קומדיית הריגול המצויירת הגיעה השבוע ל-100 פרקים, אבל בדרך איבדה את דעתה
.
זה לא קל להגיע ל-100 פרקים בטלוויזיה של היום. פעם כשכל עונה הייתה 25 פרקים זה היה קצת יותר קל, אבל היום כשעונות מתקצרות ומתקצרות ומתקרבות למחוזות בריטיים, אלא אם כן אתה מקבל הבטחה מטורפת של 70 פרקים כמו ״ריק ומורטי״, זה קשה. ל״ארצ׳ר״, קומדיית הריגול המצויירת של רשת FX זה לקח תשע שנים אבל הם עשו את זה השבוע. זה הרבה פרקים לעקוב אחרי אותן דמויות באותו מקום, אבל ״ארצ׳ר״ בעצם לא עשו את זה. טוב, לא בדיוק.
כשהתחילה ב-2009, ל״ארצ׳ר״ היה קונספט די פשוט. מה אם ג׳יימס בונד, במקום מרגל בריטי מתוחכם וחלקלק, היה מרגל אמריקאי וולגרי ונוטה להתפרצויות זעם. שומרים את כל האלכוהוליזם, התמכרות המין ומשחקי המילים, אך מחליפים את העדינות הבריטית עם בורות אמריקאית. זה סטרלינג ארצ׳ר, סוכן בסוכנות הביון הפרטית ISIS (הסדרה התחילה הרבה לפני עליית ארגון הטרור בעל אותו השם) בדיבובו היוצא מן הכלל של ג׳ון בנג׳מין, קומיקאי שהשאיל את קולו המיוחד לתפקידים רבים, ביניהם בוב בלצ׳ר מ״בוב׳ס בורגרס״ ופחית הירקות המדברת ב-Wet Hot American Summer. ארצ׳ר עובד עם מלורי (ג׳סיקה וולטרס, לוסיל מ״ממשפחה בהפרעה״) , אמו השתלטנית והאלכוהוליסטית כמוהו, שמנהלת את הסוכנות, האקסית שלו הסוכנת לאנה לאנג (איישה טיילר,ד״ר צ׳רלי ווילר מ״חברים״) , רואה החשבון הנמושה סיריל פיגיס (כריס פארנל, ג׳רי ב״ריק ומורטי״), המזכירה המטורפת והעצלנית, שריל טאנט (ג׳ודי גריר, קיטי מ״ממשפחה בהפרעה״), מנהלת משאבי אנוש החרמנית והרעבה פאם פובי, הסוכן ההומו העוקצני ריי ג׳ילט והמדען המטורף עם נטיות נאציות, אלג׳רנופ קריגר. כולם חבורה של אסהולז שאוהבים לשתות, להזדיין ולעקוץ אחד את השני. הסדרה הושוותה בימיה הראשונים ל״משפחה בהפרעה״, עם חברי קאסט בעלי תפקידים דומים, וולטרס בתור המטריארכית השתיינית וג׳ודי גריר בתור מזכירה גרועה (והופעות אורח של ג׳פרי טמבור ודייוויד קרוס), ושימוש דומה בראנינג גאגס ודיאלוגים מהירים. הכתיבה והקאסט הם באמת מה שהחזיק את ״ארצ׳ר״ כל השנים האלה. האנימציה די מעפנה (בעיקר בעונות הראשונות) אבל הכתיבה החדשה וצוות הדיבוב המוכשר שזורק שורות במהירות של נרקומן שהחליט פתאום להיגמל, באמת הפכו את התכנית לחוויה מדהימה.
אבל משהו מוזר קרה לתכנית עם השנים. אפשר לשים לב להתפתחויות מוזרות רק מלהסתכל בסיווג הז׳אנר בויקיפדיה. זה מתחיל נורמלי עם ״אנימציה למבוגרים״, ״סיטקום מצוייר״, ״קומדיה שחורה״ ו״אקשן״. אבל אז פתאום אתה רואה Spy Fiction (עונות 1-4,6), Crime Fiction (עונה 5), Detective Fiction (עונה שבע), ו"״ניאו-נואר״ (עונה שמונה). וזה בלי העונה השמינית שאותה אפשר לסווג כ״סדרת הרפתקאות״ בסגנון אינדיאנה ג׳ונס. התכנית החלה להשתגע יותר ויותר ככל שהמשיכה. לעונה הראשונה היו עלילות ריגול די נורמליות עם סוכנים כפולים, הקגב והרפתקאות בצפלין. אבל עם העונות הוספו לעלילה סייבורגים, שיבוטים, היאקוזה וקרוס אובר עם ״בוב׳ס בורגרס״ והגיבורים שלנו נשלחו לחלל, מתחת לים ולתוך גוף האדם.
הדפוס שאחריו הסדרה תעקוב באמת התחיל בעונה חמש שקיבלה פתאום את השם Archer:Vice. סוכנות הריגול התפרקה והגיבורים שלנו עברו לתחום הסחר בסמים. שריל התחילה קריירה כזמרת קאנטרי, לאנה נכנסה להיריון ופאם התמכרה לקוק ורזתה. מאז הסדרה המשיכה לשבור פורמטים. בעונה שש החבורה חזרה לריגול, הפעם בשביל ה-CIA ולאחר מכן הם פתחו סוכנות בלשים פרטיים בלוס אנג׳לס. ואז העסק באמת התחיל להשתגע בעונה שמונה, בה פתאום עברנו מתקופת הזמן הלא ברורה שלנו (שילוב של תקופת המלחמה הקרה של שנות השמונים עם ההווה) ל-1947 שם ארצ׳ר הוא בלש פרטי, מלורי היא לא אימו אלא מאפיונרית ששוכרת את שירותיו, סיריל ופאם הם שני שוטרים זכרים ועוד דברים משוגעים כאלה. בעונה התשיעית ששידרה היום את הפרק לפני אחרון שלה, אנחנו וחזרנו אחורה עוד יותר בזמן ל-1939 שם ארצ׳ר הוא טייס שגר באי טרופי עם שותפתו, פאם, ואימו, מלורי, לאנה היא נסיכה, פיגיס הוא סוכן נאצי וקריגר הוא תוכי מדבר. כן! תוכי מדבר! ולא סתם אחד שחוזר אחרי מה שאנשים אומרים, כזה שמסוגל לנסח משפטים מורכבים ולחשוב בעצמו, כמו בן-אדם בגוף של ציפור טרופית.
בשלב הזה, ברור שאדם ריד, יוצר הסדרה והכותב של כמעט כל הפרקים, השתעמם מקונספט הריגול ועושה את השינויים האלה כדי לשעשע את עצמו. ואני מניח שזה טוב. אתה רוצה שהתכנית תישאר רעננה, וחמש עונות שוברות פורמט עדיפות על חמש עונות בהן היוצר משועמם. אבל המעברים המטורפים האלה, יחד עם האהבה של היוצרים לאנטי-קליימקס, יוצרים תחושה ששום דבר לא משנה. ״ארצ׳ר״ היא מכונת בדיחות אבל זה לא אומר שלא אכפת לנו מהדמויות. מה קורה עם הבת של ארצ׳ר ולאנה? היא לא קיימת בשתי העונות האחרונות.
״ארצ׳ר״ הייתה אחת מהתכניות האהובות עליי אבל עכשיו כשאני ממליץ עליה לאנשים אני חייב להגיד: ״כן, היא ממש טובה! כאילו העונות הראשונות… ואחרי זה היא עדיין טובה! אבל… מאוד משונה״. אני לא הולך להפסיק לראות את ״ארצ׳ר״ אני לא בן-אדם שמפסיק לראות סדרות אם הן עדיין כיפיות ונוחות לצפייה. והסדרה עדיין מצחיקה. אבל מי יודע לאן היא תמשיך פה. ריד רמז שהסדרה קרובה לסיום, ואני מקווה שבקרוב נחזור להווה ונסדר את הכל. אבל בינתיים, אם לא ראיתם אני ממליץ לכם לראות את ״ארצ׳ר״. לפחות את העונות הראשונות. כי אחרי זה… כאילו, היא עדיין מצחיקה… אבל…. כאילו…