ארכיון תגיות: קונאן אובראיין

מתן וייסמן – ראיון ר-ציני

הקומיקאי מתן וייסמן, זוכה פרס הסרטונים המצחיקים על שם ק.צטניק, מספר איך הגיע למעמד הזה

מתן וייסמן בשבילי הוא בראש ובראשונה מי שזכה בפרס הסרטונים המצחיקים של ילדי הקומדיה ל-2018 בסרטונו מלך הפאצ’ה. הוא הצליח לגבור על שמות שרק קצת פחות אנונימיים ממנו. אפשר לראות עוד סרטונים שלו כאן וחוץ מזה הוא עושה סטנדאפ בקרב חבורה שנקראת הנרקיסיסטים כי זה שם טוב מסתבר.

 
זכית בתור הסרטון המצחיק של 2018 של ילדי הקומדיה. למי התודות?
 
אילן מהפיג’מות
312 עוקבים באינסטגרם
החתולה שלי “כפרה” ז”ל
האקסית שלי שזרקה אותי כי אני לא מתבגר
ירדן משולם
 
 
מה דעתך על המועמדים האחרים?
 
האפסים האלה יכולים לאכול את האבק שלי.זה לא סוד שכשיוצר רשת מכין סרטון חדש, הוא מדמיין לעצמו בראש : “השנה אני לוקח את הסקר של ילדי הקומדיה”. זה המניע הנסתר של כולנו. אז עכשיו כשאני בטופ, אני לא רואה אף אחד.
 
 
מתי החלטת שאתה רוצה להיות קומיקאי?
 
בגיל 17 אבא  שלי אמר לי שיש תוכנית מצחיקה ב”ביפ”. אמרתי אם יש משהו שהצליח להצחיק אותו אני חייב לראות.
 זה היה “מהדורה מוגבלת”, והוא אמר לי : “יש שם אחד.. שחר חסון, הוא מעולה”. מאז התחלתי לשמוע במשך ימים שלמים את התוכנית רדיו של שחר יוסי ואדם, והרגשתי שמצאתי משהו חדש ומדהים בעולם הזה.
יכול להיות שמאז אני רק רוצה להיות משהו קרוב למה שהוא אהב רק כדי לקבל אישור?
 
 
עוד מהסרטונים שלך אמא של חבר, זה שגר עם ההורים. סוגיה הורית לא פתורה?
 

אמא שלי העניקה לי תמיד אהבה מטורפת בהגזמה, לכן היום גם במערכות יחסים אני מחפש מישהי ממש אמהית. אני גם נמשך למבוגרות. פאק יש לי מאמי-אישיוז.

 
 
 
 
מי הקומיקאים שהשפיעו עליך?
 
בחו”ל :
 
בארץ :
ראס דלועה.
 
אתה חלק מהחבורה הקומית “הנרקיסיסטים”. מה היו השמות האחרים שבחרתם דווקא בזה?
 
נרקיסי הזיוואווה. ואני לא צוחק.
 
מה המילה שהכי מצחיקה אותך ולמה?
 
פריטטה. אני מסרב להסביר.
 
האם זה זמן לצאת מהבורסה?
 
כמה אני בנאדם משעמם שאתה צריך לשאול אותי על הבורסה? אין כאילו מה לשאול עליי? 
 
מי אושיית הרשת האהובה עליך?
 
אגב זה זמן מעולה לצאת מהבורסה המניות צניחה של 1.6% במדדי המסחר,
ובכלל, תמהיל ההשקעות בחסכונות השונים גבוה במיוחד ביחס לשנים האחרונות.
 
 
מה התפיסה הקומית שלך?
 
הרבה הרבה יותר חשוב לי שמה שאני מייצר יהיה מלא בדמיון, פנטזיה וצבעוניות מאשר להצחיק. אם יום אחד אצליח לקחת אנשים שחיים ברצינות הסחית היומיומית שלהם לעולם דמיוני, מצויר ומוזר עשיתי את שלי. 
לא מעניין אותי זוגיות, יחסי בנים בנות או עדות. אבל טווס מדבר – זה מדליק אותי.
בתכלס אני לא כל כך אוהב לכתוב פאנצ’ים.
כשחושבים על זה לא נראה לי שסטנדאפ זה בשבילי.
 
ירדנה או עופרה?
 
אתה רציני? עוד פעם השאלות הלא קשורות אליי. מה אין לי אישיות אפילו טיפה?????
ירדנה….
היא דיי אמא שווה.

ענת אורן – ראיון ר-ציני

הסטנדאפיסטית והכותבת הקומית ענת אורן על התעלומה שמאחורי כל השקרים של הסודות

ענת אורן היא הכותבת השותפה בסדרה הקומית “רון” (ששודרה ב-yes), הסדרה שחצי מכותביה הם נשים, כותבת ב”פעם בשבוע עם תם אהרון” המתרחשת פעם בשבוע, וסטנדאפיסטית בברים אפלים. כל זה מצדיק שאלות.

למה החלטת להיות קומיקאית?
כי היפה כבר היה תפוס.
 
את כותבת שותפה ב”רון” וגם משחקת בסדרה. את הלארי דיוויד של הסדרה?
תרגיע.
 
מי הקומיקאים שהשפיעו עלייך?
טינה פיי, קונאן, ג’רי סיינפלד ויונתן עמירן.

 
את כותבת לתוכניתו של תם אהרון. הוא קיים במציאות?
כן, אבל רק פעם בשבוע.
 
מה את חושבת על הסצנה הקומית של היום?
שהיא מאוד חמודה.
 
כתבת לתיאטרון הקהילתי. מה הדבר הכי פרוע שקורה שם?
צריך לפטר את התחקירן שלכם.
(מה הסיכויים שיש עוד ענת אורן שכותבת דברים? דנ”ק)
 
מה המילה שהכי מצחיקה אותך?
רובריקה.
 
מי אושיית הרשת האהובה עלייך?

תומר פישמן.

מה התפיסה הקומית שלך?
זו אשמתי תמיד.
 
אם לא היית קומיקאית, לאיזו תקופה היית רוצה לחזור?
כשההורים שלי היו ביחד והיינו משפחה מאושרת.

חדשות הקומדיה 13.5-7.5

ג’ו פשי לא אוהב את הסטנד-אפ של לואי, שירים חדשים של הלונלי איילנד, הבמאים של קפטן אמריקה עושים קומדיה על וויד, וסת’ מקפרלן טס לחלל. חדשות הקומדיה השבועיות

 

הג’ינג’י נגד הגמד

אז כולם אוהבים את לואי סי. קיי, הא? לא! מתברר ששחקן האופי הידוע ג’ו פשי (“החבר’ה הטובים”, “נשק קטלני 2”, “שכחו אותי בבית”) לא אוהב אותו בכלל. בראיון עם קונאן אובריאן השבוע סי. קיי חשף שהתפקיד של אלן אלדה ב”הוראס ופיט” נכתב במקור לפשי, אך כשפנה אליו פשי זה אמר לו שלא רק שהוא לא מעוניין להופיע בתוכנית שלו, הוא גם ראה קצת מהסטנד-אפ שלו והוא ממליץ לו לפרוש מזה. אאוץ’. הסיטואציה נשמעת מביכה בדיוק כמו פרק של לואי.

מקור: Splitsider

סיביל וויד

רשת שואוטיים האמריקאית שידרה במשך שמונה עונות את “העשב של השכן” ונראה שעדיין יש לה את המאנצ’יז לסדרות קומדיה על וויד! חה חה. הרשת מפתחת סדרה קומית חדשה שנכתבת על ידי הקומיקאי בעל השם היהודי בצורה מופרכת משה כשר וחבר The Whitest Kids U’Know לשעבר זאק קרגר. הסדרה עוסקת במשפחה של דילרים שהעסק שלהם מתפרק אחרי ליגליזיציה. הסדרה תופק ותבויים על ידי האחים רוסו, שביימו סדרות קומיות רבות כמו “קומיוניטי”, “משפחה בהפרעה” וגם איזה סרט קטן בשם “קפטן אמריקה: מלחמת האזרחים”.

מקור: Indie Wire

ספייס מקפרלן

לסת׳ מקפרלן יש קטע עם חלל (אולי שם הוא לא יכול לשמוע כמה אנשים שונאים אותו). הוא מעריץ ענקי של סטאר טרק, הפיק לאחרונה סדרה דוקומנטרית בשם “קוסמוס” בהנחיית האסטרופיזיקאי ניל דגראס טייסון ועכשיו הולך לככב בסדרת מד״ב חדשה בפוקס. הסדרה, שמקרפלן גם יצר, מתוארת כדרמה-קומית על הצוות של חללית מעפנה ומסעו בחלל. לי דווקא אין את השנאה העצומה למקפרלן כמו רוב האנשים, אז אני מסוקרן.

 

מקור: Deadline

pl_macfarlaneqa_f

דה בויס אר באק

חשבתם שרק בגלל שהלונלי איילנד עושים סרט אז הם לא יוציאו גם אלבום חדש? למה חשבתם את זה? השלישייה תוציא גם אלבום פסקול לסרטם Popstar: Never Never Stoppibg  שמלא בשירים פיקטיביים של כוכב הסרט, הראפר קונור4ריל שמגולם על ידי סמברג. שני סינגלים ראשונים יצאו השבוע: I’m So Humble בהשתתפות אדם לבין, בו קונור מדבר על איזה מדהים הוא בלהיות צנוע (“Bar none, I am the most humblest, number one at the top of the humble list”), ו-Mona Lisa בו הוא מתאר את אכזבתו הגדולה מהציור המפורסם(“And Da Vinci, must have sucked an art historian’s dick, to get this girl who looks like uncooked bread at the top of the worldwide lsit”). כיאה לשלישייה השירים מופקים בצורה מקצועית, קליטים ומצחיקים. הסרט עצמו יצא בארה”ב בשלושה ביוני.

מקור: The AV Club

 

חדשות הקומדיה 22.4-29.4

למה פרינס לא רצה להיות בסימפסונס? וגם: נטפליקס אולי עושה עוד קיץ אמריקאי חם ורטוב, וויל פרל משחק נשיא שהוא לא בוש ואיזה זוג קומיקאים התמסטל מדי בשביל להופיע ב-4/20?

 

יילו ריין

פרינס, שמת בשבוע שעבר, זכור בתור הרבה דברים. גאון מוזיקלי, מולטי-אינסטרומנטליסט, זיין, גמד וכמובן רגזן חסר חוש הומור (הוא ידוע בתור האמן שסירב הכי הרבה פעמים לתת לווירד אל לעשות עליו פרודיה). לכן זו לא הייתה הפתעה שאל ג’ין, השואוראנר של ״משפחת סימפסון״, חשף השבוע שכשהציעו לפרינס הופעת אורח בסדרה האגדית הוא סירב. הפרק היה אמור להיות המשך לפרק מהעונה השלישית שבו הומר פוגש אדם משוגע שמשוכנע שהוא מייקל ג׳קסון, ודובב על ידי מייקל ג׳קסון. הדמות הייתה אמורה לחזור, רק הפעם לחשוב שהיא פרינס. ג׳ין שיחרר בטוויטר תמונות של התסריט שנכתב על ידי מספר כותבי סימפסונס כולל קונאן אובריאן, שלפני שהיה מנחה לייט נייט כתב כמה מהפרקים הטובים בסדרה. אחד מהקטעים מהתסריט מראה את פרינס מדבר עם אחותה של מארג׳, סלמה, ויורד על הסרטים של עצמו. בקטע סימפסוני קלאסי סלמה מזכירה את Sign O’ The Times ופרינס מודה ״אפילו אני לא ראיתי את זה״. זה כנראה היה הרגע שבו פרינס סגר את התסריט וחזר לעשות סקס.

מקור: Rolling Stone

עוד קיץ חם

בקומדיית הקאלט המעולה Wet Hot American Summer יש סצנה שבה מדריכי המחנה מתכננים מפגש בעוד עשר שנים ומתווכחים מתי לקבוע אותו. אחד מציע לקבוע בתשע כדי שכולם יגיעו לשם בתשע וחצי, אחר אומר שפשוט כולם make it their beeswax to be here by 9:30. אז עכשיו נראה שכולנו נצטרך to make it our beeswax להיות שם כי נטפליקס אולי הולכת לעשות סדרת המשך לסדרת הפריקוול שלה לסרט, הפעם עשר שנים אחרי הסרט. זאת אומרת שהשחקנים בני הארבעים ישחקו בני עשרים פלוס במקום בני נוער. תתכוננו לעוד הרבה קופסאות שימורים מדברות ולזיון מקררים!

Wet-Hot-American-Summer-McKinley-wet-hot-american-summer-38617372-960-480

מקור: The AV Club

הנשיא פרל

כשוויל פרל שלט ביד רמה ב-SNL בזמן שנות האלפיים המוקדמות, הוא חיקה את ג’ורג’ בוש בצורה כל-כך מצחיקה, שזה עדיין החיקוי שרוב האנשים חושבים עליו שהם חושבים על בוש. ובכן, השחקן העסוק הולך לשחק נשיא אמריקאי שונה בקרוב בסרט Reagan שיעסוק באופן מפתיע ברונלד רייגן. פרל יגלם את רייגן בזמן הקדנציה השנייה שלו, כשהוא כבר התחיל לחוות שיטיון, ומתמחה בבית הלבן משכנע אותו שהוא שחקן שמשחק את הנשיא בסרט (אני לא חושב שזה קרה באמת). נראה איך יתמודדו עם סרט כזה השמרנים באמריקה, שעדיין מעריכים את האידיוט חובב סוכריות הגומי.

מקור: Variety

לוק-גראס ברוס

בשבוע שעבר חגגו ברחבי העולם את עשרים באפריל, יום המריחואנה הבינלאומי. צמד הקומיקאים התאומים האחים לוקאס, שאתם אולי תכירו מהופעות בתוכניות אירוח שונות או מ״22 ג׳אמפ סטריט״, וידועים בחיבתם לסם הקל, התכוונו לעשות מופע מיוחד בתאריך הזה בדנבר הוויד-פרינדלית. אבל אז קרה הבלתי ייאמן – הם התמסטלו יותר מדי! האחים סיפרו שאחרי אכילת כמה ״אדיבלס״ הם היו הרבה יותר מדי מסטולים בשביל להופיע, ובתור קומיקאי אני בהחלט יודע איך זה! פעם אכלתי שלושה באנגים ולא יכולתי לזכור כלום.

מקור: Splitsider

עצוב זה המצחיק החדש: על הקומדיה של לואי סי.קיי\ אבנר מירב

לקראת מופע המחווה ללואי סי.קיי, אבנר מירב, מיוזמי המופע, בוחר את הקטעים הגדולים שלו

 

“הארוחה לא מסתיימת כשאני מלא. הארוחה מסתיימת כשאני שונא את עצמי”

  • לואי סי.קיי.

 

לא חסרים קומיקאים שמדברים בבוטות על הבמה, אין מחסור בקומיקאים שלועגים לעצמם ולקהל ויש לא מעט סטנדאפיסטים ששאבו מסיפור החיים הקשה שלהם השראה לעלות ולהצחיק. ובכל זאת, יש משהו בלואי סי.קיי. שהוא שונה. אם לנסות ולתמצת את פועלו של האיש במשפט, אולי ניתן לומר: “אם כל אדם אחר היה מספר לכם את זה, הייתם בוכים”.

סיפור חייו הוא כזה של מאבק מתמשך: באלמוניות, בהפרעות אכילה, במערכות יחסים כושלות ובניסיון הבלתי-נגמר לאזן בין חייו האישיים לחייו הבימתיים. אולם, לאורך כל הדרך לואי נשאר נאמן לעצמו ויותר מכך – נאמן לסגנון הקומי הייחודי שלו.

 

“כמו סיינפלד, אבל מלוכלך”

 

תחילה, לואי היה כמו קומיקאים רבים אחרים: אבחנות קומיות לגבי הדברים הקטנים בחיים. בשיא הבועה של הסטנדאפ של סוף שנות ה-80 בארה”ב, היה לואי עוד קומיקאי מני רבים. לדבריו, הופעתו הראשונה בשנת 1985 הייתה כל כך גרועה, שהוא המתין שנתיים עד לפעם הבאה שבה עלה על במה. במשך שנים הוא הסתובב באלמוניות יחסית, וגם כשגיבש את קולו הקומי הייחודי, היה עדיין רחוק שנים מפריצה.

“עדיף להיות משוגע מאשר טיפש”

 

קצת יותר מעשור אחרי הופעתו הראשונה, אחרי שעבד ככותב בשביל שמות ענקיים כמו קונאן או’בריאן ודייויד לטרמן, ולא התקבל לתכנית Saturday Night Live, קיבל לואי את הספיישל הטלוויזיוני הראשון שלו. אמנם הסגנון ההתחלתי הוא די גנרי, אבל ככל שלואי מתקדם בקטע שלו, מתחילים להבחין ביכולת שלו לקחת מצבים פשוטים, לפרק אותם ולהסיק מהם מסקנות שמתמשכות לתוך קטע שסטנדאפיסט אחר היה מסיים בחצי דקה.

 

“כל חרבון הוא מצב חירום”

 

בשנות ה-2000 לואי החל להיחשף לחלוטין על הבמה. המונולוגים שלו נהיו יותר אישיים ונגעו בנושאים שלרוב מתייחסים אליהם ברצינות תהומית, כגון הפרעות אכילה, הקשיים שבהורות ומשברים בחיי הנישואין. במקומות האלה, התגלתה הגאונות האמתית שלו, משום שכמו הגדולים האמתיים של העולם הזה, הוא הצליח לדבר על נושאים רציניים, חשובים (וחשובים פחות) ומכאיבים – ולהצחיק תוך-כדי.

 

“הדבר הכי עצוב אי-פעם באמריקה”

 

ללואי אין גבולות. שום דבר אינו מחוץ לתחום, גם לא משפחתו הקרובה. את הרגעים הכי פרטיים, אינטימיים ומדכאים מחיי היומיום שלו עם אשתו וילדותיו, הרבה מהדברים שרובנו לא היינו מגלים לחברינו בשיחה פרטית, אמר לואי מול קהלים של אלפי אנשים. לעתים יש תחושה שהוא עושה זאת כדי להקשות על עצמו בחייו האישיים – כדי שיהיו לו עוד חומרים לכתוב.

 

“גירושין הם לנצח”

 

התדמית השמחה והמשעשעת של לואי מסתירה מאחוריה סיפור לא קל. מעבר לעובדה שאנשים מתארים אותו כאיש לא נעים בחיי היומיום (ושמו אף הועלה בהקשר של הטרדה מינית), הפתיחות הטוטאלית שלו על הבמה עלתה לו, ככל הנראה, בחיי הנישואין. אחרי שנים שבהן בידר מיליונים על גבן של אשתו ובנותיו, הוא ואשתו התגרשו. תגובתו לגירושין מאפיינת את תפיסת עולמו: “באותו רגע חשבתי שלא יהיו לי יותר חומרים למופע”, אמר. אבל לואי, בהיותו לואי, רק מינף את ההתפתחות החדשה לכתיבת חומרים מעולים וחכמים למופעים שבאו אחריהם והתבסס כאחד הקומיקאים המצליחים והמשפיעים אי פעם.

***

ביום רביעי הבא, 9.3.2016, ייערך מופע מחווה ללואי סי.קיי. בסטנדאפ פקטורי בתל אביב.

 

לרכישת כרטיסים.

 

לדף האיוונט בפייסבוק 

 

למה הסטודנטים האלה כל כך פוליטיקלי קורקט? (תרגום)

מאת: ג’רי קורלי

היום קיבלתי אימייל מסטודנט שלי [בסטנדאפ קומדי קליניק – המתרגמת]. היה כתוב בו:

“ג’רי,

“היום למדתי שסטודנטים בקולג’ הם כל כך תקינים פוליטית, שזה ממש לא טבעי. הם מפיצים את הדרעק התקין פוליטית הזה כל הזמן בפייסבוק! בהתחלה התפלאתי שאני לא מצליח לתקשר עם הקהל. הרגשתי את זה כבר בבדיחה הראשונה, על נישואים/ילדים…

“ואופס – נפילה.

“חלק מהסטנדאפיסטים ממש התעצבנו על רגישות היתר הזו של הקהל. זו הייתה הפעם הראשונה שהופענו בקולג’.

“אם סטנדאפ זה ‘התקפה מוסווית’, אז הילדים האלה לא יודעים מה זה סטנדאפ!

“אבל אז התחלתי לחשוב. אם זה היה מצחיק אותם, הם היו צוחקים. אחד מהמופיעים סיפר שאחרי שהוא אוכל קארי, ‘התחת שלו מלא כוויות’.

“במועדון הבדיחה הזו לא ממש מצליחה. אבל הקהל בקולג’ מת על זה! מה לעזאזל קורה פה? הם אוהבים בדיחות וולגריות גרפיות? מתברר שכן… אם אתה צוחק על עצמך.

“אחרי המופע אותו מופיע אמר שהוא קרא ראיון עם ג’רי סיינפלד, שבו הוא כתב שהוא ממש משתדל שלא להופיע בקולג’ים. אבל בכל זאת, יש בזה כסף…

“אז איך אני מצחיק אותם?”

 

 

קודם כל, לא משנה כמה ג’רי סיינפלד גדול, בזה הוא דווקא טועה. סיינפלד הוא אסכולה ישנה ונראה שהוא קצת תקוע בעידן שבו בני 24-18 אפילו לא זוכרים שהתקיים. ועושה רושם שככל שאני צופה, קורא או מקשיב ליותר ראיונות איתו, כך הוא נשמע יותר כמו אביו הקשיש והעקשן ב”סיינפלד”.

סיינפלד סלב בסדר גודל עצום, לכן הוא ימשיך לקבל עבודה ולא משנה מה. אבל אם הוא לא יתאים את החומר שלו, הוא בהחלט בסכנה להפוך ללא רלוונטי.

כאמן, כותב או מוזיקאי אתה לומד שלדורות שונים יש תפיסה שונה ומבט שונה על החיים. ולכן הטעם שלהם ומה הם תופסים כמצחיק או כלגיטימי גם משתנה.

 

שנֵה, עדכן או שתהפוך ללא רלוונטי

פוליטיקלי קורקט הוא לא איזה חידוש. ראיתי את זה כבר לפני 23 שנה. ב-1992 עלה דון ריקלס  לבמה בקומיק רליף . ריקלס הוא “מעליב הקהל” מספר אחת. אבל הקהל היה מורכב מאנשים שהגיעו כדי לתרום כסף להומלסים ולמנושלים. זה היה קהל מאוד מאוד פוליטיקלי קורקט.

שבע הדקות הראשונות של המופע לא  גרמו לצחוקים בכלל. רק גניחות ואנחות.

ריקלס מקצועי ומצחיק, אבל היה ברור שעם הקהל הזה הוא לא מסתדר.

הוא רק הראה עד כמה הוא מנותק מהשינויים בחברה ובקומדיה. הוא ניסה להסביר את העלבונות שהטיח בקהל ואמר “אני מת על שחורים!”, ובכך השתמש במונח לא פוליטיקלי קורקט כדי להסביר על מה הקטע – ונחשף כמיושן באופן חסר תקנה.

הוא הזכיר לי מה קרה כשהבאתי חבר הביתה לארוחת ערב. סבתא שלי קראה לו “הצבעוני”. וזה היה ממש מוזר, הוא בכלל היה פורטו ריקני (סתם, סתם).

ריקלס איבד קשר עם המציאות המשתנה והפך ללא רלוונטי. הוא עדיין מופיע בווגאס, אבל בעיקר בפני אנשים בגילו שצוחקים מהומור כזה.

אל תטעו, אני מאוד מעריך את סיינפלד ואת ריקלס. אבל זה המצב.

 

התאם את עצמך, אבל אל תאבד את הזווית שלך

ג’ורג’ קרלין המשיך למלא אולמות והיה פופולרי בקולג’ים ממש עד מותו. הוא שמר על הזווית שלו, אבל תמיד היה לו משהו שהצחיק כל אחד. הייתה לו יותר מזווית אחת.

אני זוכר שהוא אמר: “אתה חייב שיהיו לך במופע תובנות, משחקי מילים ובדיחות קלילות. הקלילות חשובות כדי שאנשים ידעו שלמרות שאתה חושב שדת זה בולשיט, זה עדיין מופע סטנדאפ, אז זין להיות כבדים”.

תומאס הקטר

נכון שמתישהו קרלין גם אמר “אני לא שם זין על מה הקהל חושב על זה”. אבל אז הוא ניקה את המופע שלו כדי שיתאים לטלוויזיה, ובמשך שנתיים אפילו דיבב את תומס הקטר, ואני הבנתי שהוא היה צריך  לחזור בו. הוא התאים את עצמו ובחר חומר שהיה רלוונטי לקהל החדש שלו.

האמת היא שזו שטות לומר שלא מעניין אותנו מה הקהל חושב. אנחנו לא עולים לבמה בשביל הקהל? אם הקהל לא צוחק, אנחנו עובדים על הבדיחה עד שהוא כן צוחק. כולנו מרצים את הקהל.

הכול בשביל הקהל

נכון, הסטודנטים בקולג’ הם מאד פוליטיקלי קורקט, אבל זה לא “הורס את הסטנדאפ”. כל כותב קומי וסטנדאפיסט צריך להכיר את המשולש מבצע-חומר-קהל (מח”ק). החומר צריך להתאים גם למבצע וגם לקהל. וכשהקהל משתנה, גם החומר אמור להשתנות.

פעם הופעתי באירוע של חברה בסאלט לייק סיטי [בירת המורמונים – הערת המת’]. הבחור שהזמין את ההופעה אמר שאלה חבר’ה ממש מאגניבים והם אוהבים לצחוק על הכול. וזה היה, מה שנקרא, הסוף.

בהופעה התחלתי לעשות את הקטע הקבוע שלי על מורמונים. והקהל לא צחק.

הקהל הזה שאוהב לעשות צחוק מהכול לא אהב לעשות צחוק ממורמונים.

הייתי חייב להבין למה או שההופעה אבודה.

מישהו הושיט לי פתק וקראתי אותו. היה כתוב בו “הקהל ברובו מורמוני”.

אז הסתכלתי חזרה על הקהל, הקראתי את הפתק בקול רם, שלפתי את רשימת הקטעים שלי מהכיס, אמרתי “עכשיו אני מבין למה הקטע הזה לא מצחיק”, וקרעתי את הרשימה.

הקהל צחק (כי עשיתי פה צחוק מעצמי), ואני חזרתי להופיע והמצאתי במקום בדיחות על עדי יהווה.

 

פשוט צריך ללמוד לעבוד עם הקהל. להתאים אליו את החומר. לשנות ולשנות עד שהקהל צוחק.

במייל בתחילת הטור כתב הסטודנט שלי: “אם סטנדאפ זה ‘התקפה מוסווית’ אז הילדים האלה לא יודעים מה זה סטנדאפ”. אני רוצה להתייחס לזה רגע, כי סטנדאפ הוא אכן התקפה, ואנחנו תוקפים משהו. אפילו את עצמנו. אבל הרעיון הוא לתקוף כלפי מעלה – מעל עצמך.

  • אתה לבן? אל תתקוף מיעוטים.
  • אתה גבר? אל תתקוף נשים.
  • אתה גבר, אשה, שחור, לבן או היספני? אל תתקוף ילדים עם פיגור.

וזו כל התורה, אלא אם יש לך סיבה ממש טובה (למשל, אם אתה גבר אל תתקוף את אשתך או האקסית שלך, אלא אם הן בגדו בך או משהו ואתה חולק את האינפורמציה הזו עם הקהל. אם כן, אז עכשיו יש לך סיבה והקהל ירצה לשמוע את הלכלוך. ככה בונים סיפור).

 

פתרון – המון תקיפה עצמית! 

כדאי גם שתציצו בניתוח שלי את דניאל טוש – הוא ממש לא פוליטיקלי קורקט וסטודנטים מתים עליו.

קודם כול, כי הוא יורד המון על עצמו. ככל שהוא תוקף יותר, כך הוא תוקף יותר את עצמו. והוא עושה את זה כדי להזכיר לקהל שהוא לא לוקח את עצמו יותר מדי ברצינות, ולכן הוא יכול לחצות את הקווים ולרדת קצת על עצמו.

פתרון נוסף – לתקוף פעם נוספת!

כשהוא כן מספר בדיחה על משהו לא פוליטיקלי קורקט, הוא לא מנסה להתחמק – הוא מתקיף שוב. ושוב ושוב עד שהקהל (רובו גברים בני 34-18) צוחק מרוב מבוכה על כך שהוא לא אמור לצחוק מהבדיחה הזו [*טריגר* – כך בדיוק אמר לצופה שמחתה על בדיחות האונס שלו כמה מצחיק יהיה אם יאנסו אותה אונס קבוצתי ממש פה באולם. איכשהו לא נראה לי שההומור העצמי שלו מגיע עד לרמה של כמה מצחיק יהיה אם יאנסו אותו אונס קבוצתי פה במקום – הערת המת’].

הם גם צוחקים, כי עושה רושם שלטוש בכלל לא היה אכפת שהם לא צחקו מהבדיחה הראשונה. הקהל מזדהה וזה גורם להם לצחוק.

המשך ההתקפה יכול להיות משהו קטן כמו “אני אומר את זה אם תקשיבו ואם לא…”, או “הי, אני בן 21, על זה אנחנו מדברים”, או “יום אחד תצחקו מהבדיחה הזו, אולי ביום שבו תתבגרו”.

כל קהל הוא פוליטיקלי קורקט ברמה מסוימת, ולא יצחק מבדיחות מסוימות של קומיקאים – אז:

 

אל תעצור, אל תווותר, תבין מה זה!

זוכרים את ריקי ג’רוויס בטקס גלובוס הזהב? אוי, הוא התרסק. אז מה, הוא החליט להפסיק להופיע בגלובוס הזהב? לא, הוא חזר בשנה שלאחר מכן והצחיק את כולם בבדיחות על ההופעה של עצמו שנה קודם!

סטודנטים אולי יותר פוליטיקלי קורקט מרוב הקהלים, אבל צריך רק למצוא מה כן מצחיק אותם. ואז להבין מה מבין הדברים שמצחיקים אותם הולך טוב עם החומר שלך. ואז ללכת להופיע עם זה.

לך להופעות בקולג’ים! תראה ממה צוחקים שם! ואז תכתוב חומר שמתאים לך, אבל קשור לנושאים האלה.

בשנתיים האחרונות, הסטנדאפיסט והסטודנט-לשעבר טוני מינג מפיק הופעות בקולג’ קאל סטייט של אוניברסיטת קליפורניה. יש חמישה סטנדאפיסטים שמופיעים בפני מאה וחמישים סטודנטים שנה א’ בכל הופעה. וכל הסטנדאפיסטים הם סטודנטים שלנו.

ואף אחד מהם לא נפל. ברצינות. אני לא מגזים פה. לכל אחד מהם היה יופי של סט וצחקו בקול רם כל 20-18 שניות.

כל הסטים היו על דברים שהטרידו אותם ועל הניסיון שלהם להבין דברים.

בשנה הראשונה בריאן קיילי היה הכוכב. הוא כותב המונולוגים הראשי בתכנית של קונן או’בראיין. הסט שלו נמשך חמישים ושלוש דקות, וצחקו מכל בדיחה ובדיחה.

הבדיחות שלו עובדות למרות שאין לו שום דינמיקה של רגשות בהופעה. הבדיחות שלו פשוט מושלמות מבחינת המבנה, ובגלל זה הן מצחיקות. והן הצחיקו קהל של סטודנטים.

בשנה שלאחר מכן אני הייתי הכוכב. הקהל היה אפילו גדול יותר. ואני דווקא לא ממש הצלחתי עם כמה בדיחות. חשבתי לעצמי, רגע, החרא הזה הולך ממש טוב במועדונים. מה ההבדל? אז שיניתי קצת הילוך, עשיתי קצת צחוק מעצמי, הפכתי את החומר שלי לטיפה יותר אינטראקטיבי, סיפרתי על איך נתקלתי בבעיות דומות לאלו של הסטודנטים בקהל. והלך לי לא רע.

ואלה עסקי השעשועים. ככה עושים את זה. אם החומר לא עובד אצל קוני הכרטיסים, אתה צריך להתאים אותו לקהל.

עסקי השעשועים, בקצרה

כל פרפורמר צריך לזכור ש”בעל המאה הוא בעל הדעה”. ואם בעל המאה רוצה את החומר נקי או פוליטיקלי קורקט, אתה צריך להתאים אותו.

אולי תחליט שכדאי שיהיו לך כמה סטים:

  • סט למועדונים  שיכול להיות גס, גרפי או לא פוליטיקלי קורקט
  • סט לקולג’ים – יותר נקי ופוליטיקלי קורקט
  • סט לשיט קצר – שני סטים קצרים, אחד נקי לערב המוקדם ואחד קצת יותר מלוכלך למופע חצות
  • סט לערבי חברה והופעות צדקה – נקי ומתמקד בסוגיות שרלוונטיות לחברות או הארגונים שאתה מופיע בפניהם
  • סט להופעות טלוויזיה – ארבע וחצי דקות, מאוד נקי.

צריך לשקול את זה ולקחת את העניין ברצינות. הסטודנטים האלה יסיימו ללמוד בקרוב ויהיו הקהל העיקרי במועדונים. ואם אתה רוצה להיות בעסקים עוד הרבה זמן, תצטרך להתאים את עצמך או להפוך ללא רלוונטי.

 

תרגמה ועיבדה: טל ניר קסטל
הביא לידיעתנו: יואב איתמר
מקור: סטנדאפ קומדי קליניק

 

אביתר חלימי – ראיון ר-ציני

מי אתה אביתר חלימי, הידוע בכינויו “מי אתה אביתר חלימי”?

אביתר חלימי

אביתר חלימי הוא אדם שהחליט להקדיש את כל חייו עבור מטרה אחת. לשם כך הוא משתמש בכל מדיה אפשרית – רדיו, סטנדאפ, בלוגים, יוטיוב, ואפילו סרטי סטודנטים – רובם עם חבורת ץ סופית (אותה הקים עם מתן בלומנבלט) אך לעתים גם לבד. מה הייתה המטרה? איש לא זוכר, ואנחנו לא פה כדי לברר.

מתי גילית שאתה מצחיק?

“כשהייתי בן 11 אמרתי משהו בטיול משפחתי לארה”ב, ולהפתעתי כולם נורא צחקו מזה. זה היה הרגע שבו הבנתי שכיף לי להצחיק אנשים. מיד אחר-כך אבא שלי ביקש לחזור על הבדיחה שוב ושוב ושוב ואז גיליתי שזה גם יכול להיות די מסריח”.

ב”ץ סופית” היית ועודך יוצר הסדרה, מפיק, במאי, עורך, תסריטאי, שחקן ומוזיקאי. איך קיבלת את כל התפקידים?

“כשמתן ואני יצרנו את ץ סופית, החלטנו לחלק בין כולם את התפקידים שווה בשווה באמצעות הגרלה. כנהוג, הבאנו תרנגולת עיוורת שזורקת סכינים ולוח עץ גדול עם השמות של כולם. הסכינים פגעו כולם בטלשפר ואחר כך דרכנו עליו קצת והשאר היסטוריה. חוצמזה, את תוכנית הרדיו כתבתי  עם מתן בלומנבלט ואריאל ויסמן, וגם טלשפר ויואב ( רבינוביץ – יה”ק) חיברו איזה מערכון או שניים. ירון  (פרידמן – יה”ק) לא כתב אבל לפעמים הוא בא להקלטות ועל כך לנצח נהיה לו אסירי תודה”.

השיטה שנזנחה לבחירת התפקידים ב-ץ סופית

מי היוצרים הקומיים שהשפיעו עליך?

“אה, זה הולך להיות נורא ארוך כי אני לא רוצה להעליב אף אחד! אז קודם כל, רוב הקאסט של NewsRadio. פיל הארטמן הגאון, ג’ון לוביץ, דייב פולי, אנדי דיק, סטיבן רוט. התוכנית הזו, בכלל, האופן שבו היא היתה כמעט סרט מצויר ועדיין לא איבדה אחיזה במציאות, היוותה עבורי המון השראה. פרט לזה, מונטי פיתון בכלל וג’ון קליז בפרט, לזלי נילסן, ג’ון סטיוארט, זאק בראף, נורם מקדונלד, דן הרמון (קומיוניטי), מיטשל הורוביץ (משפחה בהפרעה), הקאסט של פילדלפיה זורחת בכלל וצ’רלי דיי בפרט, קונאן אובריין (הדברים שהוא כתב לסימפסונס, בעיקר), הקאסט ב’של מי השורה הזאת בכלל’ לדורותיה (ריאן סטיילס וקולין מוקרי בעיקר), לואי סי קיי. בארץ זה קצת שייקה לוי, ובעיקר אסף אשתר, פלטפוס, גורי אלפי, וכמובן שגדלתי גם על תוכנית הרדיו של היפופוטם שהשפיעה עלי רבות. אה כן וסיינפלד זאת תוכנית ממש טובה לדעתי ):”.

אתה סטנדאפיסט, שהופיע בין היתר בערב הסטנדאפ הניסיוני באוזן בר. היית אומר שהניסוי הצליח?

“אני עושה סטנדאפ, אבל לא הייתי מגדיר את עצמי כסטנדאפיסט. הניסוי של איתי גל מאוד מצליח, ואין לי מושג איך הוא עושה את זה. הילד בן 15. כשאני הייתי בן 15 וניסיתי להרים ערב סטנדאפ השעו אותי מבית ספר והרבנות ביטלה לי את הבר מצווה”.

מה אתה חושב על היוצרים הקומיים של היום?

“זו שאלה נורא כללית, קצת קשה לענות עליה, אז אני פשוט אגיד משהו שקשור לנושא בערך. אני חושב שהעובדה שיותר אנשים לוקחים על עצמם להשקיע קצת כסף ולצאת להפיק קומדיה היא מעולה. משמח אותי שיש יותר ויותר דברים כמו ניצה ולחם, משיח או הדרך לאקפולקו של רון פלדמן ושלי שקיבלה בממוצע פחות מ-500 צפיות לפרק. אלוהים אדירים, אינטרנט, מה לא בסדר איתך למען השםםםםםםםם??? אז זה יופי. יש יותר ויותר יצירה עצמאית, אנשים משקיעים יותר ומגיעים לתוצאות איכותיות, וכולנו מרוויחים. חוץ מכסף. אף אחד לא מרוויח כסף”.

עוד מהפרויקטים שלך הבלוג אביתר נגד אוכל. לכל הרוחות מה זה?

“לפני שנתיים החלטתי לחיות רק על פירות וירקות למשך תקופה של חודשיים, מכל מיני סיבות בריאותיות. ידעתי שהדרך היחידה שאני אתמיד עם זה היא אם אני אהפוך את זה לפומבי, אז פתחתי בלוג שמתעד את זה. עשיתי את זה לגמרי בשביל עצמי. לא ציפיתי שזה יעניין מישהו ולהפתעתי זה דווקא עניין שניים”.

שלב ראשון: הכר את האויב ונקודות התורפה שלו

מה המילה שהכי מצחיקה אותך ולמה?

“הו לא. ראיתי את השאלה הזאת פה בשאלונים קודמים. אף אחד עדיין לא שרד אותה. טוב, אני לא הולך לשבת פה ולהריץ בראש את כל המילים שאני מכיר כי יש איזה אלף. אבל ‘למפרע’ זו מילה מצחיקה. היא נראית כמו גיבוב של אותיות כזה. ‘למפרע’. בטח חיברו אותה בסוף היום כשכולם היו עייפים ולאף אחד לא היה כוח. למפרע. מה זה. אה ו’חמור’ זה מצחיק בכל קונטקסט”.

בתחקיר המעמיק שעשיתי באמצעות הקלדת “אביתר חלימי” בגוגל מצאתי את השאלה הבאה השם “אביתר חלימי” מוכר לכם? הוא נחשב למפורסם? שמעתם עליו פעם? תגובתך?

“)))))))))))))):”

מה התפיסה הקומית שלך?

“תהיה גבוה ותצעק חזק והרבה וכשאחרים מדברים אז תעשה עם הגבות”.

מה הקללה המקראית האהובה עליך?

“‘לברך’. אני אוהב כשכותבים שם שמישהו ‘בירך’ את ה’ כי אסור לכתוב שהוא קילל את ה’. אני די בטוח שמי שכתב את התנ”ך היה בן שמונה”.

אביתר חלימי ביוטיוב

ץ סופית

 

*תודה לאיתי עמוס, שעזר בהכנת הכתבה

***

אביתר משתתף בערבי ילדי הקומדיה

מאיר כץ – ראיון ר-ציני

מאיר כץ, שמו הולך לפניו ומסתיר לו

מאיר כץ, קומדיהמי אתה, מאיר כץ, האיש בעל אלף העמודים, שלכל הידוע לי אף אחד מהם לא פי 1000 משהו? מי אתה, מאיר כץ, שהשתלטת על חיינו באמצעות סטטוסים מרושעים, תמונות קאבר לגיטימיות ואנשים עילאים ומתנשאים? מה הקשר שלך לשר התחבורה ישראל כץ? מה הקשר שלך למאיר כהנא? האם אתה קיים מחוץ לפייסבוק? האם מישהו בלי פייסבוק יגיע לפוסט הזה? האם הבלוג הזה יכול להיות נישתי יותר? סליחה, לא קשור. מאיר כץ הוא זה שיצר את עמודי הפייסבוק שהזכרתי וזה שעונה על השאלות הבאות.

 מתי החלטת שאתה מצחיק?

 “בגיל 14, כשהצלחתי לגרום לבחורה לצחוק בגלל בדיחה מטופשת על קשיש בן 70+ ברחוב, הבנתי שיש לי פוטנציאל. ובעיה”.

העמוד “אנשים עילאים ומתנשאים” זכה להצלחה חסרת תקדים. איך אתה מסביר את זה שאתה הרבה יותר טוב?

“אני מניח שאצלנו פשוט המוצר יותר איכותי וכזה שלא היה כדוגמתו בשום דף אחר וכן, גם לי בא להקיא מעצמי עכשיו. אני מעדיף להיות מרושע מאשר מתנשא.

“אנשים אוהבים לאהוב את האיש הרע, אם זה בסרט או אם זה מיסטר ברנז בסימפסונס, ולא חשבנו (אני ואלירן גולדשטיין) שזה ייצור גל ‘מטורף’ של דפים שמתחיל מחתולים, דרך רקדני סלסה ועד ראשלצים עילאיים ומתנשאים, אני מקבל על עצמי את האשמה, אפשר להגיד שדי רצחנו את הפייסבוק למשך חודש”.


מי היוצרים הקומיים שהשפיעו עליך?

 “אני הייתי צופה בקונאן אובראיין די מההתחלה, אני לא צריך לחדש לאף אחד שהוא גאון, הוא לא צפוי, חד, מטופש, הוא בין היחידים שהוא מצחיק גם כשהוא לא מצחיק, הוא מודע לזה והוא מעיר לעצמו. לפעמים אני מעלה איזה סטטוס או פוסט, ואחרי שהוא עלה אני קולט שזה הזוי או נישתי או שיקבל כמה לייקים בודדים מאנשי הלייקים בפייסבוק בלבד, אז אני חייב לעקוץ את עצמי באיזו תגובה.

 “גם להגיד סיינפלד זה די בנאלי, אבל כולנו די בנאליים, לארי דיוויד מבחינתי אחראי ל-60% מהדרך שאני חושב, אני רואה את העולם בצורה מגוחכת, אנשים רציניים משעשעים אותי. הם כל כך דבוקים ברעיון מסוים, שהכל צריך להיות לפי חוקים מסוימים, שזה יכול לשגע אותי, לכן אני מנסה למתוח את הגבולות, במיוחד בדף סטטוסים מרושעים”.

 אתה מנהל את עמוד הפייסבוק “סטטוסים מרושעים” ואחיך את ילדים הם התסריטאים הטובים בעולם“. אתה יכול לתאר את ארוחות השבת שבהן אתה מנסה לשכנע אותו לעבור לצד האפל?

 “אל תיתנו לדף הנחמד והמתוק של אחי להשלות את עצמכם, הוא גם מרושע, כל פעם שהוא מעלה ציטוט חמוד של ילד, פעוט נשכח ברכב. #סליחה.

“ללא ספק אלו שני קצוות שונים מבחינת רוח הדפים, הדף שלו זה crowd pleaser, או לפחות אמהות פליזר, אצלי זה יותר בעייתי”.

 מה אתה חושב על היוצרים הקומיים של היום?

“יש פער גדול בין הקומיקאים שיש בטלוויזיה שמקבלים במה מרכזית לבין מה שיש בחוץ, אם זה סטנדאפיסטים פחות מוכרים ואם זה אפילו אנשים בפייסבוק, כשאני נתקל בתכנית הומור או סתם סיטקום, אני לפעמים מוצא את עצמי מסתכל לעבר המצלמה הבלתי נראית ושואל, למה?”

“די התנתקתי מכל תוכניות הסאטירה בארץ בשנים האחרונות, מרגיש שכל הבדיחות הטובות כבר מופיעות בזמן אמת בפייסבוק”.

כמנהל העמוד “תמונות קאבר לגיטימיות” איזו תמונת קאבר היית תולה בסלון?

 “רק אחת? אם הייתי יכול לבחור תמונה לסלון זה בטח היה קולאז’ של כל מי שביקש להוריד (אחד מהכוכבים של הדף), משהו לאספנות. כמו הקאבר של הדף, שנתרם על ידי חברי אמת מהפייסבוק.

“לרוב הכותרת שאני נותן לקאבר מחווירה לעומת התגובות. אבל רק אני זה שמקבל איומים על חיי, אז אני לא מתלונן”.

תמונת קאבר לגיטימית
תמונת קאבר לגיטימית

מה המילה שהכי מצחיקה אותך ולמה?

“חתונה. גם כי חברה שלי לא לידי, אבל אל דאגה, המילה הזאת לא תצחיק אותי כשהיא תקרא את הראיון”.

בעולם ללא פייסבוק  מי יחליף אותך?

 “פייסבוק זה סמל, כל אחד יכול להיות פייסבוק. סליחה, אני חייב להכניס הומאז’ כלשהו לבטמן בכל ראיון שאני נותן. דחליל יכול להחליף אותי, דחליל!”.

עוד פעם אני מקבל קריאה ומגלה שזה ראיון עם מאיר כץ אני ממש מתעצבן
עוד פעם אני מקבל קריאה ומגלה שזה ראיון עם מאיר כץ אני ממש מתעצבן

 מה התפיסה הקומית שלך?

“אין חוקים, אין מוקדם מדי, אם זה מצחיק ויכול לגרום לבן אדם: לצחוק ,להרגיש קצת רע עם זה ולנוע באי-נוחות בכיסא, עוד יותר טוב”.


אילו שלושה דברים היית לוקח לגיהינום?

 “ג’ריקן של דלק, מצת וארטיק, אני לא טוב בלארוז”.

תפסו אותו