-אמא, אני מפחד שיש לי מפלצת מתחת למיטה.
-דני, אין לך מה לדאוג, מפלצות לא הורגות אנשים, שאיפות לאומיות הורגות אנשים. תפחד שיש לך שאיפות לאומיות מתחת למיטה.
-אבל אמרת לי שאנחנו בעלי ההון תמיד נסתדר כל עוד יהיה שלטון מרכזי יציב.
-נכון, דני, אז בעצם אין לך מה לדאוג.
-אבל מה אם השכבות החלשות יפתחו תודעת שחרור קולקטיבית ויפרצו את מעגלי הלאומיות בשביל להתאחד נגד בעלי ההון?
-אוי דני, זה רק חלום רע שהיה למרקס.
-אוקיי.
-דאגת לתת לחם ושעשועים לחברי המחמד שלך?
-אוף, כן, אמא, די להציק.
-אל תגיד לי די אמא, את הקודמים היינו צריכים להרדים כי הם התחילו לפקפק בסיפוק החומרי שנתת לתסכול הקיומי שלהם.
-טוב, אני אשתדל יותר הפעם, אבל המשחק הזה מתחיל לשעמם אותי.
-אתה לא מפתח לי אשמה אריסטוקרטית נכון? אמרתי לך אלף פעם כשאתה יוצא החוצה לשים דיסוננס קוגניטיבי!
-לא, זה לא זה, אני מרגיש שהפריבילגיות שלי לא מועילות נגד החרדה שבתחושה הבלתי מתווכת של אימת הקיום הטהורה.
-דני, תראה, מפלצת מתחת לכרית!
-אמאל'ה!!!
-אמאל'ה כאן דני, הכל בסדר, אמאל'ה כאן.