ארכיון תגיות: ספרים מצחיקים

קומדיות רומנטיות ספרותיות | כל מה שרציתם לדעת

מהן קומדיות רומנטיות בספרות, ואילו ספרים מומלצים בז’אנר הזה? בואו להתאהב בעולם המצחיק והקליל של ספרי הקומדיות הרומנטיות


כשאומרים לנו “קומדיה רומנטית“, הדבר הראשון שעולה לנו בראש אלו סרטים הוליוודיים כמו “כשהארי פגש את סאלי”, “החתונה של החבר שלי”, “איך להיפטר מבחור ב-10 ימים” או “טיפש, מטורף, מאוהב”. אבל לפני שהוליווד אימצה את הז’אנר הזה ויצרה שוברי קופות בכיכובם של שחקנים פוטוגניים במיוחד, הקומדיה הרומנטית הגיעה בכלל מעולם הספרות.

מהי קומדיה רומנטית בספרות?

מקורו של ז’אנר הקומדיה הרומנטית הוא מהתקופה האליזבתנית (בין השנים 1558 ל-1603). היה זה תור הזהב של ההיסטוריה האנגלית, והתרחשה בה פריחה בתחום הספרות, התיאטרון והשירה.
המחזאי הגדול מכולם באותה תקופה היה וויליאם שייקספיר, שלצד מחזות טרגיים וקומדיות פרועות יצר את הקומדיה הרומנטית. מחזאים בריטים אחרים באותה תקופה, כמו תומאס גרין ורוברט לודג’, הביאו גם הם את בשורת הקומדיה הרומנטית לעולם.

ז’אנר הקומדיה הרומנטית התפתח מז’אנר הקומדיה שנולד עוד בתקופת יוון העתיקה. ממש כמו קומדיה, גם קומדיה רומנטית נועדה להצחיק ולבדר את הקהל, והיא מאופיינת בעלילה משעשעת וקלילה. אך בניגוד לקומדיות רגילות, במרכז העלילה של הקומדיה הרומנטית ישנו סיפור אהבה מורכב ומסובך. הדמויות הראשיות מתמודדות עם קונפליקטים ומחסומים שמקשים עליהם לממש את אהבתם ולהתאחד. אך בסופו של דבר, הסוף הוא תמיד טוב. הדמויות מתגברות על הקשיים וסיפור האהבה מסתיים בדרך כלל בחתונה או בחגיגה.

אחת מהקומדיות הרומנטיות הראשונות והידועות ביותר שנכתבו היא “חלום ליל קיץ” של וויליאם שייקספיר. המחזה, שנכתב בסוף המאה ה-16, מציג את סיפורם של ארבעה צעירים שקשורים ביניהם בקשרי אהבה מסובכים, עד שלבסוף הכל מגיע על מקומו בשלום. חבר הפרלמנט הבריטי, סמיואל פיפס שצפה במחזה המקורי, אמר עליו: “זהו המחזה המגוחך והתפל ביותר שאי פעם ראיתי בחיי”. למרות הביקורת הצוננת זאת של אדון פיפס, ז’אנר הקומדיה הרומנטית בספרות כבש את כל העולם ומאז נכתבו אלפי ספרי קומדיות רומנטיות מוצלחות – המושפעים מהקומדיות הרומנטיות בתיאטרון ובקולנוע. הנה כמה מהם לפניכם. 

המלצות על ספרי קומדיה רומנטית

“לחוץ חתונה” / מאת: עומר ברק

גיבור הספר “לחוץ חתונה” הוא אדם לפיד. למרות היותו גבר, הוא נואש להתחתן. כשהוא מגיע לגיל 30 הוא מוצא את עצמו שוב לבד. הוא מתלונן בפני חברתו הטובה, ירדן גת, על כך שהוא לא מצליח למצוא את אשת חלומותיו – זאת שרוצה חתונה וילדים. ירדן, שמחפשת סיפור לכתבה שכולם ידברו עליה, מבינה באותו הרגע שהיא מצאה את הסיפור שלה.
“לחוץ חתונה” זאת הקומדיה הרומנטית בהתגלמותה – הספר משעשע, מצחיק, רומנטי ובסופו אדם מגשים את החלום ומבין שכדי למצוא את הבחורה הנכונה לו, לא תמיד צריך לעשות את הדברים הנכונים.
גם המבקרים שיבחו את הספר: “יותר מדי זמן חיכינו לרומן ישראלי מהיר, שנון, רומנטי וציני במידה, שיודע לפזר את הקסם שבקומדיה רומנטית טובה. ההמתנה הזאת הסתיימה עם ‘לחוץ חתונה’. תענוג גדול” (רענן שקד).
גם העיתונאית דנה ספקטור התלהבה מאוד מהספר: “זו הקומדיה הרומנטית הכי טובה שקראתי אי פעם בארץ, ועוד כתב אותה גבר”.

גם המבקרים שיבחו את הספר: “יותר מדי זמן חיכינו לרומן ישראלי מהיר, שנון, רומנטי וציני במידה, שיודע לפזר את הקסם שבקומדיה רומנטית טובה. ההמתנה הזאת הסתיימה עם ‘לחוץ חתונה’. תענוג גדול” (רענן שקד).
גם העיתונאית דנה ספקטור התלהבה מאוד מהספר: “זו הקומדיה הרומנטית הכי טובה שקראתי אי פעם בארץ, ועוד כתב אותה גבר”.

“מה שנטע אוהבת” / מאת: איילת הירשמן

נטע כהן היא אמא לשני ילדים מתוקים, ויש לה תוכנית רדיו לילית שבה היא משתפת במתכוני בישול ומראיינת בשלנים. הכל זורם אצלה על מי מנוחות, עד שכמו בכל קומדיה רומנטית – גבר נכנס לחייה. נטע נשלחת ללקט מתכונים ברחבי ישראל, ופוגשת את רז המסתורי ממש בזמן שאודי, האקס שלה, מופיע שוב. החיים שלה מקבלים תפנית, ובזמן שהיא מבולבלת משני הגברים הבלתי מושגים האלו, היא ממשיכה לבשל ולאפות מטעמים. לצד סיטואציות משעשעות, הספר משלב גם מתכונים כמו מתכון לעוגת לימון וחמאה רכה, מרק נודלס אסייתי, עוגת תותים וקצפת ופסטה מדרום איטליה.
“מה שנטע אוהבת” היא קומדיה רומנטית משעשעת ומעוררת תיאבון, שקשה להתאפק ולא לזלול אותה בבת אחת.


“אחת שיודעת” / מאת: מריה אלוני


תמר מיטלמן עובדת כמלצרית ב”מקום” – פאב שכונתי. אבל בדמיון שלה היא יושבת בתצוגת אופנה ומסקרת אותה עבור מגזין אופנה. יום אחד היא מחליטה להשאיר מאחור את הבוס המעצבן, ולרדוף אחר החלומות שלה שכוללים בגדי מעצבים ועבודה בתחום נוצץ. בדרך לפסגה היא פוגשת שלל דמויות תל אביביות צבעוניות כמו איתן החתיך והדושבג שלתמר קשה מאוד לעמוד בפניו, ודרור הקיבוצניק עם סנדלי השורש שהמילה “סטייל” רחוקה ממנו מרחק שנות אור.
“אחת שיודעת” הוא קומדיה רומנטית מלאת הומור ושנינות, וכיאה לז’אנר הוא ישאיר אתכם עם מסר אופטימי ומלא תקווה.



“פרויקט רוזי” / מאת: גרהם סימסיון

גבר מחפש אישה שתאהב אותו ותתחתן איתו. לכאורה זה נשמע כמו עוד קומדיה רומנטית טיפוסית, אבל “פרויקט רוזי” הוא ייחודי ממש כמו הדמות הראשית שלו. דון טילמן הוא פרופסור מבריק לגנטיקה שגם נראה טוב, אבל יש לו תסמונת אספרגר. הוא מתקשה בסיטואציות חברתיות ובהבעת רגשות, ולכן הוא עדיין לא מצא את האחת. הוא מחליט לערוך שאלון מדעי שיעזור לו למצוא בת זוג, אלא שאז הוא פוגש את רוזי – “האישה היפה ביותר עלי אדמות”, אך גם מאחרת כרונית ועם אופי עוקצני שממש לא עונה לדרישות שלו. דון מחליט לפסול אותה, אבל אז הוא יוצא איתה למסע לגילוי סוד משפחתי. בדרך כמובן מתרחשות סיטואציות משעשעות וגם מרגשות, שמציגות בפנינו את ההתמודדות של גבר עם תסמונת אספרגר.
הספר היה רב מכר עולמי ואחריו יצאו ספרי ההמשך: “אפקט רוזי” ו”הכל בגלל רוזי”.
מרבית הביקורות היללו אותו, כמו למשל “הגרדיאן” הבריטי: “זהו ספר מלבב שמותאם לצליל הנכון של נושא רציני הנידון בקלות. חוש ההומור של דון טילמן, המספר, מעמיד אותו בשורה אחת עם גיבורים ידועים בעלי סגנון ודרך סיפור קומית. באמצעות מאבקיו הבלתי פוסקים להבין את סביבתו, דון מלמד אותנו למצוא את הצדדים המגוחכים, ולעיתים בלתי הגיוניים של ההתנהגות האנושית, ובכך לקבל בחום את האחר”.



“אפשר לגלות לך סוד” / מאת: סופי קינסלה

אפשר לגלות לך סוד” מספר על אמה קוריגן – אישה עם סודות רבים. היא מסתירה את העובדה שתיק המעצבים שלה מזויף, היא מסתירה מהחבר שלה את מידת המכנסיים האמיתית שלה ולא מגלה לאבא שלה ששתתה יין שהוא ביקש ממנה לפתוח רק בעוד 20 שנה. הכל משתנה כשהיא טסה מסקוטלנד ללונדון, משתכרת בטיסה וחושפת את הסודות הכמוסים ביותר שלה בפני זר מסתורי. היא מרגישה נבוכה ומצטמררת מהמחשבה שחלקה את כל הסודות שלה בפני זר מוחלט, אבל אחרי הכל היא לא תפגוש בו יותר. או שכן?
הספר מציג את כל מה שמאפיין קומדיה רומנטית: הסתבכות עלילתית, התאהבות, עלילה קלילה והכי חשוב – הומור שיגרום לכם לבכות מצחוק.
הספר זכה למעמד רב מכר ולביקורות משבחות: “התזמון הקומי של קינסלה כל כך מושלם, האינסטינקטים שלה כל כך מדויקים… פשוט, תענוג.” (מיאמי הראלד). “תככים מאחורי הגב במשרד, תחרות, שערורייה, אהבה וסקס… הקוראים יזדהו עם הגיבורה המציאותית של קינסלה וגם יתגלגלו מצחוק ממנה.” – (פבלישרז ויקלי).

קראו עוד:

ספרי הומור לרכישה

הספרים הכי מצחיקים

איזה קטעים, קטעים מצחיקים מספרים\ המלך צ’ינגיס הראשון

הדרך של יובל ואמא ש’ך\ רועי מייקל שפי  – ספרים מצחיקים

חדשות הקומדיה 15.7-8.7

סרט חדש של בן סטילר, סרט של חבר SNL צעיר, תחרות הרוסט האמריקנית הגדולה, בן שוורץ כותב ספר על דייטינג ומל ברוקס כותב ספר על “פרנקנשטיין הצעיר”

 

בראד ו״בראד״

בגלל מחקר רב לכתבה שבקרוב תתפרסם באתר על תכנית המערכונים שהייתה לבן סטילר בניינטיז, הייתי צריך להזכיר לעצמי שהוא כוכב הוליוודי גדול עכשיו, ולא מישהו שעושה חיקויים של טום קרוז בתכנית איזוטרית. בכל מקרה סטילר יככב בסרט קומדיה חדש בשם Brad’s Status, שבו הוא ישחק אדם שלמרות החיים הטובים שלו הוא אובססיבי לגבי ההצלחה של חבריו מהתיכון. את הסרט יפיק בראד פיט, כנראה כדי שיהיה השם שלו בשם הסרט (ככה הוליווד עובדת, נכון?) ויכתוב מייק וויט, שכתב בעבר גם את הקומדיה הכיפית ״רוק בבית הספר״, וגם את המותחן הקומי-פסיכולוגי ״צ׳אק ובאק״. אז יהיה מעניין.

מקור: Variety

SNL-40-Kyle-Mooney

קייל והדוב

אם אתם משום מה עדיין רואים SNL אחרי שביל היידר עזב, אולי שמתם לב לבחור מתולתל, רזה וממושקף, שלוקח את התכנית למקומות מוזרים חדשים. זהו קייל מוני שהצטרף לתכנית יחד עם שותפו לקבוצת המערכונים גוד נייבור, בק בנט. מוני קיבל סרט משלו שבו הוא יכתוב ויככב. הסרט,Brigsy Bear, יעסוק בתכנית ילדים שמופקת לקהל של רק ילד אחד ובמה שהוא עושה כשהתכנית נגמרת. בסרט יככב גם קאסט מטורף שכולל את מארק האמיל, קלייר דיינס ואנדי סמברג.

מקור: Splitsider

קרב הגריל

בזמן האחרון התחילו לאמץ בסצנת הסטנד-אפ התל-אביבית את המסורת האמריקאית של “רוסט”. מה שהתחיל במועדוני קומדיה מגעילים שבהם מילטון ברל הקיא על דין מרטין, עכשיו מתקיים בקומדי סנטרל, ועכשיו הכוכב הגדול של הרוסטים של הערוץ, ג’ף רוס, מתחיל סדרה חדשה בשם Roast Battle שבה קומיקאים שונים יתחרו בטורניר רוסטים, בין הקומיקאים: שרה סילברמן, ג’ימי קאר, מייק לורנס ואנת’וני ג’סלניק. נשמע כמו תוכנית מצויינת… פור מי טו פופ און!

מקור: Splitsider

ספרים מצחיקים , רבותיי, ספרים מצחיקים

ספרים. הם כמו סרטים אבל יותר משעממים. השבוע יש כמה ידיעות על ספרים שקשורים לעולם הקומדיה. הראשונה היא על ספר חדש של אל הקומדיה, מל ברוקס, שיעסוק באחורי הקלעים של סרטו הקלאסי מ-1974 ״פרנקנשטיין הצעיר״. הספר יכלול הקדמה מג׳אד אפאטאו וכנראה יהווה קריאה מהנה למעריצי ברוקס כמוני. ובזירת הצעירים, בן שוורץ, קומיקאי נפלא הידוע בעיקר בתור ג׳אן ראלפיו ב״מחלקת גנים ונוף״, יכתוב יחד עם התסריטאית לורה מוזס  עצות דייטינג לצעירים בשם Things You Should Already Know, You F–king Idiot.. נקווה שזה לא יהיה דה ווווורסט.

מקור: The AV Club ו-EW

 

איזה קטעים, קטעים מצחיקים מספרים\ המלך צ’ינגיס הראשון


מתוך הספר המלך צ’ינגיס הראשון,  מאת יונתן ילון, הוצאת גרף

כשטוראן החל לאכול מהכופתה הוא הבין ביתר בהירות את ממדי האסון. הכופתה היתה גרועה משמעותית מזו שהכיר מבית אמו. היא היתה גוש גדול ומרוכז במיוחד של בצק שרוף, בשר לא עשוי כהלכה וחתיכות קטנות של תפוחי אדמה ובצל. הפטרוזיליה ושאר עשבי התיבול שבצבצו ממנה עוררו אצל טוראן תחושת קבס. כה דחוסה ויבשה היתה הכופתה, שגם טבילתה ברוטב לא הקלה על הבליעה. תת-המזכירה הכניס לפיו חתיכה נוספת, וכעבור כמה שניות החל להשתנק. פניו האדימו כליל, הוא בלע במאמץ רב את החתיכה תחת עיניו הבוחנות של המלך, ובהמשך מצא מפלט בחלב הגמלים. כשסיים לשתות, הניף את הכוס באוויר וסימן לנוכחים שהכול בסדר.

“אז מאיפה השליטה באנגלית?” שאל האורח הסובל את טטיאנה בניסיון נואש לשדר שהכול בסדר. “למדתי בשווייץ והלימודים היו באנגלית,” ענתה לו בידידותיות. “אני מאוד מתחברת לתרבות שלכם.” תת-המזכירה הנהן, אך ספק אם הקשיב לתשובתה. שפתיו רטטו בעווית מוזרה כשהביט בגוש המפחיד שעדיין נותר בצלחתו.

כעבור רגע קם המלך ללכת לשירותים. טוראן בחן ברחמים את תת-המזכירה, הסתכל על טטיאנה והציץ לכיוון המטבח. ברגע שהיה בטוח שהמלך והמלכה אינם בטווח ראייה, חטף את צלחתו של תת-המזכירה, לקח ממנה את הכופתה והשיב אותה לבכיר הנדהם. הוא נגס במהירות במאכל הדוחה, בולס חתיכות גדולות ובולע אותן בעזרת שלוש כוסות חלב. תת-המזכירה בר המזל הביט בו בתערובת של חמלה והוקרת תודה

***

מהכריכה: המלך צ’ינגיס הראשון הוא רומן הרפתקאות פרוע, סאטירי, שנון ונשכני, המשלב סוגיות אקטואליות בהרפתקה קומית מסחררת שלא תוכלו להניח מהיד, שכתב אחד הקולות המקוריים ביותר בספרות העברית העכשווית

הדרך של יובל ואמא ש’ך\ רועי מייקל שפי – ספרים מצחיקים

 

לספר בחנות מנדלי

“אני לא אביא לך! מספיק. תלכי, זה מתקרר לי!”
עוד פרצוף: “נו, תביא לי, אני חמודה. יאללה.”
– “לא!”
“תגיד לי, מה אני נראית לך חתול? אתה עושה אותי מטומטמת? לא יעבוד לך”  – קטע מהספר “הדרך של יובל ואמא ש’ך”

 

אני מתיישב מול השולחן. כן… ביצה! נאמ! חסר מלח – איפה הוא…
קול יללה, אני מביט ומשמאלי יושבת רוברט, מסתכלת עלי בעיניים גדולות. שתזדיין, לא מביא לה כלום. עוד ביס. שיט. נו, איפה המלח הזה.
הנה הוא, מתחבא מאחורי הפלפ– עוד יללה. -“כוס אחטק, רוברט, תעופי מפה. אני לא מביא! זה שלי. קישטה!”, כלום, לא זזה.
בת זונה: “תלכי!”, אני אומר לה ודוחף לה את הראש הצידה. לא מעניין אותה, נשארת במקום, מייללת. על הזין שלי. ביס. כוס אמ-אמק!! הפאקינג מלח! אני תופס את המלחייה, ממליח, ממליח. רוברט על הזין שלי. אני אוכל ביצה.
יללה.
– “שמעי רוברט, אני לא מביא לך. ואת מעצבנת אותי ותלכי מפה כי אין לי כוח לשטויות שלך עכשיו.”, רוברט מסתכלת עלי. אני מבין בדיוק את הפרצופים האלו: “אני חמודה, תביא לי.”
– “אני לא אביא לך! מספיק. תלכי, זה מתקרר לי!”
עוד פרצוף: “נו, תביא לי, אני חמודה. יאללה.”
– “לא!”
“תגיד לי, מה אני נראית לך חתול? אתה עושה אותי מטומטמת? לא יעבוד לך. אני חמודה, תביא. אתה מבזבז לי את הזמן.”
– “אני לא מביא לך.”
“תביא. אני חמודה, תראה.”
– “לא, יא בת זונה, לכי.”
“סתכל, תראה את האף שלי, אני חמודה.”, אני דוחף אותה שוב. כלום.
“תפסיק עם זה, אתה צריך להביא לי. אני לא מוותרת, אתה יודע עם מי יש לך פה עסק. פשוט תביא כבר, אני חמודה. תזרוק את זה פה אני אוכל מהרצפה בכיף, תביא.”
– “רוברט, את אל תתעסקי איתי. אני אביא לך ת’סלט, תעופי מפה.”
“נראה אותך מביא לי את הסלט, יא נבלה. חכה מה אני אעשה לך.”
– “אני אביא לך. רוצה לראות? נשבע לך שאני מביא.”
“שמע, אני אוכלת סלט, אתה אוכל חרא. אני נשבעת לך, אם אני מגלה סלט מולי, אני הולכת לחדר שלך ודופקת לך חרא על הכרית. על הזין שלי, אני חמודה, מה יעשו לי.”
– “תראו אותה! חושבת היא מלכת הארמון. קחי יא קקה, עופי על זה.”, לקחתי את קערת הסלט והנחתי על הרצפה, רוברט נעמדה על ארבע, הסתכלה על הקערה, ואז אלי.
“יא בן זונה. יא בן של זונה… אתה יודע שאני אוכל את זה. אתה יודע שאני חייבת ואין לי ברירה, אני כלב. למה אתה עושה לי את זה. יודע מה? חכה. לא, אין בעיה. סבבה. חכה. לא, סבבה. באמת. אבל חכה. אני רק אומרת, אני הולכת להקיא לך את זה בארון, יש פה רימונים… איכס. לך תזדיין. סבבה. זה נכנס לך לארון, נשבעת, מילה.”
– “אמרתי לך לא להתעסק איתי, מטומטמת. אמרתי. עכשיו תאכלי סלט.”, היא מתכופפת ואוכלת את הסלט בחוסר חשק. מדי פעם מעלה את המבט שלה אלי ומקללת עם העיניים.

.

 

שחקן “שובר שורות” ו”פארגו”: “צאו מהקומדיה, כל התחום עומד להתמוטט”

בוב אודנקירק, השחקן, הקומיקאי והכותב מ”סמוך על סול”, “מר שואו” ואחרים, מדבר על ספרו החדש ועל מה שמצחיק אותו (וזה מוזר)

כתבה: פראצ’י גופטה

בוב אודנקירק הפך לפנים מוכרות בעקבות הופעותיו בלהיטים טלוויזיוניים כמו “פארגו”, “שובר שורות” ולאחרונה ב”סמוך על סול” של AMC. אבל עוד הרבה קודם  הוא כתב ל”סאטרדיי נייט לייב”, יצר את תכנית המערכונים שלו “מר שואו” עם דיוויד קרוס, והביא למסך קבוצות כמו ה”בירת’דיי בויז” ו”טים ואריק”. ועכשיו הוא מפרסם ספר ביכורים, אוסף של מאמרים אבסורדיים, איורים, קריקטורות ועוד כל מיני “דברים מצחיקים” שאסף במשך השנים. לספר יקראו ‘A load of Hooey’.

‘A Load of Hooey’ הוא ספר קליל בן 139 עמודים באנגלית (וכדאי לומר שיש לו כריכה קשה ומהממת במיוחד), וכל  המצחיקים בו  מתפרשים על עמודים יחידים (וגם פחות).

אודנקירק דיבר ב”סאלון” על הספר ועל תפקידו בסדרה החדשה, וגם חלק עצה לא צפויה לכותבים מתחילים.

 

היו כמה סיפורים, למשל “מלאך אלוהים” או “הפי אנדינג”, שממש יכולתי לדמיין כמערכון. איך אתה מחליט מה הפורמט הנכון?

איך אני מחליט… הספר נוצר מזה שקשה לי לקבל החלטות טובות, אז לא החלטתי. זה כל מיני קטעים שהיו לי ואספתי אותם לספר שייצא יום אחד. ואז חבר שלי מייק זקס, עורך בניו יורק, ראה אותם וללא ידיעתי נתן אותם לדייב אגרס מההוצאה. אני אוהב אותם ורציתי לפרסם דרכם, אבל חשבתי שזה יקרה עוד חמש שנים או משהו כזה, וללא ידיעתי מייק נתן את החומרים לדייב ואמר לו “בוא נפרסם את זה, זה נהדר!”

סטיב מרטין פרסם ספר בשם “נעליים אכזריות” ולוודי אלן יש ספר “בלי נוצות”, ולדעתי לוודי אלן היו חלקי מחזות כאלה בספר. ויש עוד ספר שאהבתי, של פיטר קוק, אוסף סיפורים שנקרא “למרבה הטרגדיה הייתי תאום יחיד”. אחיו עשה את זה עם עוד מישהו – כל מיני מערכונים ביוגרפיים ועוד כל מיני תמלולים של קטעים שהוא עשה ברדיו וכאלה.

נהניתי לקחת את הספרים האלה ופשוט לפתוח אותם באיזה עמוד ולקרוא אותו. אז החלטתי שאפשר לכתוב ספר שהוא לא ספר עם קונספט מגובש. אפשר פשוט  לפתוח אותו באיזה מקום ולקרוא את הקטע ולצחוק. לא ממש חשוב קטע של מה זה.

כקוראת הרגשתי שרוב הקטעים היו אמורים לצחוק קצת על אנשים שלוקחים את עצמם יותר מדי ברצינות, או שאנחנו לוקחים אותם יותר מדי ברצינות, ולהראות את הצדדים – והפגמים – האנושיים שלהם.

את צודקת. זה לא במודע. זה לא כתב האישום שלי נגד האנושות. אני לא מנסה לעשות צחוק ממרטין לות’ר קינג ג’וניור. הוא איש גדול, זה מצחיק לדמיין שהיה לו יום רע. מה הוא עושה ביום רע כזה? למה לדמיין דבר כזה? כנראה כי הוא בן אדם וכדאי להיזכר שהוא כזה מדי פעם. וככה כל הדמויות שם. אם אתה לזרוס וישו מקים אותך לתחייה, אתה לא מסתובב קצת ותוהה: “רגע, הוא יעשה את זה עוד פעם? עוד כמה פעמים בדיוק הוא מתכוון לעשות את זה? מה הכוונה, הוא לא מתכוון לעשות את זה עוד פעם?”. אולי זה פשוט להאניש דמויות ארכיטיפיות או איומות, כמו היטלר.

מצחיק אותך לכתוב מנקודת מבטן של הדמויות הקרועות האלה?

בטח, לפעמים. אתה קצת מדבר לעצמך, מבצע את זה בראש. כן, בטח.

נראה לי שאני מרגיש יותר בנוח כמבצע מאשר ככותב. אני מרגיש שאני קצת לוקח סיכון ככותב, שאני לא כותב מספיק טוב, מבחינת סגנון וכזה. וכן עברתי ושכתבתי את מה שכתבתי! אז אולי אני כן קצת מתרץ. שמעי, אתה לא חייב להיות כותב נפלא בשביל מערכונים, כי הביצוע יפצה על הטעויות שלך ככותב ואף אחד לא יקרא מה שכתבת, ישמעו רק את הביצוע. אבל כשאתה ממש כותב, ספר או משהו דומה, אז אנשים יקראו, ואולי גם יקראו שוב. אני לא יודע אם יש לי מספיק כישרון בשביל קריאה מדוקדקת כזו. אז שִכתבתי, ועבדתי הרבה כדי לשפר את הכתיבה שלי בספר.

אבל כן כתבתי את זה בשביל הכיף.  עושה רושם שכולם שונאים את הסיפור “הצחוק שלה”, אבל אני מת עליו! זה על טיפוס אחד שמשבח אישה בצורה ממש מוגזמת, ואז הוא אומר שהפגם היחיד שלה הוא “הצחוק שלה”, אבל זה פגם נורא. הצחוק שלה גרם לאנשים להתעלף! זה כמו איזה ספר שקראתי, אני אפילו לא זוכר איך קראו לו, על טיפוס אחד שכותב על אשתו שמתה וזה כל כך מוגזם.

מאיפה הקטעים האלה הגיעו?

באמת חשבתי שאפשר יהיה לאסוף את הקטעים האלה למשהו כיפי שיצחיק אנשים. אבל כתבתי את הקטעים האלה בשעות הפנאי שלי מהעבודה האמיתית שלי. עכשיו זה משחק, אבל הרבה מזמן העבודה שלי היה לכתוב קומדיה, לכתוב פיילוטים לטלוויזיה ולכתוב מערכונים ותסריטים.

אנשים מפורסמים השפיעו על הדמויות?

הסיפור “זיכרון מעורפל מחג המולד” הוא קצת טייק-אוף של “זיכרון מחג המולד” מאת טרומן קפוטה. אצלי הבחור קצת אהבל והזיכרון שלו לא משהו, והוא ממשיך להעלות את אותו זיכרון שוב ושוב ובכל פעם הוא משתנה, והוא גם מוקף באידיוטיזם במקום ברגשות מעודנים.

ב”הבטחת הפוליטיקאי” זה די האנשים האלה שאומרים שהם “לא רוצים להצביע לאף פוליטיקאי”. אז הנה מישהו שנבחר והוא לא יודע כלום על פוליטיקה, אין לו מושג איך זה עובד, והוא ממש מרוצה מזה, ממש חוגג על זה שאין לו מושג. אלה קולות מסוימים, כמו אצל קפוטה, או גם יותר כלליים, כמו מה שאתה שומע ברדיו, הדיבורים האלה על איך אנשים לא רוצים שום פוליטיקאי ותיק, וזה לדעתי די טיפשי. זה לא משהו טוב, אז אני עושה מזה צחוק.

אני תוהה מתי נפסיק לקפוץ מזה שאנשים מסתירים איזה סמים ואיזה טעויות עשו ישר לזה שהם שאומרים לנו “אוקי, עכשיו אני מְספר הכל”, כי אנשים לא באמת רוצים לשמוע הכל, יש איזה רגע שאתה אומר “אוקי, בסדר”, מכירה? כי כשפוליטיקאי מתחיל לספר הכל, אנשים פתאום קולטים שהם לא באמת רוצים לשמוע הכל, הם רוצים רק את החלק הקטן ההוא שאפשר לשפוט אותו לפיו.

אבל גם פוליטיקאים הם בני אדם, ויש להם שלדים בארון. אי אפשר לצפות שהם יהיו קדושים. אם היו להם חיים, הם עשו טעויות ועשו דברים מביכים ולא בסדר. אז חשבתי שיהיה מצחיק לכתוב על פוליטיקאי שנושא נאום ומספר לך הרבה יותר ממה שרצית לדעת.

אני לא יושב וחושב “על קומדיה היום”. אני חושב על דברים שמצחיקים אותי, או לפעמים על דברים שמרגיזים אותי, שזה יופי של חומר לקומדיה. דברים שמעצבנים אותך או מטרידים אותך, ואתה חושב, הנה יש פה משהו, זה קטע צבוע, או זה משהו אחר שחייבים לעשות ממנו צחוק.

אז מה מכעיס אותך?

תראי, העולם הוא מקום ממש מסובך ואנחנו מנסים לפשט דברים. ואנחנו עושים את זה בצורה די מגושמת. אנשים אומרים ועושים דברים מטופשים. רוצים שדברים יהיו פשוטים והם נשארים מסובכים. זה עולם מסובך וכשאתה מפשט דברים בהגזמה אתה עושה טעויות. זה נראה לי קצת מגוחך בימינו, הניסיון הזה לפשט. כי דברים הם לא פשוטים ואנחנו צריכים להתמודד עם המורכבויות.

 

מי מצחיק אותך בימינו?

קי ופיל (Key and Peele) ממש מצחיקים. הם משלבים ממש טוב רעיונות טובים, זווית טובה וביצוע. במערכונים אתה הרבה פעמים מקבל או את זה או את זה, אבל לא את כולם יחד. ואצלם יש הכל. לדעתי הם בטופ.

טים ואריק עדיין מצחיקים אותי בכל פעם שאני רואה אותם. הם ממש מפוצצים אותך. הם ממש מצחיקים וממש חכמים.

עשיתי אלבום שלי עושה סטנד-אפ עם ילד אחד בשם ברנדון וורדל (Brandon Wardell). זה רק אני והוא. זה יצא בעוד שלושה או ארבעה שבועות (האלבום יצא לפני כמה חודשים – המתרגמת). אני חושב שברנדון וורדל מצחיק. הוא עוד צריך להתפתח, אבל יש לו קול נהדר, הוא ממש נחמד, ובשנים הבאות הוא יעשה יופי של קומדיה.

איזו עצה היית נותן כמורה שמסביר איך ללמד כתיבה קומית?

הייתי אומר, עזבו את הקומדיה, כל התחום עומד להתמוטט.

באמת?

אני באמת חושב שלפחות מערכונים ממש בשיא עכשיו, שזה ממש נהדר אבל זה ייגמר. אז אם אני צריך לתת עצה הייתי אומר: מה יקרה אחרי שהמערכונים יעברו את השיא? אני לא ממש יודע, אולי זה יהיה בכלל קטעי דרמה? אולי בכלל משהו אחר? ג’ון מולייני מנסה להחזיר את הומור החוכמולוגים בסיטקום רגיל שמצולם עם קהל. הביקורות קטלו אותו, אבל יש מצב שאנשים ילכו לכיוון הזה.

אני חושב שאחרי המערכונים יבואו סיפורים. אחרי שאתה עושה מערכונים לתקופה, אתה מתחיל להסתכל על סיפורים, או על סיפורים שמספרים לך, ובכלל ללמוד על סיפור סיפורים. בכלל אני חושב שעניין המערכונים גדול וזה נהדר שהוא בשיא, אבל זה ייגמר וכולם יתחילו לחפש את הדבר הבא.

אני לא יודע מה הדבר הבא הזה עומד להיות, אבל מה שקורה עכשיו מזכיר לי קצת את מה שקרה באייטיז, כשהיה גל סטנד אפ ענק. בעיר כמו שיקגו, שבה גרתי, היו בהתחלה שני מועדוני סטנדאפ ובסוף התקופה הזו היו בה שישה. ובכל עיר היו ערבי סטנדאפ! ואז זה נפל כי היו יותר מדי ערבי סטנדאפ. היה יותר ממה שצריך. אז זה מגניב שיש כזה גל של מערכונים, אני נהנה מזה ורוצה שזה יימשך עוד 20 שנה כי זה מה שאני עושה, אבל לצעירים הייתי ממליץ להתחיל ללמוד על סיפורים ואיך מספרים אותם, כי זה יהיה הדבר הבא אחרי שאנשים יתחילו להגיד “אוקי, נמאס לי קצת מאימפרוב וממערכונים קצרים. ספר לי סיפור, משהו טיפה יותר ארוך ואולי עם טיפה יותר משמעות”. אף פעם אל תסתכל על מה שמצליח עכשיו, תסתכל על מה שיצליח בקרוב.

זו עצה שעוד לא שמעתי.

אולי זה לא יהיה דווקא סיפורים, אנחנו נראה, אבל תראי את האינטרנט. לפני עשר שנים הכל היה חייב להיות שתי דקות או פחות. והיום אנשים רואים סרטים באינטרנט, הם לא מתרגשים בכלל מקטעים ארוכים, הם צופים בהם, ובאינטרנט גם מוצאים דרכים לעשות מזה כסף, עם פרסומות בכל עשר דקות וכזה. אז יבוא הדבר הבא, למרות שדי קשה לדעת מה הוא יהיה.

תראי את “שובר שורות”. כשזה התחיל זה לא היה להיט. ואני לא יודע כמה זה בכלל הצליח. שמעתי שרצו לבטל את זה אחרי העונה הראשונה וגם אחרי השנייה. ואז התחיל כל העניין הזה של הסטרימינג, שבכלל לא היה קיים כש”שובר שורות” התחילה. אף אחד אפילו לא דיבר על זה אז, זה אפילו לא היה משהו שהיית יכול לעשות. ואז הסדרה ממש הצליחה בסטרימינג. היא הפכה למשהו ענק! אז הדרכים שבהן אנשים מקבלים את הבידור שלהם יכולות להשתנות, וזה משפיע על התוכן.

אני חייבת לשאול משהו על “סמוך על סול”…

אני לא יכול להגיד הרבה  על הסדרה, אבל תשאלי, אם אני יכול לענות, אענה, ואם לא אז לא. לא נורא, אני אשתדל.

הסדרה עוסקת בעבר של סול. אתה יכול לספר לי קצת על סול הצעיר לעומת סול שאנחנו מכירים מ”שובר שורות”?

אני לא יכול לספר שום דבר ספציפי, כי יסלקו אותי מהכנסייה הקתולית ומכל כנסייה אחרת שבה אנשים רואים “שובר שורות”.

הוא עומד להפתיע אותך. כשאנשים רואים את סול ב”שובר שורות” הם בעצם רואים את התדמית הציבורית, את הדברים שהוא רוצה להראות לציבור כי הוא חושב שזה יביא לו ביזנס. זו הפרסונה שהוא יצר בשביל הכסף. אז מי זה סול האמיתי? הייתי אומר ככה – אנשים רואים הרבה פעמים התנהגות צינית או גישה צינית וחושבים שזה אדם ציני, ובמקרה הזה סול גודמן באמת ציני לגבי החוק. אבל הרבה ציניקנים, בעצם אנשים שקוראים להם ציניקנים, הם אידאליסטים שהרגשות שלהם נפגעו. יש כנראה פילוסופיה מהסוג הזה מאחורי סול שאנחנו רואים ב”שובר שורות”. זה בערך מה שאני יכול לומר. זה די פילוסופי, אבל הייתי אומר… בעצם אני לא יכול להגיד. הוא בכלל לא הטיפוס שאתה מכיר, נגיד ככה. והכתיבה כל כך טובה, והכותבים כל כך התאמצו, שזה עובד.

השאלה האחרונה שלי היא קצת רנדומלית, אבל זו שאלה שאני אוהבת לשאול. אתה יכול לחשוב על איזו מחשבה, או רעיון, או הרגשה שאין להם מילה ולהמציא מילה כזו? משהו שאתה חושב שצריכה להיות לו מילה.

משהו שצריך מילה? אה! יש לי!

בוא נשמע.

יש לי מילה! ש לי מילה חדשה לגמרי, כזו שכולם צריכים להשתמש בה מעכשיו! שומעת?

כן!

אוהל בבית. מכירה שאתה עושה לילדים אוהל בבית, מסדינים? אז לזה צריך לקרוא זילוט. אז כשאתה עושה בבית אוהל לילדים או לנכדים או לילדים של חברים, תגיד “בוא נבנה זילוט” או “תיזהרו, תהרסו את הזילוט ככה!”.

נשמע שכבר חשבת על המילה הזו.

אה, כי כשהילדים שלי היו קטנים, בנינו כל הזמן אוהלים, הילדים שלי אהבו את זה. ילדים בכלל אוהבים את זה. ואז אחד מהילדים קרא לזה בטעות זילוט, וחשבנו, “איזה שם מוצלח. זו ממש מילה במילון, זה נשמע כמו מילה אמיתית”. אז התחלנו לקרוא לזה ככה. ואני חושב שזו צריכה להיות מילה אמיתית. הייתי רוצה שהיא תהפוך למילה אמיתית.

 

המקור

תרגמה ועיבדה: טל ניר קסטל

הספרים הכי מצחיקים

שת”פ עם קורא בספרים: מהם הספרים הכי מצחיקים? אתם בחרתם

 

חמישה בריטים, חמישה אמריקאים, שני רוסים, שני צ’כים, שני ישראלים ושבדי אחד נכנסים לרשימת הספרים הכי מצחיקים בעולם.  הסקר הוא יוזמה משותפת עם  קורא בספרים, והוא נעשה באמצעות שאלה  פתוחה בחשבון הפרטי, סקר בדף הפייסבוק של קורא בספרים, סקר פתוח בקבוצות הפייסבוק “ספרים?” ו”סופרים, עורכים, מתרגמים, מאיירים ואמנים משובחי הומור“. שמות השופטים בסוף המאמר.

לא כללנו בו תגובות כמו “כל הספרים של”, ולכן שלום עליכם וטרי פראצ’ט  לא נכנסו. אל תהיו חמדנים. הדירוג הוא מלמטה למעלה ומספר הקולות בסוגריים. אם לא קראתם אחד מהם, תוכלו לנצל את החג כדי לצחוק.

בית מטבחיים 5\ קורט וונגוט (2)

הספר האנטי מלחמתי הראשון ברשימה, שפותח בהקדמה שמסבירה למה ספרים אנטי מלחמתיים הם כמו ספרים אנטי קרחונים. כמו הרבה ספרים אחרים ברשימה הוא נע בין סאטירה, בדיון וזעזוע. כנראה זה סוג הומור שקוראי ספרים מתחברים אליו. ככה זה.

בית מטבחיים

ציטוט: “לפעמים אני חושב על ההשכלה שרכשתי. אחרי מלחמת העולם השנייה למדתי תקופת מה באוניברסיטה של שיקגו. הייתי סטודנט במחלקה לאנתרופולוגיה. בימים ההם לימדו שם שאין שום הבדל בין אדם לאדם. אולי הם עדיין מלמדים את זה.”

משהו כיפי לכאורה שלא אחזור עליו לעולם\ דיוויד פוסטר וואלאס (2)

כיאה לפתיחה של ספר קומי, אנחנו רק בספר שני והסופר התאבד. הספר הוא מסה על החיים בעידן המודרני  דרך שיט תענוגות והוא מהספרים החדשים יחסית הבודדים שנכנסו לרשימה. הוא מעלה שוב את שאלת הומור האנשים העצובים.

ציטוט: “אכלתי שבלולים, ברווז, אלסקה אפויה, סלמון עם שוּמר, שקנאי ממרציפן ואומלט שאמור היה להכיל כמויות מזעריות של כמהין אטרוסקי. שמעתי אנשים בכיסאות נוח אומרים במלוא הרצינות שזה לא החום אלא הלחות. כמו שהובטח לי מראש, פינקו אותי – ביסודיות ובמקצועיות. כשהייתי שרוי במצבי-רוח קודרים התבוננתי ותיעדתי כל סוג של אדמומית, התקרנות, נגע קדם-מלנומי, כתם כבד, אקזמה, יבלת-עור, ציסטה חזזיתית, כרס בולטת, צלוליטיס ירכי, דליות, הזרקת קולגן וסיליקון, צביעת שיער גרועה, השתלות שיער שנכשלו – כלומר, ראיתי הרבה אנשים כמעט עירומים שהייתי מעדיף לא לראותם כמעט עירומים. הרגשתי עגמומיות שכמוה לא הרגשתי מאז גיל ההתבגרות ומילאתי כמעט שלוש מחברות בניסיון להבין אם זה הם או רק אני”.

הנסיכה הקסומה\ ויליאם גולדמן (2)

יש כאלו שיאמרו שבגלל הסרט האגדה המודרנית זכתה לקולות הבוחרים, יש כאלו שיאמרו שהספר יותר מצחיק, ויש את הורסי המסיבות שבכלל לא אהבו את הסרט, מה שבטוח הוא שהציטוטים האינסופיים מהסרט תרמו לא מעט לחשיפת הספר.

הנסיכה הקסומה ספר

ציטוט: “‘יש ספורט בספר?’

‘סיף. קרבות. עינויים. רעל. אהבת אמת. שנאה. נקמה. ענקים. ציידים. אנשים רעים. אנשים טובים. הגברות היפות ביותר. נחשים. עכבישים. חיות מכל סוג ותואר. כאב. מוות. אנשים אמיצים. אנשים פחדנים, האנשים החזקים ביותר. מרדפים. בריחות. שקרים. אמיתות. תשוקה. ניסים.’

‘נשמע בסדר,’ אמרתי, ודי עצמתי עיניי”

בית האלוהים\ סמיואל שם (2)

הספר שמוכתר למלכוד 22 של בתי החולים. לי היה קשה עם הציניות הבלתי פוסקת, ובניגוד לציפיות לדעתי הניסיון לזעזע גדול לאין שיעור מהניסיון להצחיק. ההומור בספר הזה הוא קר מאוד וריאליסטי מאוד, ולכן יש מי שיתפסו אותו גם כ”לא-הומור”.

בית האלוהים סמיואל שם

ציטוט:  “…נמצא הסטאז’ר בתחתית ההיררכיות האחרות רק בעקיפין. בדרכים עקלתוניות רבות נפלה לידיו הזכות להיות מנוצל בידי הרופאים הפרטיים, הנהלת בית החולים, האחיות, החולים, השירותים הסוציאליים, מרכזניות הטלפון, מפעילות האיתורית ואנשי משק בית, אלה המציעים את המיטות ומסדירים את החום, הקור, בתי שימוש, המצעים והתיקונים הכלליים. הסטאז’רים נתונים לחסדיהם לחלוטהין.”

שנת הגנן\ קארל צ’אפק (2)

 

צ’אפק הוא בהחלט מההומריסטנים האהובים עליי, וניתן לראות את עקבותיו בקרב הרבה הומוריסטנים אחרים כמו קישון. שנת הגנן הוא ספר קטן המתאר את רשימותיו כגנן בגינתו הפרטית, כאשר כל פרק מתאר חודש מחודשי השנה.
אם יש אמן שמסוגל להפוך נושאים קטנים למשעשעים מאוד, הרי זה הוא.

שנת הגנן קארל צ'אפק

 

ציטוט: “גנן לא נולד מייחור, מזרע, מבצל או מפקעת, כמו שנדמה, אלא נוצר מניסיון, מן הסביבה ומתנאי הטבע. כל עוד הייתי ילד קטן, היה לי יחס מרדני ואף זדוני לגינת אבי, מפני שנאסר עלי לדרוך על הערוגות ולקטוף פרי לא בשל. כך גם נאסר על אדם הראשון לדרוך על הערוגות בגן עדן ולקטוף פירות מעץ הדעת מפני שעדיין לא היו בשלים. אלא שאדם הראשון – בדיוק כמונו, הילדים – קטף פרי בוסר ולכן גורש מגן העדן. מאז פרי הדעת תמיד היה ויהיה בוסר.”

החייל האמיץ שווייק\ ירוסלב האשק (2)

חלוץ הסאטירות האנטי-מלחמתיות (כלומר אלו שבאמת מצחיקות). ספר שמחבר בין אפיזודות מחיי החייל שוויק בעולם המלחמה, השחיתות והטמטום, וזכה לאינספור עיבודים בימתיים. מעולם לא היה מתסכל כל כך לומר “זה מצחיק כי זה נכון”, במיוחד כי זה עדיין נכון.

החייל האמיץ שויק

ציטוט: “נתראה בשש אחרי המלחמה”

בנו של מגוחך\ דודו גבע (2)

מעניין שמכל ספרי יוסף ומגוחך נבחר דווקא הבן שלו. אסופת טורי הקומיקס ההומוריסטיים ממקומוני “העיר” זוכה לעוד ספר על הפקיד האפרורי ממחלקת המים וגורמת לתהות למה לא שמו אותו על גג העירייה.

 

 

 

בנו של מגוחך
רשומות מועדון הפיקוויקים\ צ’רלס דיקנס (2)

הרומן הראשון של הסופר החברתי ביותר, שנעשה בהזמנה, הוא רומן קומי על קורותיו של ג’נטלמן אנגלי בסיטואציות קומיות למדי, על שלל הדמויות המוטרפוות.

מועדון הפיקוויקים דיקנס
ציטוט:  She dotes on poetry, sir. She adores it; I may say that her whole soul and mind are wound up, and entwined with it. She has produced some delightful pieces, herself, sir. You may have met with her ‘Ode to an Expiring Frog,’ sir.”

הזקן בן המאה שיצא מהחלון ונעלם\ יונס יונסון (3)

מהספרים הכי חדשים והכי שבדיים שיש ברשימה זו. הספר מגולל את הרפתקאותיו של זקן הבורח מבית האבות עם מזוודה לא שלו ומסתבך עם פושעים, שוטרים ועיתונאים.

הזקן בן המאה שיצא מהחלון ונעלם ספר

ציטוט: 

“בזה הרגע פקח הטיסה מדסקס עם מקורביו את השאלה בין כמה אנשים הכסף צריך להתחלק,” הסביר אלן.

“אני יודע,” אמר הקברניט.

עברו עוד כמה שניות, עד שנשמע שוב קולו של פקח הטיסה.

“הלו? אתה שם, מיסטר דולרס?”

“כן, אני כאן,” אמר אלן.

“סליחה, אבל מה אמרת שמך הפרטי, מיסטר דולרס?”

“מאה אלף,” אמר אלן. “אני מיסטר מאה אלף דולרס, ואני מבקש אישור לנחות בשדה התעופה שלכם.”

“סלח לי, מיסטר דולרס. לא שומעים אותך היטב. תהיה מוכן בטובך לחזור פעם נוספת על שמך הפרטי?” אלן הסביר לקברניט שפקח הטיסה פתח עכשיו במשא ומתן. “אני יודע,” אמר הקברניט.”שמי הפרטי מאתיים אלף,” אמר אלן. “יש לנו אישור להתחיל בנחיתה?””רגע אחד, מיסטר דולרס,” אמר פקח הטיסה, חיכה לקבל אישור מהסובבים אותו ואז אמר: “ברוכים הבאים לבאלי, מיסטר דולרס. נשמח לארח אותך אצלנו.”

מוסקבה פטושקי\ ונדיקט ירופייב (3)

התנ”ך של השיכורים. ירופייב מתאר את הנסיעה הכי סוריאליסטית, שיכורה עצובה-מצחיקה שאי פעם עשו מסיפורי רכבת בדרך לאהובה, על שלל טיפוסים מפוקפקים לא פחות ממנו.

מוסקבה פטושקי

ציטוט: 

“מובן שהם חושבים אותי לטיפוס שלילי. בבקרים, אחרי לילה של שתייה, זה בדיוק מה שגם אני חושב על עצמי; אבל איך אפשר להתייחס ברצינות למי שעוד לא התאושש עם כוסית-הבוקר שלו! אבל בערב, לעומת זאת, איזה תהומות! – אם התמלאתי טוב-טוב במשך היום, כמובן – איזה תהומות מפציעים בי עם ערב!

אבל מצידי – שיהיה ככה: אני טיפוס שלילי. בכלל, כבר מזמן שמתי לב: אם האדם רע לו בבוקר, ולעומת זה בערב הוא מלא מרץ, ורעיונות, וחלומות – זה טיפוס שלילי לגמרי. בבוקר – שפוף, בערב – על הגובה: זה הסימן המובהק לטיפוס שלילי. אבל אם זה הפוך – אם בבוקר הבן-אדם זריז ונמרץ ומלא תקווה, ובערב נופל מרוב תשישות – כאן כבר אין מקום לספק: זה פשוט בן-אדם חרא, יעיל-פעיל, בינוניות מהלכת על שתיים. מאוס עלי האדם הזה. אין לי מושג איך הוא בעיניכם, אבל בעיני הוא מאוס.

יש, כמובן, גם כאלה שנחמד ונעים להם גם בבוקר גם בערב. הם שמחים לזריחה וגם לשקיעה הם שמחים: אלה כבר סתם נבלות, על אלה מבחיל אפילו לדבר. ומה שנוגע למי שתמיד רק רע להם, גם בבוקר גם בערב – על אלה אני כבר בכלל לא יודע מה להגיד, אלה פשוט חלאות ומניאקים: הלוא החנויות פתוחות אצלנו עד תשע, והחנות של יליסייב – אפילו עד אחת-עשרה, ואם אתה לא סתם חלאה, הרי אתה יכול תמיד להתעלות קצת בערב, להעפיל על איזו תהום קטנה”.

האמן ומרגריטה\ מיכאיל בולגאקוב (3)

בספר הזה יש הכל, לא רק הומור, אלא גם פנטזיה, היסטוריה, מיתוסים, דת. אני כמובן התחברתי לספר בגלל תעלולי החתול “בהמות”, אחר כך כשהשטן נכנס, לטעמי העסק הופך יותר רציני. אבל בהחלט חסרות לנו יותר קלאסיקות עם הומור.

האמן ומרגריטה ספר

ציטוט: “הכל יסתדר בסופו של דבר, העולם בנוי על זה”

משפחתי וחיות אחרות\ ג’ראלד דארל (5)

הספר הזה הוא מה שקורה שנותנים לחוקר טבע לכתוב אוטוביוגרפיה, האנושי לא נראה מעולם חייתי יותר והפוך, בעצם בדיוק כמו במציאות.

משפחתי_וחיות_אחרות

 

ציטוט: “לדעתי, הוא מוכרח ללמוד לרקוד,” אמרה מרגו, “אחרת יגדל כמו אחד מאותם השלומיאלים המגמגמים האיומים האלה.”
“כן, יקירה, אבל הדבר הזה יכול לבוא יותר מאוחר. עליו לקבל קצת יסודות בדברים כמו מתמטיקה וצרפתית… והכתיב שלו נורא ואיום. [….] אנחנו זקוקים למישהו שיוכל ללמד את ג’רי ויעודד אותו לעסוק בדברים המעניינים אותו.”
[…..]
“טוב, אם את עומדת על כך שידחסו בו אינפורמציה חסרת תועלת, אני חושב שג’ורג’ יכול לנסות ללמד אותו,” אמר לארי.
“זה רעיון גאוני,” אמרה אמא בשמחה. “האם תלך לראות אותו? אני חושבת שמוטב שיתחיל מוקדם ככל האפשר.”
תחת החלון הפתוח, בין הערביים, ישבתי, זרועי כרוכה סביב צווארו המתולתל של רוג’ר [הכלב], והקשבתי בעניין, לא בלתי מעורב בזעם, לדיון המשפחתי על גורלי. עתה, כשהעניין סודר, תהיתי במעורפל מיהו ג’ורג’, ומדוע כל כך חיוני לסדר לי שיעורים. אולם החשיכה התעבתה כניחוחי הפרחים, וחורשות הזיתים היו אפלות, מסתוריות ומרתקות. שכחתי את סכנת החינוך התלויה ועומדת עלי, והלכתי עם רוג’ר לצוד גחליליות בסבך החוחים.”

שלושה בסירה אחת (מלבד הכלב)\ ג’רום קיי ג’רום (6)

אמנם ההומור הבריטי שולט ברשימה הזו, אבל לדעתי זהו הספר הבריטי מכולם, ובראש ובראשונה כי לוקח להם עשרות עמודים להתכונן לטיול.

שלושה_בסירה_אחת

 

ציטוט: “האריס לא מסוגל להתרגש, אין בו שירה כלל, שום משיכה פראית אל הנשגב. האריס אף פעם לא ‘בוכה ככה סתם’. אם יש דמעות בעיניים של האריס, אתה יכול להתערב שהוא אכל בצל חי או שהוא שם יותר מדי רוטב ווסטר על הבשר בצלחת שלו. אם היית עומד בלילה על חוף הים עם האריס ואומר לו: ‘תקשיב, האם אינך שומע? האם שירתן של בנות הים משמעת מבין הגלים, או שמא רוחות רפאים עצובות משתוחחות מעל גוויות בהירות שנסתבכו בצמחי הים?’ האריס יאחז בידך ויגיד: ‘אני יודע מה קורה לך חביבי, הצטננת, אז עכשיו תבוא איתי, אני מכיר מקום ממש מעבר לפינה, ושם תוכל להשיג ויסקי שלא טעמת כמוהו בחייך, וזה יבריא אותך בן רגע’. האריס תמיד מכיר מקום מעבר לפינה שבו ניתן להשיג משהו מיוחד בתחום השתייה. אני בטוח שאם הייתם פוגשים את האריס למעלה בגן־עדן (נניח שזה אפשרי), הוא מיד היה מקבל את פניכם ב: ‘אני כל־כך שמח שבאת, ידידי. מצאתי פה מקום מעבר לפינה שבו אפשר להשיג נקטר סוג אלף’.”

ספר משפחתי\ אפרים קישון (6)

יש האומרים שזהו הספר העברי הנקרא ביותר אחרי התנ”ך, ומה הפלא? הוא עוסק בכל מה שהעסיק כותבי הומור במאה השנים האחרונות, בעיות עם הביורוקרטיה ובעיות עם המשפחה.

ספר משפחתי אפרים קישון

ציטוט:

“הכול הלך לפי התוכנית. שוער בית־החולים רשם את פרטי אשתי, ושלח אותה ללדת. ביקשתי להפסיע אחריה, אך השוער הגיף את שער הברזל הקטן לפני אפי:
– אתה, אדוני, תישאר בחוץ – ציין – אין בך עוד כל צורך…
הכרתי בצדקתו. בשלב מאוחר כזה הזכר רק מפריע. זה ברור. גם אשתי הקטנה התבטאה ברוח זו: “לך הביתה לעבוד, כרגיל”, אמרה לי, ‘ואחר־הצהריים בקר בקולנוע בשקט”. לחצנו יד, נשקתי לה על המצח ונפרדנו. זה הכול. ייתכן, שאני מצטייר כעת בעיני הקורא כאדם קריר־מזג חסר־רגשות, אך אין בידי לשנות דבר, כזה אני: מפוכח ומחושב – גבר. אך נעלמה דמותה של האשה מאחורי הדלת, התחלתי להתבונן סביבי. על הספסל לפני תא השוער דגרו כתריסר מועמדים־לאבהות, חיוורי־פנים ומעשנים־בשרשרת, כאילו ישיבתם העיקשת בשערי הבניין היתה משנה במאומה את מהלך העניינים. נוסף לכך, הגיע בכל רגע גבר חדש, כשבפיו השאלה הגורלית: “נו?” השוער חתום־הפרצוף מציץ ברשימה שלפניו, מחצץ חצי שעה בין שיניו, מפהק פיהוק ארוך כגלות ומפטיר: “בת. שניים ותשעים”. אז האב נופל על צווארי וזועק ששניים ותשעים, שניים ותשעים. אידיוט. למי איכפת מה משקל הוולד שלו? מצידי יכול להיות אפילו 10 קילו. באמת משונה. גמרתי אומר לשוב הביתה בלי הפסד של זמן כדי להמשיך בעבודתי הסדירה. גם הסיגריות שלי אזלו. אולם בשעה שעמדתי לצאת, נזכרתי שמן הנימוס הוא להחליף כמה מילים עם הרופא, שמא הוא זקוק לעזרה ממני או משהו. קראתי לו אפוא, והצגתי את עצמי לפניו.
– משעה חמש אחר־הצהריים אפשר להתעניין – הודיע לי הרופא צונן משהו – אך בשום אופן לא לפני כן…”

מלכוד 22\ ג’וזף הלר (6)

הסאטירה האנטי-מלחמתית הגדולה מכולן, משפטי האבסורד והמלכוד המצוטט בכל סיטואציה בהחלט הופכים אותו לראוי לשלושת הגדולים, וזה גם כנראה הספר היחיד ברשימה שלגיבור שלו קוראים יוסריאן.

מלכוד 22

ציטוט: “גברת, אדון, עלמה או אדון וגברת דניקה יקרים: מילים אינן יכולות להביע את הצער האישי העמוק אותו חשתי כשבעלך, בנך, אביך או אחיך נהרג, נפצע או דווח כנעדר בשעת פעולה.” ~ מכתב כללי למשפחות חיילים הרוגים, פצועים או נעדרים

טוב ויפה, ג’יבס\ פ. ג’ וודהאוס (7)

המשרת הנבון, הבעלים הפחות נבון, החבר שמשתכר לראשונה והדודה הדומיננטית למדי. טוב ויפה ג’יבס מזכיר לי יותר מכול קומדיה בימתית, כמו משרתם של שני אדונים או תעלולי סקפן עם האדפטציות המעודנות המתבקשות בספרות. דאגלס אדמס אמר שוודהאוס הוא הסופר הקומי הגדול בכל הזמנים.

טוב ויפה ג'יבס

ציטוט: “ג’יבס, אל תגיד כל הזמן ‘האומנם, אדוני?’ אני משוכנע שאין דבר רחוק יותר ממחשבתך מאשר לרמוז לי כזאת, אבל אתה מדגיש את האומ ומגיע בחבטה לנם, מה שעושה את זה שקול למעשה לב’מת? תדאג לתקן את זה ג’יבס… אני לא רוצה להישמע כאילו אני תמיד מעביר ביקורת על ההגייה שלך, ג’יבס, אבל אני מחויב לציין בפניך שמבחינות רבות ה’ובכן אדוני’ הזה שלך הוא בלתי נעים כמו ‘האומנם אדוני’ , גם הוא נגוע בגוון כלשהו של ספקנות מובהקת. הוא מרמז על חוסר אמון בחזון שלי. הרושם שנותר בי אחרי שאני שומע אותך מטיח אותו בפני כמה פעמים, הוא שלדעתך אין לי מושג על מה אני סח, ורק תחושה פיאודלית של איך ראוי להתנהג מונעת ממך להחליף אותו ב’זה מה שאתה חושב'”

מדריך הטרמפיסט לגלקסיה\ דאגלס אדמס (9)

בלי הרבה הפתעות אחד הספרים הקומיים המצוטטים בכל הזמנים זוכה במקום הראשון. קשה לתאר דיוני אינטרנט רבים ואת עולם החנונים בכלל בלי ארתור דנט וחברו החייזר. מעניין בעיניי שספרים אחרים של אדמס לא נכנסו, אבל אני תומך בהחלטה.

ציטוט: 


ארתור: “בזמנים כאלה, כשאני תקוע בפתח אוויר ווגוני עם אדם מביתלג’וז, ועומד למות מחנק בחלל העמוק, בזמנים כאלה אני מצטער שלא הקשבתי למה שאמרה לי אמי כשהייתי צעיר.”
פורד פרפקט: “למה? מה היא אמרה לך?”
ארתור: “איני יודע. לא הקשבתי”.

 ***
השופטים: ירין כץ, דרור ניר קסטל, עומר קליגמן, בוב זאבי, יואב איתמר, א”ב דן, יונתן ילון, רונה טל, גדי אלכסנדרוביץ, עדו סוקולובסקי, דן אשר, עידו הראל, זאב פלדינגר, נדב גל, אלכס ווסרמן, נילי ברנר, ורד עמית, יעל טלמן, גיל לוי, דפנה לוי, רגינה אנדרסון, מור חן רז, סיון בלסלב, שירז אפיק, אקס ליבריס, תמר קלנר בוקי, רון קורנבליט, טליה פרנקל, רוויטל ברדוגו, בלה שייר, נופר יהל, גלי צימרמן, אתי לייבסון, רז שניידובר, אביבה בוביס, יבגני צ’רפ, ויקה בר, טל קורובקין, אלה גורדון חן,  ספיר לייב, שירה סזובל, רוני גלבפיש, יעל ניר

הקמיקאז הקולינרי\ אורלי בויום (מתוך האנתולוגיה “סיפורים עם חוש הומור”)

עוד יוזמה של ילדי הקומדיה יוצאת לפועל, והפעם הספר “סיפורים עם חוש הומור”, אנתולוגיית סיפורים הומריסטיים לימים רציניים.

בחרנו להציג בפניכם קטע מהסיפור “הקמיקאז הקולינרי” מאת אורלי בויום, שמלמד אותנו הרבה על אמנות הבישול, אמנות המלחמה ובעיקר להיזהר:

אורלי בויוםכולם שיקרו לאגתה בפרצוף. במצח נחושה.

בלי בושה הם חייכו אליה, הנהנו בראש ואמרו לה ש”היה טעים מאוד” ו”את חייבת ללכת לאודישן של מאסטר שף”, ואף שאלו “מתי הארוחה הבאה”, כשלמעשה הם התכוונו לומר: “היה פויה של אוכל”,  ו”באמא שלך, אם את לא יודעת לבשל אז עזבי אותך מקורבנות אדם ולכי על קייטרינג או אוכל של קנטינה…”

אגתה אכלה את הבולשיט הזה והמשיכה לבשל כאילו אין מחר וכאילו אלוהים מאונן עליה בשעות הבוקר המוקדמות ונוטף עליה את זרעי כישרון הבישול.

אפילו ההומלסים שברחובות סירבו לגעת בתבשיליה של אגתה, וחתולי הרחוב עשו לעצמם טרנספר לרחוב אחר כדי להימנע מהמבוכה שבמפגש הטעימות עם מעדני אגתה.

בני משפחתה וחבריה של אגתה חיו באושר כשמעליהם מרחפת עננת ארוחת יום השישי הפוקדת אותם קבוע בסופי שבוע. הם ידעו, פחדו, חששו, וחרקו שיניים עד לגזר הדין השבועי – ארוחת יום שישי.

 

ובזמן שהם מ-פ-ח-ד-י-ם, בבוקר יום שישי אגתה התכוננה לאורחים של הערב. היא פרפרה עצמה בקלילות של איילה מאוהבת בין הסירים, בין התנור למקרר ולמזווה ורקחה מיני יציקות במרקמים שונים ובגוונים שונים − לרוב באזור האפור-אפרפר. בכל רגע נתון אגתה רקחה אימה נוספת, עד שאפילו אחד הסירים, סיר טפלון שבע קרבות,  ניסה לשווא לברוח מבין זרועותיה כדי להציל את עורו וקפץ מהגז.

(מדובר בסיר קשוח שידע בחייו אורז שרוף, פסטה דביקה, במיה במיגרנה וצלח את כל שואת הסירים האפשרית שדבקה לתחתית שלו והותירה בו צלקות עמוקות והלם בישול)

 

SipurimImHushHumor-4s
לזה אני קורא הרעלת קיבה

                                                                    * * *

 

תשכחו מיפנים עמוסי דלק שמתפוצצים לתוך המבורגר אמריקני ומותירים אחריהם פטריית ענק, תשכחו ממלוכסני עיניים שרוצים להשמיד את הדוד סם. הגרסה החדשה של הקמיקזה הייתה חדשנית יותר, מודרנית יותר ואכזרית פי מיליון. “אגתה קמיקזה”, לחשו הבריות מאחורי גבה כשהיא הגישה ארוחת פלאים שכללה סלט עם שערות נסתרות, שחמקו מקרקפת ראשה וזלגו בזריזות לקערה כמו מחזר חמקני שמת להתנות אהבים עם אהובתו. המנה השנייה כללה מיני בשרים נטולי ריח, טעם ומראה אסתטי שהתרווחו להם במיץ עסיסי ירקרק ולא ברור, שנראה כאילו מפלצת גדולה ושיכורה פלטה אותו בשעת לילה מאוחרת אחרי גלונים של ישיבה בבר. ובל נשכח, רבותי, את התוספות: אורז, תפוחי אדמה ושעועית ירוקה שעמוד השדרה שלה נשאר שלם וכמעט ונתקע בגרונה של סוזי החתיכה, חברתו של הבן שבסך הכול  הגיעה לארוחה כמו כל סועד רעב ותמים וכמעט סיימה ב”איכילוב”.

 

רק כשהוגש הקינוח נשמו האורחים לרווחה, כשמחתה של יולדת שבדיוק עכשיו השריצה לאוויר העולם את נפיחתה החדשה, להלן העובר החדש. כולם חייכו, הנהנו, אמרו שהיה טעים ואז אגתה הובילה לשולחן מגש עמוס לעייפה בעוגה אפורה, שרטטה לה כמו צלוליט של אחת שלעולם אינה מתעמלת, אבל עדיין חושפת את בשרה לציבור.

 

וכשהאורחים כבר התכוונו להימלט ממטבח הגיהינום, הבינה אגתה שעשתה טעות חמורה וזעקה בחדווה:  “רגע, שכחתי להגיש לכם את הכתומה!”. “הכתומה?”, זעקו כולם בחרדה, בלי לדעת עד כמה זעקתם מוצדקת ופחדם מובן ואינו מוטל בספק. בתוך חמש דקות “האפורה” נלקחה למטבח, ותחתיה הונחה פשטידה מתוקה וכתומה, כל כך כתומה עד שאפילו באגס באני השפן לקח ביס ומאז נעלמו עקבותיו. האורחים אכלו מהכתומה בזמן שאגתה הביטה בהם בנחת, בזמן שבעלה הסתנן בין המרצפות מפאת הפאדיחה והבושה, ובזמן שהחתול מיצי ההומו השליך את עצמו מהחלון כדי להינצל מהשאריות של הרעלנים הכתומים.

 המשך

איך מתרגמים הומור

שיחה עם המתרגמת מרב זקס פורטל על תרגום הומור, דאגלס אדמס ו”סלמון הספק”.  וגם: מה עונים על שאלות טיפשיות

 

157080_10200238133649802_1444954489_nתרגום הוא עבודה קשה, תרגום הומור על אחת כמה וכמה. ההומור מורכב לא מעט מהקשרים תרבותיים ולעתים ממשחקי מילים, כך שצריך להכיר הן את שפת המקור והן את שפת היעד. הכותב הקומי המובהק ביותר הוא דאגלס אדמס (המדריך לטרמפיסט). אין ספק שמלאכת התרגום של ספריו אינה פשוטה, וצריך להפקיד אותה בידי קוסם או משוגע. מרב זקס פורטל היא המתרגמת של “סלמון הספק”, ספר מעיזבונו של דאגלס אדמס שיצא לאור ב-2002 ומכיל רעיונות, סיפורים ומחשבות שהתגלו לאחר מותו. ילדי הקומדיה יצאו לבדוק אם היא קוסמת או משוגעת.

 במה שונה סלמון הספק מספרים אחרים שתרגמת?

“סלמון הספק הוא ספר המורכב מקטעים שנשלפו ממחשבו של אדמס אחרי מותו. אני לא בטוחה שהוא היה מאושר ממהלך כזה, אבל אין ספק שעבור המעריצים שלו זו דרך להשאיר אותו בחיים עוד קצת. הספר כולל הגיגים שלו על מגוון נושאים שונים ומשונים,  מהאף הגדול שלו (‘האף שלי’), כלבים אהובים (‘מגי וטרודי’), חוקים טיפשיים ברחבי העולם (‘החוקים’), הדרך הנכונה לשתות תה, מסעו לאפריקה לטובת קמפיין הסברה להצלת הקרנפים בחום נורא, כשהוא לבוש לפרקים בתחפושת קרנף חונקת (‘מסע הקרנף’), שיפוצים בבית (‘פרנק המשחית’), בעיות תכנות (‘תבנו את זה ואנחנו כבר נגיע’) ועוד. אין כמעט יום שאני לא חושבת על משהו שאדמס אומר שם בהקשרים שונים, ומצטערת שוב שהוא כבר לא בחיים.

“כשתרגמתי את הספר, היו קטעים שבמהלכם צחקתי בקול, במיוחד בפרקים של הספר-בהתהוות ‘סלמון הספק’, ההמשך של סדרת דירק ג’נטלי. ואז, כשגמרתי לתרגם את פרק 11, והבנתי שזהו, לא יהיו עוד, כמעט פרצתי בבכי. הנה קטע מתוכו:

‘אני לא מתעסק בחתולים’, אמר דירק ג’נטלי.

קולו היה תקיף. הוא הרגיש שכבר התקדם בחיים. לא הייתה לו כל ראיה לאישוש השקפה זו; הוא פשוט הרגיש שהגיע הזמן. היו לו גם בעיות עיכול, אבל זה לא היה קשור לעניין בשום פנים. (עמ’ 232).

יש החלטות בתרגום ההומור בספר שאת גאה בהן במיוחד?

“הקטע שאותו הכי נהניתי לתרגם הוא, למעשה, יותר עיבוד מתרגום. מדובר בקטע שנקרא: לילדים בלבד, ובו אדמס מסביר לילדים כל מיני דברים שחשוב לו מאוד שיידעו. למשל, מה ההבדל בין ביצה מטוגנת ליום שישי. מובן שבאנגלית זה נשמע מצוין – What is the difference between Fried Egg and Friday

אבל בעברית זה לא עובר בתרגום מילולי, ולכן נדרשתי כאן לעיבוד שיעביר את רוח הדברים, ושאלתי את עצמי איך אדמס היה כותב את זה בעברית.
‘רצוי שתדעו מה ההבדל בין תמוז לתפוז. זהו הבדל פשוט למדי, אבל חשוב. תמוז הוא אחד מחודשי השנה ואילו תפוז הוא אחד מפירות ההדר. כמו רוב הדברים, זה לא עד כדי כך פשוט, כמובן. אם רוצים לעשות מיץ מתפוז, כדאי לסחוט אותו כמו שצריך. אבל את חודש תמוז מומלץ בחום לא לסחוט כלל. אם כי אפשר בהחלט לסחוט תפוז בחום של תמוז. אפשר גם לסחוט תפוז באב או באלול, אם מתחשק לכם, או במסחטה. זה באמת קצת מסובך, אבל יש בזה איזשהו היגיון. אם חושבים על זה’. (עמ’ 112).

לא תמוז via: http://www.funny-potato.com/funny-fruits.html
לא תמוז
via: http://www.funny-potato.com/funny-fruits.html

במה שונה תרגום הומור מתרגום של ז’אנרים אחרים?

 “למעשה, זה לא שונה בהרבה. מתרגם טוב צריך להיות מיומן בשלל סגנונות, ובכללם הומור. באופן כללי יותר אפשר להגיד שהומור לא מתמסר בקלות, וצריך לשכנע אותו בכל מיני שיטות. הומור הוא תלוי מקום ותרבות, ולכן לא פעם נדרשת פעולה של עיבוד לא פחות משל תרגום גרידא”.

מה השגיאות הנפוצות של מתרגמים בבואם לתרגם הומור?

 “כמו שאמרתי קודם, הומור לא מתמסר לתרגום מילולי, להמרה של X ב-Y. מעטות הבדיחות שאפשר לתרגם כלשונן ולכן צריך להמיר אותן בבדיחה דומה בעברית. אותו הדבר לגבי תרגום נונסנס או אי-היגיון (בעברית)”.

 

את מי הכי היית  רוצה לתרגם?

“בעיקרון, סופרים טובים, בכל ז’אנר מלבד אימה (-:
למשל את הספר המעולה ‘אמריקנה’ שקראתי בשבוע שעבר, של סופרת ניגרית עם שם בלתי אפשרי להגייה ‘צ’יממנדה נגוזי אדיצ’יה'”.

אילו מילים הכי מצחיקות אותך, באנגלית ובעברית?

“יש המון כאלו, מילים בכלל מצחיקות ומעציבות אותי לא פעם. אבל הכי מטרידות אותי אלו שנתקעות לי בראש ככה סתם בלי סיבה. אבל ככה בשלוף  – zucchini באנגלית ושלבקת חוגרת בעברית. אם כי המחלה עצמה לא סימפטית בכלל, חטפתי אותה פעם, כואב נורא.

“אדמס, אגב, היה מאוד מוטרד מהמילה למה Why, וכתב עליה קטע קצר, והנה חלק ממנו:
‘למה’ היא השאלה היחידה שאנשים מייחסים לה די חשיבות לקרוא על שמה אות שלמה באלף בית האנגלי.

[…] ‘למה?’ היא תמיד השאלה שקשה ביותר לענות עליה. אתם לא נתקלים בבעיה כשמישהו שואל אתכם ‘מה השעה?’ או ‘מתי פרץ הקרב של 1066?’ או ‘אבא, איך זה שהחגורות בטיחות האלו נמתחות כשאתה עוצר בפתאומיות?’. התשובות קלות והן, בסדר יורד, ‘שבע שלושים וחמש בערב’, ‘עשר ורבע בבוקר’ ו’אל תשאלי שאלות טיפשיות’ (עמ’ 44)”.

 

מה את הכי אוהבת במקצוע שלך?

 

“את העובדה שאף יום לא דומה למשנהו, שאני אדון לעצמי ולזמני, שהראש כל הזמן עובד ושאני נוסעת למקומות רחוקים ושונים כל הזמן מבלי לזוז מהכיסא (וזה גם החיסרון, כמובן)”.

 

אילו שלושה דברים לא היית לוקחת לאי בודד?

“דבר ראשון, את עצמי. ובכלל, לדעתי מפריזים בחשיבותם של איים בודדים. אני, אישית, אוהבת להיות בבית, עם הקפה השחור והספרים הישנים והחדשים”.

 

** ולקינוח, תשובה של אדמס מסלמון הספק
מאיפה אתה שואב את ההשראה לספריך?

‘אני אומר לעצמי שעד שלא יצוף במוחי רעיון כלשהו אסור לי לשתות עוד כוס קפה‘ (עמ’ 73).

סלמון הספק בהוצאת כתר

ספרים מצחיקים – מקש הרווח

מקש הרווח, קומדיה, ערן הדסהפעם לא מדובר בדיוק בספר מצחיק ואפילו בספר שירה, אבל הספר כולל כמה מהשירים הקומיים המוצלחים שיצאו בעברית בשנים האחרונות. הספר הוא

מקש הרווח וארבעה ספרים נוספים – מאת ערן הדס

לא החלטתי אם זה שיר קומי או לא. אז אתם תחליטו

מורתי מתה

לרכישה

המדור בשיתוף מנדלי מוכר ספרים ברשת

השקת הספר ברביעי הקרוב, 14.8.13. בנסיך הקטן

ספרים מצחיקים – אוי ארצי

מדי שבוע, בלי נדר, יתפרסמו פסקה-שתיים מספר קומי, והיום

אוי ארצי, יאיר גרבוז, קומדיהאוי ארצי, מאת יאיר גרבוז:

“תם יום הזיכרון ותחלוף שעה והכל מוכנים לטקס הדלקת המשואות – תיבת נח עם 12 זוגות של פירומנים: דרוזי ואתיופי, צ’רקסי ורוסי, עיוור מקרב ופצוע מפיגוע, חקלאי ופושט רגל, מורה ושכנו מקו העוני, תעשיין וניצול שואה, חרדי והלום קרב, נער מחונן וקצין המבחן שלו”.

 

 

לרכישה
המדור בשיתוף מנדלי מוכר ספרים ברשת