עולם ההומור והסטנדאפ לא היה שלם ללא ציניות, אירוניה וסרקזם. גדולי ההומוריסטים עושים בהם שימוש בבדיחות שלהם, אבל האם אתם יודעים מה ההבדלים בין השלושה? בשפה העברית נפוץ מאוד הבלבול בין ציניות, אירוניה וסרקזם, למרות שמדובר במונחים שונים זה מזה. אז החלטנו לעשות לכם סדר, ולעמוד על ההבדלים שבין ציניות, אירוניה וסרקזם:
מהי אירוניה?
בשיר האלמותי שלה "Ironic", הזמרת אלאניס מוריסט מתארת מצבים שונים שאותם היא מגדירה כאירוניים. גשם ביום החתונה, זבוב בכוס השרדונה ועצה שלא קיבלת ומתברר שהיא דווקא הייתה הפתרון. "And isn't it ironic, don't you think?" גברת מוריסט שואלת, והאמת היא שלא – לא מדובר באירוניה. בניגוד למצבים שהם סתם ביש מזל עליהם שרה אלאניס, אירוניה היא בעצם צחוק הגורל. כאשר קורים לאדם מצבים בלתי צפויים בניגוד למה שתכנן, או שהפעולה שהוא ביצע גורמת לתוצאה הפוכה. כך למשל, האמרה הידועה "הסנדלר הולך יחף" – היא בגדר אירוניה. על אף שהסנדלר מייצר נעלים עבור אחרים, לו עצמו אין נעליים. זהו מצב שהוא בניגוד למה שאנו מצפים שיקרה. והנה עוד כמה דוגמאות לאירוניה: שריפה שפורצת בתחנת כיבוי אש, או ניסיון לשמר מבנה שגורם דווקא להריסה שלו. גם מותו של השחקן פול ווקר היה אירוני – ווקר כיכב בסרטי "מהיר ועצבני" בו ביצע פעלולים במכוניות ונהרג בתאונת דרכים.
מקור המילה אירוניה היא ביוונית (ארונאה – בורות מדומה). בטרגדיות היווניות היה שימוש נפוץ באירוניה. הגיבור הטראגי ניסה לשנות את גורלו, אך הגורל שלו היה ידוע וכתוב מראש. הצופים בטרגדיה, בניגוד לדמות הגיבור, היו מודעים לכך. ישנם שלושה סוגים של אירוניה בספרות:
אירוניה דרמטית שבה הקהל מודע למתרחש יותר מאשר הדמות בהצגה.
אירוניה מצבית שמתרחשת כאשר יש הבדל בין מה שצפוי לקרות לבין מה שקורה בפועל.
ואירוניה מילולית שבה הדמות אומרת משהו שונה ממה שהיא מתכוונת אליו או מאיך שהיא מרגישה. למשל, אם הדמות מתמודדת עם אסון וכאשר שואלים לשלומה היא אומרת ש"הכל נפלא!". כאשר כוונת האירוניה המילולית היא ללעוג או להקניט אדם, זהו למעשה סרקזם.
מהו סרקזם?
סרקזם (ביוונית – סרקסמוס – לקרוע בשר בשיניים) זהו סגנון דיבור עוקצני ומריר שמאופיין בעלבון נסתר. המטרה שלו היא להעליב או להגחיך את אותו אדם שאליו כוונה ההערה הסרקסטית. סרקזם בא לידי ביטוי בעיקר בשימוש בלשון סגי נהור – לומר דבר מה ולהתכוון להפך. כך למשל, אם הקופאית בסופרמרקט מעבירה באיטיות את המוצרים בקופה, לומר לה: "וואו, את ממש מהירה כמו ספידי גונזלס!". כשהכוונה היא כמובן לכך שהיא איטית במיוחד.
בנוסף לכך, סרקזם יכול לבוא לידי ביטוי בשאלות רטוריות. למשל נערה מתבגרת חוזרת הביתה ב-12 בלילה ומבקשת מאמא שלה שתכין לה ארוחה. האמא עונה לה: "בטח שאני אכין לך ארוחת ערב ב-12 בלילה! למה לא? נראה לך?!" האמא כמובן לא מצפה לקבל תשובה והיא משתמשת בסגנון סרקסטי וטון תוקפני כדי להביע את מורת רוחה מהבקשה המרגיזה של בתה.
כדי לזהות סרקזם, צריך להבין את ההקשר שבו נאמר המשפט, את הסיטואציה, להבחין בשפת הגוף ולהקשיב לטון שבו נאמרים הדברים.
לפי תיאוריות פסיכולוגיות,המקור של הסרקזם הוא מהתת מודע. אדם מרגיש צורך להביע תוקפנות כפיצוי רגשי על טראומות שהוא חווה. תיאוריות אחרות טוענות כי סרקזם עונה על הצורך שלנו להרגיש עליונים. סרקזם נתפס כהתנהגות אלימה מילולית והוא יכול להיות קשור לציניות.
מהי ציניות?
מרבית האנשים מתבלבלים בין ציניות לסרקזם ורואים בין השתיים כמילים נרדפות. אך יש הבדלים בין המושגים האלו. כמו אירוניה וסרקזם, גם מקור המילה ציניות היא מיוון העתיקה. "הציניקנים" היו זרם פילוסופי אותו ייסד אנטיסתנס בעת העתיקה ביוון.
הציניקנים האמינו שהדרך להשגת האושר היא באמצעות התרחקות מהתאוות הבסיסיות של האדם כמו כסף, כוח, מין ותהילה. לפי ההגדרה המילונית, ציניות היא עמדה שלפיה האדם מונע ממניעים אנוכיים ואינו פועל בתום לב. כיום, השימוש במילה ציניות הוא אחר לחלוטין. אנשים ציניים מפקפקים במוסריות ובטוב הלב של בני האדם, וטוענים כי ההתנהגות שלהם נובעת מתועלתנות ומאינטרסים אישיים. בניגוד לאנשים אופטימיים, הציניקנים לא מרכיבים משקפיים ורודים. הם תופסים את עצמם כאנשים עם מבט מפוקח על העולם.
כדי להמחיש מהי ציניות, הנה דוגמה: השחקנית ההוליוודית אנג'לינה ג'ולי טסה להתנדב בשבטים נידחים באפריקה ולסייע לילדים העניים שם. אדם ציני יגיד שג'ולי עשתה זאת רק מטעמים של יחסי ציבור, כדי לקדם את הסרט הבא שלה, שמתרחש, במקרה או שלא, באפריקה. כלומר, היא עושה זאת ממניעים תועלתניים ולא אלטרואיסטיים.
האנשים שאנחנו לעיתים קרובות נוטים להתייחס אליהם בציניות אלו הפוליטיקאים. לפי מחקר שנערך בשנת 2017, לציבור יש חוסר אמון בגורמים בשלטון. 80% מהישראלים חושבים שהפוליטיקאים דואגים קודם כל לאינטרסים של עצמם, 68% מהציבור חושבים שהפוליטיקאים אינם עובדים קשה ו-65% מהציבור סבורים שהפוליטיקאים מנותקים מהצרכים והבעיות של העם.
אז מה בעצם ההבדלים בין ציניות לסרקזם? אדם יכול להיות ציני וסרקסטי, אך זה לא חייב בהכרח לבוא ביחד. ציניקן יכול להשתמש בסרקזם כדי לומר אמירות ציניות, כמו למשל: "כן, ביבי ממש דואג לציבור. ממש אמא תרזה". אבל ניתן להיות סרקסטי ולא ציני. כך למשל, המלצר הפיל צלחות. הסועד בתגובה מוחא לו כפיים ואומר לו "כל הכבוד". יש כאן סגנון דיבור סרקסטי אך העמדה כלפיו אינה צינית ואינה רואה במלצר כמי שמונע מאינטרסים.
כאמור, אירוניה, ציניות וסרקזם נפוצים מאוד בהומור ובעיקר בתכניות סאטירה כמו "ארץ נהדרת". הביקורת על הממשל ועל הישראלים בכלל, באה לידי ביטוי במערכונים שמשלבים גם ציניות, אירוניה וסרקזם, והתוצאה היא הומור משובח במיוחד.
קראו עוד:
שי גלבר על ספרו צחוק, צחוק, אבל ברצינות ראיון