ארכיון תגיות: גורי אלפי

דניאל בוקס – ראיון ר-ציני

דניאל בוקס היא סטנדאפיסטית  שכותבת לתוכניות קומדיה, משתתפת בהן ומעלה סרטונים מצחיקים באינטרנט. לילדי הקומדיה היא אומרת “איני קומיקאית”
 
הרבה אנשים מכירים את הסטנדאפיסטית  דניאל בוקס כ” שירה”, השותפה מ”האחיות המוצלחות שלי”, מ-yes או לא הרבה אנשים, רק מי שראה האחיות המוצלחות שלי, עונה שלוש. חוץ מזה היא סטנדאפיסטית די הרבה שנים, היא גם השתתפה ב”משיח”, כתבה לדינוזאורים, הסדרה, לא היצור המיתולוגי, לגורי אלפי, התוכנית, לא הבן אדם. והיא מדבבת בתוכנית “סוף הדרך” על שואה גרעינית בישראל, במילים אחרות דוקו היסטורי. בראיון זה, בניגוד לאחרים, שאלנו שאלות וקיבלנו תשובות.
 
 
למה החלטת שאת רוצה להיות קומיקאית?
מעולם לא החלטתי שאני רוצה להיות קומיקאית, אני החלטתי שאני רוצה לכתוב לקומיקאים. זה משום מה התפקשש על הדרך וגם לא במדויק. כמו כן אני עדיין רוצה לכתוב לקומיקאים אם הם קוראים פה והם לא עניים, בחרו בי. 
גם אני לא חושבת שאני קומיקאית כרגע, יש פה איזו בעיה שקומיקאים וסטנדאפיסטים נחשבים לכאילו אותו מוצר וזו הנחה לא נכונה…  כי לא כל קומיקאי הוא סטנדאפיסט ולהפך. בכל מקרה, אני לא באמת שניהם. 
 
שיחקת את שירה באחיות המוצלחות שלי. מה היית אומרת לה אם היא לא הייתה בדמיון?
זו שאלה בעייתית,  כי היא לא ממש בדמיון היא די אני, רק יותר על הספקטרום כזה. לצערי הרב, יש לנו  המון המון קווים משיקים כי היא מבוססת עלי מלבד הבעיה שלי עם מלאווח בצוותא ואהבה מוזרה לתולעים. לכן אם אני אתחיל לדבר איתה זה כבר יעבור את גבולות הספקטרום עד לכדי ביקור בשלוותא. 
שם שמעתי שיש להם מדשאות מאוד יפות, אז אולי שווה לקפוץ. על כל פנים, הייתי אומרת לה שתמשיך לנסות, כי זה גם מה שאני עושה.
 
מי הקומיקאים שהשפיעו עלייך?
זו שאלה שתמיד יש לי בלק אאוט עליה ואני לא עונה אותה טוב. אני מאוד אוהבת את טינה פיי, אני חושבת שהיא והסדרה “רוק 30” בעקיפין אחראיים על הרבה דברים במוח שלי. 
כמו כן, אני לא כל כך עוצבתי על סטנדאפ, כי זו לא ממש הייתה השאיפה. השאיפה הייתה לכתוב, אז קראתי ספרים, הבנתי שזה פחות, עברתי לספרים שהם לא עלילתיים כמו מקבצי טורים של עלי מוהר וגיא מרוז, קטעים קומיים של דני סנדרסון, “הקומדי סטור”, מערכונים של “פלטפוס”, “דומינו גרוס” אחר כך המופע של אסי וגורי. אני נשארתי מאוד ציונית עם החוש הומור.  כשהייתי בתחילת חטיבת הביניים, שזה השלב שהמוח יותר מתחיל לגבש דעה על מה קורה, עלו בטלוויזיה הישראלית  “משחק מכור” ו”ארץ נהדרת” שלא כמו לראות “החרצופים” בילדות ולא להבין פאנצ’ים אבל שהם יחלחלו, פה כבר הבנתי מה קורה והחלטתי שזה מה שאני רוצה לעשות.  
הרבה מהחוש הומור שלי עוצב על אנשים שהחוש הומור שלהם עוצב על ידי אנשים אחרים, לכן צריך לדבר איתם 🙁 וכולם כנראה יגידו מוטי קירשנבאום, כי עוצבתי גם על הכתבות שעשו על האנשים האלו, אז אני יודעת. 

 

 
את מעלה באינטרנט סיכומי השבוע. מה עושים בשבועות שאין בהם כלום?
כשזה יקרה אני אעדכן אותך. תמיד קורים דברים וכשלא קורים דברים אז צולבים מישהו על דברים שהוא אמר פעם ואז לכולם יש פתאום מה להגיד ולחדש. 
חוץ מזה אנחנו בישראל, במידה ובאמת לא קורה כלום אז פתאום מוצאים איזו מנהרה של החמאס או משהו ואז צריך לדבר עליה.  
 
מי את מעריכה מהקומיקאים הפעילים היום?
תגדיר קומיקאים ותגדיר פעילים… רוב החברים שלי מובטלים והם הקומיקאים של היום ואת כולם אני מעריכה 🙁
 
את מדבבת  בסדרה סוף הדרך. באילו סיטואציות את משתמשת בקולות דיבוב?
כשאני מדבבת? 
 
מה המילה שהכי מצחיקה אותך?
‘פואיה’. המילה הצרפתית לחלל כניסה יפה כזה – מבואה מרשימה.  אני לא יודעת אם היא מצחיקה יותר משהיא המילה האהובה עלי. 
 
הופעת בתוכנית של גורי אלפי. עכשיו אין תוכנית של גורי אלפי. יש אחריות אישית?
אני אשמח להודיע קבל עם ועדה, שאני ממש נאחס, ברצינות, כל תוכנית שאי פעם לקחתי בה חלק נפלה. אחת אפילו אחרי הפרק הראשון שלה. לכן כל תוכנית שאתם שונאים תדאגו שאני אכנס למערכת שלה, היא תיפול! אני סוס טרויאני מדהים עם כוונות טובות. 
אני לא אתפלא אם זו גם תהיה העונה האחרונה של “האחיות המוצלחות שלי”. אבל יכול להיות שהנאחס פועל רק אם אני חלק מהכתיבה ולא מהמשחק, אז נחזיק אצבעות לגבי זה. 

 
מה העצה שלך לקומיקאים?
בתור מישהי שהיא לא קומיקאית אז העצה היא לא להקשיב לי ,כי אני לא קומיקאית לכן העצות שלי חסרות משמעות. 
אממה, כשחוצים כביש להסתכל לשני הצדדים גם אם הוא חד סטרי כי יש מפגרים על אופניים וקורקינטים בכל מקום ובכל צד. 
 
מי אושיית הרשת האהובה עלייך?
אין לי מושג. 
 
יפה או שושנה?
ירדנה ארזי. 

האחיות המוצלחות שלי עונה שנייה / טל ניר קסטל

טל ראתה את האחיות המוצלחות שלי, העונה השנייה, ואפילו חיברה להן שיר – ביקורת סדרה

כשהאחיות המוצלחות שלי המשוגרת ב-yes, בהנהגת גלית חוגי ונועה ארנברג (בשיתוף גורי אלפי-אהרון)’ שבו לעונה שנייה, השמחה הייתה רבה. מהפתיח המושקע והקליט ועד הכריזמה הלא נגמרת של נלי תגר, אלה היו חדשות טובות. לפני שוויתרנו למען העונה על מנהגנו הקבוע להירדם מול נטפליקס, עוד הספקתי לקרוא כמה ביקורות שטענו שהעונה השנייה פחות מצחיקה והדמויות שעברו התפתחות כלשהי שוב אינן מצחיקות, כי הן כבר לא סתומות. אני שמחה לומר שזו שטות גמורה, צחקנו מספיק כדי להעיר את השכנים.
אז מה התחדש בעונה הזאת? נטלי (נלי תגר שרק היא, עם כריזמה מופלאה וחוסר יכולת להוריד ממנה את העיניים, שהופכת את נטלי האנוכיות והשטחית לנסבלת) נאלצת לקחת קצת אחריות ולהתמיד באיזו עבודה, רק שגם שם לא הולך לה חלק. העבודה החדשה מביאה את עלמה זק להפוגות מרעננות, בתפקיד זאת שיודעת איך להסתדר במגזר השלישי (או כמו שנטלי קוראת לה, ואפילו בצדק מסוים – “השטן”, שלא תיתן לה לצאת מוקדם כדי לבקר את אחותה בבי”ח אבל כן תקפיץ אותה לפילאטיס). ביער של הנהלת חשבונות קלוקלת, התנערות מאחריות ומילים ריקות, ביחד הן מצליחות לזקק איזו התקדמות, מקצועית ואישית.
ובינתיים, בצד השני של העיר, אורית (דנה אברהם סמו) מתחילה להתדרדר. הפרידה מקארן והמצב הבלתי נסבל בבית הספר משפיעים עליה ומביאים גם אותה לעבודה שעליה בהחלט לא חשבה קודם. וכמובן שהדבר היחיד שעומד בינה לבין הגשמת חלומות מקצועיים ואישיים זאת היא בעצמה. כפרה עליה, היא דווקא עשתה התקדמות לא קטנה בעונה הקודמת אבל היא לא מסוגלת לא להתחייב מספיק ולא לצאת מעצמה ולהקשיב באמת כשהיא נתקלת בזלזול של אלה שכבר שמעו את ההבטחות הריקות מיליון פעם. במשך העונה היא תתדרדר לתהומות שלא שיערה קודם.
למור (טס השילוני) לא נשאר עוד זמן הרבה בצבא? כבר סמל. אבל האמת, למה לא, זה לא שיש לה לאן ללכת חוץ מהחדר המתפרק של נטלי או הבית של החבר היבשושי שלה, דור (דור כאהן, הי! זוכר שלחצי השני שלך, תם אהרון, היה סטוץ עם אורית בעונה הקודמת? איזה קטע!). אם אני הייתי ההורים, הייתי חושבת עוד פעם על להשאיר ילדה שעדיין בצבא לבד בארץ, היא עוד תחתום ככה קבע.
אם כבר דיברנו על ההורים, הם מפציעים גם בעונה הזאת לסצנה אחת בדיוק. יונתן צ’רצ’י וקרוליין לנגפורד, שני אנשים שממש לא היינו מצפים שיהיו ההורים של שלוש תל אביביות בלונדיניות ומפונקות,  מזכירים לכולנו שהתלישות וחוסר השייכות של האחיות שיש להן רק אחת את השנייה (ואת סבתא, שושה גורן) הם לא מאפיין של דור אלא מאפיין של משהו הרבה יותר עמוק בחוויות ההומור היהודי – חוויית המהגר. זה שבקושי מדבר את שפת המקום (ללנגפורד עדיין יש את המבטא הכבד שלה, הסמל המסחרי), וגם חוווית הזר הנצחי, המזרחי בין אשכנזים, צ’רצ’י – טוב, עכשיו ברור מאיפה שם המשפחה “קטן”. שימו לב למלחמת הסטיריאוטיפים – למור הבהירה והמדוכאת יש שורשים מזרחיים לא פחות מאשר לליזו (עדי חבשוש), חברתה המוחצנת מהמשרד. אולי לא כזה מפתיע שהן מסתדרות כל כך טוב.
בואו נחזור רגע לזה שיש להן רק זו את זו (ואת סבתא). אין להן את תמיכת ההורים, שבעצמם מנותקים ומרחפים להם ככה בעולם, והן לא בדיוק מקור של יציבות אחת זו לזו. אם בעונה הקודמת אורית, האחות הגדולה וכותל הדמעות,  עוד נראתה חצי-יציבה, עם עבודה קבועה ובית, בעונה הזאת הכל כבר מתמוטט. היא צריכה להכיר במצב, להבין שמה שהיה – שממנו לא היתה מרוצה – בכל זאת היה שלה. והיא צריכה ללמוד משהו נוסף – לסמוך על נטלי המעופפת, שמצידה צריכה להבין שהמניפולציות הרגילות שלה לא באמת עובדות.
או במילים אחרות… נראים כאן ניצני התבגרות.
לסיום, השיר, בהשראת רינת הופר, שמתנגן לי בראש בכל פעם שאני רואה את הפתיח המופתי. כמה מכם בטח יעריכו אותו.

אוו, או או, שטה אונייה
אוו, או או, שטה אונייה

הייתה לנטלי אונייה לבנה
עשויה משורה לבנה של תל אביב הקטנה
איתה היא הפליגה רחוק וחזרה
כמעט, רק כמעט, לאותה נקודה
 
היה לאורית ענן על מקל
שעשתה לה אחת, מרחוב בצלאל
ביחד הן הרסו את כל מה שהיה
ואז אורית התעוררה – ונגמר!
 
מור צוחקת ולא מאמינה
דברים כאלה לא קורים כך בצבא
אבל נטלי מתעקשת – אולי הייתי קצת אפופה
אבל פעם באמת הייתה לי,

אונייה לבנה

אורן ברזילי – ראיון ר-ציני

 

הסטנדאפיסט אורן ברזילי על ההתמכרויות, על החברים שבגדו ועל הבדידות בצמרת

הסטנדאפיסט אורן ברזילי לא מוכר לכולכם מסדרת הרשת “מיקרוגל“, מכתבות העומק במגזין לאנשים “טיים אאוט” וסדרת הרשת העולה עם עמית קלינג,אחי אני הולך למקס סטוק”. לאחרונה התחיל לכתוב ללייט נייט של  גורי אלפי ועקב כך התוכנית נפלה. ריאיון:

למה החלטת שאתה רוצה להיות סטנדאפיסט?

יש בי הרבה כעס ואין לי לאן לתעל אותו. הרבה כעס על העולם, המון המון כעס יש בי. קיוויתי להגיד דברים מעליבים שיהרסו את החיים לאורן ברזילי המוזיקאי.

איך גרמת למפלתו של גורי אלפי?

זכוכית גרוסה באוכל ורייטינג לא בשמים.

מי הקומיקאים שהשפיעו עליך?

באמת שאין מישהו ספציפי, אני חושב שקומיקאים מחורבנים משפיעים בצורה לא פחותה מקומיקאים מדהימים, כי השראה זה נחמד אבל “איך החתיכת צואה הזה מצליח ואני לא” זה מנוע הרבה יותר חזק.

ככתב טיים-אאוט לשעבר שסיקר את תחום הסטנדאפ, ניצלת את כוחך להיכנס לתחום?

חד משמעית כן. וגם מציצות.

מה אתה חושב על הסצנה הקומית של היום?

שזה דבר מלאכותי שיצרו בשניים וחצי עיתונים ואי אפשר לקרוא למשהו שכולל מאות בני אדם בגילאים, מינים וצבעים שונים, עם הומור שונה שחלקו בכלל לא עולה על במה, כשחלק מהם לא מכירים או לא מחבבים או כן מחבבים אחד את השני “סצנה”. מה שכן – מי שהפך את זה לסצנה זה הקהל שיודע לדרוש ולהרים להומור שהוא מחבב וזה מעולה ומוכיח שלא הכל קשרים ולא הכל ברנז’ה – יש אנשים שרוצים חלק מהחרא הזה בטלוויזיה שלהם.

טוב, בוא נגמור עם זה. לך ולזמר של ד”ר קספר יש אותו שם. איך זה יכול להיות שלשני אנשים יש אותו שם?

אני רוצה למסור לאורן ברזילי בהזדמנות זו – יש לך עבודה בשבילי, ממי?

מה המילה שהכי מצחיקה אותך?

קוקסיפות כמובן.

אתה אוהב לדרג, דרג את אתרי הקומדיה הכי טובים בארץ.

מקום שני – ילדי הקומדיה. מקום ראשון – ווינט. בום סאטירה לא ברורה ולא מדוייקת.

מה התפיסה הקומית שלך?

שאם תצחיק מספיק אז הכל יהיה בסדר, ונגזר מזה – להגיד דברים שאני מחשיב למצחיקים בלי לחשוב לפני מתוך הנחה שגויה שאנשים תמיד מחפשים בדיחה טובה. זה לא נכון וזה פוגע בי אגב.

מי אושיית הרשת האהובה עליך?.

דרור ניר קסטל שאני ממליץ מאוד על ספרו “הספר של דרור ניר קסטל”.

מתי היית אדיש בפעם האחרונה?

אני בוכה כל יום. זה מאוד משחרר ועצוב.

 

סיכום חדשות הקומדיה 26.1-20.1

“היום בלילה עם גורי אלפי” יורדת, “נבסו” נמכרה לאמריקה, תוכנית חדשה לג’ואל מקהייל, פרוייקטים חדשים של כותבת “חולי אהבה” ושחקן “תברח”, עוד סטנד-אפ בנטפליקס ומרפי בראון חוזרת.

 

גורי חבל-פי

עוד קורבן של מלחמות הלייט-נייט הישראליות: השבוע קשת הודיעו ש״היום בלילה עם גורי אלפי״ תסיים את עונתה השלישית מוקדם יותר משתוכנן ואולי לא תחזור. הסיבה לביטול הפתאומי היא כנראה עלויות הפקה גבוהות שהערוץ לא יכל להתמודד איתם לאחר הפיצול, אבל יש שמועות שהתכנית אולי תחזור במתכונת שבועית. בתור מישהו שחושב שהתכנית עשתה כמה דברים טובים במשך שלוש העונות שלה, ואדם שעובד ליד המשרדים של התכנית ומכיר כמה מהכותבים שלה, אני מרגיש רע שהיא נגמרת ככה.

מקור: וואלה!

נב-sold!

ולחדשות יותר חיוביות בטלוויזיה הישראלית: רשת ״פוקס״ האמריקאית הזמינה השבוע פיילוט שמבוסס על הסדרה הקומית של ״רשת״, ״נבסו״. נבסו עוסקת בזוג בין-גזעי שמגדל ילדים ומתמודד עם המציאות הישראלית וגזענות, שזה מפתיע שאמריקה מעוניינת בזה, כי לא נראה שיש להם בעיות של גזענות שם. את הסדרה יפיק לי דניאלס, שאחראי על סרטים כמו ״המשרת״ והסדרה ״אימפריה״, ויכתוב כותב ״משפחה מודרנית״, ואלי צ׳אנדרסקראן. הכוכבת בינלאומית חנה לסלאו כבר עלתה על מטוס ללוס אנג׳לס לדרוש תפקיד בסדרה.

מקור: אייס

זה כבוד רק לקבל תוכנית טלוויזיה

המועמדויות  לפרסי האוסקר הוכרזו השבוע וביניהם הרבה קומדיות (או לפחות דרמות קומיות) : ליידי בירד, חולי אהבה, The Disaster Artist וכמובן דנקירק מלא הסלאפסטיק. ואולי במקרה שני פרוייקטים חדשים מבית אנשים שמעורבים בסרטים מועמדים גם הוכרזו השבוע. אמאזון הודיעו השבוע שאמילי וי. גורדון, שכתבה יחד עם בעלה קומייל נאנג׳יאני את ״חולי אהבה״ שמועמד לפרס התסריט הכי טוב, תכתוב בשבילם סרט בשם The Nest, עיבוד לספרה של סינת׳יה סוויני, על משפחה עשירה ודיספנקציונלית, בה שלישיית אחים צריכים להתמודד עם האח הרביעי שפעולותיו חסרות האחריות עלולות לסכן את ההון המשפחתי. לאח אני מניח קורים יאיר הון. עוד סרט שמועמד לאוסקר השנה, בקטגורייות הסרט הטוב, הבימוי והמשחק (והוא גם במקרה הסרט האהוב עלי של השנה) הוא ״תברח״ שהוא לא קומדיה לא משנה מה אומרים לכם בגלובוס הזהב, אבל כן יש בו רגעים קומיים, רובם בכיכובו של הקומיקאי ״ליל״ רל הוורי, שקיבל השבוע עסקת פיילוט לסדרה קומית ברשת CBS. הסדרה מבוססת על חייו של הוורי, ועוסקת באדם שהגישה האופטימית שלו לחיים מעורערת לאחר שהוא מגלה שאשתו בוגדת בו עם הספר שלו. ספר סטרייט בסדרת טלוויזיה? אני חייב להניח שמדובר בבן-דודו של הספר ההומו שמתחזה אליו מסיבות משונות.

מקור: Forbes ו-The Hollywood Reporter

מרק בכוס

השבוע עלתה בנטפליקס תוכנית אירוח חדשה בהנחיית דייב לטרמן האגדי, אבל אתר הסטרימינג כבר עובד על עוד טוק-שואו עם עוד מנחה שנעלם מהמסך לתקופה, קצת יותר נאה מלטרמן: ג׳ואל מקהייל. נטפליקס הזמינו 13 פרקים של The Joel McHale Joel McHale Show, תוכנית קומית שתגיב על אירועי השבוע בעזרת אורחים מפורסמים, מערכונים קומיים וקטעי וידיאו. נשמע קצת כמו תוכניתו הישנה והאהובה ״מרק הוליוודי״ שאני במקרה עובד כעת בגרסה הישראלית שלה ״מה נסגר״. זה לא ממש קשור אבל אני אוהב לדחוף את זה לשיחות. התוכנית תופק על ידי מקהייל, הכותב הראשי של ״מרק הוליוודי״ ופול פיג, ותגיע לנטפליקס ב-18 לפברואר. מקהייל גם פרסם השבוע קטע קומי קצר לקידום התכנית בטוויטר.

מקור: Vulture

סטנאדני וורהול

אנדי וורהול אמר פעם: ״בעתיד לכל אחד יהיה 15 דקות לדבר על מה הקטע עם טינדר״. נטפליקס, שכנראה לא הקשיבו לאזהרה של Vulture ושלי מסיכום 2017, הודיעו השבוע על מקבץ של 16 ספיישלי סטנד-אפ של 15 דקות כל אחד שיעלו באתר השנה. הספיישלים ניתנו לסטנדאפיסטים פחות מוכרים (אני מכיר רק איזה חמישה מהם) וזה בהחלט ניסוי מעניין. אני מצפה לשנה הבאה בה יהיה לכל סטנדאפיסט 15 שניות לבוא ולצעוק משהו על טראמפ.

מקור: Splitsider

מור- פי בראון

עוד שבוע, עוד חידוש טלוויזיוני. השבוע NBC הזמינו 13 פרקים של גרסה מחודשת של ״מרפי בראון״ הסיטקום פורץ הדרך ששודר מ-1988 עד 1998, על עיתונאית קשוחה, אלכוהוליסטית שגידלה ילד לבד ועצבני את סגן נשיא ארצות הברית דן קווייל. יוצרת הסדרה דיאן אינגליש והכוכבת האגדית קנדיס ברגן חוזרות לסדרה החדשה בה בראון תאלץ להתמודד עם העולם של פייק ניוז בו אין סגן נשיא טיפש שכועס על דמות פיקטיבית, אלא נשיא מטומטם שכועס על כולם.

מקור: Deadline

סיכום 2017 בעולם הקומדיה

נפילתו של לואי, יותר מדי סטנד-אפ בנטפליקס, עוד טראמפ וגם כמה דברים טובים. הטרנדים הבולטים השנה בעולם הקומדיה

 

אז זוכרים שכולם דיברו על איזו שנה גרועה 2016 הולכת להיות, ואיזה כיף שהיא נגמרת? אז מתברר שגם 2017 הייתה שנה לא משהו. אבל פה זה ילדי הקומדיה, אז בואו ננסה לדבר על הדברים החיוביים של השנה בעולם הקומדיה, בלי לבאס יותר מדי.

המלך הוא עירום

אוקי, הפריט הראשון הזה כן מבאס. לאחר שנים של שמועות, השנה כל העולם התוודע שהאיש שהיה סוג של האפיפיור של עולם הקומדיה, כלומר לא יכל לטעות, הוא מטרידן סדרתי (ממש כמו אנשים רבים בכנסייה הקתולית). העדויות של מספר נשים בעולם הקומדיה לגבי ה״מנהג״ של לואי סי קיי לחשוף את עצמו ולאונן מולן, והודאתו של לואי באשמה, היו חלק מחשיפה גדולת ממדים של מספר גברים בעולם הבידור כמטרידנים, בעיקר בזכות נשים שהשתתפו בקמפיין MeToo. עוד בעולם הקומדיה התגלו אנשים כמו הקומיקאי והשחקן הקומי טי.ג׳יי. מילר שמואשם באונס, מפיק ״בנות״ מוריי מילר, שמואשם באונס קטינה, והשחקן הקומי דני מאסטרסון, שמואשם באונס. אבל לואי, שהיה מושא להערצה לרבים, הוא בהחלט החשיפה הגדולה (נו פאן אינטנדד). אחד מהדברים הביזאריים בפרשה היה שהיא פרצה כמה שבועות לפני תאריך היציאה של סרטו של לואי I Love You, Daddy, שלפי דיווחים מכיל אלמנטים עלילתיים שקשורים לנושאי הטרדות מיניות ואונס. כעת לא נראה שהסרט ייצא בכלל, והגורל של פרוייקטים אחרים של סי קיי תלוי באוויר. נקווה שהחשיפות האלה יימשכו, ונוכל לנקות את עולם הקומדיה ועולם הבידור בכלל.

למה לי פוליטיקה עכשיו?

הי, הנה נושא כיפי: טראמפ! אוקי, אני לא ארחיב במילים על הנשיא, רק אדבר על השפעתו על עולם הקומדיה השנה. לאחר ראיון מביך ומחמיא במיוחד עם הנשיא ב-2016, ג׳ימי פאלון ניסה להיות יותר פוליטי השנה, אך הפסיד ברייטינג לקולברט, שיותר טוב בלרדת על טראמפ, ובפוליטיקה ובכלל בהכל מג׳ימי פאלון האפס. תכניות האקטואליה הסאטיריות בהנחיית ג׳ון אוליבר וסמנת׳ה בי המשיכו להיות מקור לשפיות בעולם. אבל הדבר הכי טוב שטראמפ גרם לו השנה הוא The President Show, הטוק-שואו הביזארי של קומדי סנטרל בכיכובו של הקומיקאי וחקיין טראמפ אנת׳וני אטמוניק. אטמוניק מעולה בתור גרסה איכשהו יותר מגעילה ומוגזמת של הנשיא (משימה קשה) ולתכנית יש פורמט מתוחכם שמחקה תכנית אירוח רגילה. ״טראמפ״ מתחיל במונולוג, שהוא בעצם שיחה עם כתבים, מדבר על הספה עם הסיידקיק שלו, סגן הנשיא מייק פנס (שמגולם באופן נפלא כסוג של נד פלנדרס עם צד אפל על ידי הקומיקאי פיטר גרוס), מארח דמויות נוספות מעולם הפוליטיקה האמריקאי שמגולמות על ידי קומיקאים, כמו בנו הטיפש דון ג׳וניור, היועץ הדוחה סטיב בנון, הסטריאוטיפ האיטלקי אנת׳וני סקרמוצ׳י, והזקן המפוזר ברני סנדרס, יוצא לפינות חוץ ומערכונים סוריאליסטייםומסיים כל תכנית עם מסר מזעזע לאומה. הסאטירה של התכנית לפעמים יכולה להיות ברורה מדי, אבל היא עדיין הסאטירה הכי טובה על טראמפ בטלוויזיה, ואני ממליץ לכם לצפות בספיישל חג המולד שיצא לא מזמן.

יש פה מישהו מסטריינג׳ר ת׳ינגז?

במשך עשורים ספיישל הסטנדאפ היה נקודת ציון חשובה בקריירה של קומיקאי, אבל כמו הרבה דברים הערך של ספיישל הסטנדאפ אולי ירד בגלל הגברה בקצב הייצור, לאחר שנטפליקס יצאו השנה בקמפיין Netflix is a Joke, והוציאו ספיישל סטנדאפ כל שבוע. נשמע מרגש, אבל כמו שהמאמר הזה ב-Vulture אומר, יכול להיות שהשיטה הזו תפגע בסטנד-אפ בסופו של דבר. המאמר מעלה את הרעיון שכל-כך הרבה ספיישלים בשנה יכולים להמאיס את הסטנדאפ על הקהל, ומציין את הבדיחה של קומיקאי הקאלט אנדי קינדלר על הקמפיין: ״נטפליקס מוציאים ספיישל סטנד-אפ חדש כל שבוע. זה מרגש כי עכשיו אפשר לצפות בבינג׳ באמריקה מאבדת עניין בסטנד-אפ שוב.״ המצב מזכיר את בום הקומדיה של שנות השמונים, שהתפוצץ לאחר כמה שנים. נטפליקס הוציאו השנה ויוציאו עוד ספיישלים בכיכובם של שמות גדולים כמו דייב שאפל, ג׳רי סיינפלד, כריס רוק ואלן דג׳נרס, אבל גם הרבה ספיישלים של שמות קטנים יותר שאולי לא היו חייבים לקבל ספיישל גדול. 52 ספיישלים בשנה ממקום אחד, הוא מצב חסר תקדים בעולם הקומדיה.

אבל נטפליקס גם אחראים לשתיים מהסדרות הקומיות הטובות של השנה: American Vandal ו-Big Mouth, שתי סדרות שנראו בהתחלה כלא יותר מאסופה של בדיחות זין, אבל התגלו כסדרות מצחיקות מאוד שמספרות סיפורים מעניינים ואפילו מרגשים לעתים על גיל ההתבגרות. כמו כן, הרבה ספיישלי סטנד-אפ השנה היו טובים, והפלטפורמה המיוחדת של נטפליקס הייתה אחראית גם לספיישלים שיוצאים מהקופסה הרגילה של ״ספיישל קומדיה״, כמו המופע הקומי Oh Hello On Broadway של ג׳ון מולייני וניק קרול, וספיישל הולנטיינז של מייקל בולטון מבית הלונלי איילנד וכותבי קומדי בנג בנג, שהיו שניים מהדברים שהכי הצחיקו אותי השנה. אז נטפליקס: אני צופה בכם. גם בדרך המאיימת וגם בדרך המילולית.

מה טוב?

ובאמת בוא נדבר על כל הדברים הטובים שקרו השנה בקומדיה. כאמור בנטפליקס היה את ״ביג מאות׳״ ו״אמריקן ונדל״ אבל גם את העונה השלישית של Unbreakable Kimmy Schmidt, את העונה הרביעית של ״בוג׳אק הורסמן״ ואת העונה השנייה של ״ליידי דינמייט״. בטלוויזיה היה את ״המקום הטוב״ האהובה, העונה השנייה של Search Party, שהמשיכה להיות מצחיקה, עצובה ומסתורית, העונה השלישית של ״ריק ומורטי״ שהייתה פחות טובה מקודמותיה, וגרמה לתקרית רוטב הסצ׳ואן הגדולה של 2017, אבל עדיין הכילה פרקים מעולים, ״תרגיע״ חזרה לעונה תשיעית ועוד הרבה. בקולנוע היה לנו השנה ״חולים מהאהבה״ החמוד של קומייל נאנג׳יאני, והרבה צחוקים גם הגיעו מסרטי מארוול, בעיקר ״ת׳ור: רגנרוק״. תעשיית הבידור ההוליוודית סיפקה לנו הרבה סיבות טובות השנה לצחוק ולשכוח מכל ה… חרא…

ובארץ…

ומה קרה בקומדיה הישראלית ב-2017? ״כאן״ שחקן אמיתי בעולם הקומדיה הטלוויזיונית עם כמה תוכניות קומיות שנתנו תעסוקה לקומיקאי ארצנו: העונה השלישית של ״היהודים באים״ המעולה, ״מדינת הגמדים״ מלאת הבובות ו״עד כאן״ שנתנה פרנסה לעשרות קומיקאים וקומיקאיות מהשמאל ואיזה שלושה גברים מהימין (וגם שמעתי שאיזה תם אחד הולך לקבל שם תכנית). מכל הלייט-נייטים שעלו בשנה שעברה, רק גורי אלפי שרד. מרגיש שיש יותר ויותר ערבי סטנדאפ בעיר. אבל כנראה הדבר הכי חשוב שקרה בקומדיה הישראלית השנה זה שאני התחלתי לעבוד ב״מה נסגר?״ והופעתי בטלוויזיה כמה פעמים. שנה אזרחית טובה לכולכם ונתראה בשנה הבאה.

סיכום 2016 בעולם הקומדיה

טראמפ, נשים, לייט נייטים ישראליים ויונתן עמירן – הטרנדים הבולטים השנה בעולם הקומדיה

 

אז אפשר להגיד ש-2016 הייתה שנה לא משהו. נוסף על מה שנראה כמו כמות מוגזמת של סלבריטאים אהובים שמתו, בחירת ההתגלמות המוחשית של כל תגובת נאצה אינטרנטית למנהיג העולם החופשי ו-Fuller House, בעולם הקומדיה היו טרנדים רבים השנה, רובם שליליים. בואו ננסה לעשות סדר בבלגן הזה לפני שאנחנו מגיעים ל-2017, שנה שאנחנו משום מה חושבים שתהיה טובה יותר.

טראמפ, טראמפ, טראמפ

 

אני הייתי מאוד רוצה שסיכום השנה הזה יהיה לא פוליטי, אבל אי אפשר לדבר על עולם הקומדיה האמריקאי ב-2016, בלי להזכיר את טראמפ. למעשה, אי אפשר לדבר על שום דבר ב-2016 בלי להזכיר את טראמפ. אז בואו ננסה לדחוס את הכל לחלק הזה: אחרי ש-SNL מחקו את כל הקרדיביליטי שעוד היה להם כשנתנו לאדם הנוראי להנחות את התכנית שלהם בשנה שעברה, הם הבינו פתאום “היי, אולי הטראמפ הזה לא משהו!”. החבר הטוב של SNL וליברל הוליוודי מפורסם, אלק בולדווין, התחיל לחקות את טראמפ בתכנית, מה שכמובן גרם לנשיא הנבחר של ארצות הברית להפוך למבקר טלוויזיה ולטנף על התכנית בטוויטר. ג’ימי פאלון החליט גם הוא לאבד את כל הקרדיבלטי ש… אף פעם לא היה לו ולארח את טראמפ בתכנית שלו, ולשאול אותו את השאלות הקשות כמו “אפשר לגעת לך בשיער?“, בזמן שמנחי לייט-נייט יותר טובים כמו סטיבן קולברט סירבו לארח את טראמפ, וקולברט החליט כתחליף לארח גרסא מצויירת שלו. תכניות הסאטירה/ אקטואליה קומיות המשיכו לגדול באמריקה עם המשכה של הדיילי שואו בלי ג’ון סטיוארט, עם ג’ון אוליבר, עם השחקנית החדשה והמעולה בזירה סמנת’ה בי ואפילו סת’ מיירס מ-NBC עם פינתו A Closer Look At. בינתיים קומיקאי לא מאוד מוכר מה-UCB זכה לתהילה בזכות היותו חקיין טראמפ הכי טוב, והאיש היחיד שהצליח להגזים את האיש הכי מוגזם בעולם, ובעיקר כל תעשיית ההומור באמריקה ניסתה למצוא משהו מצחיק בבחירות הנוראיות האלה.

אדולט סווים טובעים ברפש

מאז הקמתה ב-2001, Adult Swim, הרצועה הלילית למבוגרים של רשת האנימציה האמריקאית Cartoon Network, הביאה לנו הרבה קומדיה משובחת. מתכניות האנימציה הנונסנסיות שהיו שם בתחילתה כמו Aqua Teen Hunger Force ו-Harvey Birdman, דרך התפתחותן של תכניות לייב-אקשן משובחות לא פחות כמו The Eric Andre Show ו-Children’s Hospital, ועד להיטים עכשוויים כמו Rick and Morty. אין ספק שאדולט סווים היא מקום מצוין להומור ניסיוני במיוחד. אלא אם במקרה את אישה. כן, זו הייתה השנה שאנשים שמו לב שמתוך 47 היוצרים של סדרות חדשות ברצועה, 0 מהם היו נשים. זה לא היה צירוף מקרים. מייק לאזו, אחד מהאנשים בצמרת אדולט סווים, ניסה להסביר את המחסור בנשים בכך שקומדיה מושתתת מאוד על קונפליקט – שנשים, במילותיו ,”לא מבינות”.

העניינים המשיכו להידרדר כשברט גלמן, קומיקאי וכותב שיצר כמה ספיישלים בשביל הרשת, הודיע בטוויטר על ניתוק קשרים עם הרשת בגלל מערכת היחסים שלה עם נשים ובשל החלטתה לשדר תכנית מערכונים הקשורה לתנועת האלט רייט, כן, אותה תנועה פוליטית הזויה וגזענית שעזרה לדונלד טראמפ להיבחר (פאק, חשבתי שסיימנו איתו).

אדולט סווים ביטלו את התכנית Million Dollar Extreme Presents: World Peace שהכילה בתוכה שימוש בבלקפייס ובצלבי קרס, שגרמו ליוצר התכנית סם הייד להשתגע על טים היידקר, חצי מהצמד “טים ואריק” שעבד וממשיך לעבוד עם הרשת, וכמובן קיבל הטרדות לא פוסקות ממעריצי התכנית. בסך הכל שנה לא מאוד טובה לרשת, אבל כולנו יודעים שנמשיך לראות “ריק ומורטי” השנה, כשהם יחזרו.

נשים אי אפשר לחיות איתן, אפשר לפרוץ להן לאתר

ואם כבר מדברים על נשים בקומדיה: הפתעה, שנת 2016 לא הייתה טובה במיוחד להן. כן, יצאו הרבה סרטים טובים וסדרות טובות שנוצרו על ידי נשים או שנשים כיכבו בהן, אבל היה את כל סקנדל “מכסחות השדים”, שבו גברים מכל רחבי העולם הגיבו לעובדה שנשים יככבו ברימייק לאחד הסרטים האהובים עליהם באותה צורה שבה רב יגיב לנאצי סקינהד מזיין חזיר באמצע בית הכנסת שלו. איומי מוות: הטרדות רשת, והרבה הרבה התבכיינות באינטרנט על סרט שבא, הפסיד מלא כסף בקופות, והלך. אפילו טראמפ (גודאמיט!) השתמש ברימייק כעוד דרך להתסיס את בסיס המעריצים המטורף שלו, שהוא כבר פחית קולה ביד של חולה פרקינסון. וכמובן מי שיסבול הכי מהחרא הזה היא אישה שעשתה את שני הפשעים הכי חמורים: להיות אישה ושחורה, לסלי ג’ונס, חברת SNL שכיכבה ב”מכסחות השדים” וזכתה לשלל הודעות גזעניות ומבחילות ולפריצה לאתר הרשמי שלה וגם לפרסום תמונות עירום ופרטים אישיים שלה. פאק.

קומדיה בקופות

אבל אולי הכישלון של “מכסחות השדים” לא היה רק בגלל חילול הקודש שהוא כיסוח שדים ללא כרומזום Y. הכתבה המעניינת הזאת ב-Guardian מציעה תיאוריה אחרת ומעלה נקודה מעניינת: “מכסחות השדים” היה כישלון קופתי… אבל הוא גם היה סרט הקומדיה הלא מצויר שהכניס הרבה כסף השנה. כן, זו לא הייתה שנה טובה לקומדיות. השנה הייתה מלאה בסרטי המשך כמו “מכסחות השדים” ו”זולנדר 2″ ו”החתונה היוונית שלי 2″ (כן, זה יצא השנה!), שניסו למשוך את הצופים בעזרת נוסטלגיה ונכשלו, אבל גם סרטים מקוריים ומעולים כמו Popstar:Never Stop Never Stopping ו”בלשים בע”מ” נכשלו. וכן, היה את “מסיבת נקניקיות”, שהיה די טוב לדעתי, והרוויח כסף, אבל חוץ ממנו, נראה שהדרך הכי טובה להרוויח כסף מקומדיה עכשיו זה בעזרת קווין הארט ודווין ג’ונסון. נראה כמה זמן זה יחזיק.

ובארץ…

אה, שיט כן. ישראל. הארץ שאני חי בה. גם פה קרו דברים בעולם הקומדיה. שוק המוזיקה הקומית זכה לתחייה  בזכות הלהיטים “מתוקה מהחיים” ו”עור ברווז”. כל קומיקאי או כותב קומדיה החליט שהוא צריך סדרה אוטוביוגרפית (או סמי-אוטוביוגרפית) משלו מה שהביא ל”צומת מילר” המעפנה, “מסובך” הנוראית ו”לצבי יש בעיה״ הדווקא לא רעה. אבל אני חושב שטרנד הקומדיה הכי מרכזי של 2016 היה מלחמת הלייט-נייט. כל כמה זמן מנסים להחיות פה את הפורמט הזה, והשנה שתי תכניות חדשות עלו לאוויר ברשתות מתחרות, “היום בלילה עם גורי אלפי” ו״לילה עם אסף הראל״ (נוסף לתכניותיהם של קיציס וטל פרידמן, שפחות שרדו). התכניות נבדלו אחת מהשנייה די מהר, אלפי הלך יותר לכיוון לייט-נייט קלאסי עם אורחים ומונולוג אקטואלי שמושפע קצת מג׳ון אוליבר, בזמן שהראל הלך על כיוון יותר ניסיוני עם תוכנית שמורכבת בעיקר ממערכונים משונים בכיכובם של קומיקאים צעירים ומוכשרים (חלקם חברים שלי). שתי התכניות סיפקו הרבה קטעים מצחיקים השנה, והספיקו לשכור ואז לפטר כמעט את כל תעשיית הסטנדאפ האלטרנטיבי. ״היום בלילה עם גורי אלפי״ תחזור רשמית לעונה שנייה ב-2017, אבל ״לילה טוב עם אסף הראל״ כבר חזרה לפני כמה שבועות, כאמור מינוס 90 אחוז מהצוות של שנה שעברה, אבל מה לעשות, צריך לפנות מקום לאליל הקומי שהוא ינון מגל.

אבל אני חושב שהדבר הכי חשוב שקרה ב-2016, והדבר הכי טוב שקרה ב-2016, זה שהתחלתי לכתוב בשביל ילדי הקומדיה. אין בעד מה על כל הצחוקים שסיפקתי לכם ונתראה בשנה הבאה.

 

שבבו – ראיון ר-ציני


שבבו הם צמד סטנדאפיסטים שעושים מתיחות באינטרנט. מי? בדיוק!

שבבו זה לא רק שם מפגר, זה גם צמד סטנדאפיסטים אנונימי לגמרי, שהחליט שלא מספיק לו להיות אנונימי בתחום אחד והחליט להתפרס גם לתחום האנונימיים של מתיחות באינטרנט. מסרטוניהם, מתיחת אמנות הפיתוי, מתיחת בוא נעשה את זה מעניין וטאג לייף. שבבו הם פלג חיבה ודידי קורקוס. מי? בדיוק מה שבאנו לברר.

מה גרם לכם להחליט שאתם רוצים להצחיק?

דידי:
באיזשהו שלב חברים אמרו לי שיש לי דיבור של סטנדאפיסט, אז התחלתי לכתוב תובנות קומיות מהיומיום כהכנה ליום שאעלה על במה. רק אחרי שהגעתי לקומדי קלאב בפעם הראשונה וראיתי איזה חבורה של הזויים עולים שם היה לי אומץ לנסות. אז עליתי ומאז הפכתי לאחד מההזויים האלה – אבל מנחם לדעת שאיפשהו בקהל יש נער צעיר שמפחד לעלות ואנשים כמוני נותנים לו את המוטיבציה.

פלג:
עשיתי שיר ראפ קומי שקוראים לו בחורילה, כולם אמרו לי “תשמע זה מצחיק. לך תנסה סטנדאפ”. מפה לשם התגלגלתי לבמה הפתוחה בקאמל קומדי קלאב, קיבלתי חצי ציחקוק והתמכרתי.

 מה זה שבבו והאם עלו רעיונות לשמות גרועים יותר?

מישהו אמר לנו שהפירוש של “שבב” בערבית זה חבר’ה. אחרי זה גם הסתבר שאצל הדוסים “שבב” זה “פושטק” או תלמיד בעייתי. אבל את זה גילינו רק אחרי שכבר נתנו לעצמנו את השם. בפועל שבבו זה שם קוד לסטוץ של פלג.

דידי הציע שנקרא לזה “דידי סרטונים מצחיקים ועוד נספח” אבל הגענו למסקנה שזה לא הוגן שככה כל הפוקוס ילך על פלג.


מי הקומיקאים שהשפיעו עליכם?

דידי: ג’ים קארי שמעבר לקומיקאי ענק הוא אישיות מעוררת השראה בעיניי. פלג: גורי אלפי וכל מה שסובב את הסאטירה שלו, remi gaillard קשור לכל התחום של המתיחות. לואי סי קיי, אדי מרפי, קווין הארט, שכל דבר שהוא נוגע בו זה זהב של קומדיה, המוסר עבודה של שחר חסון. הרשימה כמובן עוד ארוכה…

 שניכם גם סטנדאפיסטים. באיזה ז’אנר יותר קל לכם להבריח את המעריצות?

ברור שבסטנדאפ. לפעמים אתה מלך על הבמה ואז גם ניגשים אליך ומחלקים לך כיפים בסוף כמו קפטן של ששטוס. אבל כשאתה מתרסק זה 180 מעלות הפוך. אנשים מכחישים את הקיום שלך. במתיחות אתה מצלם ועורך עד שאתה סוחט מעצמך את המצחיק.

 מה אתם חושבים על הקומיקאים של היום?

אנשים מצחיקים יהיו בכל דור ותמיד יהיה ממי לקחת השראה וללמוד. סטנדאפ היום הוא יותר מיינסטרים מאי פעם וכיף להיות עד לתקופה כזו. היום המון סטנדאפיסטים פורצים דרך הרשת, מה שנותן מוטיבציה לעבוד גם על הבמה וגם דרך הפייסבוק והיוטיוב. אנחנו לא מחכים שיגלו אותנו, אנחנו פשוט יוצרים ודוחפים קדימה כל הזמן.

 מערכון פופולרי שלכם משלב בין מערכון לסרטון מתיחות על אומנות הפיתוי. מי מכם השיג מספר טלפון?

לפי השאלה רואים שלא ראית את כל המערכון. בסוף הסרטון דידי השיג מספר בדרך אלגנטית במיוחד. פלג בעיקר מבריח אותן. נגלה שגם היו פעמים שזה כמעט הגיע למשטרה.

 מה המילים שהכי מצחיקות אתכם?

 פלג: שרמיט שזה הזכר של שרמ*טה, ו- ‘בבונג’. כמו התה.
דידי: ‘בבאי’, שזה השם של הדמות ‘בבאי’ מהתוכנית ‘עלילות בבאי’. אתה רואה איזה מצחיק זה?

חוץ מקומדיה אילו עוד דברים אתם עושים כזוג?

מבזבזים שעות מהחיים בארומה כשאנחנו משלים את עצמנו שבאנו לעבוד ולכתוב בדיחות. רואים סרטי דוקו בערוץ 8, קופצים בחבל, עושים סליפ אובר אחד אצל השני אחרי סטנדאפ ורואים סיינפלד (תירגעו המיטה אצל דידי נפתחת). היינו מספרים עוד אבל חברה של פלג תתחיל לקנא.

מה התפיסה הקומית שלכם?

דידי: אני מאוד אוהב הומור קיצוני ולא פוליטיקלי קורקט, אבל תמיד יש את הצד שלא רוצה שהקומדיה שלי תפגע באף אחד. מתישהו אני אלמד לגשר בין השניים.

פלג: אתה יכול לצחוק על הכל, השאלה איך אתה עושה את זה.

 למי יש גדול יותר?

זה ויכוח שיש לנו מאז שהכרנו. השווינו, מדדנו, התייעצנו עם חברים…  אבל אין מה לעשות התשובה היא דידי. פשוט יש לו בבית יותר חדרי שינה.

אה לא התכוונת לזה? טוב זו לא חוכמה, פלג עיראקי.

  • אנחנו רוצים להודות לאנשים שמלווים אותנו ועוזרים לנו להפיק את התוכן שעולה לעמוד: אלון נוריאל שגם השתתף בחלק מהמערכונים, מתלווה לימי צילומים ועוזר בכתיבה, רפאל בלולו (בלול), לירון גאון (הגאון) ועדי ברמן (ורמאכט)

הלל לוריא כהן (חסילון) – ראיון ר-ציני

האם אתר הסאטירה חסילון יעקוף את משטרת ישראל העמוד הרשמי? העורך הלל לוריא כהן לא יענה על השאלה

הלל לוריא כהן, קומדיההאתר חסילון הוא הירחון היומי הראשון בישראל. לא הרבה אנשים מודעים לכך אבל ירחון יומי זה אוקסימורון, שזה אלמנט קומי. לא הרבה אנשים מוכשרים ליצור אוקסימורונים כאלמנט קומי. מדובר בנבחרת שרק ספורים מתקבלים אליה, בהם הלל לוריא כהן, שבמקרה הוא גם מייסד ועורך האתר הסאטירי חסילון, האתר הסאטירי מס’ 34,732 בארץ. לקחנו אותו לשיחה ואז היא נגמרה והתחלנו את הראיון.

מתי החלטת שאתה מצחיק?

“הפעם הראשונה שאני זוכר שהצחקתי מישהו הייתה בבית עם אחי הגדול. ראינו ביחד משחק של הנבחרת בכדורגל, נראה לי נגד ארגנטינה. מתישהו השופט הוציא ליוסי אבוקסיס כרטיס אדום. אני בן ארבע או חמש צייצתי ‘איזה כרטיס אדום?! הוא צריך לקבל כרטיס ברכה!’ ואחי התפקע”.

 חסילון הצליח במקום שבו הרבה אתרי סאטירה נכשלו. איך אתה מתמודד עם החרדה היומיומית?

“התבוננות רפלקטיבית פנימה. אם אני יכול לשבת לשיחה עם חבר טוב זה מעולה. גם מקלחת ותנומה אף פעם לא הזיקו”.

חסילון, קומדיה

מי הקומיקאים שהשפיעו עליך?

“יש הרבה. לואי סי קיי ברור. שנים הקומיקאי האהוב עלי היה ג’ון סטיוארט, ואני עדיין משתדל לראות את הדיילי שואו באופן קבוע. כילד הייתי רואה מלא סרטים של צ’רלי צ’פלין. גם תמיד נורא אהבתי את וודי אלן ואת בילי ווילדר –  ראיתי את סטלג 17 שלו כשהייתי קטן וזה מאוד נחקק בי. גם הייתי חולה על הקומדי סטור (אף פעם לא הייתי ממש בן אדם של החמישייה).

במחשבה שנייה אולי מה שהכי השפיע עליי, נראה לי גם על הרבה אחרים, זה הסרטים הקלאסיים של דיסני. אלה סרטים נורא נורא מצחיקים, ואני עד היום מאוד מתחבר אליהם. בכלל חוש ההומור שלי מאוד מעוצב סביב הומור של מחזות זמר – גבירתי הנאווה, כנר על הגג. כאלה.

לדעתי תמיד בחיים הייתה לי איזו סדרה שמאוד השפיעה עלי. בתיכון נגיד זה היה סקראבס וארסטד דבלופמנט, בשנה-שנתיים האחרונות זה The League. נראה לי יש את זה ב’יס’. זה של החבר’ה שעשו את ‘תרגיע’, והיא הסדרה *הכי* מצחיקה היום ואולי גם בכלל.

גם ב. מיכאל הסאטיריקן הוא השפעה ענקית – גם בגלל הכתיבה וגם כי פיטרו אותו מידיעות כי הוא שם זין מי חבר ומי לא חבר של נוני מוזס”.

מבחינת הומור המתחרים שלך הם ynet, ישראל היום, מעריב והארץ. איפה אתה רואה את הבידול שלך?

“המודל הכלכלי שלי בהגדרה מתבסס על להפסיד כסף, אז לדעתי המתחרה היחיד שלי מהרשימה זה ישראל היום. תכל’ס זה שאלה טובה. אני לא רואה ממש דרך להבדיל בין חסילון לישראל היום”.

מה אתה חושב על היוצרים הקומיים של היום?

“אני נורא נורא אוהב את ג’ונה היל וכל החבורה של ג’ד אפאטאו, וגם מאוד את הסרטים של ג’קאס. דה מינדי שואו גם ענק, ומאוד מתכתב עם זה שיש לי טעם קצת גיי. טל פרידמן אחד האנשים הכי מצחיקים בעולם בעיניי, כל פעם שאני רואה ארץ נהדרת אני חושב שלא שמים אותו מספיק. גם גורי נורא מצחיק. מהחבר’ה הצעירים אני חייב להודות שלא הייתי עדיין בערבי סטנד-אפ של הבלוג או של תום יער (ופייר זה לא בסדר אבל עצלנות מה תעשה) אבל ראיתי ביוטיוב אחת שקוראים לה טל זולטי, שחשבתי שהיא מצחיקה”.

 לאחרונה קמים לך הרבה חקיינים, כמו האתר The Onion.  אתה שוקל להגיש תביעה?

“כן”.

 מה המילה שהכי מצחיקה אותך?

“בזמן האחרון זה ‘יוחנן’, כשהדגש הוא על ה’יו’. בעצם זה חלק מביטוי שהמציא חבר שלי ברזילי: ‘לדפוק יוחנן’. זה כינוי לטבילת משהו בתה, כמו ביסקוויט, זכר ליוחנן המטביל. אני לאחרונה מאוד בקטע של חליטות אז אני דופק יוחנן כל הזמן. ברזילי, שהוא פורץ דרך, פעם דפק לי יוחנן עם לחמנייה בפיינט של בן אנד ג’ריז Dublin Mudslide (שוקולד עם שוקולד). בקטע מוזר זה היה שילוב ממש טוב”.

מה כבר ביקשתי? ביסקוויט
מה כבר ביקשתי? ביסקוויט

 שירת בגל”צ ככתב פנים. מה הם סודות המדינה?

“חוץ מתקציב הביטחון? ספצייפית במשרד הפנים, שהוא אחד הגדולים והמסואבים שבמשרדי הממשלה, מסתירים מלא דברים. לפעמים קשה לדעת אפילו אם הם מסתירים משהו או שזה פשוט הלך לאיבוד בנבכי כל האפרוריות שם”.

למשל מסתירים שם את הפרוטוקולים של וועדת ורדי-זיילר, שהיא הוועדה שקונסת באופן אישי ראשי ערים שמוציאים כספי ציבור לא למטרות שהם יועדו להן. כי כנראה זה לא חשוב שנדע מה ראשי ערים עושים עם הכסף שלנו. גם את הפרוטוקולים של הוועדה המייעצת לענייני פליטים, שאמורה להעניק מעמד פליט (וכמעט אף פעם לא עושה את זה), הם שומרים אצלם.

באותו עניין אגב, זה לא ממש סוד של המדינה אבל מאוד נוח לכולם שלא מדברים על זה: לא רחוק מהגבול שלנו עם סיני הבדואים מפעילים מחנות עינויים. משהו מעוות לחלוטין בסגנון האינקוויזיציה. הם חוטפים לשם סודנים ואריתראים, משמיעים אותם צורחים למשפחה שלהם בטלפון ודורשים כופר כדי לשחרר אותם. אני אומר את זה אגב בגלל כל מיני מחנות אחרים שאפשר היה להפציץ פעם ולא עשו את זה.

אני כותב לפעמים בפרילאנס והצעתי לכלי תקשורת לא מזמן כתבה על זה, והם חזרו אליי ואמרו שהנושא סוקר מספיק לדעתם. אז לא רק מוסדות ממלכתיים עוצמים עיניים.

ציפית לתשובה קלילה אה יא נקניק?

 מה התפיסה הקומית שלך?

“כמו בכל דבר באמנות, אני חושב שדברים כנים ואמיתיים תמיד עובדים טוב יותר. אני חושב שבקומדיה זיוף זה דבר שעוד יותר בולט, כי אפשר לזייף עצוב נגיד אבל זה די בלתי אפשרי לזייף מצחיק”.

 אם עץ נופל ביער, מה היית עושה?

“אני משתדל לא להתעסק בדברים שלא נוגעים לי”.

עוד פעם חסילון

***

אירועים קרובים ומצחיקים

הקומיקאים המשפיעים ביותר

מי הם הקומיקאים המשפיעים ביותר לפי התשובות של הקומיקאים הגדולים בארץ?

להפתעתי הרבה, הבלוג הצליח לשרוד כבר יותר משנה ולצבור כמות לא קטנה של קומיקאים שמשיבים לשאלותיו המפגרות. בין השאלות היותר גנריות שנשאלו בלטה השאלה מיהם הקומיקאים היוצרים הקומיים שהשפיעו עליך. קשה לומר שיש הפתעות אבל מהן הסיבות? ביט מי

כיוון שאין הפתעות, נתחיל מהמקום הראשון:

1. סיינפלד (הסדרה ואו הקומיקאי)

איתי גל: “בשלב מאוחר יותר גיליתי את סיינפלד, ובאופן ספציפי הדמות המדהימה של ג’ורג’ קוסטנזה, שלדעתי עזרו לי להבין קומדיה ולדעת לנתח אותה יותר מכל דבר אחר שאי פעם נתקלתי בו”

נועה ארנברג: “אני לא יודעת מי היוצרים הקומיים שהשפיעו עלי כי אני לא זוכרת שמות בכלל. השם היחיד שאני זוכרת זה סיינפלד ואני רק בשוק מזה שהוא סטרייט כי הוא הכי גיי”.

2. לואי סי קיי

דור מוסקל: “”לואי סי קיי גאון, אין מה להוסיף על זה. לקח את כולנו צעד אחד קדימה”.

משה פרסטר: “היום אני מאוד אוהב את לואי סי קיי ומאוד מקווה שהוא משפיע עליי”.

3.  מונטי פייתון

בוב זאבי: “התחלתי לצפות במונטי פייטון עוד בכיתה ד’, חרשתי את הסרטים שלהם לכל כיוון”.

משה פרסטר: “כשפגשתי את טל פרידמן שבא מעיר נאורה כמו חיפה, הכרתי את ‘מונטי פייטון’ שמיד הצחיקו והקסימו אותי ובצורה מוזרה השפיעו עליי עוד לפני שהכרתי אותם”.

4. גורי אלפי

רותם זיו: “”האמת שמה שהכי משפיע עליי זה החיים עצמם, אבל יש המון קומיקאים שאני ממש אוהבת ואשמח יום אחד להגיע לרמה שלהם: לואי סי קייגורי אלפי, טל פרידמן ואביגדור ליברמן”.

יונתן ברק: “”כיום יש לי סגנון משלי שהוא אופייני לי, אבל אני עדיין לומד כל הזמן מקולגות כמו גורי אלפיאלי ומריאנו ורועי לוי”

220px-Larry_David_at_the_2009_Tribeca_Film_Festival_25. לארי דיוויד

מאיר כץ: ” לארי דיוויד מבחינתי אחראי ל-60% מהדרך שאני חושב, אני רואה את העולם בצורה מגוחכת, אנשים רציניים משעשעים אותי. הם כל כך דבוקים ברעיון מסוים, שהכל צריך להיות לפי חוקים מסוימים, שזה יכול לשגע אותי”.

250px-Woody_Allen_at_the_premiere_of_Whatever_Works6.  וודי אלן

אלון גור אריה: “חברה שלי מהצבא הראתה לי את ‘אהבה ומוות’. ממש סוף התקופה ‘הפייתונית’ שלו”.

7. מיטש הדברג

שמעון ראיצ’יק: “מי שבאמת העיף אותי לראשונה והיה מקור השראה שלי היה מיטש הדברג“.

8. טינה פיי

דניאל בוקס: “. אני מאוד אוהבת את טינה פיי, אני חושבת שהיא והסדרה “רוק 30″ בעקיפין אחראיים על הרבה דברים במוח שלי.”

עמית הרשקוביץ: “”טינה פיי. יש משהו מאוד ייחודי בבדיחות שלה, מרובד ולא מכוון לכך שכולם יבינו הכל. אני מתה על זה שהיא לא עשתה קריירה מתחושות נחיתות, למרות שהיא אישה ומצופה ממנה לשנוא את עצמה.

כמעט נכנסו:  אדי מרפי, אנדי קאופמן, ג’ורג’ קרלין, דייב שאפל, האחים מרקס,  הסימפסונס וזהו זה

***

פלייליסט חדש מערבי ילדי הקומדיה
אירועים קרובים ומצחיקים

אביתר חלימי – ראיון ר-ציני

מי אתה אביתר חלימי, הידוע בכינויו “מי אתה אביתר חלימי”?

אביתר חלימי

אביתר חלימי הוא אדם שהחליט להקדיש את כל חייו עבור מטרה אחת. לשם כך הוא משתמש בכל מדיה אפשרית – רדיו, סטנדאפ, בלוגים, יוטיוב, ואפילו סרטי סטודנטים – רובם עם חבורת ץ סופית (אותה הקים עם מתן בלומנבלט) אך לעתים גם לבד. מה הייתה המטרה? איש לא זוכר, ואנחנו לא פה כדי לברר.

מתי גילית שאתה מצחיק?

“כשהייתי בן 11 אמרתי משהו בטיול משפחתי לארה”ב, ולהפתעתי כולם נורא צחקו מזה. זה היה הרגע שבו הבנתי שכיף לי להצחיק אנשים. מיד אחר-כך אבא שלי ביקש לחזור על הבדיחה שוב ושוב ושוב ואז גיליתי שזה גם יכול להיות די מסריח”.

ב”ץ סופית” היית ועודך יוצר הסדרה, מפיק, במאי, עורך, תסריטאי, שחקן ומוזיקאי. איך קיבלת את כל התפקידים?

“כשמתן ואני יצרנו את ץ סופית, החלטנו לחלק בין כולם את התפקידים שווה בשווה באמצעות הגרלה. כנהוג, הבאנו תרנגולת עיוורת שזורקת סכינים ולוח עץ גדול עם השמות של כולם. הסכינים פגעו כולם בטלשפר ואחר כך דרכנו עליו קצת והשאר היסטוריה. חוצמזה, את תוכנית הרדיו כתבתי  עם מתן בלומנבלט ואריאל ויסמן, וגם טלשפר ויואב ( רבינוביץ – יה”ק) חיברו איזה מערכון או שניים. ירון  (פרידמן – יה”ק) לא כתב אבל לפעמים הוא בא להקלטות ועל כך לנצח נהיה לו אסירי תודה”.

השיטה שנזנחה לבחירת התפקידים ב-ץ סופית

מי היוצרים הקומיים שהשפיעו עליך?

“אה, זה הולך להיות נורא ארוך כי אני לא רוצה להעליב אף אחד! אז קודם כל, רוב הקאסט של NewsRadio. פיל הארטמן הגאון, ג’ון לוביץ, דייב פולי, אנדי דיק, סטיבן רוט. התוכנית הזו, בכלל, האופן שבו היא היתה כמעט סרט מצויר ועדיין לא איבדה אחיזה במציאות, היוותה עבורי המון השראה. פרט לזה, מונטי פיתון בכלל וג’ון קליז בפרט, לזלי נילסן, ג’ון סטיוארט, זאק בראף, נורם מקדונלד, דן הרמון (קומיוניטי), מיטשל הורוביץ (משפחה בהפרעה), הקאסט של פילדלפיה זורחת בכלל וצ’רלי דיי בפרט, קונאן אובריין (הדברים שהוא כתב לסימפסונס, בעיקר), הקאסט ב’של מי השורה הזאת בכלל’ לדורותיה (ריאן סטיילס וקולין מוקרי בעיקר), לואי סי קיי. בארץ זה קצת שייקה לוי, ובעיקר אסף אשתר, פלטפוס, גורי אלפי, וכמובן שגדלתי גם על תוכנית הרדיו של היפופוטם שהשפיעה עלי רבות. אה כן וסיינפלד זאת תוכנית ממש טובה לדעתי ):”.

אתה סטנדאפיסט, שהופיע בין היתר בערב הסטנדאפ הניסיוני באוזן בר. היית אומר שהניסוי הצליח?

“אני עושה סטנדאפ, אבל לא הייתי מגדיר את עצמי כסטנדאפיסט. הניסוי של איתי גל מאוד מצליח, ואין לי מושג איך הוא עושה את זה. הילד בן 15. כשאני הייתי בן 15 וניסיתי להרים ערב סטנדאפ השעו אותי מבית ספר והרבנות ביטלה לי את הבר מצווה”.

מה אתה חושב על היוצרים הקומיים של היום?

“זו שאלה נורא כללית, קצת קשה לענות עליה, אז אני פשוט אגיד משהו שקשור לנושא בערך. אני חושב שהעובדה שיותר אנשים לוקחים על עצמם להשקיע קצת כסף ולצאת להפיק קומדיה היא מעולה. משמח אותי שיש יותר ויותר דברים כמו ניצה ולחם, משיח או הדרך לאקפולקו של רון פלדמן ושלי שקיבלה בממוצע פחות מ-500 צפיות לפרק. אלוהים אדירים, אינטרנט, מה לא בסדר איתך למען השםםםםםםםם??? אז זה יופי. יש יותר ויותר יצירה עצמאית, אנשים משקיעים יותר ומגיעים לתוצאות איכותיות, וכולנו מרוויחים. חוץ מכסף. אף אחד לא מרוויח כסף”.

עוד מהפרויקטים שלך הבלוג אביתר נגד אוכל. לכל הרוחות מה זה?

“לפני שנתיים החלטתי לחיות רק על פירות וירקות למשך תקופה של חודשיים, מכל מיני סיבות בריאותיות. ידעתי שהדרך היחידה שאני אתמיד עם זה היא אם אני אהפוך את זה לפומבי, אז פתחתי בלוג שמתעד את זה. עשיתי את זה לגמרי בשביל עצמי. לא ציפיתי שזה יעניין מישהו ולהפתעתי זה דווקא עניין שניים”.

שלב ראשון: הכר את האויב ונקודות התורפה שלו

מה המילה שהכי מצחיקה אותך ולמה?

“הו לא. ראיתי את השאלה הזאת פה בשאלונים קודמים. אף אחד עדיין לא שרד אותה. טוב, אני לא הולך לשבת פה ולהריץ בראש את כל המילים שאני מכיר כי יש איזה אלף. אבל ‘למפרע’ זו מילה מצחיקה. היא נראית כמו גיבוב של אותיות כזה. ‘למפרע’. בטח חיברו אותה בסוף היום כשכולם היו עייפים ולאף אחד לא היה כוח. למפרע. מה זה. אה ו’חמור’ זה מצחיק בכל קונטקסט”.

בתחקיר המעמיק שעשיתי באמצעות הקלדת “אביתר חלימי” בגוגל מצאתי את השאלה הבאה השם “אביתר חלימי” מוכר לכם? הוא נחשב למפורסם? שמעתם עליו פעם? תגובתך?

“)))))))))))))):”

מה התפיסה הקומית שלך?

“תהיה גבוה ותצעק חזק והרבה וכשאחרים מדברים אז תעשה עם הגבות”.

מה הקללה המקראית האהובה עליך?

“‘לברך’. אני אוהב כשכותבים שם שמישהו ‘בירך’ את ה’ כי אסור לכתוב שהוא קילל את ה’. אני די בטוח שמי שכתב את התנ”ך היה בן שמונה”.

אביתר חלימי ביוטיוב

ץ סופית

 

*תודה לאיתי עמוס, שעזר בהכנת הכתבה

***

אביתר משתתף בערבי ילדי הקומדיה