כתיבת קומדיה

איך עושים מצחיק |הספר | ראיון

האם יש סודות לכתיבת קומדיה? האם יש נוסחאות לקומדיה טובה? האם נשאל עוד שאלות? העורכת והחוקרת מגי אוצרי ואדר מירום, מתסריטאי "שקופים", בספר חדש

"איך עושים מצחיק" הוא ספר של מגי אוצרי ואדר מירום שידריך אתכם בכל מה שילדי הקומדיה לא הצליחו לעשות: איך לכתוב קומדיה – מפאנצ'ים קצרים וסאטיריים ועד דמויות ומערכונים. המדריך כולל בין היתר ידע תיאורטי כמו גם תרגילים מעשיים. מה שהמחברים מכנים המתמטיקה של ההומור – איך פועל הצחוק? מה משעשע אותנו? ואיך בנויה בדיחה?  יצאנו ללמוד על הספר ועל המחברים.

מגי אוצרי

אפשר ללמד מישהו לא מצחיק להצחיק?

 לא בטוח, כי כן יש אנשים שהם פשוט מצחיקים מטבעם. אבל – לא כל מי ש"מצחיק בחבר'ה" בהכרח יודע איך להפוך את התחביב למקצוע, וזה משהו שדווקא כן אפשר ללמוד. אפשר לקחת את הבסיס, ובעזרת תרגול והתמקצעות להפוך אותו למשהו יותר טוב, יותר חד, ואולי אפילו להצליח להתפרנס ממנו.

למה בעצם להקשיב לכם? מי אתם?

אנחנו מכסים את התחום של ההומור מכל הכיוונים – ד"ר מגי אוצרי חקרה הומור מהצד האקדמי, היא יודעת להסביר מה קורה במוח שלנו בזמן שאנחנו צוחקים ואת ההיסטוריה והרקע החברתי של ההומור. את הצד הפרקטי מכסה אדר מירום, שהוא כותב קומי ותיק בשלל תוכניות כבר 13 שנה, בין היתר יצר את "אנחנו במפה" ו"שקופים" וכתב ל"גב האומה", "ארץ נהדרת" ו"בובה של לילה", ויודע את כל הטיפים הקטנים והגדולים שהופכים "בן אדם מצחיק" ל"כותב בטלויזיה".

אדר מירום

ממה נבע הצורך לכתוב את הספר?

כתבנו את המדריך בגלל שהומור נראה על פניו כמו תחום אינטואיטיבי – יש דברים שהם פשוט מצחיקים וכאלו שהם לא, אבל בפועל הוא מורכב מהמון כללים וחוקים שאפשר ללמוד ולהשתפר בהם. מגי היא סופרת ומעבירה סדנאות כתיבה, ולא פעם התלמידים שלה נתקעו במקומות שבהם הם רוצים לבנות דמויות קומיות או להקליל סיטואציות עם פן קומי. גם לאדר פונים המון אנשים שרוצים לדעת איך מגיעים ללכתוב בטלוויזיה. ניסינו לתת מענה לכל השאלות האלה, או לפחות את הבסיס שממנו אפשר להתחיל.

איזו דוגמה מהספר הצחיקה אתכם במיוחד?

אנחנו הכי אוהבים את

בספר אתם נותנים דוגמאות להומור שהוא קל להכנה וירוד אבל אפקטבי בתוכניות שבועיות. יש הומור גבוה והומור נמוך?

 בדיחה היא סוג של משוואה מתמטית. אנחנו נותנים למאזין את הנתונים ואת הנעלם, והוא צריך לפתור אותה. אם הוא הצליח – הוא נהנה וצוחק. אם לא – הוא מתוסכל. אז אין בדיוק "הומור גבוה" ו"הומור נמוך", אבל כן יש תרגילים פשוטים ותרגילים מסובכים. יש בדיחה שבשביל "לפתור" אותה מספיק ידע בסיסי מאוד, ויש אחרת שבשביל להבין אותה צריך בסיס ידע רחב, כמו להכיר שמות של חברי כנסת או ידע ספציפי בהיסטוריה או ספורט. זה לא שבהכרח הבדיחה המסובכת היא יותר טובה! הרעיון הוא לדעת להתאים את הבדיחה לקהל ולמקום. אם סיפרת בדיחה מורכבת מדי לקהל שלא הבין אותה ולא צחק, אז היא בדיחה לא טובה, למרות שבטח היית מאוד מרוצה מעצמך כשחשבת עליה.

בספר אתם מלמדים נוסחאות. אבל הרבה פעמים מה שמצחיק הוא לצאת מהנוסחה או ממד אישי שרק אדם אחד יכול לחשוב עליו. מה דעתכם?

במדריך אנחנו מלמדים נוסחאות כדי לעזור לעשות אחד משניים – או לכתוב לפי הנוסחה, או לכתוב לא לפי הנוסחה. זה נכון שבדיחות זכירות ומעניינות הן הרבה פעמים אלו ששוברות את הכללים, אבל בשביל לשבור את הכללים צריך קודם כל לדעת מה הם הכללים. למשל – הכלל אומר שהאוזן אוהבת לשמוע פאנצ'ים בשלושה חלקים. אחת, שתיים, פאנץ'. זו המבנה הכי מקובל,  שהכי מסתדר לנו. בדיוק מהסיבה הזאת אנחנו נצחק במיוחד אם נשמע פתאום את קיציס נותן עכשיו פאנץ' ארוך שממשיך וממשיך עד שיגמר לו האוויר. זה כי אנחנו יודעים שזה שובר את החוקים, שפאנץ' צריך להיות קצר וקולע, והנה פתאום המנחה מדבר ברצף כבר חצי דקה. בקיצור, זה נחמד לחשוב מחוץ לקופסה, אבל בשביל כדאי שקודם כל תהיה לכם קופסא.

מה הפרק שהכי נהניתם לכתוב?

אנחנו הכי אוהבים את החלק שמדבר על "וואן ליינרים", בדיחות קצרות וחדות בסגנון מבזק של קיציס. זה כנראה הביטוי הכי מזוקק של הומור, וגם עם הכי הרבה סוגים של מבנים וטכניקות שאפשר ללמוד. לפני שמתחילים לבנות סדרות דמויות ומערכונים, צריך קודם כל להצליח להצחיק בשורה אחת.

מה הפרק שהיה הכי קשה לכם לכתוב?

הכי קשה היה לכתוב את החלק שמדבר על סאטירה. יש המון דברים שמשודרים בטלויזיה ונחשבים בעיני אנשים לסאטיריים, אבל הם בעצם לא. נוטים להחשיב כמעט כל דבר שנוגע באקטואליה או שנאמרת בו המילה "נתניהו" לסאטירה, אבל זה לא כל כך פשוט. יש כל מיני קריטריונים שצריכים להתקיים כדי שאומנות תקבל את ההגנה של סאטירה, צריכות להישאל שאלות כמו "למי מופנית הביקורת" ו"האם היא מוצדקת", ולצערנו היום יש פער די גדול בתחום הזה בין הרצוי למצוי.

בספר יש תרגילים אבל מי יבדוק אותם?

הטיפ הכי חשוב שאדר נותן לאנשים שרוצים לעבוד במקצוע הוא – לעבוד בזוגות. אנחנו לא תמיד מבקרים מספיק טובים של עצמנו, ודברים שנשמעים לנו קורעים מצחוק בראש בסוף זוכים לדממה מצד הקהל. את התרגילים שאתם עושים במדריך תמיד כדאי לנסות על חבר – להקריא בקול רם את הפאנצ'ים והמערכונים שכתבתם ולראות מה התגובה. קודם כל, כי עד שלא תנסו את החומרים על לפחות עוד בן אדם אחד, אף פעם לא תדעו אם זה עובד, ושנית, יש אלמנטים בהומור שעובדים רק אם אומרים אותם בקול, ופחות עובדים על הנייר. בדיחות צריך לשמוע, לא רק לקרוא.

לאיזה סוג הומור או כתיבה קומית אתם הכי מתחברים?

כמו עם מוזיקה, גם סגנונות הומור אהובים זה משהו שמשתנה עם הזמן. כרגע אנחנו בתקופה שיותר מעריכים קומדיות מרגשות ונוגעות ללב, כאלו שמצליחות גם להצחיק וגם להישאר איתך אחרי שהפרק נגמר. בקיצור, מחכים לעונה השנייה של "מייקל" ביס.

מה המילים שהכי הצחיקו אתכם?

אחרי הרבה שנים של כתיבת פאנצ'ים, למדתי שהאותיות הכי קומיות זה ק' (קומקום. מילה מצחיקה) ו- צ' (אצטרובל), ומכאן שהמילה המצחיקה האולטימטיבית היא – קציצה.

מי הקומיקאים או הכותבים שהכי השפיעו עליכם?

שום דבר מפתיע – ג'רי סיינפלד, טינה פיי וקומדיות איטייז מטופשות כמו האקדח מת מצחוק וטיסה נעימה. מכל הסיטקומים מגי דווקא הכי אהבה את "פרייז'ר", מוזרה. הקומדיה שהכי קינאנו בה השנה – "טד לאסו". אחרי בובה של לילה ו"אנחנו במפה" אין דבר שאני יותר מעריך משילוב מנצח של ספורט והומור.

מה הטיפ הכי חשוב
לקחת מהספר?

הטיפ הגדול הכי חשוב – תמיד לחשוב לא רק על הבדיחה עצמה אלא גם על מי שהולך לשמוע אותה. להתחשב בקהל ולהתאים את הסגנון אליו. בדיחה יכולה להיות מצוינת על הנייר, אבל לאוזניים הלא נכונות היא פשוט לא תעבוד. אי אפשר לספר בדיחות "גב האומה" ב"בובה של לילה", ולהפך. יותר מזה – בדיחה שלא מתאימה לקהל לא רק שלא תצחיק אותו – היא עלולה ממש להרגיז אותו, כי לא להבין את הבדיחה זו תחושה די מתסכלת.

הטיפ הקטן הכי חשוב – כשנתונים שמות לדמויות רצוי להשתדל להימנע משם שמרמז על התכונה של הדמות. כלומר – הדמות של המיליונר היא לא "מנשה מפצוץ" והדמות של הדיאטנית היא לא "פחמימה לוי". בבקשה לא. זה נורא.

קראו עוד:

קורס סטנדאפ – קורס כתיבה קומית

כתיבה קומית –  טיפים למתחילים

שש עצות לכתיבת קומדיה מכותבים קומיים

Comments

comments

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *