ארכיון תגיות: מונטי פייתון

טרי ג’ונס – לא רק מונטי פייתון

טרי ג’ונס נפטר. הוא היה כותב, הוא היה איש קרקס, הוא היה אריק הוויקינג, הוא היה כותב טורים פציפיסט, אבל יותר מכל, הוא היה חוטב עצים, והוא היה בסדר.

טרי ג’ונס מוכר בעיקר בתור חלק מחבורת מונטי פייתון. ליתר דיוק, בתור כותב (יחד עם מייקל פיילין) של כמה מהשירים המצליחים והמצחיקים שלהם, למשל Always look on the bright side of life (and death!) וגם אל תשכחו את Every Sperm is Sacred, וכמובן שיר חוטב העצים.

הוא לא כתב רק שירים. הוא גם ביים את כל סרטי מונטי פייתון, וכתב חלק מהמערכונים. הוא גם עשה דברים חוץ ממונטי פייתון. עוד בתקופת מונטי פייתון הוא כתב  את “ההיסטוריה המטורפת של בריטניה” שבה לעג להיסטוריה. בשנות השמונים השתתף גם ב”החבר’ה הצעירים” בתפקיד אורח קטן של הכומר השיכור (למה צריך לציין שהוא היה שיכור, חוץ מניל מישהו שם היה פיכח?). בשנות ה-2000 כתב גם סדרות דוקומנטריות ל-BBC, על ההיסטוריה המפתיעה של כל מיני דברים, מברברים ועד בולבולים, כלומר מכובשים ועד אוהבים.

הוא גם כתב וביים סרטי ילדים. הוא הרצה גם על היסטוריה של ימי הביניים וגם כתב ספרים בנושא. הוא כתב גם ספרי ילדים. וסדרות ילדים על ימי הביניים. והוא בכלל כתב הרבה – בעשור האחרון הוא בעיקר כתב מאמרי עיתונות נגד המלחמה בעיראק, ועשה זאת באופן קבוע עבור כמה וכמה עיתונים, ביניהם הגארדיאן, האובזרבר והדיילי טלגרף.

הפרוייקט הכי מפורסם שלו נוצר ב-1983. הוא כתב וביים אז את “אריק הוויקינגי”, סרט פנטזיה לילדים המבוסס על המיתולוגיה הנורדית על ויקינג צעיר שמגלה שהוא לא נהנה כל כך לבזוז ולרצוח ויוצא להציל את העולם מפני החורף הנצחי שהמיט עליו פנריר הזאב שבלע את השמש. הסרט הצליח פחות, קוצר, נערך מחדש ויצא לאקרנים עוד פעמיים – ב-1984 וב-1989. כעשר שנים אחר כך באה גם גרסה מטורפת למדי ל”הרוח בערבי הנחל” (במחשבה שניה, אם מתעלמים מציורי הפסטל הפסטורליים, זה ספר פנטזיה די מטורף).

טרי ג’ונס נולד בקולווין ביי, עיירה בווילס. הוא למד ספרות אנגלית באוקספורד, שם החל להתעניין גם בהיסטוריה של ימי הביניים אחרי שקרא במסגרת התואר את סיפוריו של צ’וסר. חוץ מהבנה בספרות ובהיסטוריה, נושא שעליו עוד ידבר ויכתוב, הוא פגש שם עוד מישהו – את מייקל פיילין. ואת חוש ההומור והתפיסות שלו על הומור, וגם את החברים שלו מקיימברידג’. והשאר, ובכן, אה, היסטוריה?

טרי ג’ונס

אני רוצה לציין שהתלונות על התלונות של חבר אחר במונטי פייתון בנוגע לענייני גיוון אתני ומגדרי בקרב כותבי הקומדיה היום כנראה מוצדקות – שישה בחורים מאוקסברידג’ השמרניות מכל שמרנות כנראה יהיו שמרנים במקצת. אבל ההומור הפרוע, המתפרץ והלא-קונבנציונלי שלהם השפיע על מרבית כותבי הקומדיה של העשורים האחרונים. ולפחות על 30 שראיונות איתם הופיעו באתר זה.

טרי ג’ונס היה נשוי לאליסון טפר, ונולדו להם שני ילדים – ביל וסאלי. בשנים האחרונות מצבו התדרדר והוא איבד את יכולת הדיבור. הוא מת מהמחלה שגרמה לו לדמנציה ב-21 לינואר 2020. אנחנו נזכור אותו.

אבל בעיקר נזכור שהוא היה טרי ג’ונס – הוא חוטב עצים, והוא בסדר:

קראו עוד:

סתום ת’פה, טרי גיליאם

גברים מנישואי בני דודים, נשים מיוגה: תולדות היחסים בין המינים במערכונים ישראליים קלאסיים; חלק ב

קומדיות מומלצות לצפייה ישירה (קישורים)

טכניקות ליצירת הומור

מהן הטכניקות המובילות ליצירת הומור בקומדיה

(ניתן להזמין בהרצאה: dror.kastel@gmail.com)

אי התאמה סמנטית

אי התאמה סמנטית משמעותה שילוב בין שתי מילים, מבעים או משפטים שאינם מתאימים מבחינת משמעות, למשל חתול נובח, ילד מקולקל, ענן הולך לישון. ככל שהמשמעויות מתרחקות יותר, אנחנו מתקרבים יותר לעולם הנונסנס, שם כמה שפחות צפוי יותר טוב.

למשל יש לה שן אחת מתכלת ואוזניים נקיות.

יש ים זבובים, אמרתי נעשה ריבה

אליטרציה

אליטרציה מוגדרת כחזרה על עיצורים או צלילים בכמה מילים. זה כלי נפוץ בשירי משחק, כמו גנן גידל דגן בגן ושרה שרה שיר שמח או נחש נשך נחש.

למי יש מכון למסז’ בפסז’?
לסשה בפסז’ יש מכון למסז’
נכון שהמכון של סשה למסז’?
נכון המסז’ של סשה במכון

חזרה

כבר הזכרנו בעבר את החזרה בסדרות ובקומדיות נוספות. בסדרות קומדיה הוא הופך למאפיין כל כך בולט של דמות, וכך הוא הופך את הביזאריות שלה להרגל שלה אנחנו מצפים. חשבו על צליל כמו “דופ”,  איך במעט מאוד אפשר לאפיין דמות.תפקיד נוסף של חזרה הוא לבנות תבנית לפני ששוברים אותה. חזרה יכולה לשמש גם כלעג לדמות שאומרת שוב אותם דברים בדרכים שונות.

הגזמה/אוברסטייטמנט

גם בדיבור הרגיל אנחנו משתמשים בגוזמאות לצרכים רטוריים, “תמיד את מאחרת”, “אני יכול לאכול סוס”, “אני ממש יפה”. בקומדיה זה עובד ככל שההגזמה גדולה ומופרכת יותר. ג’ים קארי ובכללה הקומדיה האמריקאית מייצגים בולטים של ז’אנר זה.

שבירת ניבים

הרבה מההומור מבוסס על שילוב של המוכר ושל אלמנט ההפתעה. דרך קלה לעשות זאת היא פשוט לשנות ניב מוכר. בדרך כלל אנחנו משנים את הסוף, אבל אפשר לשנות גם חלק אחר או אפילו להבין את הניב באופן מילולי.

למשל “העם נקעה רגלו”
“בונה עולם”

https://www.youtube.com/watch?v=_NYgvsSGlTc

דו-משמעות

בדרך כלל אנחנו חושבים על דו-משמעות בהקשר של מילה יחידה, אחות יכולה להתפרש בשתי משמעויות, צב בשמיעה יכול להתפרש גם כצו. לדעתי, טקסטים מופתיים בתחום הקומדיה הם טקסטים ארוכים ומלאים שיכולים להתפרש  לשני כיוונים. למשל:

חיקוי

החיקוי הוא מעין יצירת עותק קומי למקור. הוא יכול להיות חיקוי קולי או חיקוי ויזואלי. החקיין גורם למאזין או לצופה בו לדמיין את מושא החיקוי . כאשר חקיין מחקה בקולו או בדמותו הפיזית אישיות מוכרת , המאזין או הצופה משווה בדמיונו בין מושא החיקוי ובין החיקוי וכך נוצר הפער הקומי . חיקוי יכול גם להתייחס ליצירות פארודיות המחקות ז’אנר.

עמימות

עמימות אומנם נשמעת דומה לדו-משמעות,אך בעוד דו-משמעות טומנת בחובה שתי משמעויות של ביטוי, בעמימות בקושי נגיע לאחת. לפעמים זה מתבטא בג’יבריש, לפעמים ברטוריקה שאין בה דבר ולפעמים בצייפייה למידע שלא מגיע.

http://https://www.youtube.com/watch?v=AcfekklpqOo

אנדרסטיימנט

לשון המעטה היא שימוש במילה או בביטוי חלש או מקטין לאירוע נסער ודרמטי, כך למשל אמירה כמו “זה בטח כואב” לכריתת יד, או  “קצת רטוב פה” לשיטפון.

אינטרטקסטואליות

אינטרטקסטואליות היא אזכור או רמיזה לטקסט אחר או אפילו למערכת סימנים אחרת. בהומור הדבר נעשה לרוב תוך שינוי ההקשר להקשר לא הולם. מוכר גם כהומור רפרנסים.

ניגודים

ניגוד הוא מהבסיס של ההומור ונמצא כמעט בכל בדיחה, זה יכול להיות ניגוד בין המיני לתמים, בין הסביר ללא סביר, בין הבוגר לילדותי, בין החכם לטיפשי, בין החג לחול, בין אבל לחגיגה ועוד. הכי ידוע הוא שוטה הכפר – האיש שמצפים ממנו להיות דהיל ומקבלים ממנו תשובות חכמות. אנחנו מעדיפים ניגודים שאינם צפויים מדי, ועדיף ליצן בבנק מבבית קברות.

שבירת טאבו

שבירת טאבו היא שבירה של חוקי הנימוסים, הטאקט וכל הנושאים שאסור לדבר עליהם. זהו ההומור של אוהבי ההומור השחור, הומור הגרדומים, בדיחות על מוות, נכות ועוד או סתם הפרות של קונצנזוס.

ניר ברגר, אופיר ששון (סוף הדרך – סדרה) – ראיון ר-ציני

 

“סוף הדרך” היא סדרת אנימציה המשודרת בכאן על שואה גרעינית ב-2020. היוצרים ניר ברגר ואופיר ששון על איך זה סדרה עתידנית ממש קרוב

ניר ברגר ואופיר ששון עשו, עם קצת עזרה מחברים שלהם כמו  הבמאית יעל עוזסיני, את הסדרה “סוף הדרך”. שאלנו אותם על זה.

“סוף הדרך”, כמו עוד הרבה סדרות, משודרת בכאן, אבל שלא כמו עוד הרבה סדרות, למעשה כמו עוד מעט מאד סדרות, היא עוסקת בחיים אחרי שואה גרעינית. בירושלים. והפרקים ממש קצרים. למה?

ניר ברגר הוא יוצר “הכלום הגדול”, תוכנית ילדים ביס, ואופיר ששון הוא אנימטור, כלומר מצייר דברים שזזים.

 

מה היה המניע לסדרה סוף הדרך?
ניר: כסף. אנחנו שונאים כסף ורצינו להיפטר ממנו. כמו כן, מדובר ברעיון שישב במגירה כחמש שנים, ואז מישהו היה משוגע מספיק כדי להפיק ולשדר אותו, וזה סוג הדברים שלא קורים אף פעם אז אין ברירה אלא ללכת על זה.
אופיר: הייתי צריך גימור זהב לפרארי. ויש את העניין הזה אצלי ואצל ניר שאנחנו חייבים ליצור ולכתוב ולעשות, אחרת מתים מבפנים.

מי היוצרים הקומיים שהשפיעו עליכם?
אופיר: אצלי זה טריי פארקר ומאט סטון של סאות׳פארק, מונטי פייתון, מיסטרי סיינס 3000 האהובים, וכמובן ניר וגלי, חברים טובים שכידוע כתבו את ״סוף הדרך״ לפי כל התחקירנים בארץ.
ניר: בקטע מקריפ, פחות או יותר אותם דברים שאופיר אמר. גילינו שזה עוזר בכתיבה כששנינו גונבים מאותם המקומות. ודאגלס אדאמס, שבאשמת הספרים שלו התחלתי לכתוב כילד ובגללו לעולם לא אהיה עשיר.

הסדרה עוקבת אחר אחים בירושלים לאחר שואה גרעינית. איך זה אוטוביוגרפי?
ניר: שנינו גרנו בירושלים בתקופות שונות בחיינו, ונמלאנו חשק משונה לראות אותה מופגזת על ידי טיל גרעיני.
אופיר: בילדותי נסעתי פעם דרך רמלה.

מה אתם חושבים על הסצנה הקומית של ימינו?
אופיר: אחלה.
ניר: לפחות בארץ, מרגיש שבחלקה הגדול נדדה לאינטרנט ונטשה את הטלוויזיה. שזה מצד אחד מובן ומצד שני קצת עצוב.

איך לעזאזל קיבלתם תמיכה של כאן?
אופיר: כי ניר.
ניר: כי יעל (המפיקה ובמאית האנימציה) ואני יודעים להיראות בטוחים בעצמנו גם כשמבוהלים עד כדי שיתוק.

איך זה שונה מדברים אחרים שכתבתם ולמה זה הכי טוב?
אופיר: זו הפעם השניה שלי בלבד כתסריטאי שמקבל כסף לתסרט תסריט, ופעם ראשונה בכתיבה בזוג. כתבתי ויצרתי רבות אך לא תחת עין בוחנת של תאגיד, עבור קהל רחב, במיינסטרים. כשאתה יוצר עצמאי ברשת, עבור קהל מצומצם, אתה חופשי להתנסות ולהיכשל במידה רבה, וגם לא מחוייב אפילו לסיים (ראה ערך דיאלוג עם הכלבה). ישנו הבדל גדול וקריטי בין זה לעבודה תחת לחץ זמן, עיניים בוחנות ועבור קהל רחב. שילמו לנו ליצור מה שרצינו ליצור בליבנו, איך שרצינו, בהתערבות מינימלית ויד חופשית ליצירתיות. לא היה לי דבר כזה בחיי, וזה באמת חלום שמתגשם – אך זה גם סיוט קשה ומפחיד באותה מידה, שכן ישנו פחד ענק מפני כישלון, כשאין את מי להאשים. אני גאה בחוויה הזו ובתוצאה שלה, עד השמיים. וקרענו עצמנו לשפר ולשפר ככל הניתן, בלי תירוצים.
זהו גם הדבר הראשון שכתבתי עם מישהו בסשנים של עירום מלא בלבד.
ניר: קודם כל זה באנימציה, וזו עבורי פעם ראשונה שעבדתי באנימציה. אז התהליך היה שונה לחלוטין מכל מה שהכרתי וחוויה מלמדת. וגם הזדמנות לעצבן את כולם מסביב כשאני סתם זורק מונחים טכניים ששמעתי, לגמרי מחוץ להקשר. מבחינת הכתיבה זה היה מאוד משחרר ובאמת איפשר לנו לעשות כל מה שעולה בדעתנו. עזר בכך מאוד גם החופש האמנותי שנתנו לנו גם ב”כאן” וגם במיזם ירושלים שתמכו בפרויקט. מבחינת טון אני חושב שגם לאופיר וגם לי חשוב לשלב טירוף מצד אחד עם לב מצד שני, ופה מרגיש לי, מבין הדברים שהייתי מעורב בהם עד היום, שהצלחנו לפגוע הכי קרוב למטרה.
וגם, לאופיר לא אכפת שאוכלים בזמן סקס. מה הייתה השאלה?

מה המילים שהכי מצחיקות אתכם?
אופיר: אזוזו, אוטואמנציפציה, קוקילידה ותינוק אומר בננה.
ניר: השבוע נכנס לחיי המושג blood vomit ועוד מוקדם לומר אבל אני מרגיש שזה רציני בינינו.

עם מי מהמדבבים הייתם יושבים לקפה, עם מי לבירה ועם מי לטרופית?
ניר: עם אופיר לקפה כי הוא מתחמק ממני. עם גיה לטרופית כי היא תצליח איכשהו לעשות את הטרופית מצחיקה. ועם כל האחרים לבירה כדי שלא ישימו לב שמקליטים תוך כדי את הקולות לעונה 2 בחינם.
אופיר: עם גיא, האנימטור שעשה מעט מאוד דיבובים בסדרה וכל אחד מהם בעיניי הוא הדיבוב הכי טוב בפער מכולנו (פינגווין), הייתי יושב לקפה. אחרי זה היינו ממשיכים אלי לדירה לבירה וטרופית.

מה העצה שלכם לתסריטאי קומי מתחיל?
אופיר: 1. תמיד תכתוב, תיכשל מלא ותמיד תשתפר, בלי שיא ברור ועד המוות. להמשיך להמשיך ולהמשיך. לא לדאוג מכסף. יהיה בסדר 2. כדאי לבוא ממשפחה מבוססת.
ניר: לכתוב עם אנשים אחרים. לכתוב על מה שמכעיס אתכם. לדבר את הדיאלוג בקול רם.

מי אושיית הרשת האהובה עליכם?
אופיר: ברק כהן אבל הוא חסם אותי מלהגיב ואין לי מושג למה.
ניר: אופיר. ואני אומר את זה גם כי זה נכון וגם כדי להוציא אותו גרוע שלא אמר בחזרה.

אם הייתם יכולים לחזור לכל תקופה בהיסטוריה, איזו סדרה הייתם מוחקים?
אופיר: המומינים. לא מעניין אותי שזה קסום. הם נראים כמו שואה מדברת. כל פעם שאני רואה מומין רע לי. באמת באמת. אני לא יודע מה בילדות יצר את ההתניה הזו ולא הולך לנסות לגלות.
ניר: כולן. ככה היה הרבה יותר קל לחדש וגם היה לי יותר זמן פנוי.

סוף הדרך בכאן

סתום ת’פה, טרי גיליאם

חבר מונטי פייתון טרי גיליאם החליט להביע את דעתו לגבי גיוון בקומדיה, ויונתן עמירן החליט להביע את דעתו חזרה. וגם קצת על “נאנט”.

 

אני לא יודע בקשר אליכם, אבל אני נהנה מאוד מ״מונטי פייתון״ בנטפליקס. עבר הרבה זמן מאז שראיתי את תכנית המערכונים האגדית, וזה כיף גדול לעבור פרק פרק ולהנות שוב מההומור הסוריאליסטי של החבורה. אני גם מצפה לראות שוב את המופעים החיים, דוקומנטרים וסרטים שעלו גם הם לשירות הסטרימינג.

אז חבל שמישהו צריך להרוס לי את הכיף הזה. והפעם זה טרי גיליאם, החבר האמריקאי במונטי פייתון, שידוע בעיקר בגלל האנימציות הנפלאות שהיו מקשטות את התכנית, ואחרי פייתון עבר לקריירה מרשימה מאוד בקולנוע שכוללת סרטים נהדרים כמו ״ברזיל״, ״12 קופים״ ו״פחד ותיעוב בלאס ווגאס״, כל אחד מהם מבוים בצורה המיוחדת והיפהפייה שלו. השנה גיליאם אפילו סיים סוף-סוף את הפרוייקט האגדי שלו, עיבוד של דון  קישוט שעוכב במשך עשורים ואמור לצאת השנה. אני אוהב את גיליאם ואת עבודתו ולכן קשה לי להגיד את זה, אבל אני חייב. סתום ת׳פה טרי גיליאם. סתום ת׳פה האמריקאי השמן שלך ותחזור לגרום לבחורות ערומות מהמאה ה-19 לזוז על שולחן הציור שלך.

השבוע מנהל הרכש הקומי של ה-BBC, שיין אלן, אמר שתאגיד השידור הבריטי צריך לספר את ״הסיפורים שלא סופרו עדיין והקולות שעוד לא שמענו״. כשנשאל אז על פועלם של שישה בחורים לבנים מאוקסברידג׳ שעשו תכנית מערכונים מצליחה בשנות השבעים בערוץ, אלן אמר שזה כנראה לא הכיוון אליו היה הולך היום.

גיליאם, שעם כל הכבוד, אף פעם לא היה החבר החשוב ביותר במונטי פייתון, נדבק באותו כעס שמדביק בחורים לבנים זקנים בזמן האחרון והגיב בגיבוב מטומטם של התבכיינות וציניות. ״זה גרם לי לבכות״ אמר גיליאם ״עכשיו היינו צריכים אחד מזה, אחד מזה, כולם מיוצגים… זה בולשיט. אני לא רוצה להיות זכר לבן יותר״ ואז הוסיף גיליאם, במפגן חוסר רגישות אופייני ״אני אומר לעולם עכשיו שאני לסבית שחורה״, כאילו הוא חי באיזשהו ריבוט של אחד מהסרטים האלה משנות השמונים שגבר לבן היה צריך להעמיד פנים שהוא שחור או אישה כדי לקבל משהו.

מעניין למה לא עושים סרטים כאלה יותר? סרטים כמו Soul Man, בו סי. תומאס האוול הלבן צובע את עצמו בשחור כדי לקבל מלגה בקולג׳, או הסדרה Bosom Buddies בה טום הנקס הצעיר התחזה לאישה כדי לגור בזול בדירה. למה לא עושים את זה יותר? אה, כי הזמנים השתנו! העולם משתנה כל הזמן, ואנשים כמו גיליאם פשוט לא יכולים לקבל את זה.

חשבתי לכתוב משהו על ״נאנט״ השבוע. הספיישל קומדיה (?) של הקומיקאית האוסטרלית אנה גאדסבי שעליו כולם דיברו בשבועיים האחרונים. ראיתי את הספיישל בלילה לפני שכתבתי את הכתבה הזו והבנתי שאין לי ממש מה להגיד עליו. אני יכול לבקר את הקומדיה שבו, מהסוג שמביא יותר מחיאות כפיים מאשר צחוקים, אבל מה זה ישנה? זה לא מה שהספיישל מדבר עליו. זו לא הסיבה שכולם דיברו עליו. הסיבה שכולם דיברו עליו שזה אישה, לסבית, ועוד הרבה הגדרות שהיא נותנת לעצמה, מביאה את נקודת המבט שלה. החלק שהכי אהבתי בספיישל הוא שהיא דיברה על איך אנשים אוהבים קומדיה עצבנית רק שהיא באה מגברים. כשהיא שואלת בשובבות את הגברים הלבנים שצועקים: ״על מה אתם כועסים כל-כך?״. למרות שלא צחקתי מהספיישל אני מעדיף אותו על מאות קומיקאים בני ארבעים פלוס מתלוננים כי איך יש יותר מדי מגדרים היום, ולואי סי קיי לא עשה שום דבר רע. די. סתמו.

וחזרה לגילאם. כן, מונטי פייתון לא היה קורה היום כנראה. אבל… כבר יש לנו מונטי פייתון! ויש לנו מאות סדרות קומיות טובות שהגיעו אחרי מונטי פייתון, הושפעו ממונטי פייתון, ומביאים משהו שונה ממונטי פייתון! אולי מונטי פייתון הבא יבוא מלסבית שחורה אמיתית, ולא מגבר לבן או שישה.

גברים לבנים, אנחנו לא הולכים לשום מקום. תמיד נהיה. אבל כמו שגאדסבי אמרה ב״נאנט״ אנחנו קטגוריה של בני-אדם עכשיו. ואנחנו צריכים לתת לאנשים אחרים את הבמה, לפחות לקצת. אני בחור לבן, ואני יודע שיהיה לי מקום. אם לא בטלוויזיה, אז ביוטיוב, או בפייסבוק או בטוויטר. העולם משתנה, גיליאם, והעתיד לא נראה כמו ב״ברזיל״ או ״12 קופים״. וכדאי שתתרגל לזה, או שתסתום את הפה.

חדשות הקומדיה 14.4-8.4

מערכת “ילדי הקומדיה” מספידה את צ’ארלי מרפי. וגם: ג’ון קליז יככב בסיטקום חדש ב-BBC, מי ינחה את ארוחת הערב של כתבי הבית הלבן השנה? האם SNL גנבו מערכון מטיג נוטארו? ולמה “ויפ” הורידו בדיחה על גולדן שאוורס?

 

צ’ארלי מרפי ז”ל

צ’ארלי מרפי, קומיקאי, שחקן, תסריטאי ואחיו הגדול של אדי מרפי, מת השבוע בגיל 57, מלוקמיה. מרפי מוכר לרבים בזכות עבודתו בתכנית המערוכנים “שאפל שואו” שם כתב ושיחק, ובמיוחד כיכב בשני המערכונים הקלאסיים בסדרת “סיפורי צ’ארלי מרפי” בו הוא סיפר על המפגש שלו עם ריק ג’יימס ז”ל ופרינס ז”ל. מרפי גם כתב את הסרטים “נורביט” ו”ערפד בברוקלין” בשביל אחיו מרפי והופיע בסרטים וסדרות רבים, ביניהן: CB4, The Boondocks, ו”נורביט”. כריס רוק וכותב “שאפל שואו” ניל ברנן הספידו אותו בטוויטר.

מקור: Rolling Stone

או קליז, אדית’

ידוע שאין דבר שג’ון קליז לא יעשה בשביל כסף כדי לשלם מזונות למגוון נשותיו לשעבר, וכן זה כולל פרסומות לשוקולד השחר. אבל, הנה פרוייקט שלו שאולי דווקא יהיה טוב. אולי. קליז לוהק השבוע למה שיהיה הסיטקום הראשון שלו ב-BBC מאז “המלון של פולטי” המופתי. הסדרה Edith, נכתבה על ידי התסריטאי זוכה האוסקר צ’ארלס מקיוון, שהיה מעורב בתפקידים קטנים בפרוייקטים פייתונים בעבר, וכתב את “ברזיל” בשביל הפייתון טרי גיליאם. קליז ישחק את בן-זוגה הישן של הדמות הטיטולרית, אדית’, אלמנה שקליז משכנע אותה להתחתן ולעבור לגור איתו באקלים חם יותר, אבל התכניות משתבשות שבנה בן החמישים של אדית’ רוצה לעבור לגור איתה. קליז אמר שהתסריטים לששת פרקי הסדרה הם “מהמהנים שקראתי במאה השנים האחרונות” ושהוא מתרגש לעבוד שוב עם השחקנים אליסון סטדמן, שתשחק את אדית’, איתה הוא כיכב בסרט Clockwise ב-1988, סרט שאני חושב שלקחתי ממדף “מונטי פייתון” של האוזן השלישית לפני עשור.

מקור: Variety

אבו-חסן

ארוחת הערב השנתית של תא כתבי הבית הלבן, הוא אירוע שבדרך-כלל מספק קצת הפוגה קומית ושיחרור לחצים, עם הנשיא המכהן יושב ומחייך בזמן שקומיקאים כמו קונאן אובריאן, סת’ מיירס או סטיבן קולברט צוחקים עליו ועל הממשלה. אבל השנה, כמובן, הנשיא הוא התינוק המגודל דונלד טראמפ, שלא ישתתף בארוחה, יש להניח מחשש שהרגשות שלו יפגעו ויתחיל לבכות. למעשה, זה מרשים שהאירוע מתקיים בכלל עם המלחמה של טראמפ בתקשורת, ולא פשוט הוחלף באירוע בו כל כתבי ברייטברט שרים על גבורתו של טראמפ, אבל ההצגה חייבת להימשך ולמרות שהנשיא לא יהיה שם האירוע יקרה, ובהנחייתו של חסן מינאז’, כתב הדיילי שואו הצעיר והמוכשר. כתבת דיילי שואו (לשעבר) אחרת, סמנתה בי הנפלאה, תנחה אירוע משל עצמה השנה בשם Not The White House Correspondents Dinner ברשת TBS, שמשדרת את התכנית השבועית הנהדרת שלה Full Frontal. בי שיחררה את הטריילר הבא לאירוע שלה, בו היא מבטיחה לחגוג את העיתונות החופשית “בזמן שעדיין יש לנו אחת”.

[youtube https://www.youtube.com/watch?v=t0UvTubRXks&w=560&h=315]

מקור: The New York Times

נוטריו ט.י.ג.

לואי סי קיי חזר להנחות את סאטרדיי נייט לייב השבוע, ומבקרים וצופים רבים הסכימו שהמערכון הטוב ביותר של הערב, היה מערכון בו לואי משחק אדם משונה המזמין ליצן יום-הולדת (בובי מויניהן) רק לעצמו, לבדר אותו בזמן שהוא יושב על ספה. זהו בהחלט רעיון מקורי שיכול רק היה להיברא על ידי המוחות הקודחים של SNL או על ידי טיג נוטארו לפני שנתיים. כן, מוסד הקומדיה האמריקאי שוב מואשם בגניבת קונספט למערכון, הפעם סרט קצר מאת הקומיקאית טיג נוטארו בשם Clown Service, אותו הוציאה ב-2015 לאחר פרוייקט מימון ב-2012. זה נראה משונה שסי קיי יגנוב מטיג, לה הוא מפיק תוכנית באמאזון והוציא את אלבום הקומדיה האחרון שלה דרך האתר שלו, אבל נוטארו טוענת שלא הייתה בקשר עם הקומיקאי בשנה וחצי האחרונה, והיא יודעת שאחד מהכותבים של המערכון מודע לסרט. אני מציע לכם לשפוט בעצמכם: הסרט הקצר זמין לצפייה פה והמערכון אמור להיות זמין לצפייה פה אם SNL לא היו חוסמים אותו לצפייה בארץ. בכל מקרה, אני שמח שזו השערורייה הראשונה שסי קיי היה אי פעם מעורב בה.

מקור: Splitsider

פיפי עם ויפי

הסדרה האהובה של HBO “ויפ” שאבה הרבה מההומור שלה מלהקצין ולהגחיך את מצב הפוליטיקה באמריקה, אבל בעקבות מערכת הבחירות האחרונה זה נהיה הרבה יותר קשה לא להיות פשוט סדרה דוקומנטרית. לדוגמא, השואוראנר של הסדרה דייוויד מנדל סיםר השבוע על איך פרק של הסדרה היה אמור להכיל בדיחה על איך ג’ונה נהנה אולי מגולדן שאוורס, אבל הם היו צריכים להסיר אותה אחרי שיצאו החדשות על השמועה שטראמפ שילם לזונות רוסיות להשתין על המיטה שלו במלום במוסקבה, והיוצרים החליטו שזה קרוב מדי למציאות. מי יודע איזה עוד דברים משוגעים טראמפ יעשה שימנעו בדיחות נפלאות על הפרשות גוף בעתיד?

מקור: The AV Club

 

דני קמושביץ – ראיון ר-ציני

הקומיקאי דני קמושביץ: כאן יש ציטוט שלו שבחרנו במקרה

דני קמושביץ הוא קומיקאי, יוצר רשת, קופירייטר, סטנדאפיסט, ורק שניים מהם מתחילים בקו”ף. איכשהו יוצרי קומדי סנטרל ישראל הגיעו אליו ונתנו לו רצועת שידור בתכנית החדשה שלהם קומדי סנטרל סטיישן עם הסטנדאפיסט והשחקן החשקן עידן ברקאי. כמו כן פרסם מלא מלא סרטונים ויראליים באינטרנט, שזה אומר שכל מי שעשה סרטון ויראלי מכיר אותו. לקחנו אותה לשיחה על קופירייטינג, קומדיה ואהבת אמת. בתמורה הוא קילל אותנו.

מתי החלטת שאתה רוצה להצחיק?
קצת אחרי שהשואה הסתיימה. אמרתי לעצמי: די, מספיק עם כל הבאססה הזו. בואו נרים פה קצת!
 
במקצועך אתה קופירייטר. בכמה מכרת את הנשמה שלך?

במחיר מבצע.
ועכשיו ברצינות, קופירייטינג הוא אחד המקצועות המתגמלים והמתסכלים שיש. אתה לא כותב עבורך. אתה כותב עבור מישהו אחר, עם רצונות אחרים, עם ערכים אחרים משלך, שגדל לעתים בתרבות אחרת משלך (אם זה לקוח מחו”ל למשל). ההומור צריך להגיע לביטוי פה במינונים מאוד מדויקים. כל מילה נחשבת וכל בדיחה צריכה להצחיק אבל גם לא לגנוב את הבמה למסר – קנו את המוצר שלנו כי הוא טוב יותר מאותו מוצר אחר.
קל לשחוט פרסומאים כי הם עובדים במקצוע שחייבים להזיז בו את הגבינה והמחט לאנשים, ואנשים לרוב לא מתים על זה. אבל זה כיף לחדש. או לגנוב ממישהו שכבר חידש ולקוות שלא יגלו.
סתאםםםםםםםםם!

מי היוצרים הקומיים שהשפיעו עליך?

רובין וויליאמס, ג’ים קארי, אורן חזן ועוד המון דמויות מפתח משנות השמונים והתשעים. אני אוהב כמעט את כל סגנונות ההומור. שחור, עממי, רדוד, מבריק וגבוה. ממונטי פייתון ועד הקומדי סטור.
כל הומור שלא היה לפני מרשים אותי. המיחזורים זה מה שהורג אותי. 

חלק מעבודתך הקשה היא לסכם את “האח הגדול”. אתה מקבל תוספת ניוון?

האמת שהעונה לצערי טיפה משעממת אז לניוון הצטרף גם פיהוק יתר. אבל זה כיף גדול וזה גם לדבר עם פאקינג ארז טל שאני מעריץ אותו עוד ממלחמת המפרץ המקורית שבמחלף הסירה. אל תשפטו אותי!!!!!!
מה אתה חושב על היוצרים הקומיים של היום?
תראה באיזו תקופה מופלאה אנחנו חיים. כל מי שרוצה יכול להראות את הקומדיה שלו. הקהל הוא זה ששופט אותך. אין בלופים, לפחות לא לאורך זמן.
לכל אחד יש מיקרופון וכל אחד יכול למצוא במה פתוחה לעלות אליה. זה לא היה ככה פעם. האנדרגראונד פרץ למיינסטרים. כמה זמן זה יישאר? לא יודע. בינתיים בוא נהנה מזה.

יש המון קומיקאים בנשמה, שלאו דווקא עולים על במות או כותבים לפרנסתם. זה הזמן שלהם לפרוח.

כעת יש לך סדרה חשדשה* בקומדי סנטרל ישראל עם עידן ברקאי. אתה לא פוחד שקומדי סנטרל לא יעמוד בעומס הצופים שהבאת מפייסבוק?


חחחחחחחח כתבת חשדשה. מה זה? אתה לא יודע עברית? חחחחח
סליחה.
בכל אופן זו לא סידרה שלי. אני נותן שם מספר קטעים בתוך רצועה של יוצרים שונים. כל אחד קיבל 2 דקות כדי לתת בראש. זה כיף גדול ליצור ולהופיע בטלוויזיה. הגשמה רצינית עבורי. לגבי הצופים שהבאתי? זדיין.

(*השגיאה במקור כדי להרים להנחתה)

 

מה המילה שהכי מצחיקה אותך ולמה?

פילנתרופ.

זו אמורה להיות מילה מפרגנת ממש לאדם שמפרגן ותורם באופן קבוע לאחרים ולחבר’ה ובמקום זה נתנו לו שם של חיידק / דמות משר הטבעות / משהו רוסי.

הרבה מהסרטונים שלך הם פארודיות? איזו פארודיה לא תעשה כי היא מטומטמת מדי?

אני משתדל מאוד מאוד מאוד לא לפגוע: 1. במשתתפים 2. בקהל שלי.
לא שווה לי להצחיק 1000 אם אחד יתבאס עלי או יבויש. אני תמיד שואל ומסביר למצולמים איפה הם הולכים להיות ומה זה בדיוק. בגלל זה אני מקבל שיתופי פעולה מדהימים. זה לא מבוים אבל זה מתואם.. כל מה שעומד בכללים האלה כשר.

לגבי טמטום? אם זה מצחיק אני עושה את זה. פשוט. 

מה התפיסה הקומית שלך?

שאלה מאוד טובה ומטומטמת ומיותרת.

מה ז”א תפיסה קומית? לקחת את הקומדיה בקלות, לא ברצינות. לגרום לאנשים ליהנות ולצחוק ועל הדרך ליהנות גם.

מי אושיית הרשת האהובה עליך?

יש המון. שזה אומר שאני לא רוצה לבאס ולהסתבך עם אף אחד. אבל באמת, יש המון. אני באמת אוהב את הקהילה הזו. ותפסיקו להשתמש במילה אושייה.
יוצר רשת. כותבים. צלמני ווב. רק לא אושייה.
 
איזו תקופה בהיסטוריה היית מבטל?
לפני כמה ימים שהסכמתי להתראיין אליך.
אפס.

דפני גפני שואלת – ראיון ר-ציני

ילדי הקומדיה שואלים את דפני גפני שואלת, בעיקר שאלות


דפני גפני שואלת ידועה בתור האמנית ששואלת שאלות מוזרות בקבוצות פייסבוק ומקווה שייקחו אותה ברצינות. פעם קראו לזה טרול אבל ביקשנו שיפסיקו. שאלנו את השאלות הקשות באמת, בעיקר מה שלא ידענו

מתי החלטת שאת רוצה להטריל?
בהתחלה לא הייתי מודעת לזה שיש מושג שנקרא טרול. ישבתי ערב אחד, ומשעמום חשבתי אם אני אוכל לכתוב שאלות מוזרות שאנשים יענו עליהן ברצינות. כשראיתי שזה מצליח הבנתי שיש לי פה מכרה זהב.

זה התחיל בתור שעשוע לחברים קרובים ופתאום זה התפוצץ. כנראה אנשים חיפשו משהו לצחוק ולהירגע קצת איתו, כי זה התחיל בתקופת הדקירות בארץ.

איך זה שאת מבקשת תשובה ולא מוצאת?

 

יש לי הרבה פורומים שאני חברה בהם וכשאני מעלה שאלה ולא מקבלת תשובה או שהתשובות לא מספיק טובות אני מעלה אותה בפורום אחר, עד שאני מרוצה מהתוצאה.

מי היוצרים הקומיים שהשפיעו עלייך?

אני לא יכולה לשים את האצבע בדיוק על יוצרים שהשפיעו עליי, אבל הכי קרובים לזה הם מושיק עפיה וזובין מהטה.

הרבה מהקבוצות שאת מציקה להן הן קבוצות הורים. יותר קל למתוח אותם כי הם לא ישנים?

הכי קל זה להטריל הורים ובמיוחד אמהות, כי הן חרדתיות, אולי אני יכולה להבין מאיפה זה נובע, אבל אני לא 🙂

זה פשוט ממלא אותי אושר לראות את התגובות שלהן.

מה את חושבת על היוצרים הקומיים של היום?

נחמד שאתה שואל מה אני חושבת על היוצרים הקומיים של היום, כי האמת מי שאני הכי מתחברת אליהם הם חבורת ׳מונטי פייטון׳, שדרך אגב הסרט ׳בריאן כוכב עליון׳ שלהם הוא הסרט הכי מצחיק שראיתי.

לגבי היוצרים הקומיים של היום, אני לא מתיימרת להיות זו שקובעת מה טוב
או לא, אבל תמיד נראה שהם פשוט מעתיקים (ולא ממש בהצלחה) את מה שכבר עשו לפניהם.
אני לא מתחברת לקומיקאים בארץ כי אצלם הכל אותו הדבר וזה כבר משעמם. נמאס כבר מה״מכירים את זה ש…״ לסוגיו.

 

איך זה להסתובב בעולם עם שם שהוא חרוז?

להסתובב בעולם עם שם שהוא חרוז זה לא משהו מוזר. אתה צריך להפנות את השאלה לאנשים שקוראים להם ׳אברהם אברהם׳ או ׳משה משה׳ ולשאול אותם איך הם יודעים שקוראים להם בשם הפרטי או המשפחה.

יש טענה שאת למעשה קופירייטר בגיל העמידה, עם זקן צרפתי. תגובתך.

נראה לי שמה שיותר מעניין את הקהל זה למה אני מפחדת מיתושים.

מה התפיסה הקומית שלך?

לא יודעת מה זה תפיסה קומית. מה שחשוב שזה יהיה חדש ועם קטע ולא מועתק ברשלנות כי אז זה יוצא פתטי ולא משהו שנעים לראות/לשמוע.

מה הקללות שאת הכי אוהבת לקבל?

אני אוהבת את כל סוגי הקללות כי אז אני יודעת שפגעתי בול! 🙂