ארכיון תגיות: סרטי קומדיה

קומדיות רומנטיות מומלצות ולא מביכות

הצכמה קומדיות רומנטיות רלוונטיות לוולנטיין

תקציר: אלו הקומדיות הרומנטיות שאוהבים אנשים שפחות אוהבים קומדיות רומנטיות. כולל ביקורות ממיטב האתרים

למרות שאנחנו אוהבים קומדיות, רוב הקומדיות הרומנטיות לא בשבילנו, אנחנו לא  מזדהים עם המטרות, עם הדמויות וברוב המביך שלהן נדע כל מהלך עלילה, והבדיחות רק מקשטות את המסר, אהבה וחתונה עכשיו. אלא שיש כמה קומדיות רומנטיות לא מביכות, התייעצנו עם הגולשים, גנבנו ביקורות מאתרים אחרים והנה הסימוכין. מתנה שלנו לוולנטיין

כשהארי פגש את סאלי

קשה לדבר על קומדיות רומנטיות בלי לדבר על הקלאסיקה שהביאה את הז’אנר לשנות התשעים. בזכות הבימוי של רוב ריינר (“ספיינאל טאפ”, “הנסיכה הקסומה”) הכתיבה השנונה של נורה אפרון (שהפכה אחר-כך לבמאית בעצמה של סרטים כמו “נדודי שנה בסיאטל” ו”ג’ולי וג’וליה”) והכימיה בין בילי קריסטל למג ראיין, הסרט הזה הוא הרבה יותר מרק סצינת המסעדה המפורסמת. הסרט מגולל את סיפורם של הארי וסאלי, שנפגשים מספר פעמים בחיים, מנסים להיות חברים אפלטוניים ו… לא נגלה מה קורה בסוף. הוא מרגש, מלא בבדיחות מצויינות, ומרגיש כמו טיול כיפי לניו-יורק של פעם.

באתר Rotten Tomatoes נכתב עליו “הציב סטנדרט חדש לקומדיות רומנטיות.”

1989, במאי: רוב ריינר.

החתונה של החבר שלי

ג”וליאן  ומייקל  החליטו “להיפרד כידידים”, והבטיחו לעצמם שאם הם לא ימצאו פרטנר תוך 9 שנים, הם יתחתנו. לאחר 9 שנים ג”וליאן מקבלת חדשות טובות: מייקל מתחתן. פתאום היא מגלה שכל השנים שלא היו יחד, כשניהלה רומנים בלתי מחייבים, בעצם חיכתה לו. בלית ברירה היא אורזת חפציה, וממריאה לחתונה בשיקגו. אבל היא לא מביאה מתנה, אלא נלחמת! המטרה שלה להיות הכלה של מייקל. בהתחשב בתחרות העומדת מולה  המערכה לא תהיה קלה

באתר  Rotten Tomatoes,נכתב עליו “הודות לביצועיה המקסימים של ג’וליה רוברטס, וספין חתרני על הז’אנרהחתונה של החבר שלי היא קומדיה רומנטית מרעננת ומשעשעת”

בפברואר 2019 כוכבי הסרט התאחדו בשער הגיליון של Entertainment Weekly

1997 במאי: פי. ג’יי. הוגאן

Forgetting Sarah Marshall \ קח את זה כמו גבר

פיטר, בחור צעיר שעובד כמלחין של סדרת מתח מטופשת. כוכבת הסדרה, שרה מרשל, היא במקרה גם זוגתו לחיים, אבל מסתבר שהיא בוגדת בו עם כוכב פופ והוא ננטש על ידה. כדי לנחם את עצמו הוא מחליט לטוס להוואי ולשכוח מכל הצרות. הוא מגלה כי שרה מרשל ובן זוגה נמצאים בדיוק באותו אתר נופש.  כאן מתחוללת קומדיה של טעויות ומי שעוזר ליצירת סיטואציות לא שגרתיות ומאוד מצחיקות הם השחקנים הקבועים של אפאטו: פול ראד, ג’ונה היל וביל הדר. אבל יבעיקר ראסל ברנד הבריטי שמגלם את אלדוס סנו, כוכב הפופ המאוהב בעצמו ומאמין באהבה חופשית.

ביקורת עין הדג, עידן זיידמן: הוא מצחיק, הוא מכיל דמויות מעניינות, והוא קצת יותר בוגר מקומדיית הנעורים הטיפוסית.

2008, בימוי: ניקולס סטולר

10 דברים שאני שונאת אצלך

קמרון, תלמיד חדש בבית הספר, מתאהב בביאאנקה, הנערה הפופולרית בבית הספר. לאכזבתו, אביה של ביאנקה מבקש למנוע ממנה לצאת עם בחורים וקובע כלל – לפיו היא תורשה לצאת רק אם אחותה המרדנית קאט (תזכה לחבר משלה. כדי להתגבר על הקושי פונה קמרון לג’ואי, תלמיד נוסף המעוניין בביאנקה, והשניים רוקחים מזימה – הם ישלמו לתלמיד המרדן פטריק  שיצא עם קאט. לאחר מספר ניסיונות כושלים פטריק מצליח לשכנע את קאט לצאת עמו, אך תוכניתו של קמרון כושלת וביאנקה מעוניינת לצאת דווקא עם ג’ואי.

ביקורת, דורון פישלר, עין הדג: לא תצליחו להתחמק מזה: אם לא תיקנו את הסיפור הרומנטי, לפחות תהנו מהבדיחות. אם לא תהנו מהבדיחות, אז פשוט תשבו ותבהו בהנאה במר מוזר או בגב’ קריפי – איש איש לפי העדפתו – במשך שעתיים. בכל מקרה, מהסרט הזה תצאו בהרגשה טובה. תקנו אותי אם אני טועה, אבל בשביל זה באנו.

הסרט מבוסס על המחזה “אילוף הסוררת”, שייקספיר

1999, בימוי:  ג’יל גונגר

ליידי איב

נוכלת בשם ג’ין מנסה להונות, יחד עם אביה, בן עשירים בשם צ’ארלס  במהלך הפלגה, אך השניים מתאהבים. כשצ’ארלס מגלה את האמת אודות ג’ין, הוא נפרד ממנה. מאוחר יותר, ג’ין מתחזה ל”ליידי איב”, אריסטוקרטית בריטית, כדי לפגוש את צ’ארלס ולנקום בו. השניים מתאהבים מחדש ומתחתנים, אך נפרדים שוב בירח הדבש. בסיקוונס הסיום, אפילוג הסרט, השניים נפגשים שוב על ספינה.

ביקורת רוג’ר ארברט

If I were asked to name the single scene in all of romantic comedy that was sexiest and funniest at the same time, I would advise beginning at six seconds past the 20-minute mark in Preston Sturges‘ “The Lady Eve,” and watching as Barbara Stanwyck toys with Henry Fonda’s hair in an unbroken shot that lasts three minutes and 51 seconds1941, בימוי: פרסטון סטרג’ס

החנות מעבר לפינה

עובד הבכיר בחנות המתנות של מטוצ’ק הוא אלפרד קראליק,צעיר חביב ונאה.הוא מאוהב בצעירה אותה לא פגש מעולם והוא אפילו אינו יודע את שמה.הם הכירו דרך התכתבות אנונימית שעסקה תחילה בנושאי תרבות והתפתחה לאהבה (מן רומן וירטואלי לפני עידן המחשב).כאשר מתווספת לצוות החנות צעירה בשם קלרה נובאק,הם אינם מסוגלים לסבול אחד את השני ורבים בלי הפסקה.כמובן,מה שכל אחד מהם אינו יודע הוא שהשני הוא חברו האנונימי להתכתבות.

ביקורת, רעות חוצה, סלונה

רלוונטי מתמיד אפילו שעברו יותר מ-70 שנה, בגלל שהוא תמים ונאיבי וזה מחמם את הלב. בגלל שאם אתן לא מכירות עדיין את ג’ימי סטיוארט זה הזמן לפגוש אותו, ויסלחו לי כל החתיכים הגדולים של הוליווד אבל אין כמו המענטשים של פעם.

1940, בימוי: ארנסט לוביטש

מוכה אהבה

 בחור בן שלושים פלוס מנהל מפעל קטן ומרוחק מהעיר, שכל עניינו הוא לאסוף כמה שיותר תלושים כדי לזכות בטיסות חינם. האובססיה הזו שולטת גם בחייו האישיים, או יותר נכון בחוסר חיים נורמליים. הוא מפחד מקשר ישיר. הוא מעדיף לנהל שיחות עם נשים דרך הטלפון בתשלום. הוא נהנה לפנטז על בחורה תמימה שעונה לו בצד השני של קו הטלפון, כזו שבאמת אכפת לה מחייו, ולא אחת שמוכנה להשמיע קולות חושניים כדי שיגיע לפורקן מהיר. את האשמה הוא בהחלט יכול להטיל על משפחתו מרובת האחיות, כשלכל אחת מהן יש עצה כיצד עליו לכלכל את מעשיו. השידוכים שהן מוצאות לו, מטרידים את מנוחתו לא פחות, אבל דווקא בתחום הזה יש אור בקצה המנהרה. ישנה בחורה אחת שמתעניינת בו למרות ואולי דווקא בגלל אופיו המיוחד, והוא גם יוצא מגדרו כדי להוכיח לה את אהבתו. הבחור מוכה האהבה, יעשה דברים שמעולם לא עלה על דעתו כי הוא מסוגל לעשות כדי לזכות באהבתה.

מהביקורות, יגאל קלוף, אתר סרט

הסרט “מוכה אהבה” אינו בעל תובנות גדולות. הוא גם אינו סרט אהבה סוחף וגדול מהחיים. אבל הוא בהחלט אחד הסרטים הטובים שראיתי לאחרונה. הוא כתוב היטב, משוחק היטב, נוגע ללב, עדין וכואב, וגורם לצופה להזדהות בקלות עם הגיבור הבודד, ולייחל שימצא אהבה, חום ושלווה, שיביאו מזור לבדידותו ועצבותו. הסרט נע בין דרמה לקומדיה בחן ובעדינות. ובכלל, המלה “עדינות” היא האסוציאציה הראשונית שלי לגבי הסרט “מוכה אהבה” – סרט קצר כל כך, אך מלא כל כך בטוב. אין לי הסבר ממשי מדוע הסרט כל כך טוב, ומילים לא ימחישו את מה שהעין והלב יבינו. לכו לראות, ומהר.:

בימוי: פול תומאס אנדרסון, 2003

קראו עוד:

שני הפול ראד- הקומיקאי האינדי לעומת שחקן המיינסטרים

וידיאו קומדי, סרטונים מצחיקים השבועיים, 12.12-28.11

שיין בלאק: מכניס את הקומדיה לאקשן

חנוקומדיה!

רגעי החנוכה הכי טובים בקומדיה האמריקאית. לכאורה

חנוכה שמח, ילדי קומדיה יקרים! ואיזו דרך טובה יותר לחגוג את חג האורים עם המומחה שלכם לקומדיה אמריקאית מאשר לדבר על רגעי החנוכה הטובים ביותר שהגיעו אלינו מאמריקה. הו הו הו! רגע, זה לא האיש הנכון.

כידוע לכולנו, תעשיית הקומדיה האמריקאית מלאה ביהודים, אז זה הגיוני שיהיה להם הרבה רפרנסים לחגי ישראל. אחד מהסיטקומים האמריקאים האהובים פה בארץ, שעדיין משודר פה בשידורים חוזרים וכנראה ימשיך עד שהשמש תתפוצץ, הוא כמובן ״חברים״. מוניקה ורוס הם יהודים מצד אבא, אליוט גולד, ובאחד מהפרקים האהובים של הסדרה, רוס מנסה ללמד את בנו, הרבע יהודי הקטן, על חנוכה, אך בנו מעוניין רק בחג המולד (הרבה מהקומדיה על חנוכה עוסקת ברגשי הנחיתות של החג מול כריסטמטס מלא המתנות והקישוטים). לאחר שלא מצליח למצוא תחפושת סנטה קלאוס הוא מופיע בדירה בתחפושת של ״ארמדילו החגים״ ומנצל את ההזדמנות להדליק את הבן על חנוכה. הפרק הזה השאיר כזה חותם על התרבות האמריקאית שכאשר חיפשתי Hanukkah בגוגל, אחת ההשלמות האוטומטיות הייתה Hanukkah Armadillo. וזה אפילו לא השם שלו בפרק!

מוסד הקומדיה האמריקאי ״סאטרדיי נייט לייב״ גם התייחס לחנוכה כמה וכמה פעמים. המערכון הידוע ביותר הוא כנראה ״שיר החנוכה״ שביצע אדם סנדלר ב״וויקנד אפדייט״ ב-1994. סנדלר, חמוש בגיטרה וקסם ילדותי, מגיע לשולחן ומדבר על הילדים היהודים המסכנים שמרגישים בודדים בתקופת החגים ומבצע בשבילם שיר שמורכב בעיקר משמות של סלבריטאים יהודיים (קירק דוגלאס, ג׳יימס קאן, קפטן קירק וספוק), כדי לעזור להם להרגיש פחות לבד. והוא גם חורז ״חנוכה״ עם ״מריחואנכה״ שזה פשוט נפלא. עוד חבר SNL יהודי היה כמובן ג׳ון לוביץ׳ האהוב (עלי) שכיכב במערכון ״חנוכה הארי מציל את חג המולד״ ב-1989. במערכון סנטה קלאוס (פיל הארטמן ז״ל) חולה מדי בשביל לחלק את המתנות בערב חג המולד, אז הוא קורא לחברו חנוכה הארי, בגילומו של לוביץ, דמות חנוכה פיקטיבית דמויית סנטה קלאוס, להחליף אותו. הארי מסכים ורוכב על העגלה שלו שנמשכת על ידי שלושה חמורים: הרשל, מוישה ושלמה, ומגיע לביתם של שני ילדים נוצרים קטנים, שם הוא נותן להם מתנות מאכזבות כמו גרביים, מטבעות שוקולד וסביבון. הדמות הופיעה רק בעוד מערכון אחד, אך נשארה זכורה באמריקה, עד שגויים מסויימים חושבים שחנוכה הארי הוא מנהג יהודי אמיתי. מערכון פחות זכור הוא This, You Call a Wonderful Life פארודיה על It’s A Wonderful Life סרט חג המולד האמריקאי הקלאסי על אהבת האדם ונדיבות. במערכון הזה מוצגת גרסה מקורית פיקטיבית של הסרט, ובו תושבי העיר הקטנה הם יהודים החוגגים את חג החנוכה ובמקום לעזור לג׳ורג׳ ביילי השבור כלכלית הם באים אליו לבית ומתווכחים על איזו מעדניה יותר טובה. וגם ג׳ף ברידג׳ס משחק רבי משום מה. זה כמעט אנטישמי.

אך שיר אחד ב-snl לא היה הסוף של משימתו של אדם סנדלר לשמח את הילדים היהודיים בחג החנוכה, הוא גם יצר סרט אנימציה שלם בהשראת השיר בשם Eight Crazy Nights, סרט שאהבתי מאוד בילדותי אך אני יכול להודות עכשיו שהוא די מחורבן. סנדלר מדבב אלכוהוליסט מסכן שלומד להעריך את רוח חג החנוכה, בעזרת דמויות נוספות בדיבוב אדם סנדלר, פרסומות סמויות והרבה הומור קקי. סרט החנוכה הטוב ביותר (לא שיש הרבה תחרות), הוא כנראה ״נקמת הפטיש העברי״, עוד סרט שאהבתי בילדותי, אבל אני עדיין חושב שהוא די טוב! אדם גולדברג (״חברים״, ״להציל את טוראי ריאן״, באופן מדהים רק חצי יהודי) מככב בפארודיית הבלאקספלויטיישן הזאת בתור הפטיש העברי, גיבור אקשן קשוח ויהודי שנקרא להציל את חג החנוכה מסנטה קלאוס מרושע (בגילומו של אנדי דיק) שמעוניין להשמיד אותו ואת כל החגים הלא נוצרים. הסרט מכיל בערך 20 אלף רפרנסים ובדיחות יהודיות והופעת אורח של אד קוץ׳, ראש העיר היהודי לשעבר של ניו-יורק (ראש עיר לשעבר, לא יהודי לשעבר. טוב, אני מניח טכנית יהודי לשעבר כי הוא מת).

וכך מסתיים סיורנו בקומדיה האמריקאית על חג החנוכה, החג הפחות מוערך ונוצץ, אך המאוד מצחיק. הצטרפו אלי בעוד כמה חודשים שאני אנסה למצוא איזה רפרנסים בסיטקומים יש לפסח. זה יהיה קצת יותר קשה.

הצילו, אני בתוך סרט!

הטריילר לסרטה החדש של רבל ווילסון על להיות תקועה בקומדיה רומנטית גרם ליונתן עמירן לחשוב על עוד כמה סרטים שבהם הגיבור נכנס לסרט, באופן מילולי

.

 

השבוע יצא הטריילר לסרט החדש שינסה להפוך את רבל ווילסון לכוכבת, Isn’t It Romantic ובו היא משחקת בחורה נורמלית שלפתע מוצאת את עצמה בקומדיה רומנטית, וצריכה להתמודד עם כל קלישאות הז’אנר. באופן אירוני ז׳אנר ה״גיבור מהעולם שלנו מוצא את עצמו בעולם של ז׳אנר קולנועי״ הוא בעצמו כל-כך קלישאתי שאפשר לעשות סרט על גיבור מהעולם שלנו שמוצא את עצמו בסרט שבו הגיבור מהעולם שלנו מוצא את עצמו בסרט. ואפשר גם לעשות רשימה של סרטים כאלה.

פלזנטוויל

כנראה הגרסה הכי מפורסמת של ז׳אנר זה. ריס ווית׳רספון וטובי מקגווייר משחקים שני תאומים שנכנסים לתוך הטלוויזיה שלהם, ומוצאים את עצמם בתוך עולם שחור-לבן של סיטקום משנות החמישים. הסרט משתמש בעלילה הזו כדי להעביר מסרים על גזענות וחופש הביטוי, כשהגעתם של התאומים גורמת לאנשים להפוך ל״צבעוניים״ ולסבול מגזענות. ״פלזנטוויל״ נכשל בקופות אך עם השנים הפך לסרט קאלט.

אחרון גיבורי הפעולה

עוד סרט מהז׳אנר שסבל כישלון צורב בקופות הוא פארודיית האקשן, ״אחרון גיבורי הפעולה״. נראה שלסרט היה את כל המרכיבים בשביל להצליח. שוורצנגר מככב, ג׳ון מקטירנן המנוסה (״מת לחיות״, ״הטורף״) מביים ותסריט של מומחה האקשן והקומדיה, שיין בלאק המלך. אבל איכשהו הכל השתבש והסרט היה פלופ ענקי. השחקן הילד אוסטין אובריאן מככב בסרט בתור דני, נער חובב אקשן שמקבל כרטיס קולנוע קסום שמעביר אותו לתוך העולם של גיבור האקשן הפיקטיבי ג׳ק סלייטר, בגילומו של שוורצנגר. במהלך הסרט דני מגיב על הקלישאות של הסרט שבו הוא נמצא ואף מעביר את סלייטר לעולם האמיתי שם הוא צריך להתמודד עם מלאך המוות מ״החותם השביעי״ של אינגמר ברגמן. עם השנים ״אחרון גיבורי הפעולה״ הפך גם הוא לסרט קאלט אהוב על רבים, אך בזמנו הוא נחשב לכישלון גדול שגרם לשוורצנגר להפסיק עם הפארודיות העצמיות, לפחות לקצת זמן.

The Final Girls

באופן מטורף לחלוטין (מטורף!) שמדגיש כמה הז’אנר הזה נפוץ, טוד שטראוס-שולסן, הבמאי של Isn’t It Romantic, ביים כבר סרט ״גיבור נכנס לסרט״ בעבר. זה היה The Final Girls מ-2015, ובו נערה בשם מקס מוצאת את עצמה בסרט ״סלאשר״ צ׳יזי משנות השמונים, בסגנון יום שישי ה-13. שני הסרטים אפילו חולקים שחקן משנה באדם דיוויין מ״עובדים מצטיינים״. The Final Girls היא קומדיה סבירה ומבוימת היטב, עם קאסט לא רע שגם כולל את תומאס מידלדיץ׳ מ״סיליקון וואלי״ ואליה שאקוואט מ״ממשפחה בהפרעה״ ו-Search Party, אך נופל בתסריט שלו ובעובדה שמכיוון שהיה סרט בדירוג PG-13 לא יכל לחקות במדויק סרט אימה מלוכלך ואלים.

שושנת קהיר הסגולה

טכנית הסרט הזה של וודי אלן מציג את ההפך של הז׳אנר הזה, כשהבלש הפיקטיבי טום באקסטר, בגילומו של ג׳ף דניאלס, עוזב את הסרט שלו ומגיע לעולם האמיתי שלנו, או לעולם האמיתי של סרט של וודי אלן. כתיבת המאמר הזה גורמת לי לחשוב, איך סרט שבו דמות מוצאת עצמה בתוך סרט של וודי אלן יהיה. כולם מסביבך שנונים ונוירוטים, כל הבחורות הצעירות לוטשות אחרי זקנים, ויש לך תחושה לא נוחה שמשהו לא טוב קורה עם הבמאי שלך.

הדמויות הקומיות האהובות בכל הזמנים

שאלנו אתכם אילו דמויות קומיות אתם אוהבים, ועניתם. אז אל תתלוננו עכשיו

 

מה הופך דמות קומית לאהובה? אני לא יודע. אם הייתי יודע אז דמויות שאני המצאתי כמו ״גיורא חולב העזים המשוגע״ היו מודפסות על חולצות ברחבי המדינה. אבל מה שאני כן יודע זה שגולשי ילדי הקומדיה, האתר הזה שאתם קוראים עכשיו, בחרו מי הדמות הקומית האהובה ביותר והתוצאות בידיי. אז מי זכה? ומה אני חושב על כל זה? בואו נגלה.

מקום חמישי-תיקו משולש

הומר סימפסון. דו

הומר סימפסון

הבחירה האישית שלי למקום הראשון. הומר הוא דמות קומית פשוטה: איש מאוד מאוד טיפש. אבל היוצרים הגאונים של משפחת סימפסון הצליחו ליצוק כל כך הרבה הומור משובח לתוך הקונספט הפשוט הזה, ועד היום אנשים מצטטים את פניני החוכמה של אותו אידיוט. הומר אולי התחיל כסתם אבא עצבני ומתוסכל, אך הפיכתו לטמבל תמים ותום לב (שנוטה עדיין להתקפי זעם) הייתה החלטה טובה של הכותבים. אבל הומר הוא גם דמות עגולה, ואני לא מתכוון רק פיזית. הוא אוהב את משפחתו, מסור לאשתו ותמיד רודף אחרי איזה חלום מטורף שיש לו בפרק הספציפי הזה, בין אם זה להיות ליצן, שומר ראש או אסטרונאוט. יש סיבה שהדמות הזאת שרדה כמעט שלושים שנה.

האנק קינגסלי.לארי סנדרס

האנק קינגסלי

היי נאו! אני כבר כתבתי כאן בעבר על אהבתי לג׳פרי טמבור, והבעייתיות של אהבה זו בימים אלו. גילומו של אב המשפחה ג׳ורג׳ בלות׳ היא עוד דמות קומית אהובה עליי, אבל האנק קינגסלי היא בחירה מצוינת. האנק הוא דוגמה נפלאה לאנשים המזויפים של עולם הבידור, נושא ש״המופע של לארי סנדרס״ עסק בו רבות. אין לו הרבה כישרון או חוכמה, אבל הוא הצליח להשתחל לג׳וב נוח בטלוויזיה והוא הולך לנצל את זה לכמה שיותר קמפיינים מלאי כסף ודייטים עם בחורות רדודות. וכמובן יש לו קאצ׳פרייז נהדר.

המפקח קלוזו. רק סלרס

המפקח קלוזו

דמות הקולנוע הראשונה ברשימה, המפקח קלוזו הוא דוגמה נהדרת לעוד אלמנט קומי חשוב: דמויות שגרועות בעבודה שלהם – מצחיקות. קלוזו הוא כמובן בלש, אבל חסר לו את הכישורים הדרושים לעבודה זו: תחכום, אלגנטיות, ערמומיות. אבל בכל זאת הוא בדרך כלל פותר את התעלומה וזה כמובן, עוד יותר מצחיק. קלוזו הוא גם הדמות היחידה ברשימה הזו שגולמה על ידי יותר משחקן אחד, אבל הוא גם הוכיח ששיטה זו לא מוצלחת. כשחושבים על קלוזו חושבים על פיטר סלרס, ולא על סטיב מרטין או אלן ארקין.

מקום רביעי-תיקו

גראוצ’ו

גראוצ׳ו מרקס

האחים מרקס ידעו טוב מה הכישורים של כל אחד מהם. צ׳יקו שיחק נוכל פשוט ומקסים, הארפו שתק ועסק בהומור פיזי, וזפו גם היה שם לפעמים. וכמובן, גראוצ׳ו היה השנון ביותר וזרק הערות קומיות מתוחכמות באותו קול אהוב. גראוצ׳ו השפיע על דמויות קומיות רבות שבאו אחריו כמו באגס באני, יאקו וורנר ופלטש.

וואו באנדי

אל באנדי

אל באנדי הוא לא בדיוק דמות שמתאימה לאקלים של היום. שובוניסט גאה שתיעב במיוחד נשים שמנות והקים ארגון אנטי-נשי בשם NO MA’AM? קצת פחות מצחיק היום. אבל בכל זאת אל היה לוזר ונהנינו לראות אותו סובל, ומקטר בצורה מצחיקה על אותו סבל. אל העביר את כישלון החלום האמריקאי, והיה דמות חשובה בשבירת מודל הסיטקום הקלאסי. אני לא הייתי שם אותו מעל הומר סימפסון, (ויש לציין שהסימפסונז ירדו על ההומור הנמוך של ״נשואים פלוס״) אבל אני מבין מדוע הוא נבחר. קל לגברים רבים להזדהות עם אל, אפילו אם הם לא עובדים בחנות נעליים שהקליינטורה שלה מורכבת בעיקר מנשים גדולות מימדים.

בין

מקום שלישי: מר בין

לרבים מהדמויות האלו יש קאצ׳פרייז אהוב שעזר להם להיתקע בתודעה. אבל לא למר בין. יש לו בקושי מילים. אין לו אפילו שם פרטי. ולמרות זאת הדמות הפשוטה הזו בגילומו של רואן אטקינסון הצליחה לשרוד כל השנים האלו בעזרת הומור פיזי משובח והבעות פנים מצחיקות. אנחנו גם אוהבים את מר בין, כי הוא בסך הכל בחור טוב. הוא רוצה תמיד לעזור אבל אף פעם לא מצליח. לעומת שחקנים אחרים ברשימה הזו, רואן אטקינסון מצא גם אהדה בגילום דמויות אחרות, אך תמיד כשנסתכל על פרצופו נחשוב קודם כל על מר בין.

מקום שני: הנווד/ צ׳ארלי צ׳פלין

מה עוד אפשר להגיד על צ׳ארלי צ׳פלין? לא הרבה. לכו לכל קורס קולנוע קלאסי והם יחפרו לכם שעות על ההומור הפיזי, הנשמה הטובה, המסירות לדמות וכל זה. אבל האם צ׳פלין עדיין מצחיק היום? מתברר שבעיני רבים כן. אני לא מוצא את עצמי נקרע מצחוק מול אותם סרטים ישנים אבל אני מכבד את הדמות הזאת על כל מה שתרמה לתרבות שלנו, בהיותה הדמות הישנה ביותר ברשימה. והיא עשתה זאת עם עוד פחות מילים ממיסטר בין.

מקום ראשון: ג׳ורג׳ קוסטנזה

הא! קח את זה, צ׳פלין! אתה אולי השפעת על כולם וזכית בשלושה אוסקרים, אבל אתה עדיין לא אהוב כמו דמות מסיטקום מהנייטיז. הסיטקום הכי טוב של הנייניטיז, אבל עדיין. אני מת על ג׳ורג׳ קוסטנזה. הוא טיפש, הוא ערמומי, הוא שנון, הוא עצלן, הוא עצבני, הוא חרמן, יש בו הכל! הוא נוצר בגאונות על ידי ג׳רי סיינפלד ולארי דייוויד (והתבסס על דייוויד), הוא נכתב בגאונות על ידי כמה מהכותבים הטובים ביותר וגולם בגאונות על ידי ג׳ייסון אלכסנדר, שהכניס כל-כך הרבה לדמות הזאת. כל הדמויות ב״סיינפלד״ כמובן נפלאות, אבל קריימר מוזר מדי, איליין מגניבה מדי וג׳רי שחקן רע מדי. אבל ג׳ורג׳? כולם יכולים להזדהות איתו, ובאותו זמן לשנוא אותו ולרחם עליו. ג׳ורג׳ המציא פילוסופיה משלו, תיכנן מזימה שלמה כדי לגלות מי גנב לו את ה״טוויקס״, עצר את התנועה בשביל להציל תוצאה במשחק וידיאו וניסה לאכול סנדוויץ׳ בזמן סקס. ג׳ורג׳ קוסטנזה, אנחנו מצדיעים לך, ואנחנו מבינים שרק היית בבריכה.

 

כמעט נכנסו : פולטי, קרמר, שאולי, ג’רי לואיס, רבי יעקב

8 דמויות ישראליות בקומדיות אמריקאיות

לכבוד התכנית החדשה של סשה ברון כהן, המשודרת ב-yes, ובה הוא מגלם את אל”מ ערן מורד, יונתן עמירן בוחן כמה אמינות שמונה מהדמויות הישראליות בקומדיות אמריקאיות

.

השבוע כולם דיברו על התכנית החדשה של סשה ברון כהן המשודרת בארץ ב-יס  Who Is America, גרסה מחודשת של פורמט ״עלי ג׳י״ שלו בו הוא מגלם דמויות שונות ומראיין דרכם אנשים אמיתיים שלא יודעים מה קורה במטרה להוציא אותם מטומטמים. מארבע הדמויות שהופיעו בפרק הראשון הדמות שבלטה ביותר, בחו״ל ובארץ, היא ערן מורד מומחה אנטי-טרור ישראלי ואלוף משנה בצה״ל. באמריקה אנשים אהבו את הדמות כי היא נוגעת בנושא שחשוב מאוד לאמריקאים כרגע, השימוש בנשק בבתי ספר. ובארץ אהבנו את הדמות כי אנחנו אוהבים שאמריקאים משחקים ישראלים. זה מחמיא, זה מצחיק וזה קצת מביך לפעמים, אבל אנחנו אוהבים את זה. אז בואו נסתכל על כמה מהדוגמאות הבולטות לדמויות של ישראלים בקומדיות אמריקאיות, ונבדוק כמה הם אמינים וכמה הם מצחיקים.

אל״מ ערן מורד- סשה ברון כהן, Who Is America

לסשה ברון כהן יש יתרון בולט בלגלם דמויות ישראליות- הוא משלנו! סוג של. ברון כהן נולד בלונדון, אבל יש לו אמא ישראלית, הוא דובר עברית שוטפת, יש לו סבתא בחיפה וכמובן, הוא השתמש בידע שלו על ישראל כדי לגנוב לדובל׳ה גליקמן את הקאץ׳-פרייז. ערן מורד, לכן, הוא דמות די משכנעת. המבטא שלו לא רע (למרות שה-R שלו קצת מוגזמת), הוא משלב עברית פה ושם (“שקט צעיר!”), הפנץ בגבה הוא טאץ׳ נחמד והוא אפילו קרא לו על שם אחיו והמלחין הקבוע שלו, ערן ברון כהן. אני מוריד לו קצת נקודות על כך שההדפס בעברית על החולצה שלו כתוב הפוך. ואני גם רוצה לציין שלמרות מה שנאמר בתכנית, החוקים להחזקת נשק בארץ הרבה יותר שפויים מהחוקים שיש כרגע בארצות הברית.

אמינות: ארבעה מתוך חמישה כדורי פלאפל.

זוהן דביר – אדם סנדלר ״אל תתעסקו עם הזוהן״

זוכרים ב-2008 ש״אל תתעסקו עם הזוהן״ יצא וכולנו התלהבנו שכוכב הוליוודי גדול עושה סרט על ישראל, שצולם בחלקו בישראל עם שחקנים ישראליים? ועכשיו, עשור לאחר מכן, אנחנו יכולים להודות שזה סרט די מעפן. בכל מקרה, סנדלר לא משחק ישראלי מאוד משכנע. המבטא שלו נשמע צרפתי, הסטריאוטיפים שלו מוזרים (ישראלים אוהבים חומוס? נכון. ישראלים מתים על דיסקו? אני לא יודע בקשר לזה) וכמובן הרבה נקודות יורדות על כך שקרא לדמות ״זוהן דביר״ בזמן ש״זוהן״ זה לא שם. סנדלר כנראה ניסה להגיע לשם דומה ל״זוהר״ והגיע למילה שאוטו-קורקט לא מזהה. אבל עידו מוסרי ויוסי מרשק מאוד טובים בסרט.

אמינות: שתיים מתוך חמש עגבניות שרי.

ארי פרנקל – ג׳ון סטמברג, ״פילדלפיה זורחת״

ארי פרנקל, מהפרק השני של העונה השנייה של ״פילדלפיה זורחת״, The Gang Goes Jihand, הוא כנראה הדמות הכי פחות ישראלית ברשימה הזו. הוא טוען שהוא העביר את משפחתו מישראל לפילדלפיה לאחרונה בגלל המצב הביטחוני , אבל אין לו שום מבטא, הוא פשוט בחור יהודי. וגם איזה מין ישראלי עוזב את הארץ? נפולת של נמושות! אבל ארי נועד לייצג את ישראל כולה בסיפור המטורף של ״פילדלפיה״ שבו הוא קנה את האדמה שעליה יושב הבר, והחבורה נאלצת להילחם בו בעזרת קלטת שלהם בתור מחבלים רעולי פנים ושקית של קקי בוער. החבורה גם כמובן לא יודעת הרבה על ישראל: צ׳ארלי משום מה חושב שהיה שם צונאמי לאחרונה.

אמינות: אחד מתוך חמישה רובי עוזי.

ג׳ייקוב ודורית – סשה ברון כהן ויעל נעים, ״משפחת סימפסון״
סשה ברון כהן שיחק ישראלי גם בפרק הזה של “משפחת סימפסון”, שהוא מעונה אחרי עונה עשר, אז למי אכפת. ברון כהן מגלם את ג’ייקוב, מדריך תיירות ישראלי שמוביל את הסימפסונים וחבריהם בירושלים. לג’ייקוב יש בהחלט הרבה “חוצפה” ישראלית (הקאץ’-פרייז שלו זה “שאט יור פייס”) , והמבטא שלו לא רע, למרות שנשמע קצת מצונן. יעל נעים, שנולדה בישראל וזכתה לקריירה שירה בין-לאומית, משחקת את ביתו דורית, שנאבקת בבארט בעזרת (כמובן) קרב-מגע. כמו כל פרקי הטיולים של הסימפסונז, הם לקחו את הסטריאוטיפים של הארץ והגזימו אותם כמה שיותר לתוצאה קומית, שלא פוגעת יותר מדי.

אמינות: ארבע מתוך חמש חולצות SuperJew שקונים בירושלים.  

ירון – דיוויד וויין, Wet Hot American Summer: First Day of Camp ו-Wet Hot American Summer: Ten Year Later

ירון, בגילומו של יוצר ובמאי הסדרה, דיוויד וויין, מופיע בסדרות הפריקוול ובסיקוול של נטפליקס לסרט הקאלט Wet Hot American Summer. וויין כנראה רצה להכניס את עצמו לכיף כמו יוצר הסדרה והסרט האחר מייקל שוואלטר, ועשה זאת בדמות הדון ז׳ואן הישראלי, ירון, מדריך מחנאות ושחקן כדורגל מדהים. בפריקוול, ירון גונב לקופר את אהובתו, דונה, ובסיקוול הוא ודונה מגייסים את קן מרינו, הליידיז-מן הבתול, להיות תורם הזרע שלהם. בתור ירון, וויין מדבר במבטא לא רע, מבטא לא נכון, מילים עם Th (כמו ישראלי אמיתי) ומנגן בשופר בצורה מדהימה וסקסית. יש לציין שזו לא הפעם הראשונה שבה וויין שיחק יהודי מושך בצורה מטורפת. הוא גם שיחק את רבי מקג׳וג׳ו ב-Children’s Hospital ואת בן דמותו דייוויד ב-Stella.

אמינות: שלוש מתוך חמש פניות נכונות בווייז.

יעל הופמן – מיטל דוהן, ״העשב של השכן״ /נתניהצ- גל גדות, ״דייט לילי״

זה לא הוגן לגמרי להשוות את ההופעות האלה של שחקניות ישראליות אמיתיות, שגדלו כל חייהן בארץ, להופעות של אמריקאים, אבל צריך לציין אותן  בכל זאת.

לפני שהייתה וונדר-וומן, אבל אחרי תפקידה הבלתי נשכח בתור ג׳יזל ישר ב״מהיר ועצבני״, גל גדות שיחקת את ״נתניה״ בהופעת אורח קצרה לצד מארק וולברג, טינה פיי וסטיב קארל, בקומדיה החביבה ״דייט לילי״. כשהזוג הנשוי קארל ופיי באים לבקר קליינט חתיך של פיי בגילומו של וולברג, הוא מבלה עם ישראלית לוהטת בשם נתניה, שיורדת על הזוג בעברית וקוראת להם ״זקנים וחלשים”. וגם וולברג מדבר אליה בעברית שזה עוד משהו שאנחנו אוהבים.

מיטל דוהן גילמה בדרמה הקומית ״העשב של השכן״ את יעל הופמן, שעבדה במדרשה שאליה נרשם אנדי כדי להתחמק מלהתגייס לצבא. בתור יעל, דוהן מגלמת צברית קשוחה שבסצנה הכי זכורה שלה מקיימת יחסי מין עם אנדי, בלי סדין עם חור אבל עם סטראפ-און שחור גדול לצלילי מוזיקת כלייזמרים. שמע ישראל!

אמינות: כאמור זה קצת רמאות כי הן ישראליות, אבל עדיין – חמישה מתוך חמישה מוצרי ים המלח.

יוני מדריך הקרב מגע – גיל עוזרי, ״הכל לטובה״

קרב מגע הפך לאחד הדרכים הבולטות בה תרבות ישראלית חדרה לאמריקה. הרבה סיטקומים הזכירו את אומנות הלחימה הישראלית, ולמה לא? זה רפרנס אקזוטי ויש לזה שם מצחיק. בפרק של ״ארצ׳ר״ למשל, ארצ׳ר יורד על סוכן אחר על כך שלמד קראטה, לה הוא קורא ״הדיין קוק של אומנויות לחימה״ ומשוויץ שלמד קרב מגע, מבחור מה״מוסד״. כשהסיטקום הנהדר ״הכל לטובה״ זצ״ל עשה פרק בעונה הראשונה, ובה החברות פני וג׳יין לקחו שיעורי קרב מגע ביחד, הם שכרו את הקומיקאי והכותב גיל עוזרי, שכתב לתכנית ובהמשך כתב לתוכניות כמו ״ברוקלין 99״ ו-Big Mouth, לשחק את יוני, המדריך הישראלי לקרב מגע. גיל עוזרי! זה כבר נשמע כמו מישהו שלמד איתי בחטיבה. יוני מציג את עצמו בתכנית כ״יוני. שבעברית זה קיצור של המתנה של אלוהים. ולצערי זה גם ׳איבר מין נשי׳ בסנסקריט״. וזה מאוד מצחיק ונכון. יוני מדבר במבטא ישראלי די מדויק, ומבטא לא נכון מילים באנגלית בדרך שבה ישראלי יבטא אותן לא נכון. יוני גם עוזר לפני לשחרר את הישראלית הקשוחה שבתוכה – שירה אברמוביץ׳.

אמינות: חמש מתוך חמש מכות בבריכה.

 

קראו עוד:

מדריך האזנה לפודקאסטים על קומדיה

הקומיקאים הכי אוברייטד

קובי בלולו  ראיון ר-ציני

סיכום חדשות הקומדיה, 31.3-24.3

טריילרים לקומדיה החדשה של מילה קוניס וקייט מקינון ולעונות החדשות של ״ארצ׳ר״ ו״מת על הבמה״, סרטים חדשים מבית הבמאי ״חולי אהבה״ וגם של יוצרת ״חמוץ מתוק״ ופרטים על העונה החדשה של Documentary Now!

 

דאבל אקס סבן

טריילרים הם כמו סרטים קטנים שאתה לא אוכל בהם פופקורן. למרות שאתה יכול, אני מניח…השבוע יצא הטריילר ל-The Spy Who Dumped Me, קומדיה חדשה בכיכובן של מילה קוניס וקייט מקינון. קוניס מככבת בתור אישה שלאחר שנזרקת על ידי סוכן CIA מוצאת את עצמה באמצע סרט ריגול, עם חברתה הטובה מקינון. בסרט מופיעה גם ג׳יליאן אנדרסון, שיש לה ניסיון עם סוכנים חשאיים מתפקידה בתור סקאלי ב״תיקים באפילה״, וגס׳טין ת׳רו, שיש לו נסיון באקסים מזה שזרק את ג׳ניפר אניסטון. שם הסרט הוא כבר פרודיה על סרט הבונד המפורסם ״המרגל שאהב אותי״, מה שיחסוך מהמתרגמים בארץ לעשות את זה כמו שעשו עם Knocked Up.

מקור: Variety

צוחקים ומרגלים

עוד טריילרים שיצאו השבוע הם לעונות החדשות של הדרמה הקומית ״מת על הבמה״ ולסדרת האנימציה האהובה ״ארצ׳ר״. לפי הטריילר ל״מת על הבמה״, העונה השנייה של הדרמה הקומית על סצנת הקומדיה בשנות השבעים בהפקת ג׳ים קארי תמשיך להתייחס לקומדיה מאוד ברצינות ולהיות מאוד סבנטזיזית. העונה החדשה מתחילה ב-6 במאי. בטריילר של ״ארצ׳ר״ אנחנו רואים שהיוצרים ממשיכים לשנות את פורמט הסדרה שלהם והפעם משגרים את הקאסט האהוב לאי טרופי, שם ארצ׳ר הוא טייס, לאנה היא נסיכה, פאם היא בריון, סיריל הוא שוטר גרמני וד״ר קריגר הוא תוכי. נראה מאוד מוזר אבל גם מצחיק. Archer: Danger Island מתחיל ב-25 באפריל.

מקור: Screen Rant ו-Splitsider

 

ננטפליקס

ואי אפשר מבזק קומדיה בלי איזה משהו קטן על נטפליקס, אז השבוע אתר הסטרימינג הודיע על הפקת קומדיה רומנטית חדשה שתבויים על ידי ננטצ׳ה קאהן יוצרת הסיטקום Fresh off the Boa, שתורגם בארץ כ״חמוץ-מתוק״, ובכיכובם של כוכב הסדרה ראנדל פארק וכותבת הסדרה, הקומיקאית אלי וונג, שגם כתבו את התסריט. פארק ווונג יככבו בתור שני חברי ילדות שנפגשים שוב לאחר 15 שנה שלא דיברו זה עם זו. לסרט עדיין אין שם אבל אם הוא היה יוצא בארץ היו מתרגמים אותו בתור ״אורז מטוגן״ או משהו כזה.

מקור:Variety

 

דוקומנטרי אחר כך

העונה החדשה של Documentary Now!, סדרת פארודיות הדוקו של סת׳ מאיירס, פרד ארמיסן וביל היידר, תשודר רק בתאריך לא ידוע ב-2019, אך יוצרי הסדרה החליטו השבוע לספר לנו על כמה מהסרטים והז׳אנרים שלהם הם הולכים ללעוג בצורה אוהבת בעונה השלישית. אחד מהפרקים יהיה פארודיה על סרטים רציניים על חקר החלל בשם One Giant Leap ויעסוק במפיקי הטלוויזיה ששידרו את הנחיתה (ולא במפיקי הטלוויזיה שזייפו אותו במחסן בניו-ג׳רזי, כנראה) ועוד פרק שייקרא Waiting For The Artist יהווה פארודיה על אומנית המיצג מרינה אברמוביץ׳ וסרטה The Artist is Present, למרות שאני לא מבין איך אפשר למצוא קומדיה בתחום כה רציני ולא מטופש כמו אמנות מיצג.

מקור: The AV Club

 

שואו מי דה וולטר

מייקל שואוולטר הוא תסריטאי ושחקן שמוכר בעיקר מתפקידיו בסדרת המערכונים המיתולוגית The State וסדרת Wet Hot American Summer, אך לאחרונה גם התחיל לצבור מוניטין בתור במאי של קומדיות מרגשות ואהובות על מבקרים כמו My Name is Doris ו״חולי אהבה״ (למרות שאני אף לא פעם אשכח את עבודתו בתור הנשיא רייגן שמשתין על דגם של מחנה קיץ ב-Wet Hot American Summer: First Day of Camp). סרטו הבא מן הסוגה יהיה קומדיית חג המולד בכיכובן של אוקטביה ספנסר וג׳סיקה צ׳סטיין, כוכבות הקומדיה האהובה ״העזרה״ (הקטע שהיא אוכלת את הקקי? קורע!) שישחקו שתי נשים שמתקשות להגיע הביתה לחג המולד. כמו שצויין במקומות אחרים זה קצת מזכיר את הקומדיה הקלאסית של סטיב מרטין וג׳ון קנדי Planes, Trains and Automobiles… הי, רגע? האם זה בעצם הריבוט השבועי במסווה? האם הנשים המרושעות האלה שוב הולכות להרוס לי את הילדות כמו עם הסרט האחר הזה שלא ראיתי?

מקור: The Hollywood Reporter