יונתון ילון (צילום: טולי קדם)

הרומן הקומי "ג'וני בוי". יש דבר כזה? ראיון עם יונתן ילון

צילום: טולי קדם

הרומן הקומי "ג'וני בוי" של יונתן ילון הוא סיפור על ג'וני, שהופך לכוכב פופ ענק בשנות השמונים. לאחר שלושים שנה מגיע סופר ישראלי לעיר ומתאר את סיפור הצלחתו הקצר של ג'וני דרך שבעה מרואיינים. זהו הרומן השלישי של ילון לאחר המלך צ'ינגיס הראשון וכורש הנסיך האחרון. את הספר תוכלו לרכוש ברכישה מוקדמת בהדסטארט עד 14 בספטמבר השנה. הספר הוא בעיקר רומן קומי, שזה מה שמעניין אותנו.

"ג'וני בוי" מוגדר על ידיך כרומן קומי למרות שגם בספריך אחרים היה הומור. מה ההבדל?


הרומן הראשון שלי, "המלך צ'ינגיס הראשון", היה רומן סאטירי שבו ההומור היה יותר פוליטי וציני, והרומן הקודם, "כורש הנסיך האחרון", לא היה קומי בכלל. כך שכבר שנים רבות לא כתבתי קומדיה ראויה לשמה, והתגעגעתי לזה! הייתי אומר שההומור בספר הנוכחי הוא יותר נוסטלגי ו"ידידותי למשתמש".

היכן לדעתך עומד הרומן הקומי ביחס לספרות היום ולז'אנרים פופולריים?


באופן כללי היחס ליצירה הומוריסטית, במיוחד בארץ שבה איכות מזוהה עם ספרות "כבדה" יחסית, הוא כאל ז'אנר נחות. הפופ בכלל וזה של שנות השמונים בפרט נחשב גם הוא ז'אנר מוזיקלי נחות. בשני המקרים האופן שבו הז'אנרים נתפסים על ידי מבקרים "רציניים" לא יכול להיות רחוק יותר מהמציאות, לפחות באופן שבו אני רואה את הדברים. דווקא בגלל זה היה לי חשוב לשלב בין השניים ולכתוב רומן מצחיק על כוכב פופ מהאייטיז.

מה ההבדל לדעתך בין רומן קומי לזא'נרים אחרים של קומדיה, כמו סטנדאפ וקומדיה קולנועית או טלוויזיונית?


ההבדל הוא כמובן הפרפורמנס – כשאתה קורא אתה לא קולט באותו אופן את שפת הגוף וסגנון הדיבור של הדמויות. לכן בהומור ספרותי הטקסט ושנינותו משחקים תפקיד חשוב יותר. בגלל אורכם, רומנים קומיים לא יכולים להיות אוסף של פאנצ'ים כפי שיכול להיות בסטאנדאפ או בסיטקום, כך שההומור נבנה בהדרגה ודורש מהקורא לדמיין את הסיטואציה במקום שהיא תקרה לו מול הפרצוף.

הרשמה לניוזלטר

איזו סיטואציה או משפט מהספר מצחיקים אותך במיוחד?


נכון תמיד כשרואים איזו פרסומת מטומטמת או קונספט הזוי חושבים "מעניין איך נראתה הישיבה בה הוחלט על זה ומי חשב שזה רעיון טוב"? אז בספר יש בדיוק כזאת ישיבת תאגיד, שבה הופכים את ג'ון אשקרופט הצעיר ל"ג'וני בוי" ואומרים לו מה הוא צריך לשיר, איך הוא צריך להתנהג ועם מי הוא צריך לצאת.

מי הסופרים הקומיים שהשפיעו עליך?


פ. ג'. וודהאוס הוא המאסטר של הכתיבה הקומית מבחינתי, וגם ג'וזף הלר וסרוואנטס. בארץ מצחיקות אותי נעה ידלין, מירב הלפרין ומאירה ברנע גולדברג, וכמובן גם הספרים והסרטים הישנים של אפרים קישון. "ג'וני בוי" הוא קצת יותר בסגנון ניק הורנבי, במיוחד בגלל החיבור עם מוזיקה.

מי היוצרים הקומיים שהשפיעו עליך בכלל?


בקולנוע מל ברוקס, עפתי על כל מה שהוא עשה ו"אוכפים לוהטים" הוא סרט הקומדיה האהוב עליי, אולי לצד Kung Fury. אהבתי למשל את After Hours של סקורסזה, שנכתב על ידי ג'וזף מיניון (שם קומי לכשעצמו), ואת הסרטים של סשה ברון-כהן.


במוזיקה כמובן מוריסי, הליריקן המצחיק והנוגה ביותר בעולם. כרגע אני מחבב את שירי הדאחקות המצליחים בפופ הישראלי, במיוחד את אלה של נונו, תמיר בר וערוץ הכיבוד.


בתחום משחקי המחשב אל לואו, רון גילברט, טים שייפר ודייב גרוסמן השפיעו עליי ביצירת משחק ההרפתקאות הקומי "אושר בלי גבולות", שכתבתי יחד עם אורי וכטל.


בטלוויזיה לארי דיוויד וג'רי סיינפלד ביחד ולחוד, ובסדרות גם "נשואים פלוס" ו"סאות' פארק". בארץ ממש אהבתי את אודי כגן ב"משיח" וגם את "קופה ראשית".

קראו עוד:

ראיון ר-ציני – שיחות עם קומיקאים | ספר

מעריצה לנצח | ספר קומדיה רומנטית

הקומיקאי פטריס אוניל – איך השפיע עליי האדם שלא הכרתי

Comments

comments

מה חשבת?