ארכיון תגיות: סטיב מרטין

סיכום חדשות הקומדיה 9.3-2.3

ספיישל קומדיה של סטיב מרטין שורט וסטיב מרטין, פרוייקטים בנטפליקס של ריקי ג’רבייס, ריי רומנו, נורם מקדונלד ועוד, סת’ רוגן חוזר לרומא העתיקה, סדרה חדשה של יוצר “בוג’ק הורסמן” באמאזון ואיזה מילה מ”משפחת סימפסון” נכנסה למילון?

 

סטיב שורט

שניים מהקומיקאים הכי אהודים וחמודים באמריקה נודיע השבוע שישתפו פעולה לספיישל בנטפליקס. לא אני לא מדבר על ג׳ו פיסקופו ואנדרו ״דייס״ קליי, אלא על סטיב מרטין ומרטין שורט יביאו לנו בשנה הבאה ספיישל בשם Steve Martin and Martin Short: An Evening You Will Forget For the Rest of Your Life שיכיל שירים, מערכונים, ושיחות על בין השניים על הקריירה שלהם והשוואה בין מרטין כשם פרטי ומרטין כשם משפחה, אני מניח. אין עדיין תאריך יציאה רשמי לספיישל אבל הם כן הוציאו הודעה מאוד חמודה אותו תוכלו לראות כאן.

מקור: Vulture

ניוזפליקס:

משום שנראה שכל שבוע יש יותר ויותר חדשות על פרוייקטים קומיים חדשים של נטפליקס החלטנו פה במבזק חדשות הקומדיה של ילדי הקומדיה בע״מ לרכז כמה שיותר מהם לידיעה אחת. בזירת הסטנד-אפ יצא השבוע טריילר לספיישל הסטנדאפ Humanity של האיש הבלתי נסבל ריקי ג׳רבייס. הספיישל ייצא ב-13 במרץ ובו ג׳רבייס ידבר על ההזדקנות שלו, החלטתו לא להביא ילדים וכנראה על איזה מיוחד זה שהוא אתאיסט. נטפליקס גם הודיעו על ספיישלים חדשים של הקומיקאי שכולם חושבים שהם יודעים לעשות חיקוי שלו- ריי רומנו , ובילי אייכנר, אותו אתם אולי מכירים מתפקידיו השונים בתור הומו חתיך שצועק על אנשים בסדרות שונות. לשני הספיישלים האלה אין עוד תאריך יציאה. באיזור הסדרות, הקומיקאי האוסטרלי כריס לילי המוכר מסדרות מוקומנטריות כמו Summer Heights High ו-Jamie From Tonga ומשימוש הבעייתי בבלאקפייס עובד על סדרה קומית לנטפליקס, והאתר גם עובד עם הקומיקאי וכתב הדיילי שואו חסן מינאז׳ על תוכנית אירוח שבועית שכבר הוזמן ממנה 32 פרקים (זה הרבה!), ותכנית אירוח שבועית של הקומיקאי האגדי נורם מקדונלד ממנה הוזמנו 10 פרקים (זה פחות הרבה).  ובזירת הסרטים, כוכבת הדרמה הקומית ״ג׳יין הבתולה״, ג׳ינה רודריגז תככב בסרט חדש של נטפליקס בשם Someone Great. הסרט, אותו תביים יוצר הסדרה Sweet/Vicious ג׳ניפר קייטלין רובינסון, יעסוק ב״אובדן, התבגרות ומעל לכל, הקשר הנצחי של חברות נשית״. נשמע קורע! פול פיג יפיק.

מקורות: Splitsider, Deadline, The Hollywood Reporter, Deadline, Deadline, Variety, Splitsider

תוכנית רפאל

עוד שבוע, עוד תוכנית אנימציה חדשה מהאנשים שעושים את ״בוג׳אק הורסמן״ באתר סטרימינג. אך הפעם בניגוד לתוכנית הציפורות המדברות של המאיירת ליזה האנוולט בנטפליקס, נראה שהסדרה החדשה של יוצר בוג׳ק רפאל בוב-וקסברג וכותבת ומפיקת בוג׳ק קייט פורדי באמזון לא תכיל חיות מדברות. Undone תהיה דרמה-קומית מצויירת על אישה בשם עלמה, ש״מגלה שיש לה מערכת יחסים חדשה עם זמן לאחר תאונת דרכים כמעט קטלנית, ומשתמשת ביכולת הזו כדי לגלות את האמת על המוות של אביה״. אין לי מושג מה זה אומר אבל זה נשמע קורע! השחקנית רוזה סלאזר תדבב את עלמה והסדרה כנראה תעלה מתישהו ב-2019.

מקור:The Wrap

פיינאפל אקרופוליס

סת׳ רוגן, הסטלן הכי חרוץ בהוליווד, לא מפסיק להפיק סדרות טלוויזיה. השבוע נודע שחברת ההפקות שלו ושל שותפו אוון גולדברג עובדים על עיבוד אמריקאי של הסיטקום הבריטי Plebs. הסדרה, שחוזרות בקרוב לעונה רביעית בבריטניה, היא קומדיית נוער בסגנון The Inbetweeners, אבל שמתרחשת ברומא העתיקה. רוגן עצמו יכול להשתתף בסדרה בתור גרסה מצחקקת ומעשנת של אפלטון. זה רעיון חינם ממני, רוגן!

מקור: Deadline

מילונדע!

כולנו ראינו את מאמרי הקליקבייט האלה בפייסבוק על איך ״משפחת סימפסון״ חזתה את העתיד, ורובם בולשיט. אבל הסדרה הקלאסית עדיין יכולה להשפיע על המציאות, כמו השבוע שמילון מרים-וובסטר האמריקאי הודיעו שיוסיפו למילון האינטרנטי שלהם את המילה הסימפסונית Embiggen. המילה באה מהפרק הקלאסי Lisa the Iconoclast בו בסרט ביוגרפי על מייסד ספרינגפילד, ג׳בדייה ספרינגפילד, הוא משתמש במשפט “A noble spirit embiggens the smallest man” (לאחר מכן, כשהמורה גברת קראבאפל אומרת שלא שמעה על המילה לפני שעברה לספרינגפילד, גברת הובר עונה לה ״I don’t know why. It’s a perfectly cromulent word״. Cromulent עדיין לא הוספה למילון). מאז המילה חדרה ללקסיקון האמריקאי, בעיקר באתרי אינטרנט שמשתמשים בה כשאומרים לקוראים ללחוץ על תמונה כדי להגדילה, והמילון מתאר אותה בתור מילה ״הומוריסטית״ ו״לא רשמית״ שמשמעותה להפוך משהו לגדול יותר. הודעות ספאם במייל כבר התחילו להשתמש במילה במכירת גלולות מסויימות.

מקור: The AV Club

 

חדשות הקומדיה 12.8-6.8

ספיישל סרטים חדשים של נשים לבנות: גרסה נשית של “אושן 11″, רבל ווילסון תככב ברימייק ל”נוכלים עם סגנון”, אוברי פלאזה עוקבת אחרי אליזבת’ אולסן וברי לארסון הולכת לחנות חדי-קרן

 

יש הרבה דגים באושן

היום נשים יכולות לעשות כל מה שגברים עושים, כולל לארגן שודי בנקים מסובכים (הן מקבלות אבל 70 אחוז מהשלל שגבר מקבל). לכן, הוליווד, מאגר הרעיונות החדשים הבלתי נגמר, עובדת על רימייק/ריבוט/ריוואטבר, לסדרת סרטי קומדיות השוד שהתחילו ב״אושן 11״ ב-2001 (שבעצמו היה רימייק לסרט פרנק סינטרה וחברים מ-1960) אבל הפעם עם הנשים. בין השודדות יהיו אן הת׳וואי, ריהאנה, הלנה בונהם קרטר ומינדי קיילינג.

מקור: Deadline

נוכלי רעיונות עם סגנון

ואם כבר מדברים על רימייקים נשיים לקומדיות פשע בכיכובם של גברים, רבל ווילסון העסוקה מוסיפה ללו״ז שלה גם רימייק לסרטו של פרנק אוז מ-1988, ״נוכלים עם סגנון״, בכיבובם של סטיב מרטין ומייקל קיין (שבעצמו היה סוג של רימייק לסרט ״נוכלים בריביירה״ מ-1964). הסרט יעסוק הפעם בזוג נוכלות (ממין נקבה!) שינסו לרמות מיליארדר מתחום הטכנולוגיה. לעומת ״מכסחי השדים״, ״נוכלים עם סגנון״ הוא לא סרט קאלט ענק שמלא מעריצי קומדיה זוכרים בעל פה ועם הופעות משחק בלתי נשכחות, אז יכול להיות שהפעם האינטרנט לא יגיע למצב של איומי מוות. או אולי כן, מי יודע?

מקור: Variety

640 (1)

צרות ברשת

אוקי, אני רואה שכדי לכפר על ״ספיישל סדרות של גברים לבנים״ מהשבוע שעבר אנחנו עושים השבוע ספיישל סרטים חדשים של נשים… לבנות. אוקי. אבל הפעם זה לא רימייק! אוברי פלאזה המדהימה תככב בסרט חדש בשם Ingrid Goes West, בתור אישה שמפתחת אובססיה לכוכבת רשתות חברתיות (בגילומה של אליזבת׳ אולסן, האחות המוכשרת של מרי-קייט ואשלי שהן פעם היו שומרות במרתף) ומחליטה לצאת למסע למצוא ולהתחבר איתה. הסרט מתואר בתור קומדיה אפלה, ונשמע דומה באופן חשוד לתסריט שלי על חנוך דאום.

מקור: The AV Club

חד הקרן האבוד

בכל העולם מדברים על כך שהשחקנית זוכת האוסקר ברי לארסון קיבלה את תפקיד גיבורת העל מיס מארוול, אבל לנו באתר הזה לא אכפת משוברי הקופות הענקיים האלה שנקראים ״סרטי מארוול״! לכן, בוא נדבר על סרטה הראשון של לארסון כבמאית, קומדיה עצמאית בשם Unicorn Store, שיעסוק באישה בת עשרים ומשהו (לארסון) שעדיין גרה עם ההורים, ומקבלת הזמנה להגיע לחנות שתבחן את הרעיונות שלה על התבגרות. בחנות הזאת אולי יש ואולי אין חדי-קרן. התסריט נכתב על ידי סמנת׳ה מקינטייר שכתבה בעבר בשביל הסדרות Married ו״משועמם״. חזרו אלינו למבזק בשבוע הבא, שם כנראה נחזור לדבר על פרויקטים של אנשים עם אשכים.

מקור: Splitsider

שחקן “שובר שורות” ו”פארגו”: “צאו מהקומדיה, כל התחום עומד להתמוטט”

בוב אודנקירק, השחקן, הקומיקאי והכותב מ”סמוך על סול”, “מר שואו” ואחרים, מדבר על ספרו החדש ועל מה שמצחיק אותו (וזה מוזר)

כתבה: פראצ’י גופטה

בוב אודנקירק הפך לפנים מוכרות בעקבות הופעותיו בלהיטים טלוויזיוניים כמו “פארגו”, “שובר שורות” ולאחרונה ב”סמוך על סול” של AMC. אבל עוד הרבה קודם  הוא כתב ל”סאטרדיי נייט לייב”, יצר את תכנית המערכונים שלו “מר שואו” עם דיוויד קרוס, והביא למסך קבוצות כמו ה”בירת’דיי בויז” ו”טים ואריק”. ועכשיו הוא מפרסם ספר ביכורים, אוסף של מאמרים אבסורדיים, איורים, קריקטורות ועוד כל מיני “דברים מצחיקים” שאסף במשך השנים. לספר יקראו ‘A load of Hooey’.

‘A Load of Hooey’ הוא ספר קליל בן 139 עמודים באנגלית (וכדאי לומר שיש לו כריכה קשה ומהממת במיוחד), וכל  המצחיקים בו  מתפרשים על עמודים יחידים (וגם פחות).

אודנקירק דיבר ב”סאלון” על הספר ועל תפקידו בסדרה החדשה, וגם חלק עצה לא צפויה לכותבים מתחילים.

 

היו כמה סיפורים, למשל “מלאך אלוהים” או “הפי אנדינג”, שממש יכולתי לדמיין כמערכון. איך אתה מחליט מה הפורמט הנכון?

איך אני מחליט… הספר נוצר מזה שקשה לי לקבל החלטות טובות, אז לא החלטתי. זה כל מיני קטעים שהיו לי ואספתי אותם לספר שייצא יום אחד. ואז חבר שלי מייק זקס, עורך בניו יורק, ראה אותם וללא ידיעתי נתן אותם לדייב אגרס מההוצאה. אני אוהב אותם ורציתי לפרסם דרכם, אבל חשבתי שזה יקרה עוד חמש שנים או משהו כזה, וללא ידיעתי מייק נתן את החומרים לדייב ואמר לו “בוא נפרסם את זה, זה נהדר!”

סטיב מרטין פרסם ספר בשם “נעליים אכזריות” ולוודי אלן יש ספר “בלי נוצות”, ולדעתי לוודי אלן היו חלקי מחזות כאלה בספר. ויש עוד ספר שאהבתי, של פיטר קוק, אוסף סיפורים שנקרא “למרבה הטרגדיה הייתי תאום יחיד”. אחיו עשה את זה עם עוד מישהו – כל מיני מערכונים ביוגרפיים ועוד כל מיני תמלולים של קטעים שהוא עשה ברדיו וכאלה.

נהניתי לקחת את הספרים האלה ופשוט לפתוח אותם באיזה עמוד ולקרוא אותו. אז החלטתי שאפשר לכתוב ספר שהוא לא ספר עם קונספט מגובש. אפשר פשוט  לפתוח אותו באיזה מקום ולקרוא את הקטע ולצחוק. לא ממש חשוב קטע של מה זה.

כקוראת הרגשתי שרוב הקטעים היו אמורים לצחוק קצת על אנשים שלוקחים את עצמם יותר מדי ברצינות, או שאנחנו לוקחים אותם יותר מדי ברצינות, ולהראות את הצדדים – והפגמים – האנושיים שלהם.

את צודקת. זה לא במודע. זה לא כתב האישום שלי נגד האנושות. אני לא מנסה לעשות צחוק ממרטין לות’ר קינג ג’וניור. הוא איש גדול, זה מצחיק לדמיין שהיה לו יום רע. מה הוא עושה ביום רע כזה? למה לדמיין דבר כזה? כנראה כי הוא בן אדם וכדאי להיזכר שהוא כזה מדי פעם. וככה כל הדמויות שם. אם אתה לזרוס וישו מקים אותך לתחייה, אתה לא מסתובב קצת ותוהה: “רגע, הוא יעשה את זה עוד פעם? עוד כמה פעמים בדיוק הוא מתכוון לעשות את זה? מה הכוונה, הוא לא מתכוון לעשות את זה עוד פעם?”. אולי זה פשוט להאניש דמויות ארכיטיפיות או איומות, כמו היטלר.

מצחיק אותך לכתוב מנקודת מבטן של הדמויות הקרועות האלה?

בטח, לפעמים. אתה קצת מדבר לעצמך, מבצע את זה בראש. כן, בטח.

נראה לי שאני מרגיש יותר בנוח כמבצע מאשר ככותב. אני מרגיש שאני קצת לוקח סיכון ככותב, שאני לא כותב מספיק טוב, מבחינת סגנון וכזה. וכן עברתי ושכתבתי את מה שכתבתי! אז אולי אני כן קצת מתרץ. שמעי, אתה לא חייב להיות כותב נפלא בשביל מערכונים, כי הביצוע יפצה על הטעויות שלך ככותב ואף אחד לא יקרא מה שכתבת, ישמעו רק את הביצוע. אבל כשאתה ממש כותב, ספר או משהו דומה, אז אנשים יקראו, ואולי גם יקראו שוב. אני לא יודע אם יש לי מספיק כישרון בשביל קריאה מדוקדקת כזו. אז שִכתבתי, ועבדתי הרבה כדי לשפר את הכתיבה שלי בספר.

אבל כן כתבתי את זה בשביל הכיף.  עושה רושם שכולם שונאים את הסיפור “הצחוק שלה”, אבל אני מת עליו! זה על טיפוס אחד שמשבח אישה בצורה ממש מוגזמת, ואז הוא אומר שהפגם היחיד שלה הוא “הצחוק שלה”, אבל זה פגם נורא. הצחוק שלה גרם לאנשים להתעלף! זה כמו איזה ספר שקראתי, אני אפילו לא זוכר איך קראו לו, על טיפוס אחד שכותב על אשתו שמתה וזה כל כך מוגזם.

מאיפה הקטעים האלה הגיעו?

באמת חשבתי שאפשר יהיה לאסוף את הקטעים האלה למשהו כיפי שיצחיק אנשים. אבל כתבתי את הקטעים האלה בשעות הפנאי שלי מהעבודה האמיתית שלי. עכשיו זה משחק, אבל הרבה מזמן העבודה שלי היה לכתוב קומדיה, לכתוב פיילוטים לטלוויזיה ולכתוב מערכונים ותסריטים.

אנשים מפורסמים השפיעו על הדמויות?

הסיפור “זיכרון מעורפל מחג המולד” הוא קצת טייק-אוף של “זיכרון מחג המולד” מאת טרומן קפוטה. אצלי הבחור קצת אהבל והזיכרון שלו לא משהו, והוא ממשיך להעלות את אותו זיכרון שוב ושוב ובכל פעם הוא משתנה, והוא גם מוקף באידיוטיזם במקום ברגשות מעודנים.

ב”הבטחת הפוליטיקאי” זה די האנשים האלה שאומרים שהם “לא רוצים להצביע לאף פוליטיקאי”. אז הנה מישהו שנבחר והוא לא יודע כלום על פוליטיקה, אין לו מושג איך זה עובד, והוא ממש מרוצה מזה, ממש חוגג על זה שאין לו מושג. אלה קולות מסוימים, כמו אצל קפוטה, או גם יותר כלליים, כמו מה שאתה שומע ברדיו, הדיבורים האלה על איך אנשים לא רוצים שום פוליטיקאי ותיק, וזה לדעתי די טיפשי. זה לא משהו טוב, אז אני עושה מזה צחוק.

אני תוהה מתי נפסיק לקפוץ מזה שאנשים מסתירים איזה סמים ואיזה טעויות עשו ישר לזה שהם שאומרים לנו “אוקי, עכשיו אני מְספר הכל”, כי אנשים לא באמת רוצים לשמוע הכל, יש איזה רגע שאתה אומר “אוקי, בסדר”, מכירה? כי כשפוליטיקאי מתחיל לספר הכל, אנשים פתאום קולטים שהם לא באמת רוצים לשמוע הכל, הם רוצים רק את החלק הקטן ההוא שאפשר לשפוט אותו לפיו.

אבל גם פוליטיקאים הם בני אדם, ויש להם שלדים בארון. אי אפשר לצפות שהם יהיו קדושים. אם היו להם חיים, הם עשו טעויות ועשו דברים מביכים ולא בסדר. אז חשבתי שיהיה מצחיק לכתוב על פוליטיקאי שנושא נאום ומספר לך הרבה יותר ממה שרצית לדעת.

אני לא יושב וחושב “על קומדיה היום”. אני חושב על דברים שמצחיקים אותי, או לפעמים על דברים שמרגיזים אותי, שזה יופי של חומר לקומדיה. דברים שמעצבנים אותך או מטרידים אותך, ואתה חושב, הנה יש פה משהו, זה קטע צבוע, או זה משהו אחר שחייבים לעשות ממנו צחוק.

אז מה מכעיס אותך?

תראי, העולם הוא מקום ממש מסובך ואנחנו מנסים לפשט דברים. ואנחנו עושים את זה בצורה די מגושמת. אנשים אומרים ועושים דברים מטופשים. רוצים שדברים יהיו פשוטים והם נשארים מסובכים. זה עולם מסובך וכשאתה מפשט דברים בהגזמה אתה עושה טעויות. זה נראה לי קצת מגוחך בימינו, הניסיון הזה לפשט. כי דברים הם לא פשוטים ואנחנו צריכים להתמודד עם המורכבויות.

 

מי מצחיק אותך בימינו?

קי ופיל (Key and Peele) ממש מצחיקים. הם משלבים ממש טוב רעיונות טובים, זווית טובה וביצוע. במערכונים אתה הרבה פעמים מקבל או את זה או את זה, אבל לא את כולם יחד. ואצלם יש הכל. לדעתי הם בטופ.

טים ואריק עדיין מצחיקים אותי בכל פעם שאני רואה אותם. הם ממש מפוצצים אותך. הם ממש מצחיקים וממש חכמים.

עשיתי אלבום שלי עושה סטנד-אפ עם ילד אחד בשם ברנדון וורדל (Brandon Wardell). זה רק אני והוא. זה יצא בעוד שלושה או ארבעה שבועות (האלבום יצא לפני כמה חודשים – המתרגמת). אני חושב שברנדון וורדל מצחיק. הוא עוד צריך להתפתח, אבל יש לו קול נהדר, הוא ממש נחמד, ובשנים הבאות הוא יעשה יופי של קומדיה.

איזו עצה היית נותן כמורה שמסביר איך ללמד כתיבה קומית?

הייתי אומר, עזבו את הקומדיה, כל התחום עומד להתמוטט.

באמת?

אני באמת חושב שלפחות מערכונים ממש בשיא עכשיו, שזה ממש נהדר אבל זה ייגמר. אז אם אני צריך לתת עצה הייתי אומר: מה יקרה אחרי שהמערכונים יעברו את השיא? אני לא ממש יודע, אולי זה יהיה בכלל קטעי דרמה? אולי בכלל משהו אחר? ג’ון מולייני מנסה להחזיר את הומור החוכמולוגים בסיטקום רגיל שמצולם עם קהל. הביקורות קטלו אותו, אבל יש מצב שאנשים ילכו לכיוון הזה.

אני חושב שאחרי המערכונים יבואו סיפורים. אחרי שאתה עושה מערכונים לתקופה, אתה מתחיל להסתכל על סיפורים, או על סיפורים שמספרים לך, ובכלל ללמוד על סיפור סיפורים. בכלל אני חושב שעניין המערכונים גדול וזה נהדר שהוא בשיא, אבל זה ייגמר וכולם יתחילו לחפש את הדבר הבא.

אני לא יודע מה הדבר הבא הזה עומד להיות, אבל מה שקורה עכשיו מזכיר לי קצת את מה שקרה באייטיז, כשהיה גל סטנד אפ ענק. בעיר כמו שיקגו, שבה גרתי, היו בהתחלה שני מועדוני סטנדאפ ובסוף התקופה הזו היו בה שישה. ובכל עיר היו ערבי סטנדאפ! ואז זה נפל כי היו יותר מדי ערבי סטנדאפ. היה יותר ממה שצריך. אז זה מגניב שיש כזה גל של מערכונים, אני נהנה מזה ורוצה שזה יימשך עוד 20 שנה כי זה מה שאני עושה, אבל לצעירים הייתי ממליץ להתחיל ללמוד על סיפורים ואיך מספרים אותם, כי זה יהיה הדבר הבא אחרי שאנשים יתחילו להגיד “אוקי, נמאס לי קצת מאימפרוב וממערכונים קצרים. ספר לי סיפור, משהו טיפה יותר ארוך ואולי עם טיפה יותר משמעות”. אף פעם אל תסתכל על מה שמצליח עכשיו, תסתכל על מה שיצליח בקרוב.

זו עצה שעוד לא שמעתי.

אולי זה לא יהיה דווקא סיפורים, אנחנו נראה, אבל תראי את האינטרנט. לפני עשר שנים הכל היה חייב להיות שתי דקות או פחות. והיום אנשים רואים סרטים באינטרנט, הם לא מתרגשים בכלל מקטעים ארוכים, הם צופים בהם, ובאינטרנט גם מוצאים דרכים לעשות מזה כסף, עם פרסומות בכל עשר דקות וכזה. אז יבוא הדבר הבא, למרות שדי קשה לדעת מה הוא יהיה.

תראי את “שובר שורות”. כשזה התחיל זה לא היה להיט. ואני לא יודע כמה זה בכלל הצליח. שמעתי שרצו לבטל את זה אחרי העונה הראשונה וגם אחרי השנייה. ואז התחיל כל העניין הזה של הסטרימינג, שבכלל לא היה קיים כש”שובר שורות” התחילה. אף אחד אפילו לא דיבר על זה אז, זה אפילו לא היה משהו שהיית יכול לעשות. ואז הסדרה ממש הצליחה בסטרימינג. היא הפכה למשהו ענק! אז הדרכים שבהן אנשים מקבלים את הבידור שלהם יכולות להשתנות, וזה משפיע על התוכן.

אני חייבת לשאול משהו על “סמוך על סול”…

אני לא יכול להגיד הרבה  על הסדרה, אבל תשאלי, אם אני יכול לענות, אענה, ואם לא אז לא. לא נורא, אני אשתדל.

הסדרה עוסקת בעבר של סול. אתה יכול לספר לי קצת על סול הצעיר לעומת סול שאנחנו מכירים מ”שובר שורות”?

אני לא יכול לספר שום דבר ספציפי, כי יסלקו אותי מהכנסייה הקתולית ומכל כנסייה אחרת שבה אנשים רואים “שובר שורות”.

הוא עומד להפתיע אותך. כשאנשים רואים את סול ב”שובר שורות” הם בעצם רואים את התדמית הציבורית, את הדברים שהוא רוצה להראות לציבור כי הוא חושב שזה יביא לו ביזנס. זו הפרסונה שהוא יצר בשביל הכסף. אז מי זה סול האמיתי? הייתי אומר ככה – אנשים רואים הרבה פעמים התנהגות צינית או גישה צינית וחושבים שזה אדם ציני, ובמקרה הזה סול גודמן באמת ציני לגבי החוק. אבל הרבה ציניקנים, בעצם אנשים שקוראים להם ציניקנים, הם אידאליסטים שהרגשות שלהם נפגעו. יש כנראה פילוסופיה מהסוג הזה מאחורי סול שאנחנו רואים ב”שובר שורות”. זה בערך מה שאני יכול לומר. זה די פילוסופי, אבל הייתי אומר… בעצם אני לא יכול להגיד. הוא בכלל לא הטיפוס שאתה מכיר, נגיד ככה. והכתיבה כל כך טובה, והכותבים כל כך התאמצו, שזה עובד.

השאלה האחרונה שלי היא קצת רנדומלית, אבל זו שאלה שאני אוהבת לשאול. אתה יכול לחשוב על איזו מחשבה, או רעיון, או הרגשה שאין להם מילה ולהמציא מילה כזו? משהו שאתה חושב שצריכה להיות לו מילה.

משהו שצריך מילה? אה! יש לי!

בוא נשמע.

יש לי מילה! ש לי מילה חדשה לגמרי, כזו שכולם צריכים להשתמש בה מעכשיו! שומעת?

כן!

אוהל בבית. מכירה שאתה עושה לילדים אוהל בבית, מסדינים? אז לזה צריך לקרוא זילוט. אז כשאתה עושה בבית אוהל לילדים או לנכדים או לילדים של חברים, תגיד “בוא נבנה זילוט” או “תיזהרו, תהרסו את הזילוט ככה!”.

נשמע שכבר חשבת על המילה הזו.

אה, כי כשהילדים שלי היו קטנים, בנינו כל הזמן אוהלים, הילדים שלי אהבו את זה. ילדים בכלל אוהבים את זה. ואז אחד מהילדים קרא לזה בטעות זילוט, וחשבנו, “איזה שם מוצלח. זו ממש מילה במילון, זה נשמע כמו מילה אמיתית”. אז התחלנו לקרוא לזה ככה. ואני חושב שזו צריכה להיות מילה אמיתית. הייתי רוצה שהיא תהפוך למילה אמיתית.

 

המקור

תרגמה ועיבדה: טל ניר קסטל

תומר שרון (תומש) – ראיון ר-ציני


מה הקומיקאי תומר שרון חושב על הכיבוש, שערוריות באינטרנט ומעצרי שווא? אנא עארף, תשאלו אותו בעצמכם. אנחנו שאלנו על קומדיה. זה מצחיק אותנו

 

תומר שרון נולד בטלוויזיה, התבגר על הבמה, הזדקן באינטרנט וימות בטאבלט, אבל בינתיים עסוק עדיין בלמצוא בחורות. הושבנו אותו לשיחה על החיים. איכשהו נזכרנו במוות.

מתי החלטת שאתה רוצה להצחיק?

בשנה שעברה. אחרי כל כך הרבה שנים פתאום הבזיקה בי ההכרה שאני יכול להיות יותר טוב בזה אם ממש ארצה בזה. זה קרה אחרי שקראתי את “אבא עשיר אבא עני”. לא בגלל הספר והתובנות שבו אלא בגלל שישנתי כל כך עמוק אחרי הקריאה והגעתי לשלב השינה הקרוי “המצולה”, שבו אדם שולף תובנות מביצת הקקי המהבילה הידועה בשם “הוא עצמו”.

הופעת בעניין של זמן, שם אביב גפן היה שחקן, ובפלטפוס. על סט של איזו תכנית היה יותר מצחיק?

בעניין של זמן היה אפקט קומי של אנשים שלא עברו מנטלית את גיל 10 מנסים בכוח לשחק בני 17 וזה היה קורע. בפלטפוס היה את תומר יוסף וזה היה מאוד מצחיק לראות את הנסיונות מעוררי הרחמים של הסביבה לסתום לנו את הפה ולהניא אותנו מרעיונות כמו “אחי, בוא נקפוץ מהגשר של התאורה אבל בתור שני צרפתים מפגרים עם עיוורון חלקי”.

מי הקומיקאים שהשפיעו עליך?

ריצ’ארד פריור, רובין וויליאמס, ג’ון קליז, פיטר סלרס, כריס רוק, סטיב מרטין, בראבא, ועוד מלא… אלה רק מבראשית

כמדבב, איזו דמות הכי עוזרת למשוך בחורות ולמה?

אני מתפתה לומר טימון כי המיתולוגיה שהדמות הזאת הגיעה אליה היא מפחידה ומזכירה תקופות אפלות, במובן של היחס ההפוך בין חשיבות של משהו באמת לזו שהוא מקבל מהסביבה. אבל הקריין בחתולים הסמוראים, שאחר כך הפך ליעקב מלון מהחרצופים, הוא מסתורי יותר ומחזיק בתוכו לוז חשוך של סטייה מאיימת, ונשים מתות על זה.

סמל מין

 

מה אתה חושב על הקומיקאים של היום?

אשמח ללינק לאחד כזה ואז אשיב.

במחאה החברתית נעצרת על ידי שוטר שטען שחזרת בזמן להשמיד את המין האנושי והרגת את כל הנשים בשם “שרה קונור”. תגובתך להאשמות?

כמעט נכון. הרגתי את כל הנשים בשם שרה קונור, כלומר בשליחותה, כי היא ביקשה, והערצתי אותה מהסרט וחשבתי שהיא תזדיין איתי. זה לא קרה אבל היי, ניסיתי.

מה המילה שהכי מצחיקה אותך ולמה?

“מזווה”. למה? אף פעם לא חשבתי על זה אבל עכשיו עולה בי הרגשה גופנית צ’ארלס-דיקנסית, אם יש דבר כזה. אז, אמממ… אני הולך להתקלח.

למרות עיסוק בתחומים רבים, מוזיקה, תיאטרון, קומדיה, שירה, כתיבה בפייסבוק, איבר אחר שלך מושך יותר תשומת לב. איך מתמודדים?

פשוט מאוד. אני חייב להסתפר כבר.

מה התפיסה הקומית שלך?

אמכור את אמא שלי לדעאש בשביל גג.

מי היית רוצה שישחק אותך בהצגה על חייך במתנ”ס רעננה?

שלום המנקה. יש בו כשרון עצום שלא התגלה בגלל אפלייה גזענית ממסדית ברורה. הוא אדם שמכיל את כל הסיפור הציוני והסתירות שבו ממש בגופו. ואיזה גוף! איזה גבר! איזה ריח של ליזול! איזו מדינה!

האינטרנט ודור חדש של מעריצים שרופים עזר ליצור את גל הסטנדאפ החדש

 

 

הדור החדש של הסטנדאפיסטים בארצות הברית. לאן הוא עוד יגיע?\ ג’סי דיוויד פוקס

“מה קורה, אנשים בחנות לאביזרי מין?”, שואג חניבעל בורס לתוך מיקרופון צעקני בשעה תשע וחצי בערב יום שלישי אחד בלוס אנג’לס. הוא עומד לפני קיר מלא תחתונים נטולי מפשעה בחנות לצעצועי מין בווסט הוליווד. הקהל שלו עושה כרגע מאמצים ניכרים להתעלם מהפרסומת לוויברטורים לנקודת הג’י שמשודרת לימינו של בורס ולהתרכז במופע שלו.
החנות לאביזרי מין הייתה המקום השני בתוך שעתיים שבו הופיע בורס. לפני כן הופיע בליין סטנד אפ שבועי ששייך ל-UCB קומדי (“הבריגדה האזרחית”, Upright Citizens Brigade) בשדרות פרנקלין. הוא הופיע שם עם אותן בדיחות רוסט והאולם היה מלא. הוא מופיע יותר מפעם אחת ביום שלישי בלוס אנג’לס, כי זה היום והמקום הכי טובים לסטנד אפ בכל ארה”ב. תכננתי לראות ארבעה מופעים באותו ערב, ויכולתי בקלות לראות ארבעה נוספים, כולם מוצלחים.
ואחרי שהסתיימו שתי ההופעות שלו, הלכו בורס והמוני קומיקאים לקומדי סטור כדי לצפות ב”קרב הרוסט” (The Roast Battle) – שני קומיקאים עומדים זה מול זה ומחליפים עלבונות. בחדר, חוץ מבורס, נמצאים גם ג’ף רוס, סטנדאפיסט ותיק והמבוגר האחראי במופע הזה, ג’רוד קרמייקל, סטנדאפיסט צעיר שכבר הספיק להקליט ספיישל שביים ספייק לי, דייב שאפל, המעשן סיגריה וצוחק בקול רם מכל בדיחה, וקהל מלא – מלא עד כדי כך שחלק ממנו נשפך למסדרון. מפה מגיע גל הסטנדאפ הנוכחי.
עכשיו הזמן להיות סטנדאפיסט: פירמידת הכישרונות רחבה, גבוהה ומגוונת יותר משהייתה אי פעם. דור חדש של מעריצים נלהבים תומכים במופעים ניסיוניים ויש המון דרכים להשמיע קול – ברשת, בטלוויזיה, בפודקאסטים ובהופעות – וגם להתפרנס. זהו שיא שלא זכור כמוהו מאז הגל הראשון ב-1979-1995. הגל הזה התחיל עם תופעת “סאטרדיי נייט לייב”, שבעקבותיה הפכו ג’ורג’ קרלין, ריצ’רד פריור וסטיב מרטין לפופולריים. מאות מועדוני סטנדאפ נפתחו והמוני סטנדאפיסטים גרועים מזן ה”שמתם לב?” קיבלו מלא כסף כדי למלא את אינספור הבמות. אחר כך, בעקבות ההצלחה העצומה של “סיינפלד”, “שפץ ביתך” ו”רוזאן”, המוני קומיקאים מהגל הזה קיבלו תכניות טלוויזיה משל עצמם, ורובן נכשלו.
ואז, כשמועדונים החלו להיסגר ותכניות להתבטל, החלה לצוץ האלטרנטיבה: סטנדאפיסטים שמדברים על חייהם האישיים כמו ג’נין גרופאלו ומארק מרון התחילו להכניס את הסטנדאפ למקומות חדשים. הגל הזה הגיע לשיא ב-2009, עם “WTF” של מארק מרון, הספיישל הראשון של עזיז אנסארי, “מחלקת גנים ונוף” ו”קומיוניטי”. אז גם הפכה UCB קומדי למאגר הכישרונות עבור סאטרדיי נייט לייב ועבור כל סיטקום בטלוויזיה.
יותר אנשים עושים סטנדאפ ויותר אנשים נהנים מסטנדאפ. הודות לרשת לסטדנאפיססטים יש אמצעים עצומים להגיע לקהל, והקהל נלהב מתמיד.
“יש המון דרכים לבלוט כסנטדאפיסט – הולו, נטפליקס, יוטיוב, אפילו באמזון יש תכניות”, אמר בורס. “אתה יכול להיבנות דרך האינטרנט – אנשים קיבלו תכניות אחרי שהפודקאסט שלהם הצליח”. וגם מי שלא מגיע לטלוויזיה יכול להתפרנס.
לפני שלושים שנה סטנדאפיסטים נלחמו על כמה פרוסות גדולות של עוגה קטנה. בשנות התשעים היו כמה כוכבים שהתעשרו, אבל אחרים רבים נשארו בלי פרנסה כשמועדונים נסגרו. עכשיו העוגה גדולה יותר, ויש יותר פרוסות.
אדם זקס, נשיא חברת “מידרול” שמוכרת פרסומות בפודקאסטים, אומר ש”הרבה מופיעים יכולים להתפרנס היום רק מהפודקאסטים שלהם”. זקס אומר שפודקאסט עם 40,000 הורדות לפרק יכול להרוויח $75,000 לשנה, ושלושה או ארבעה מהפודקאסטים שלו יעברו השנה את המיליון. קומיקאים כמו ביל בר, מארק מרון, סקוט אוקרמן ופיט הולמס – כולם ותיקים בסצנה – הפכו את הפודקאסטים שלהם לספיישלים בטלוויזיה או תרגמו אותם ליותר כסף בהופעות.

הסטנדאפיסטים היום כבר לא רוצים לככב ב”שפץ ביתך” החדש – הם רוצים לככב ב”לואי”

“כמעט כל מי שנכנס אתי לתחום עובד בו כרגע”, אומרת קריסטן שאל. “בטלוויזיה זה תור הזהב. יש איזה 2,000 ערוצים, רק תבחר”. ובמקום סיטקומים קלאסיים, יותר סטנדאפיסים מקבלים תכניות אישיות ומשחקים עם הפורמט. גם ברשתות הגדולות התכניות הפכו מסיטקומים קלסיים לדברים טיפה יותר מוזרים, לדוגמה “האיש האחרון על כדור הארץ” הנפלאה והמוזרה של פוקס. ייתכן כי רוב התכניות ברשתות כבר לא מקבלות רייטינג גבוה בהרבה מזה של תכניות כבלים והן מבינות שעדיף להן לייצר תוכן איכותי, כמו בכבלים. הסטנדאפיסטים היום כבר לא רוצים לככב ב”שפץ ביתך” החדש – הם רוצים לככב ב”לואי”, תכנית שבה תהיה להם עצמאות מוחלטת. כך נוצרו “ברוד סיטי”, “בתוך איימי שומר” ורבות אחרות. אף אחד מהיוצרים לא התעשר מהן, אבל כולם מתפרנסים מהאמנות שלהם.
וזה שונה מאד מהגל הראשון, שבו קומיקאים נאלצו לחרוש את ארה”ב עם אותו סט של 45 דקות, והמקומות שבהם הופיע היו מועדונים חינמיים שאת הכסף הרוויחו מהבר. המועדונים האלה התאימו לדור הבייבי-בום שיצא אז לדייטים. בקולנוע אסור לדבר ובדיסקו רועש מדי – במועדון סטנדאפ אפשר לדבר וגם לראות איך הדייט מתנהג וממה הוא צוחק (או נגעל).

קומדיה חשובה לדור הזה כמו מוזיקה לדורות הקודמים

החובבים של היום מתייחסים לסטנדאפ אחרת. צחוקים הם כבר לא סתם רעש רקע. “דור המילניום מעורב יותר רגשית בקומדיה”, אומרת שאנון קוק, ראש מחלקת המחקר בקומדי סנטרל.
בקומדי סנטרל טוענים בסקר שלהם מ-2012 שדור המילניום הוא הראשון שרואה בקומדיה חלק חשוב בהגדרה העצמית שלו. קוק טוענת ש”קומדיה חשובה לדור הזה כמו שמוזיקה היתה חשובה לדורות הקודמים”. היא מספרת שהחובבים מהדור הזה מכירים את ההיסטוריה של הקומדיה, את ההבדלים בין הז’אנרים השונים, והם מעורבים ומשתתפים.
ביום רביעי ראיתי את החובבים האלה בפעולה ב”The Meltdown”, המופע הכי טוב בעיר. הוא עולה ב-“נרדמלט” (NerdMelt), אולם מאחורי מוזיאון החננות בווסט הוליווד. את המופע מפיקה אמילי גורדון וכתבו אותו ג’ונה ריי וקומאל ננג’יאני (בעלה של גורדון וכוכב הסדרה “עמק הסיליקון”). המופע רץ כבר חמש שנים ולאחרונה הפך לתכנית בערוץ קומדי סנטרל. השורות הראשונות, כמו תמיד, היו מלאות חובבים. אלה אנשים שבאים שוב ושוב, חבורה קבועה של אנשים שהגיעו ממש מההתחלה, ולאט לאט התחלו להתיידד וגם לחפש מקום קרוב יותר ויותר לבמה. רובם אמנים וסנדאפיסטים בעצמם, והם מייצרים למופע דינמיקה מופלאה ומצחיקה.
והקהל הנלהב הזה מגיע עכשיו להופעות בכל המדינה. והוא שינה את הקומדיה:
1. היא יותר מטא
הקהל מתוחכם יותר, ומבין מה כרוך בהכנת החומר שמוגש לו. המופיעים כוללים יותר בדיחות על תהליך הכנת החומר, כמו “לפני שבוע – כלומר שבוע לפני שכתבתי את הקטע הזה…”.

2. ההפרדה בין סטנדאפיסט והקהל שלו כבר לא כל כך ברורה

התיאטרון של “UCB קומדי” עשה המון למען הגל הזה. הוא העלה מופעים, הפך אימפרוביזציה לפופולרית, ובעיקרון היה לחממה להמוני סטנדאפיסטים מצליחים. אבל תרומתו הגדולה ביותר היא כנראה שינוי היחסים בין המופיע והקהל. קווין היינז, ממרכז ההכשרות של UCB בניו יורק, מספר שבשנה שעברה למדו במרכז שלו 11,918 איש. וב-UCB, כולם מופיעים, כולם צופים בכולם, וכולם עובדים ביחד כדי לייצר את הקטעים הטובים ביותר.

3. הסטנדאפ הפך ליותר שיחה ופחות פאנצ’ים
הקהל מצפה שהסטנדאפיסטים ידברו איתו, לא מעליו. ננג’יאני אומר: “הסטנדאפ השתנה. לאנשים כבר לא אכפת לשבת ולשמוע פודקאסט במשך שעה וחצי שלא הכל בו פאנצ’ים-פאנצ’ים-פאנ’צים. וזה תקף גם למופעים – אני כבר משתדל להחביא קצת את הפאנצ’ים כדי לא להיראות מנותק מהקהל”.

4. קומדיה ניסיונית יותר

קירסטן שאל הרגה את הקהל במלטדאון עם קומדית נונסנס על אמילי דיקנסון. היא החביאה “שירים” באולם וביקשה מהקהל לקרוא אותם – שיר אחד הוא רשימת מכולת, אחר שהוא זית בעטיפת נייר (היא ביקשה מהמשתתף שלקח אותו להקריא את השיר ע”י כך שיאכל את הזית). הקהל פשוט התמוטט מצחוק.

הקהל ב-2015 מוכן לרדת עם הקומיקאי למחילת הארנב של הקומדיה הניסיונית. זו אמנם קיימת כבר משנות השבעים (סטיב מרטין, אנדי קאופמן ועוד), אבל רק עכשיו נכנסה למיינסטרים. צפו למשל בסט המבריק של רורי סקובל. סקובל נוטש את החומר שכתב, מעודד את הקהל למחוא כפיים לאורך כל עשר הדקות של המופע (מוזר במיוחד, אם תביאו בחשבון שהמופע מצולם לטלוויזיה), ופשוט מדבר עם הקהל, מציע פרשנות למתרחב באולם ומעודד את הקהל. הוא אפילו קצת מופתע מהתשואות שקיבל.

 

אז מה קורה עכשיו?

 

הדור הבא כבר מתחיל לצוץ. בניו יורק, בוייליאמסבורג, רץ המופע Holy Fuck Comedy Hour, מופע רעשני ומבולגן במיוחד שבו מעודדים המופיעים את הקהל להפריע להם, וכל אחד מהם צועק לקודם את האות לסיום הקטע שלו. הם האלטרנטיבה לאלטרנטיבה של UCB. השבוע הופיעה שם קלייר מולייני, כותבת לסאטרדיי נייט לייב, שביצעה קטע מטורף ביותר, עמוס ברפרורים לקטעים ולביטויים ידועים של התכנית. זה היה יותר ממטא – זה היה ממש פוסטמודרניסטי. הקהל צחק. גם היא צחקה.

מקור

תרגום ועיבוד: טל ניר קסטל