ארכיון תגיות: כותב

אסי גל – ראיון ר-ציני

הסטנדאפיסט אסי גל מסביר לי מה זו אהבה

הקומיקאי אסי גל הוא קומיקאי ותיק שפרץ לתודעה של מקצת האנשים בתוכנית “מצב כפית” של יס ובפרויקט ביפ, הוא גם שחקן ומתפרנס מעיתונות חוקרת כמו בלייזר ו-XNET. לאחרונה יצר ושיחק בסדרת טרו סטוריז בערוץ טדי לצד עידן ברקאי. חוץ מזה הוא מנהל את ערב הרוסט הבאטל המצליח, שבו סטנדאפיסטים מעליבים זה את זה לפני שהקהל יתחיל. בראיון זה ננסה לגלות אם הוא קיים.

מתי החלטת שאתה רוצה להיות קומיקאי?
 

תמיד רציתי להיות שחקן, וצחוקים היו אלמנט צידי. די זנחתי את הכיוון כשהלכתי ללמוד עבודה סוציאלית, אבל אז הגיע פרויקט ביפ ועליתי על במה, וההנאה מצחוק של קהל נהייתה דבר כזה שאי אפשר להשתחרר ממנו.

אתה כתב בבלייזר. האם זה מונע ממך להיות על השער?

כן. זה בתקנון.
 
מי הקומיקאים שהשפיעו עליך?
 
לואי סי .קיי, משפחת סימפסון, מל ברוקס, אורי זוהר.
 
הופעת בתוכנית הדגל של יס “מצב כפית” וב”דירה 17″. משם התפרסמו יחסית תירס סקסואל ותומר פישמן. למה לא התפרסמת יחסית?
 

כי אני פחות טוב מהם? בכל מקרה, היה שלב שקצת התפרסמתי ואפילו קיבלתי צ’ייסר חינם בפאב פעם.

מה אתה חושב על הקומיקאים כיום?

 
שיש טובים ויש פחות טובים. יש הרבה דברים מעניינים והרשת לוהטת. האינטרנט שינה הרבה בחיינו וגם טובים השניים מן האחד, אם כבר אני אומר דברים ברורים.

 
אתה מנהל את הרוסט באטל הידוע. האם ראפרים מסתבכים איתך?
 

רק נצ’י נצ’, וסוויסה. יש לי ביף איתם שאני מכריז עליו כאן.

איזו מילה מצחיקה אותך?
 
תמיד אהבתי את המילה קצפת. הכל נשמע יותר טוב כשהוא מוקצף.
 
אתה כותב עם עידן ברקאי את “טרו סטוריז” בטדי. אתה כל הזמן מת ועידן לא. מתי תהרגו את עידן?
 

קצת בעיה כי הוא מצלם את הסטוריז. אולי נעשה כזה כמו הנוסע השמיני שאני מצלם אותו מת. היה דבר כזה בנוסע השמיני? אולי לא.

מה התפיסה הקומית שלך?

 

אם זה צפוי, זה לא טוב.

מי אושיית הרשת האהובה עליך?

תומר פישמן.
 
איך יודעים אם זו אהבה?
 
קשה לנשום ורק רוצים עוד.
 

אורן ברזילי – ראיון ר-ציני

 

הסטנדאפיסט אורן ברזילי על ההתמכרויות, על החברים שבגדו ועל הבדידות בצמרת

הסטנדאפיסט אורן ברזילי לא מוכר לכולכם מסדרת הרשת “מיקרוגל“, מכתבות העומק במגזין לאנשים “טיים אאוט” וסדרת הרשת העולה עם עמית קלינג,אחי אני הולך למקס סטוק”. לאחרונה התחיל לכתוב ללייט נייט של  גורי אלפי ועקב כך התוכנית נפלה. ריאיון:

למה החלטת שאתה רוצה להיות סטנדאפיסט?

יש בי הרבה כעס ואין לי לאן לתעל אותו. הרבה כעס על העולם, המון המון כעס יש בי. קיוויתי להגיד דברים מעליבים שיהרסו את החיים לאורן ברזילי המוזיקאי.

איך גרמת למפלתו של גורי אלפי?

זכוכית גרוסה באוכל ורייטינג לא בשמים.

מי הקומיקאים שהשפיעו עליך?

באמת שאין מישהו ספציפי, אני חושב שקומיקאים מחורבנים משפיעים בצורה לא פחותה מקומיקאים מדהימים, כי השראה זה נחמד אבל “איך החתיכת צואה הזה מצליח ואני לא” זה מנוע הרבה יותר חזק.

ככתב טיים-אאוט לשעבר שסיקר את תחום הסטנדאפ, ניצלת את כוחך להיכנס לתחום?

חד משמעית כן. וגם מציצות.

מה אתה חושב על הסצנה הקומית של היום?

שזה דבר מלאכותי שיצרו בשניים וחצי עיתונים ואי אפשר לקרוא למשהו שכולל מאות בני אדם בגילאים, מינים וצבעים שונים, עם הומור שונה שחלקו בכלל לא עולה על במה, כשחלק מהם לא מכירים או לא מחבבים או כן מחבבים אחד את השני “סצנה”. מה שכן – מי שהפך את זה לסצנה זה הקהל שיודע לדרוש ולהרים להומור שהוא מחבב וזה מעולה ומוכיח שלא הכל קשרים ולא הכל ברנז’ה – יש אנשים שרוצים חלק מהחרא הזה בטלוויזיה שלהם.

טוב, בוא נגמור עם זה. לך ולזמר של ד”ר קספר יש אותו שם. איך זה יכול להיות שלשני אנשים יש אותו שם?

אני רוצה למסור לאורן ברזילי בהזדמנות זו – יש לך עבודה בשבילי, ממי?

מה המילה שהכי מצחיקה אותך?

קוקסיפות כמובן.

אתה אוהב לדרג, דרג את אתרי הקומדיה הכי טובים בארץ.

מקום שני – ילדי הקומדיה. מקום ראשון – ווינט. בום סאטירה לא ברורה ולא מדוייקת.

מה התפיסה הקומית שלך?

שאם תצחיק מספיק אז הכל יהיה בסדר, ונגזר מזה – להגיד דברים שאני מחשיב למצחיקים בלי לחשוב לפני מתוך הנחה שגויה שאנשים תמיד מחפשים בדיחה טובה. זה לא נכון וזה פוגע בי אגב.

מי אושיית הרשת האהובה עליך?.

דרור ניר קסטל שאני ממליץ מאוד על ספרו “הספר של דרור ניר קסטל”.

מתי היית אדיש בפעם האחרונה?

אני בוכה כל יום. זה מאוד משחרר ועצוב.

 

דני קמושביץ – ראיון ר-ציני

הקומיקאי דני קמושביץ: כאן יש ציטוט שלו שבחרנו במקרה

דני קמושביץ הוא קומיקאי, יוצר רשת, קופירייטר, סטנדאפיסט, ורק שניים מהם מתחילים בקו”ף. איכשהו יוצרי קומדי סנטרל ישראל הגיעו אליו ונתנו לו רצועת שידור בתכנית החדשה שלהם קומדי סנטרל סטיישן עם הסטנדאפיסט והשחקן החשקן עידן ברקאי. כמו כן פרסם מלא מלא סרטונים ויראליים באינטרנט, שזה אומר שכל מי שעשה סרטון ויראלי מכיר אותו. לקחנו אותה לשיחה על קופירייטינג, קומדיה ואהבת אמת. בתמורה הוא קילל אותנו.

מתי החלטת שאתה רוצה להצחיק?
קצת אחרי שהשואה הסתיימה. אמרתי לעצמי: די, מספיק עם כל הבאססה הזו. בואו נרים פה קצת!
 
במקצועך אתה קופירייטר. בכמה מכרת את הנשמה שלך?

במחיר מבצע.
ועכשיו ברצינות, קופירייטינג הוא אחד המקצועות המתגמלים והמתסכלים שיש. אתה לא כותב עבורך. אתה כותב עבור מישהו אחר, עם רצונות אחרים, עם ערכים אחרים משלך, שגדל לעתים בתרבות אחרת משלך (אם זה לקוח מחו”ל למשל). ההומור צריך להגיע לביטוי פה במינונים מאוד מדויקים. כל מילה נחשבת וכל בדיחה צריכה להצחיק אבל גם לא לגנוב את הבמה למסר – קנו את המוצר שלנו כי הוא טוב יותר מאותו מוצר אחר.
קל לשחוט פרסומאים כי הם עובדים במקצוע שחייבים להזיז בו את הגבינה והמחט לאנשים, ואנשים לרוב לא מתים על זה. אבל זה כיף לחדש. או לגנוב ממישהו שכבר חידש ולקוות שלא יגלו.
סתאםםםםםםםםם!

מי היוצרים הקומיים שהשפיעו עליך?

רובין וויליאמס, ג’ים קארי, אורן חזן ועוד המון דמויות מפתח משנות השמונים והתשעים. אני אוהב כמעט את כל סגנונות ההומור. שחור, עממי, רדוד, מבריק וגבוה. ממונטי פייתון ועד הקומדי סטור.
כל הומור שלא היה לפני מרשים אותי. המיחזורים זה מה שהורג אותי. 

חלק מעבודתך הקשה היא לסכם את “האח הגדול”. אתה מקבל תוספת ניוון?

האמת שהעונה לצערי טיפה משעממת אז לניוון הצטרף גם פיהוק יתר. אבל זה כיף גדול וזה גם לדבר עם פאקינג ארז טל שאני מעריץ אותו עוד ממלחמת המפרץ המקורית שבמחלף הסירה. אל תשפטו אותי!!!!!!
מה אתה חושב על היוצרים הקומיים של היום?
תראה באיזו תקופה מופלאה אנחנו חיים. כל מי שרוצה יכול להראות את הקומדיה שלו. הקהל הוא זה ששופט אותך. אין בלופים, לפחות לא לאורך זמן.
לכל אחד יש מיקרופון וכל אחד יכול למצוא במה פתוחה לעלות אליה. זה לא היה ככה פעם. האנדרגראונד פרץ למיינסטרים. כמה זמן זה יישאר? לא יודע. בינתיים בוא נהנה מזה.

יש המון קומיקאים בנשמה, שלאו דווקא עולים על במות או כותבים לפרנסתם. זה הזמן שלהם לפרוח.

כעת יש לך סדרה חשדשה* בקומדי סנטרל ישראל עם עידן ברקאי. אתה לא פוחד שקומדי סנטרל לא יעמוד בעומס הצופים שהבאת מפייסבוק?


חחחחחחחח כתבת חשדשה. מה זה? אתה לא יודע עברית? חחחחח
סליחה.
בכל אופן זו לא סידרה שלי. אני נותן שם מספר קטעים בתוך רצועה של יוצרים שונים. כל אחד קיבל 2 דקות כדי לתת בראש. זה כיף גדול ליצור ולהופיע בטלוויזיה. הגשמה רצינית עבורי. לגבי הצופים שהבאתי? זדיין.

(*השגיאה במקור כדי להרים להנחתה)

 

מה המילה שהכי מצחיקה אותך ולמה?

פילנתרופ.

זו אמורה להיות מילה מפרגנת ממש לאדם שמפרגן ותורם באופן קבוע לאחרים ולחבר’ה ובמקום זה נתנו לו שם של חיידק / דמות משר הטבעות / משהו רוסי.

הרבה מהסרטונים שלך הם פארודיות? איזו פארודיה לא תעשה כי היא מטומטמת מדי?

אני משתדל מאוד מאוד מאוד לא לפגוע: 1. במשתתפים 2. בקהל שלי.
לא שווה לי להצחיק 1000 אם אחד יתבאס עלי או יבויש. אני תמיד שואל ומסביר למצולמים איפה הם הולכים להיות ומה זה בדיוק. בגלל זה אני מקבל שיתופי פעולה מדהימים. זה לא מבוים אבל זה מתואם.. כל מה שעומד בכללים האלה כשר.

לגבי טמטום? אם זה מצחיק אני עושה את זה. פשוט. 

מה התפיסה הקומית שלך?

שאלה מאוד טובה ומטומטמת ומיותרת.

מה ז”א תפיסה קומית? לקחת את הקומדיה בקלות, לא ברצינות. לגרום לאנשים ליהנות ולצחוק ועל הדרך ליהנות גם.

מי אושיית הרשת האהובה עליך?

יש המון. שזה אומר שאני לא רוצה לבאס ולהסתבך עם אף אחד. אבל באמת, יש המון. אני באמת אוהב את הקהילה הזו. ותפסיקו להשתמש במילה אושייה.
יוצר רשת. כותבים. צלמני ווב. רק לא אושייה.
 
איזו תקופה בהיסטוריה היית מבטל?
לפני כמה ימים שהסכמתי להתראיין אליך.
אפס.

יזיז של אילנה מברוד סיטי שקטל את קוסבי – ראיון עם חניבעל בורס (תרגום)

ראיון עם חניבעל בורס ובסוף קופון להופעה בישראל

חניבעל בורס הגיע לעסקי הקומדיה בדרך הרגילה – כתב לסאטרדיי נייט לייב ול”30 רוק”. אבל דווקא הפרוייקטים הקטנים והניסיוניים יותר שלו הביאו לו את ההצלחה. זאת בזכות שילוב של פקפוק במוסכמות, הבנה מדהימה של מה הופך לוויראלי וכישרון חבוי (ואמיתי) של כותב ומבצע. גיקים של קומדיה מכירים אותו בזכות המופע הותיק שלו במועדון ה”ניטינג קלאב” במנהטן, שם כישרונות עולים ואלמונים מחככים מרפקים עם אורחים כמו דייב שאפל. ילידי המילניום חובבי הקומדיה העדכנית מכירים אותו כחבר-רופא-השיניים-הרגוע-תמיד של אילנה מ”ברוד סיטי”, וכאחד מהמגישים ב”תכנית של אריק אנדרה”. אחרים יזהו אותו בתור זה שהעיר במופע  על אישומי האונס נגד ביל קוסבי, שהובילו לתביעה וייתכן שגם לסוף הקריירה של קוסבי.

אחרי שביסס את עצמו היטב ככוכב קאלט, בורס עובד עכשיו על הפריצה למיינסטרים. בחג המולד הוא יופיע ב”אבא בבית” עם ויל פארל ועם מארק ולברג. הוא גם מדבב ב”החיים הסודיים של חיות המחמד” וב”אנגרי בירדס”. בינתיים הוא גם מככב (ומפיק) ב”למה? עם חניבל בורס” בקומדי סנטרל. AVclub תפס אותו לשיחה.

למה אין הקרנות מוקדמות של “למה?” זה כי אתה מצלם כל פרק ביום שידורו?

כן, אנחנו ממש מעיפים כל פרק ככה.

אז איך התכנית תיראה? מה בעצם הולך להיות בה?

זה הולך להיות – זוכר את הקליפ של “זכור את הזמן” של מייקל ג’קסון? אז כזה, רק בקומדיה. טוב, אז יהיו מערכונים, ראיונות, קטעים שנצלם ברחוב. זו תהיה התכנית שלי. גבר, אני לא יודע למה צריך לעשות את זה. כלומר לא את הראיונות, את ה”מה יהיה בתכנית?” הזה. זו תהיה התכנית שלי, יהיה מגניב. זה יהיה דברים שאני חושב שהם מצחיקים. לזה אפשר לצפות.

אז לא הלכת על הסיטקום הצפוי בסגנון “התכנית של חניבל בורס”.

לא, את זה אעשה כשאהיה בן 38.

אז מה התהליך היצירתי בתכנית ואיך הוא שונה מפרויקטים קודמים שלך?

יש לנו שבעה או שמונה כותבים, ויש לנו גם פגישות על החומר. אנשים מביאים חומרים ואז אני מחליט עם מה להתקדם. ואני כותב לזה. זה ממש מגניב לכתוב ולהפיק דברים שלך. נחמד לעשות הכול מההתחלה ועד הסוף, החל מהצבעים על הסט, המוזיקה, הליהוק, להתעסק בכל הפרטים.

אז יכולת להפוך את זה לתכנית החלומות שלך?

לא הייתי אומר… בעצם כן! כן! זו אחת מתכניות החלומות שלי. אבל תכנית החלומות האמיתית שלי לא תהיה בקומדי סנטרל. אין להם תקציב לזה.

התפקידים שלך ב”אריק אנדרה” וב”ברוד סיטי” ממש קידמו לך את הקריירה. איך אתה מקדיש להם מספיק זמן בין הפרויקטים האחרים שלך, בייחוד הפרוייקט הזה שהוא הבייבי שלך?

זה עניין של ארגון לו”ז. בערך מיד כשאסיים כאן אסע לניו יורק ליומיים לעבוד על “ברוד סיטי”, ואז ללוס אנג’לס לשבועיים לעבוד על “אריק אנדרה”. כרגע אני עובד על התכנית שלי. אז אני מרוכז בה, וכשאעשה את הדברים ההם – אז אעשה אותם. וזו תהיה סוג של הקלה, רק לעשות מה שאומרים לי במקום לקבל את כל ההחלטות.

לפי הספיישל שלך משנה שעברה, “לייב בשיקגו”, נראה שאתה מבלה הרבה זמן בפירוק לגורמים של התהליך הקומי. יש בו בדיחות על קומיקאים, פאנצ’ים על כתיבת בדיחות. אתה נהנה לנתח – או לעשות אובר-ניתוח?

כן. אני מסתכל על דברים ומנסה להבין אותם. אני מסתכל על דברים כאילו הם בעיה במתמטיקה ומנסה להבין למה אנשים עושים דברים מסוימים ומה המשמעות של כל מיני דברים. זה מצחיק איך אנחנו סוגרים את הסטים בסטנד-אפ – הרבה פעמים קומיקאים משקיעים המון אנרגיה בבדיחה הסוגרת שלהם, הרבה פעמים זו בדיחה גסה, ואז זה “כה כה כה, ואז זיינתי אותה, ואז… לילה טוב אנשים!” נראה לי שבספיישל שלי היה סתם סיפור ארוך שמאד נכנסתי אליו, ואז זה היה פשוט “אוקי שיקגו, אני סיימתי לדבר!” ככה זה, סטנד-אפ זה דבר מוזר.

לעשות אובר-ניתוח של קומדיה זה אפילו לא מוזר עכשיו. יש מיליוני פודקאסטים, קומיקאים ממש חייבים להיות בטוויטר עכשיו, ואנשים שפעם סתם היו רואים מופעים ממש רוצים לדעת איך התהליך עובד. זה משפיע על התהליך היצירתי שלך? כשאתה יודע שכל דבר שתאמר ינתחו אותו אחר כך לגורמים?

לא נראה לי. חובב הקומדיות האנליטי שאתה מדבר עליו הוא עדיין מיעוט. אמנם מיעוט קולני. אני סתם כותב ועושה דברים שנראים לי מצחיקים. לפעמים בעצם אני כן חושב על זה, בנוגע לקטעים מסוימים. יש בדיחות שאתה יודע שיעצבנו אנשים אם אספר אותן במקום מסוים. לפעמים אני רואה משהו בחדשות וחושב “אם אכתוב את זה בטוויטר אקבל יופי של יחסי ציבור.” אם אתה רוצה להפיק תגובות מסוימות מאנשים, היום זה די קל.

עשית את הפרק ההוא ב”High maintenance” שהתעסק בטוויטר. כמה זה משקף את מערכת היחסים האמיתית שלך עם מדיה חברתית?

מדיה חברתית זה דבר מעניין. זה עוזר לי לתקשר עם מעריצים. זה מיידי, זה חשוב בסיבובי הופעות, זה מאד עוזר לקדם הופעות הפייסבוק, אינסטגרם, טוויטר. ויש את הקטע הזה שאנשים אומרים דברים במדיה חברתית שהם בחיים לא היו אומרים לאדם השני בפנים. זה כנראה לא צריך להיות כזה קטע. יש לנו קטעים על מדיה חברתית בתכנית, אנשים אוהבים לקבל תגובות מאנשים אחרים. אנשים אוהבים ששומעים אותם ואוהבים את תשומת הלב. אנשים כבר ניסו לנהל אתי דיונים על קטעים במופע שלי ועל מה המשמעות שלהם בדיוק, ואז אני קולט שאני עושה בדיוק את זה עם מישהו ואז אני כזה “מה לעזאזל אני עושה פה?” אז אני מנסה לא להכנס לזה בכלל. אני לא הולך להסביר את הבדיחות שלי לאדם היחיד שלא אוהב אותן. ולפני שהיה את המדיה החברתית והכל, אם היית מתעצבן מאיזה קטע פשוט היית מתעצבן ממנו. אבל המיידיות של להגיד את זה בסושיאל – אתה בודק משהו וישר אתה כזה “מה הטיפוס הזה אומר?” אבל אחרי כמה דקות אתה אומר “אה, בעצם אני לא צריך להגיד על זה כלום.”

זה יכול להיות רק אחד מכמה מיליונים שראו אותך, אבל כשזה אישי קשה לא להתעצבן מזה.

כן. אני לא מתווכח עם אנשים. אם הם אומרים שאני לא מצחיק, זה נכון עבורם. לא זוכר מי אמר את זה, אולי ג’יי לנו, ש”אם אתה חושב שאתה מצחיק, אתה צודק, ואם מישהו חושב שאתה לא מצחיק, הוא גם צודק.” אי אפשר לשנות את זה. אם אתה לא אוהב את החומר שלי, אתה לא אוהב.

בוא נחזור רגע לפרק ההוא ב”High maintenance”, הוא מאד טעון רגשית והופך לדי אפל.

יש אנשים שחושבים שבאמת ירו בי [בדמות שלי] בפרק ההוא. ואז שואלים אותי “מה הקטע בפרק שירו בך?” ואני לא יודע. זה עוד דבר שאני שונא, אנשים שמצטטים חומרים לא נכון. אומרים לי “כשאמרת את…” ואז רוצחים לי בדיחה, למשל. כשמישהו רוצח בדיחה שלי, זה מעצבן אותי יותר מאשר כשאומרים שאני הקומיקאי הכי גרוע אי פעם.

ואיך היה לשחק תפקיד יותר דרמטי? אתה בדרך כלל משחק בקומדיות, אבל זה היה פרק מאד דרמטי.

זה היה לא רע. זה לא היה עד כדי כך אינטנסיבי. צילמנו בסך הכל יומיים או שלושה, אז לא הייתי צריך להיות עצוב להרבה זמן. זה היה כיף. האמת היא שצילמנו בדירה שלי. עשו אותי די יפה שם. כשצפיתי בזה חשבתי “זה צריך להיות ב-HBO או משהו.” זה היה לפני כמה שנים והנה עכשיו זה ב-HBO. אבל לא הייתי צריך ממש לחפור בזה. זה היה יותר כזה, לעשות פרצוף עצוב ולהיראות עצוב, עשיתי את זה שלוש או ארבע פעמים והם בחרו את הפעם הכי טובה.

ויש לך פרוייקטים הרבה יותר גדולים בדרך. אתה עושה סרט על אנגרי בירדס?

כן.

וזו הקפיצה הגדולה?

זה בסדר. אני לא מרגיש שזה גדול כי זה רק לעמוד בתוך תא ולדבר עם מישהו שאפילו לא נמצא באיזור. זה כנראה יהיה יותר מוזר כשזה יצא בשנה הבאה. בסצנות שלי אני מדבר הרבה עם הדמות של ג’ייסון סודקיס, אבל אנחנו אף פעם לא מקליטים יחד. יהיה מגניב לראות את זה כשזה יצא, וזה יהיה מגניב לראות את זה עם האחיינים והאחייניות שלי, אבל ככל שזה נוגע לעבודה – זה רק לעמוד בתא ולהגיד דברים.

אתה מתחיל להיות מפורסם ברצינות, אבל כאדם נראה שאתה מעדיף לצאת סתם לאיזה דרינק שקט. זה משהו שיותר קשה לך לעשות עכשיו?

כן. הסתובבתי בשיקגו כשהופעתי בתיאטרון שיקגו לפני חודשיים או משהו. המלון שלי היה ממש ליד התיאטרון אז עשיתי שם שופינג, ממש במרכז, ולא היתיי אומר שזה איזה מחקר בסוגיות גזע או משהו, אבל שני לבנים זיהו אותי ואמרו משהו בסגנון “הי, חניבעל בורס, מה קורה גבר,” והיו שם גם גבר ואשה שחורים, וכל אחד מהם בנפרד בא אלי ואמר “יו, אז אתה סתם מסתובב ושיט?” כאילו מה, אני אמור לחיות בבועה או משו? זה מעניין. כאילו אני כן יכול ללכת למקומות וסתם להסתובב, אבל כן יש איזה וויב אחר.

ואנשים והטלפונים שלהם, גם כן. אנשים מעדיפים להראות שהם היו לידך במשך חמש שניות מאשר ממש לנהל איתך שיחה. חבר שלי, אם אני לא טועה מייק לורנס, פרסם פוסט בסגנון “כשאנשים מפרסמים פוסט על הסלב שהם פגשו הם לא מספרים על הקטע המוזר שהיה איתו חמש דקות קודם.” הייתי בהופעה של ראפרים, ומישהו קורא לי “אוי שיט, זה חניעבל בורס! אפשר תמונה איתך? אני מעריץ!” והמוזיקה בדיוק מתחילה. אז אני מנסה ללכת לכיוון הבמה והטיפוס הזה חוסם אותי. טיפוס גדול, נראה כמו שחקן כדורסל. אז אמרתי “טוב, תצלם, כי זה נהיה מוזר.” אבל אם הוא יספר את הסיפור, אני החרא.

ואתה מפורסם גם בגלל הקטע עם קוסבי. איך ההרגשה? אתה מרגיש כאילו זה קצת מאפיל על כל יתר הדברים שעשית?

לא, אני רק עושה את העבודה שלי. המדיה קצת התנפלה על זה. אני רק עושה את העבודה שלי.

בספיישל שלך “לייב בשיקגו” יש לך שורה בנוסח “תראו את הטיפוס הזה שחי את החלום.” אנשים לא אוהבים לשמוע אנשים אחרים, בעיקר מפורסמים, מדברים על החיים הטובים שלהם. אנשים מתעצבנים על קניה ווסט בגלל זה כל הזמן.

אני עשיתי את זה בקטע אחר – נראה לי שזה בא בדיוק אחרי הבדיחה על האקסטות – יותר בקטע של “אני אהבל” והורס את הבדיחה. יותר הערה על איזה כיף לעשות כניסה מוזיקלית עם בדיחה. אבל כן, זה מוזר. הצלחה זה בכלל דבר מוזר. אני אומר דברים שנונים לפעמים וזה נראה כאילו אמרתי דבר מגעיל. נגיד. אם אנשים בקהל אומרים לי דברים מגעילים, אז אני אומר להם דברים כאלה. נגיד, הופעתי באריזונה באיזה קזינו ואמרתי משהו כמו “אז נחתתי בשדה במיזורי…” ומישהו אומר לי בטון אגרסיבי כזה, “מה עשית במיזורי?” אז עניתי “את המשכורת שלך ביום.” כאילו מה? ברור שהגעתי לשם כדי לעבוד! זה ממש עלבון כשאנשים עושים לי כזה “למה אתה שם?” אני שם כדי לעשות כסף ממשהו שאני אוהב לעשות ושאני גם עושה ממנו כסף טוב!

מקור

תרגום: טל ניר קסטל

***

המופע ייערך בבית האופרה ת”א
רביעי, 29.6.2016
20:30 דלתות / 21:00 הופעה.
מחיר לפני ההנחה 234 284 ש”ח
מחיר אחרי ההנחה 211- 256 ש”ח
http://www.eventim.co.il/hannibal-buressתחת מבצעים והטבות : הטבת flok
 
קוד ההנחה : 1313

 

עמית איצקר – ראיון ר-ציני

מה אתם לא יודעים על היוצר והקומיקאי עמית איצקר? תוכלו לקרוא במאקו או בוואלה בעוד חודשיים עד חצי שנה אחרי צאת הראיון בילדי הקומדיה, בלי נדר

את הקומיקאי עמית איצקר כולכם ודאי מכירים כזיו מהסדרה “מתי יהיה פרק חדש של משיח“. מלבד זאת עמית הוא תסריטאי וסטנדאפיסט לעת מצוא. מבדיחותיו הידועות “אני עובד בסינמטק וגר בגבעתיים”. מלבד תחומי היצירה השונים, עמית משקיע בענף האמנות החדש “תחזוק 5,000 חברים בפייסבוק”. לקחנו אותו לשיחה באורחן, אבל לא היה פרק חדש של משיח, אז לקחנו אותו לשיחה באימייל.

 מתי החלטת שאתה רוצה להצחיק?

מעולם לא החלטתי את זה. המקצוע בחר בי ):


כבן זוגו של אודי כגן  וכמאהבו, יש קנאה כשכל תשומת הלב מופנית אליו?

אני רק רוצה להזכיר שהאנק קינגסלי היה הדמות הכי טובה בתולדות הטלוויזיה.

 

מי הקומיקאים שהשפיעו עליך?

צ’בי צ’ייס, כריסטופר גסט, אודי כגן, ג’קי מייסון  והשלישי מ”מה קשור”.

השלישי ממה קשור
השלישי ממה קשור

בסרט הגמר שלך, שבו כתבת, שיחקת וערכת, היה משגל עם בובת מין. איך שדולת בובות המין הגיבה לנושא?

 פינצ’רו לי את הצמיגים באוטו כנקמה.

מה אתה חושב על היוצרים הקומיים של היום?

בלילה הם יותר מוצלחים. ביום הם סתם ווירדוז עם אצבע קלה על המקלדת.

חלק ניכר מזמן הסטנדאפ והפייסבוק שלך מוקדש לתחזוק 5,000 חברים. זה נראה מתיש. אין חברת מדיה שתעשה את זה?

אני נהנה מכל רגע! אם רני רהב יכול לענות לכל אחד באופן אישי אז קטונתי. בנוסף לזה אני גם מאחל לכל אחד ברכה אישית ביום הולדתו. עם קופי+פייסט אבל עדיין.

מה המילה שהכי מצחיקה אותך ולמה?

Fabuloussss בצורה שגייז אומרים את זה. כי הם גייזזזזזזז.

בסטנדאפ אתה מדבר על הבתולים ואובדן הבתולים. עולה רושם שאובדן בתולים זה יותר כיף. אתה מזדהה עם ההרגשה הזו?

הכי כיף זה למצוא אותם וזה תמיד במקום האחרון שאתה מחפש!

מה התפיסה הקומית שלך?

פעם תפסתי קומיקאי ושדדתי ממנו את כל הבדיחות שהיו לו. אני לא רוצה להסגיר מי זה היה אבל אני רק אגיד שיש סיבה שרמי שטרן לא הופיע במשך הרבה שנים.

אם לא היית גר בגבעתיים, היית גר ברמת גן?

הכי קרוב זה שהייתי מוכן לגור במטווח רמת GUN ליד קניון איילון. זה עדיין קיים?

(כן. המרואיין לא עשה תחקיר)

*עמית: הערה לסיום. בטח שמתם לב שהבדיחה על השלישי מ”מה קשור” זה טייק-אוף ישראלי על בדיחת שלושת הטנורים מ”סיינפלד”. עליתם עליי.

דף הפייסבוק של עמית, אם אתם רוצים שהוא ימחק מישהו

תומר פישמן – ראיון ר-ציני

הקומיקאי תומר פישמן על הדרך מבלוג על היטלר לערוץ הילדים, על קומדיה ועל החורף

תומר פישמן נולד בשם תומר פישמן לאביו ולאמו של תומר פישמן, בשנת הולדתו של תומר פישמן. כבר בצבא החל לכתוב מערכונים כי זה היה כיף. התקבל לפרויקט ביפ, שהיה רווחי ומגניב יותר מפרויקט דיור למשתכן. שם הקים את שלישיית חמלל”ו, עם אסי גל ועידו פרנקל. מה שייחד את השלישייה הקומית הזו מאחרות הוא שהם היו שלושה. הוא הופיע וכתב בתכניות מצב כפית, לילה תירס עם תירס סקסואל. וכיום מנחה בתכנית “נדחפים” בערוץ הילדים, כי זה הגיוני לתת לו תכנית לילדים.

מתי החלטלת שאתה רוצה להצחיק? 

זה קרה באופן די טבעי בכיתה י”ב. חבר טוב שלי קובי ורסנו היה פשוט מצלם אותי עושה שטויות מפגרות במצלמת רשת מעפנה כזאת והיה עורך את זה עם windows movie maker
ואז בצבא הכרתי את טל טירנגל. הכרתי לו את קובי ושלושתנו התחלנו לעבוד ביחד. אני וטל היינו כותבים מערכונים וקובי היה עורך הכול. אז לא היה יוטיוב ושיט כזה. אז היינו עושים הכול כדי להראות לחברים ולנסות להצחיק. לא היה אז מחשבות על להיות קומיקאים בכלל … בקיצור, זאת לא הייתה החלטה מודעת. כשזה תפס תאוצה וגיליתי שאני מסוגל להצחיק אנשים חוץ מהחברים. אז אני מניח שזאת היתה ההתחלה של היותי קומיקאי ואז התקבלתי לתכנית בשם “פרויקט ביפ” בערוץ ביפ דאז וזהו…כמנחה בערוץ הילדים איך אתה ממליץ לדרדר ילדים?

אני לא ממש מנחה בערוץ הילדים אלא מנחה בתכנית “נדחפים”  עם ניב מג’ר, ליאור אמסטרדמסקי וירמי שיק בלום. אנחנו היוצרים, הכותבים, הבמאים והעורכים שם. הדרך הכי טובה לדרדר ילדים, אני מניח, היא לתת לנו תכנית בערוץ הילדים. אז זה כבר קרה. הדור הבא יהיה מדהים!

מי הקומיקאים שהשפיעו עליך?
 
האלים הקומיים שלי הם ביל מאריי, מייק מאיירס, אדם סנדלר (בימיו הטובים יותר) וכמובן וויל פרל. אני חושב שבתחילת דרכי כקומיקאי אני הייתי סוג של חיקוי של מייק מאיירס ווויל פרל, ולאט לאט מצאתי את הקטע שלי. אבל הבסיס של הכול התחיל מתוך הרצון לעשות את מה שהם עושים.

השתתפת בפרויקט ביפ. מה משותף לו ולפרויקט נערי רפול?
 
אני גרוע בפוליטיקה ושיט כזה. נערי רפול זה סוג של להקת פאנק? בכל מקרה פרויקט ביפ זה היה מדהים כי אני הגעתי לשם לבד לחלוטין (לאחר שטל טירנגל אמר לי שיש לזה אודישנים – הוא גם הלך בנפרד אבל לא התקבל), עברתי שם אודישן עם איזה מישהו זר שהצטוותי אליו. ולאודישן השני אמרו לנו להתארגן בקבוצות. ראיתי שם ברחבה בחוץ את אסי גל, שהיה נראה לבד, אז אמרתי לו אחרי דיבור קצר “היי אני אידיוט, תרצה לעשות משהו יחד?”, והוא אמר כן. ואז עידו פרנקל ניגש אלינו ושאל אם אפשר להיות איתנו. אמרנו כן ואז בחצי שעה כתבנו את המערכון הראשון שלנו, והוא עבד מעולה (זה היה מערכון שנקרא הבלוג של היטלר, שנחשב אחד המוצלחים שלנו!) וידענו שיש שם משהו מיוחד. אנחנו כבר לא כל כך פעילים כשלישייה בימים אלה אבל לעולמים חברים טובים ויום אחד עוד יהיה איחוד!”

מה אתה חושב על הקומיקאים של היום?
 
אני חושב שבימים אלה קורה משהו די מגניב עם כל סצנת הסטנד אפ החדשה שהרימה את ראשה לאחרונה. זה פועל יותר ממקום אישי ופחות בדיחות של “מכירים את זה ש…” או על נשים וגברים וכל הדברים שכבר עשו בכל מיני צורות. במידה מסוימת זה דומה יותר למה שקורה עם הסטנד אפ בארה”ב כמו לואי סי קיי שהוא הכי מוכר בתחום הדיבור הישיר והכן והאישי. בקיצור, אני חושב שזה מבורך כל מה שקורה כיום כי כל אחד יכול לעלות על במה גם בגלל ריבוי האופציות וגם בזכות עידן האינטרנט, שאשכרה כל אחד יכול להעלות סרטון ויש לו את האופציה להיות ויראלי ולהתמיד ולנצל את ההזדמנות.כמי שהיה חבר בדומינו גרוס. מה יותר ארוך. המרחק בין כדור הארץ לפלוטו או החוזה איתם?

כן.

מה המילה שהכי מצחיקה אותך ולמה?
ג’טלע – זה חתיכת חרא בתימנית. זה מצחיק כי כשסבתא שלי (אני חצי תימני) אומרת את המילה הזאת זה נשמע כל כך מדויק ונכון. זה הרבה יותר מתאים מהמילה חרא. ג’טלע!

תמונה של ג'ט לג כי לא יכולנו לשים תמונה של ג'טלע
תמונה של ג’ט לג כי לא יכולנו לשים תמונה של ג’טלע
השתתפת גם בתכנית לילה תירס. כיצד ההצלחה שינתה אותך?
ההצלחה הגיעה? אם כן למה אף אחד לא אמר לי!

מה התפיסה הקומית שלך?
אני רואה קומדיה כמשהו מאוד טבעי בשבילי, כשאני עולה על הבמה אני לא רוצה לרדת. אני לא חייב שיהיה לי מה להגיד כדי לתפוס מיקרופון – אני יודע שמשהו כבר יקרה וזה יגיע. קומדיה בשבילי היא הצורה שבה אני חושב באופן תמידי. גם עצב הוא מקור מעולה לקומדיה טובה ועמוקה. אני מאוד מנסה להביא את עצמי ואת חיי לתוך מה שאני עושה כי אחרת הקומדיה שלי תהיה מצחיקה על פני השטח אבל היא לעולם לא תגיע עמוק ותתיר חותם. אני לאו דווקא מדבר על הקהל אלא על עצמי. בקיצור קומדיה זה החיים שלי. זאת החשיבה שלי. זה המהות שלי בצורה מסוימת.

?מה התכונה הכי אמביוולנטית שלך
כל חיי הם אמביוולנטיות אחת נמשכת. בחורף אני יכול להתקשר לכל החברים שלי לפני שאצא מהבית רק כדי לשאול אם הם לובשים מעיל.

שחקן “שובר שורות” ו”פארגו”: “צאו מהקומדיה, כל התחום עומד להתמוטט”

בוב אודנקירק, השחקן, הקומיקאי והכותב מ”סמוך על סול”, “מר שואו” ואחרים, מדבר על ספרו החדש ועל מה שמצחיק אותו (וזה מוזר)

כתבה: פראצ’י גופטה

בוב אודנקירק הפך לפנים מוכרות בעקבות הופעותיו בלהיטים טלוויזיוניים כמו “פארגו”, “שובר שורות” ולאחרונה ב”סמוך על סול” של AMC. אבל עוד הרבה קודם  הוא כתב ל”סאטרדיי נייט לייב”, יצר את תכנית המערכונים שלו “מר שואו” עם דיוויד קרוס, והביא למסך קבוצות כמו ה”בירת’דיי בויז” ו”טים ואריק”. ועכשיו הוא מפרסם ספר ביכורים, אוסף של מאמרים אבסורדיים, איורים, קריקטורות ועוד כל מיני “דברים מצחיקים” שאסף במשך השנים. לספר יקראו ‘A load of Hooey’.

‘A Load of Hooey’ הוא ספר קליל בן 139 עמודים באנגלית (וכדאי לומר שיש לו כריכה קשה ומהממת במיוחד), וכל  המצחיקים בו  מתפרשים על עמודים יחידים (וגם פחות).

אודנקירק דיבר ב”סאלון” על הספר ועל תפקידו בסדרה החדשה, וגם חלק עצה לא צפויה לכותבים מתחילים.

 

היו כמה סיפורים, למשל “מלאך אלוהים” או “הפי אנדינג”, שממש יכולתי לדמיין כמערכון. איך אתה מחליט מה הפורמט הנכון?

איך אני מחליט… הספר נוצר מזה שקשה לי לקבל החלטות טובות, אז לא החלטתי. זה כל מיני קטעים שהיו לי ואספתי אותם לספר שייצא יום אחד. ואז חבר שלי מייק זקס, עורך בניו יורק, ראה אותם וללא ידיעתי נתן אותם לדייב אגרס מההוצאה. אני אוהב אותם ורציתי לפרסם דרכם, אבל חשבתי שזה יקרה עוד חמש שנים או משהו כזה, וללא ידיעתי מייק נתן את החומרים לדייב ואמר לו “בוא נפרסם את זה, זה נהדר!”

סטיב מרטין פרסם ספר בשם “נעליים אכזריות” ולוודי אלן יש ספר “בלי נוצות”, ולדעתי לוודי אלן היו חלקי מחזות כאלה בספר. ויש עוד ספר שאהבתי, של פיטר קוק, אוסף סיפורים שנקרא “למרבה הטרגדיה הייתי תאום יחיד”. אחיו עשה את זה עם עוד מישהו – כל מיני מערכונים ביוגרפיים ועוד כל מיני תמלולים של קטעים שהוא עשה ברדיו וכאלה.

נהניתי לקחת את הספרים האלה ופשוט לפתוח אותם באיזה עמוד ולקרוא אותו. אז החלטתי שאפשר לכתוב ספר שהוא לא ספר עם קונספט מגובש. אפשר פשוט  לפתוח אותו באיזה מקום ולקרוא את הקטע ולצחוק. לא ממש חשוב קטע של מה זה.

כקוראת הרגשתי שרוב הקטעים היו אמורים לצחוק קצת על אנשים שלוקחים את עצמם יותר מדי ברצינות, או שאנחנו לוקחים אותם יותר מדי ברצינות, ולהראות את הצדדים – והפגמים – האנושיים שלהם.

את צודקת. זה לא במודע. זה לא כתב האישום שלי נגד האנושות. אני לא מנסה לעשות צחוק ממרטין לות’ר קינג ג’וניור. הוא איש גדול, זה מצחיק לדמיין שהיה לו יום רע. מה הוא עושה ביום רע כזה? למה לדמיין דבר כזה? כנראה כי הוא בן אדם וכדאי להיזכר שהוא כזה מדי פעם. וככה כל הדמויות שם. אם אתה לזרוס וישו מקים אותך לתחייה, אתה לא מסתובב קצת ותוהה: “רגע, הוא יעשה את זה עוד פעם? עוד כמה פעמים בדיוק הוא מתכוון לעשות את זה? מה הכוונה, הוא לא מתכוון לעשות את זה עוד פעם?”. אולי זה פשוט להאניש דמויות ארכיטיפיות או איומות, כמו היטלר.

מצחיק אותך לכתוב מנקודת מבטן של הדמויות הקרועות האלה?

בטח, לפעמים. אתה קצת מדבר לעצמך, מבצע את זה בראש. כן, בטח.

נראה לי שאני מרגיש יותר בנוח כמבצע מאשר ככותב. אני מרגיש שאני קצת לוקח סיכון ככותב, שאני לא כותב מספיק טוב, מבחינת סגנון וכזה. וכן עברתי ושכתבתי את מה שכתבתי! אז אולי אני כן קצת מתרץ. שמעי, אתה לא חייב להיות כותב נפלא בשביל מערכונים, כי הביצוע יפצה על הטעויות שלך ככותב ואף אחד לא יקרא מה שכתבת, ישמעו רק את הביצוע. אבל כשאתה ממש כותב, ספר או משהו דומה, אז אנשים יקראו, ואולי גם יקראו שוב. אני לא יודע אם יש לי מספיק כישרון בשביל קריאה מדוקדקת כזו. אז שִכתבתי, ועבדתי הרבה כדי לשפר את הכתיבה שלי בספר.

אבל כן כתבתי את זה בשביל הכיף.  עושה רושם שכולם שונאים את הסיפור “הצחוק שלה”, אבל אני מת עליו! זה על טיפוס אחד שמשבח אישה בצורה ממש מוגזמת, ואז הוא אומר שהפגם היחיד שלה הוא “הצחוק שלה”, אבל זה פגם נורא. הצחוק שלה גרם לאנשים להתעלף! זה כמו איזה ספר שקראתי, אני אפילו לא זוכר איך קראו לו, על טיפוס אחד שכותב על אשתו שמתה וזה כל כך מוגזם.

מאיפה הקטעים האלה הגיעו?

באמת חשבתי שאפשר יהיה לאסוף את הקטעים האלה למשהו כיפי שיצחיק אנשים. אבל כתבתי את הקטעים האלה בשעות הפנאי שלי מהעבודה האמיתית שלי. עכשיו זה משחק, אבל הרבה מזמן העבודה שלי היה לכתוב קומדיה, לכתוב פיילוטים לטלוויזיה ולכתוב מערכונים ותסריטים.

אנשים מפורסמים השפיעו על הדמויות?

הסיפור “זיכרון מעורפל מחג המולד” הוא קצת טייק-אוף של “זיכרון מחג המולד” מאת טרומן קפוטה. אצלי הבחור קצת אהבל והזיכרון שלו לא משהו, והוא ממשיך להעלות את אותו זיכרון שוב ושוב ובכל פעם הוא משתנה, והוא גם מוקף באידיוטיזם במקום ברגשות מעודנים.

ב”הבטחת הפוליטיקאי” זה די האנשים האלה שאומרים שהם “לא רוצים להצביע לאף פוליטיקאי”. אז הנה מישהו שנבחר והוא לא יודע כלום על פוליטיקה, אין לו מושג איך זה עובד, והוא ממש מרוצה מזה, ממש חוגג על זה שאין לו מושג. אלה קולות מסוימים, כמו אצל קפוטה, או גם יותר כלליים, כמו מה שאתה שומע ברדיו, הדיבורים האלה על איך אנשים לא רוצים שום פוליטיקאי ותיק, וזה לדעתי די טיפשי. זה לא משהו טוב, אז אני עושה מזה צחוק.

אני תוהה מתי נפסיק לקפוץ מזה שאנשים מסתירים איזה סמים ואיזה טעויות עשו ישר לזה שהם שאומרים לנו “אוקי, עכשיו אני מְספר הכל”, כי אנשים לא באמת רוצים לשמוע הכל, יש איזה רגע שאתה אומר “אוקי, בסדר”, מכירה? כי כשפוליטיקאי מתחיל לספר הכל, אנשים פתאום קולטים שהם לא באמת רוצים לשמוע הכל, הם רוצים רק את החלק הקטן ההוא שאפשר לשפוט אותו לפיו.

אבל גם פוליטיקאים הם בני אדם, ויש להם שלדים בארון. אי אפשר לצפות שהם יהיו קדושים. אם היו להם חיים, הם עשו טעויות ועשו דברים מביכים ולא בסדר. אז חשבתי שיהיה מצחיק לכתוב על פוליטיקאי שנושא נאום ומספר לך הרבה יותר ממה שרצית לדעת.

אני לא יושב וחושב “על קומדיה היום”. אני חושב על דברים שמצחיקים אותי, או לפעמים על דברים שמרגיזים אותי, שזה יופי של חומר לקומדיה. דברים שמעצבנים אותך או מטרידים אותך, ואתה חושב, הנה יש פה משהו, זה קטע צבוע, או זה משהו אחר שחייבים לעשות ממנו צחוק.

אז מה מכעיס אותך?

תראי, העולם הוא מקום ממש מסובך ואנחנו מנסים לפשט דברים. ואנחנו עושים את זה בצורה די מגושמת. אנשים אומרים ועושים דברים מטופשים. רוצים שדברים יהיו פשוטים והם נשארים מסובכים. זה עולם מסובך וכשאתה מפשט דברים בהגזמה אתה עושה טעויות. זה נראה לי קצת מגוחך בימינו, הניסיון הזה לפשט. כי דברים הם לא פשוטים ואנחנו צריכים להתמודד עם המורכבויות.

 

מי מצחיק אותך בימינו?

קי ופיל (Key and Peele) ממש מצחיקים. הם משלבים ממש טוב רעיונות טובים, זווית טובה וביצוע. במערכונים אתה הרבה פעמים מקבל או את זה או את זה, אבל לא את כולם יחד. ואצלם יש הכל. לדעתי הם בטופ.

טים ואריק עדיין מצחיקים אותי בכל פעם שאני רואה אותם. הם ממש מפוצצים אותך. הם ממש מצחיקים וממש חכמים.

עשיתי אלבום שלי עושה סטנד-אפ עם ילד אחד בשם ברנדון וורדל (Brandon Wardell). זה רק אני והוא. זה יצא בעוד שלושה או ארבעה שבועות (האלבום יצא לפני כמה חודשים – המתרגמת). אני חושב שברנדון וורדל מצחיק. הוא עוד צריך להתפתח, אבל יש לו קול נהדר, הוא ממש נחמד, ובשנים הבאות הוא יעשה יופי של קומדיה.

איזו עצה היית נותן כמורה שמסביר איך ללמד כתיבה קומית?

הייתי אומר, עזבו את הקומדיה, כל התחום עומד להתמוטט.

באמת?

אני באמת חושב שלפחות מערכונים ממש בשיא עכשיו, שזה ממש נהדר אבל זה ייגמר. אז אם אני צריך לתת עצה הייתי אומר: מה יקרה אחרי שהמערכונים יעברו את השיא? אני לא ממש יודע, אולי זה יהיה בכלל קטעי דרמה? אולי בכלל משהו אחר? ג’ון מולייני מנסה להחזיר את הומור החוכמולוגים בסיטקום רגיל שמצולם עם קהל. הביקורות קטלו אותו, אבל יש מצב שאנשים ילכו לכיוון הזה.

אני חושב שאחרי המערכונים יבואו סיפורים. אחרי שאתה עושה מערכונים לתקופה, אתה מתחיל להסתכל על סיפורים, או על סיפורים שמספרים לך, ובכלל ללמוד על סיפור סיפורים. בכלל אני חושב שעניין המערכונים גדול וזה נהדר שהוא בשיא, אבל זה ייגמר וכולם יתחילו לחפש את הדבר הבא.

אני לא יודע מה הדבר הבא הזה עומד להיות, אבל מה שקורה עכשיו מזכיר לי קצת את מה שקרה באייטיז, כשהיה גל סטנד אפ ענק. בעיר כמו שיקגו, שבה גרתי, היו בהתחלה שני מועדוני סטנדאפ ובסוף התקופה הזו היו בה שישה. ובכל עיר היו ערבי סטנדאפ! ואז זה נפל כי היו יותר מדי ערבי סטנדאפ. היה יותר ממה שצריך. אז זה מגניב שיש כזה גל של מערכונים, אני נהנה מזה ורוצה שזה יימשך עוד 20 שנה כי זה מה שאני עושה, אבל לצעירים הייתי ממליץ להתחיל ללמוד על סיפורים ואיך מספרים אותם, כי זה יהיה הדבר הבא אחרי שאנשים יתחילו להגיד “אוקי, נמאס לי קצת מאימפרוב וממערכונים קצרים. ספר לי סיפור, משהו טיפה יותר ארוך ואולי עם טיפה יותר משמעות”. אף פעם אל תסתכל על מה שמצליח עכשיו, תסתכל על מה שיצליח בקרוב.

זו עצה שעוד לא שמעתי.

אולי זה לא יהיה דווקא סיפורים, אנחנו נראה, אבל תראי את האינטרנט. לפני עשר שנים הכל היה חייב להיות שתי דקות או פחות. והיום אנשים רואים סרטים באינטרנט, הם לא מתרגשים בכלל מקטעים ארוכים, הם צופים בהם, ובאינטרנט גם מוצאים דרכים לעשות מזה כסף, עם פרסומות בכל עשר דקות וכזה. אז יבוא הדבר הבא, למרות שדי קשה לדעת מה הוא יהיה.

תראי את “שובר שורות”. כשזה התחיל זה לא היה להיט. ואני לא יודע כמה זה בכלל הצליח. שמעתי שרצו לבטל את זה אחרי העונה הראשונה וגם אחרי השנייה. ואז התחיל כל העניין הזה של הסטרימינג, שבכלל לא היה קיים כש”שובר שורות” התחילה. אף אחד אפילו לא דיבר על זה אז, זה אפילו לא היה משהו שהיית יכול לעשות. ואז הסדרה ממש הצליחה בסטרימינג. היא הפכה למשהו ענק! אז הדרכים שבהן אנשים מקבלים את הבידור שלהם יכולות להשתנות, וזה משפיע על התוכן.

אני חייבת לשאול משהו על “סמוך על סול”…

אני לא יכול להגיד הרבה  על הסדרה, אבל תשאלי, אם אני יכול לענות, אענה, ואם לא אז לא. לא נורא, אני אשתדל.

הסדרה עוסקת בעבר של סול. אתה יכול לספר לי קצת על סול הצעיר לעומת סול שאנחנו מכירים מ”שובר שורות”?

אני לא יכול לספר שום דבר ספציפי, כי יסלקו אותי מהכנסייה הקתולית ומכל כנסייה אחרת שבה אנשים רואים “שובר שורות”.

הוא עומד להפתיע אותך. כשאנשים רואים את סול ב”שובר שורות” הם בעצם רואים את התדמית הציבורית, את הדברים שהוא רוצה להראות לציבור כי הוא חושב שזה יביא לו ביזנס. זו הפרסונה שהוא יצר בשביל הכסף. אז מי זה סול האמיתי? הייתי אומר ככה – אנשים רואים הרבה פעמים התנהגות צינית או גישה צינית וחושבים שזה אדם ציני, ובמקרה הזה סול גודמן באמת ציני לגבי החוק. אבל הרבה ציניקנים, בעצם אנשים שקוראים להם ציניקנים, הם אידאליסטים שהרגשות שלהם נפגעו. יש כנראה פילוסופיה מהסוג הזה מאחורי סול שאנחנו רואים ב”שובר שורות”. זה בערך מה שאני יכול לומר. זה די פילוסופי, אבל הייתי אומר… בעצם אני לא יכול להגיד. הוא בכלל לא הטיפוס שאתה מכיר, נגיד ככה. והכתיבה כל כך טובה, והכותבים כל כך התאמצו, שזה עובד.

השאלה האחרונה שלי היא קצת רנדומלית, אבל זו שאלה שאני אוהבת לשאול. אתה יכול לחשוב על איזו מחשבה, או רעיון, או הרגשה שאין להם מילה ולהמציא מילה כזו? משהו שאתה חושב שצריכה להיות לו מילה.

משהו שצריך מילה? אה! יש לי!

בוא נשמע.

יש לי מילה! ש לי מילה חדשה לגמרי, כזו שכולם צריכים להשתמש בה מעכשיו! שומעת?

כן!

אוהל בבית. מכירה שאתה עושה לילדים אוהל בבית, מסדינים? אז לזה צריך לקרוא זילוט. אז כשאתה עושה בבית אוהל לילדים או לנכדים או לילדים של חברים, תגיד “בוא נבנה זילוט” או “תיזהרו, תהרסו את הזילוט ככה!”.

נשמע שכבר חשבת על המילה הזו.

אה, כי כשהילדים שלי היו קטנים, בנינו כל הזמן אוהלים, הילדים שלי אהבו את זה. ילדים בכלל אוהבים את זה. ואז אחד מהילדים קרא לזה בטעות זילוט, וחשבנו, “איזה שם מוצלח. זו ממש מילה במילון, זה נשמע כמו מילה אמיתית”. אז התחלנו לקרוא לזה ככה. ואני חושב שזו צריכה להיות מילה אמיתית. הייתי רוצה שהיא תהפוך למילה אמיתית.

 

המקור

תרגמה ועיבדה: טל ניר קסטל

תומר שרון (תומש) – ראיון ר-ציני


מה הקומיקאי תומר שרון חושב על הכיבוש, שערוריות באינטרנט ומעצרי שווא? אנא עארף, תשאלו אותו בעצמכם. אנחנו שאלנו על קומדיה. זה מצחיק אותנו

 

תומר שרון נולד בטלוויזיה, התבגר על הבמה, הזדקן באינטרנט וימות בטאבלט, אבל בינתיים עסוק עדיין בלמצוא בחורות. הושבנו אותו לשיחה על החיים. איכשהו נזכרנו במוות.

מתי החלטת שאתה רוצה להצחיק?

בשנה שעברה. אחרי כל כך הרבה שנים פתאום הבזיקה בי ההכרה שאני יכול להיות יותר טוב בזה אם ממש ארצה בזה. זה קרה אחרי שקראתי את “אבא עשיר אבא עני”. לא בגלל הספר והתובנות שבו אלא בגלל שישנתי כל כך עמוק אחרי הקריאה והגעתי לשלב השינה הקרוי “המצולה”, שבו אדם שולף תובנות מביצת הקקי המהבילה הידועה בשם “הוא עצמו”.

הופעת בעניין של זמן, שם אביב גפן היה שחקן, ובפלטפוס. על סט של איזו תכנית היה יותר מצחיק?

בעניין של זמן היה אפקט קומי של אנשים שלא עברו מנטלית את גיל 10 מנסים בכוח לשחק בני 17 וזה היה קורע. בפלטפוס היה את תומר יוסף וזה היה מאוד מצחיק לראות את הנסיונות מעוררי הרחמים של הסביבה לסתום לנו את הפה ולהניא אותנו מרעיונות כמו “אחי, בוא נקפוץ מהגשר של התאורה אבל בתור שני צרפתים מפגרים עם עיוורון חלקי”.

מי הקומיקאים שהשפיעו עליך?

ריצ’ארד פריור, רובין וויליאמס, ג’ון קליז, פיטר סלרס, כריס רוק, סטיב מרטין, בראבא, ועוד מלא… אלה רק מבראשית

כמדבב, איזו דמות הכי עוזרת למשוך בחורות ולמה?

אני מתפתה לומר טימון כי המיתולוגיה שהדמות הזאת הגיעה אליה היא מפחידה ומזכירה תקופות אפלות, במובן של היחס ההפוך בין חשיבות של משהו באמת לזו שהוא מקבל מהסביבה. אבל הקריין בחתולים הסמוראים, שאחר כך הפך ליעקב מלון מהחרצופים, הוא מסתורי יותר ומחזיק בתוכו לוז חשוך של סטייה מאיימת, ונשים מתות על זה.

סמל מין

 

מה אתה חושב על הקומיקאים של היום?

אשמח ללינק לאחד כזה ואז אשיב.

במחאה החברתית נעצרת על ידי שוטר שטען שחזרת בזמן להשמיד את המין האנושי והרגת את כל הנשים בשם “שרה קונור”. תגובתך להאשמות?

כמעט נכון. הרגתי את כל הנשים בשם שרה קונור, כלומר בשליחותה, כי היא ביקשה, והערצתי אותה מהסרט וחשבתי שהיא תזדיין איתי. זה לא קרה אבל היי, ניסיתי.

מה המילה שהכי מצחיקה אותך ולמה?

“מזווה”. למה? אף פעם לא חשבתי על זה אבל עכשיו עולה בי הרגשה גופנית צ’ארלס-דיקנסית, אם יש דבר כזה. אז, אמממ… אני הולך להתקלח.

למרות עיסוק בתחומים רבים, מוזיקה, תיאטרון, קומדיה, שירה, כתיבה בפייסבוק, איבר אחר שלך מושך יותר תשומת לב. איך מתמודדים?

פשוט מאוד. אני חייב להסתפר כבר.

מה התפיסה הקומית שלך?

אמכור את אמא שלי לדעאש בשביל גג.

מי היית רוצה שישחק אותך בהצגה על חייך במתנ”ס רעננה?

שלום המנקה. יש בו כשרון עצום שלא התגלה בגלל אפלייה גזענית ממסדית ברורה. הוא אדם שמכיל את כל הסיפור הציוני והסתירות שבו ממש בגופו. ואיזה גוף! איזה גבר! איזה ריח של ליזול! איזו מדינה!

רון פלדמן – ראיון ר-ציני

“רון” של רון פלדמן היא סדרת הקומדיה הכי טובה שאתם לא מכירים שעשה אותה אדם שאתם לא מכירים בערוץ שחלקכם מכירים

 רון פלדמן הוא לא היוצר הקומי הראשון שיצר סדרה קומית שזהה לשם הפרטי שלו, אבל הוא היחיד שלא שמעתם עליו קודם. בעזרת כמה חברים ומודי בר-און הצליח ליצור סדרה מדוברת ביס קומדי, שזה ערוץ שעוברים אליו אחרי שהוט מעצבנים אתכם. לא שאלנו את רון על התחרות בין יס להוט, אבל שאלנו אותו שאלות. הוא ענה לכולן ושמר את היח”צ רק לסוף.

 למה לעשות קומדיה?

 “כי זה מצחיק”

החלטת לעשות סדרה על החיים שלך אף על פי שלא מכירים אותך. למה לא מכירים אותך?

“כי יש כמות מוגבלות של אנשים שאפשר להכיר, וכי אנשים לא מכירים אנשים עד שהם לא מוכרים”.

מי הקומיקאים שהשפיעו עליך?

ג’קי גליסון, בראבא, אדי מרפי, דני סנדרסון, ג’ורג’ קרלין, ג’רי סיינפלד, ספי ריבלין, אסי כהן, טינה פיי, איימי פולר ומל ברוקס. אה, וגם הבחור שמככב בסדרה ‘לואי”, אני לא זוכר איך קוראים לו”.

עשית עם  אביתר חלימי את הסדרה “הדרך לאקפולקו“. חוץ ממספר הצפיות מה ההבדל?

“מספר המשתתפים, כמות הלוקיישנים, גודל ההפקה, זמן הכתיבה, איכות הקייטרינג, חלוקת המשכורות, אורך הרולר, פלטפורמת השידור וזה שאביתר לא משחק בכל הפרקים אלא רק בפרקים 1 ו-4, והיה שותף לכתיבה בפרקים 6 ו-10. חפשו אותו בפייסבוק ועשו לו לייק. אה, והוא גם מנהל את עמוד הפייסבוק של הסדרה אז חפשו גם את זה ועשו לזה לייק”.

מה אתה חושב על היוצרים הקומיים של היום?

“אני חושב שבתקופה האחרונה יש גל מאוד חיובי של קומיקאים ויוצרים שמתמקצעים בכל מיני אמצעי מדיה: אינטרנט, טלוויזיה, סטנדאפ, ורובם גם עושים עבודה מעולה בלשלב את הדברים האלה. זה מרגיש שיש פה דור של קומיקאים-יוצרים שמתבשל על אש קטנה ולא רחוק היום שהתבשיל הזה יהיה מוכן, יתסוס לכל עבר ויישפך לכולנו על הפרצוף”.

למדת בספיר. תוכל לספר את הסיפור על ניצחונך את הקסאמים?

“זה היה יום בהיר, השמש עמדה במרכז השמיים והסתכלה עלי כאילו מלמעלה. ‘היא לא באמת אוהבת אותי’, חשבתי לעצמי והמשכתי לכיוון הברזייה שנמצאת ליד הספרייה, לא רחוק מהנגרייה ב’מכללת ספיר’ שבנגב. אני זוכר שהיד שלי הייתה שמנונית משקית התפוצ’יפס שסיימתי לא מכבר ואת ההרגשה הטובה שהייתה לי כששטפתי את היד במים הצוננים. אך הרגע המתוק היה קצר, משום שעוד לא הספקתי לנגב את היד על המכנס כשלפתע צווחת ‘צבע אדום’, הדהדה בקמפוס וגרמה לי לאבד את קו המחשבה לצמיתות. כאדם מבועת עם יד חצי רטובה חצי שמנונית רצתי לעבר המחסה הקרוב ביותר. 4 שניות של בהלה, 3 שניות של חרטה, ונשמעה נפילה. ‘לא הפעם קסאם!’ אמרתי לקסאם, ‘לא הפעם!’ קמתי בניצחוני, ופתחתי עוד שקית של תפוצ’יפס”.

פיצוץ נשמע בשדרות
פיצוץ נשמע בשדרות

.מה המילה שהכי מצחיקה אותך ולמה?

” ‘קרדיולוג’ – בגלל הפער בין מה שזה באמת לבין מה שאתה מדמיין שזה כשאתה שומע את המילה בפעם הראשונה. במקרה שלי, ליצן מטורף ומצולק בכל גופו שמגנג’ל סכינים ולא אמור להתקרב בשום אופן לבית החזה שלי”.

מודי בר-און היה המורה שלך, וערך את הסדרה. מה עוד היית רוצה שמודי בר-און יעשה?

“שיחזיק את בני בכורי גבוה בשתי ידיו בזמן שהמוהל מבצע בו את טקס ברית המילה”.

מה התפיסה הקומית שלך?

“אני תופס חזק בשלוש אצבעות ועם השתיים האחרות נותן קונטרה. אני חובק את הקומדיה לאיזור הבטן, מתכופף ומתגלגל. לפעמים שאין לי כוח אני משתמש בתפיסת ‘ג’ונסון’ הקונבנציונלית”.

אם היית יכול לחזור בזמן לכל תקופה בהיסטוריה, היית הורג את פרדוקס הנסיעה בזמן?

“לא. ובטוח לא הייתי שוכח לראות ‘רון’ כל יום ראשון ב-23:00 ביס קומדי או מתי שאתם רוצים באינטרנט!!!”

עירד ברזילי – ראיון ר-ציני

הסיפור על עירד שעושה קומדיה לגמרי לבד

צ’רלי צ’פלין אמר שכל מה שהוא צריך בשביל קומדיה זה שוטר, גן ואישה יפה. אבל צ’רלי צ’פלין היה לוזר, ועירד ברזילי לא צריך את כל זה אלא רק חדר, טלפון ולפעמים, כשהזמנים קשים, גם פאה ושפם. אפשר להגדיר את הסרטונים שלו כפרודיה על החיים, על אבות ועל חברים. אפשר גם לא.

מתי גילית שאתה מצחיק?
“סיפור אמיתי, כשניסיתי להיפרד מחברה שלי בחטיבת ביניים היא התחילה לצחוק, היא אמרה לי ‘אם לא הייתי מכירה אותך, עוד הייתי לוקחת את זה ברצינות’. המשכנו לצאת עוד שנה מאז”.

חלק גדול מהסרטונים שלך הם על אבא. כיצד הם שונים מסרטי אבא גנוב?
“יהודה גידל שפם אמיתי בשביל הצילומים. אני מעדיף חברה”.

מי  הקומיקאים שהשפיעו עליך?
“חד משמעית מונטי פייתון”.

בכל הסרטונים שלך אתה לבד. אתה חש בודד?
“מה פתאום, תמיד יש איתי בקבוק ג’יימסון ואלבום תמונות עם זיכרונות מהטיולים בחו”ל.. אוקיי כן”.

מה  אתה חושב על היוצרים הקומיים בימינו?
“אני חושב שהקומדיה והיוצרים עוברים אבולוציה, קצת כמו התקליטנים, פעם כל מי שידע לעשות מיקסים למוזיקה של אחרים היה עובד בתחום, מאז יוטיוב ועידן ה’כל אחד יכול’ שורדים רק אלו שיוצרים מוזיקה מקורית שלהם, ככה גם הקומיקאים היום נדרשים להיות הרבה יותר יצירתיים ומקוריים, זה מוציא דברים טובים לדעתי”.

הרבה מהסרטונים מתרחשים בטלפון. מה לדעתך הכי מצחיק בצורת התקשורת הזו?
“זה באמת התחיל כי לאף אחד מהחברים שלי אין זמן להצטלם איתי, רובם מהנדסים”.

איזו מילה הכי מצחיקה אותך ולמה?
“‘לובלו’. אני לא בטוח מה זה, אבל בכל דייט שני שלי יש בחורה שמבקשת שאעצור לה דחוף בבית שתביא. מה זה? זה נכנס בפרייבט?“.

 

לובלואים מגלים את עצמם
לובלואים מגלים את עצמם

 

מה לעולם לא תעשה עם פאה?
“ביד. פשוט לא נראה לי מתאים”.

מה התפיסה הקומית שלך?
“אף פעם לא להתאמץ מדי, זה מעייף אנשים. לצלם רק כשאתה עובר יום שאתה במצב רוח טוב, בגלל זה אני מצלם שני סרטונים בשנה”

אם היית יכול לחזור לכל נקודת זמן בהיסטוריה, מי היית מעדיף שיראיין אותך?
“כל בחורה אקראית בת 20 שעוברת תקופה מבלבלת”.