ארכיון תגיות: רובין וויליאמס

מדריך האזנה לפודקאסטים על קומדיה

ממארק מרון, דרך נורם מקדונלד ועד אלדד שטרית – פודקאסטים על קומדיה, כולל פרקים מומלצים

מהפכת הפודקסטים כבר מזמן בעיצומה. ככל שפחות ופחות אנשים מחוברים לגופי השידור המסורתיים – רדיו וטלוויזיה – כך יותר ויותר אנשים מחוברים דרך הרשת לצפייה בנטפליקס והאזנה לפודקסטים. פודקסט, אם מישהו עוד לא יודע, הוא למעשה תכנית רדיו שניתן להוריד או להזרים בכל זמן שרוצים. בארץ הפודקאסטים הבולטים הם של תאגיד השידור כאן, ויש גם כמה פודקסטים עצמאיים פופולריים כמו עושים היסטוריה וגיקונומי. אבל בארה”ב כמה מהפודקסטים הפופולריים והחשובים ביותר הם על קומדיה, ונעשים באופן עצמאי על-ידי קומיקאים.

מתישהו בשלהי העשור הקודם, קומיקאים כקווין סמיתאדם קרולהטום גריןג’ימי פארדו ואחרים (ביניהם גם ריקי ג’רוויס בתחילת הדרך) התחילו להשתמש במדיום החדש שנקרא פודקאסט (צירוף מילים של cast – שידור, וpod – מלשון אייפוד, שהיה נגן המוזיקה הפופולרי בזמנו, שאליו הורדו הפודקסטים) כדי להגיע לקהל שלהם בצורה בלתי מתווכת ולדבר על כל מה שעולה על דעתם, ללא מגבלות זמן, צנזורה או שיקולים מסחריים. שיחות של בין שעה לשלוש שעות, ללא הפסקות, ללא פורמט וללא גוף שידור שיכול להגיד להם מה לעשות. משום שקומיקאים הם אנשים שיש להם הרבה מה להגיד ולא אוהבים שאומרים להם מה לעשות, זה היה שידוך מושלם. הדבר המעניין ביותר הוא שברוב הפודקאסטים על קומדיה, מאז ועד היום, המטרה היא בכלל לא להצחיק, אלא לתת לקומיקאים הזדמנות לדבר בכנות ובפתיחות, בלי החובה לתת פאנצ’ים או לעשות קטעים. עם הזמן מה שהתחיל כתחביב לשעות הפנאי עבור הקומיקאים, התחיל גם להכניס להם כסף דרך חסויות ממפרסמים או חומת תשלום, והפודקאסט הקומי הפך לתעשייה של ממש. היום יש פודקסט כמעט לכל קומיקאי בארה”ב (מלבד אלה שנמצאים ממש בטופ ואין להם ממש זמן בשבילם או צורך בהם), והמדיום נתפס כדרך טבעית, והכרחית אפילו, להגיע לקהל, כחלק מהנוכחות ההכרחית ברשת של קומיקאים.

אספתי לפניכם כמה מהפודקאסטים החשובים והמוצלחים ביותר על קומדיה, מהידועים ביותר ועד לפחות מוכרים אך מוצלחים לא פחות, ובכל אחד גם שמתי כמה פרקים מומלצים שכדאי להתחיל איתם. האזנה נעימה, ומי יודע, אולי זה יעשה גם לכם חשק לעשות פודקסט יום אחד, כי אלינו המהפכה טרם הגיעה.

WTF with Marc Maron

ביוני 2015, כשהנשיא המכהן ברק אובמה התארח בגאראז’ של מארק מארון לשיחה של שעה בפודקסט המצליח שלו WTF, זה היה סוג של ציון דרך, לא רק לפודקסט של מארון, אלא למדיום כולו ובטח לז’אנר של פודקסטים על קומדיה. הסיפור של מארון סופר רבות – הוא היה קומיקאי מוערך בקרב מביני דבר וקומיקאים אחרים, אבל לא מצליח במיוחד, ובאמצע שנות הארבעים לחייו, אחרי גירושים שרוששו אותו ולאחר פיטורים מתכנית הרדיו שלו, הוא החליט לפתוח פודקאסט פשוט כי לא היה לו שום דבר אחר לעשות. לאט לאט התוכנית החלה לצבור פופולריות, דרך ראיונות עם מכריו הקומיקאים – שמות כמו לואי סי.קיי, ביל בר, ג’ון אוליבר, ג’ף רוס, פאטון אוסוולט, דייוויד קרוסטוד בארי ואפילו רובין וויליאמס (ואלה רק מי שהתארחו בשנה הראשונה, בתשע השנים שחלפו מאז נוספו מאות אחרים). הדבר שהפך את התוכנית שלו לכל כך פופולרית הוא הכישרון שלו כמראיין בו זמנית להקשיב למרואיינים אך גם לחשוף מעצמו בראיונות, בלי להתבייש לחשוף את עברו כצרכן סמים, גרוש פעמיים, קומיקאי כושל ומניאק קנאי באופן כללי.

למעשה, התמה המרכזית של הראיונות בשנים הראשונות לתכנית הייתה ההודאה באשמה של מארון על זה שהוא היה מניאק לקומיקאי המרואיין, ורצונו ליישר את ההדורים. נוסף לכך, כל פרק מתחיל במונולוג בן רבע שעה של מארון שמספר על ההתפתחויות האחרונות בחייו האישיים, מחשבות, זכרונות, והרהורים שנעים בין החושפני למצחיק (וחלק מהם הוא פיתח אחר כך לקטעי סטנדאפ). מארון לא מזמן חגג את הפרק ה-1000 של התוכנית, והוא היום לא רק פודקסטר אייקוני אלא גם סטנדאפיסט מוביל ומוערך מאוד. הסיפור שלו הוא אולי המיתוס המכונן של עולם הפודקסטים הקומיים, ויש בארכיון של הפודקסט שלו עשרות אם לא מאות ראיונות מרתקים שכדאי להאזין להם. המודל של האתר שלו הוא שרק 50 הפרקים האחרונים הם בחינם ובשביל להאזין לקודמים צריך לשלם, אבל ניתן למצוא רבים מהם ביוטיוב וברשת. מכיוון שמארון ריאיין כמעט את כולם, פשוט תחפשו את הקומיקאי האהוב עליכם יחד עם WTF וסביר להניח שתמצאו ראיון איתו. אבל בכל זאת, הנה כמה פרקים שכדאי להתחיל איתם.

פרקים מומלצים:

Episode 95 (Reissue): Remembering Patrice O’neal

עם מותו של הסטנדאפיסט הענק (תרתי משמע) פטריס אוניל ב-2011, מארון שיחרר מחדש את הפרק שהוא הקליט איתו ב-2010 (יחד עם הקדמה מרגשת למדי), וזהו אחד הראיונות הטובים ביותר בין שני קומיקאים שאני מכיר. אוניל היה קומיקאי חשוף וכנה לא פחות ממארון, ובשיחה ביניהם הוא מדבר על הסיבות שבגללן הקריירה שלו מעולם לא המריאה לגבהים שהיא יכלה, ונראה שהוא מגיע בזמן הראיון עצמו לכמה תובנות לגבי זה. ברגעים אחרים בראיון הוא לא חושש להיות בוטה וחסר עכבות כשהוא מאוורר את הדעות שלו כלפי לבנים, נשים, תעשיית הבידור ואפילו מארק מארון עצמו – כולם זוכים לחצי הביקורת החדה והלעתים לא שפויה במיוחד שלו, מה שרק הופך אותה למרתקת ומצחיקה עוד יותר.

Episode 219: Norm Macdonald

נורם מקדונלד הוא אחד מהסטנדאפיסטים הייחודיים והאקצנטריים ביותר בסביבה, ומי שראה אותו מתראיין בטח מכיר כבר את הסגנון שלו, שבו לא ברור האם הוא עושה דמות או באמת מתכוון לדברים האבסורדיים והמקאבריים לרוב שהוא אומר. לכן הראיון הזה מ-2011 מרתק במיוחד, כיוון שנראה שהוא כאן משיל לגמרי את המגננות שלו, ומדבר בפתיחות על חוסר הביטחון שלו כקומיקאי מתחיל (וגם כיום), על בעיית ההימורים שלו ועל החרדה העמוקה שלו מהמוות שעיצבה הרבה מההומור שלו. מאוד מרגישים בראיון הזה את ההערכה ההדדית בין מקדונלד למארון, והתוצאה היא ראיון מרתק של שני קומיקאים אינטיליגנטיים ורגישים מאוד.

Episode 67 (Reissue): Remembering Robin Williams

אז כן, אי אפשר לא להזכיר את הפרק עם רובין וויליאמס, שגם שוחרר מחדש עם הקדמה שובת לב של מארון עם מותו של וויליאמס ב-2014 (הראיון במקור הוא מ-2010). זהו אחד מהראיונות היחידים של וויליאמס שבהם הוא כמעט ולא מאלתר או מנסה להצחיק, אלא מדבר בצורה פגיעה וחסרת הגנות על הקריירה שלו ועל ההיסטוריה שלו של שימוש בסמים ומאבק בדיכאון (שכנראה לא היה הסיבה המרכזית להתאבדותו, אלא סוג של דמנציה). גם פה ניתן להתרשם מהיכולת של מארון כמראיין להוריד את ההגנות של המרואיין שלו ולגרום לו להיפתח באמצעות יצירת אחווה בין שני קומיקאים עם עבר דפוק שפשוט מנהלים שיחת נפש ביניהם.

The Joe Rogan Experience

מהעבר השני של עולם הפודקסטים על קומדיה נמצא ג’ו רוגן, סטנדאפיסט שזכור בעיקר כמנחה של אפקט הפחד וגם כשחקן משנה בסיטקום News Radio וכקריין של קרבות ה-UFC. רוגן הוא כמעט ההפך ממארון – אם מארון הוא יהודי נוירוטי וחשוף רגשית, רוגן הוא זכר אלפא שמעדיף לדבר שטויות ולתת לשיחה לזרום מאשר לחקור את המרואיין שלו על השדים הפנימיים שלו. לוקח קצת זמן להתרגל לסגנון המצ’ואיסטי הזה, אבל רוגן הפך כבר לאחד מהפודקסטרים המואזנים ביותר בעולם (ממוצע של מיליארד האזנות בחודש), ומשך אליו שמות גדולים הרבה יותר מרק אלו של עולם הקומדיה, למשל אילון מאסק, מנכ”ל טוויטר ג’ק דורסי, מייק טייסון ואחרים. רוגן, למרות התדמית שלו כזכר אלפא פרימיטיבי, הוא בנאדם סקרן בטירוף, והפופולריות של הפודקסט שלו נובעת מתחומי העניין הרבים שלו והאנשים שקשורים אליהם שהוא מארח – חומרים משני תודעה, צייד, תזונה, ביטקוין, תרבות רשת, מדע פופולרי, אמנויות לחימה, ובעיקר חופש ביטוי ומאבק בתרבות התקינות הפוליטית ולוחמי הצדק החברתיים מטעם עצמם, מה שלעתים גורם לו לארח אנשים שמזוהים עם הקשת הפוליטית הימנית. אך רוגן מארח גם הרבה קומיקאים, והאווירה אצלו היא באמת של חבר’ה שפשוט יושבים ומעבירים זמן בכיף, לרוב בשילוב צריכת סמים ואלכוהול. אורך פרק ממוצע אצלו הוא שלוש שעות, ומדובר בשלוש שעות של שיחה רצופה ללא הפסקות (החסויות ניתנות רק בכמה דקות שפותחות כל פרק, בניגוד לפודקסטים מסוימים אחרים), והשיחה הזאת גם משודרת במקור בלייב, ללא עריכה לאחר מכן. התוצאה היא אחת הבמות הפתוחות והמשוחררות ביותר ברשת שבה אנשים מסוגלים באמת לדבר, ורוגן משתמש בה בשביל לתת למרואיינים שלו להסביר את עצמם, לעתים לאחר שהתקשורת הוציאה את הדברים שלהם מהקשרם ולא נתנה להם הזדמנות לדבר בשם עצמם באריכות. רוגן לא מנהל ראיונות אלא פשוט מדבר עם אנשים ומגיע ללב הדברים דרך היומיומי והפרוזאי, וזה דורש סבלנות, אך גם מציג את המרואיינים שלו באור הטבעי ביותר, וגורם לך להרגיש כאילו אתה באמת פשוט מבלה איתם כמה שעות. החשיבות של הפודקסט הזה כבר עברה מזמן את גבולות הפודקסטים על קומדיה, אבל עדיין כל פעם שרוגן מארח קומיקאים זו חגיגה, לפחות אם מצליחים להתגבר על כל הדיבורים על איגרוף ו-MMA.

פרקים מומלצים:

Episode 1184: Roseanne Barr

אחת הדוגמאות הטובות ביותר לבמה הבלתי מצונזרת שרוגן נותן לדמויות שנויות במחלוקת, הוא הראיון הזה עם רוזאן בר, שנערך לאחר השערוריה שבה רוזאן צייצה בטוויטר ציוץ שנתפס כגזעני ובעקבות כך פוטרה מהסיטקום שנושא את שמה. רוגן מדבר איתה באריכות גם על ההשפעה של גלולות השינה אמביין שבהשפעתן רוזאן כתבה את הציוצים, שמסתבר שגורמות לאנשים רבים לפעול בצורה לא הגיונית, והוא חוזר איתה גם לילדות שלה, שבה היא עברה פגיעת ראש בתאונת דרכים ומאז הפכה לבנאדם שונה לחלוטין ואימפולסיבי הרבה יותר, ואף אושפזה בבתי משוגעים כמה פעמים. כשרואים את הפרק מבינים שהיא כנראה עדיין לא שפויה לחלוטין, אבל כן בנאדם מורכב יותר מכפי שהכותרות ציירו אותה.

Episode 1000: Joey Diaz & Tom Segura

ההשפעה הגדולה ביותר של הפודקסט של ג’ו רוגן על עולם הקומדיה, היא החשיפה שהוא נתן לחבריו הקומיקאים הפחות מוכרים, שהיו חלק מחבורה שכונתה Death Squad (בעקבות הערה ששדרן רדיו פעם אמר על רוגן שהגיע לאולפן עם כמה מחבריו הקומיקאים: “Here comes Joe Rogan and his Death Squad”). חלק מהקומיקאים האלה הפכו לשמות גדולים עם ספיישלים בנטפליקס ופודקסטים מומלצים משל עצמם – ארי שפיר, ברט קריישר וטום סגורה (שאיתם רוגן עורך את תחרות Sober October, שבה הם לא שותים או צורכים סמים חודש שלם ומנסים לנצח אחד את השני באימונים גופניים, כשהתחרות ביניהם מושכת הרבה קהל שעוקב אחריהם ולעתים אף מצטרף אליהם בהתנזרות). אבל המצחיק מכולם, ומי שרוגן מכנה “האדם המצחיק ביותר בעולם” הוא ג’ואי דיאז, שזכה עד כה בנטפליקס רק לספיישל קטן של חצי שעה כחלק מהסדרה The Degenerates שמוקדשת לקומיקאים גסים במיוחד (בה ניתן למצוא עוד חברים של רוגן כביג ג’יי אוקרסון או אשתו של סגורה כריסטינה פזיצקי). כמעט כל פרק שבו מתארח דיאז (ויש עשרות כאלה) הוא מומלץ, כיוון שדיאז הוא לא רק קומיקאי בוטה וחסר רסן, אלא מספר סיפורים בחסד. ולא בכדי, יש לו אינספור סיפורים לספר, בעקבות העבר המטורף שלו כפושע מורשע שישב בכלא על חטיפה, מכור לקוקאין שהיה גם דילר, מהגר מקובה שגדל ברחובות ניו ג’רזי וניו יורק של שנות השבעים ומצא את אימו מתה בגיל 16, ובאופן כללי בנאדם שזכה להזדמנות שניה כנגד כל הסיכויים ועכשיו הוא קומיקאי מוערך ואיש משפחה. בפרק החגיגי הזה לכבוד התוכנית ה-1000 של הפודקסט, דיאז לא מאכזב בסיפוריו, ובחלקים מסוימים רוגן וסגורה כמעט מאבדים הכרה מרוב צחוק כתוצאה מהם.

The Church of What’s Happening Now with Joey Coco Diaz

בעקבות הופעותיו אצל רוגן, ג’ואי דיאז פתח פודקסט משלו, והוא כמו גירסה מוקצנת יותר של הפודקסט של רוגן, שבו האווירה אפילו עוד יותר משוחררת, חופש הביטוי לומר דברים פרובוקטיביים קיצוני יותר, וצריכת הסמים גדולה הרבה יותר. למעשה, אחד מהתענוגות הגדולים של דיאז הוא להכריח את הסיידקיק הצעיר שלו, יהודי ביישן בשם לי סיאט, לצרוך עוד קנאביס, לרוב באכילה של edibles עוצמתיים במיוחד, ולראות כיצד הוא מתחרפן לאורך הפרק. לעתים ההשפעה דומה גם על המרואיינים שלו, ואז זה כיף במיוחד. בשאר הזמן ניתן לשמוע אותו מספר עוד מהסיפורים הבלתי נגמרים שלו, ונותן גם למרואיינים שלו במה לדבר על מה שבראש שלהם, כשתחומי העניין שחוזרים על עצמם הם פשע, סמים, רוק כבד, דיאטה והחיים כקומיקאי בדרכים.

פרקים מומלצים:

Episode 487: Ralphie May

אולי אני נהיה קצת מורבידי מדי כאן, אבל יש לי חיבה לפרקים עם אנשים שכבר לא איתנו, ולכן בחרתי בפרק הזה עם הסטנדאפיסט כבד המשקל (והמצחיק מאוד) ראלפי מיי, שנערך ביוני 2017, ארבעה חודשים בלבד לפני מותו מהתקף לב. מיי הוא קומיקאי פרוע ועסיסי לא פחות מדיאז, והסיפורים הבוטים והמופרעים ששניהם מחליפים, תוך כדי צריכת כמויות של חומרים משני תודעה, הופכים את הפרק הזה למומלץ במיוחד.

Episodes 614-615: Joey Diaz’ First 10 Years in Comedy

בלא מעט מהפרקים אין אורח, אלא רק את דיאז מספר סיפורים לסיידקיק שלו, אבל בשני הפרקים המיוחדים האלה, הוא החליט להתמקד בתחילת קריירת הסטנדאפ שלו, בין השנים 1989-1999 ולספר על התהליך שהוא עבר, מפושע משוחרר ללא עתיד, לקומיקאי קבוע במועדון הקומדי סטור המיתולוגי שבלוס אנג’לס, וסטנדאפיסט בדרכים שמסוגל להתפרנס מהקומדיה שלו. אלו שני פרקים מרתקים עבור כל קומיקאי מתחיל, שרוצה לשמוע את המסלול שעובר קומיקאי, על כל התחנות הקטנות שבדרך, מסופר בגוף ראשון מפיו של nספר סיפורים רב אומן.

Comedy Bang! Bang!: The Podcast

לשם שינוי הנה פודקסט קומי שמשלב בין ראיונות עם קומיקאים לבין קטעים שבאמת אמורים להצחיק, בדמות ראיונות עם דמויות פיקטיביות אותן משחקים כמה מהמאלתרים המוכשרים ביותר באמריקה כיום. הפודקסט כל כך הצליח שהוא זכה לתכנית טלוויזיה ששודרה ברשת IFC בין השנים 2012-2016 וממשיך לרוץ כפודקסט עד היום. הפורמט של התכנית מאפשר למנחה, הקומיקאי סקוט אוקרמן, לאלתר יחד עם המרואיינים האמיתיים והפיקטיביים שלו ולהמציא פרטים ביוגרפיים מופרעים במיוחד, יחד עם כל מיני פינות ומשחקים שהוא משחק עם האורחים, הכל במטרה להוציא מהם פנינים קומיות. זהו סוג הומור מאוד ספציפי, שיותר מתאים לחובבי האימפרוביזציה והנונסנס, אבל כשזה עובד זה מצחיק למדי.

פרקים מומלצים:

Episodes 122: Shanghaied by Irene

בפרק הזה מתארחים זאק גליפיאנקיס, להקת האינדי הנהדרת יו לה טנגו והקומיקאי פול פ’ טומפקינס (בעצמו מנחה של כמה פודקסטים קומיים מאולתרים) בתפקיד הבמאי הגרמני האקצנטרי ורנר הרצוג. זו אחת הדמויות הכי חביבות עלי בתכנית, והמפגש שלו כאן עם גליפיאנקיס ואוקרמן מצחיק במיוחד. למרבה הצער גם הפודקסט הזה עבר למודל שבו רק התכניות האחרונות בחינם והארכיון הוא בתשלום, לכן הנה קטע מהראיון שהעלו ליוטיוב.

Industry Standard with Barry Katz

הנה פודקסט פחות מוכר אבל מרתק במיוחד, של מישהו שהוא דווקא לא קומיקאי. בארי כץ הוא אמרגן קומי שהיה המנהל האישי של כמעט כל קומיקאי עולה בשנות התשעים – מדייב שאפל ולואי סי.קיי ועד דיין קוק – אבל כולם פיטרו אותו והמשיכו הלאה. הוא לא ממש מתעכב על הסיבות מדוע (למרות שבפודקסטים אחרים אפשר לשמוע לא מעט לכלוכים עליו), אך הוא משתמש בקשרים ובניסיון הרב שלו בתעשיה בשביל לראיין לא רק כמה מהקומיקאים המובילים בתעשיה, אלא גם את המושכים בחוטים שעומדים מאחורי הקלעים – מנהלי רשתות, סוכנים, אנשי פיתוח תוכן ועוד. הסיפורים שהם מספרים הכרחיים בשביל להבין מי עומד בצד השני כשקומיקאים באים לשומרי הסף ומנסים להוציא את הרעיונות שלהם לפועל. בין היתר אפשר לשמוע אותו מדבר עם מנהל התוכן של נטפליקס טד סרנדוס, המנהל לשעבר של MTV, פוקס וקומדי סנטרל דאג הרצוג, או האמרגן של סיינפלד ואנדי קאופמן ג’ורג’ שפירו, כולם אגב פרקים מרתקים. הסגנון של כץ הוא חנפני בלשון המעטה, וכיאה לאמרגן יהודי הוא לא נרתע מלקטוע את הפרקים באמצע לטובת חסויות (דבר די בלתי נסבל כששומעים הרבה פודקסטים), אבל אם מתגברים על זה ומתמסרים לגישה של כץ שרואה את הראיונות האלה כהזדמנות לעורר מוטיבציה אצל אנשים צעירים, ניתן להפיק הרבה מההאזנה.

פרקים מומלצים:

Episode 36: Neal Brennan

ניל ברנן יצר יחד עם שאפל את Chapelle’s Show והפך לסטנדאפיסט מוערך בזכות עצמו בשנים האחרונות, לא מעט הודות לספיישל המהפכני שלו בנטפליקס 3 מיקרופונים מ-2017. בארי כץ היה שם כשברנן רק התחיל את דרכו בתחום, והניסיון האישי שלו עם ברנן מוביל אותו לספר כמה סיפורים מרתקים על תחילת הקריירה שלו, כשלאחר מכן ברנן מתקן אותו ואומר לו שהוא טעה כמעט בהכל. השיחה ביניהם עוסקת בהשתחררות של ברנן מצילו של שאפל, ההתמודדות שלו עם דיכאון ועם הצלחה, והמכשולים הרבים שעומדים בפני קומיקאי, גם כשהוא אלמוני וגם כשהוא אחראי לתכנית המערכונים המצליחה של דורו. הרקע האישי ביניהם והפתיחות שלהם הוא זה שהופך את הראיון הזה למעניין במיוחד.

Episode 232: Bill Burr

ביל בר ידוע כסטנדאפיסט ומרואיין אכזרי במיוחד, שלא מהסס להסתלבט על המראיינים שלו, וכאן הוא חוגג במיוחד. כץ צוחק עד אובדן נשימה ככל שבר יורד עליו ועל כך שהוא האיש הכי מוזר שהוא פגש בחיים. גם ביניהם הרקע וההיסטוריה האישיים מעשירים את השיחה והופכים אותה לייחודית גם בין עשרות הראיונות שבר נתן בעבר.

Bill Burr’s Monday Morning Podcast

אז אם כבר מדברים על ביל בר, אי אפשר לא להזכיר את הפודקסט שלו, שבו הוא לרוב לא מארח קומיקאים אחרים, לא נעזר בסיידקיק וגם לא נאמן לשום פורמט, אלא פשוט מברבר ומלהג לבדו על כל נושא שעולה על דעתו באותו בוקר. צריך להיות אמן דיבור אמיתי בשביל להצליח להחזיק פודקסט שלם ככה, אבל בר הדעתני והעצבני מצליח בכך, והוא אפילו הופך את הרגעים שבהם הוא מקריא את החסויות למצחיקים במיוחד. קשה לבחור פרקים ספציפיים שבלטו, לכן כדאי פשוט להתחיל עם הפרק האחרון ולהקשיב בקביעות, או לחפש ביוטיוב את הקטעים הבולטים הרבים  שהמעריצים שלו ערכו מתוך התוכנית שלו. צריך גם לציין שכדאי להאזין במיוחד לפרקים הנדירים שבהם הוא כן מארח חברים קומיקאים לשיחה, או יותר טוב מכך, את אשתו ניה שאיתה הוא לא מהסס להתווכח בשידור.

Gilbert Gottfried’s Amazing Colossal Podcast

אם אתם עוד לא מכירים את השם גילברט גוטפריד, בטוח תזהו אותו כשתשמעו אותו, הוא הקומיקאי בעל הקול הצווחני שמכווץ כל כך את העיניים שלו שהוא נראה אסיאתי, אבל הוא למעשה יהודי ניו יורקי מהסוג הסטריאוטיפי ביותר (והוא גם דיבב את התוכי יאגו באלאדין). הוא קולני, אובססיבי, וחובב של הומור גס ופוגעני במיוחד (הוא ידוע בתור זה שהביא לפרסום רחב של בדיחת האריסטוקרטים כשסיפר אותה ברוסט שנערך זמן קצר אחרי ה-11 בספטמבר)  הפודקסט שלו לעומת זאת דווקא עוסק באובססיה אחרת שלו, והיא לסדרות טלוויזיה וסרטים ישנים ונידחים, ובמיוחד לשחקני האופי שאיכלסו אותם. רבים מהאורחים שלו חצו את גיל ה-80 ונושאי השיחה איתם עוסקים בקומדיות של המחצית הראשונה של המאה העשרים. אך עם זאת, הוא גם מארח לא מעט קומיקאים, ותיקים וצעירים כאחד, והשיחות איתם תמיד רוויות בהומור בוטה, בדיחות רחוב עתיקות וראנינג גאגס. גם הפודקסט הזה נוקט בשיטה של לשים את הפרקים בארכיון מאחורי חומת תשלום, אבל ניתן למצוא המון מהם ביוטיוב.

פרקים מומלצים:

Episode 144: Richard Belzer

ריצ’רד בלזר הוא גם שם פחות ידוע אבל פנים שישר תכירו, בזכות הופעותיו כבלש ג’ון מאנץ’ בסדרה רצח מאדום לשחור ובשלל ספינאופים של חוק וסדר. בלזר הוא לא רק שחקן דרמטי אלא קודם כל סטנדאפיסט מהדור של ג’רי סיינפלד, לארי דייוויד וג’יי לנו, בדומה לגוטפריד עצמו, ושניהם מדברים על סצנת הקומדיה בתקופה ההיא, בפרק שמומלץ במיוחד לחובבים של ההיסטוריה של הסטנדאפ.

Episode 200: Bob Einstein

גם אם הוא לא היה נפטר לפני שלושה חודשים, עדיין הייתי ממליץ על הפרק המצחיק מאוד הזה עם מי שמוכר בעיקר בזכות תפקידו כמרטי פאנקהאוזר, החבר הבלתי נסבל של לארי דיוויד בתרגיע. בוב איינשטיין, שהוא אגב אחיו של אלברט ברוקס (תחשבו לבד למה הוא שינה את שם המשפחה), היה פחות או יותר תמיד בתפקיד, ובפרק הזה הוא עצבני וקולני בדיוק כמו שהוא בסדרה, וזה הופך את הפרק לאחד מהראיונות המצחיקים ביותר שנתקלתי בהם.

Norm Macdonald Live

לפני שקיבל טוקשואו בנטפליקס (וכנראה גם איבד אותו בעקבות הערה לא תקינה פוליטית), לקומיקאי המבריק נורם מקדונלד היה פודקסט מצולם קצר ימים, שלמשך 3 עונות ו-37 פרקים בלבד, היה לטעמי הפודקסט הקומי הטוב ביותר שנוצר עד כה. האווירה המשונה שבה לא ברור האם מקדונלד צוחק עם האורח שלו או עליו, הפירוק של פורמט תוכנית האירוח למרכיביו הבסיסיים ביותר, ההתעללות המתמשכת והמצחיקה מאוד שלו בסיידקיק שלו אדם איגט (שמוצג בתכנית כאידיוט מוחלט אבל למעשה הוא מחזיק במשרה הנחשקת של משבץ האמנים במועדון הקומדי סטור), וההתעקשות שלו לסיים כל תכנית בהקראת בדיחות מונולוג גרועות בכוונה יחד עם האורחים שלו – כל אלה הופכים את הפודקסט הזה למשהו שצריך לראות כדי להאמין. זה לא מזיק גם שהתארחו בו שמות שלרוב לא מתארחים באף פודקסט אחר – ג’רי סיינפלד, ג’ים קארי או דיוויד לטרמן – כולם אגב מביעים בזמן התכנית את הערצתם למקדונלד. משום מה כל הערוץ המקורי נמחק מיוטיוב (אולי בגלל אותה הערה שסיבכה אותו בצרות?) אבל אפשר למצוא את הפרקים אם מחפשים טוב, אבל את חלקם רק באודיו.

פרקים מומלצים:

Episode 11: Gilbert Gottfried

מיודענו גוטפריד לא מאכזב גם כאורח בפודקסטים של אחרים, וכאן הוא מבריק במיוחד, בפרק שכפול מאורכו של פרק ממוצע של התכנית, כנראה בשל התעקשותו להמשיך עם אותו ראנינג גאג לאורך עשרות דקות, ולעולם לא להרפות ממנו. אין ספק שכאן מקדונלד מצא יריב ראוי לטירוף שלו, והניצוצות ביניהם עפים.

Episode 10: Andy Dick

אנדי דיק הוא גם שם שאולי זכור לחלקכם מהסיטקום News Radio ואולי מהיותו טראבלמייקר מקצועי אשר תמיד נקלע לשערוריות עקב התנהגות הוללת וחסרת מעצורים (כשהוא בהשפעת אלכוהול וסמים). מה אני אגיד, אני פשוט מחבב את הפרסונה של דיק, מעין שדון ביסקסואלי אוחצ’י, שזורה הרס בכל אשר נקרה בדרכו ואומר דברים מעוררי תרעומת, אבל שעדיין קל מאוד לאהוב. אני לא בטוח שהפרק הזה מוציא ממנו את המיטב, אבל לראות אותו ואת מקדונלד ביחד זה תמיד כיף.

מאחורי כל צחוק

הנציגות הישראלית היחידה כרגע בתחום הפודקסטים על קומדיה הוא הפודקסט הזה של הקומיקאי היוצא בשאלה אלדד שטרית, שמראיין כבר קרוב לשנה סטנדאפיסטים ישראליים, בעיקר מסצנת המועדונים של הסטנדאפ פקטוריקאמל קומדי קלאב והקומדי בר (חסרים קצת בינתיים השמות הגדולים או החבר’ה מהסצנה האלטרנטיבית, למרות שיש כמה). הפודקסט של שטרית מכוון לאנשים שמתעניינים בקומדיה מהצד הטכני, וראויה לציון ההקפדה שלו לשאול את המרואיינים כיצד הם עשו את צעדיהם הראשונים בתחום, כיצד הם כותבים, מה הם למדו מהניסיון שלהם ואילו טיפים הם נותנים לסטנדאפיסטים מתחילים. זהו פודקסט מומלץ מאוד לכל מי שאיכשהו קשור לתחום הקומדיה בארץ ורוצה לדעת עליו יותר.

פרקים מומלצים:

פרק 10: אסף יצחקי

פרק 11: דניאל חן

כנראה לא במפתיע, הפרקים המומלצים ביותר כאן הם אלה עם הסטנדאפיסטים הנערצים והמשפיעים ביותר בסצנת המועדונים כרגע, אסף יצחקי ודניאל חן. יצחקי חושף את מוסר העבודה והאינטגריטי האמנותי המרשימים שלו, ומספר בצורה מעוררת השראה כיצד הוא לא הסכים למתן את ההומור שלו ולהתאים אותו למיינסטרים גם כשהגיעו הצעות מפתות לעשות כך, ומדגיש את החשיבות של להיות נאמן לעצמך גם אם נראה שזו האופציה השגויה (או כדבריו: “ריאליזם זה ללוזרים”). דניאל חן לעומתו מדבר על הרצון העמוק שלו לתת לקהל חוויה שהיא יותר מרק סטנדאפ רגיל, והניסיון שלו לחקור את עצמו לעומק ולהביא משם את החומרים לבמה. שתי השיחות מרתקות גם עבור מי שלא בהכרח מתחברים לסוג הסטנדאפ שהם עושים.

לא הספיק לנו, רוצים עוד…

אוקיי, אז הנה בקצרה על עוד כמה פודקסטים מומלצים, אם כבר הכרתם הכל עד עכשיו או שיש לכם הרבה זמן פנוי.

Good One: A Podcast About Jokes

הפורמט כאן פשוט למדי – בכל פרק לוקחים בדיחה אחת של קומיקאי ידוע, ומדברים איתו עליה. מומלץ למי שבאמת מתעניין כיצד כותבים בדיחות.

Conan O’Brien Needs a Friend

קונאן אובריאן מראיין מפורסמים שהוא היה רוצה להעמיק את החברות איתם, ממישל אובמה ועד ג’ף גולדבלום, אבל מלבדם בעיקר קומיקאים. הוא התחיל את הפודקסט הזה ממש לא מזמן, אבל הוא כבר זכה לפופולריות, לא מעט בזכות סגנונו המצחיק והמאולתר של קונאן, יחד עם השמות הגדולים. מומלץ במיוחד הפרק עם סטיבן קולבר שבו הוא מדבר על איך הטרגדיות במשפחתו עיצבו אותו כקומיקאי.

You Made It Weird with Pete Holmes

כוכב קראשינג והסטנדאפיסט בעל הגישה היותר מדי חיובית פיט הולמס מראיין קומיקאים מובילים לשיחות שנעות בין השטותניקי לאינטרוספקטיבי. מאפיינים ייחודיים: אוהב לדבר איתם על אלוהים ורוחניות, ולשאול מה הפעם שהם צחקו הכי חזק.

Mohr Stories

הקומיקאי והחקיין ג’יי מור (SNL, ג’רי מגווייר) גם מצטיין בגישה נינוחה למדי בראיונות שלו עם קומיקאים שעם רובם הוא מיודד, וזה מוציא מהם רגעים לא מעטים של קומדיה וגילוי לב. הוא במיוחד נהנה כשהאורחים שלו יודעים להשתמש בקול שלהם, כמו ג’ון דימאג’יו (המדבב של בנדר בפיוצ’רמה) או השחקן שהוא גם סטנדאפיסט-חקיין מוצלח קווין פולאק. גם כאן למרבה הצער יש חומת תשלום על פרקים ישנים.

Kevin Pollak’s Chat Show

לפולאק יש גם פודקסט (מצולם) משלו, למעשה אחד הותיקים ביותר בתחום, ובו הוא מארח בסגנונו נטול החוכמות סטנדאפיסטים, שחקנים ובמאים מובילים. בין היתר ניתן למצוא אצלו כמה מהיוצרים של משפחת סימפסון וראיון נדיר עם לארי דיוויד, שלא נוטה להתארח בפודקסטים.

The Nerdist

הפודקסט הזה היה מהמובילים בסצנה, ואירח אנשים בסדר גודל של טום קרוז, ביל גייטס וטום הנקס, עד שהאקסית של המנחה כריס הארדוויק התלוננה על התעללות בקשר ביניהם, וגרמה לפיטוריו מהאימפריה שהוא הקים. מאז הוא ממשיך את הפודקסט אך תחת השם ID10T. לא צריך לחשוש מהשם הנרדיסט – גם אם אתם לא גיקים כדאי להקשיב לפרקים שבהם מתארחים קומיקאים, כיוון שמנטליות הפאנבוי של הארדוויק די משחררת את המרואיינים שלו לדבר על הדברים שהם עצמם מעריצים, ולהיות פחות מעונבים גם אם הם שמות גדולים.

Modern Day Philosophers with Danny Lobell

הנחת היסוד של הפודקסט המאוד מקורי הזה, היא שקומיקאים הם הפילוסופים של ימינו, לכן בכל פרק הוא מפגיש אותם עם הגותו של פילוסוף אחר ושואל לדעתם. אל תדאגו, המנחה דני לובל הוא לא פילוסוף ולא מבין הרבה בפילוסופיה בעצמו, ולרוב הוא ואורחיו מנסים להבין ביחד מושגי יסוד בהגותו של הפילוסוף שנבחר עבורם, כקרש קפיצה לשיחה על נושאים שמעניינים אותם. בחרו פרקים לפי הקומיקאי או הפילוסוף האהוב עליכם.

Thick Skin with Jeff Ross

המוטו של הפודקסט של קומיקאי העלבונות ג’ף רוס הוא “Life is hard. Let’s get through it together”, ויש משהו באכזריות אוהבת האדם של רוס שהופכת אותו למראיין שנעים להקשיב לו. למי שאוהב רוסטים, הוא נוטה לערוך בסוף כל פרק מה שמכונה Roast in Peace, שבו הוא יורד על אנשים שנפטרו לאחרונה, כסוג של מחוות כבוד אחרונה לזכרם.

The Opie & Anthony Show

ואחרון חביב: זהו לא פודקסט אלא תכנית רדיו, אבל זהו למעשה האב הרוחני של כל הפודקסטים על קומדיה שבאו אחריו. התכנית של גרג “אופי” יוז ואנתוני קומיה הונחתה אמנם בידי צמד שדרני רדיו ולא קומיקאים, אבל הם הבינו קומדיה, ובין השנים 1995-2014 שבהם התכנית רצה (עד שקומיה פוטר בשל ציוץ גזעני משלו), הם היוו בית חם למיטב הקומיקאים המבטיחים של ניו יורק באותם שנים – לואי סי.קיי, פטריס אוניל, ביל בר, ג’ים נורטון (שהפך ב-2001 למנחה שותף ואף החליף את קומיה לאחר שפוטר לכמה זמן לפני שגם הוא עזב), ורבים, רבים אחרים. האווירה שאופי ואנתוני יצרו היתה של מפגש חברים שבו הקומיקאים פשוט מבלים ביחד, בלי פורמט של ממש או נסיון לראיין אותם בצורה מסורתית, ועם אפס תקינות פוליטית או סבלנות לזיוף או פאנצ’ים כתובים מראש. המעריצים הרבים שלהם העלו אינספור קטעים מהתכנית ליוטיוב ויצרו ארכיון ענק שכדאי לחפור בו, בשביל להבין מאיפה הגיע הסגנון שהיום שולט בז’אנר הפודקסטים הקומיים, וגם פשוט כדי להנות מכמה מהקומיקאים המבריקים ביותר של זמננו כשהם עוד היו צעירים, חצי-אלמוניים ונטולי עכבות.

קומיקאים בפוליטיקה

אסף הראל הוא לא הקומיקאי הראשון שעבר לפוליטיקה. יונתן עמירן סוקר עוד כמה, מווילוז’ני עד מפלגת הבירה הפולנית

.

קומיקאים פוליטיקאים בישראל

השבוע אסף הראל הכריז רשמית שהוא יתמודד לראשות עיריית תל-אביב יפו, לאחר חודשים של שמועות. הראל הוא בהחלט מתמודד מעניין במירוץ הדי מעניין הזה, אבל האם קומיקאי וכותב קומי ידוע יכול באמת להיכנס לפוליטיקה?

זו לא הפעם הראשונה שדבר כזה קורה בישראל, ואפילו בתל-אביב. שמואל וילוז׳ני, שאם אי פעם ראיתם ראיון איתו אתם יודעים שהוא ״הביא את הסטנדאפ לישראל״, התמודד בבחירות העירוניות ב-1989. הוא אף כיהן כחבר מועצה. ב-1998 התמודד על ראשות העירייה, וב-2003 היה חבר במפלגת ״הירוקים״ שרצה לכנסת. ואם כבר מדברים על ירוק, גיל קופטש. קופטש עמד בראש מפלגת ״עלה ירוק״ ב-2009,  אך המפלגה, כרגיל, לא התקרבה לאחוז החסימה. ואם כבר מדברים על קומיקאים קירחים עם היסטוריה ב״ערוץ ביפ״, ראוי לציין גם את אבי אטינגר, שניהל מסע בחירות פיקטיבי ב-2009 עם מפלגת ״בכיף״.

קומיקאים פוליטיקאים באמריקה

באמריקה הדוגמה הכי בולטת לקומיקאי שעבר בהצלחה לפוליטיקה היא אל פרנקן. פרנקן היה כותב וחבר קאסט ב״סאטרדיי נייט לייב״, און אנד אוף מ-1975 עד 1995. הדמות הבולטת ביותר של פרנקן הייתה גורו העזרה העצמית סטיוארט סמולי, שאף זכה לכבוד הגדול ביותר שדמות SNL יכולה לזכות בו, סרט ספין-אוף כושל ב-1995. פרנקן היה ליברל גדול במשך כל הקריירה שלו, ונבחר לראשונה לסנאט האמריקאי ב-2008. פרנקן היה סנאטור פופולרי ואהוב על השמאל עד 2018, אז הועלו כמה וכמה האשמות על התנהגות מינית לא ראויה (חשבתם שאני אכתוב פה טור שבו אני לא אשתמש במשפט הזה?). הוא התפטר. ואם כבר מדברים על אנשים שהקריירה שלהם נגמרה ב-2018, רוזאן בר פלירטטה עם פוליטיקה כמה פעמים, ואף יש שמועות שהיא קראה לפוליטיקה ב-N-word. ב-2012 הכריזה על מועמדותה לראשות המפלגה הירוקה בבחירות (אחת מהמפלגות האלה באמריקה שהיא לא הרפובליקנית או הדמוקרטית ,אז לאף אחד לא אכפת). אבל הפסידה לג׳יל סטיין. באותה שנה גם אמרה שהיא מעוניינת להתמודד על ראשות ממשלת ישראל, כי למה לא?

קומיקאים פוליטיקאים בעולם

ומסביב לעולם היו כמה וכמה מפלגות שהוקמו על ידי קומיקאים. בפולין הסאטיריקן הפולני יאנוש ריוונסקי, הקים ב-1990 את ״מפלגת אוהבי הבירה הפולנית״. בראש המצע שלה היה עידוד שתיית בירה ולא וודקה, כמו שהיה נהוג בפולין, ובתוך כך מלחמה באלכוהוליזם. פולנים רבים הצביעו למפלגה כדי לבטא את חוסר שביעות הרצון שלהם מהמערכת הפוליטית הפולנית, וב-1991 המפלגה זכתה ל-16 מושבים בסיים (הכנסת) הפולני. עם השנים המפלגה הפכה לרצינית יותר ושינתה את שמה ל״תכנית הכלכלית הפולנית״. באיסלנד הקומיקאי והשחקן יון גנאר, רץ לראשות עיריית רייקיאוויק עם ״המפלגה הטובה ביותר״, מפלגה מגוחכת במיוחד ש… זכתה ב-2010 ושלטה בעיר עד 2014. ובאיטליה יש את הקומיקאי בפה גרילו, שהקים את ״מפלגת חמשת הכוכבים״, מפלגה רצינית לגמרי שאף זכתה במספר הקולות הרב ביותר ב-2013 ו-2018, אך סירבה להקים קואליציה.

הרעיון של קומיקאי שמנצח בבחירות היה הבסיס לסרט של רובין ויליאמס מ-2006, ״איש השנה״, שאף אחד לא ראה. בסרט, בבימויו של בארי לוינסון (״איש הגשם״, ״בוקר טוב ויאטנם״) ויליאמס משחק קומיקאי סאטירי בסגנון ג׳ון סטיוארט, שמתבדח שירוץ לנשיאות בתכנית שלו. וכך נבחר בזכות המעריצים שלו. כמובן שב-2018 אנחנו יודעים שדבר כזה מגוחך שכוכב טלוויזיה חסר ניסיון לעולם לא ייבחר ל… אין לי כוח לסיים את הבדיחה הזאת.

נראה שאסף הראל לוקח את העניין הזה די ברצינות, והוא בהחלט בחור חכם ויצירתי.  יהיה מעניין לראות כמה רחוק הוא יגיע בבחירות המתקרבות, ואיזה תפקיד יקבל אורי גוטליב.

אילאיל ישראלי – ראיון ר-ציני

הסטנדאפיסטית והקומיקיקאית איליאיל ישראלי מג’נטלמנים ישראלים על סטנדאפ ועל עולם הייעוץ הפנסיוני

אילאיל ישראלי היא שחקנית, סטנדאפיסטית, רקדנית ועוד דברים שעושים על הבמות. אתם אולי מכירים אותה מסדרת הרשת שעלתה לערוץ טדי, “ג’נטלמנים ישראלים” או אולי לא מכירים. לא מכיר אתכם. היא גם מנחת תוכנית הבוקר של ערוץ האינטרנט “החללית” המתרחשת בכדור הארץ. השתתפה בסרטונים ויראליים רבים כי כך הרופא קבע. בשבת הקרובה תופיע עם רותם זיו ושני שגב מנשרי ב”גולה” פתח תקווה.

מה גרם לך להיות קומיקאית?

השילוב בין הנסיון להיות ילדה טובה ולרצות את כולם, לבין הקלאמזיות שלי והקול הפנימי, שאומר “אתה צודק, אדוני, תן לאצבע האמצעית שלי לענות לך על כל השאלות, אפס!”
כשלמדתי משחק השחקנית והסטנדאפיסטת אודיה קורן העבירה כמה שיעורי העשרה בנושא “סטנדאפ.” היא ביקשה מאיתנו לכתוב סטנדאפ לא מחייב, ואמרה שלא ננסה להיות טובים כי זה לא אומר עלינו כלום כשחקנים.
בסוף השיעור הראשון היא אמרה לי “אילאיל, אם אתה לא סטנדאפיסט טוב, לא תהיה שחקן טוב זה אחד, אבל אם אתה סטנדאפיסט טוב אתה שחקן מעולה, וזאת דרך מעולה לשרוד במקצוע. כשתסיימי את הלימודים אל תפסלי את זה ככיוון”.
באמת לא הכי קיבלתי את זה, אפילו נורא הייתי עסוקה כל הזמן להוכיח שאני שחקנית טובה. אבל מאוד נהניתי על הבמה. ולא שכחתי את אותו קורס והקסם הזה שקרה שם עם החומרים שלי! וכשיצאתי החוצה לשוק (התעשייה) פתאום קלטתי שאני עומדת בתורים לאודישנים, עם מיליון בנות שנראות כמוני, רק פחות יפות ופחות מוכשרות (סתם). ומה זה הלוקש הזה “3 שנים לימודים” רק כדי שאני אתן ביס במשהו ואגיד “אין על אוכל של צימחודגים” ויגידו לי תודה, הבאה בתור? ואחרי יום שטחנו אותי ב”מה שלומכם, ילדים” אני עולה על הבמה בערב ואומרת “ילדים זה לא שמחה”. ואני מרגישה אותנטית לגמרי, והקהל מבין, הוא מעריך וצוחק מהאותנטיות
הרבה שחקנים הופכים לסטנדאפיסטים. זה כי יותר קל לזכור את הטקסט?
 מצחיק. בעיקר כי נראה לי שבסטנדאפ  זה הפוך, ונראה לי שזה עקב אכילס של שחקנים, שמשננים טקסט. הרי אתה מייצר כל הופעה רגע חדש, עם מילים מתאימות, נכונות, וקהל שצמא לרגע אותנטי שיקרה עם המון אמת.
לא יודעת מה קורה עם הרבה שחקנים. אבל אני יכולה לומר שמהחוויה שלי, הסטנדאפיסט הוא אינטליגנט, הוא ער לדברים, הוא אומר את האמת שכולם חושבים ולא מעזים, או את האמת שלו ואיך שהוא חווה את הדברים. (מה שאני לא יכולה לומר על כל שחקן, אבל בהחלט על כל סטנדאפיסט.)
זאת שאלה מורכבת, אני חושבת ששחקן יודע איך לעמוד על במה אבל לא כל שחקן יכול לכתוב, ובטח שלא כל שחקן ניחן בהומור. אבל גם לא כל אדם שכותב “מצחיק”, יודע איך לעמוד על במה.

אז כשאתה שחקן שיודע לכתוב ומבין הומור, הסיפוק מסטנדאפ פתאום מאוד מושך. כי כבר ככה אתה אוהב את הבמה ומשתמש בה בשביל קשת של רגשות, ואין יותר אמת וכאן ועכשיו מצחוק.

 מי הקומיקאים שהשפיעו עלייך? 
מלא, אבל חד משמעית צ’רלי צ’פלין, ג’ואן ריברס ורובין וויליאמס.
יש לך תוכנית בוקר ב”חללית”. ספרי לנו עליה ואיך שברת את הרייטינג.
חחחחחח. “שברתי את הרייטינג”.
“בוקר טוב עם אילאיל ישראלי”  זאת תכנית בוקר, הכי מיינסטרימית באתר החללית.טיוי. בהתחלה דיברתי מלא שטויות, המון שטויות, על הרווקות, לצחוק על כותרות בבוקר, להמליץ על מסיבות, ולומר לבנות שזה מה זה סבבה לעשות מה שבא להן, ושכל “החוקים” האלה שמגדלים אותנו על פיהם טיפשיים! הרי אני לא מכירה גבר שחושב פעמיים לפני כל צעד וכל מילה. ובטח שלא כל קילו!
או שאמרו לו בילדות “אל תראה שאתה; קל/ קשה/ חכם/ שעלית במשקל/ טיפש מדי”, לא! הוא גבר! גם אם הוא טיפש וקירח עם ציצים, הוא מתנת הבריאה! מלא אנשים התחילו לשתף ולראות במשרדים.
התחלתי להביא אורחים ואורחים מוכרים ולכתוב תוכן ופינות, הנושאים התרחבו.
כתבתי משחקים עם האורחים, וזהו בגדול.
בקטן: אמיר חצרוני, יגאל רצון ודרור נובלמן כאורחים!
מה את חושבת על הסצנה הקומית של היום?
בארץ? אדירה! באמת. אני מרגישה שפעם הייתה רק דרך אחת להצליח, והיום נהיה מקום לעוד סוגים, לעוד סוגים של הומור ואנשים.
לא רק סטנדאפ, בכל מה שנוגע בקומדיה, הקומדיה הפכה להיות אינטליגנטית, שנונה, צוחקים על כ”כ הרבה נושאים. פחות נזהרים. המדיות נותנות הזדמנות לקהל להחליט. דברים שפעם בקלות לא היו משודרים בטלוויזיה יותר ויותר מקבלים במה.
גם אם מסתכלים על המיינסטרים, היום נכנסים אליו  כל מיני ז’אנרים שהיו לגמרי נישתיים.
השתתפת בכמה סרטונים ויראליים. מה העצה הכי מטופשת בנושא?
הכי מטופשת, וואי ואני כ”כ רצינית.
להריח טוב, כי תכלס לא משלמים לרוב לשחקנים, אז הם לא צריכים לסבול ריח רע בצילומים.
ואולי, להכין את החארטות מראש. הרי גם ככה זה צילומי גרילה, תדע איך אתה הולך לחרטט מראש.
 מה המילה שהכי מצחיקה אותך ולמה?

יש מלא, אבל…”משכב זכר”, הראשונה שעולה לי, וואי זה קורע אותי רצח! יש לזה צליל מצחיק. הכל בזה מצחיק, אני חושבת על הקונוטציה ועצם ההגדרה. איזה כמה ענתיקות עם זקנים של טוב טוב הגמד. חושבים על ההגדרה. הם מציירים על הלוח, ואז מישהו אומר “טוב, זה ייקרא משכב זכר”.

לשאול מישהו “האם הוא אוהב משכב זכר”. טוב זאת מילה מצחיקה.
 את עוסקת בהרבה אומנויות במה, ריקוד, קולנוע, תיאטרון, אינטרנט. איפה הכסף? 
בונה על ירושה.
תמיד הייתי חרוצה ועבדתי הרבה, בהצגות ילדים, הצגות לגדולים, הדרכות
הכל! ועבדתי בתאטרון שנתיים, ואז התחילו להזמין אותי לעשות סטנדאפ במסיבות רווקות, ואירועים פרטיים.
ועכשיו אני ועוד שתי סטנדאפיסטיות יוצאות במופע “מחשבות מסלול מחדש”.
אני מאמינה גדולה שמי שעובד מרוויח. וירושה!

מה התפיסה הקומית שלך?
תלוי מה זורקים י עליי… אם זה שולחן, אני לא יכולה לתפוס!

להיות אמיתי וליהנות, אמת, אמת, אמת, לא להתחסד, (לא בקטע טיפולי). כל הפאקים זה המקום להודות בהם. ומה שמצחיק אותי מצחיק את הקהל.

מה התכלית של הקיום?
יש משפט שמנחה אותי בחיים והוא הולך ככה: “all you need is faith and trust and a little pixie dust”
אמרו את זה בפיטר פן.
ועכשיו באמת. לצחוק! לגמרי, אין דבר יותר טוב מאחד, מרפא בעולם מאשר לצחוק! ולא בקטע קלישאתי. ליהנות! לבלות! סבא שלי שורד שואה ופלמחניק לשעבר, ואם יש משהו שהאדם האדיר עם החיים הלא פשוטים האלה העביר לי, זה אופטימיות. טוב. גם כי לא הייתה לו ברירה, אבל היכולת לצחוק על החיים הצילה אותי מהמצבים הכי קשים שיש.

.

הקלישאה של כוכב הילדים המתוסבך

הסדרה החדשה של ג’ים קארי, וההסתבכות של כוכב ילדים ישראלי מסויים, הובילה את יונתן עמירן לחשוב על ההיסטוריה של כוכבי ילדים שערורייתיים בקומדיה.

השבוע יצא הטריילר ל-Kidding שיתוף הפעולה החדש בין ג׳ים קארי למישל גונדרי. הדרמה הקומית החדשה של במאי וכוכב ״שמש נצחית בראש צלול״ תעסוק במיסטר פיקלז, כוכב ילדים בגילומו של קארי, שעובר התמוטטות עצבים. הסדרה נראית מעניינת וצבעונית כמו שנהוג לצפות מפרוייקט של גונדרי, אבל אנשים פה בארץ לא דיברו עליה כל-כך הרבה. אולי בגלל שאנחנו עסוקים בשערוריות האמיתיות של כוכב ילדים שלנו: יובל ״המבולבל״ שם-טוב, שנעצר החודש בחשד על שימוש בקוקאין. שני האירועים האלה גרמו לי לחשוב על אחת הקלישאות האהובות בקומדיה: כוכב הילדים הלא ידידותי לילדים.

כמו הבובות למבוגרים, עליהם כתבתי פה לפני כמה שבועות, הקלישאה הזו באה ממקום מאוד טבעי: הרצון לקחת משהו שנועד לילדים ולהפוך אותו לגס. הדוגמה הכי ידועה לדמות כזו היא כנראה קראסטי הליצן, אחת הדמויות האהובות עליי ב״משפחת סימפסון״ או בכלל. קראסטי התחיל כסתם ליצן שבארט היה רואה בטלוויזיה, אבל עם השנים התפתח לדמות אמיתית, עם סיפור רקע טראגי ומספר התמכרויות בעיקר לסיגריות וכדורים. קראסטי הוא סוג של קומיקאי זקן שנאלץ לבדר ילדים למרות שמה שהוא באמת רוצה לעשות זה לספר בדיחות גסות. קראסטי גם חמדן וחסר מוסר, ונוהג להדביק את שמו על מוצרים שונים, ללא מחשבה על אם הם פוגעים באנשים, או אם הם המבורגר שאפילו הוא לא מוכן לאכול. עם השנים קראסטי הפך להיות דרך לכותבי ״סימפסונז״ להגיב על טרנדים שונים בעולם הקומדיה, כמו בפרק מעולה בו קראסטי מבין שהקומדיה שלו מיושנת והופך להיות קומיקאי בסגנון ג׳ורג׳ קרלין ש״אומר את האמת״ ונלחם בממסד, עד שהרוח החמדנית שלו מנצחת כמובן והוא נהפך לפרזנטור לחברת מכוניות. לקראסטי כמובן היה גם סיידקיק בתכנית הילדים שלו, סיידשואו בוב (בדיבובו של קלסי גראמר) שגורם לו להראות כמו מיסטר רוג׳רס, עם מספר נסיונות הרצח בהם הוא מואשם.

הדוגמה הכי ברורה בקולנוע לקלישאה זו היא Death to Smoochy קומדיה שביים דני דה-ויטו ב-2002, בה רובין ויליאמס ז״ל שיחק כוכב ילדים בשם ״ריינבואו רנדולף״ שנעצר על ידי ה-FBI לאחר שגילו שהוא מקבל שוחד מהורים שרוצים שהילדים שלהם יופיעו בתכנית. רנדולף מפוטר ומוחלף במופעיע לא יציב אך תמים בגילומו של אדוארד נורטון, שיוצר את הדמות ״סמוצ׳י הקרנף״. רנדולף מנסה להתנקם בסמוצ׳י ולקבל את העבודה, ובדרך כולם מסתבכים עם המאפיה והסרט נגמר בניסיון התנקשות על ידי כוכב ילדים לשעבר נרקומן. הקומדיה השחורה לא הצליחה בקופות ונקטלה על ידי המבקרים, אבל קיבלה סוג של מעמד קאלט מאז. אני חושב שהיא לא רעה ויש בה קאסט נהדר שכולל גם את ג׳ון סטיוארט, קת׳רין קינר ושחקני האופי וינסנט שיבלי והארווי פיירסטיין. חברו הטוב של ויליאמס, הקומיקאי בובקאט גולדת׳וויט ביים וכיכב ב-1992 בקומדיה השחורה Shakes the Clown, על ליצן אלכוהוליסט שמבלה בבר עם ליצנים מדוכאים אחרים (אחד מהם מגולם על ידי אדם סנדלר באחד מתפקידי הקולנוע הראשונים שלו). שייקס נעשה עוד יותר מדוכא כשיריבו הגדול בינקי (טום קני, כוכב ״מיסטר שואו״ ו״בובספוג״ וחבר ילדות של גולדת׳ווייט) מקבל עבודה בתכנית ילדים, ואז הוא מואשם ברצח ונאלץ לנקות את שמו. אני זוכר גם את הסרט הזה כלא רע, ובעיקר נהניתי מהופעותיו של קני בתור ליצן מרושע באמת. וגם, רובין ויליאמס מופיע שם כפנטומימאי פלצן.

כמובן, יש גם מקרים אמיתיים בהם כוכב ילדים נחשף כאישיות מפוקפקת. פול רובנס התחיל את הקריירה שלו כקומיקאי בקבוצת האילתור The Groundlings בלוס אנג׳לס, שם יצר את הדמות של פי-ווי הרמן כפארודיה על כוכבי ילדים משנות החמישים. הדמות זכתה להצלחה שהובילה לספיישל ב-HBO ב-1981 שנועד למבוגרים עם זיקה להומור ילדותי וסרט קולנוע אהוב בבימויו של טים ברטון ב-1985. ב-1986 רובנס השלים את המעגל כשפי-ווי הפך למנחה תוכנית ילדים אמיתית בשם Pee-Wee’s Playhouse שרצה במשך חמש עונות וזכתה במספר פרסי אמי. אבל אז ב-1991 נעצר על כך שאונן בבית קולנוע פורנוגרפי, מה שדי הרס את הקריירה שלו ככוכב ילדים. לאחר שנעלם מהציבור לקצת זמן, רובנס הצליח לחזור להשתתף בסרטים ותכניות טלוויזיה, ואפילו החזיר את פי-ווי עם ספיישל חדש, מופע ברודווי וסרט בנטפליקס, פרוייקטים שפנו בעיקר למבוגרים נוסטלגיים.

אך יותר מסיפורים אמיתיים על כוכבי ילדים, היו שמועות. מיסטר רוג׳רס, מנחה תכנית הילדים האמריקאי הקלאסי, שזכה החודש לדוקומנטרי אוהד ונחשב לסמל התמימות והרצון הטוב באמריקה, היה לפי שמועות הכל מחייל אכזרי במלחמת ויאטנם ואנס ילדים. סטיב מ״הרמזים שלו בלו״ מת ממנת יתר ובארני הדינוזאור היה סוחר סמים (כמובן שזה שטויות. הוא היה מדריך לסקס טנטרי). ועכשיו יש לנו עוד סיפור אמיתי עם יובל המבולבל שלנו שעכשיו גם חשוד כלקוח של זונות. מקרים אמיתיים כאלה ימשיכו לפתח את הדימיון של היוצרים הקומיים, מה שיוביל לעוד שימוש בקלישאה הנהדרת הזו.

דני קמושביץ – ראיון ר-ציני

הקומיקאי דני קמושביץ: כאן יש ציטוט שלו שבחרנו במקרה

דני קמושביץ הוא קומיקאי, יוצר רשת, קופירייטר, סטנדאפיסט, ורק שניים מהם מתחילים בקו”ף. איכשהו יוצרי קומדי סנטרל ישראל הגיעו אליו ונתנו לו רצועת שידור בתכנית החדשה שלהם קומדי סנטרל סטיישן עם הסטנדאפיסט והשחקן החשקן עידן ברקאי. כמו כן פרסם מלא מלא סרטונים ויראליים באינטרנט, שזה אומר שכל מי שעשה סרטון ויראלי מכיר אותו. לקחנו אותה לשיחה על קופירייטינג, קומדיה ואהבת אמת. בתמורה הוא קילל אותנו.

מתי החלטת שאתה רוצה להצחיק?
קצת אחרי שהשואה הסתיימה. אמרתי לעצמי: די, מספיק עם כל הבאססה הזו. בואו נרים פה קצת!
 
במקצועך אתה קופירייטר. בכמה מכרת את הנשמה שלך?

במחיר מבצע.
ועכשיו ברצינות, קופירייטינג הוא אחד המקצועות המתגמלים והמתסכלים שיש. אתה לא כותב עבורך. אתה כותב עבור מישהו אחר, עם רצונות אחרים, עם ערכים אחרים משלך, שגדל לעתים בתרבות אחרת משלך (אם זה לקוח מחו”ל למשל). ההומור צריך להגיע לביטוי פה במינונים מאוד מדויקים. כל מילה נחשבת וכל בדיחה צריכה להצחיק אבל גם לא לגנוב את הבמה למסר – קנו את המוצר שלנו כי הוא טוב יותר מאותו מוצר אחר.
קל לשחוט פרסומאים כי הם עובדים במקצוע שחייבים להזיז בו את הגבינה והמחט לאנשים, ואנשים לרוב לא מתים על זה. אבל זה כיף לחדש. או לגנוב ממישהו שכבר חידש ולקוות שלא יגלו.
סתאםםםםםםםםם!

מי היוצרים הקומיים שהשפיעו עליך?

רובין וויליאמס, ג’ים קארי, אורן חזן ועוד המון דמויות מפתח משנות השמונים והתשעים. אני אוהב כמעט את כל סגנונות ההומור. שחור, עממי, רדוד, מבריק וגבוה. ממונטי פייתון ועד הקומדי סטור.
כל הומור שלא היה לפני מרשים אותי. המיחזורים זה מה שהורג אותי. 

חלק מעבודתך הקשה היא לסכם את “האח הגדול”. אתה מקבל תוספת ניוון?

האמת שהעונה לצערי טיפה משעממת אז לניוון הצטרף גם פיהוק יתר. אבל זה כיף גדול וזה גם לדבר עם פאקינג ארז טל שאני מעריץ אותו עוד ממלחמת המפרץ המקורית שבמחלף הסירה. אל תשפטו אותי!!!!!!
מה אתה חושב על היוצרים הקומיים של היום?
תראה באיזו תקופה מופלאה אנחנו חיים. כל מי שרוצה יכול להראות את הקומדיה שלו. הקהל הוא זה ששופט אותך. אין בלופים, לפחות לא לאורך זמן.
לכל אחד יש מיקרופון וכל אחד יכול למצוא במה פתוחה לעלות אליה. זה לא היה ככה פעם. האנדרגראונד פרץ למיינסטרים. כמה זמן זה יישאר? לא יודע. בינתיים בוא נהנה מזה.

יש המון קומיקאים בנשמה, שלאו דווקא עולים על במות או כותבים לפרנסתם. זה הזמן שלהם לפרוח.

כעת יש לך סדרה חשדשה* בקומדי סנטרל ישראל עם עידן ברקאי. אתה לא פוחד שקומדי סנטרל לא יעמוד בעומס הצופים שהבאת מפייסבוק?


חחחחחחחח כתבת חשדשה. מה זה? אתה לא יודע עברית? חחחחח
סליחה.
בכל אופן זו לא סידרה שלי. אני נותן שם מספר קטעים בתוך רצועה של יוצרים שונים. כל אחד קיבל 2 דקות כדי לתת בראש. זה כיף גדול ליצור ולהופיע בטלוויזיה. הגשמה רצינית עבורי. לגבי הצופים שהבאתי? זדיין.

(*השגיאה במקור כדי להרים להנחתה)

 

מה המילה שהכי מצחיקה אותך ולמה?

פילנתרופ.

זו אמורה להיות מילה מפרגנת ממש לאדם שמפרגן ותורם באופן קבוע לאחרים ולחבר’ה ובמקום זה נתנו לו שם של חיידק / דמות משר הטבעות / משהו רוסי.

הרבה מהסרטונים שלך הם פארודיות? איזו פארודיה לא תעשה כי היא מטומטמת מדי?

אני משתדל מאוד מאוד מאוד לא לפגוע: 1. במשתתפים 2. בקהל שלי.
לא שווה לי להצחיק 1000 אם אחד יתבאס עלי או יבויש. אני תמיד שואל ומסביר למצולמים איפה הם הולכים להיות ומה זה בדיוק. בגלל זה אני מקבל שיתופי פעולה מדהימים. זה לא מבוים אבל זה מתואם.. כל מה שעומד בכללים האלה כשר.

לגבי טמטום? אם זה מצחיק אני עושה את זה. פשוט. 

מה התפיסה הקומית שלך?

שאלה מאוד טובה ומטומטמת ומיותרת.

מה ז”א תפיסה קומית? לקחת את הקומדיה בקלות, לא ברצינות. לגרום לאנשים ליהנות ולצחוק ועל הדרך ליהנות גם.

מי אושיית הרשת האהובה עליך?

יש המון. שזה אומר שאני לא רוצה לבאס ולהסתבך עם אף אחד. אבל באמת, יש המון. אני באמת אוהב את הקהילה הזו. ותפסיקו להשתמש במילה אושייה.
יוצר רשת. כותבים. צלמני ווב. רק לא אושייה.
 
איזו תקופה בהיסטוריה היית מבטל?
לפני כמה ימים שהסכמתי להתראיין אליך.
אפס.

אלי חביב – ראיון ר-ציני

האם הסטנדאפיסט אלי חביב הוא האלימלך זורקין של חבורת הערב סטנדאפ הזה? תשובה במהופך בסוף השאלון

.

אלי חביב הוא תסריטאי, במאי, מחזאי, שחקן, סטנדאפיסט, קיצור אין לו עבודה. הוא כתב למופעי מערכונים רבים, בהם קלבת שבת, פרה שחוטה ועוד דברים שלא שמענו עליהם. לאחרונה הצטרף לחבורת הסטנדאפ האקסקלוסיבית “הערב סטנדאפ הזה”. לכן התכנסנו בילדי הקומדיה לגלות אם הוא הירון זהבי או האלימלך זורקין שלהם.

מתי החלטת שאתה רוצה להצחיק?

זה היה בסתיו. ילדות ברעננה. ריח פאי תפוחים נישא מהמטבח. ראיתי בטלוויזיה את ספי ריבלין דורך על ערימת חרא עצומה וצחקתי שלושה ימים רצוף. לשם אני מכוון מאז.

חוץ מסטנדאפ, אתה גם כותב לתיאטרון. איפה אתה נהנה יותר להופיע בלי קהל?

לכל אחד מהם יש איכות אחרת. לתיאטרון מתלבשים יפה ואז כשאף אחד לא בא זה עצוב אבל עם טאצ’ אירופאי, בסטנדאפ יש אלכוהול. מאוד קשה לבחור.

מי הקומיקאים שהשפיעו עליך?

מלא. אדי מרפי, רובין ווילאמס, דומינו גרוס, הגשש, אדי איזרד, וודי אלן, חנוך לוין ולואי.

לאחרונה הצטרפת לחבורת הסטנדאפ “הערב סטנדאפ הזה”. זה כמו שאר החבורות, עם סיסמה סודית וארכינבל שרודף אחריכם?

לעולם לא אגלה!


מה אתה חושב על הקומיקאים של היום?

אני אוהב, אבל לא מכיר קומיקאים של יום אחר כדי להשוות.

איזו מילה הכי מצחיקה אותך?

פדלאה. אבל רק בהקשר של אבא שלי מתלונן על הדג תוכי שלו, שוכב בקרקעית האקווריום ולא זז.

מאחת עד עשר כמה אתה חביב?

בכלל לא. אבל הסלילו אותי לחיים של בינוניות ובדיחה אחת גרועה שכולם שוברים איתה את הקרח.

מה התפיסה הקומית שלך?

אם לא צוחקים זה לא מצחיק. וכדאי גם להגיד משהו, שאם לא יצחיק  כדאי שתהיה אווירה של מעניין.

איזו אושיית רשת הכי מצחיקה אותך?

מצחיק אותי אושיית רשת. אושייה. יש מצב להחליף פדלאה בשאלה הקודמת?

אם לא היית סטנדאפיסט, איך היית מפצה על החלום שנגוז?

כמו כל שאר החלומות שנגוזו. פיצה.

***

תשובה במהופך: אל