ארכיון תגיות: אסי כהן

“ארץ נהדרת” ו”סאטרדיי נייט לייב”

הליהוקים החדשים של “ארץ נהדרת” גרמו ליונתן עמירן לחשוב על ההבדלים והדמיון בין שני מוסדות הקומדיה

 

״ארץ נהדרת״ היא לא ״סאטרדיי נייט לייב״. אבל היא גם קצת כן? השבוע הרשת געשה בעקבות הליהוקים החדשים לעונה ה-16 של ״ארץ נהדרת״. לאחר עזיבתם של אסי כהן ואודי כגן, התכנית רכשה את הסטנדאפיסט הוותיק שחר חסון, את הקומיקאית הצעירה והיוצרת בנאל גיה באר-גורביץ׳ ואת הקומיקאי וכוכב ״שבאבניקים״ אורי לייזרוביץ׳. הליהוק של שחר חסון עורר הכי הרבה הדים, מכיוון שלמרות שהוא סטנדאפיסט מוכשר, אין לו הרבה ניסיון בגילום דמויות או חיקויים. אבל זה לא כזה מוזר אם אתה משווה את זה לטקטיקות הליהוק של SNL שבכל עונה מצרפת איזה סטנדאפיסט צעיר דוגמת פיט דייווידסון או כריס רוק.

כאמור, ארץ נהדרת היא לא SNL. יש לה פורמט שונה, קאסט שנשאר מהעונה הראשונה, מנחה קבוע. אבל יש גם הרבה דימיון בין שתי התוכניות. הן המוסד הקומי הגדול במדינה, יש להן דמויות קבועות, חיקויים, מבזק חדשות סאטירי. מאמר של אתר הקומדיה האמריקאי Splitsider מ-2011 השווה את ״ארץ נהדרת״ לשילוב בין SNL ל״דיילי שואו״, שזה קצת יותר מדויק, אך עדיין לוקה בחסר. בסופו של דבר ״ארץ נהדרת״ היא פורמט ישראלי מקורי, והשוואה שלה ל-SNL היא מיותרת. אבל זה כיף לעשות.

כאמור, ההשוואה הברורה לשחר חסון היא משבצת הסטנדאפיסט של SNL. ליהוקה של כוכבת האינטרנט (ו״טלוויזיה מהעתיד״) גיה באר גורביץ׳ מזכיר לי את ליהוקה של מליסה וליסניור ב-2016, שהייתה ידועה בעיקר מסרטוני האינטרנט שלה שבהם חיקתה מפורסמים כמו אוון ווילסון וג׳ניפר לופז. ארץ נהדרת כבר ליהקה כוכבי אינטרנט מוכשרים בעבר, כמו אודי כגן. אורי לייזרוביץ׳ הוא מקרה קצת יותר מיוחד, כי הוא כבר זכה לתהילה בתוכנית מצליחה ואהובה ב״הוט״ שאף זיכתה אותו בפרס האקדמיה לטלוויזיה.

אבל בסופו של דבר ההבדל הגדול ביותר בין SNL ל״ארץ נהדרת״ הוא המעמד שלהן. באמריקה SNL, היא מקפצה. מקפצה יוקרתית ואהובה, אבל מקפצה בכל מקרה, לדברים טובים יותר. אחרי כמה שנים עם חיקויים ופאות, שחקן מקווה להגיע לסדרה  משלו או קריירת קולנוע. אבל בישראל ״ארץ נהדרת״ היא הפסגה. בגלל זה יש אנשים שעדיין נשארו שם מהעונה הראשונה. אתה עובד בתכניות אחרות, או באינטרנט, בשביל להגיע למדורת השבט הזאת. דרכה תוכל לקבל קמפיינים פרסומיים שיכניסו לך כסף, נכון, אבל ״ארץ נהדרת״ היא המקום שאליו אתה רוצה להגיע.

אז עכשיו נותר לנו רק לדמיין איך ישתלבו המלוהקים החדשים האלה. איזה חיקויים ייתנו להם לעשות, איזה דמויות אהובות הן יצרו. זוהי בהחלט תקופה מעניינת מאוד ל״ארץ נהדרת״ שמזכירה קצת את עונות המעבר האלה של SNL. אבל כמובן ״ארץ נהדרת״ היא לא ״סאטרדיי נייט לייב״.

קובי בלולו – ראיון ר-ציני

קובי בלולו הסטנדאפיסט ששם את את הב’ בלולו

קובי בלולו הוא סטנדאפיסט ותיק שמנהל ליינים במקומות שונים, לאחד מהם אפילו קראו בלולו. אבל הוא עושה דברים מעניינים יותר כמו לבשל סטנדאפיסטים או ארוחת שף עם סטנדאפיסטים, לא סגור על הניסוח. הוא אפילו היה סטנדאפיסט צבאי כשהיה תפקיד כזה. אבל התכנסנו לראיין אותו לרגל המופע שלו היום בהודנא עם נעמה רודריגז.

למה החלטת להיות קומיקאי?

כי הייתי ילד שמן ולצחוק על אחרים ועל עצמי הייתה הדרך היחידה שלי להתמודד ולהתקדם בשרשרת המזון וככה זה נשאר עד היום, במקום להתמודד אני מספר בדיחות.

היית סטנדאפיסט צבאי. מה זה אומר? שואלים אם יש פה מישהו מחיל חימוש?

זה אומר שמסתובבים במוצבים ברחבי הארץ ומספרים בדיחות מורל על צה”ל, זה בתיאוריה. בפרקטיקה אכלתי בורקסים בשק”ם ועליתי 23 ק”ג. בנוגע לחימוש, לא מופיעים מולם כי הם דרוזים ולא מגיע להם.

מי הקומיקאים שהשפיעו עליך?

באמת שמלא מלא סטנדאפיסטים וקומיקאים. מכל אחד אפשר ללמוד משהו או לקבל פרספקטיבה קצת אחרת, גם מגרועים אני שואב השראה למה לא כדאי לעשות.

הכי השפיעו עליי או הצחיקו אותי: שלום אסייג, שחר חסון, דניאל חן, אסי כהן, סשה ברון כהן, לואי סי קיי ,ביל בר, כריס דליה, אדם שרון, ירון ברלד, יאיר הברבור גרינברג, אלי חביב, אלעד גלעדי, אלדד שטרית, קנדי אבלסון, עידן רונן, אייל בריג, עידן ברקאי, שי שוחמי, לאה לב, צח רוקח, דניאל גורי דא לימה.

אתה משלב בין היותך סטנדאפיסט להיותך שף. איזה אוכל הכי מצחיק?

קורקבנים זה האוכל הכי קומי.

אני נהנה לבשל ולעשות סטנדאפ ולשמחתי יצרתי לעצמי (ולקומיקאים אחרים!) את ההזדמנות לשלב את שתי האהבות בערב הקונספט – “Funny Fine Dine”. עד כה הופיעו ואכלו בערב הזה: לאה לב, גל דודו ורד, הגר ארלוק, דניאל גורי דא לימה, עידן רונן, נועה מנור. בשנה הבאה נעדכן את הרשימה!

מה אתה חושב על הסצנה הקומית של היום?

אני חושב שהסצנה בהתקדמות. יש אינפלציה גדולה של מופיעים ולדעתי מי שיתמיד ויהיה טוב יצליח (איזו נוסחה, אה?). יש המון סטנדאפיסטים מאוד מוכשרים כיום ויש להם המון במות להופיע בהן. נוצר מצב שאנשים יוצרים ליינים בכל מיני מקומות שהם לא המועדונים המרכזיים וככה הם ממשיכים להשתפר מול קהלים שונים ומגוונים ובתנאים לא בהכרח אידיאליים להופעה, ומה אני אגיד לך? זה עובד. כי גם אני מהחבר’ה האלה. גלובליזציה עובדת גם בקומדיה, היום סטנדאפיסטים ישראלים שואבים המון השראה מחו”ל ולאט לאט רואים את זה מחלחל גם לסגנון הישראלי. יש לנו עוד המון לאן להתקדם ולהשתפר ואם נתמיד אז נצליח (אמרתי את זה כבר?).

אתה מזרחי. למה?

כי שני ההורים שלי ממרוקו.

מה המילה שהכי מצחיקה אותך?

בלולו.

היה לך ליין בלולו בר. איך מצאת מקום שהוא משחק מילים?

עליתי להופיע בערב של יעל רוזנס ונשארתי לנצח. זה היה מתבקש.

מתי היית אדיש בפעם האחרונה?

בהלוויה של חבר.

 

***

קובי מופיע היום בהודנא בר עם נעמה רודריגז. סטנדאפ היום

 

האם הסדרה “מייקל” כל כך טובה – טל ניר קסטל

למרות פאנצ’ים טובים, אסי כהן וסצנות מדויקות, המעבר של “מייקל” לטלוויזיה לא מזנק

“מייקל” התחילה בתור הצגת קומדיה. עבודת הסיום של אבי דנגור בבי”ס לתיאטרון חזותי בירושלים. מהר מאד היא מצאה את מקומה הדי-נצחי בצוותא. מין קומדיה פרועה על משפחה לא מתפקדת שמתכנסת סביב האזכרה של הבן, וכמו באירועים כאלה מתפרעת. ההצגה הפכה לקאלט, ההתפרעות הפכה לפרועה יותר ויותר עם כל הצגה, וכל העסק הזה מצא את עצמו מפה לשם   כסדרה “יס קומדי”. דובי (דנגור), רבקה (הילה גולדברג), יסמיניש (מיטל רז) וטוטה (נטליה פאוסט), בליווי מוזיקלי של פלג (נדב הולנדר), יכולים עכשיו להתפרע לא במשך שעה וחצי בכל פעם, אלא על פני תשעה פרקים שלמים, עם סטים ולוקיישנים והכל. ואם דיברנו על לוקיישנים, אז שאפו להפקה שמצאה את בית האייטיז הכי מכוער במדינת ישראל וגייסה אותו. זה בטח לא היה קל.
מה בעצם הם עושים? ובכן,  הסיפור הוא על משפחת ברוש, משפחה לא הכי תפקודית מעיר גנרית כלשהי, שבה רבקה, סטריאוטיפ-של-מורה-שמנהלת-את-הענינים, דובי, אחיה רפה הלסת, הבת יסמין (יש), הדודה טוטה שעוד תפתיע, והבן המנוח מייקל, שהכל קורה בשמו. בעוד שבועיים הטקס שלו, אתם שמעתם הרי על מה שקרה להם. אליהם מצטרפים מורה, תזונאית, אושר – חברה של יסמין, ואריה, מורה לנהיגה (היי!). הם מבלים את זמנם בלהתכונן לטקס ולנסות, לא בהצלחה רבה, לתפקד. להבדיל מההצגה, שמתרחשת בטקס – הסדרה מתרחשת לפניו, ובמקום המתנ”ס קיבלנו כאמור בית מכוער, אוטו ישן, בית ספר מתפרק ופח זבל עמוס.
אז יש לנו בית, משפחה, עלילה, פנים, חוץ, עבודה וחברים. פה מתחילה הבעיה. הדמויות הראשיות הן, בתיאטרון כמו בתיאטרון, די קריקטורות, עם פאות, איפור מוגזם (שאפילו לא מסתיר את זה שהפנים לא מתאימות לגיל הדמות. טוב, חוץ מטוטה. איתה הבריקו) ומניירות מוגזמות. ופה מצוותים להן שחקני מסך, חברים, מורים ואנשי מקצוע, בלי פיאות ובגיל הגיוני, וזה, איך לומר, פשוט לא עובד. אין פה את ניצוץ הטירוף של מירי פסקל, יש פה משהו שעובר על במה אבל לא על מסך.
חוץ מהרגעים שבהם מפציע על המסך אסי כהן. בחולצת כפתורים מהאייטיז וחיוך של צ’ארמר עם שלושה קמטים בזווית העין, הוא קלט בדיוק מה צריך להיות פה. התכוננו לכמה בדיחות טובות. ומדויקות. ולטיפוס שכמה שאתם כבר מכירים אותו, הוא עדיין לא יפסיק להפתיע אתכם.
בכלל, לזכות הסדרה כמה פאנצ’ים מאוד מאוד מוצלחים וכמה סיטואציות די אמינות שיפגעו לכם בבטן הרכה. רבקה, אמא של כולנו, מדכאת את הנשמה בדיוק כמו שדיכאה אתכם בגיל ההתבגרות (זה לא היה רק אותי, נכון?). היא לחלופין מתייחסת ליסמין כאל ילדה קטנה או כאל איום קיומי שעוד יגרום לה להכיר בערך של אופנה וקרמבואים (“את אוכלת אחד ואני את כל היתר!” ו-“250 שקל על חולצה אחת?!”). חוצפה שכזאת. דובי לא בדיוק לומד משהו או נעשה פחות עקשן ויותר מבין, למרות השינויים בסגנון החיים שלו במהלך הסדרה ולמרות שהוא זה שמציע את ההצעה הרדיקלית – לתת ליסמין טיפונת לבטא את עצמה בחדר שלה. כלומר החדר של מייקל, מה פתאום הזזתם את הנעליים שלו! ויסמין… נשארת מתבגרת טיפוסית, טוחנת פיצה שווארמה (זה ביחד, לא שני מאכלים נפרדים) ומנסה את כוחה בריקוד. מזל שיש לה את פלג, החבר השקט-מדי של מייקל, שיהיה לצידה. מי זה הפלג הזה? בניגוד להצגה, שם הניגוד ביניהם עובד נפלא עד לשיא, פה הכימיה ביניהם (ויש כימיה, הם מסתדרים נהדר) לא מצליחה להחזיק התפתחות של מערכת יחסים.
אותו הדבר קורה בהמשך הפרקים, שבהם אומנם אנחנו מבינים קצת יותר לעומק את כולם, אבל לא ממש מגלים עליהם משהו חדש או מפתיע. אין שום התפתחות בדמויות, שום צד נסתר שמתגלה. ולא סתם הפרק האחרון יראה אותם מתכנסים שוב – הם חוזרים לאותו מקום ולאותה עמדה. זה נונסנס, זה אבסורד וזה מצחיק לפרקים, אבל בעולם שאחרי בוג’אק הורסמן גם מנונסנס אפשר לצפות ליותר.

ככה זה – דנה מודן ואסי כהן חוזרים (ביקורת סדרה)

יס ידועים בהשקעה שלהם בתוכן ישראלי מקורי. הם נותנים גם לשמות לא מהזרם המרכזי – כמו תום יער עם “תום יער עושה את שביל ישראל” וגלית חוגי ב”האחיות המוצלחות שלי” – את ההזדמנות לככב בסדרה משלהם, ומפיקים גם תוכן ניסיוני ולא מיינסטרימי בעליל.

זה לא המקרה הפעם. הפעם זה בגדול. הפעם זה האיחוד המדובר בין דנה מודן ואסי כהן, שוב בבימוי רם נהרי, 14 שנה אחרי “אהבה זה כואב” הפורצת דרך יס נתנו להם תקציב, תמיכה ואת החופש להשתולל, ופרגנו גם בהשקה עמוסה ונוצצת, צפופה עד חוסר אוויר ומלאה באלכוהול, נשנושים וכל היפים והנכונים שהגיעו לבושים בשיא האופנה ומסורקים בהתאם – שלום, אוברול קטיפה וטופיר מנופח מעל המצח! תסרוקת כזאת אגב נצפתה גם אצל מודן, ונראו גם כמה צביעות אומברה מדויקות. אפילו עמית איצקר שלא נכנס ל”מאה הרווקים המבוקשים” של טיים אאוט היה.

החבורה קיבלה תקציב, זמן ופורמט לבחירתם, והחזירו שוב את הסדרה, הפעם בשם “ככה זה” על רומן בין שני אנשים שלא היית מצפה מהם להתחבר – שני אנשים בודדים משני צדדים של קיר תל אביבי מוזנח אחד, לא צעירים ולא יפים (אם כי הטענה של הרופא באמצע הפרק השני, שלמודן “יש את הבעיה הזאת, נו עודף משקל”, נראית לי מופרכת לחלוטין). והפעם זו… קומדיה?

הרקע לא קומי במיוחד. אסי כהן באמבטיה, בולע כדורים. הרבה כדורים. דנה מודן, מעבר לקיר, חוטפת התקף לב ובאה לבקש ממנו שיחכה איתה לאמבולנס. “אתה יכול להגיד לי משהו מעודד?”, היא שואלת, וכהן עונה “את מתה, שיזדיינו כולם!”

מפה זה מתחיל להשתפר.

בין השניים נוצר כמובן קשר, וגם ההיסטוריה הבעייתית נחשפת – לכהן יש אישה שעזבה אותו וילדים שהוא לא רואה. אי אפשר לומר שהוא יוצא מהסיפור הזה טוב. תוקפני, שתלטן ומאיים, קלישאה של כל גבר פרוד. רודף את פרודתו ומסרב להשלים עם המצב, ועדיין מוצא את עצמו במיטה עם השכנה ממול, זועם ועצבני כרגיל.

גם לה יש כנראה אישיוז. לא כמו שלו, אבל גם היא לא טיפוס חברותי. היא מסרבת להיפתח, לשתף, לשנות משהו. “לא קיבלת את החיים במתנה או משהו?” שואל אותה כהן כשזו מבקשת ממנו סיגריה. “כן, ואני רוצה לעשן בהם!”, היא עונה.

אה, וזהו? רק שניהם? האמת ששני אלה משתלטים על המסך. ודווקא מדובר בסדרה עם אנסמבל לא קטן ומרשים ביותר, כולל שמות כמו ליאור אשכנזי, יובל בנאי, תיקי דיין ונעה קולר.

לאן זה ימשיך? כנראה שיהיה רע לפני שיהיה טוב, אבל יהיה משעשע ושנון וקצת מצחיק-עצובי כזה בכל שלב.

ימי רביעי ב-22:00 ב-yes Edge. ו-yes VOD

 

רון פלדמן – ראיון ר-ציני

“רון” של רון פלדמן היא סדרת הקומדיה הכי טובה שאתם לא מכירים שעשה אותה אדם שאתם לא מכירים בערוץ שחלקכם מכירים

 רון פלדמן הוא לא היוצר הקומי הראשון שיצר סדרה קומית שזהה לשם הפרטי שלו, אבל הוא היחיד שלא שמעתם עליו קודם. בעזרת כמה חברים ומודי בר-און הצליח ליצור סדרה מדוברת ביס קומדי, שזה ערוץ שעוברים אליו אחרי שהוט מעצבנים אתכם. לא שאלנו את רון על התחרות בין יס להוט, אבל שאלנו אותו שאלות. הוא ענה לכולן ושמר את היח”צ רק לסוף.

 למה לעשות קומדיה?

 “כי זה מצחיק”

החלטת לעשות סדרה על החיים שלך אף על פי שלא מכירים אותך. למה לא מכירים אותך?

“כי יש כמות מוגבלות של אנשים שאפשר להכיר, וכי אנשים לא מכירים אנשים עד שהם לא מוכרים”.

מי הקומיקאים שהשפיעו עליך?

ג’קי גליסון, בראבא, אדי מרפי, דני סנדרסון, ג’ורג’ קרלין, ג’רי סיינפלד, ספי ריבלין, אסי כהן, טינה פיי, איימי פולר ומל ברוקס. אה, וגם הבחור שמככב בסדרה ‘לואי”, אני לא זוכר איך קוראים לו”.

עשית עם  אביתר חלימי את הסדרה “הדרך לאקפולקו“. חוץ ממספר הצפיות מה ההבדל?

“מספר המשתתפים, כמות הלוקיישנים, גודל ההפקה, זמן הכתיבה, איכות הקייטרינג, חלוקת המשכורות, אורך הרולר, פלטפורמת השידור וזה שאביתר לא משחק בכל הפרקים אלא רק בפרקים 1 ו-4, והיה שותף לכתיבה בפרקים 6 ו-10. חפשו אותו בפייסבוק ועשו לו לייק. אה, והוא גם מנהל את עמוד הפייסבוק של הסדרה אז חפשו גם את זה ועשו לזה לייק”.

מה אתה חושב על היוצרים הקומיים של היום?

“אני חושב שבתקופה האחרונה יש גל מאוד חיובי של קומיקאים ויוצרים שמתמקצעים בכל מיני אמצעי מדיה: אינטרנט, טלוויזיה, סטנדאפ, ורובם גם עושים עבודה מעולה בלשלב את הדברים האלה. זה מרגיש שיש פה דור של קומיקאים-יוצרים שמתבשל על אש קטנה ולא רחוק היום שהתבשיל הזה יהיה מוכן, יתסוס לכל עבר ויישפך לכולנו על הפרצוף”.

למדת בספיר. תוכל לספר את הסיפור על ניצחונך את הקסאמים?

“זה היה יום בהיר, השמש עמדה במרכז השמיים והסתכלה עלי כאילו מלמעלה. ‘היא לא באמת אוהבת אותי’, חשבתי לעצמי והמשכתי לכיוון הברזייה שנמצאת ליד הספרייה, לא רחוק מהנגרייה ב’מכללת ספיר’ שבנגב. אני זוכר שהיד שלי הייתה שמנונית משקית התפוצ’יפס שסיימתי לא מכבר ואת ההרגשה הטובה שהייתה לי כששטפתי את היד במים הצוננים. אך הרגע המתוק היה קצר, משום שעוד לא הספקתי לנגב את היד על המכנס כשלפתע צווחת ‘צבע אדום’, הדהדה בקמפוס וגרמה לי לאבד את קו המחשבה לצמיתות. כאדם מבועת עם יד חצי רטובה חצי שמנונית רצתי לעבר המחסה הקרוב ביותר. 4 שניות של בהלה, 3 שניות של חרטה, ונשמעה נפילה. ‘לא הפעם קסאם!’ אמרתי לקסאם, ‘לא הפעם!’ קמתי בניצחוני, ופתחתי עוד שקית של תפוצ’יפס”.

פיצוץ נשמע בשדרות
פיצוץ נשמע בשדרות

.מה המילה שהכי מצחיקה אותך ולמה?

” ‘קרדיולוג’ – בגלל הפער בין מה שזה באמת לבין מה שאתה מדמיין שזה כשאתה שומע את המילה בפעם הראשונה. במקרה שלי, ליצן מטורף ומצולק בכל גופו שמגנג’ל סכינים ולא אמור להתקרב בשום אופן לבית החזה שלי”.

מודי בר-און היה המורה שלך, וערך את הסדרה. מה עוד היית רוצה שמודי בר-און יעשה?

“שיחזיק את בני בכורי גבוה בשתי ידיו בזמן שהמוהל מבצע בו את טקס ברית המילה”.

מה התפיסה הקומית שלך?

“אני תופס חזק בשלוש אצבעות ועם השתיים האחרות נותן קונטרה. אני חובק את הקומדיה לאיזור הבטן, מתכופף ומתגלגל. לפעמים שאין לי כוח אני משתמש בתפיסת ‘ג’ונסון’ הקונבנציונלית”.

אם היית יכול לחזור בזמן לכל תקופה בהיסטוריה, היית הורג את פרדוקס הנסיעה בזמן?

“לא. ובטוח לא הייתי שוכח לראות ‘רון’ כל יום ראשון ב-23:00 ביס קומדי או מתי שאתם רוצים באינטרנט!!!”

אודי כגן ודנה פוליג (יוצרי משיח הסדרה) – ראיון ר-ציני

cropmashiah
משיח היא הרבה יותר מלהיט ויראלי, היא גם סדרה באינטרנט
.
משיח היא לא סתם סדרת רשת, היא מסמך דוקומנטרי נוקב על הפריפריה בישראל של תחילת המאה ה-21. דרך מבט חומל, אותנטי, אך לא מתפשר, היא משרטטת את דמדומי הקריירה של בעל אורחן בצפון שבעברו היה זמר אך כעת מגלה שבאקלים התרבותי הנוכחי אין מקום לאמנות שלו יותר. הצופים הגיבו  בהתאם ומאז עלייתה לאוויר באפריל האחרון היא לא רק נהייתה להיט ויראלי, אלא גם עזרה להעלות לסדר היום הציבורי נושאים כמו “כיצד יש לשמר את מורשתם של זמרי חתונות מהשנים 1981-1985”, “הראפ כגשר בין תרבויות” ו”מה זה לעזאזל דג מרלוזה?”. תפסנו את  היוצרים אודי כגן ודנה פוליג לשיחת עומק, התוצאה לעיונכם.

 

מתי החלטתם שאתם רוצים להצחיק?
דנה: “אני לא החלטתי כזאת החלטה”.
אודי: “אני כמוה. והראיון הזה יהיה עדי”.
 
הסדרה משיח היא על אדם בעסקי המזון בעל מודעות עצמית נמוכה. מה משיח היה אומר ליניר האחמ”ש?
 
“מרלוזה של בוקר!!!”

 

 

מי היוצרים הקומיים שהשפיעו עליכם?
“כל דבר מוצלח ומצחיק. בסדר כרונולוגי מינקות לבגרות: שלמה ניצן, המלון של פולטי, ג’וליאן שגרן, זהו זה במפרץ, כבלים, הנסיך המדליק מבל אייר, קומדי סטור, Friends, סיינפלד, ילדים סורגים לאלוהים, כריסטופר גאסט, המשרד, party down, לואי סי.קיי, אילן פלד, אסי כהן ועוד כל מיני”.
השלב ההתפתחותי בין הלידה להומור בריטי

 

אביו של אודי היה בעל אולם אירועים בשנות השמונים העליזות. מהו קינוח הפרווה המוצלח ביותר?
 
“קודם כל אני גאה לבשר שכל הקינוחים היו פרווה. היה משהו שנראה כמו שוקו פאי, היה פרופיטרול עם קרם לא מזוהה והיה סלט פירות מפחית שימורים. טרייה”.
 
מה אתם חושבים על היוצרים הקומיים של היום?
 
“אנחנו אוהבים המון דברים, בארץ בעיקר באינטרנט. ובטלוויזיה בעיקר מחו”ל”.
 
דנה הייתה עוזרת במאי בחטופים. האם פיתחת סימפטום הזדהות עם הבמאי?
 
“לא פיתחתי את הסימפטום הזה דווקא. אבל פיתחתי סימפטומים אחרים”.
 
מה המילים שהכי מצחיקות אתכם?
 
דנה: “אני ברשותכם, לוקחת את השאלה יותר לכיוון של מילים שמגעילות אותי, בסדר?”
אודי: “גם אני, בסדר?”
דנה: “להתרחץ. לרחוץ. רחוץ. היא רחוצה כבר? רחצת אותו? אני רחוצה”.
אודי: “כריך. יש לך בתיק כריך, חמודי. וגם, למזוג. למשל: למזוג אורז. או כל שימוש בשורש מ.ז.ג על משהו שאינו נוזל”.
אידיאלי למזיגת כריכים

 

מה התפיסה הקומית שלכם?
 
דנה: “אם זה משפיל את אודי, זה מצחיק אותי”.

 

מה שניכם עושים בערב כיתה?
אודי: “מה זה ערב כיתה?”.
דנה: “נראה לי ערב שכל הכיתה באה”.
אודי: “מה כיתה? כיתה בבית ספר? אני אדם בוגר”.
דנה: “נראה לי הכוונה מה כל אחד מאיתנו היה עושה אם היינו נפגשים עם כל הכיתה.
אודי: אה, אוקיי”. 

 

תודה לאיתי עמוס, שעזר בהכנת הכתבה

דרור קרן – ראיון ר-ציני

דרור קרן, קומדיהדרור קרן החדש – כמו הישן אבל עם יותר שנים

דרור קרן הוא שחקן וקומיקאי מוערך, עד כדי כך שבניגוד לסלבריטאים אחרים הוא לא יצטרך לרוץ לכנסת, כי הכנסת תרוץ אליו. הוא מוכר מהתוכניות “שערורייה”, “של מי השורה הזו”, מתוכניות ילדים רבות ומריץ את המופע הקומי  “מצד שני”. חוץ מזה הוא עשה גם הרבה דרמות, אבל דרמות עושות לנו לבכות, אז לא נדבר על זה כי זה לא מתאים עכשיו. לאחר שניגבנו את הדמעות בנייר שכתבנו עליו את השאלות לא הייתה לנו ברירה אלא לשלוח לו מייל.

 

מתי גילית שאתה מצחיק?

“בגיל חמש הגעתי למכולת וביקשתי קרמבו. נתנו לי. הגשתי עשר אגורות. אמרו לי ‘זה לא מספיק’ .  ‘אפשר הנחה’? שאלתי. ‘אין הנחות’, אמרו. אמרתי ‘ואם אני אוכל רק את הביסקוויט?” .

 

במשך שנים היית הכוכב של  הפקת המקור המקורית “של מי השורה הזו”, תוכנית אלתורים. תוכל לאלתר עבור קוראי הבלוג תירוצים למס הכנסה?

“אין תירוצים למס הכנסה”.

 

מי הקומיקאים שהשפיעו עליך?

שייקה אופיר, ישראל פוליאקוב, סנדרסון, שוב שייקה אופיר, מוני ובראבא. דני קיי, קוסבי וגולדה מאיר”.

הופעת בתוכניות ילדים רבות, כמו “פרפר נחמד” ו”סיפורי סומסום”. אילו מסרים סמויים החדרתם לשם שעדיף שהורים לא יידעו?

 “מה אתה חושב שמוישה אופניק עושה כשהוא סוגר את המכסה של הפח…?”

(לא יודע. סדנאות ניו אייג’?)

מה דעתך על הקומיקאים של היום?

“אני אוהב את אסי כהן. אבי גרייניק, גורי אלפי. אנשים שיש בהם מקוריות, טעם, ויכולת ביצוע. לא צריך יותר”.

 

אתה שחקן תיאטרון מוערך, ושיחקת בין היתר ב”אשכבה” של חנוך לוין, ב”נפש הטובה מסצ’ואן” של ברכט, ב”משרתם של שני אדונים” של גולדוני. עבור אלו שאין להם כסף או זמן לתיאטרון תוכל לסכם את כולן במשפט אחד?

“אוי, זה שאלה בלתי אפשרית. תיאטרון, אם הוא טוב, הוא הכי טוב, כי מה יותר מרגש מלראות אנשים חיים לפניך שמכניסים אותך לעולם בזמן אמת ומצליחים להשאיר לך חוויה. הבעיה עם תיאטרון? שזה כמעט ולא קורה”.

 

איזו מילה הכי מצחיקה אותך ולמה?

“מדי פעם יש מילה כזאת שלא מסתדרת לי.  אספסת. שזה מה שבקר אוכל. אבל נשמע כמו מחלה, לא? ‘אל תשאל, אני כבר ארבעה ימים חולה מת, יש לי אספסת. אני מתגרד בכל הגוף'”.

זה אספסת
זה אספסת

לאור קריירת הדיבוב הענפה שלך איזה קול הכי מתאים לעשות בראיון עבודה?

“את הקול שיגרום למשלוח הכי מהיר של הצ’ק”.

מה התפיסה הקומית שלך אם יש כזו?

“מנסה ליישם, את מה שאני רוצה לראות בדרך כלל: אמירה, הפתעה, חוכמה, חוויה. גבולות ההומור מאד גמישים. אסור לנוח. צריך לבדוק את הקצוות. אבל תמיד תמיד, תישאר אתה, אם אתה מזכיר בהגשה שלך ובחומר שלך אלף קומיקאים אחרים, אז לא בשביל זה באנו”.

לאחר שואה גרעינית עולמית כשתהיה הניצול היחיד מה תיקח לאי בודד?

“עז.

והרבה אספסת”.

דרור קרן מופיע מזה ארבע שנים עם מופע הסטנד אפ שלו “מצד שני”  וזכה לביקורות מצוינות הן בתקשורת והן אצל הקהל.

2.2 תיאטרון ירושלים, 21:15

15.2, צוותא תל אביב, 22:00

דרור קרן בוויקיפדיה