ארכיון תגיות: סיינפלד

בן סטילר, ארתור, פרנק קונסטנזה, פסטיבוס ועוד דברים שלא ידעתם שהוא עשה – להתראות ג’רי סטילר

ג’רי סטילר הלך לעולמו ב-11 במאי 2020. הוא היה בן 92, ועשה יותר דברים משאנחנו יכולים לזכור. בואו נזכור אותו.

ג’רי סטילר נולד ב-8 ליוני, 1927, בברוקלין, לזוג הורים יהודים עד מאד. במקום להפוך לרופא או עורך דין, הוא יסד שושלת מפוארת של קומיקאים.

איך זה קרה? ובכן, הוא הלך לצבא. אחר כך הלך לאוניברסיטה, וסיים תואר בלימודי דרמה ורטוריקה. ואז התחיל לעבוד כשחקן. יום אחד בשנת 1953, אצל סוכן, פגש שחקנית צעירה שהתעצבנה על הסוכן. הוא הזמין אותה לקפה כדי להירגע (כסף לאוכל עם הקפה, או לוויסקי בתוכו, לא היה לו). וזהו. הם נשארו ביחד. ביחד 62 שנה ושני ילדים, שחקנים גם הם. היו ביחד עד שהשחקנית – אן מירה, אותה הדיח לדרכי הקומדיה וגם ליהדות – נפטרה, בשנת 2015.

הם היו ביחד יותר משישים שנה. שישים. עד למותה של אן ב-2015 משבץ. שישים!

הם היו ביחד גם הצמד הקומי “סטילר ומירה”. לאורך שנים הם הופיעו בכל תכנית בידור בסיקסטיז, כולל פינה קבועה ב”מופע של אד סאליבן” ואחריהן נשארו בתור תכנית קצרצרה של חמש דקות אחרי סאטרדיי נייט לייב, ובשורה ארוכה של מערכונים ופרסומות ברדיו.

סטילר ומירה במערכון רלוונטי מהמופע של אד סאליבן ב-1964:

ב-2007 הם קיבלו ביחד כוכב בשדרת הכוכבים בהוליווד.

הקריירה שלהם דעכה קצת בסוף שנות ה-70 וה-80, אבל אז הגיעה הזדמנות אחרת.

אי שם בתחילת שנות ה-90 פנו אליו כדי לשחק ב”סיינפלד”, שאז עוד לא הגיעה למעמד קאלט. ביקשו ממנו לשחק את אבא של ג’ורג’, איטלקי, קרח, שקט וצייתן אך מלא הפתעות.

ביקשו.

במהלך החזרות הוריד סטילר את הקרחת המלאכותית ונתן גז.

את התוצאה כולם זוכרים. פרנק הפך לדמות בלתי נשכחת, עם המצאת החזייה לגברים, החג “פסטיבוס” והצרחה המיוסרת של המנטרה “שלווה עכשיו”.

והנה המבחר שלו כפרנק קוסטנזה. מי מאיתנו לא מכיר מישהו כזה:

גם אחר כך לא חשב סטילר לפרוש. הוא קיבל על עצמו הופעה קבועה בתור האבא המעצבן ורק טיפה פחות אקצנטרי ב”מלך השכונה” (King of Queens), והמשיך בשורה ארוכה של הופעות אורח עמוק לתוך שנות ה-2000.

גם קריירה קולנועית היתה לו. על זה צריך להרחיב קצת.

בשנות ה-60′, שנות הזהב הטלוויזיוניות שלו ושל אן מירה, הם יצרו עוד משהו. את שני הילדים שלהם, איימי ובן סטילר.

שניהם הלכו בעקבות ההורים. איימי הפכה לשחקנית עסוקה ובן – לקומיקאי, שחקן, מפיק וכותב. וכשהוא מפיק סרט, כותב ומשחק בו, הוא מזמין גם את אבא שלו. הוא הזמין אותו ל”שובר הלבבות” והוא גם הפך אותו למורי בולסטין, המנהל המיתולוגי של דרק זולנדר, תפקיד אותו ביצע בזולנדר ואליו חזר גם בזולנדר 2. זו היתה הופעתו הקולנועית האחרונה.

אולי האחרונה, אבל סטילר לא נצמד רק להופעות בסרטים של בנו – הוא הופיע במגוון של סרטים, כולל היירספריי וגם החידוש להיירספריי, “מרדף חם” וסרט האסונות הטיפשי “נמל תעופה 1975”, ואפילו הופעת אורח משעשעת בהמשכוני הוידאו של מלך האריות.

גם בגיל 80 הוא לא הפסיק לעבוד ואפילו ניסה לחדש את ימי “סטילר ומירה” עם סדרת רשת של סרטונים קצרצרים בני שתי דקות עם אשתו.

כשההמצאה של אבא של ג’ורג’, חג הפסטיבוס, קיבלה חיים משל עצמה והפכה למשהו שכולם מכירים ורבים אפילו חוגגים, הוא גם כתב את ההקדמה לספר. כלומר, אלן סאלקין כתב את הספר, Festivus for the Rest of Us, והוא את ההקדמה.

הוא כתב ספר נוסף, על חיי הנישואים שלו ושל אשתו. אולי כדאי שנזכיר שוב שהם ארכו יותר משישים שנה. הם היו מאד מצחיקים. הספר נקרא Married to Laughter. זמין, כרגיל, באמזון או באינטרנטים הקרוב למקום מגוריכם.

ג’רי כבר לא איתנו, נפטר מסיבות טבעיות ב-11 למאי 2020. אבל פסטיבוס, כך נראה, ישאר איתנו. אם תרצו לחגוג אותו ב-23 לדצמבר השנה, כדאי שתכינו מראש ארוחת חג, עמוד אלומיניום – ללא קישוטים, כי הם מסיחים את הדעת, נאום אוורור בו תספרו לכל הנוכחים כמה אתם מאוכזבים מהם, ואל תשכחו למצוא גם זמן להיאבקות החגיגית שבה תצטרכו להצמיד את ראש המשפחה למזרן.

לומר את האמת, זה לא כל כך שונה מרוב החגים בארץ. האם זו מחווה מודעת לחגים היהודיים של ילדותו? עכשיו כבר לא נדע. להתראות, ג’רי.

אמיר הבר (אנימטור) – ראיון ר-ציני

אמיר הבר – האנימטור שאמר לנו כן

אמיר הבר אולי מוכר לכם כי לא מזמן כתבנו עליו, כלומר הזכרנו את הסדרה שלו בערוץ טדי, שקוראים לה זולי הזול זול, למיטב ידיעתנו. הוא אנימטור והוא גם ניסה כוחו בסטנדאפ וגם היה לו עמוד “פייסבוק – החיים הקשים”, שהיה להיט ועכשיו לא להיט. הממ, מעניין מה אפשר לעשות עם השילוב הזה. ראיינו אותו כדי לברר.

איך הגעת לתחום הקומדיה?

הציור התחיל אצלי בגיל מוקדם, ותמיד אהבתי לראות דברים מצחיקים וציירתי קומיקסים ושטויות אבל לא ממש עשיתי קומדיה בעצמי. רק בתקופה שלמדתי אנימציה בבצלאל, גיליתי את המעט חומרים שיש למיצ’ הדברג ברשת, הוא הרג אותי מצחוק. הייתי שומע את הקטעים שלו בריפיט. התחלתי לחפור סטנדאפ ביוטיוב באופן יומיומי וגם כתבתי כל מיני וואן ליינרים במחברות וקטעים לאנימציה. אחרי כמה שנים עברתי לת”א והתחלתי להופיע בבמות פתוחות במשך כשנתיים-שלוש לסירוגין. מאד נהניתי אבל הבנתי שזה תחום שדורש ממני לצאת מהבית בלילות הרבה יותר ממה שאני רוצה, אז הלכתי יותר לכיוון של וידאו ואנימציה.

מה התכונה הכי חשובה לאנימטור שלא טובה גם למלצרים?

כאנימטור פרילאנסר פיתחתי יכולת מסויימת להסביר ללקוחות שלי שהם טועים לפעמים. במסעדה זה לא יעבור.

מי היוצרים הקומיים שהשפיעו עליך?

רשימה חלקית ולא לפי סדר כשלהו: מיץ’ הדברג, סיקיי, מייק ג’אדג’, סיינפלד, ביל בר, דייב שאפל, ג’פריז, מארק מארון, פיט הולמס, טריי פרקר ומאט סטון, ג’יימי פוקס.

מה הפרסומת הכי מצחיקה והלא מודעת שנתקלת בה למוצר זול או יקר?

פרסומת של אסותא שקיבלתי בדואר: “צוות המומחים של אסותא – יש לנו הרכב מנתח”…
חבר’ה, אתם בית חולים של רופאים מומחים, מה הקטע עם המשחקי מילים? אתם אמורים להקרין מקצועיות ורצינות, אני לא רוצה ללכת לניתוח בבית חולים שהעובדים שלו עסוקים במשחקי מילים כל היום…
אתה מגיע לניתוח שם והפקידה אומרת לך “שלום אדוני, הניתוח שלך יתבצע בחדר 5 קומה 2, אצל דוקטור אור טופד” וכל הפקידות פורצות בצחוק מוגזם.

https://www.facebook.com/TDTVIL/videos/428911127876521/?__xts__%5B0%5D=68.ARD46tC1p1oo2iEIG5s0caPxqE1pXCw0ooD5AYKmziUy5Sbit0yvFi14HY5hMuoLCfWabIMv0Q3eageEqReyurwldqIU85Qbs6bYNX7rYTh6vs5aRIFqHj9senztCysClrEW-oG7qE9SfZZKZWuEjg0vx96yzQzJccklLjO-jhV4WwEHMugYOe3WTg4Je444BwG1qNsORWebfsQdtT4svTF_OcxDQ6iE5qAytMXBdv4NBJtkkAJZTMR9wIC0J_frUgOhDdp9GdLrncBNlc4y2aaVzad9AR1iFJ742HA8ne_suF-7U9_tVuyZkb-jz2XtuysjdjBeU5CaTBYS3wrerzJRtgFUxlGu5sJvI6T7&__tn__=-R

מה אתה חושב על הסצנה הקומית בימינו?

אם אתה מתכוון לסטנדאפ וקומדיה כאן בארץ אז אני חושב שאנחנו במצב טוב ואפילו מאד אופטימי. הסטנדאפ נהיה הרבה יותר מגוון ויותר מעניין, יש כאן אנשים מוכשרים ומצחיקים בטירוף. אולי הפריים טיים וחלק מערוצי הטלויזיה עוד לא עשו את הקפיצה הזו לגמרי, הם מנסים לרדוף אחרי התכנים שיוצאים ברשת וזה מצב טוב ליוצרים. אנשים עושים כאן דברים טובים וזה מה שחשוב.

אתה יוצר עמוד הפייסבוק “ערוץ החיים הקשים”. החיים השתפרו מאז?

האמת שכן. אבל העמוד הזה היה די מת כבר שנתיים, לא הייתי פעיל שם ועכשיו אם אני מעלה שם משהו זה נחשף ל-3 אנשים בערך. אני יותר פעיל בפרופיל בפייסבוק שלי וקצת ביוטיוב.

מה המילה שהכי מצחיקה אותך?

בזמן האחרון, השם דריימונד גרין. לא יודע למה.

מי היית רוצה שישחק אותך בפרסומת על חייך?

אני מניח שהבחירה הכי נכונה תהיה סת’ גרין. דמיין אותו עם קרחת וזקן רגע.

מה הטיפים שלך ליוצר קומי מתחיל?

אל תעשו שום דבר שאני עשיתי.

רב-קו אישי או אנונימי?
אופניים.

הדמויות הקומיות האהובות בכל הזמנים

שאלנו אתכם אילו דמויות קומיות אתם אוהבים, ועניתם. אז אל תתלוננו עכשיו

 

מה הופך דמות קומית לאהובה? אני לא יודע. אם הייתי יודע אז דמויות שאני המצאתי כמו ״גיורא חולב העזים המשוגע״ היו מודפסות על חולצות ברחבי המדינה. אבל מה שאני כן יודע זה שגולשי ילדי הקומדיה, האתר הזה שאתם קוראים עכשיו, בחרו מי הדמות הקומית האהובה ביותר והתוצאות בידיי. אז מי זכה? ומה אני חושב על כל זה? בואו נגלה.

מקום חמישי-תיקו משולש

הומר סימפסון. דו

הומר סימפסון

הבחירה האישית שלי למקום הראשון. הומר הוא דמות קומית פשוטה: איש מאוד מאוד טיפש. אבל היוצרים הגאונים של משפחת סימפסון הצליחו ליצוק כל כך הרבה הומור משובח לתוך הקונספט הפשוט הזה, ועד היום אנשים מצטטים את פניני החוכמה של אותו אידיוט. הומר אולי התחיל כסתם אבא עצבני ומתוסכל, אך הפיכתו לטמבל תמים ותום לב (שנוטה עדיין להתקפי זעם) הייתה החלטה טובה של הכותבים. אבל הומר הוא גם דמות עגולה, ואני לא מתכוון רק פיזית. הוא אוהב את משפחתו, מסור לאשתו ותמיד רודף אחרי איזה חלום מטורף שיש לו בפרק הספציפי הזה, בין אם זה להיות ליצן, שומר ראש או אסטרונאוט. יש סיבה שהדמות הזאת שרדה כמעט שלושים שנה.

האנק קינגסלי.לארי סנדרס

האנק קינגסלי

היי נאו! אני כבר כתבתי כאן בעבר על אהבתי לג׳פרי טמבור, והבעייתיות של אהבה זו בימים אלו. גילומו של אב המשפחה ג׳ורג׳ בלות׳ היא עוד דמות קומית אהובה עליי, אבל האנק קינגסלי היא בחירה מצוינת. האנק הוא דוגמה נפלאה לאנשים המזויפים של עולם הבידור, נושא ש״המופע של לארי סנדרס״ עסק בו רבות. אין לו הרבה כישרון או חוכמה, אבל הוא הצליח להשתחל לג׳וב נוח בטלוויזיה והוא הולך לנצל את זה לכמה שיותר קמפיינים מלאי כסף ודייטים עם בחורות רדודות. וכמובן יש לו קאצ׳פרייז נהדר.

המפקח קלוזו. רק סלרס

המפקח קלוזו

דמות הקולנוע הראשונה ברשימה, המפקח קלוזו הוא דוגמה נהדרת לעוד אלמנט קומי חשוב: דמויות שגרועות בעבודה שלהם – מצחיקות. קלוזו הוא כמובן בלש, אבל חסר לו את הכישורים הדרושים לעבודה זו: תחכום, אלגנטיות, ערמומיות. אבל בכל זאת הוא בדרך כלל פותר את התעלומה וזה כמובן, עוד יותר מצחיק. קלוזו הוא גם הדמות היחידה ברשימה הזו שגולמה על ידי יותר משחקן אחד, אבל הוא גם הוכיח ששיטה זו לא מוצלחת. כשחושבים על קלוזו חושבים על פיטר סלרס, ולא על סטיב מרטין או אלן ארקין.

מקום רביעי-תיקו

גראוצ’ו

גראוצ׳ו מרקס

האחים מרקס ידעו טוב מה הכישורים של כל אחד מהם. צ׳יקו שיחק נוכל פשוט ומקסים, הארפו שתק ועסק בהומור פיזי, וזפו גם היה שם לפעמים. וכמובן, גראוצ׳ו היה השנון ביותר וזרק הערות קומיות מתוחכמות באותו קול אהוב. גראוצ׳ו השפיע על דמויות קומיות רבות שבאו אחריו כמו באגס באני, יאקו וורנר ופלטש.

וואו באנדי

אל באנדי

אל באנדי הוא לא בדיוק דמות שמתאימה לאקלים של היום. שובוניסט גאה שתיעב במיוחד נשים שמנות והקים ארגון אנטי-נשי בשם NO MA’AM? קצת פחות מצחיק היום. אבל בכל זאת אל היה לוזר ונהנינו לראות אותו סובל, ומקטר בצורה מצחיקה על אותו סבל. אל העביר את כישלון החלום האמריקאי, והיה דמות חשובה בשבירת מודל הסיטקום הקלאסי. אני לא הייתי שם אותו מעל הומר סימפסון, (ויש לציין שהסימפסונז ירדו על ההומור הנמוך של ״נשואים פלוס״) אבל אני מבין מדוע הוא נבחר. קל לגברים רבים להזדהות עם אל, אפילו אם הם לא עובדים בחנות נעליים שהקליינטורה שלה מורכבת בעיקר מנשים גדולות מימדים.

בין

מקום שלישי: מר בין

לרבים מהדמויות האלו יש קאצ׳פרייז אהוב שעזר להם להיתקע בתודעה. אבל לא למר בין. יש לו בקושי מילים. אין לו אפילו שם פרטי. ולמרות זאת הדמות הפשוטה הזו בגילומו של רואן אטקינסון הצליחה לשרוד כל השנים האלו בעזרת הומור פיזי משובח והבעות פנים מצחיקות. אנחנו גם אוהבים את מר בין, כי הוא בסך הכל בחור טוב. הוא רוצה תמיד לעזור אבל אף פעם לא מצליח. לעומת שחקנים אחרים ברשימה הזו, רואן אטקינסון מצא גם אהדה בגילום דמויות אחרות, אך תמיד כשנסתכל על פרצופו נחשוב קודם כל על מר בין.

מקום שני: הנווד/ צ׳ארלי צ׳פלין

מה עוד אפשר להגיד על צ׳ארלי צ׳פלין? לא הרבה. לכו לכל קורס קולנוע קלאסי והם יחפרו לכם שעות על ההומור הפיזי, הנשמה הטובה, המסירות לדמות וכל זה. אבל האם צ׳פלין עדיין מצחיק היום? מתברר שבעיני רבים כן. אני לא מוצא את עצמי נקרע מצחוק מול אותם סרטים ישנים אבל אני מכבד את הדמות הזאת על כל מה שתרמה לתרבות שלנו, בהיותה הדמות הישנה ביותר ברשימה. והיא עשתה זאת עם עוד פחות מילים ממיסטר בין.

מקום ראשון: ג׳ורג׳ קוסטנזה

הא! קח את זה, צ׳פלין! אתה אולי השפעת על כולם וזכית בשלושה אוסקרים, אבל אתה עדיין לא אהוב כמו דמות מסיטקום מהנייטיז. הסיטקום הכי טוב של הנייניטיז, אבל עדיין. אני מת על ג׳ורג׳ קוסטנזה. הוא טיפש, הוא ערמומי, הוא שנון, הוא עצלן, הוא עצבני, הוא חרמן, יש בו הכל! הוא נוצר בגאונות על ידי ג׳רי סיינפלד ולארי דייוויד (והתבסס על דייוויד), הוא נכתב בגאונות על ידי כמה מהכותבים הטובים ביותר וגולם בגאונות על ידי ג׳ייסון אלכסנדר, שהכניס כל-כך הרבה לדמות הזאת. כל הדמויות ב״סיינפלד״ כמובן נפלאות, אבל קריימר מוזר מדי, איליין מגניבה מדי וג׳רי שחקן רע מדי. אבל ג׳ורג׳? כולם יכולים להזדהות איתו, ובאותו זמן לשנוא אותו ולרחם עליו. ג׳ורג׳ המציא פילוסופיה משלו, תיכנן מזימה שלמה כדי לגלות מי גנב לו את ה״טוויקס״, עצר את התנועה בשביל להציל תוצאה במשחק וידיאו וניסה לאכול סנדוויץ׳ בזמן סקס. ג׳ורג׳ קוסטנזה, אנחנו מצדיעים לך, ואנחנו מבינים שרק היית בבריכה.

 

[youtube https://www.youtube.com/watch?v=A66ierfTCUQ&w=560&h=315]

כמעט נכנסו : פולטי, קרמר, שאולי, ג’רי לואיס, רבי יעקב

איך בדיחה נולדת?

לכל סטנדאפיסט יש שיטה משלו לכתוב בדיחות. יונתן עמירן מנסה להסביר איך הוא כותב בדיחה

 

איך בדיחה נולדת? כמו תינוק: כל אחד עושה את זה קצת אחרת (אני לא באמת יודע איך תינוקות נולדים). כשהעורך שלי ביקש ממנו לכתוב טור על איך אני כותב בדיחות סטנדאפ, לא ממש הייתי בטוח איך לעשות את זה.

כאילו כן, אני סטנדאפיסט, ואני מנסה לעשות סטנדאפ כמה שיותר, בהעדפה שלי פעם בשבוע. אבל אני בשום צורה לא סטנדאפיסט מקצועי. וכן, אני עושה סטנדאפ כבר קרוב לחמש שנים, אבל עדיין יש יותר מנוסים ממני. והבעיה העיקרית היא שאין לי איזושהי שיטה מיוחדת לכתוב בדיחות.

הנה הדרך שבה אני כותב בדיחות. שלב ראשון – אני מחכה שמשהו מצחיק יקרה. זה אולי נשמע טיפשי אבל זה מה שאני עושה. אני לא מדבר על לחכות עד שאני רואה מישהו ברחוב מחליק על קליפת בננה, אני מתכוון לסיטואציה שאני אמצא את עצמי בה או אבחנה שעולה לראשי. לפני כשנה, בזמן חג הסוכות, הלכתי ברחוב לבית הקפה השכונתי שלי ומכונית כמעט דרסה אותי. חציתי מעבר חצייה בלי להסתכל והמכונית כמעט לא עצרה. הנהג התעצבן על חוסר הזהירות שלי והתחיל לצעוק ולקלל אותי. ואז הוא אמר ״אם זה לא היה חג עכשיו הייתי מזיין אותך!״. באותו רגע לא חשבתי שזה כל-כך מצחיק, הייתי עסוק בלהיות מפוחד ולצעוק על הנהג בחזרה, אבל אחרי זה קלטתי כמה מטופש המשפט. איך דבר טיפשי כמו חג סוכות. הוא מה שמונע מהנהג העצבני הזה לקרוע לי את הצורה? או בדוגמה אחרת, פתאום עלתה בראשי המחשבה: למה סודה לשתייה היא לא דבר ששותים? קוראים לזה סודה לשתייה, אבל לא שותים את זה. זה הרגיש לי מצחיק מספיק בשביל להפוך לבדיחה. אז מה שאני עושה זה שולף את הטלפון שלי, כי אני מילניאל, וכותב באפליקציית הנוטס שלי את הקונספט של הבדיחה במעט מילים.

ואז אני מגיע לשלב השני – כתיבת הבדיחה. אני בדרך כלל יושב באותו בית קפה שכונתי ליד איפה שכמעט נדרסתי, עם האייפד שלי שמחוברת אליו מקלדת, פותח את הגוגל דוק שמכיל את כל בדיחות הסטנדאפ שלי ומקליד את הבדיחה. אני מנסה לכתוב את הבדיחה כמה שיותר קרוב לאיך שאני אספר אותה על הבמה, ומנסה כמה שיותר לפתח אותה מקונספט מצחיק לבדיחה. אני חושב איך להציג את הקונספט בצורה מובנת, איך אני מספר את הפאנץ׳ ואילו תוספות קטנות יש לי לבדיחה.

ואז מגיע השלב השלישי – ביצוע הבדיחה. אני מעדיף לספר את הבדיחות החדשות שלי בבמה האהובה עליי, במת ערב הסטנדאפ המיותר. אני מרגיש בטוח שם בשביל לנסות בדיחות חדשות שאני לא יודע אם יעבדו. אם הבדיחה עובדת אז היא נוספת לרפרטואר הבדיחות שלי. אם לא, אז היא נשארת לנצח בגוגל דוק הזה לנצח כתזכורת לכישלון. (למרות שאני בדרך כלל מנסה בדיחה יותר מפעם אחת גם אם היא לא עובדת). לפעמים אני מאלתר כמה תוספות לבדיחה על הבמה ואז מוסיף אותן לגוגל דוק, כדי לזכור אותן לפעם הבאה.

וזהו. זה התהליך שבו אני כותב בדיחה. זה תהליך לא משהו כי הוא מצריך אותי לחכות עד שיקרה לי משהו מצחיק כדי לכתוב בדיחה, אבל ככה אני כותב. לכל סטנדאפיסט יש תהליך משלו. לאחד מהקומיקאים האהובים עליי, מייק בירביגליה, יש שיטה שונה מאוד. הוא שכר לעצמו משרד, והוא הולך לשם כל יום ופשוט עובד על בדיחות, במשך יום עבודה שלם. יש לו עבודה משרדית, שהיא לכתוב סטנדאפ. שמעתי גם על קומיקאים ישראליים שעובדים בצורה דומה לזו (בלי הקטע של הלשכור משרד, שמצריך כסף שלאף אחד פה אין) ומקציבים לעצמם זמן כל יום לעבוד על בדיחות. לשבת מול מחברת או לפטופ ופשוט לכתוב בדיחות. אני לא יודע אם אני יכול לעבוד ככה, ליצור ככה יש מאין.

ב״סיינפלד״, עדיין הסדרה האהובה עליי העוסקת בחייו של סטנדאפיסט, היינו רואים לעיתים רחוקות את ג׳רי עובד על הבדיחות שלו. אחד מהרגעים האהובים היה שג׳רי מתחיל פתאום לספר איזו בדיחה לאיליין והיא עוצרת אותו ואומרת לו ״מה אתה עושה? אתה מנסה עליי חומר?״ הוא מכחיש בהתחלה אבל אז מקבל את העצה שלה לגבי הבדיחה. יש גם את הפרק הקלאסי שג׳רי מתעורר באמצע הלילה, וחצי מתוך שינה כותב על פתק מה שהוא חושב שהוא קונספט לבדיחה ואז מנסה כל הפרק להבין מה זה אומר. ״סיינפלד״ זו סדרה מאוד טובה, אני מניח שזה מה שאני מנסה לומר.

[youtube https://www.youtube.com/watch?v=MIZJ7ootsb8&w=560&h=315]

מה שחשוב, זה שלכל אחד ואחת יש את השיטה שלו או שלה, ואם היא עובדת בשבילך, תעשה אותה. אני בזמן האחרון מודאג מזה שאני לא כותב הרבה בדיחות חדשות, אז אני אולי צריך לשנות את השיטה שלי. מישהו מכיר משרד שאפשר לשכור בזול?

מחשבות על “קומיקאים במכוניות שותים קפה”

המעבר של סיינפלד לנטפליקס מסמל את השינוי שעובר על כל תחום הקומדיה הטלוויזיונית

“קומיקאים במכוניות שותים קפה”. אוי, כמה השם הזה מטעה. ומה הוא אומר על טרנדים עכשוויים בקומדיה הטלוויזיונית?

באיחור ניכר, לקראת צאת העונה העשירית בנטפליקס, התיישבתי לראות את “קומיקאים במכוניות שותים קפה”, תכנית האירוח האינטרנטית של לא אחר מאשר ג’רי סיינפלד. להלן מחשבות.

ובכן, אחרי “סיינפלד” ואחרי כמה ספיישלים של סטנד אפ, לג’רי סיינפלד היה כנראה חשק לעשות משהו אחר. שלא תטעו, הוא עדיין סטנדאפיסט שלא מוותר על הופעה באולמות (ומדובר במקצוען, תצחקו אצלו – באחריות), אבל מה עם הטלויוזיה? כנראה אין לו עניין לשחזר את ההצלחה של, ובכן, “סיינפלד”, אבל… כלום?

נראה שהוא חיכה להזמנות לעשות משהו חדש. או, במשהו חדש.

המשהו החדש היה ב-2012, חדשני ממש – סדרה של סרטונים בלי מסגרת זמן קבועה (אבל תמיד ארוכים יותר מהחמש דקות המומלצות!), אפילו בלי מספר פרקים קבוע וידוע מראש ובכלל בלי הפסקות מסומנות לפרסומות. צריך רק להעלות את זה לדבר והחתרני ההוא שאפשר להעלות אליו סרטונים, נו, קראקל! ולקוות לטוב (ולכסף).

כסף?  אצל סיינפלד זאת לא היתה בעיה. משהו חדש שאף אחד לא ניסה קודם? הרפתקני לגמרי? מזל שיש לנו פרזנטור ומארח ממש, אבל ממש מפורסם. בוא, תראה לנו איך עושים את זה. קח קצת כסף, אבל לא הרבה במונחים של טלוויזיה אמריקאית. בכל זאת ניסיוני.

זה לא קרה מיד. לומר את האמת, יש כאלה שטוענים שזה כבר לא יקרה. הסדרה – הפקה רזה, זולה אבל מקצועית לעילא עם ציוד הקלטה וצילום משובח ואיכות תמונה ועריכה (וגם סטוק פוטג’ מוזר – עוד עליו בהמשך), מצטיינת, איך לומר, בתכנים הזויים, משהו שהם בעיקר סיינפלד מנפנף כך שלא באמת תראו שהוא מנפנף בשעון הסופר-יקר שלו, בסירה שלו (שאותה הוא מסווה כ”הפוגה קומית, תראו כמה זה קומי כשאני מכניס אותה למים בבגד ים קומי צבעוני!”), בחברים הסלבס שלו (“זוכר כשהלכנו פעם אחרי ההופעה ל…”) וכמובן, אם למישהו זה לא היה ברור מהכותרת, במכוניות שלו. האורחים, נו, מעניינים, אבל לא ראיתי פה פסגות קומיות שלא נכבשו עדיין. זו שיחה שהיא חצי-שיחת-חולין וחצי ראיון מאד חופשי ולא מובנה. יש בה ניסיון לתת לקומיקאי השני לגמרי את הבמה, כשסיינפלד מספק לו רק מסגרת כללית ורוח גבית. עובד? סביר כזה.

הדבר הראשון שתפס לי באמת את העין הוא המעברון של הכנת קפוצ’ינו מושקע עם ציור בקצף. ואתם יודעים למה הוא תפס לי את העין? כי סיינפלד שתה את השחור-פרקולטור הדוחה הזה שיש בדיינר אמריקאי טיפוסי. הוא לא שותה בכלל קפה סביר. המעברון המושקע והיפה הזה, שבטוח עלה כסף למישהו, לא היה קשור לסדרה. למעשה, אני חושדת שהוא צולם באחוזת סיינפלד, ומראה את מכונת הקפה המפוארת שבעליה בטח מחזיק אבל לא שותה ממנה, כי הוא מעדיף לשתות קפה בחוץ.

וככה זה ממשיך. לא ממש מתרומם אבל גם לא שוקע. ובכל זאת, מתמיד במשך תשע עונות, שבמהלכן קרה משהו שאני מתחילה לחשוד שרק סיינפלד חזה מראש.

עלייתה של נטפליקס

ומה בנטפליקס? כמויות ענק פסיכיות של חומר מקורי. וכשנטפליקס אומרת “חומר מקורי”, היא בגדול אומרת… בואו וקבלו תקציב לעשרה פרקים. תחזירו עשרה פרקים. אורך, עלילה, ערכי הפקה, שחקנים, דמויות? הכל אופציונלי. תעשו עם זה מה שנראה לכם. בדיוק מה שסיינפלד רצה אי אז לפני אה, בסך הכל, שש שנים?

מה, לפני שש שנים לכל תכנית הייתה מסגרת זמן קשוחה שאסור לחרוג ממנה? מסגרת ז’אנר קשוחה שאסור לכבוש? חופש אומנותי היה רק למעצב העוגות שהכין את העוגה למסיבת סיום העונה?

ואללה.

והנה, מהפכה שבסופה מתראיין לו בכיר כותבי הקומדיה הנוכחי של רשתות הטלויזיה, מייקל שור (לא, לא סיינפלד הפעם, זה שכתב את “ברוקלין 99” ואת “המקום הטוב” שאתם צריכים לראות), ומ-ת-נ-צ-ל על זה שהוא עומד במסגרת זמנים של 22 דקות וצריך למצוא פתרונות יצירתיים כדי לא לקלל על המסך.

כן, אנשים עכשיו צריכים להתנצל על זה שהם כותבים טלוויזיה בסטנדרטים שעד לפני חמש שנים היו מובנים מאליהם. ומי ידע את זה קודם?

נו, רק השוויצר הזה, סיינפלד. ואיפה הוא עכשיו, נחשו?

ברור, העונה העשירית כבר מופקת על ידי נטפליקס.

הלכתי להיבלע על ידי המפלצת.

סיכום חדשות הקומדיה 1.9-26.8

ספיישל הסטנדאפ החדש של סיינפלד בנטפליקס, סרט הקומדיה החדש בכיכובו של שוורצנגר, וויל פרל הוא זקן בן מאה, אלן פרטרידג’ חוזר והעבודות הלא גמורות של טרי פראצ’ט נמעכות על ידי מכבש קיטור (לבקשתו).

 

ספיישל על כלום

השבוע נטפליקס הוציאו טריילר לספיישל סטנד-אפ חדש של קומיקאי חדש ומבטיח בשם ג’ר-… מה? כבר עשיתי את הבדיחה שסיינפלד הוא כאילו קומיקאי לא מוכר באתר? אוקי. השבוע יצא טריילר לספיישל סטנד-אפ החדש של אגדת הקומדיה ג’רי סיינפלד, הראשון שלו מאז 1998. הספיישל Jerry Before Seinfeld כמו שאפשר להבין, עוסק בחייו המוקדמים של סיינפלד. הוא מדבר על איך הוא עלה על במות בשנות השבעים ואפילו על הילדות שלו. הספיישל מכיל גם סרטים ביתיים של סיינפלד הצעיר, ראיונות עם חברים ותיקים והצצה למחברות בהם הוא רשם את כל הבדיחות שלו מאז שנות השבעים (כולל בדיחת ה”מה הקטע עם איידס?” השערורייתית של אמצע שנות השמונים). הספיישל יעלה לנטפליקס ב-19 לספטמבר.

[youtube https://www.youtube.com/watch?v=uqT0ayeR8Ps&w=560&h=315]

מקור: TV Line

להרוג אוסטרי ולנוח

והנה עוד טריילר, הפעם לסרט קומדיה חדש שנכתב, בוים ומככב בו חבר SNL לשעבר טרן קילם, שהיה אחד הפרצופים הבולטים בתכנית בשנים האחרונות, ופוטר מסיבות מסתוריות. Killing Gunther היא קומדיית אקשן על קבוצה של מתנקשים שמתאחדים כדי להרוג את המתנקש הטוב בעולם, גנת’ר. בנוסף לקילם משתתפים בסרט חבריו ל-SNL בובי מויניהן ופול בריטין, כוכבת העונה הראשונה של “פארגו” אליסון טולמן, כוכבת “איך פגשתי את אמא” ואשתו של קילם קובי סמולדרס, וכוכב הקומדיות “שוטר בגן ילדים”, “ג’וניור” ו”מתנה בלתי אפשרית” ארנולד שוורצנגר בתור המתנקש הטיטולרי, גונת’ר. אם הסרט יצליח שוורצנגר היה הגונת’ר השני הכי מפורסם אחרי הלבקן הזה מבית הקפה ב”חברים” (הלכתם להפגנה בשבילו?). הסרט יוצא באמריקה ב-20 לאוקטובר ואת הטריילר שלו תוכלו לראות פה.

מקור: Splitsider

טרי על הבוקר

ב-2015 מת הסופר טרי פראצ’ט, שעשה מלא דברים בקריירה הארוכה שלו, אבל היה ידוע בעיקר בזכות סדרת הפנטזיה הקומית “עולם הדיסק”. השבוע פראצ’ט הוכיח שאפילו מתוך הקבר הוא יכול לגרום לדברים מגוחכים לקרות, כשלפי בקשתו כשהכונן הקשיח שלו המכיל את כל עבודותיו הלא גמורות נמעך על ידי מכבש קיטור. לאחר מותו של פראצ’ט, חברו הסופר ניל גיימן סיפר לעיתון ה”טיימס” שפראצ’ט סיפר לו שזה מה שרצה שיהיה גורלו של אותו כונן קשיח, והשבוע צייץ מנהל העיזבון של פראצ’ט תמונות שלו עם הכונן, לפני ואחרי פגישה אינטימית עם המכבש. אני חושב שזה יפה מאוד שהם מכבדים את רצנו של פראצ’ט, ויש כותבים רבים שהייתי רוצה שיקבלו טיפול כזה בעוד הם בחיים.

מקור: The Guardian

קאט אוף יור יונסון

למלך הצעקות המאולתרות, וויל פרל, יש תפקיד קולנועי חדש. פרל יככב בתפקיד הראשי ב-The 100 Year Old Man, עיבוד קולנוע לרב המכר הקומי של הסופר השוודי יונס יונסון ״הזקן בן המאה שיצא מהחלון ונעלם״ שבטח ראיתם במודעה בעיתון הארץ עם עטיפה של זקן בחליפת ארנב. העלילה תעסוק בזקן בן מאה (להגיד זקן בן מאה זה קצת מיותר, לא?) שבורח מבית האבות שלו ונקלע מטורפת עם פושעים ופיל, ובדרך אנו מגלים שבחייו הארוכים פגש הזקן דמויות היסטוריות רבות כמו סטאלין, ווינסטון צ׳רצ׳יל ושארל דה-גול. הסרט מתואר כדומה לפורסט גאמפ אבל בצורה יותר ״קומית ואפלה״ וייכתב על ידי הסופר המקורי יונס יונסון. אני אוהב להגיד את השם יונס יונסון. יונס יונסון.

מקור: The Hollywood Reporter

פייט פור יור רייט טו פרטרידג׳

הקומיקאי והשחקן הבריטי סטיב קוגן הופיע בקריירה שלו בסרטים כמו ״פילומנה״, ״רעם טרופי״ ו״לילה במוזיאון״ אבל בקרב חובבי קומדיה בריטית הוא מוכר ביותר בזכות הדמות אלן פרטרידג׳, מנחה טלוויזיה דביל וחסר טאקט, אותו קוגן גילם בתחומי מדיה שונים במשך 25 שנה. וכדי לחגוג את 25 השנה הללו לפרטרידג׳ יש שני פרוייקטים חדשים בקנה. האחד הוא ספיישל טלוויזיוני של שעה שמציין 25 שנה לדמות, וישודר בערוץ BBC2, בהמשך השנה, והשני הוא סדרה חדשה בכיכובו שתשודר ב-BBC1. רוב בריידון יישב בצד וישתה תה.

מקור: Deadline

 

סיכום חדשות הקומדיה 25.8-19.8

הספד לג’רי לואיס, טריילרים לקומדיות חדשות בנטפליקס, מחאה בעד רוס גלר, וריבוט ל-Galaxy Quest.

 

ג’רי לואיס ז”ל

השבוע נפטר הקומיקאי, השחקן, הבמאי והאגדה ג’רי לואיס, בגיל 91.בקריירה הארוכה והמפוארת שלו לואיס היה סטנדאפיסט אגדי, כיכב וביים סרטים כמו “הפרופסור המטורף” ו”נער המעלית”, חבר לזמר והבדרן דין מרטין ליצירת צוות קומי, גייס מיליוני דולרים למאבק במחלות שרירים עם אירוע התרמה שנתי וכיכב לצד רוברט דה-נירו בקומדיה השחורה הקלאסית של מרטין סקורסזה “מלך הקומדיה”. עופר ליברגל כתב בשביל אתר ילדי הקומדיה סיכום ובחינה של הקריירה של לואיס אותה אתם יכולים לקרוא כאן.

על שטנים וחרמנים (והסוס המדבר הזה)

ולחדשות פחות מבאסות: ענקית הסטרימינג נטפליקס המטירה עלינו מבול של טריילרים חדשים לפרוייקטים קומיים חדשים. ראשית, יש לנו את סרט הקומדיה-אימה Little Evil בכיכובם של אדם סקוט ואוונג’לין לילי. הסרט, הוא סרטו הראשון מזה שבע שנים של אלי קרייג, שביים את קומדיית האימה החביבה Tucker and Dale VS Evil, וסקוט מככב בו בתור בחור רגיל שמגלה שבן החורג החדש שלו הוא אולי האנטיכרייסט. אז כזה “תינוקה של רוזמרי” אבל עם יותר בדיחות. הסרט יעלה לנטפליקס בראשון לספטמבר.

[youtube https://www.youtube.com/watch?v=Mnj-MXs1yVU&w=560&h=315]

יש לנו גם את סדרת האנימציה החדשה Big Mouth מבית הקומיקאי ניק קרול (Kroll Show, The Leauge) והכותב אנדרו גולדברג (“איש משפחה”) שמבוססת על חוויותהם בתור תלמידי חטיבה ביחד. קרול מדבב את הגרסה הצעירה של עצמו וחברו הטוב, ג’ון מולייני מדבב את גולדברג. שני הקטעים ששוחררו (אותם תוכלו לראות פה ופה) מציגים לנו אלמנט חשוב בסדרה: מפלצות ההורמונים, מעין מטאפורות שעירות גדולות לשינויים שמביא איתו גיל ההתבגרות וגורמים לגיבורי הסדרה לאונן, להתחצף להוריהם ואני מניח גם לענות חיות קטנות (אם הם רוצים להיות ריאליסטיים לגבי גיל ההתבגרות). הסדרה תעלה לנטפליקס ב-29 לספטמבר.

וכמובן, עם בסדרות קומיות מצויירות בנטפליקס עסקינן, אז יש גם את שובו של אותו סוס מדבר אלכוהוליסטי אהוב- בוג’אק הורסמן. אבל האם הוא באמת חוזר? כי בטריילר הזה לעונה הרביעית של הסדרה שלו נראה שאף אחד לא יודע איפה הוא. נאלץ לחכות לעונה החדשה, שתעלה בשמיני לספטמבר כדי לגלות.

מקורות: The AV Club, Splitsider ו-IndieWire

המחאה ה”חברים”-תית

בעולם בו אנו חיים היום, עם כל התחלואים והשנאה שמציפים אותו, יש נושא חשוב אחד שמעסיק את כולנו: האם הדמות רוס גלר מהסיטקום “חברים” התנהג נכון כאשר שכב עם הבחורה עם הפירסינג מחנות הצילום בזמן שהוא ורייצ’ל היו בהפסקה? לכן, מפעילי דף הפייסבוק הפופולרי “עמ;לק” פתחו איבנט השבוע להפגנת תמיכה ברוס גלר. אך תגובת תומכי רייצ’ל לא איחרה והם פתחו איבנט משלהם, ומאז צצו גם הפגנות תמיכה בפיבי, בעד הסדרה “סיינפלד” ועוד. אני מארגן כרגע הפגנת תמיכה בעד סטיב ארקל ונגד סטפן אורקל.

מקור: Time Out

שירי הגלקסיה

ועכשיו לריבוט השבועי: והפעם קומדיית המד״ב הקאלטית Galaxy Quest מ-1999 בכיכובם של טים אלן, סיגורני וויבר ואלן ריקמן ז”ל. הסרט, על קאסט של תכנית מדע-בדיוני בסגנון סטאר טרק, שנאלצים לעזור לזן של חייזרים שחושבים שהתכנית אמיתית, לא הצליח מאוד בזמנו אך זכה למעמד קאלט עם השנים, אז הגיע הזמן לריבוט! הפעם זו תהיה סדרה לאמאזון וידיאו, עם הקומיקאי והשחקן פול שיר (Human Giant, The Leauge) בתור הכותב הראשי. בהחלט אין צורך לריבוט לסרט הזה, אבל שיר הוא בחור די מצחיק, אז זה אולי יהיה טוב. או לא. למי אכפת.

מקור: Splitsider

 

חדשות הקומדיה 16.6-10.6

ג’אד אפאטו חוזר לסטנד-אפ, הטריילר לסרט החדש והמוזר של קייל מוני מ-SNL, העונה החדשה של It’s Always Sunny תיקח כמה זמן ומה קרה לסופ נאצי האמיתי?

 

דובילבול

אם אתם רואים SNL בזמן האחרון אולי שמתם לב שבנוסף לקייט מקינון יש גם עוד שחקנים בתכנית, כמו למשל קייל מוני, החנון הממושקף שידוע בין בזכות הסרטים הקצרים המוזרים שלו. ובכן, מוני הולך לעשות את המעבר למסך הגדול עם סרט חדש שכתב ומככב בו בשם Brigsby Bear, לו יצא טיזר טריילר ראשון השבוע. הטיזר המוזר לא נותן הרבה פרטים על הסרט, שמספר על “תוכנית טלוויזיה שנוצרה לקהל של אחד” ועל סיפורו של האחד הזה שמגלה שכל חייו היו שקר, אבל בהחלט נראה מגניב ומאוד מוזר. בנוסף למוני בסרט יופיעו מארק “לוק סקייווקר” האמיל, קלייר דיינס מ”הומלנד” , חברו של מוני ל-SNL ולקבוצת המערכונים Good Neighbor בק בנט, אנדי סמברג, גרג קיניר ועוד. האולפן גם שיחרר קטע קצר מהסרט בכיכובו של מוני והאמיל אותו אפשר לראות כאן.

[youtube https://www.youtube.com/watch?v=TwLn1Qg3iVc&w=560&h=315]

מקור: Splitsider

אפאטו פאנק

לפני שהיה היוצר של אלפי קומדיות קורעות מצחוק שנמשכות חצי שעה יותר מדי, ג’אד אפאטו היה סטנדאפיסט ואף הופיע ב-15th Annual Young Comedians Special, ספיישל סטנדאפ ששודר ב- HBO, לצד קומיקאים כמו ריי רומנו וג’נין גרופאלו. מאז הוא המשיך לעשות סטנדאפ פה ושם לצד הקריירה הקולנועית שלו, והשבוע הודיע שיחזור לעולם בגדול עם ספיישל סטנד-אפ בנטפליקס. אפאטו יצלם את הספיישל בהופעה שלו כחלק מפסטיבל Just For Laughs בקנדה השנה, אך עדיין לא ידוע מתי הוא ישודר, איך יקראו לו וכמה בדיחות על איברי מין גבריים יהיו שם.

מקור: The Laugh Button

מתי תזרח השמש שוב?

עברו כבר חודשיים מאז שהעונה ה-12 של It’s Always Sunny In Philadelphia נגמרה! כמה זמן אנחנו עוד צריכים לחכות לעלילות החדשות של חבורת החלאות האהובה עלינו? ובכן יותר זמן מבדרך-כלל כנראה כי לפי דיווחים השבוע העונה ה-13 של הקומדיה הנפלאה תגיע למסכינו רק “מאוחר ב-2018”. זו הפסקה ארוכה יותר משהתכנית לקחה בעבר וקשורה כנראה ללו”ז העמוס של כוכבי הסדרה שכולל סדרה חדשה של גלן הוורטון, עונה שנייה ל-The Mick של קייטלין אולסן וסרט מיינקראפט בבימויו של רוב מקאלהניי בין השאר. מה שכן, האם ההפסקה הזו תאפשר להוורטון לחזור לעונה החדשה ולא לעזוב את הסדרה כמו שאיים לעשות? אני מקווה שכן. אנו זקוקים לאל הזהב שלנו.

מקור: ScreenRant

נו כסף פור יו!

כולנו זוכרים את הפרק הקלאסי של סיינפלד עם ה”סופ נאצי”, או כמו שהוא היה מכונה היום “הסופ תומך טראמפ”. אבל מה קרה לסופ נאצי האמיתי? יוצרי התכנית ביססו את הדמות על מייסד רשת The Original Soup Man בניו-יורק שהיה מאוד ספציפי לגבי איך הלקוחות שלו צריכים להתנהג. השבוע רשת המרק האמיתית הזו הודיעה על פשיטת רגל עם חובות של בין 10 ל-50 מיליון דולור, זאת לאחר חקירה על עבירות מס. מי יודע מה יהיה גורלו של הסופ נאצי המקורי, אבל בטוח שזה לא יהיה גרוע יותר מגורל לארי תומס השחקן שגילם את הדמות, שנאלץ לטוס לישראל כדי לצלם פרסומת לפפסי מקס.

מקור: The AV Club

נעמה רודריגז – ראיון ר-ציני

הסטנדאפיסטית נעמה רודריגז על נשיות, גבריות, אנושיות וסטנדאפיות


נעמה רודריגז היא שחקנית שמתחפשת לבן, מפעילת ילדים, אשת חינוך לכאורה. אבל היא מעניינת אותנו כי היא סטנדאפיסטית שמשתתפת בהרבה ערבי סטנדאפ ואף משתתפת בארגון כמה מהם, בהם הסטנדאפ הפמניסטי, סטנדאפ הומור שחור, סטנדאפ בהודנא ועוד. אז אולי בעקבות הראיון נקבל חינמים. לאחרונה העלתה סרטונים לאינטרנט, שזה מקום הבילוי האהוב עלינו.


מתי החלטת שאת רוצה להצחיק?

טרם החלטתי. אני מניחה שזה התגבש כל יום קצת מאז שאני קטנה, שיותר ויותר אנשים היו בוהים בי ובתגובות שלי לדברים קטנים ונקרעים מצחוק. כששאלתי “מה?!” הם היו אומרים: “את פשוט מצחיקה אותי, לא יודע להסביר”.
בכללי אני מאמינה שאני דמות מצויירת שכלואה בתוך גוף של אדם רגיל, ושזה מתפלק לי כשאני לא מוכנה לזה.

השתתפת בערב הסטנדאפ הפמניסטי. את יותר מזדהה עם הפמיניזם הליברלי, הרדיקלי או הבנאלי?

הפמיניזם האנאלי, האינטגראלי והדיפרנציאלי. אני פמינַאצנָאצית, ולכן זה אינדווידואלי.

מי היוצרים  הקומיים שהשפיעו עלייך?
שייקספיר, חנוך לוין, החמישיה הקאמרית, דומינו גרוס, שייקה אופיר, צ’ארלי צ’אפלין, ג’ורג’ קארלין, דאג סטנהוף, סיינפלד, צ’כוב, איז’ן יונסקו, קרן מור, שרה סילברמן, מיץ’ הדג’ברג, וודי אלן, ג’ים ג’פריס, דניאל חן, תום יער, שיר ראובן, קארין כהן ובעצם כל חבריי לסצינה משפעים עליי כל אחד בדרכו באופן בלתי מודע או מודע. אלוהים הוא גם סבבה, אבל יותר התחברתי לחומרים המוקדמים שלו.

בין היתר את שחקנית. מי המטריד המומלץ ביותר?
לא צריך להיות שחקן כדי להיות מוטרד, אבל הביטוי המטריד ביותר הוא:: “תשתמשי בזה”. כאילו, תשתמש בזה אתה.

מה המילה שהכי מצחיקה אותך ולמה?

איש.
אני מסוגלת לומר אותה בלי קשר לשום דבר. הנה: איש! זו גם התשובה האולטימטיבית כשאין לך מה להגיד:

נעמה, למה את לא מעשנת? איש.
נעמה, יש לך חבר? איש.
מה עדיף: שרמוטה או שרלילה? אייייש!

 

עוד מכישורייך הפעלות ילדים. את יכולה גם לגרום להם להפסיק?

לא הייתי נסחפת עם המילה “כישורייך”. אני עדיין עובדת על לגרום להם להתחיל. אין לי מושג איך מפעילים ילדים ומי האדם הרציונאלי שהסכים לשלם לי על זה כסף. אני גם די סבבה עם גיבוש למפגשי דחויים דחויות.

מי אושיית הרשת הכי מצחיקה בעינייך?

אושייה זו גם מילה מצחיקה!
נעמה, מי אושיית הרשת הכי מצחיקה בעינייך? אושייה!
וגם: עוגייה.
מה התפיסה הקומית שלך?

כדמות מצויירת שכלואה בתוך איש, הכי חשוב לתת לצד האפל והכאילו לא-מצחיק לצאת ולהיות. לדעת שהכל קורע מצחוק: לוויות, אסונות טבע, בעיות נפשיות וישראל כץ הופך לטבעוני.

אם לא היית את, איזה דב אכפת לי היית רוצה להיות?
איש.

מספר המקומות מוגבל (סטנדאפ) – ראיון ר-ציני

.
כמה נכים צריכים כדי להעלות מופע סטנדאפ? 4 לפחות. זו לא בדיחה, זו כותרת משנה

מחר, 8 באוגוסט, יתכנסו בלבונטין 7 ארבעה אנשים בעלי נכויות פיזיות וסתם זקנה לערב סטנדאפ, שיראה שבאמת כולם עושים היום סטנדאפ. הנכים הם מישל סבח (עיוורון), תכלת גינס (חירשות), דדי גל (נכה בכיסא גלגלים) וקנדי אבלסון (סתם זקנה). אז נכון,  אולימפיאדת נכים זה הרבה יותר מרשים, אבל גם זה שנותנים להם לדבר. הנה ראיון.

 איך נולד הרעיון?

מישל: כשהתחלתי להופיע פגשתי את תכלת וידעתי שהיא מדברת בהופעה על החירשות. אני דיברתי על עיוורון והיה לי ברור שיום אחד נופיע יחד במופע משותף. מאוחר יותר שמעתי גם על דדי גל שצוחק גם הוא על הנכות שלו וזה פשוט התחבר כמו פאזל. אבל פזל של 3 חלקים זה לא פאזל, חייבים לפחות 4 פינות, אז צירפתי גם את קנדי שיש לה נסיון יותר מלשלושתנו יחד בסטנדאפ ועזרה לי המון בתחילת דרכי.

דדי: פשוט החלטנו שעדיף לאחד כוחות ומגבלות. עכשיו אנחנו יחד זה כמו מין פאוור ריינג’ר גדול. גיבור על עם כל הדפקטים ביחד…

קנדי: הרעיון נולד בראש של מישל סבח המוכשר והנה ההריון מסתיים ומגיעה ההופעה.

איזו נכות הכי מצחיקה בעיניכם?

מישל: לא יודע אם גמגום זה נכות אבל אם כן זה לדעתי הנכות הכי מצחיקה.

רק מגמגם יכול ללכת לסניף דואר ולבקש מהקופאי בולבול.

דדי: דיסלקטים. כל כך הרבה שגיאות כתיב, עד שאתה שם לב שזה לא דיסלקט בכלל. זה סתם ערס מתכתב בצ’ט עם מישהי. אותן שגיאות.

קנדי: עיוור, כי בדיחות עובדות בשפה ספציפית אבל מה שמצחיק בכל שפה תמיד זה שמישהו הולך ברחוב מתחלק ונופל, ומי יותר טוב בזה מעיוורים?             

מי הקומיקאים שהשפיעו עליכם?

מישל: סיינפלד. הסטנדאפ שלי, כמו שלו, די מבוסס על אבחנות מהחיים, למרות שאני עדיין לא נקי וטהור כמוהו.

דדי: נאור ציון והפינוקיו שלו. בגללו כל הופעה שלי בתחילת הקריירה נראתה כמו מרתון תכניות של החינוכית. הבדיחה הראשונה שלי אי פעם על במה, בקאמל קומדי קלאב הישן הייתה שפרפר נחמד זו לא תכנית לילדים כי על ההתחלה רואים פרפרית עם קשית. מוצצת! איזה מזל שהתקדמנו מאז. השני שהשפיע הוא שחר חסון שאיתו כתבתי משך שנתיים ובזכותו מצאתי את החיבור בין נכות לנונסנס, שהקפיץ את ההופעה בכמה דרגות.

קנדי: קומיקאי קנדי גאון בשם מייק מקדונלד ושלושה קומיקאים שמתו מוקדם מדי: סם קיניסון, ביל היקס ומיטץ’ הדברג.

קראתם לערב שלכם מספר המקומות מוגבל. מה מספר המקומות?

מישל: זה תלוי איפה נופיע. במופע הראשון שלנו בלבונטין יהיו 150 מקומות, אם זה אצלי בסלון בבית, אז גג 20 מקומות.

דדי: מוגבל. זה כתוב ברור, לא? האמת שזה תלוי במספר הכיסאות הממונעים שיגיעו. לכאורה, חוסכים כיסא. למעשה, אוטמים את האיזור…

קנדי: לא לדאוג! יש מספיק מקום לכולם. תבואו, יהיה כיף!

מה אתם חושבים על הקומיקאים של היום?

מישל: אני לא מכיר את כולם אבל לפי דעתי אנחנו לאט לאט הולכים ומתרחקים מהסטנדאפ על עדות, סטנדאפ על ערסים וכדומה, שזה טוב, מיצינו את כל הדברים האלו כבר לפני עשר שנים והגיע הזמן לצחוק על דברים שמשותפים לכולם ולא על מה ששונה בין גבר לאישה או בין אתיופי לרוסי.

דדי: הקומיקאים של היום מפותחים יותר מאשר פעם, יש הרבה פחות בדיחות עדתיות והרבה יותר סיפורים מהחיים. רק מה, מדי פעם מישהו צריך להזכיר להם שהחיים שלהם לא מי יודע מה מעניינים. לא כל חבר מהתיכון שפגשת במקרה בסופר שווה חפירה על במה

קנדי: יש מעולים ויש פחות מעולים ויש ולא מעולים בכלל.

אתם שתי נשים ואחד מכם עיוור. מאיפה אתם דגים מחמאות?

מישל: גם אני יכול לתת מחמאות, והמחמאות שלי שוות יותר כי הן לא שטחיות.

דדי: מה הבעיה לדוג מחמאות? העניין הוא לא מי אנחנו. מישל בחור עיוור, אבל בחורות רואות אותו. זה מה שמשנה. הבנאדם מחליף בחורות כמו את המנורה בסלון. כולנו מחוזרים, תכלת נראית מצוין, וגם מצויידת בכלבה שמתרגמת לה את המחמאות, קנדי היא חתיכת מילף ואני, בחורות מתיישבות לי על הסקייטבורד חופשי. לא סתם אמרו עליי שאני נוח לבריות…

תכלת: מאיפה אני דגה מחמאות? מדושבגים בפייסבוק.

קנדי: נשים לא מאמינות למחמאות בכל מקרה. לעומת זאת תגיד לגבר “חולצה יפה!” ומאותו יום הוא ילבש רק אותה…

 

מה המילים שהכי מצחיקות אתכם?

מישל: פרבולה, לקטוז, אצטרובל, או במשפט – אצטרובל פרבולי עם רגישות ללקטוז.

דדי:טומטום. מילה חמודה כזו. יש מטומטם ויש טומטום. מטומטם זה אחד שפישל בגדול. כועסים עליו: “מטומטם!!” טומטום זה אחד שהתבלבל. איזה טיפשון. גם פוסטמה זו מילה מצחיקה. זו מילה שגברים המציאו כדי להוציא עצבים על נשים בכביש: “סעי כבר יא פוסטמהההה!” מילה שתמיד באה טוב. אפילו בשבעה: “איזו פוסטמה היא הייתה…”

קנדי: מלפפון, משכנתא, בלאגן.

מה הדבר הכי מטומטם שאומרים לכם כששומעים על הנכות שלכם?

מישל: “כמה אצבעות אתה רואה?” – כאילו שהרופאים שהחליטו שמגיע לי תעודת עיוור לא בררו את זה קודם…

דדי: אוהו, בתור מה שאני, אני שומע המון דברים מטומטמים. פעם הופעתי באיזה פאב באיזור חולון בת ים ראשון יבנה לא משנה איזו עיר, הכל מתאים, ואני על הבמה, נותן את הכי טוב שלי, והקהל בשוק. דומייה. יכול להיות שאני סתם לא מצחיק, אבל בכל זאת, מדובר בקטעים שעבדו איזה פעם פעמיים. קיצר אחרי ההופעה נתקלתי באיזו פוסטמה (אמרתי שזה בא טוב?) והיא אומרת לי: “פחדנו לצחוק, שלא תיעלב…” לא תיעלב?? בשביל מה אני עולה לבמה? בשביל להיעלב? אני עולה בשביל להעליב! (סתם , את המשפט האחרון לא אמרתי לה, אבל את כל השאר כן, כולל זה שהיא פוסטמה 🙂  )

תכלת: כשרואים את  מכשירי השמיעה ושואלים איך אני לא מתחשמלת מהם במקלחת.

קנדי:  את עדיין יכולה לקיים יחסי מין? ברור, אבל רק בבוקר?

מה התפיסה הקומית שלכם?

מישל: אני מנסה בסטנדאפ שלי לצחוק על מה שנכון באמת. להגיד שבית של גבר תמיד יהיה מבולגן ובית של בחורה תמיד מסודר ונקי זה מאוד סטריאוטיפי ולא נכון באמת, אז אני לא אגיד את זה. להגיד שבחורות לא יודעות לנהוג זה סטריאוטיפי ולא נכון באמת, אז אני לא אגיד את זה. להגיד שכל הרוסים ככה או כל המרוקאים ככה או כל האשכנזים ככה, זה סטריאוטיפי ולא נכון באמת, אז אני לא אגיד את זה. אני אומר מה שנראה לי נכון באמת ומשם מוצא מה מצחיק בזה.

דדי: מה שמצחיק מצחיק. אין בעיה לדבר גסויות כל עוד יש תובנה מאחוריהן. אין שום בעיה לדבר על כיסא גלגלים כל עוד זה מצחיק באמת ולא בינוני. אני לא אעשה סתם משחקי מילים על ישבתי-עמדתי-הלכתי. לא בשביל זה אני עולה לבמה. אני עולה בשביל טמטום ונונסנס ולא בשביל ציניות מפגרת. לא סתם אחד הקטעים האהובים עליי הוא שהנכות שלי משתנה בהתאם לבחורה שאני מדבר איתה. אם היא יפה אני מרגיע שהכל בסדר, משוויץ בתנועות ברגליים, אם היא פחות יפה אני חייב לבאס אותה בשביל להיפטר ממנה: “לא..כפרה, לא כדאי…אני משותק” מגזים סתם. דופק על הרגל עם קילשון, לוקח ברנר, מפזר סוכר על הרגל מקרמל את הרגל כמו קרם ברולה: “הנה, ראית? שום דבר…”

קנדי: קשה לי להגדיר אותה, אבל חנה לסלאו היתה בהופעה שלי וקראה לי מצחיקה, חכמה ונועזה, זה מחמאה?

איפה אתם רואים את עצמכם בעוד שני קילומטרים?

מישל: אני ממשיך להסתובב בבמות הפתוחות ומחכה לפגוש איזה גמד או ננס, איזה מגמגמת או אילמת כדי להוסיף אותם לצוות. עד אז אני מקווה שנמשיך להופיע ארבעתנו בעוד הופעות משותפות מוצלחות.

דדי: איפה אני עוד שני קילומטר? בערך שני קילומטר בכיוון הלא נכון ממה שהייתי צריך להיות. לא מבין למה דחפת לי את הכיסא. האוטו שלי שני קילומטר אחורה. טומטום.

קנדי: בעוד שני קילומטרים אני עם הופעה מלאה בעברית, וסיטקום מצוייר כמו Family Guy!