ציפקה עצרה לרגע את עיסוקה בסחיטת סמרטוט הרצפה ונעצה בו מבט מתריס. “לו היית מבטח נגד חייזרים היית מתרושש עכשיו מתשלום התביעות…” מר שניידרמן היה סוכן ביטוח במקצועו. ראשו ורובו היה מרוכז בעבודתו, בחישובי מספרים, סיכויים וסיכונים ופטפוטים עם לקוחותיו בניסיון לשכנעם להגדיל את הפוליסה שלהם, וממילא להגדיל את הכנסתו.קראו-עוד

“באנו להוסיף שם שלישי”, אמרתי לפקידה בעמדה 2, “אלוהים”.                                                                 היא הרימה את העיניים ממחשב התקשורת של משרד הפנים, הסתכלה עלינו ואמרה: “סליחה? לא שמעתי טוב”.    “אלוהים”. זה השם שהילד בחר. בדרך כלל אני מצליחה להציב גבולות לילדים, אבל הפעם זה היה חזק ממני, וכמה שניסיתי לא הצלחתי. הילדקראו-עוד

יהיה לך תפקיד במופע החריגים. תשבי ליד שולחן עמוס באוכל ותאכלי. את מבינה, אנשים היום כבר לא רואים אישה שאוכלת. אישה היום בקושי שותה קפה קטן ונוגסת בעוגייה כשאדם צעיר וגבוה הלבוש בהידור שלא מתאים לקיץ הישראלי הלוהט פנה אליי  ואמר שהוא מחפש מישהי ממש כמוני, המשכתי ללכת. הוא הלךקראו-עוד

חד קרן ודרקון מתערבים מי יגיע יותר מהר לצלחת. מה קורה פה? זה כנראה המכה בראש, או הרעל,  או חוסר השינה, או השלפוחית. אני חוזר למציאות ומתקדם כמה מטרים, אבל אז מתברר שהחד קרן טבעוני והדרקון אתאיסט, שהחד קרן פמיניסט והדרקון קפיטליסט האישה והילדים לא בבית. פעם ראשונה זה שבעקראו-עוד

   עם הזמן הצלחתי להכניס גם דברים מקוריים משלי. בהתחלה לא היה שינוי ניכר כל כך בתוכן, כתבתי למשל “אזהרה! אסור לבלוע את החומר, אלא אם כן אתם ממש צמאים.” אחר כך כתבתי “יש לפעול בהתאם להוראות הכביסה שעל הבגד. אם לא, יבוא שוטר.”   הכול קרה בגלל סטיב ג’ובס.קראו-עוד

“לא”, אמר, “סתם, הלילה מתרחשת בבית העירייה אורגיה קבוצתית”. “אורגיה קבוצתית”, הזדעקתי, “הכצעקתה?!” “מה אתה מתפלא?”, אמר, “יש אורגיה שהיא לא קבוצתית?” אף שנבחרתי – אף פעם לא רציתי להיות נביא. כמו יונה ברחתי והתכחשתי. אבל אלוהים קנה אותי בכמה טובות הנאה, בעיקר אלו שהגיעו בדמות נירית ושרה. אחרי שהתרציתיקראו-עוד

“נו, אז מה כ”כ דחוף? מהי אותה מחלה שמחייבת מענה כאן ועכשיו?” “קוצר רוח,” היא ענתה . יצרנו תור ארוך לרוקח. היה שיא החורף ואת המחלות זיהינו זה על זה בקלות. קדחתי מחום וביקשתי להתיישב. ידעתי ששאר החולים יקראו לי כשיגיע תורי. כבר עמדתי להתיישב כשאישה התפרצה מהצד. נראה שהיא באהקראו-עוד

לא. אני לא צרפתייה, גם לא מרוקאית. אני תימנייה שלמה שגדלה במושב בדרום, אבל אידית פיאף עושה לי אורגזמה *** כשהמלצרית הגיעה עם הקפה והקרואסון השרוף הבטתי בו בשאט נפש. הסברתי למלצרית הקטנטונת שככה לא מגישים מאפים. היא נבהלה והלכה לבקש שיחליפו לי. והוא, הוא הסתכל עליי מוזר, בן הדודקראו-עוד

“הקופאית לא יודעת מהו הקוד של המים”. ואני, שתעתועי הייאוש מצמיחים בי לפעמים יצירתיות מפתיעה, קראתי: “תגידי לה שתנסה H2O.” התור בסופרמרקט, חשבתי, עשוי להוציא לעתים כל אדם שפוי מדעתו, כי ערב שבת היום ורבות המשימות וצריך להספיק, והתור, אורכו כאורך הגלות והוא מתעקש לעמוד על מקומו עד שנדמה שיוסיףקראו-עוד

אתה יודע מה אתה צריך? סתכל עלי, תראה אותי, תאמין לי. אתה יודע מה הבעיה שלך? אז בוא אני אגיד לך. כמו שאתה רואה אותי, כל מה שאתה צריך זה אתה רק צריך. מדי פעם, ואני לא אומר כל יום, אבל מדי פעם אי אפשר כל הזמן. צריך גם לפעמים.קראו-עוד