורב יותר רגשית בקומדיה”, אומרת שאנון קוק, ראש מחלקת המחקר בקומדי סנטרל.
בקומדי סנטרל טוענים בסקר שלהם מ-2012 שדור המילניום הוא הראשון שרואה בקומדיה חלק חשוב בהגדרה העצמית שלו. קוק טוענת ש”קומדיה חשובה לדור הזה כמו שמוזיקה היתה חשובה לדורות הקודמים”. היא מספרת שהחובבים מהדור הזה מכירים את ההיסטוריה של הקומדיה, את ההבדלים בין הז’אנרים השונים, והם מעורבים ומשתתפים.
ביום רביעי ראיתי את החובבים האלה בפעולה ב”The Meltdown”, המופע הכי טוב בעיר. הוא עולה ב-“נרדמלט” (NerdMelt), אולם מאחורי מוזיאון החננות בווסט הוליווד. את המופע מפיקה אמילי גורדון וכתבו אותו ג’ונה ריי וקומאל ננג’יאני (בעלה של גורדון וכוכב הסדרה “עמק הסיליקון”). המופע רץ כבר חמש שנים ולאחרונה הפך לתכנית בערוץ קומדי סנטרל. השורות הראשונות, כמו תמיד, היו מלאות חובבים. אלה אנשים שבאים שוב ושוב, חבורה קבועה של אנשים שהגיעו ממש מההתחלה, ולאט לאט התחלו להתיידד וגם לחפש מקום קרוב יותר ויותר לבמה. רובם אמנים וסנדאפיסטים בעצמם, והם מייצרים למופע דינמיקה מופלאה ומצחיקה.
והקהל הנלהב הזה מגיע עכשיו להופעות בכל המדינה. והוא שינה את הקומדיה:
1. היא יותר מטא
הקהל מתוחכם יותר, ומבין מה כרוך בהכנת החומר שמוגש לו. המופיעים כוללים יותר בדיחות על תהליך הכנת החומר, כמו “לפני שבוע – כלומר שבוע לפני שכתבתי את הקטע הזה…”.

2. ההפרדה בין סטנדאפיסט והקהל שלו כבר לא כל כך ברורה

התיאטרון של “UCB קומדי” עשה המון למען הגל הזה. הוא העלה מופעים, הפך אימפרוביזציה לפופולרית, ובעיקרון היה לחממה להמוני סטנדאפיסטים מצליחים. אבל תרומתו הגדולה ביותר היא כנראה שינוי היחסים בין המופיע והקהל. קווין היינז, ממרכז ההכשרות של UCB בניו יורק, מספר שבשנה שעברה למדו במרכז שלו 11,918 איש. וב-UCB, כולם מופיעים, כולם צופים בכולם, וכולם עובדים ביחד כדי לייצר את הקטעים הטובים ביותר.

3. הסטנדאפ הפך ליותר שיחה ופחות פאנצ’ים
הקהל מצפה שהסטנדאפיסטים ידברו איתו, לא מעליו. ננג’יאני אומר: “הסטנדאפ השתנה. לאנשים כבר לא אכפת לשבת ולשמוע פודקאסט במשך שעה וחצי שלא הכל בו פאנצ’ים-פאנצ’ים-פאנ’צים. וזה תקף גם למופעים – אני כבר משתדל להחביא קצת את הפאנצ’ים כדי לא להיראות מנותק מהקהל”.

4. קומדיה ניסיונית יותר

קירסטן שאל הרגה את הקהל במלטדאון עם קומדית נונסנס על אמילי דיקנסון. היא החביאה “שירים” באולם וביקשה מהקהל לקרוא אותם – שיר אחד הוא רשימת מכולת, אחר שהוא זית בעטיפת נייר (היא ביקשה מהמשתתף שלקח אותו להקריא את השיר ע”י כך שיאכל את הזית). הקהל פשוט התמוטט מצחוק.

הקהל ב-2015 מוכן לרדת עם הקומיקאי למחילת הארנב של הקומדיה הניסיונית. זו אמנם קיימת כבר משנות השבעים (סטיב מרטין, אנדי קאופמן ועוד), אבל רק עכשיו נכנסה למיינסטרים. צפו למשל בסט המבריק של רורי סקובל. סקובל נוטש את החומר שכתב, מעודד את הקהל למחוא כפיים לאורך כל עשר הדקות של המופע (מוזר במיוחד, אם תביאו בחשבון שהמופע מצולם לטלוויזיה), ופשוט מדבר עם הקהל, מציע פרשנות למתרחב באולם ומעודד את הקהל. הוא אפילו קצת מופתע מהתשואות שקיבל.

 

אז מה קורה עכשיו?

 

הדור הבא כבר מתחיל לצוץ. בניו יורק, בוייליאמסבורג, רץ המופע Holy Fuck Comedy Hour, מופע רעשני ומבולגן במיוחד שבו מעודדים המופיעים את הקהל להפריע להם, וכל אחד מהם צועק לקודם את האות לסיום הקטע שלו. הם האלטרנטיבה לאלטרנטיבה של UCB. השבוע הופיעה שם קלייר מולייני, כותבת לסאטרדיי נייט לייב, שביצעה קטע מטורף ביותר, עמוס ברפרורים לקטעים ולביטויים ידועים של התכנית. זה היה יותר ממטא – זה היה ממש פוסטמודרניסטי. הקהל צחק. גם היא צחקה.

מקור

תרגום ועיבוד: טל ניר קסטל

בנג’י לוביט – ראיון ר-ציני

בנג’י לוביט צריך חברה 

1459986_10152023863491052_822622237_nבנג’י לוביט הוא יהודי-אמריקאי שעלה לישראל ובמקום להקים התנחלות בשומרון  הוא עושה סטנדאפ ישראלי שעוסק בנושאים שכולנו מכירים, כמו איך זה להיות עולה מארה”ב בישראל. כמו כן הוא מעלה סרטונים ביוטיוב על החגים היהודיים כדי שהנוצרים לא יבינו

 

מתי גילית שאתה מצחיק?

“אני לא ממש יודע. החבר הכי טוב שלי ואני היינו מצחיקים זה את זה כשהיינו ילדים, אבל לא ידעתי הרבה זמן אחרי זה שמישהו אחר חושב שאני מצחיק, כי הייתי דחוי חברתית. רק כשקיבלתי ביטחון כמתבגר הבנתי שאני מצחיק. בהחלט השתמשתי בחנוניות שלי לצורך הומור עצמי (הומור שלא קיים כל כך בישראל)”.

מה התשובה שאתה נותן למי ששואל אותך, “מה? עזבת את אמריקה בשביל זה? מה, חסר לך בורג. או משהו”?

“אני כבר לא שומע את השאלה הזו כל כך הרבה. אני רק צוחק על האנשים האלו. כל מי ששואל את זה ברצינות יש לו השקפת עולם ממש צרה. הדשא של השכן אולי נראה ירוק יותר אבל הוא לא”.

 מי הקומיקאים שהשפיעו עליך?

בריאן רייגן. מה שאנו קוראים לו באנגלית, קומיקאי לקומיקאים”.

 איך אתה מדמיין סרט אימה ישראלי?

“השבוע הראשון שלי כעולה היה סרט אימה ישראלי: משרד הקליטה, משרד הפנים, משרד ביטוח לאומי… עדיין יש לי סיוטים”.

Nightmare22
ביטוח לאומי

 מה אתה חושב על הקומיקאים של היום?

 “יש הרבה קומיקאים נהדרים היום, ג’ים גפיגן,  לואי סי קיי כמובן, ביל בר. יש גם הרבה קומיקאיות מוצלחות. הרבה מהן גסות מדי לטעמי (כנראה השפעה של שרה סילוורמן).אבל זו בהחלט התפתחות חיובית שיש יותר קומיקאיות היום”.

אתה יושב על משבצת הקומיקאי היהודי ועוסק הרבה במנהגים היהודיים. אתה לא חושש שהעולם לא יקבל קומיקאי יהודי?

“היית באמריקה? אנחנו ממש המצאנו את הסטנדאפ”.

 מה המילה בעברית שהכי מצחיקה אותך?

“אחרי שבע שנים בארץ הגעתי לנקודה שהדברים האלו לא מצחיקים אותי יותר. אבל כנראה כל מה שנגמר ב-ציה, וריפיקציה, אימפלמנטציה, סימולציה, אני ממש צריך חברהציה”.

 מה אתה חושב על מילות השיר “יש לי חבר שקוראים לו בנימין אבל אני קוראת לו בני”?

“לא שמעתי עליו. הזכרתי שאני צריך חברה?”.

 מה התפיסה הקומית שלך אם יש כזו?

 “אין לי אפילו חומר שלא קשור לעלייה. אני מרגיש כמו דג מחוץ למים, מצב שלעולם יצחיק אותי. אולי בעתיד יהיה לי חומר כללי יותר, אבל נכון לעכשיו ההבדלים התרבותיים קורעים אותי מצחוק”.

 מה ישראלי בעיניך?

 “דוגריות, חוצפה, נו בולשיט”

האתר שלו

***

בנג’י מופיע בערבי ילדי הקומדיה

אירועים קרובים ומצחיקים

יוסי גבני – ראיון ר-ציני

יוסי גבני הוא ההבטחה הגדולה של השלום העולמי ושל עולם הסטנדאפ

 

יוסי גבני, קומדיההרבה אנשים שואלים אותי ילדי הקומדיה (כי הם חושבים שזה השם שלי), איך יוסי גבני התחיל את דרכו, ואני עונה להם  בצמד יוסי וטירן באקדמיה לצחוק, תוכנית הדגל של קשת, שהייתה כל כך דגל שכעבור עונה אחת הורידו אותה לחצי התורן. מאז הוא הספיק לעשות הרבה, השתלב בעולם הפרסום כשלט מעל איילון, סומן כדבר הבא בסטנדאפ, עד שמישהו העיר לו, והשתלב במועדונים המצליחים בדרום ת”א ובתוכניות שיש אנשים שצופים בהן כמו מחוץ לחוק.

 מתי גילית שאתה מצחיק?

“כשאנשים צחקו…  באמת, רק כשאנשים צוחקים זה ברור לך, רק אז אתה קולט – אני מצחיק! האגו אומר ‘אתה מלך!’, הראש אומר ‘אתה גדול!’, האלכוהול אומר ‘תיגע למלצרית בתחת!’ ואז כולם אומרים ‘אל תבוא יותר למועדון הזה'”.

באת מענף הפרסום. מה מצחיק בזה?

“חחחחחחח, ממש לא באתי מפרסום. נאלצתי למכור את נשמתי לשטן ולעבוד בפרסום כדי שיהיה לי כסף בזמן שאני  מנסה להיות סטנדאפיסט. פרסום זה התחום הכי נוראי בעולם, זה לא מצחיק בכלל. זה רשע טהור! לקרוא לביסלי עמוס כימיקלים ונוטף שמן ‘חטיף חיטה’ כדי שזה יישמע בריאותי לאמהות נאיביות זה פשוט רשע! כשעבדתי בפרסום ניסיתי לעשות פרסומות מצחיקות וחמודות בלי שקרים. בגלל זה כנראה פיטרו אותי מכל משרד שעבדתי בו. חחחח זה מצחיק :)”.

מי הקומיקאים שהשפיעו עליך?

“מה שיפה זה שכולם משפיעים! הטובים נותנים השראה ונקודות לשאוף אליהן וגם הגרועים משפיעים – הם מראים מה לא לעשות, מה פתטי ומה כבר ישן ולא מצחיק. אבל האהובים עליי הם דייב שאפל, לואי סי קיי, ביל מאהר, ביל בר, כריס רוק, אדי מרפי ודניאל חן, שהוא הכי מצחיק אותי בעולם”.

 את ההזדמנות הראשונה שלך קיבלת בתוכנית “האקדמיה לצחוק”. מה קרה לצחי איראני?

“שמע, הוא מאוד הצליח בעולם מאז האקדמיה, בעיקר בעולם הערבי. הכור האיראני זה על שמו”.

אני לא ערבי. אני פרסי
אני לא ערבי. אני פרסי

מה אתה חושב על היוצרים הקומיים של היום?

“שהם הרבה יותר מצחיקים מהיוצרים הקומיים של אתמול…”

 סומנת כ”דבר הבא” בסטנדאפ. מה הדבר הקודם?

“להיות כישלון חרוץ. זה לא קל להיות כישלון חרוץ, צריך להשקיע. לקום כל בוקר ולהיות כישלון, לעבוד שעות נוספות בלהיות כישלון, לפעמים רק בשעה 4-5 הייתי שם לב שהייתי כישלון כל כך חרוץ שלא הספקתי לאכול צהריים”.  

מה המילה שהכי מצחיקה אותך ולמה?

 “אפרכסת… זו פשוט מילה כונפה. זו לא מילה כוסית כמו ‘רלוונטי’ שכיף לזרוק אותה למשפט… אפרכסת זו מילה כונפה, אתה פשוט מתעלם מקיומה”.

אתה משתתף בתוכנית “מחוץ לחוק” שבה סטנדאפיסטים מדמים בית משפט. מה לדעתך צריך להיות העונש המקסימלי על פאנצ’ לא מוצלח?

 “יש עונש! לצלם פרק עם שגיב פרידמן. כפי שאתה רואה נענשתי הרבה על פאנצ’ים גרועים  עד היום…”

מה תפיסתך הקומית?

“לצחוק על מה שכולם צוחקים עליו – זה מצחיק, לצחוק על משהו שעדיין לא צחקו עליו – זה גדול, לצחוק על משהו שאפילו לא חשבו עליו – זה גאונות”.

מה צבע העור האהוב עליך?

“לבן אשכנזי חיוור עם נגיעה אדומה של כאף שטות”

עמוד רשמיותו

***

אירועים קרובים ומצחיקים
ערבי ילדי הקומדיה