ארכיון תגיות: סת’ מקפלרן

האורוויל. בחלל אף אחד לא יכול לשמוע אותך… צוחק?

טל ראתה באיחור  את “האורוויל” של  סת’ מקפלרן. עכשיו נשאר להחליט, האם זו קומדיה?

“איש משפחה”, “אבא אמריקאי” ו”המופע של קליבלנד”, “טד” וגם “טד 2”. המון גסויות. קצב מהיר, גסויות, רפרנסים, גסויות. סת’ מקפרלן, מכירים?

מה לו ולמד”ב? לא ראינו שמץ של עניין בחלל אצלו, נכון? ובכל זאת, אם סטאר טרק זה הקטע, יש את הסדרה החדשה ההיא, נו, זאת שאף אחד כבר לא זוכר איך קוראים לה כי היא גרועה. אם חיפשתם מד”ב שאפשר להנות ממנו, בטח נטשתם אותה ועברתם כבר לראות את “האורוויל”.

רגע, אבל זאת קומדיה? סת’ מקפרלן, כן, אבל גוף המעריצים טוען בתוקף שזו סדרת סטאר טרק… מה זה בכלל, פרודיה? קומדיית חלל? סדרת מחווה?

מחווה? כמו פאנפיק? כן, כזה. מישהו רוצה לספר עוד סיפור שמתרחש בעולם הזה שכולנו מכירים. הוא לא יכול (זכויות יוצרים וזה…), אז הוא ממציא עולם דומה וממלא את החורים (בעיקר בעצמו – הוא הרי בתפקיד הראשי).

העולם הזה הוא פדרציה של כוכבי לכת המאוכלסים בחייזרים מהדגם המקובל של שתי ידיים, שתי רגליים וקצת תוספות בגזרת האף, המצח ואיברי המין (“אלה לא היו הברכיים שלו, ג’ים!”) שהקימו צי ספינות חלל משותף למטרות מחקר. גיבורנו, סת’ מקפרלן במו עצמו ובהופעה מיושבת להפתיע, מקבל את הפיקוד על אחת כזאת המאוישת ברוב אנושי, בערך שנה אחרי שתפס את אשתו בוגדת בו עם חייזר כחול (היי! רוב לאו! הוא היה גם בפוסט הקודם שלי!) ולמרבה ההפתעה, את מי הוא מקבל בתור הקצינה הראשונה שלו?

את הצוות מרכיבים אם כן אדריאן פאליקי כאשה-לשעבר והעזר-כנגד על הגשר בהווה, פני ג’ונסון ג’רלד כרופאת הספינה המנוסה, סקוט גריימס וג’יי לי כצמד הנווטים המעצבנים, ובגזרת החייזרים – פיטר מקון כבורטוס, חייזר מגזע חד-מיני וקשוח, הלסטון סייג’ כקיטאן שנולדה בכוכב בעל גרויטציה גבוהה ולכן היא חזקה מאד, ומארק ג’קסון כאייזק, ישות מלאכותית. אה, ויש גם את נורם מקדונלד, בתור יפת, חייזר-ציטופלסמה זחלני עם פה מלוכלך.

הדמויות הראשיות לא נראות קומיות כל כך. מקפרלן כאמור מפגין הופעה רצינית מאד. לא בדיוק סטריאוטיפ של קפטן – לא נועז, מבריק, כריזמתי או שקול במיוחד. אבל הוא כן מעורר הזדהות בתור מישהו שעובד קשה, יודע את העבודה, ובעיקר קיבל הזדמנות להרשים בתפקיד הזה, שברור שרצה מגיל חמש – והוא יעשה הכל כדי להצליח.

והוא אכן מצליח. בסיוע של צוות רציני ומוכשר, הוא די ממלא את המשימות הלא-מאד-חשובות בקנה מידה גלקטי שמטילים עליו.

אז מה קומי פה?

נמצא פה המון הפוגות קומיות – למשל בדיחות על המתנה במעלית, יציאות חפוזות מהגשר בריצה קלה, והתיק המסמורטט שמושלך על מושב מעבורת החלל המגניבה שגיבורנו מנחית במרפסת שלו. שימו לב שכל אלה ממלאים חורים אמיתיים לגמרי בעולם דמוי סטאר-טרק – אולי חשבתם על הכל ויש לכם משכפלים, ספינות חלל ומבנה חברתי מושלם… אבל עדיין לא תדעו מה להגיד לשכן במעלית ובמעבורת עדיין אין תא כפפות שמסוגל להכיל תרמיל גב סטנדרטי.

אלמנט קומי אחר הוא שני הנווטים המעצבנים שהיו אמורים לתפקד כמקהלה יוונית קצת שיכורה וחסרת אחריות. אלה התגלו כקצת פחות מצחיקים מהצפוי.  גם חוסר האחריות הכללי שלהם, שהתבטא בציור בולבולים על כל מיני דברים, לגימת משקאות קלים מעל קונסולת הניווט ותעלולים שהביאו בין היתר לאכילת חלק מחבר צוות ע”י איש צוות אחר – לא כל כך התאים לתפקיד. במקום למשוך את הגאג הלא מוצלח הפכו אותו לחלק מהדרמה. להתנהגות הלא אחראית יש השלכות עד כדי משפט צבאי, וגם סיבות שאם ימצאו אותן – יוכלו להוביל את הדמות קדימה.

וגם – הומור רפרנסים. מקפרלן לא ממש עומד בפיתוי להכניס כמה בדיחות רפרנסים, אבל לזכותו יאמר שהוא מצליח לפחות להמעיט בהן. בכמה מקומות הוא אפילו משתמש בהם בצורה מאד הגיונית (“קבלו את השפל של התרבות האנושית – תכניות ריאליטי מתחילת המאה ה-21”).

כל אלה נותנים נופך קומי לסדרה, ובכן, דרמטית. וכמו כל סדרה ביקום דמוי סטאר טרק – יש בה דרמה, יש בה התפתחות (קצת עצית ולא תמיד הכי אמינה) של דמויות ושל סיטואציות, ויש בה עיסוק בנושאים רציניים. מה היה קורה אם צוותי סטאר טרק היו מפרים את הצו הראשון שאוסר ליצור קשר עם תרבויות פרמיטיביות? מה היה קורה אם לייקים בפייסבוק באמת היו מכתיבים לנו את החיים? וגם שאלות נוקבות על זהות מינית, מגדרית וגזעית. אה, והאם זה אונס אם שניכם תחת השפעה?

אז זאת דרמה קומית, כמו בניינטיז? או אולי קומדיה דרמטית בחלל? בהחלט יש פה יותר קומי מדרמטי, גם אם הפאנצ’ים לא באים בקצב. אבל יש פה גם בניית פרקים ודמויות וקשת עלילה. ויש גם צוות עם תזמון קומי מצוין (פאליקי במיוחד יכולה לעבור מדרמה לקומדיה בהרמת גבה) ויכולת לעבור בזריזות בין הז’אנרים. זה צוות חזק של אנשים שהם אולי לא הטיפוסים הכי מבריקים, נועזים וכריזמתיים בגלקסיה, אבל הם עובדים קשה, יודעים את העבודה, מעוררים הזדהות והעיקר – אפשר לסמוך עליהם שלא ידפקו את ההזדמנות שקיבלו.

 

חדשות הקומדיה 13.5-7.5

ג’ו פשי לא אוהב את הסטנד-אפ של לואי, שירים חדשים של הלונלי איילנד, הבמאים של קפטן אמריקה עושים קומדיה על וויד, וסת’ מקפרלן טס לחלל. חדשות הקומדיה השבועיות

 

הג’ינג’י נגד הגמד

אז כולם אוהבים את לואי סי. קיי, הא? לא! מתברר ששחקן האופי הידוע ג’ו פשי (“החבר’ה הטובים”, “נשק קטלני 2”, “שכחו אותי בבית”) לא אוהב אותו בכלל. בראיון עם קונאן אובריאן השבוע סי. קיי חשף שהתפקיד של אלן אלדה ב”הוראס ופיט” נכתב במקור לפשי, אך כשפנה אליו פשי זה אמר לו שלא רק שהוא לא מעוניין להופיע בתוכנית שלו, הוא גם ראה קצת מהסטנד-אפ שלו והוא ממליץ לו לפרוש מזה. אאוץ’. הסיטואציה נשמעת מביכה בדיוק כמו פרק של לואי.

[youtube https://www.youtube.com/watch?v=_j38V-BaYcE&w=560&h=315]

מקור: Splitsider

סיביל וויד

רשת שואוטיים האמריקאית שידרה במשך שמונה עונות את “העשב של השכן” ונראה שעדיין יש לה את המאנצ’יז לסדרות קומדיה על וויד! חה חה. הרשת מפתחת סדרה קומית חדשה שנכתבת על ידי הקומיקאי בעל השם היהודי בצורה מופרכת משה כשר וחבר The Whitest Kids U’Know לשעבר זאק קרגר. הסדרה עוסקת במשפחה של דילרים שהעסק שלהם מתפרק אחרי ליגליזיציה. הסדרה תופק ותבויים על ידי האחים רוסו, שביימו סדרות קומיות רבות כמו “קומיוניטי”, “משפחה בהפרעה” וגם איזה סרט קטן בשם “קפטן אמריקה: מלחמת האזרחים”.

מקור: Indie Wire

ספייס מקפרלן

לסת׳ מקפרלן יש קטע עם חלל (אולי שם הוא לא יכול לשמוע כמה אנשים שונאים אותו). הוא מעריץ ענקי של סטאר טרק, הפיק לאחרונה סדרה דוקומנטרית בשם “קוסמוס” בהנחיית האסטרופיזיקאי ניל דגראס טייסון ועכשיו הולך לככב בסדרת מד״ב חדשה בפוקס. הסדרה, שמקרפלן גם יצר, מתוארת כדרמה-קומית על הצוות של חללית מעפנה ומסעו בחלל. לי דווקא אין את השנאה העצומה למקפרלן כמו רוב האנשים, אז אני מסוקרן.

 

מקור: Deadline

pl_macfarlaneqa_f

דה בויס אר באק

חשבתם שרק בגלל שהלונלי איילנד עושים סרט אז הם לא יוציאו גם אלבום חדש? למה חשבתם את זה? השלישייה תוציא גם אלבום פסקול לסרטם Popstar: Never Never Stoppibg  שמלא בשירים פיקטיביים של כוכב הסרט, הראפר קונור4ריל שמגולם על ידי סמברג. שני סינגלים ראשונים יצאו השבוע: I’m So Humble בהשתתפות אדם לבין, בו קונור מדבר על איזה מדהים הוא בלהיות צנוע (“Bar none, I am the most humblest, number one at the top of the humble list”), ו-Mona Lisa בו הוא מתאר את אכזבתו הגדולה מהציור המפורסם(“And Da Vinci, must have sucked an art historian’s dick, to get this girl who looks like uncooked bread at the top of the worldwide lsit”). כיאה לשלישייה השירים מופקים בצורה מקצועית, קליטים ומצחיקים. הסרט עצמו יצא בארה”ב בשלושה ביוני.

מקור: The AV Club

 

קופירייטינג, הומור וקריקטורות – להצחיק בלי להסריח (פוסט אורח)

מאת: רועי פרידלר

רועי פרידלרכמו רוב הקופירייטרים (הטובים) גם אני הגעתי למקצוע כי לכאורה (אבל ממש לכאורה) אפשר לכתוב דברים מצחיקים ולהתפרנס מזה. הבעיה היא שבניגוד לסטנדאפיסט שעומד מול קהל שבא לצחוק, הקופירייטר עומד מול מנהלת מותג, סמנכ”ל השיווק, המנכ”ל, אשתו של המנכ”ל וכמובן כל שרשרת המזון בתוך משרד הפרסום. כל בדיחה, גם כזאת שהפילה את כולם על הרצפה, מותקפת ישר בשאלות כמו: מה זה אומר עלינו? אולי לא יבינו את זה? זה מדבר גם למסעודה? זה מדבר גם לגברת כהן? זה מתאים לאסטרטגיה? סבתא שלי תצחק מזה? וכך הולכים כל הפאנצ’ים הטובים למקום שאליו הולכים כל הפאנצ’ים הטובים. הקופירייטר “המאגניב” הולך שפוף, מנהלת המותג מבסוטה והצופים נו… אתם רואים מה שהם מקבלים.

בשנים האחרונות עלה נושא התוכן השיווקי, כלומר תוכן שממומן על ידי מפרסמים אך נועד לעמוד בסטנדרטים של תוכן נטו (כלומר אם זה אמור להיות מצחיק אמורים לצחוק מזה). התוכן אמנם רלוונטי למוצר אך איננו “מסריח מפרסום”. אחד הראשונים והמוצלחים שנגע בתחום היה סת’ מקפרלן (“איש משפחה”) שיצר עבור ברגר קינג את סדרת המערכונים הקצרים המצורפת:

[youtube=http://www.youtube.com/watch?v=HTkPFXddWxw]

הערוץ הזה יכול להיות מקום מפלט לא רע לחיבור בין העולם העסקי לעולם הקומדיה. תכנים שיווקיים יכולים להתבטא במגוון פורמטים: בניוזלטרים שחברות שולחות ללקוחותיהן, מגזינים מסחריים, סרטים בערוצי היו-טיוב של החברות, עמודי פייסבוק, אירועים עסקיים ועוד. פורמט שאני מתחבר אליו הוא קריקטורות עבור עסקים. מדובר בקריקטורות “גג” לכל דבר העוסקות בנושא שקשור למוצר או למסר השיווקי אך בלי לדחוף את המוצר ובלי להסריח…

טום פישבורן לדוגמה הוא מאייר קריקטורות שעבד כסמנכ”ל שיווק בחברה למוצרי ניקיון בסן פרנסיסקו עד שהקים את Marketoon  – סטודיו לקריקטורות כתוכן שיווקי, שמעסיק מגוון רחב של קריקטוריסטים מעיתונים ומגזינים, בהם הניו יורקר, Barrons, Harvard Business Review.

דוגמה לקמפיין שיצר לבית השקעות העוסק בייעוץ לסטארט-אפים:

תמונה

סטו היינק, קריקטוריסט בוול סטריט ג’ורנל, מנהל את חברת cartoon-link  ושותף בחברת amazingmail. מתמחה בשלוש פלטפורמות עיקריות: גלויות, ניוזלטרים ופנייה אישית ללקוחות ממוקדים (מנהלים בכירים, משקיעים וכדומה). הוא עושה זאת באמצעות קריקטורה על גבי מעטפה המשלבת את שם הנמען כחלק אינטגרלי מהקריקטורה.

דוגמה לקריקטורה של היינק:

תמונה

“That would look really good in your office.”

ולסיום אחת שלי… במסגרת ניוזלטר לחברה לביטוח אשראי:

תמונה

מקווה שסייעתי במשהו לכמה קופירייטרים מתוסכלים,

רועי פרידלר הוא קופיריטר עצמאי המתמחה בקריקטורות לעסקים

שממל – ראיון ר-ציני

מיוחד לילדי הקומדיה, מוזיקאים שיודעים לדבר. והפעם: שממל

8901_10152360258570177_1613413107_n
צילום: דניאל פליק

 שממל זו להקה קומית המגדירה את סגנונה כקברט תיאטרלי, אירוע וינטג’יאלי, סאטירי ניטראלי, גימיק ויזואלי, מלל אקטואלי, טמטום ויזואלי, וזכתה בפרס הראשון בתחרות “להקות עם שם קצר והסבר ארוך”. הלהקה התגבשה בנס ציונה, על כך לא נרחיב את הדיבור. הלהקה מורכבת מ-12-10 נגנים, תלוי במחזור הירח ואשתו. מספר הנגנים מאוד שימושי, אפשר להשתתף במניין מוזיקלי, אפשר לעשות דגם מוקטן של שבטי ישראל, אפשר להקים כת ואפשר לענות למיילים שאני שולח, כי תמיד יש מישהו ליד המחשב.

מתי החלטתם שאתם להקה מצחיקה?

“מעולם לא החלטנו שאנחנו להקה מצחיקה, למען האמת מעולם לא החלטנו שאנחנו להקה. היי חבר’ה, הצלחנו! אנחנו להקה! (קולות מרמור עמומים). אוקיי אפשר להתפרק עכשיו, איפה האסייתית? “.

אתם יותר מעשרה נגנים על במה אחת, מה שיכול להיות מאוד מסוכן. איך אתם שומרים על משקל מאוזן ומונעים מצב שבו קלי המשקל יעופו מעלה?

“הכי קלים מנגנים על הכלים הכי כבדים. ככה יש גם עבודה למעסה של הלהקה – סטס. מה? הוא לא מעסה? הוא החצוצרן? אז למה הוא תמיד מורח אותי בשמן?”.

[youtube=http://www.youtube.com/watch?v=OGhGFOpm-Zo]

מי היוצרים הקומיים שהשפיעו עליכם?

“אזהרת רשימה! (וזו רשימה שעדיין מתעדכנת): מונטי פייטון, ג’ים הנסון וכל החבובות, וודי אלן, דני סנדרסון, ג’רי סיינפלד ולארי דיוויד, האחים מרקס, טום לרר, הסימפסונס, ג’ון לנון, גורי אלפי, יוסי בנאי, טינה פיי, דן הרמון, פמילי גאי (סת’ מקפלרן), מל ברוקס, פלטפוס, חנוך לוין, מוישה אופניק, רנדי ניומן, ימי ויסלר, לואי סי.קיי. טרי פארקר ומאט סטון, ג’ון סטיוארט, דאגלס אדמס, ניסים אלוני ומירי רגב“.

מה ההבדל בין ביג בנד לביג בירד?

“אחד מהם אפשר לקנות בפירורי לחם והשני ציפור גדולה וצהובה”.

אפשר להשיג ביותר מפירורי לחם
אפשר להשיג ביותר מפירורי לחם

מה אתם חושבים על היוצרים הקומיים היום, במוזיקה ובתחומים אחרים?

“כיף היום. לי אישית יש הרגשה שבניגוד לעבר, אז היינו מוגבלים לדרכי הבידור המסורתיות ונחשפים רק למה שהחליטו שניחשף אליו, היום יש המון אנשים שאפשר להיחשף אליהם דרך היוטיוב, הפייסבוק והטוויטר, במוזיקה ובכלל. המון אנשים מצחיקים שלאו דווקא בחרו לעבוד בזה, או שלא היו מגיעים לידי ביטוי לפני עשר או עשרים שנה, היום פשוט מגיעים אליך למחשב. דברים כמו לונלי איילנד שצמחו ביוטיוב, או תירס סקסואל אצלנו, שקומית ומוזיקלית כיף לראות, או שטויות כמו אנויינג אורנג’ ושיט שאנשים אומרים על שיט. לצד התופעות האלה כמובן שנעשים המון דברים מעולים בתקשורת המסורתית (כמו קומיוניטי, פאמילי גאי, לואי, רוק30, ארץ נהדרת, ומקום לדאגה (זצ”ל), ובמוזיקה כמו הבילויים ושלומי שבן. ככה שבסך הכל אנחנו ברנסנס של קומדיה”.

מה הדבר הכי מסוכן לעשות בנס ציונה?

“לענות על שאלון לבלוג”.

מה המילים שהכי מצחיקות אתכם?

“פומפרניקל, אורלוגין ופרוקטולוג”.

מה התווים או האקורדים שהכי מצחיקים אתכם?

“D9, A חצי מוקטן, ופרוקטולוג”.

מה התפיסה הקומית שלכם אם יש כזו?

“קומדיה היא דבר חמקמק ואכזרי, שצריך כל הזמן לנוע, להתקדם, ולהתעדכן מצד אחד, אבל לא לשכוח שהוא בנוי בסך הכל על ידע כללי מצד שני. הבדיחה הראשונה שסופרה אי פעם הייתה קשורה כנראה בבולבול, ואלפי שנים מאז אנחנו ממשיכים לספר על אותו הבולבול אבל בדרכים חדשות ומתוחכמות יותר. למה זה מצחיק אותנו? מהמון סיבות אבל מאף סיבה אחת שמישהו יכול להצביע עליה. אף אחד לא יכול להסביר באמת קומדיה, זה איזשהו רגע שבו נוצר משהו חדש מהקשרים חברתיים, חרדות קיומיות ודפוסים לוגיים, שפשוט מעיף לנו את המוח למקום שלא ידענו שהיה קיים קודם, וכל מה שאנחנו יכולים לעשות זה לצחוק. בגלל זה הרעש שהכי כיף לשמוע זה קהל שצוחק, כי פגעת במשהו שלא היה שם קודם, יצרת משהו חדש, איחדת המון אנשים בהבנה משותפת. כל פעם שצחוק קורה זה קסם, זה נס, זה בולבול.

“אז אפשר להגיד שהתפיסה הקומית שלנו היא פשוט: ‘בואו נקווה שזה יעבוד'”.

איך לומדים לנגן בכלי נשיפה בשלושה שלבים?

1. שמים בפה.

2. נושפים.

3. מתנצלים בפני הגיטריסט שהגיטרה שלו מלאה ברוק והולכים למורה.

אתר הלהקה

שממל ודודו זר

cheapest college