נפילתו של לואי, יותר מדי סטנד-אפ בנטפליקס, עוד טראמפ וגם כמה דברים טובים. הטרנדים הבולטים השנה בעולם הקומדיה

 

אז זוכרים שכולם דיברו על איזו שנה גרועה 2016 הולכת להיות, ואיזה כיף שהיא נגמרת? אז מתברר שגם 2017 הייתה שנה לא משהו. אבל פה זה ילדי הקומדיה, אז בואו ננסה לדבר על הדברים החיוביים של השנה בעולם הקומדיה, בלי לבאס יותר מדי.

המלך הוא עירום

אוקי, הפריט הראשון הזה כן מבאס. לאחר שנים של שמועות, השנה כל העולם התוודע שהאיש שהיה סוג של האפיפיור של עולם הקומדיה, כלומר לא יכל לטעות, הוא מטרידן סדרתי (ממש כמו אנשים רבים בכנסייה הקתולית). העדויות של מספר נשים בעולם הקומדיה לגבי ה״מנהג״ של לואי סי קיי לחשוף את עצמו ולאונן מולן, והודאתו של לואי באשמה, היו חלק מחשיפה גדולת ממדים של מספר גברים בעולם הבידור כמטרידנים, בעיקר בזכות נשים שהשתתפו בקמפיין MeToo. עוד בעולם הקומדיה התגלו אנשים כמו הקומיקאי והשחקן הקומי טי.ג׳יי. מילר שמואשם באונס, מפיק ״בנות״ מוריי מילר, שמואשם באונס קטינה, והשחקן הקומי דני מאסטרסון, שמואשם באונס. אבל לואי, שהיה מושא להערצה לרבים, הוא בהחלט החשיפה הגדולה (נו פאן אינטנדד). אחד מהדברים הביזאריים בפרשה היה שהיא פרצה כמה שבועות לפני תאריך היציאה של סרטו של לואי I Love You, Daddy, שלפי דיווחים מכיל אלמנטים עלילתיים שקשורים לנושאי הטרדות מיניות ואונס. כעת לא נראה שהסרט ייצא בכלל, והגורל של פרוייקטים אחרים של סי קיי תלוי באוויר. נקווה שהחשיפות האלה יימשכו, ונוכל לנקות את עולם הקומדיה ועולם הבידור בכלל.

למה לי פוליטיקה עכשיו?

הי, הנה נושא כיפי: טראמפ! אוקי, אני לא ארחיב במילים על הנשיא, רק אדבר על השפעתו על עולם הקומדיה השנה. לאחר ראיון מביך ומחמיא במיוחד עם הנשיא ב-2016, ג׳ימי פאלון ניסה להיות יותר פוליטי השנה, אך הפסיד ברייטינג לקולברט, שיותר טוב בלרדת על טראמפ, ובפוליטיקה ובכלל בהכל מג׳ימי פאלון האפס. תכניות האקטואליה הסאטיריות בהנחיית ג׳ון אוליבר וסמנת׳ה בי המשיכו להיות מקור לשפיות בעולם. אבל הדבר הכי טוב שטראמפ גרם לו השנה הוא The President Show, הטוק-שואו הביזארי של קומדי סנטרל בכיכובו של הקומיקאי וחקיין טראמפ אנת׳וני אטמוניק. אטמוניק מעולה בתור גרסה איכשהו יותר מגעילה ומוגזמת של הנשיא (משימה קשה) ולתכנית יש פורמט מתוחכם שמחקה תכנית אירוח רגילה. ״טראמפ״ מתחיל במונולוג, שהוא בעצם שיחה עם כתבים, מדבר על הספה עם הסיידקיק שלו, סגן הנשיא מייק פנס (שמגולם באופן נפלא כסוג של נד פלנדרס עם צד אפל על ידי הקומיקאי פיטר גרוס), מארח דמויות נוספות מעולם הפוליטיקה האמריקאי שמגולמות על ידי קומיקאים, כמו בנו הטיפש דון ג׳וניור, היועץ הדוחה סטיב בנון, הסטריאוטיפ האיטלקי אנת׳וני סקרמוצ׳י, והזקן המפוזר ברני סנדרס, יוצא לפינות חוץ ומערכונים סוריאליסטייםומסיים כל תכנית עם מסר מזעזע לאומה. הסאטירה של התכנית לפעמים יכולה להיות ברורה מדי, אבל היא עדיין הסאטירה הכי טובה על טראמפ בטלוויזיה, ואני ממליץ לכם לצפות בספיישל חג המולד שיצא לא מזמן.

יש פה מישהו מסטריינג׳ר ת׳ינגז?

במשך עשורים ספיישל הסטנדאפ היה נקודת ציון חשובה בקריירה של קומיקאי, אבל כמו הרבה דברים הערך של ספיישל הסטנדאפ אולי ירד בגלל הגברה בקצב הייצור, לאחר שנטפליקס יצאו השנה בקמפיין Netflix is a Joke, והוציאו ספיישל סטנדאפ כל שבוע. נשמע מרגש, אבל כמו שהמאמר הזה ב-Vulture אומר, יכול להיות שהשיטה הזו תפגע בסטנד-אפ בסופו של דבר. המאמר מעלה את הרעיון שכל-כך הרבה ספיישלים בשנה יכולים להמאיס את הסטנדאפ על הקהל, ומציין את הבדיחה של קומיקאי הקאלט אנדי קינדלר על הקמפיין: ״נטפליקס מוציאים ספיישל סטנד-אפ חדש כל שבוע. זה מרגש כי עכשיו אפשר לצפות בבינג׳ באמריקה מאבדת עניין בסטנד-אפ שוב.״ המצב מזכיר את בום הקומדיה של שנות השמונים, שהתפוצץ לאחר כמה שנים. נטפליקס הוציאו השנה ויוציאו עוד ספיישלים בכיכובם של שמות גדולים כמו דייב שאפל, ג׳רי סיינפלד, כריס רוק ואלן דג׳נרס, אבל גם הרבה ספיישלים של שמות קטנים יותר שאולי לא היו חייבים לקבל ספיישל גדול. 52 ספיישלים בשנה ממקום אחד, הוא מצב חסר תקדים בעולם הקומדיה.

אבל נטפליקס גם אחראים לשתיים מהסדרות הקומיות הטובות של השנה: American Vandal ו-Big Mouth, שתי סדרות שנראו בהתחלה כלא יותר מאסופה של בדיחות זין, אבל התגלו כסדרות מצחיקות מאוד שמספרות סיפורים מעניינים ואפילו מרגשים לעתים על גיל ההתבגרות. כמו כן, הרבה ספיישלי סטנד-אפ השנה היו טובים, והפלטפורמה המיוחדת של נטפליקס הייתה אחראית גם לספיישלים שיוצאים מהקופסה הרגילה של ״ספיישל קומדיה״, כמו המופע הקומי Oh Hello On Broadway של ג׳ון מולייני וניק קרול, וספיישל הולנטיינז של מייקל בולטון מבית הלונלי איילנד וכותבי קומדי בנג בנג, שהיו שניים מהדברים שהכי הצחיקו אותי השנה. אז נטפליקס: אני צופה בכם. גם בדרך המאיימת וגם בדרך המילולית.

מה טוב?

ובאמת בוא נדבר על כל הדברים הטובים שקרו השנה בקומדיה. כאמור בנטפליקס היה את ״ביג מאות׳״ ו״אמריקן ונדל״ אבל גם את העונה השלישית של Unbreakable Kimmy Schmidt, את העונה הרביעית של ״בוג׳אק הורסמן״ ואת העונה השנייה של ״ליידי דינמייט״. בטלוויזיה היה את ״המקום הטוב״ האהובה, העונה השנייה של Search Party, שהמשיכה להיות מצחיקה, עצובה ומסתורית, העונה השלישית של ״ריק ומורטי״ שהייתה פחות טובה מקודמותיה, וגרמה לתקרית רוטב הסצ׳ואן הגדולה של 2017, אבל עדיין הכילה פרקים מעולים, ״תרגיע״ חזרה לעונה תשיעית ועוד הרבה. בקולנוע היה לנו השנה ״חולים מהאהבה״ החמוד של קומייל נאנג׳יאני, והרבה צחוקים גם הגיעו מסרטי מארוול, בעיקר ״ת׳ור: רגנרוק״. תעשיית הבידור ההוליוודית סיפקה לנו הרבה סיבות טובות השנה לצחוק ולשכוח מכל ה… חרא…

ובארץ…

ומה קרה בקומדיה הישראלית ב-2017? ״כאן״ שחקן אמיתי בעולם הקומדיה הטלוויזיונית עם כמה תוכניות קומיות שנתנו תעסוקה לקומיקאי ארצנו: העונה השלישית של ״היהודים באים״ המעולה, ״מדינת הגמדים״ מלאת הבובות ו״עד כאן״ שנתנה פרנסה לעשרות קומיקאים וקומיקאיות מהשמאל ואיזה שלושה גברים מהימין (וגם שמעתי שאיזה תם אחד הולך לקבל שם תכנית). מכל הלייט-נייטים שעלו בשנה שעברה, רק גורי אלפי שרד. מרגיש שיש יותר ויותר ערבי סטנדאפ בעיר. אבל כנראה הדבר הכי חשוב שקרה בקומדיה הישראלית השנה זה שאני התחלתי לעבוד ב״מה נסגר?״ והופעתי בטלוויזיה כמה פעמים. שנה אזרחית טובה לכולכם ונתראה בשנה הבאה.

Comments

comments

מה חשבת?