ארכיון תגיות: סאטירה

צחוק בצד פרק 14- לילך ברנע לשם

לילך ברנע לשם (“עד כאן”, “גב האומה”) מכריזה על סופה של הסאטירה, מפרסמת חטיפים ונאלצת לעשות פריסטייל ראפ. בהמשך הפרק, כותב השלטים הקומי אלי קלמן מדבר על היצירה שלו וקומיקאית הרשת בת לוי (לני כהן) אומרת את כל האמת בפרצוף.

אפל פודקאסטס:

https://podcasts.apple.com/il/podcast/%D7%A4%D7%A8%D7%A7-14-%D7%9C%D7%99%D7%9C%D7%9A-%D7%91%D7%A8%D7%A0%D7%A2-%D7%9C%D7%A9%D7%9D/id1475669266?i=1000486217271

ספוטיפיי:


לינק כללי:

https://no-joke.pinecast.co/episode/618379d84f2b4b73/14-

סאטירה לוחמנית ונוסטלגיה מתקתקה – אז והיום בבדיחות מצבי חירום

“אח”, נאנחו כולם אי שם בראשית ימי הקורונה, לפני בסך הכל חודש, “זוכרים את זהו זה במלחמת המפרץ?”

מה עוד היה לנו במלחמת המפרץ? חרדה מחוסר הוודאות ושום יכולת לדעת מתי זה יסתיים, הורים וילדים בבית, והרבה מאד וודו שמערב לטקס ומסיכות כדי להתגונן. מדי פעם נשמעים קולות על הסולידריות של אז – המדינה שחילקה לכל אזרח ערכת מגן מפני לוחמת אב”כ, ונחמן שי שהיה המרגיע הלאומי ועשה חזרות רבות על הקאצ’פרייז שלו “ולשתות הרבה מים”. היום, לעומת זאת, קבלו את המענק לעצמאים שכדי לקבל אותו צריך להתגנב לבית שימוש שאינו בשימוש ולפתוח דלת שעליה שלט “זהירות נמר” ואת המענק למשפחות עם ילדים שנראה שבמעט כסף הכעיס הרבה מאד אנשים. אה, ודרישה לתפור לעצמכם מסיכה או לקנות ערימה – בעשרה שקלים ליחידה.

אז והיום, הצורך בפורקן של המתח בתקופה מלאה באי וודאות ניכר. אבל, האם הנוסטלגיה העזה לזהו זה מוצדקת? האם מה שהיה אז הוא באמת מה שהיינו צריכים – והיום כבר אין?

אז מה היה לנו במלחמת המפרץ? קודם כל, היה די הרבה. חוץ מזהו זה היה גם את “העולם הערב” הפרועה והמוצלחת לא פחות (אליה יש פחות נוסטלגיה, כנראה בגלל האבולוציה המעציבה של כוכביו), וגם “זבנג” – אז עדיין טור קומיקס בעיתון בודד ולא המפלצת הרב-זרועית של סוף העשור – הפליאה בבדיחות שכולם הכירו. מה שלא היה הוא ערוצים אלטרנטיביים – לא היו רשתות חברתיות וחוץ מפנזין או שניים שצילמו כמה יוד ביתניקים במכונת צילום ליד המזכירות כשאף אחד לא ראה, לא ממש היו ערוצים מעבר לאלה הרשמיים.

זהו זה מביאים את הבאבה בובה להציל את המצב:

היום, יש המון. יש את ארץ נהדרת, קבוע כל שבוע.

ויש עוד המון “רץ בווצאפ” מסוג כזה או אחר – ממים, סרטונים, בדיחות, משחקי מלים, קבוצות פייסבוק… המונים. כמו ב”צוק איתן”, כוכבי הרשת עדיין איתנו ומנפקים בדיחות שחורות וציניות באופן קבוע. אבל לאף אחד מהם, כולל לארץ נהדרת, אין את מה שהיה לזהו זה – את מדורת השבט. אין את 100% אחוזי הרייטינג, ואין את הצימאון לשבוע הבא. המפה לשם נשלח מם או סרטון, ולפעמים יש גם סדרת סרטונים בתדירות כזאת או אחרת. אבל אין את ההמשכיות, את הציפיה ליום חמישי בשמונה וחצי ולשידור החוזר מחר באחת וחצי. אין בדיחה אחת שכולם שמעו, וחזרו עליה, והכירו, וצחקו ממנה עד שנכנסה ל-DNA הלאומי.

חוץ אולי משיר המרפסות, המנון הסגר של ארץ נהדרת:

האם הבדיחות דאז באמת היו יותר מוצלחות? אולי. אני לא ממש משוכנעת שהבאבא בובה יותר מצחיק מעופר ומאור, אבל ברור שהיתה לו יותר נוכחות ושהופעתו הקבועה, פעם בשבוע באופן קבוע, הפכה אותו לדמות מוכרת לא פחות מנחמן שי, או ברסימנטוב של ימינו. בטח יותר מוכר מעופר ומאור.

הבאבא בובה חוזר לעודד, זהו זה 2020:

בהשוואה בין זהו זה של אז ושל היום, נראה שעיקר ההומור מאד חיובי – הבאבא בובה לגמרי בא לעודד, השירים חביבים, הכל באווירה מאד נעימה, לא נשכנית או פוגענית. ועדיין ההומור מיזוגני לעתים וסטראוטיפי עד רמת הקרינג’. לזכותם אגיד שגם ההומור הממוסד של היום לא חף מסטראוטיפים, ולעתים קרובות אכזרי ופוגעני הרבה יותר.

על מה צחקו אז ועל מה היום? הנה העולם הערב מראים לנו שתאוות בצע לא נולדה במאה ה-21:

גם אז וגם היום צחקנו על ההגבלות, הבעיות ועל מה שצריך האדם הפשוט לעשות בסיטואציה הלא ברורה הזאת שנפלה עליו מגבוה. פוליטיקאים? דוברים? הם לא חסינים, ונשמו שפע עקיצות בנוגע למשה בר סימן טוב ובואו לבאס, ליצמן ויאיר נתניהו, כלומר ביבי, רק ביבי! אבל אנחנו בעיקר מחכים לשמוע מה יש להם לומר.

ההומור היום בעיקר ציני ועוקצני יותר. אם פעם העוקצנות היתה שמורה למחתרת של העולם הערב (כן, הם היו אז די מחתרתיים – בערוץ ניסיוני עם אפס תקציב ושני מנחים צעירים שלא ממש בטוחים מה לעשות עם הדבר החדש הזה, מצלמה), היום היא בכל מקום.

אפ פעם ההומור היה ברובו ממסדי ובחלקו הזעיר חתרני – היום הוא בעיקר חתרני, צץ לו מפה ומשם, מקבוצת פייסבוק וערוץ טלגרם, מיצרן ממים חצי-אנונימי למשנהו. ערכי ההפקה דווקא עולים – כל סרטון באפס תקציב נראה יותר טוב מרוב המערכונים בניינטיז. ההבדל העיקרי – אם פעם היה קשה מאד להתחמק מהסאטירה – היום צריך לחפש אותה באופן פעיל, ולהמשיך לחפש, אחרת לא תדע שיש עוד סרטון בסדרה.

לסיום, הנה עופר ומאור, הדבר הכי קרוב שיש לנו כרגע למתחתרת “העולם הערב”, מאחלים לכם חג שמח בסרטון השלישי לענייני קורונה:

קומדיות בכאן – הכי פופולריות

הקומדיות הכי פופולריות בכאן: קומדיה, סאטירה, קומדיה שחורה, דרמה קומית

לידי ילדי הקומדיה הגיע מידע חסוי ובלעדי שהגיע רק לילדי הקומדיה, כי שאלנו, מה הקומדיות הפופולריות בכאן. בכאן חילקו את התשובה לסאטירה, קומדיה וקומדיה שחורה.

 

סאטירה

היהודים האים

 

סמליל התוכנית  

הסדרה שכמעט לא עלתה בגלל התערבות של פולטיקאים הצליחה להיות להיט ויראלי באמצעות מערכונים סאטיריים על התנ”ך, על הציונות והיסטוריית עם ישראל. הרבה בזכות הקאסט המצוין:  מוני מושונוב, יוסי מרשק, יעל שרוני, עידו מוסרי ויניב ביטון. וצוות היוצרים: אסף בייזר ונטלי מרכוס. לילדי הקומדיה אמרו: 

“ערוץ 1 לא ניסה למנוע מהתכנית שלנו לעלות, פוליטיקאים מהימין בהחלט כן. אז בסוף עלתה התכנית, ואפשר קצת לצחוק על כל הסיפור הזה, אבל בתכלס זה באמת סיפור מאוד מבאס. מבלי לראות את התכנית, מבלי לדעת עליה כלום, חברת כנסת מנעה את השידור שלה במשך למעלה משנה. למה? כי היא יכולה”.

פעם בשבוע עם תם אהרון

תם אהרון  התחיל בהיחבא באינטרנט בסדרת רשת קצרת פרקים עם דור כאהן בשם “פרק שני לקט” וכן בעמוד הפייסבוק “תום מראיין אנשים שהוא לא מכיר”, ואז הגיע לשיא של חייו, השתתפות בערבי הסטנדאפ של ילדי הקומדיה, לאחר מכן היה בליין הערב סטנדאפ הזה, הגיע לתוכנית של ליאור שליין ועתה זכה לתוכנית עצמאית שזוכה לפופולריות עצומה ברשת ובקרב אנשים שרואים חדשות.

עד כאן

לוגו עד כאן!.jpg

עד כאן היא תוכנית שהחליטה להעסיק סטנדאפיסטים וכוכבי רשת ולתת להם כסף.  בכל תוכנית שלושה פאנליסטים מימין ושלושה פאנליסטים משמאל רבים על פוליטיקה וזה כולל את כל מי שקיים, בהנחיית מיכאל הנגבי

שמאל: 
אבי אטינגר 
ירמי שיק בלום 
גיא אדלר 
שיר ראובן 
רות אלבז 
רשף שי 
דודי רוזנטל 
נגה ד’אנג’לי 
נועה מנור 
לילך ברנע-לשם 
חגי טוריסקי 
עידן ברקאי 
תומר שרון 
ליאור אמסטרדמסקי 
רבקה מיכאלי 
ימין: 
יאיר אורבך 
יותם זמרי 
אריאל פלקסין 
אמיר מויאל 
נועם פתחי 
אור רייכרט 
מתן צור 
מיכאל בוטיר 
רועי עידן
מוריה קור

 

סדרת קומדיה

קופה ראשית

קופה ראשית עשתה לסופרמרקט מה שהמשרד עשתה למשרד, מחלקת גנים ונוף לרשות המקומית ומשפחה מודרנית למוסד המשפחה. קומדיה יעני דוקומנטרית המבוססת על ניואנסים בכיכובם של קרן מור, דב נבון, יעקב בודו ועוד ובכתיבתם של רשף שי, חגי טוריסקי, ארנון ויייס ויוצר התוכנית נדב פרישמן.

קומדיה שחורה

סטוקהולם

Stockholm TV series.JPG

שטוקהולם היא מיני סדרת טלוויזיה ישראלית, שעלתה לשידור בערוץ כאן 11 ב-16 ביולי 2018,צפויה להיות משודרת בהמשך השנה גם בקשת 12. הסדרה מבוססת על ספרה של נעה ידלין, שגם כתבה את התסריט לסדרה.

בהשתפות:

דב גליקמן 
ששון גבאי 
תיקי דיין 
לאורה ריבלין 
גידי גוב

אבישי שר-שלום, פרופסור בעל שם עולמי העוסק בכלכלת כוח, תת-תחום בכלכלה שהוא ייסד ופיתח, הוא מועמד לפרס נובל, אשר נפטר כמה ימים לפני ההכרזה הרשמית על הזוכה, ככל הנראה לאחר שלקה בלבו.את גופתו מוצאים ארבעת חבריו הקרובים, אך כיוון שאנשים מתים לא יכולים לזכות בפרס נובל, הם מחליטים שלא להודיע על דבר מותו במשך חמישה ימים ולהחביא את גופתו עד אשר תפורסם ההכרזה הרשמית על זכייתו בפרס.

דרמה קומית

פסיכולוגית

פסיכולוגית היא סדרת דרמה קומית בת 12 פרקים, בכיכובה של קרן מור ושחקנים נוספים כגון טל פרידמן, גיא גורביץ’ ועוד. הסדרה מבוססת על הסדרה האמריקאית “Web Therapy” (אנ’) (“טיפול אונליין”) בכיכובה של ליסה קודרו, שהיא גם היוצרת של הסדרה.

 

לערוץ כאן

מה סוג הקומדיה המתאים לך?

מצאנו תשעה סוגים של קומדיה. תוכל לנחש מה סוג ההומור שלך?

ספרו לנו מה יצא ונתאים לכם מופע אישי

כשהחבובות פגשו את בנהאל. “הכלום הגדול” – ביקורת סדרה

קומדיית הילדים “הכלום הגדול” של יס קידס מצליחה להיות מצחיקה למרות שימוש לא ממצה בשחקנים

 

כשיס קידס הזמינו אותי להשקה של תכנית ילדים – “הכלום הגדול”, חשבתי לעצמי, מה תוכנית ילדים? אנחנו אתר אינפנטילי לקהל בוגר. אבל אז אמרו שזה משהו כמו “החבובות” אבל בחלל. לכמה מכם זה יכול להזכיר את הסרט “חבובות בחלל”.

אז כיון שאמרו חבובות, התכנית הקומית שהכי השפיעה עליי כילד, התכנית שפתחה את האפשרות להתעלל בדמויות בלי שייגרם להן נזק, שהייתה באופן לא רשמי האבא והאמא הרוחניים של כל סדרות האנימציה הקומיות מאז –  יצאתי לבדוק.

אז דבר ראשון, חייבים להגיד, התוכנית  “הכלום הגדול” מצחיקה, פאנצ’ים מתוזמנים וכתובים היטב, הם מצליחים להיות לא צפויים ברובם ולהצחיק הן ילדים והן מבוגרים. וגם הסיפורים תפורים מצוין ומזכירים כמה סיטקומים שגדלנו עליהם.

זה הישג מרשים למדי עבור ניר ברגר, שזה הפרויקט הטלוויזיוני הראשון שלו, ובו הוא מכניס הכול מהכול, פאררודיה, סאטירה, נונסנס ואפילו הומר פלוצים בלי צנזורה.

אז מה יש שם? הפתיח מציין שמאגרי הרייטינג אזלו ולכן רשתות הטלוויזיה פנו לחלל, השוק בכדור הארץ זה באמת שוק קטן. מי שמנהל את תחנת השידור היא חייזרית בצורת כפתור בשם כפתורה, בדיבוב גיתית פישר. זאת חוטפת את רנן (דניאל מורשת) להנחות את תוכנית הריאליטי, כדי להעלות את הרייטינג. כפתורה מאוהבת ברנן, משום שכמובן הוא דניאל מורשת, ולכן לא תשחררו לעולם.

הסדרה מורכבת משחקנים בשר ודם לצד בובות. הדמויות בשר ודם הן כאמור רנן המנחה, מוטי האידיוטי בגילום עפר שכטר, אלברטו רופא-פסיכיאטר פסיכופת בגילום יניב ביטון (היהודים באים), ודריה, נהגת חללית חביבה בגילום גיה באר גורביץ’ (בנהאל). לצד הדמויות בשר ודם יש חייזרים בובות הכוללים, בין היתר, חייזר מקקי שרוצה להשמיד את כולם, נסיכה נרקיסיסטית ואוכל כול שמודח בכל פרק.

 

אף שהסדרה  כתובה היטב ומצליחה לא להתחנף, לא לקהל הילדים ולא לקהל המבוגרים עם הומור סטרילי מעצבן, השימוש בדמויות ובשחקנים מוגבל מאוד, כך גאיה בר גורביץ, המתמחה בגילום דמויות קורעות, מוגבלת פה לתפקיד של שכנה חביבה מרחוב סומסום, או  עפר שכטר, שיכול לעשות דברים מופרעים, מובל לדמות שכל מה שהיא עושה זה סלפי ולהיות מטומטמת. גם ההחלטה להגביל את גיתית פישר, על ארסנל הדמויות שלה, לדיבוב בלבד, תמוהה לתכנית שכזו. אם כי יש לציין שהדיאלוגים הלקוניים שלה עם החייזרית בת דמותה מהרשת המתחרה הם מהקטעים המצחיקים בתכנית.

כמו כן לא ברור עד כמה המסרים השקופים ומאוד נעדרי הסאבטקסט נגד תרבות הריאליטי עובדים על הילדים. כמבוגרים ההרגשה שהמסר מואכל בכפית. אבל אני לא יודע, אולי ילדים אוהבים כפיות ובעתיד נראה דור שגדל על התכנית ויתנשא על ילדים אחרים, “איך אתם רואים את החרא הזה? ריאליטי? אנחנו יותר טובים מכם”.

אבל מה זה חשוב? בפרמיירה הילדים צחקו בקול רם וגם המבוגרים, דווקא יותר מהסיטואציות המשעשעות ומהנונסנס ופחות מהאלימות ומהפלוצים. וזה משהו שהרבה פעמים גם בתכניות למבוגרים מתקשים לעשות.

הכלום הגדול, א’-ד’, 15:00, yes קידס

 

 

 

השירים המצחיקים בכל הזמנים

שירי ההומור, הנונסנס, הדאחקות, הפארודיות והסאטירה הגדולים בכל הזמנים

לרגל פורים שאלנו אתכם מה השירים ההומריסטיים בכל הזמנים, קיבלנו שפע הצעות יחידות, והיה קשה להגיע להכרעה. אז החלטנו, אך ורק לטובת הכלל, להתמקד באמנים בולטים, על סמך ההמלצות שלכם, שהוצע יותר משיר אחד שלהם ואלו שמות:

דני סנדרסון, כוורת, גזוז, דודה

המגפיים של ברוך

אמא ודני

טנגו צפרדעים

תה עושה סחרחורת

חתונה

שקט שקט

שיר המכולת

 

 

מתי כספי

מה אתה דורך עליי? מה? אני נמלים?

סטירת לחי

שלום עליכם

 

אין חנינה

פרנק זאפה

Beatles Medley

Billy The Mountain

Muffin man

Titties and beer

 

מונטי פייתון

Sit on My Face

The Lumberjack Song

I Like Traffic Lights

 

טום לרר

Poisoning Pigeons in The Park

The Irish Ballad

Whos Next

 

הקינקס

Lola

Phenomenal Cat

When I Turn Off The living Room

הגשש החיוור

זאת שמעל לכל המצופה

המנגינה היא שקובעת

 

האישה היחידה בחיי

טניישס די

Tribute

Kielbasa

ווירד אל

 

Another One Rides the Bus

Fat

שוק המציאות (יונה עטרי ואילי גורליצקי – נתן אלתרמן)

לימון וצלחת

זמר מפוחית

הבילויים

שגר פגר

 

אוטו זבל

הג’ירפות

רמי מואשם בהחזקת סמים קלים

747

 

התרנגולים

משעמם

שיר השכונה

 

לוקץ’

המחסל – שיר אהבה

אייל שני

וידיאו קומדי – הסרטונים המצחיקים לשנת 2015

מה הסרטונים שהכי הצחיקו אותנו ואתכם השנה? ילדי הקומדיה עם הסרטונים הכי מצחיקים השנה

הרבה זמן לא פרסמנו סרטונים, למרות שהפוסטים עליהם הלכו בכלל לא רע. האיסוף לקראת השנה האזרחית החדשה לקח זמן, וגם הסקרים שלנו הראו שעל אף עידן הוויראליות  – העדפות הומוריסטיות הן דבר כל כך אינדיבידואלי, וקשה מאוד ליצור דירוג היררכי של הסרטונים המצחיקים.

השנה הסתמנה כשנה של דמויות מטורפות ומוקצנות, שדי עקפו את הסאטירה מימין, ולצדן קומיקאים מהאינטרנט שנחטפים לטלוויזיה: גיתית פישר, אביתר חלימי, דניאל קורן, טל טירנגל וקארין כהן הם רק חלק מהשמות.

נחלק את הרשימה לפי בחירתם של גולשים ספציפיים, ולאחר מכן נציין את בחירתנו.

Arnon Weiss Yotam Ishay

ערוץ הכיבוד, נוער הגבעות
פעילי תג מחיר נחשפים בפעם הראשונה

ערוץ הכיבוד הוא בהחלט ההפתעה הכי נעימה של השנה, שילוב של אקטואליה, נונסנס ועריכה מלאת דמיון של דור מוסקל . הסרטון האהוב ביותר שלו היה נוער הגבעות. דור מוסקל, שסתם היה כותב חביב עלינו, מראה כישורי משחק וכמה קל להישמע להוט ובעל מטרה קדושה גם כשאתה מדבר שטויות.


Yoav Roth

יואב רות כיוון אותנו לדיבוב מצחיק הוותיקים עם שתי פארודיות על תחום שתמיד עובד, תכניות וסרטים לילדים: מלך האריות ופרפר נחמד, שגם גיתית פישר ודניאל קורן טיפלו בהם.

דיבוב מצחיק למלך האריות

 


דיבוב מצחיק לפרפר נחמד

 


Tal Neer Kastel (שאין לה כל קשר לכותב הכתבה, כי זה יהיה נפוטיזם)

לוקאץ’ – שיר לחדר כושר

פשוט השנה התחלנו חדר כושר ואנחנו דואגים לבריאותו של לוקאץ’. טל מציינת שהשיר לא יוצא לה מהראש.

 

דוקטור ירמי פרק 1

למיטב ידיעתנו, זה עדיין הפרק היחיד בסדרה. הקומיקאי ירמי שיק בלום מגלה שיש לו הכנסה נוספת בתור הפסיכולוג הגרוע ביקום, לכן רק פציינט כמו רון פלדמן  ילך אליו.

קארין כהן מכינה את עמית הרשקוביץ לדייט

לקארין כהן ולעמית הרשקוביץ יש הומור מאוד שונה, גם לירמי שיק בלום ולתומר פישמן. כידע, הומור שונה מוביל לדייטים מהגיהינום.

Aner Tausig

אור בראל, לירן לין, איתי בלום\ אייל שני מכין פיתה

ענר הציע לנו עוד סרטון מסוגת פארודיות על תכניות שלא ראיתי. כמו הרבה מהסרטונים המצחיקים ההומור מבוסס בעיקר על עריכה ועל אוכל.

Maya Raz

הסטנדאפיסט בן ברוך במחווה לשף אסף גרניט

גם זה מסוגת פארודיות על תכניות בישול שלא צפינו בהן. אבל יש כתיבת דיאלוגים טובה, התפתחות והמון השקעה. אז חוץ מזה שאנחנו לא יודעים מי זה אסף גרניט היה די מצחיק.

טל סולומון קורא את הקטלוג של איקאה

כשמו כן הוא. טל סולומון בסרט אימה שיפחיד כל זוג בורגנים.

Yotam Ishay

אביתר חלימי\ הדילרית מהטוטו

סרטוני המתיחות, שמתברר שיכולים להיות גם חכמים, של אביתר חלימי ופורסמו רק בפייסבוק, הגיעו למקום של כבוד בתכנית הלייט נייט של גורי אלפי. סוחרים, סוחרי סמים, סוחרי הימורים, מה ההבדל?

Golan Yorkevich

מעריץ אפס

לא היינו בטוחים אם אחרי סרט אפס, שוגרזאזא ימשיכו בשלהם. מעריץ אפס מעלה אותם לשלב המטא. מפוצץ מוחות, כמו שאומרים בעברית.

בחירת ילדי הקומדיה

באופן מפתיע לא הוכנסו כמה מהכוכבים של הקומדיה האינטרנטית. נזכיר כמה מהסרטונים שאהבנו ולא נכנסו. גיתית פישר הגיעה לשיאים ויראליים עם הדמות “תותית”, אבל אנחנו אהבנו במיוחד את ארוחת חג. גם כל מה שמצחיק בעולם, שהכניסו בשנה שעברה שני מערכונים, לא הגיעו אל גולשי ילדי הקומדיה. אהבנו בעיקר את יום עיון מסוכן.

ולשלושת הגדולים:

דניאל קורן – חברים ממש\ מנטליות מטקות

כמי שגדלו בשנות השמונים ומאוד אהבו את הקומדיות מלאות הדמויות של אדי מרפי, חברים ממש מביא אותנו לשם עם תוספת פילוסופיה שאנחנו לא מבינים. עריכה מצוינת, משחק טוב ומקוריות זה מה שהופך את ההובי שלנו לשווה.

 

קארין כהן\ בחורה מפתה את חבר שלה במצלמה

זה לא סוד שאת קארין אנחנו מאוד אוהבים. כאמור שילוב של סקסיות, נונסנס, פסיכדליה ועוד דברים שהרבה קומיקאים נרתעים מהם משום מה.

 עידן ברקאי ויותם ישי\ freedom for men

הפריימינג מוכר. עוד מוקומנטרי, מאוד מושקע, אבל הנושא ודרך ההגשה של עידן ברקאי ויותם ישי דורשים ביצים\שחלות. גברים חדשים שלא מפקפקים במיניות שלהם. הליכה על קו התפר הקווירי בלי שיפוט ובלי דיבורים מיותרים שווים יותר מאלף מאמרים. אם היינו מאקו ואוהבים סופרלטיבים מפוצצים, היינו יכוליום לומר שזה סרטון המייצג דור, אבל אנחנו לא, אז לא נגיד.

מה מצחיק בזה?

קומדיה, פילוסופיה, סאטירה – למה צחקתם?

כולנו אוהבים לחשוב שאנחנו נורא מיוחדים. שונים, נועזים, חתרניים. מערערים על המוסכמות, חותרים נגד הזרם, יוצאים נגד השיטה. זה נכון באופן הלבוש, זה נכון באופן הדיבור, בטח ובטח זה נכון בחומרים. אז איך יוצא שבסופו של דבר אנחנו אומרים בדיוק מה שהקהל מצפה לשמוע?
מה פתאום?!? אני שומע את הכעס שלכם עד לכאן. קומדיה זה חתרני, זה מאתגר את המערכת. גדי וילצ’רסקי, כשהוא קורא ללגליזציה, הוא קונפורמיסט? ארץ נהדרת, כשהם עושים סאטירה על פוליטיקאים, תומכים בשיטה?

אז גדי וילצ’רסקי, תאמינו או לא, מצחיק אנשים מאוד מסוימים. ואני לא אגיד שכולם סטלנים (ואגב, כמה מחבריי הטובים ביותר…), אבל אף אחד מהם לא חושב שג’וינט הוא עילה למעצר. וסאטירה? ובכן, סאטירה היא הצורה השמרנית ביותר של קומדיה. וזה לא עוצר שם. תחשבו על הקומיקאים שאתם מכירים ועל מי הקהל שלהם. תחשבו על הקומיקאים שאתם אוהבים ועל הקשר בין הדעות שלהם לדעות שלכם. דעות שאנחנו מסכימים איתן מצחיקות אותנו, דעות שאנחנו לא מסכימים איתן מכעיסות אותנו. ככה זה.

לא נכון, תגידו לי. הקטעים הכי מצחיקים בתוכניות סאטירה הם הקטעים שבהם אנחנו לא מסכימים עם הדמויות. אבל זאת בדיוק הנקודה. אנחנו לא מסכימים עם הדמויות, אנחנו מסכימים עם הקומיקאי. סאטירה היא אולי שמרנית, אבל היא לא טיפשית. היא כן מניחה שהצופה אינטיליגנט. וצופה אינטליגנט מבין שכשדמות מופיעה בתכנית סאטירה, הדעות שלה לא מוצגות כמו שהן, הן מוגחכות. אנחנו צוחקים כי אנחנו מסכימים עם הדעה שמוצגת, אנחנו צוחקים כי הדעה שמוצגת, שאנחנו לא מקבלים, מגוחכת. כלומר, שוב, מה שמצחיק אותנו הוא הדעה שאנחנו כן מסכימים איתה. הקומיקאי לא מצליח בזכות זה שהוא מאתגר את הקהל. הוא מצליח בזכות זה שהוא נותן לקהל חיזוק.

אומברטו אקו
אומברטו אקו

כדי להבין את התופעה הזאת, אנחנו צריכים לשאול את עצמנו מה הוא תפקידו של הצופה. ולאומברטו אקו יש תשובה ברורה – הצופה מייצר את ההופעה. הצופה הוא לעולם לא פאסיבי לגמרי. הוא עסוק בכל רגע בהופעה בלפרש אותה, והוא מפרש אותה תמיד לפי ניסיון העבר שלו ולפי הנחות היסוד שלו. ההופעה, במילים אחרות, היא לא פלנטה אחרת. ההופעה היא חלק מהעולם, ובדיוק במידה שהיא מגיבה על העולם – העולם מגיב עליה.
אקו מתאר 10 שלבים ביצירת הופעה (למעשה, הוא מדבר על כתיבת טקסט ספרותי, אבל קל מאוד לראות כיצד התיאוריה מתאימה גם להופעה קומית). מתוכם, 3 בלבד הם בשליטתו של הקומיקאי. כל השאר הם אצל הצופה. אחד השלבים האלה הוא הפרשנות האידיאולוגית.
הקהל מגיע להופעה עם תפיסת עולם מסוימת, אפילו אם היא בלתי מודעת. והוא יפרש את ההופעה לפי התפיסה הזאת. ופה מתחיל משחק חברתי – הקומיקאי רוצה שהקהל יצחק, אז הוא צריך להתאים את המסרים שלו לתפיסת העולם של הצופים. הצופים, בתקווה, גם רוצים לצחוק, אז הם ינסו להתאים את המסרים של הקומיקאי לתפיסת העולם שלהם. אם הקומיקאי מוכר, והקהל יודע לאן הוא מגיע, ההופעה תהיה יחסית צמודה לחזרות. הקומיקאי ייתן את הרפליקות כפי שהוא התאמן עליהן, הצחוקים יהיו במקומות הנכונים וכולם יחזרו הביתה מרוצים. אבל אם הקומיקאי לא מוכר מספיק, והגיע קהל שלא יודע למה לצפות, ההופעה תתחיל לחרוק. ואז הקומיקאי, אם הוא מוכשר מספיק, ישנה את ההופעה. לא בהכרח את החומר, אבל את אופן ההגשה. הוא יקל על הצופים לגשר על הפער בין תפיסת העולם שלהם לבין תפיסת העולם שההופעה מציגה. ואחת הדרכים הפשוטות לעשות את זה היא להשתמש בהגחכה. החומר שלך תומך בלגליזציה, אבל הזמינו אותך להופיע באגודת “אל-סם”? קחי את אותן בדיחות בדיוק, אבל תהפכי לגמרי את האינטונציה. בדיחות שהיו סרקסטיות תספרי ברצינות גמורה, בדיחות רציניות תספרי כאילו הן סרקסטיות. הקהל לא טיפש. אם החומר שעל פני השטח לא מתאים לתפיסת העולם שלו, הוא ימצא את הדרך לפרש אותו באופן שכן יתאים. רק צריך לתת לו קצת עזרה.

קחו לדוגמא את הקטע הזה של סטיוארט לי:

לי מספר שרשרת של אירועים אמיתיים מחייו. חלקם מאוד טראומטיים. שימו לב בעיקר לסיפור שמתחיל בדקה 6:40. שימו לב לאופן ההגשה. שימו לב מה קורה בדקה 8:00. אין שם שום דבר מצחיק, ובכל זאת הקהל צוחק. למה? בגלל מה שמוסבר בהערה בדקה 8:05 – הקשר הוא לא מיתוס. אם היינו שומעים את הסיפור הזה במפגש אישי, היינו מפגינים אמפתיה, כי לא היינו מצפים שמישהו ישתמש בסיפור כזה כדי להצחיק. אבל זה לא ההקשר. ההקשר הוא הופעה קומית. והקהל מצפה שיצחיקו אותו. הקהל מצפה שלכל סיפור יהיה פאנץ’ ליין. תפיסת העולם של הקהל בשלב הזה (הקטע הזה הוא לקראת סוף ההופעה) היא של הופעת סטנד-אפ. וכשאלו הציפיות של הקהל, אפילו השורה “סתמי ת’פה, את לא יודעת על מה את מדברת” הופכת לפאנץ’ ליין.

אז נכון, לא מדובר פה בדיוק על דעות. אנחנו לא יודעים מה הקהל חושב על מלחמת העולם השנייה, על הפצצת דרזדן או על השתקת נשים. העניין הוא האישוש של הציפיות. בני אדם לא אוהבים דיסוננס. אנחנו לא רוצים להתמודד עם ניגודים. אנחנו אוהבים כשהכל זורם והרמוני. אנחנו בהופעה קומית ומישהו מספר לנו על טראומה שסבא שלו חווה? כנראה זאת בדיחה. גם אם אין שוב דבר אחר שמאפיין את זה כבדיחה, אנחנו לא יכולים להתמודד עם הרעיון שזה לא. אז הקהל הופך את זה לבדיחה. קומדיה, בניגוד לכל מה שמספרים, לא נעוצה בהיפוך הציפיות של הקהל, היא נעוצה באישושן. הקהל מגדיר את הקומדיה כקומדיה כשהציפיות שלו מאוששות. קומדיה, כמו כל יצירת אמנות, לעולם לא עומדת בפני עצמה. אי אפשר לדבר על קומדיה בלי לדבר על קהל. הקומדיה לא נמצאת בחומר, לא נמצאת אצל הקומיקאי, לא נמצאת אפילו בהופעה. הקומדיה נמצאת במפגש בין הקומיקאי לקהל. הקומיקאי לא יוצר את הקומדיה, הוא לכל היותר הסוכן שבעזרתו הקהל הופך את ההופעה לקומדיה.

כתבו עליך הצגה

“מלך ישראל” בצוותא – ביקורת קומדיה

על הקומדיה “מלך ישראל” בצוותא הייתי אמורה לכתוב כבר קודם. פספסנו את ההצגה הזו כמה פעמים (פעם אחרונה כי הייתי במיון עם עירוי, סיפור אמיתי), וחבל שלקח לנו כל כך הרבה זמן להגיע.
כי זו הצגה מצחיקה.
גור קורן, מחזאי פרינג’ ותיק שאחראי גם ל”המוגבלים” ול”חמישה קילו סוכר”, אחראי לכיף הזה עם מוריה זרחיה (“הגדוד העברי”), שביימה. בתכנייה היה כתוב שזו הייתה אמורה להיות מונודרמה, ומה אגיד לכם – יופי שהיא צמחה לשישה שחקנים, ועוד משעשעים ומוכשרים כמו דורון בן דוד, מתן זרחיה, אלי מנשה, עומר עציון, נטלי פרץ (זאת סוזי האחות מטיפת חלב! היא פה! ואם תתנהגו יפה היא גם תעשה חיקוי ממש טוב שלה באיזה רגע לקראת הסוף) והדר שחף-מעיין.
ומה בעצם קורה? ובכן, תכירו את עמרי. בעצם אולי אתם כבר מכירים אותו. הוא בן 33, גר בדירה עם שותפה ברמת גן, אוהב סרטים של אסי דיין, המצב החביב עליו הוא ישיבה, והוא עובד בסלקום כבר שמונה שנים. נכון שזה נשמע מוכר? אני מכירה אפילו יותר מאחד כזה.
עמרי יושב שבעה על אמא שלו. היא לא היתה מבוגרת בכלל, ומה פתאום עכשיו סרטן, באמצע החיים?
וכשעמרי קם מהשבעה, מתחילים לקרות דברים מוזרים.
מוזרים כמו קולו של עמרי מלך ישראל (מלך ישראל ארבעה מלכים אחרי ירבעם, לא ידעתם את זה? חבל, זה מבאס אותו מאוד) שבוקע פתאום מגרונו ומורה לו לעשות דברים כמו לא לגלח את הזיפים שצמחו לו ושהבוס שלו מאוד לא אוהב, לשתות הרבה יין, לבקש מכל אישה שחולפת על פניו להסיר את בגדיה (בתוצאות מפתיעות) ואחר כך גם לצאת לטיול ארוך בארץ ישראל המודרנית ולא להתרשם ממנה בכלל.

מלך ישראל קומדיה
טיפוס כריזמתי, העמרי הזה. כלומר לא עמרי אלא עמרי השני, עמרי מלך ישראל. הוא מופיע גם בהתגשמות פיזית, לבוש גלימה מלכותית ביותר (וחושפת מדי פעם בוקסר מודרני למדי, כנראה פשרה עם דרישות ההגינות הדתית). בגדול הוא לא ממש מתרשם ממה שהוא רואה, לא מהמארח שלו ולא מהמדינה שהוא חי בה. ואיך אפשר לקחת את המדינה ברצינות, כשארבעת השחקנים שאינם עמרי ועמרי משחקים לסירוגין קולגות ולקוחות מעצבנים יותר או פחות ב”סלקום” (הסניף המקולל בדיזנגוף סנטר. אני כבר שלוש שנים מתכננת להתנתק מהם אחרי שני ימי שישי שבזבזתי שם ומה שהולך בהצגה אפילו לא מתקרב לאמת המרה), בוס מעצבן אפילו יותר, סטודנטים לקולנוע (“מי יותר גאון, ווס אנדרסון או פול תומס אנדרסון?”), טיפוסים הזויים לגמרי ברחוב (“מה אני יכול לומר לך על המלך עמרי? אל תקרא לבן שלך ככה, שם רע! בגללו נהרגו יהודים! כן, לנו יש שני בנים, יגאל וברוך, שיהיו בריאים”), ובלי להזכיר בכלל את חבורת הבית”רניקים באיצטדיון טדי.
הסוף הוא, ובכן, בדיוק מה שהייתם עושים אם דבר כזה היה קורה לכם, ולא נוסיף. ומהדרך, ובכן, נהנים. הקהל נהנה, השחקנים נהנים, כולם נהנים.
לא רק על משחק בנוי התיאטרון. יש גם תפאורה ותלבושות מינימליסטיים וממצים, ובחירות מוזיקליות ממש גאוניות (בלי ספויילרים, שיר הטרטע הוא אחד מרגעי השיא בהצגה). בגדול, אפשר לומר שלמדנו משהו. אנחנו חיים במדינה הזויה, מרגיזה, קצת עקומה ומלאת הפתעות, ומצחיק פה עד דמעות.

וזה לא רק אנחנו. כי ההצגה הזו מדברת גם לקהלים שלא בהכרח חשים שהיא נכתבה עליהם. ביציאה עלו איתנו במעלית חבורת טינאייג’ריות. הן התלהבו מההצגה המצחיקה ומכמה תיאטרון הכל נראה, וריכלו ש”הנה, עכשיו היית בהצגת פרינג’. היית בכזו פעם?”
“לא”, ענתה הטינאייג’רית הטינאייג’רית מכולן. “רק בהבימה פעם, כשאמא שלי ניסתה לשחור לי תרבות”.

אז שחרנו לנו תרבות, סאטירה וצחוקים, ויצאנו ללילה הלח מרוצים.

ההצגה הבאה – בצוותא, ב-24.6

בקשה אחרונה – מערכון מאת אלון מרק

תוכן זה הנו סאטירי ואין בו קריאה לפגוע באף אדם, ללא הבדל גזע, מוצא אתני, דת ומין. אין לייחס לתוכן זה משמעות אחרת. תוכן זה אישי ואינו ניתן להעברה 

בית. יום. סבתא על ערש דווי. נכד – גיא, מבקר אותה.

סבתא (נאנחת): אוי גיא…גיא…מה שלומך, מתוק שלי?

גיא: קשה, סבתא, קשה לי לראות אותך ככה.

סבתא: אה? אז שים את המשקפיים!

גיא: לא, התכוונתי שאת חולה ו…

סבתא: אני לא חולה גיאצ’וק. אני סתם זקנה שעומדת לדומם מנוע, זה הכל. בוא, תתקרב אלי שאני אראה אותך איך גדלת.

גיא מתקרב

סבתא: מה זה? לא גדלת בכלל! בן כמה אתה?

גיא: אני בן שלושים ושלוש, סבתא.

סבתא: ומתי תתקן את השיניים העקומות האלה שלך, הא?

גיא: סבתא, זה נראה לך כמו זמן להתעסק בזה?

סבתא: אני רוצה שתבטיח לי שתתקן את השיניים. אתה נראה כמו חמור ים, מתוק שלי.

גיא: תודה, סבתא. יופי. עכשיו בואי תנסי לנוח קצת ולא להתעייף מדיבור. עוד מעט אמא תבוא…

סבתא: אמא…זה מזכיר לי, הכנתי לה עוגיות.

גיא: מה? מתי?

סבתא: אתמול..אולי…לפני שלוש שנים…מה זה משנה מתי?

גיא: סבתא, בואי תירגעי קצת. אין לך עוד הרבה. בואי תגידי לי אם יש משהו שאת רוצה להוריד מהלב, או משהו שאת מתחרטת עליו לפני שאת…אה…

סבתא: לפני שאני גמורה. על מה אני מתחרטת? אולי הייתי צריכה למרר לסבא שלך את החיים קצת יותר.

גיא: אבל למה?

סבתא: למה? הוא שיגע אותי. כל פעם שהיינו רבים הוא היה אומר לי: “אבל אני הייתי בשואה, מה את מבינה בזה?” ככה היה עושה עם כל דבר: “תוציא את הכלב” – “הייתי בשואה”, “תן לי את השלט” – “הייתי בשואה”, “בוא נלך לסרט” – “שואה”. בגלל זה בגדתי בו.

גיא: בגדת בסבא?!?

סבתא: כל הזמן. אבל הכי נהניתי עם אבנר.

גיא: הוא החבר הכי טוב שלו!

סבתא: כן, מה יש? היה לו כזה לבוש אלגנטי, לא כמו לסבא שלך. הוא היה מחזר אחריי…אוי…כואב….(נאנחת) הוא היה מחזר אחריי במילים יפות…אומר שאני כמו ברבור באגם מלא ברווזים.

גיא: סבתא…אני…

סבתא: גיאצ’וק, תבטיח לי שגם אתה תבגוד. תבטיח לי!

גיא: סבתא…מה…את צוחקת עלי, נכון?

סבתא: גיאצ’וק, אלו הרגעים האחרונים שלי. בבקשה ממך, תבטיח לי שתבגוד בחברה שלך…. היא לא אלגנטית.

גיא: סבתא…

סבתא: תבטיח לי! תבטיח לי. אני לא רוצה להיות הנואפת היחידה במשפחה הזו. אמא שלך לא  טובה בזה, גם אחותך ממש גרועה. אני צריכה לדעת שמישהו ממשיך את המורשת שלי, תשוקת חלציים חסרת מעצורים.

גיא: אבל סבתא…

סבתא: תבטיח לי! אוי…כואב!

גיא: בסדר, סבתא, בסדר! אני אבגוד!

סבתא: יופי בובל’ה. שבת שלום.

הסבתא עוצמת עיניים ומתה.

גיא: סבתא? סבתא?

שני מנחי תכנית מתיחות וצלם נכנסים בפתאומיות לבית כשהם נקרעים מצחוק. הסבתא

קמה פתאום ומתחילה לצחוק גם היא. גיא מבולבל לגמרי.

אחד המנחים (לסבתא): יופי סבתא, הנה עשרת אלפים ש”ח והנה כאן המורפיום שזכית בו!

המנחה השני, עדיין צוחק, מגיש לסבתא מעטפה ושקית תרופות. הצלם מתמקד בגיא .

המנחה לוחץ לגיא את היד. גיא מחזיר לחיצת יד רופפת. הוא בהלם מוחלט.

המנחה הראשון : אז מה גיאצ’וק, איך זה להשתתף בתכנית “נדפקת לגמרי?” לא חשדת בכלום, הא?

גיא: אה…לא, האמת ש…

המנחה הראשון: יופי! ועכשיו – שים לב: אתה יכול לזכות במיליון ש”ח אם תשים את האוזנייה הזו (מושיט לו אוזנייה)  ותלך לבגוד בחברה שלך באמת. אם תצליח לשכנע אותה שזו הייתה הבקשה האחרונה של סבתא, זכית במיליון. מה אתה אומר, נלך על זה?

גיא עצבני, מבולבל, אובד עצות, מסתכל על הסבתא.

סבתא: מיליון שקל, מה? לא צחוק.

©  כל הזכויות שמורות לאלון מרק, 2014.